טיפול תרופתי הוא לא תמיד הטיפול המועדף בהפרעות אכילה, אך יחד עם זאת, בחלק מהמקרים כדאי לפנות לפסיכיאטר על־מנת לבחון ולבנות תוכנית לטיפול תרופתי. התאמת הטיפול התרופתי על־ידי הפסיכיאטר מהווה לרוב נדבך טיפולי המתווסף לטיפול בפסיכותרפיה.

ממחקרים עולה כי טיפול תרופתי בהפרעות אכילה, מהסוגים שיפורטו להלן, מתאים יותר להפרעות הבאות לידי ביטוי בעלייה במשקל, לרבות הפרעת אכילה מסוג Being Eating, ולא במקרים של ירידה ניכרת במשקל ותת־משקל.

ישנן כמה משפחות עיקריות של תרופות המתייחסות להפרעות אכילה:

תרופות ממשפחת ה-SSRI אשר פעולתן היא בעיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין. במשפחה זו ניתן למצוא תרופות כגון: ציפלקס, אסטו, לוסטרל, פרוזק, פאקסט ועוד. עיכוב הספיגה של סרוטונין ידוע כמשפיע על החשיבה האובססבית סביב האכילה, ומעבר לכך, תרופות אלו נמצאו כמסייעות בשליטה על בולמוסי אכילה. לתרופות מסוג SSRI מיעוט תופעות לוואי, אשר גם הן נוטות לחלוף עם הזמן וכוללות בדרך־כלל כאבי ראש, עייפות, רעד, יובש בפה, הזעת יתר, הפרעות שינה ועצבנות.

תרופות ממשפחת מייצבי מצב־הרוח,  בעיקר טופירמט, שהיא תרופה שגם מייצבת מצב־רוח וגם מסייעת באיזון מנגנון הרעב.

תרופות ממשפחת הסטימולמנטים. בשנה האחרונה אושרה תרופה דמוית ריטלין (ויואנס) לטיפול באכילה בולמוסית. מנגנון הפעולה העיקרי הוא השפעה על האימפולסיביות, כלומר ירידה באימפולסיביות כדי לסייע בהתגברות על הדחף לאכול באופן מופרז.

תרופות ממשפחה ה-TCA – נוגדי דיכאון טריצקליים – לרוב כמעט אינן בשימוש, ונחשבות לתרופות מהדור הישן. הן בעלות תופעות לוואי מכמה סוגים, ולכן לרוב ההעדפה היא לשימוש בתרופות מסוג של SSRI. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם יומלץ על תרופות ממשפחה זו בעיקר בשל יעילותה במניעת התקפי אכילה. תחת משפחה זו ניתן למצוא תרופות כמו אלטרולט, מרוניל ועוד.

מלבד השפעתן על מנגנוני השובע ועל יכולת שליטה בדחפים, התוויה חשובה של שימוש בתרופות מסוג זה היא לטיפול בדיכאון, בחרדה, ולעיתים גם בתסמינים של הפרעה אובססיבית קומופולסיבית (OCD). נפוץ לראות שהמאובחנים בהפרעות אכילה סובלים גם מקשיים רגשיים נוספים, לרבות דיכאון, התקפי פאניקה, מחשבות טורדניות, התנהגויות קומפולסיביות ועוד. לכן תרופות אלו יכולות לסייע גם בהיבט של התמודדות עם הנטייה לצמצום; האובססיה להיות רזה באופן קיצוני והמחשבות הבלתי פוסקות על כך, וכן בהתנהגויות הכפייתיות הקשורות בכך.

חשוב לדעת, כי יעילותן היחסית של תרופות אלו יכולה לנוע בין יעילות גבוהה ליעילות נמוכה. כלומר, גם אם יש השפעה טובה על בולמוסי אכילה, למשל, התרופות אינן מונעות לגמרי את התקפי הזלילה. זאת ועוד: מחקרים מראים כי עם הזמן ישנם אנשים המפתחים סבילות לתרופה והיא איננה יעילה עוד. ממחקרים אחרים עולה כי היכולת לשלוט בבולמוסי האכילה תלויה בנטילת התרופה, ולכן בהפסקת השימוש בתרופה עולה תדירות בולמוסי האכילה. 

החשוב ביותר לזכור הוא, שכאשר מחליטים על טיפול תרופתי בהפרעת אכילה יש להיוועץ בפסיכיאטר מומחה בעל ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה ובשליטה בבולמוסים. התאמת הטיפול התרופתי נעשית לאור האבחנה הכוללת, המתייחסת גם למצוקות הרגשיות שאינן תחת הקריטריונים של הפרעת אכילה, לרקע הרפואי הקודם ולטיפול תרופתי אחר הניטל במקביל, על־מנת לבדוק האם ישנה אינטראקציה בין תרופות, וכמובן, התייחסות לצרכים הייחודים של כל אחד ואחת.

הפוסט יש תרופה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

ניתוח בריאטרי הוא, למעשה, הכלי היעיל ביותר שיש לרפואה להציע כטיפול בהשמנת יתר חולנית. במעקב של עשור נמצא כי יעילותן של דיאטות עומדת על פחות מחמישה אחוזים. טיפול תרופתי יעיל אף הוא באחוזים בודדים, אך אינו בסל התרופות, וכמובן, עם הפסקתו מעלים מרבית המטופלים שוב את משקלם.

מספר הניתוחים הבריאטריים המבוצעים כיום בישראל עלה בצורה דרמטית בשנים האחרונות. תחום זה כולל מספר סוגי ניתוחים שונים המובילים לירידה במשקל דרך הגבלת נפח הקיבה, הפחתת הספיגה ושינויים הורמונליים ועצביים. ניתוחים אלו מציעים מענה יעיל לבעיית ההשמנה לאורך זמן, בד בבד עם שיפור עד היעלמות מוחלטת של מחלות נלוות. יעילותם של הניתוחים הבריאטריים עומדת על 50%-90% ונשמרת לאורך הזמן, אם כי תלויה, כמובן, בסוג הניתוח שבוצע.

מהו השיקול שיגרום לצוות הרפואי להפנות את המטופל לאופציה הניתוחית, ולא להתמקד בטיפול רגשי-נפשי בבעיה?

בכדי לעבור ניתוח בריאטרי צריך לוודא כי המועמד/ת עומדים בהתוויות של משרד הבריאות לניתוח, שהן: מד מסת גוף – משקל לחלק לגובה בריבוע (BMI) מעל 40 או מעל 35 עם אחת ממחלות הרקע הקשורות להשמנת יתר, כגון: סוכרת מסוג 2, שומנים מוגברים בדם, יתר לחץ דם, כבד שומני, מחלת לב איסכמית, בעיות פוריות, דום נשימה בשינה, בעיות אורתופדיות משמעותיות וכו’.

לכל מטופל העומד בהתוויות אלו, יש להציע לשקול את האפשרות הניתוחית.

היום אנחנו מבינים כי השמנה היא מחלה מורכבת הנגרמת מסיבות רבות, והנושא הנפשי הוא רק חלק מהסיבות ולא מדובר ב’אופי חלש’. לדוגמה, יש עבודות מחקר חשובות המראות שלנוכחות חיידקים מסוימים במעי יש השפעה על ביטויי מחלת ההשמנה, על ההורמונים, על סיבות גנטיות ועוד. לא משנה מה סיבת ההשמנה – הניתוח מהווה את הכלי היעיל ביותר לטיפול בה לאורך הזמן.

מה ההבדל בין סוגי הניתוחים? מהי הפעולה המתבצעת בכל אחד מהם, וכיצד היא משפיעה על חיי המטופל ועל הרגלי האכילה שלו?

ניתוח שרוול קיבה: Sleeve Gastrectomy נחשב לניתוח הנפוץ כיום. בניתוח מסוג זה מסיר המנתח 85%-75% מנפח הקיבה ויוצר מהקיבה צורת שרוול. נפח הקיבה שנותר לאחר הניתוח מכיל 50-100 סמ”ק בהשוואה לנפח של כ־1.5 ליטר לפני הניתוח. הניתוח מביא לירידה ממוצעת של 70%-60% מהמשקל העודף ואף לריפוי או לשיפור בתחלואה הנלווית כגון סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה, כבד שומני ועוד. הניתוח אינו מומלץ לסובלים מרפלוקס קיבתי-ושטי ולבעלי בקע סרעפתי.

ניתוח מעקף קיבה: בניתוח Roux-en Y Gstric Bypass מקטינים את הקיבה לגודל של 20-30 סמ”ק ומבצעים מעקף מלא שלה. הקיבה אמנם נותרת בגוף, אך למעשה רק חלק קטן ממנה נמצא בשימוש. הקטנת נפח הקיבה המתפקד מביא להפחתה משמעותית בכושר האכילה של המטופל ובספיגת המזון שנאכל. ניתוח זה מביא לירידה ממוצעת של כ־70%-80% מהמשקל העודף ואף לריפוי של התחלואה הנלווית כגון סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה ועוד. הניתוח מומלץ לסובלים מהשמנה חולנית המשלבת תחלואה נלווית או רפלוקס קיבתי-ושטי ואף מבקע סרעפתי. הניתוח אינו מומלץ לסובלים ממחלות מעיים כגון קרוהן, צליאק וגסטרואנטריטיס או שעברו בעבר ניתוחי מעיים רבים, לסובלים מבעיות בספיגת ויטמינים ולסובלים מכיב פפטי (אולקוס).

ניתוח טבעת קיבתית: בניגוד לשני סוגי הניתוחים הקודמים, ניתוח הטבעת – Adjustable Gastric Band – הוא הפיך, כלומר ניתן להוציא את הטבעת ולהשיב את המצב לקדמותו. במהלך הניתוח מניחים על חלקה העליון של הקיבה טבעת מחומר אלסטי מיוחד. הטבעת יוצרת כיס עליון קטן ומפרידה בינו לבין שאר הקיבה, כך שהדבר יוצר צוואר בקבוק. כתוצאה מכך ירגיש המנותח תחושת שובע ואף אי־נוחות לאחר אכילת כמות מזון מצומצמת. חשוב לדעת שאחוז הכישלונות של ניתוח זה הוא גבוה, ובחלק לא מבוטל של המקרים המטופל יזדקק לניתוח נוסף להוצאת הטבעת והמרה לניתוח בריאטרי אחר.

ניתוח מיני מעקף קיבה: Mini Gastric Bypass/ Omega Loop Gastric Bypass/Single Anastomosis Gastric Bypass הוא ניתוח חדש יחסית בישראל, בו משלבים את הגבלת גודל הקיבה עם תת־ספיגה משמעותית של מזון. בניתוח זה יוצרים מהקיבה פאוץ’ ארוך אותו מחברים ישירות לחלק מרוחק של המעי הדק. הניתוח מוביל לתת־ספיגה משמעותית.

באיזה מצב יומלץ על כל סוג של ניתוח?

השיקולים המנחים בבחירת סוג הניתוח הם רבים ומשלבים את ניסיון המנתח ואת נתוני המטופל. בכדי להתאים בצורה מיטבית את סוג הניתוח הבריאטרי המועדף צריך לקחת בחשבון נתונים הקשורים למטופל, כגון: הרגלי אכילה, תוצאות הבדיקות השונות, ההיסטוריה הרפואית שלו כולל ניתוחי הבטן שעבר. 

דוגמאות לשיקולים שנלקחים בחשבון: בנטייה לצרבת או לבקע סרעפתי עדיף ביצוע של ניתוח מעקף קיבה, כי ‘ניתוח שרוול’ עלול להחמיר את תופעת הצרבת. 

במטופלים עם חסרי ויטמינים קיצוניים עדיף ביצוע של ‘ניתוח שרוול’ שבו ישנה פחות נטייה לחסרי ויטמינים מאשר בניתוחי מעקף. 

ניתוחים מרובים בבטן עלולים להוביל להידבקויות של לולאות מעי ולהקשות על ביצוע ניתוח מסוג מעקף קיבה. 

במטופלים עם נטייה לכיבי קיבה או כאלו שזקוקים לאספירין עדיף ביצוע ‘ניתוח שרוול’ כי בניתוח מעקף יכולים להיווצר כיבים בהשקה. 

מידת ההשמנה גם כן משפיעה על בחירת הניתוח, וכמובן, העדפות המטופל. 

מהי רמת הסיכון בכל אחד מהניתוחים?

ניתוחים בריאטריים באופן כללי נחשבים לניתוחים בטוחים. בנוסף, מחקרים הראו שבמעקב של שנים הניתוח הבריאטרי מפחית סיכון לתמותה מסיבוכים הקשורים להשמנה בעשרות אחוזים. אך כמו בכל ניתוח, ישנם סיבוכים הכוללים: דלף – סיבוך לא שכיח אך מאוד משמעותי, בו יש דליפה של תוכן של מערכת העיכול לחלל הבטן, דימום, היצרות בהשקה או ב’שרוול’, אירועים של קרישיות יתר המובילים לסחיף ריאתי או לאירוע לבבי. לעיתים רחוקות נדרש במהלך הניתוח, שמתבצע לכתחילה בשיטה זעירה פולשנית (-לפרוסקופיה) – מעבר לניתוח בגישה פתוחה. כמו כן, לאורך זמן מפתחים רבים מהמנותחים חסרי ויטמינים, ועליהם להשלימם באמצעות תוספי תזונה.

מעדויות מטופלים, הביאו הניתוחים עימם תופעות לוואי שלא היו כלל צפויות מראש, ובמערכות שונות לגמרי. תוכלו לפרט את תופעות הלוואי האפשריות המוכרות בכל אחד מהניתוחים?

כ־95% מהמנותחים מדווחים על שביעות רצון גבוהה לאחר הניתוח. ישנן תופעות לוואי בחלק מהמטופלים, שרובן חולפות לאחר כשנה וקשורות לירידה המשמעותית במשקל. כגון: נשירת שיער, פעולות מעיים מוגברות וגזים, מצב־רוח ירוד (דיסטמיה), שינויים בטעם וכדומה. 

ניתוחי טבעת כרוכים בתופעות לוואי רבות שאחת מהן היא פליטות ואף הקאות, ועל כן כיום מרבית המנתחים אינם בוחרים בהם כאפשרות מועדפת.

האם ישנם מצבים בהם ניתוח אינו מהווה פתרון?

לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה משמעותיות לא מטופלות או לא מאוזנות, ולאנשים עם בעיה מנטלית המקשה על הבנת השינוי לאחר ניתוח – לא נמליץ על ביצוע ניתוח, וזו הסיבה להערכה הפסיכיאטרית שהוועדות הבריאטריות דורשות כתנאי לאישור ניתוח בריאטרי.

גם אנשים הסובלים ממחלה ממארת פעילה, או באופן כללי: אנשים שרמת הסיכון שלהם בניתוח גבוהה מהתועלת הצפויה מהניתוח עצמו, לא ינותחו, כמובן.

הפרעת אכילה היא בעיה בעלת רקע נפשי. ניתוח נותן מענה להיבט הגופני בלבד. מהן ההשפעות שנודעות לניתוח על נפש המטופל?

זו בהחלט שאלה מורכבת.

הניתוח משפיע על הדרך בה מטופלים מתעניינים באוכל, וניתן לראות זאת דרך בדיקות פונקציונאליות של המוח המראות השפעה שונה על מרכזי הרעב לאחר ניתוח. האוכל הופך לנושא פחות חשוב לאחר הניתוח.

לרוב משפר הניתוח את מצבו של המטופל ואת תדמית הגוף שלו ומפחית את תחושת הייאוש במלחמה המתמדת על המשקל. שילוב של ספורט חשוב מאוד גם בהיבט הנפשי. הוא מעלה אנדורפינים אנדוגניים התורמים לשיפור מצב־הרוח.

לעיתים נדירות ישנם אנשים החשים תחושות ריקנות  ודכדוך. האוכל הוא כלי מנחם, וכאשר יש תלות נפשית באוכל ישנם אנשים שחווים עצבות ותסכול.

הפוסט חותכים את ההפרעה מהחיים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

שוב עומדים אנו בפתחם של  הימים הנוראים. חודש אלול קורא אלינו: שובו… והכול משתדלים להתחזק רוחנית ונפשית לקראת ימים קדושים אלו. גם באווירת הבית מורגשות אימת הדין והיראה.

ובתוך כל אלו, קיבלנו אנחנו, הנשים, תפקיד נוסף: עיסוק בגשמיות, והכנת הגוף לקראת הימים הקדושים. לכאורה, זהו עיסוק גשמי וטפל, ויש שמרגישות שהוא יכול להוציא אותן מן ההתרכזות בעיקר: תשובה ומעשים טובים. אך זוהי טעות.

ר’ ירוחם ממיר כותב ב’דעת תפילה’ כי עסק התפילה מהותו כיבוס הנפש וחידוש הנשמה. התפילה היא המזון הרוחני שבכוחה מתקיים האדם בכל עיתותיו וממנה עליו לשאוב את שפע חיותו. וכשם שהגוף, כשמרגיש רעב וחלש – אוכל ומרגיש חיות, כך הנשמה מרגישה רעב שלוש פעמים ביום, והתפילה נותנת לה חיות כפי שנותנות לגוף שלוש הארוחות ביום.

אנו פותחות את ספר הכוזרי, ומוצאות שם את מקור הדברים.

החבר מסביר למלך כוזר, כי לא רק שהתפילה היא כמזון לנפש, “ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה”, אלא שהיא גם ככיבוס וטיהור לנפש. ואחרי שבוע יש הצטברות יתרה של ‘לכלוך’ ועייפות על הגוף ועל הנפש, והפתרון הוא: יום השבת, יום של התרכזות בעבודת היום יחד עם מנוחת הגוף,  “ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד. וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאילו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד”.

אבל אין זה מספיק, ועם הזמן נוצר צורך בכפרה החודשית – ראש חודש, “זמן כפרה לכל תולדותם”, ואחר כך – החגים, שהם הזמנים המקודשים שבהם מתחדשים הגוף והנפש כאחד, כאשר הגוף, במנוחה ובמזון העשיר שהוא מקבל בימים אלה, מאפשר לנפש לינוק את כל השפע המורעף עליה, להתחדש ולהתחזק.

שמנה לב, המזון שאנו מעניקות לבני ביתנו, סעודות השבת והחג שאנו טורחות בהכנתן – הן אלה המאפשרות את קבלת השפע הרוחני, האורות העצומים של קרבת ה’, כפרה וטהרה המאירים עלינו בימים הקדושים הבאים לקראתנו. צורתו של חג יהודי מקודש אינה רק תפילה ולימוד. היא מותנית גם במנוחת הגוף, בבגד נאה ובסעודת חג דשנה, כי הנפש לא תוכל לקבל את השפע הרוחני אם הגוף לא יאפשר לה זאת.

בידינו, עקרות הבית ואימהות בישראל, נמצא אפוא המפתח להתרוממות הרוח ולהשגות הלב של בני הבית, דווקא ממקומנו בין תנור לכיריים… ואל יהא הדבר קל בעינינו. 

כשמסתכלים על הדברים מנקודת ראות זו, עולות שאלות נוקבות, הדורשות מענה ופתרון:

האם אכן מהוות סעודות החג שלנו קרקע טובה להתרוממות רוחנית? האם מאפשרות הן את דאייתן של כנפי הרוח, או שמא מהוות הסעודות הכבדות, עתירות המטוגנים, השומנים והסוכרים  – משקולות הקשורות לכנפי רוחנו, ומפריעות להן להמריא אל על?

האם חשתם לאחר סעודת ראש השנה את הקושי להימנע מאותה שינה שעלולה לגרום למזלכם להיות ישן משך השנה כולה? ואם כבר אינכם כה צעירים, ואולי רמות הסוכר בדמכם גבוליות – כיצד משפיע עליכם הקידוש שקודם התקיעות, השופע עוגות דבש שהוכנו בכוונות ובדמעות תשובה לקראת יום הדין? האם הוא מחזיר אתכם מחוזקים ומרוכזים להמשך עבודת היום – או חלילה להיפך?

בכלל, איך אתם מסתדרים עם העמידה הממושכת בתפילות? האם הרגליים מושכות את מחשבתכם כלפי מטה ומפריעות לכם להתרכז בעבודת ‘מלכויות זכרונות ושופרות’? אם מי מבני משפחתכם הוא שליח ציבור – יש להניח שהשאלה קריטית לגביו עוד יותר, גם בשל הזמן הארוך בהרבה בו עליו לעמוד, וגם בשל גורליותה של כוונת תפילתו, המעלה עימה את תפילות הציבור כולו.

ומה קורה כל אותו זמן עם הילדים? האם נכון וצודק וראוי בעיני ה’ להציף את גופם בכמויות כאלה של רעל, רק כדי שאמא תוכל לשבת בבית הכנסת? כיצד ישפיע הדבר על יכולתם ללמוד בימים הקרובים? ועל התנהגותם ביום הזה…?

מטרת הכתבה שלפניכם היא לתת לכם כלים להתכונן לחגים באופן שמגבלות הגוף לא תפרענה לכנפי רוחכם לדאות אל על. לשם כך איתנו כאן שלוש נשות מקצוע: יסכה סדובסקי מ’הבית של האלוורה’ – מנהלת בכירה בחברת FOREVER ישראל, שתחכים אותנו בהיבט של תזונה ותוספי מזון, נילי איינהורן מ’נפעם – נילי פעילויות במים’, יוזמת ויוצרת ‘התעמלות ללא תלות’ – שתיתן לנו כלים להתמודדות בתחומי העמידה והיציבה, ונחמי ויינשטוק מ’תובנות עם חיוך’, מרצה וסטנדאפיסטית בנושא השמחה, עם מילים מעצימות לעקרת הבית.

מערב מזמינים

לגבי ערבי חגים, נכון הכלל המקודש הקובע כי ‘ההכנה למצווה גדולה מן המצווה’. בימים אלוליים אלה נפשו של כל יהודי צמאה לדברי התעוררות והכנה, שיביאו אותו לחגים הקדושים נעלה ומרומם יותר. כמה טריוויאלי לדבר על הכנה לראש השנה בהקשר של הכנת הבית והמטבח… וכמה נכון!

מי כמונו יודע כמה יכולים לחץ ומתח לחבל ביכולתם של בני הבית להגיע להתעלות רוחנית, ומה רב מקומן של ההכנות הארציות הללו, כשהן מתבצעות בשלווה ובמנוחת הנפש, להביאנו אל הימים הקדושים מטוהרים ומזוככים יותר.

הכול מתחיל בתכנון, כידוע.  ומבחינתי, אומרת יסכה סדובסקי, כבר מראש חודש אלול מתחילים להתכונן לפרויקט ‘ערב החגים’.

ראשית, מבחינה תזונתית, כבר מתחילת חודש אלול, כאשר החופש הגדול והמעייף מפנה את שייריו האחרונים, אני מתחילה ליטול תוספי תזונה המספקים תחזוקה של בריאות ואנרגיה לקראת העבודה הרבה שמחכה לי: משקה אלוורה, בי פולן, ויטמין 12B, פרוביוטיקה, אבקת חלבון, עשב דגנים, ארג’י + (אבקת L ארגינין), נוטרה 10Q, ויטמין C ואומגה 3. 

אני מבקשת מיסכה לתת הקלות במשימה המורכבת ולמקד לנו את החשובים ביותר לדעתה. היא מהרהרת מעט ובוחרת ב־12B, אבקת חלבונים ופולן.

אני גם מוסיפה, היא ממשיכה, מזונות כמו חלבונים וירקות ירוקים לתפריטם של כל בני הבית, כדי שגם הם יגיעו לתפילות ואחר כך לצום עם כוח ועם בריאות, וכמובן ממליצה מאוד על שתיית ג’ל אלוורה בכל בוקר לתחושה רעננה ואנרגטית ולערנות וכוח מוגבר בתקופות חשובות אלה.

פשוט צריך להכניס לראש, מסכימה נילי איינהורן ומחדדת, שההכנות לחגים לא מתחילות לפני שיש לנו על הגז או במקפיא ארוחות מזינות לעומס המטלות המונחות על גבנו.

בצורה כזו, גם התכנון וגם ההכנות נעשים קלים יותר, נעימים, עם מצב־רוח טוב ושלווה. כל בני הבית יוצאים נשכרים ואני במיוחד…

ותכל כל העבודות

לאחר מכן – ממשיכה יסכה ומספרת על ערב החג שלה – אני מתכננת את הקניות. גם בשבילן צריך המון כוח וסבלנות. במיוחד בערבי חגים.

מאז שעברנו לתזונה בריאה יותר, אנו מתכננים גם את הקניות ואת המתכונים שיהיו בריאים יותר. הבריאות מתחילה עם מה שאני מכניסה לעגלה בסופר, עוד לפני שזה מגיע הביתה… אני משתדלת לשים לב לתוכן של כל חבילה, לרכיבים הראשונים שמופיעים ברשימה (שהם המצויים בכמות גדולה במוצר). אם הסוכר מופיע במקום הראשון,  אחפש מוצר חלופי בריא יותר ושווה יותר!

לאחר שהמצרכים הגיעו הביתה, אני מחלקת את העבודה לימים ולשעות, כדי לא ליפול מהרגליים בדיוק בערב החג.

חשוב להקפיד על ארוחות מלאות ובריאות גם ביום של בישולים ועומס. מכינים בבוקר סלט ירקות גדול שמספיק לכל היום, וכן מתכננים איזה מזון יאכלו כל בני המשפחה. אם בערב פסח חשוב לספק ‘דלק’ ולדאוג לארוחות מזינות גם בתוך העבודות – על אחת כמה וכמה בימים אלה, בהם עלינו לשמור את הכוחות  לעבודה הרוחנית המצפה לנו. כשנגיע לחג לאחר חודש של תזונה בריאה וטובה לגוף, הוא יתפקד, בעזרת ה’, כמו שצריך, וייתן לנו ליהנות מהיכולות ומהיתרונות שלו.

גם בערב החג עצמו חשוב מאוד להקפיד על ארוחות בוקר וצהריים מתוכננות ובריאות, ולהיכנס לחג מאוששים ומאושרים, כדי שלא ננשנש כל היום מאכלים שאינם מספקים מבחינה תזונתית אך ממלאים אותנו בקלוריות ריקות ומשמינות… ובעיקר: על־מנת שלא נגיע לחג עצמו מדולדלים מכוחות גוף ונפש.

אצלנו, בכל ערב שבת וחג יש ארוחה מבושלת, קלה אמנם, אך היא נכנסת בתוך ההכנות ולא מוותרים עליה. 

עֶרֶב עָרֵב

תפריט לדוגמה לימי ערב החג

בוקר: ביצים קשות, סלט ירקות חי, שתי פרוסות לחם מקמח מלא (או כוסמין), כוס קפה למי שזקוקה לה, ממרחים כמו טחינה, אבוקדו, חמאת שומשום, טונה וכו’.

צהריים: קדירה בסיר ענק: מגוון ירקות העונה + ירקות שורש: סלרי, סלק, גזר, קולרבי וכו’, וירק ירוק: פטרוזיליה, סלרי וכו’, יחד עם קטניות (מושרות ומונבטות): עדשים אדומות או ירוקות, חומוס, שעועית לבנה וחומה, שעועית מש, גריסי פנינה וכו’.

למעדיפים בשרי ניתן להוסיף לסיר הירקות חזה עוף או הודו, כרעיים ללא עור או נתח בקר רזה.

ארוחות ביניים: פרי + קווקר על בסיס מים או חלב שקדים / 15 אגוזים מסוגים שונים / שקדייה וסלט פירות וכו’.

ערב: קווקר, דייסת שיבולת שועל / שייק חלבונים עם פירות /  פריכיות אורז וסלט עלים ירוק.

תפריט כזה נותן המון חיזוק ואנרגיה, ללא נפילות סוכר וללא תשישות לאחר ארוחה.

להתענג בתענוגים

ליל התקדש החג. תפילת ערבית מרוממת, הדלקת נרות עתירת תחינות, ומיד – סעודה. בשר ודגים וכל מטעמים. איך אתם ישנים אחרי סעודה כזאת? רבים מאיתנו חשים את הקושי, וגם מי שלא – חווה שינה פחות אפקטיבית בשל פעילות היתר של מערכת העיכול, שאינה מאפשרת לגוף להחליף כוחות בצורה מיטבית. והרי למחר – מצפה לנו יום כה גורלי…

לכן, לאחר סעודת ליל החג כדאי להמתין לפחות שעה לפני השינה, כדי לתת למזון זמן עיכול מספיק ולא לישון על ‘בטן מלאה’. זה בדיוק הזמן לפתוח ספר (הרי עבר עלינו ערב חג נינוח וממלא בכוח, והעיניים אינן נעצמות מאליהן…) ולהכין את עצמנו לעבודת היום הקדוש. כוס תה חמה, במיוחד תה ירוק או תה איכותי אחר, היא ליווי נהדר לשעה זו. היא עוזרת לעיכול המזון ולהפחתת תחושת העומס. גם כאן שתיית ג’ל אלוורה יכולה להועיל.

בבוקר, עם הקימה, יש נשים הנוהגות לקדש לפני התפילה. כמובן, כל אחת תשאל ותעשה כפי שמורים לה. טעימה קלה מומלצת ביותר כדי לתת לגוף אופטימום של חיזוק וכוח וללא רעב ותשישות. 

ומה עם הגברים? יש מקומות שנוהגים לטעום משהו לפני התפילה, ויש שמחכים עד ההפסקה, לקידוש בבית הכנסת. ישנם גם הנוהגים שלא לטעום דבר עד לאחר תקיעות השופר, שזה אומר סוף מוסף, וגם כאן, מי שמרגיש שקשה לו שישאל את רבו. כל אחד לפי מנהגו.

מה שברור, שהחולים והסובלים מבעיות של היפר/היפו גליקמיה (סוכר גבוה או נמוך בדם), מוכרחים לטעום משהו מיד כשקמים ולכן מומלץ לקדש על מיץ ענבים טבעי, ללא סוכר, ואפשר גם שמישהו אחר יקדש בעבורם כדי שלא יצרכו הרבה סוכר.

ומה לטעום?

כאן שוב, הנוהגים לקדש על מזונות, כדאי לתכנן ולהכין מזונות ראויים ובריאים כמו עוגות או קרקרים מקמח מלא ללא סוכר לבן וללא מרגרינה (מתכונים בהמשך). טעימה מומלצת מאוד ועתירת אנרגיה היא תמרים ושקדים, שהם שילוב מנצח של אנרגיה בריאה עם חלבון קל.

נילי ממליצה על פרוסת מזונות מקמח מלא (חיטה או כוסמין) + סוכר או ממתיק מופחת קלוריות, המכיל סיבים תזונתיים וגורם לעיכול איטי ולתחושת שובע, והעיקר – ליכולת ריכוז גבוהה המאפשרת תפילה מעומק הלב ללא הפרעות צדדיות.

אפשרויות נוספות שהיא מציעה: מנה גדושה של חומוס (ארבעס) ביתי או כל מנה חלבונית גדושה, כגון  טונה, מנת עוף, כבד וכדומה. וכמובן, לא לשכוח – שתייה מרובה.   

ויסכה מסיימת בשיתוף: במשפחתי המורחבת, משפחה יקית, מקפידים על ארוחות בוקר מזינות גם בשבתות ובחגים, חלביות כמובן. בצהריים אוכלים את החמין לארוחת צהריים בשרית וסעודה שלישית.

גם לארוחות החג רצוי להכין מאכלים קלים לעיכול ללא הרבה שמן, שומנים ופחמימות ריקות, שיאפשרו לנו להישאר גם אחריהם בתחושה קלילה ואנרגטית, ולא לסיים את היום עם סעודת היום…

יסכה מסכמת את כללי היסוד החשובים לתכנון ארוחות חג בריאות:

המעיטו ככל הניתן בשמן, באבקת מרק ובמלח. נסו להחליף את השמן בבישול בשמן קוקוס בכבישה קרה. הוא נמס ומוסיף טעם נפלא.

הרבו בירקות ירוקים ובקטניות והמעיטו בחלבונים שומניים מן החי. העדיפו חלקי עוף ובקר רזים. 

בתור פחמימות העדיפו אורז מלא או בסמטי ומעט תפוחי אדמה. אם דחוף לכם פסטה או פתיתים – רק מעט ומקמח מלא. יהא כלל זה נקוט בידכם: עיקר הצלחת תכיל תמיד חלבונים וירקות, ורק רבע מתוכה – פחמימות.

סעודה שסועדת

דוגמה לארוחת חג מפוארת ובריאה

חלות מקמח מלא או כוסמין (אני מעדיפה קמח רובינפלד, לא מאמינים שזה כוסמין)…

סלטים מירקות חיים ומבושלים עם מעט מאוד שמן ומלח, מתובלים בתבלינים ללא מונוסודיום וללא מיונז.

הצעות למנה ראשונה: דג רזה עם ירקות בתנור / בלינצ’עס מקמח מלא ממולאים בירקות מאודים או בכבד טחון / סלט ביצים (ללא מיונז).

הצעות למנה עיקרית: בקר רזה ברוטב יין, פטריות ושזיפים, בתוספת ירקות בתנור: ברוקולי, כרובית, שעועית ירוקה, בטטה וכמה שיני שום, מעט מלח ופלפל שחור / עוף ללא עור עם ירקות כתומים בתנור / תפוחי אדמה ובשר טחון, קציצות או כרוב ממולא.

הצעות למנה אחרונה: מוס בננות / לפתן פירות / סלט פירות חיים ומיובשים (בייבוש טבעי, ללא סוכר) / גלידה ביתית.

ממתקים למתוקים

חטיפים וממתקים בריאים לילדים לפעקאלך או לנשנוש

תמרים, שקדים ואגוזים טבעיים (מגיל 5 ובהשגחת מבוגר)

פופקורן שעשוי בבית במכשיר או במיקרוגל (ללא שמן או מרגרינה)

 חטיפים קנויים בטעם טבעי בלבד! (כך ניצלים מתבלינים חריפים המגרים את הקיבה, ובעיקר מעונשו של מונוסודיום גלוטומט)
צ’יפס בטטה

בייגאלך מקמח מלא

שוקולד 60%-72% מוצקי קקאו

חטיף קוקוס 

פירות מיובשים (בייבוש טבעי, ללא סוכר) כגון: מנגו, תפוח עץ, אננס, אפרסק וקוקוס.

 בכן נרוץ לקראתך 

נילי איינהורן, מנקודת מבטה המקצועית, מתייחסת להיבט נוסף של הכנה שפחות נותנים עליה את הדעת, אך היא חשובה ביותר על־מנת לצלוח נכון את אתגרי התקופה המרוממת. מתקשים לעמוד על הרגליים? אם זה במטבח ואם בבית הכנסת, בתפילת מוסף הארוכה? עשר דקות שתקדישו מדי יום בימים אלה לניעור ולריענון של הגוף, תיתנה לכם יעילות, גמישות וחיוניות למשך שאר היום, וגם תכנה את גופכם לקראת אתגרי החגים הבאים עלינו לטובה.

הרעיון של נילי הוא “התעמלות ללא תלות”. כלומר, ללא תלות במורה, במגרש, באולם, בבריכה, בשיעור או בקבוצה. כל אחת בזמנה היא, ותוך כדי התעסוקה שבה היא עסוקה. שם המשחק הוא התמדה. חזרה יומיומית יש לה כוח עצום להשפיע.

הנה ההוראות של נילי להתעמלות יומית קצרה, שכל אחד יכול להכניס לסדר יומו בכל עת ובכל מקום. לא חייבים לבצע את כל הסדרה בבת אחת. התאימו אותה לסדר יומכם ושלבו את התרגילים בהפוגות תוך כדי פעילות בעמידה או בישיבה.

סדרה מס’ 1: נשימות ותרגול הגב – בעמידה. תרגיל ממלא בכוחות ובאנרגיה להמשיך.

נישמו עמוק תוך כדי סיבוב ידיים. תוך כדי שאתם ממלאים את ריאותיכם אימרו לעצמכם: “ישתבח שמו לעד – שאוהב כל אחד – ואותי במיוחד” – פזמון ממלא בכוחות. 

הניחו את כפות ידיכם על הכתפיים וסובבו את המרפקים סיבובים גדולים ואיטיים אחורה וקדימה – א מחיה!

הרימו את ידיכם בקירוס – שמאל פונה ימינה וימין פונה שמאלה. מתחו חזק לצדדים ומעל לראש.

סיגרו את הידיים ב’חיבוק’, פיתחו את המרפקים הצידה ואחר כך מיתחו את הידיים היטב לצדדים. לסיום, מיתחו את הידיים חזק חזק למעלה.

סדרה מס’ 2: לשיפור זרימת הדם בוורידי הרגליים ולהגמשת הברכיים וכפות הרגליים. חשוב במיוחד לפני עמידה ארוכה!

פיתחו את הרגל לפיסוק – וסיגרו. פיתחו אותה קדימה (כפסיעה) וסיגרו. עשו זאת בשתי הרגליים. 

קפלו את הרגל ויישרו. עשו זאת גם ברגל השנייה.

הגמישו את אצבעות הרגליים: סובבו אותן בתנועת ‘כן’ ואחר כך בתנועת ‘לא’. קפלו את כף הרגל בתנועת ‘שלום’, ואחר כך שרטטו באמצעות הבוהן מספר 8.

סדרה מס’ 3 לחיזוק שרירי הבטן וקרקעית האגן ולמניעת בריחת סידן:

שכלו את הרגליים והצמידו בחוזקה למשך דקה.

שבו על כסא כשמולכם כסא נוסף. הצמידו את רגליכם לרגלי הכסא מצידן החיצוני ונסו לקרב את רגלי הכסא זו לזו באמצעות לחץ חזק ממושך – כדקה. אחר כך הצמידו את הרגליים לרגלי הכסא מצידן הפנימי ונסו להרחיק את רגלי הכסא זו מזו באמצעות לחץ חזק וממושך – כדקה.

כדי להקל עליכם, ראו במסגרת את סדרת ההתעמלות ברמזים מקוצרים. תוכלו להעתיק / לצלם ולשים מול עיניכם, לתזכורת.

התעמלות ללא תלות

דף תזכורת לתרגול יעיל ומהיר

סדרה מס 1: ידיים

סיבובי ידיים עם נשימות: “ישתבח שמו לעד – שאוהב כל אחד – ואותי במיוחד”

סיבוב מרפקים אחורה וקדימה

קירוס ידיים – הצידה – למעלה

חיבוק – פתיחה – מתיחה

מתיחה למעלה

סדרה מס 2: רגליים

פיסוק – פסיעה

קיפול – יישור

כן – לא – שלום – שמיניות

סדרה מס 3: לחץ חזק וממושך

שיכול – הצמדה

הצמדת רגלי הכסא

פתיחת רגלי הכסא

ולהגות באמרי שפר

אי אפשר לסיים בלי חיוך מתוק לשנה החדשה מאת נחמי ויינשטוק. רשות הדיבור נתונה לה:

החגים מתקרבים אלינו בסערה, אנחנו רק מסתכלות על לוח השנה וכמעט מתחילות להרגיש דגדוג עז של בעירה. רגע, מה עם בגדים לילדים? ומתי נתחיל בבישולים? וכל הקניות והסידורים שכל כך מתישים? ולפעמים מראש אנחנו כבר מתייאשות וקורסות. 

הרגעים החגיגיים לעיתים נראים מאיימים, בפרט כשאנו חושבות: רגע, מה יהיה איתי בשנה הבאה, ואיך תהיה הבריאות של המשפחה והילדים? ובכלל, איך אני הקטנה, שמרגישה כל כך חסרה, אצליח לעמוד להתפלל לפני אבינו מלכנו? הרי אני באמת מרגישה כי אין בי כלל מעשים… ולמה בדיוק לי מגיע לקבל את הצדקה ואת החסד ולהיוושע?

ועוד לא דיברנו על התינוקת שבחלוק מושכת, ועל הילדון החמוד אך השובב שבאמצע הקניות פשוט… נאבד! ועוד לא נספיק לנשום והנה בזמן התקיעות הוא ייכנס לבית הכנסת סמוק פנים ונלהב, ואת תצטרכי לחפש מהר את המשתיק-קול הממותק…

ובכל זאת, כמה חשוב להתבונן רק בשם המתוק של הימים המתקרבים: חודש הרחמים והסליחות. כן כן, מה שאת שומעת, חודש שמלא ברחמים ובסליחה ובאהבת ה’ אלינו…

אם רק נצליח, ולו לרגע אחד, לזכור שמאחורי כל המטלות והסידורים, הבכיות והבישולים, ישנו אב הרחמים שמציץ עלינו בפנים אוהבות ושמחות, מלאות בהערכה לכל מעשה ולכל התגברות קטנה. ‘כן, בתי’, נוכל לשמוע את הקול אם רק נפתח את האוזניים, ‘כן, מעשייך כה רצויים וכוונותייך כה טהורות, וגם מתוך כל ענני ההפרעות והמשימות, ליבך הטהור זורח למרחוק’.

ומי ייתן שהמחשבות הנכונות הללו יחלחלו אל המוח ואל הלב, ימלאו אותנו בשמחה ובאהבת ה’, ברגיעה ובשלווה פנימית, וימתיקו לנו את הימים הנפלאים הבאים לקראתנו לשנה טובה, מתוקה, מאירה ומאושרת, שנה שימלא ה’ כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.

ולהגות באמרי שפר

אי אפשר לסיים בלי חיוך מתוק לשנה החדשה מאת נחמי ויינשטוק. רשות הדיבור נתונה לה:

החגים מתקרבים אלינו בסערה, אנחנו רק מסתכלות על לוח השנה וכמעט מתחילות להרגיש דגדוג עז של בעירה. רגע, מה עם בגדים לילדים? ומתי נתחיל בבישולים? וכל הקניות והסידורים שכל כך מתישים? ולפעמים מראש אנחנו כבר מתייאשות וקורסות. 

הרגעים החגיגיים לעיתים נראים מאיימים, בפרט כשאנו חושבות: רגע, מה יהיה איתי בשנה הבאה, ואיך תהיה הבריאות של המשפחה והילדים? ובכלל, איך אני הקטנה, שמרגישה כל כך חסרה, אצליח לעמוד להתפלל לפני אבינו מלכנו? הרי אני באמת מרגישה כי אין בי כלל מעשים… ולמה בדיוק לי מגיע לקבל את הצדקה ואת החסד ולהיוושע?

ועוד לא דיברנו על התינוקת שבחלוק מושכת, ועל הילדון החמוד אך השובב שבאמצע הקניות פשוט… נאבד! ועוד לא נספיק לנשום והנה בזמן התקיעות הוא ייכנס לבית הכנסת סמוק פנים ונלהב, ואת תצטרכי לחפש מהר את המשתיק-קול הממותק…

ובכל זאת, כמה חשוב להתבונן רק בשם המתוק של הימים המתקרבים: חודש הרחמים והסליחות. כן כן, מה שאת שומעת, חודש שמלא ברחמים ובסליחה ובאהבת ה’ אלינו…

אם רק נצליח, ולו לרגע אחד, לזכור שמאחורי כל המטלות והסידורים, הבכיות והבישולים, ישנו אב הרחמים שמציץ עלינו בפנים אוהבות ושמחות, מלאות בהערכה לכל מעשה ולכל התגברות קטנה. ‘כן, בתי’, נוכל לשמוע את הקול אם רק נפתח את האוזניים, ‘כן, מעשייך כה רצויים וכוונותייך כה טהורות, וגם מתוך כל ענני ההפרעות והמשימות, ליבך הטהור זורח למרחוק’.

ומי ייתן שהמחשבות הנכונות הללו יחלחלו אל המוח ואל הלב, ימלאו אותנו בשמחה ובאהבת ה’, ברגיעה ובשלווה פנימית, וימתיקו לנו את הימים הנפלאים הבאים לקראתנו לשנה טובה, מתוקה, מאירה ומאושרת, שנה שימלא ה’ כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.

מבעוד יום מוכנים

מתכונים

חלות מקמח כוסמין + טיפים לאפייה מוצלחת

החומרים

1 כף מלח

1 ק”ג קמח כוסמין (של רובינפלד)

2 כפות שמרים יבשים

1/2 כוס סוכר דמררה (או תחליף)

1/2 כוס שמן

3 כוסות מים חמימים

אופן ההכנה

*לשים במיקסר 8 דקות לפחות. לאחר השהייה של 5 דקות לשים שוב.

*מניחים לתפיחה עד שהבצק מכפיל את נפחו, ולאחר מכן טופחים על הבצק ומתפיחים שוב. 

* קולעים חלות, מתפיחים כרבע שעה, מורחים ביצה ושומשום ואופים.

אופן האפייה

מתחילים בחום של 250 מעלות למשך כעשר דקות. החלות יתפחו ויקבלו אווריריות ופריכות. לאחר מכן מורידים את חום התנור ל־170 מעלות ואופים עוד כעשרים דקות.

בתום האפייה מוציאים את התבנית מהתנור, מניחים במקום קריר (גז, מגש או רצפה) ומכסים בשקית ניילון ומעליה מגבת מטבח. משאירים כך עד שהחלות מתקררות, כך חוזרים האדים אל החלות והן נשארות רכות וטעימות.

הפוסט לשחרר את כנפי הרוח הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

סליחה על דברים שבין אדם למקום ועל דברים שבין אדם לחברו. הדרך לבקש סליחה מבורא עולם היא: “תשובה ותפילה וצדקה”. 

הדרך לבקש סליחה מדברים שבין אדם לחברו היא: “שירצה את חברו”.

תרשו לי לעסוק בסוגים נוספים של סליחה. כאלה שכמעט לא עוסקים בהם, כי הם מתחבאים בירכתי תודעתנו ולא תמיד מתקשרים לנו עם המושג “סליחה”, אבל הם קשורים, ועוד איך.

כשלמדתי בת”ת “תורת אמת” בחיפה, חילק אחד מחבריי לכיתה, ישראל רייזמן שמו, דף שאותו טרח לכתוב ולשכפל. הדף היה מחולק לשני טורים: בטור האחד שמות ילדי הכיתה והטור השני היה ריק ומעליו כותרת: “סלח”.

כל ילדי הכיתה היו לוקחים את הדף של רייזמן, הולכים מאחד לשני ושואלים “סולח?” ועוד לפני שענה היינו מסמנים בעט “וי” גדול וממשיכים הלאה.

אני זוכר את עצמי הולך, כמו כולם, מילד לילד, ולבסוף מביט בסיפוק ברשימת ה”וי” הארוכה, ומגלה שנותרו ילד אחד או שניים שכלל לא סומנו, כי לא היה לי נעים ללכת אליהם. 

היו אלה הילדים שבאמת הייתי צריך לבקש מהם סליחה…

מאז גדלנו. ישראל רייזמן הפך מילד לבחור ולאחר מכן לאברך חשוב ומתמיד. לפני כמה שנים נפטר לאחר מחלה קשה. זיכרונו לברכה.

ואני זוכר לו לברכה את הדפים שהדפיס, אך גם את התובנה בעקבותיהם. 

רובנו מתקשים לבקש סליחה ממי שאנו באמת צריכים, ובדיוק עליהם נאמר: “עד שירצה את חברו”.

נקודה עמוקה יותר היא היכולת שלנו לסלוח לא למעשים שנעשו נגדנו, אלא לאופיים של בני אדם, שונותם, הילוכם, דיבורם והישגיהם.

אנו רגילים לחשוב על “סליחה” כעל משהו הבא לתקן או למחוק פגיעה. אך יש דברים שאנו מתקשים לסלוח עליהם, גם כי איש אינו בא לבקש עליהם סליחה, וגם משום שרוב בני האדם אינם מקשרים אותם עם המושג “סליחה”.

חשבו על ילדים / נערים / אנשים עם אופי מעצבן. אלה שמדברים יותר מדי / בקול רם מדי / מתעקשים לשיר למרות שהם מזייפים בצורה נוראה / מספרים בדיחות ממש, אבל ממש לא מצחיקות / חסרי טקט / חסרי חן / מתלוננים סדרתיים (קוטרים בלעז) / אלה שלעולם אינם מרוצים / אלה שלא מסתדרים עם חברים / עם אחים / עם עצמם.

אנחנו לא סובלים אנשים כאלה, ולעיתים גם כועסים עליהם, למרות שהבעיות שלהם לא תמיד באשמתם, ולמרות שהם סובלים מהם בלי הכעס שלנו.

מישהו חושב בכיוון של “לסלוח” להם על מי שהם?

במקרה כזה המושג “סליחה” מקבל משמעות אחרת. כי רוב בני האדם אינם יודעים לבקש סליחה על האופי שלהם, ורוב בני האדם אינם יודעים שניתן “לסלוח” על אופי מעצבן של הזולת.

זה לא סותר את העובדה שאנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו לשנות את האופי הזה (בעיקר גם אנו, ההורים או המורים), אך כל עוד זה לא קורה – “לסלוח” להם, או במילים אחרות: לקבל אותם כפי שהם תוך ניסיון לסייע להם. 

ימים אלה הם הזדמנות מצוינת לדעת זאת, ישנם דברים שאנו צריכים לסלוח עליהם במובן של להשלים (ולא סתם התפייסות הנקראת גם “השלמה”). הסליחה הזאת, להיעדר חן או לאופי לא מלבב, מנתצת איזו חומה לעיתים בלתי נראית ולעיתים בולטת בכיעורה, של כעסים, אכזבות ויחס רע.

חשוב להעיר כי ברבים מן המקרים אצל הורים וילדים, האופי הלא נחמד הוא השפעה ישירה, שלא לומר ירושה גנטית מאחד ההורים או משניהם. והכי עצוב / מצחיק שבדרך כלל ההורה שהכי פחות “סולח” הוא דווקא ההורה שממנו הגיע האופי…

ובהיעדר הסליחה, החומה עומדת ואף גובהת ומתעבה מיום ליום, והיא נושאת בחובה פגיעות לא פשוטות בילד, בנער או באדם. לפעמים בני אדם אינם מודעים למתרחש בנפשם והם פוגעים בכפופים להם ללא רחם בדברי ביקורת עוקצניים ובשידור מתמיד של אכזבה. לעיתים הם דווקא כן מודעים לתהליך שעובר עליהם ואז הם מעדנים את הפגיעות, אך לא את התחושות שלהם. הם עדיין לא סולחים בנפשם פנימה, והזולת חש בזה גם חש. ובמקרים חמורים במיוחד הם יודעים היטב מה קורה בתוכם, או שאחרים מתריעים בפניהם שכך הם חשים והם… פשוט לא אכפת להם. הם פוגעים בלי שום חשבון. משליכים את כל הכעסים והתסכולים על האחר, לפעמים בשלב רגיש וקריטי של חייו, וכלל לא מעניין אותם מה התוצאות.

הסליחה, לצורך העניין היא תהליך שלם של: התמודדות, הבנה, השלמה, קבלה, איפוק, ואפילו בקשת סליחה על העבר אם במפורש ואם בפיצוי מסוים על הפגיעות.

ויש סליחה על חוסר כישרון, על מה שנראה כאיטיות מרגיזה, על ילדותיות שאותה כינינו “התבגרות מאוחרת”, על “שלימזליות”, על כאלה הסובלים מפיזור דעת, מחוסר יכולת להתארגן, לסדר, להוציא תחת ידם משהו מתוקן. זה יכול להיות ילד – נער וזה יכול להיות בן זוג שאינו כה מסודר/מאורגן כפי שהתרגל בן הזוג האחר.

אנשים יכולים לגלות גדלות נפש כלפי זרים שאינם מושלמים, ולעומת זאת חוסר סובלנות ואף עוינות כלפי הקרובים אליהם הזקוקים לתמיכתם.

לעיתים כלפי חוץ ימתנו את תגובותיהם, אך בתוך ליבם, לעיתים בתת ההכרה, יחושו כעסים כלפיהם. מדובר על כעסים שאין להם ביטוי, ולעיתים שיש להם ביטוי הפוך – “אובר תמיכה”, מתוך מצפונו ומוסריותו. האדם מגביר את הפעולות התומכות לעיתים באופן שווה לעוצמת הכעסים הפנימיים שלו.

רחמים חייבים לבוא עם אהבה וקבלה, אחרת הם מולידים תרעומת וכעס גדול.

הדברים הופכים חשובים ונחוצים למי שמתמודדים עם יקירים בעלי מוגבלויות חמורות, נכויות ופיגור שכלי. 

הדבר הנכון ביותר הוא לעבוד על ה”סליחה” במובן קבלת הדבר. קבלת האדם. קבלת השוני. קבלה אמיתית, מעומק הלב. זה מרגיע בעיקר את האדם המתמודד, זה מעביר את חייו ממצב של “אין ברירה” למצב של “אדרבה”. הרעיון הוא “לסלוח” לזולת על מה שהינו, “לסלוח” לגורל שכביכול הטיל עליך את ההתמודדות הזו, ולכול ברור מי מנהיג את העולם. “לסלוח” במובן של קבלה והשלמה מלאה, ואפילו מציאת נקודות זכות במה שאחרים רואים ואפילו אתה עצמך ראית כ”התמודדות קשה” או כ”צרה”.

זה דורש מכולנו להיות פחות ציניים, פחות בעלי גאווה. יותר רוחניים, יותר מתחברים לייעוד האמיתי ופחות לחיי החומר. זה הזמן “לסלוח” במובן של לקבל את זולתנו כפי שהם.

ואי אפשר בלי הסעיף של “לסלוח לעצמנו” ולקבל את עצמנו.

וכאן אחלק בין שתי קטגוריות. יש את חולשת הגוף או הנפש ויש מידות רעות.

על הקטגוריה הראשונה מותר ואף רצוי “לסלוח” לעצמנו. אין אדם מושלם. לכולנו חסרונות, ותמיד יהיה מישהו שעושה משהו טוב מאיתנו.

לאחד כישרונות מיוחדים, לשני כוח התמדה יוצא מן הכלל, לשלישי זיכרון פנומנאלי, לרביעי כושר דיבור, לחמישי כושר כתיבה, לשישי יכולת שכנוע, לשביעי יכולת פיזית, לשמיני יכולת חברתית וכו’ וכו’.

זכותנו וחובתנו לשאוף להגיע לשלמות, אך כל עוד לא הגענו, עלינו לסלוח לעצמנו. כי היעדר הסליחה ייקח מאיתנו את הכוחות הדרושים להמשך הטיפוס בהר החיים.

לעומת זאת על מידות רעות, על קנאה, שנאה, קמצנות, אי אכפתיות, פגיעה בזולת, זלזול, גזל ממון, רשעות, צביעות, אי רצון לבקש סליחה ואי רצון להתפשר ולסלוח – על תכונות אלה – אנו לעולם לא נסלח לעצמנו אם נסלח לעצמנו!

הפוסט זה הזמן לסלוח הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

זיהום מים

ראשית, עלולים להזדהם מקורות המים. מי התהום מזדהמים מפסולת חקלאית ומפסולת תעשייתית. זיהום חקלאי כולל כמויות מוגזמות של דשן כימי המחלחל אל השכבות הפנימיות של האדמה והחומרים המסוכנים שבו נמסים במגע עם המים המצויים מתחת לפני הקרקע. באותו אופן מזדהמים מי האקויפר גם מחומרי הדברה רעילים. מפעלי התעשייה, מן הצד השני, מספקים כמויות גדולות ומגוונות של חומרים כימיים ומסוכנים. לדוגמא, חומרים קרציגנים-העלולים לגרום למחלות ממאירות, המופרשים בעיקר ממפעלי התעשיה הצבאית.

הכינרת הממוקמת באזור חקלאי ומתועש ניזוקה אף היא מן התופעות שתוארו להלן, ובנוסף על כך, כמאגר מים פתוח היא מזדהמת עוד יותר. היא מכילה אצות, בהן סוג חדש יחסית של אצה המפרישה חומר רעיל, וגם שפכים מהאזור המוזרמים אליה באופן בלתי חוקי.

בשלב הבא עלולים להזדהם המים שבצנרת הבין עירונית והעירונית. החששות העיקריים בשלב זה: ישנם צינורות מים שאינם מופרדים באופן מלא מצנרת הביוב –  דבר העלול לזהם את המים הן בחיידקים והן במזהמים הנובעים מתרופות ומופרשים אל מערכת הביוב. בנוסף, קיימת הסכנה בעקבות סמיכות הצנרת למפעלי תעשיה ואזורי גידול חקלאיים המזהמים כימית כמפורט לעיל. ולסיום, גם הצנרת עצמה עלולה להזיק. צנרת ציבורית ישנה ומתפוררת עשויה לפתח קורוזיה ולהפריש חומרים רעילים אל המים הזורמים בתוכה.

שלב נוסף ובעייתי אותו אמורים המים לעבור הוא הזרימה בצנרת הביתית. צנרת מועדת לפורענות: צנרת ביתית ישנה, צנרת המכילה חלקי חילוף שאינם עומדים בתקן ומכילים עופרת, ולעיתים דווקא צנרת בדירה חדשה עד חמש שנים. סקר מקיף שבוצע עבור משרד הבריאות בשנת 2011 בעקבות תלונות תושבים על הופעת מתכות במי ברז, הוביל למסקנה מעניינת, לפיה עיקר הזיהום במתכות התרחש בצנרת הביתית, ולעיתים דווקא באביזרי הקצה, קרי ברזים. המתכת המסוכנת ביותר היא העופרת. 

מי השתיה-פתרונות אפשריים

מי ברז בפיקוח משרד הבריאות

בישראל קיימות תקנות המורות על פיקוח, בדיקה וטיפול במים על מנת שיהיו ראויים לשתיה. במסמך “תקנות בריאות העם”, מופיע פירוט על חובת הבדיקה של כל מקור מים, על תדירות הבדיקות הנדרשות ועל מהות הבדיקה. כאן מופיע פירוט מלא של חיידקים, חומרים כימיים, חומרים רדיואקטיביים ועוד סוגי חומרים, כשלצידם הכמות המקסימלית המותרת. ברגע שנמצאת כמות גדולה מידיי של חומר מזהם, נפסל מקור המים מלספק מים עד שיבוצע טיפול יסודי במים והבדיקה החוזרת תראה על ערכים תקינים. 

הטיפול במים מתבצע בשיטות שונות בהתאם לצורך. מי הכנרת, לדוגמא, נאספים למתקן טיפול מיוחד בו מצויים דגים המחסלים את האצות המזהמות שבמים. בהמשך מוספים אל המים כימיקלים מיוחדים הסופחים אליהם מזהמים ויוצרים חלקיקים כבדים השוקעים מטה ומותירים את המים נקיים. הרבה מן המים מטופלים על ידי כלור להשמדת חיידקים, ומצד שני ישנה ההקפדה שכמות הכלור לא תהיה גדולה מידי בכדי שהחומר לא יזיק לאדם. 

בשנים האחרונות, כדי להתגבר על מצוקת המחסור התמידי במים בישראל, קיימת מגמה של שימוש במי ים מותפלים. מדובר במים מליחים העוברים תהליכי זיקוק במגוון שיטות כמו אידוי או אוסמוזה הפוכה, ובכך מוכשרים להיות ראויים לשתיה. הניקוי הוא יסודי כל כך עד שלעיתים המים המותפלים נקיים יותר ממי הכנרת והאקויפר. אך מאידך גיסא, המים המותפלים מנוטרלים מכל וכל, גם ממינרלים חיוניים כמו מגנזיום ויוד. המים אמורים לספק לגוף עשרים אחוזים מהכמות הנדרשת של מגנזיום, כך שהשוים מים מותפלים ומדוללי מגנזיום עלולים להגיע לרמות חסר גדולות של מינרל חשוב זה. באשר ליוד, נתעורר לאחרונה חשד רציני המקשר בין רמות גבוהות של תחלואה בבלוטת התריס באוכלוסיה, לבין השימוש במים מותפלים החסרים יוד.

סקר מעניין שבוצע עבור הכנסת בשנת 2011 בדק את נושא הימצאות מתכות במי השתיה. עורכי הסקר למדו את נושא המתכות והגיעו למסקנה כי רוב המתכות אינן מפריעות לבריאות השותה ובעייתן העיקרית היא השפעה על צבע וטעם המים. עופרת, לעומת זאת, נחשבת למתכת מסוכנת ביותר אשר עלולה לגרום לאיחור התפתחותי ואף ללקויות למידה ולפיגור, כמו גם לבעיות בריאותיות נוספות. עורכי הסקר טענו כי על פי ממצאים רפואיים לא ניתן להגדיר ערך מינימום של עופרת שיוגדר כלא מזיק. כערך מינימום נקבע ערך שניתן לעמוד בו. אמנם ערך המינימום בישראל הוא מחמיר יחסית וקטן מערכי המינימום המוגדרים בארצות הברית ובאירופה. במהלך הסקר נלקחו דגימות רבות של מים, הן מהצנרת הציבורית והן מברזים בבתים פרטיים. מסקנות הסקר היו מדהימות. התברר כי כמות גדולה של עופרת חודרת אל המים דווקא במהלך זרימתם בצנרת הביתית, ויותר מכך, אחוז גבוה של עופרת מצטבר במים דווקא בשהייתם בברזים. גם שימוש במי ברז חמים ממיס את המתכות אל המים. הסקר ממליץ אפוא לבדוק תקינות הצנרת הביתית, להימנע מחלקי חילוף מעופרת או חלקי חילוף בלתי מאושרים, וכצעד יומיומי, מומלץ אחרי שהיה ממושכת של המים בברז, לדוגמא אחרי הלילה, להזרים מים במשך מספר שניות לפני שתיית מי הברז, (אפשר למלא בהם ספל לנטילה) עד להגעת מים חדשים ונקיים ממתכות. בנוסף מומלץ להימנע משימוש במי ברז חמים, ולהימנע משתיה או בישול מים מברזי גינה וברזים שלא היו בשימוש זמן רב.

מחקר מעניין נוסף שנעשה בשנים האחרונות בדק את זיהום פיית ברז המים בבתים פרטיים ובמוסדות. התברר כי במקרים רבים הייתה פיית הברז מזוהמת בחיידקים ובבקטריות, דבר שאפשר למנוע בקלות על ידי חיטוי קבוע של פיות הברזים. (השותים מים מהברז, אנא קחו בחשבון את ההמלצה).

מערכות סינון

מערכות המותקנות על הברז הראשי של הדירה או על ברז המים המיועד לשתיה. ישנם סוגים שונים של מערכות סינון, החל מסינון מכאני רגיל, המונֵעַ מחלקיקים בגודל מסוים לחדור אל המים העוברים במסננת, וכלה במסנני פחם הסופחים אליהם חלקיקים הקיימים במים כמו חלקי מתכת וכן כלור. בדרך כלל תעלנה מערכות אלה את רמת מי השתיה ברמה מסוימת, אך יש צורך להקפיד על רכישה של מערכות בעלות תו תקן וכן אסור לשכוח את תחזוקתו השוטפת של המתקן בהתאם להוראות היצרן (החלפת מסננים וכדו’). חסרונם של מסנני הפחם הוא בהסרת הכלור, אשר כידוע משמיד מן המים חיידקים ומזהמים.

מערכות זיקוק ואוסמוזה הפוכה

מערכות אלו מנטרלות לחלוטין את כל החומרים המומסים במים, כולל המינרלים החיוניים לבריאות, ועל כן לא מומלץ להשתמש בהן. מצד שני, קיימות מערכות בעלות רכיב נוסף שתפקידו להחזיר את המינרלים למים.

מערכות להחייאת מים

קיימות בארץ מספר חברות המשווקות מערכות להחייאת מים. מדובר בשיטה חדשה היחסית המתבססת על האנומליות של המים, בה מעבירים למים מסר של רענון והשבחה, ובכך מוחקים את הזכרון האנרגטי השלילי המצוי לעיתים במי הברז. המים המושבחים הינם טובים מאוד לשתיה, טעמם טוב בהרבה ממי הברז הרגילים, ואיכותם ניכרת גם בהעדר אבנית בקומקומים שמולאו במים אלה, וכן בהגברת כושר הניקוי של המים, ובהשפעה מיטיבה על העור – ברחצה. בקרב הציבור החרדי ניתן להשיג בקבוקון להשבחת מים אצל הרב ניסן מורגנשטרן. מדובר בפיתוח ייחודי המתמודד בהצלחה במבחן המציאות לצד מתחרים יקרים יותר. הבקבוקון מוצמד באופן חיצוני אל הברז הראשי של הדירה, או לאחד הברזים, ומעלה את איכות המים באופן פלאי וללא מגע ישיר. אופן פעולת המתקן וכל נושא המים החיים יוסברו בהרחבה בכתבה הבאה.

מים מינרליים

מים מינרליים הינו כינוי למים הנשאבים ישירות ממעיין מים חיים, הרחק מאזורי ישוב ותעשיה. המים מנוטרים בקפידה כדי להבטיח את איכותם, אך אינם עוברים כל סינון, פרט לסינון מינימלי מגרגרי חול. מים מינרלים מכילים חומרים רבים ומיטיבים, והם בעלי סגולות רפואיות רבות. יש הטוענים כי ספיגת הסידן ממים מינרליים אינה פחותה מספיגת הסידן מחלב! מים מינרליים נקיים ובטוחים לשימוש, וכמעט ואין בהם חסרונות פרט למחיר יקר יותר, וטרחה קלה בהבאת הבקבוקים או בהזמנת המיכלים. החסרון הבריאותי היחיד הינו השהיה הממושכת שלהם בבקבוקים או במיכלים מפלסטיק, העלולים לפלוט חומרים רעילים כמו ביספנול A. הסכנה הגדולה ביותר הינה בבקבוקים שאוחסנו במקומות חמים, ולעיתים תחת השמש הקופחת. בנוסף, לא מומלץ לרכוש מים מינרליים בתחנות דלק מאחר והמים עלולים לספוח אליהם את אדי הדלק והרעלים שבסביבה.

סקרנו את סוגי המים השונים, מעלותיהם וחסרונותיהם. אולי נבהלנו. נעשה השתדלות ונבחר במים בריאים ככל יכולתנו. ובל נשכח לברך בכוונה ברכת שהכל נהיה בדברו, יוצר המים במאמרו, היודע טוב מכל החוקרים מה מכילים המים, ומה טוב לבריאות. הוא ישמרנו ויצילנו מכל רע. 

הפלרה- האם זה רע?

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת המסעירות את מערכת הבריאות בשנים האחרונות הינה סוגיית הפלרת מי השתיה. הפלרת מי השתיה בארצות הברית, כמו גם בארצנו הקטנה החלה כבר לפני עשרות שנים, לאחר שהתגלה כי אנשים ששתו מי נהרות עתירי פלואוריד ממקור טבעי, סבלו פחות מעששת. (מרבית מדינות אירופה אינן מפלירות). בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים חדשים שנעשו והתנגדויות של התושבים, הופסקה ההפלרה, אך שר הבריאות הנוכחי החזיר את הפלרת המים במטרה לסייע לשכבות החלשות לשמור על שיניהם. קיימת טענה כי ילדים השותים מים מינרליים, אשר אינם מופלרים, סובלים יותר מעששת.

המתנגדים לפלואוריד מתבססים על הטענה המוסרית לפיה לא ניתן לתת תרופה לציבור ללא הסכמתו, מה גם שמדובר בתרופה הניתנת במינון בלתי מפוקח באופן מספק, כי השותים יותר יחשפו אל החומר בכמויות גדולות יותר. גם צמחים שהושקו במים מופלרים עשויים להכיל פלואוריד ולהגדיל את הכמות הנצרכת ללא שליטה. טענה נוספת ומדאיגה נובעת ממחקרים חדשים שהוכיחו כי הפלואוריד מסוכן לבריאות. מחקרים אלו הוכיחו כי פלואוריד עלול לגרום בין היתר לשיניים צהובות ומוכתמות, לעצמות עקומות, לתת פעילות של בלוטת התריס ואפילו לעקרות. מבצעי המחקרים החדשים טוענים כי אין זה הגיוני להתבסס על מחקרים ישנים שנעשו לפני שנים כה רבות, כשהטכנולוגיה לא הייתה מפותחת דיה. ישנם מתנגדי פלואוריד מרחיקי לכת שטוענים שהפלואוריד כלל לא מסייע במניעת עששת. יש הטוענים שיעילות של החומר משפיעה רק על שיני ילדים עד גיל שתים עשרה שנים, ויש הטענים להיפך, כי הפלואוריד שומר על שיני המבוגרים בלבד, בעוד הוא מזיק לבריאות הילדים הקטנים. 

יש לציין כי הפלואוריד הינו שם כולל לסוגים שונים של תרכובות המכילות פלואור – יסוד טבעי בעל כח אדיר שבחסדי ה’ אינו מופיע בטבע לבדו. מדובר בחומר בעל עוצמה רבה, בשל כך שהאלקטרונים שסביב גרעין התא שלו מחוברים באופן רופף. בשל תכונה זו נפוץ השימוש בפלואור (לא בפלואוריד!) במתקנים גרעיניים, כחומר רדיואקטיבי. עוצמתו של הפלואור מספקת גם לתרכובות הפלואוריד יכולות מיוחדות, כמו יכולת חיטוי. עובדות אלו מרתיעות את המתנגדים לפלואוריד.

שתיית מים בחלוקה לאזורים – תלוי היכן אתם גרים

ד”ר דרור אבישר, מומחה לחקר המים, ראש מעבדה להידרו כימיה, טוען כי איכות המים בישראל טובה עקב המאמצים הנעשים כדי לשפר את איכות המים. עם זאת, הוא טוען, איכות זו אינה מובטחת במקומות שונים ברחבי הארץ, בעיקר אזורים בהם קיימת סמיכות בין מפעלי תעשיה וחקלאות, לסביבת המגורים של התושבים. הדוגמא הבולטת ביותר לאזור בעייתי היא, לדבריו, האזור המיושן והצפוף של גוש דן. הוא טוען שלא היה טועם ממימי גוש דן בכל מחיר. הצפיפות גורמת לסמיכות גבוהה מידיי בין צינורות הביוב, אזורי חקלאות ותעשיה, לצינורות המים ולאקוויפר החוף, שהזדהם. גם הצנרת הישנה מסוכנת ומתפוררת. מתברר שעקב המחסור במים נחסמו פתחי הניקוז של האקויפר לכיוון הים. מטרת פתחי הניקוז הינה לאפשר לאקויפר להתנקות מעצמו על ידי ניקוז הפסולת אל הים. אך, כאמור, פתחי הניקוז נחסמו, אקויפר החוף מזוהם, וקשה מאוד לטפל במי התהום ולהחזירם למצבם הטבעי. אקוויפר החוף מכיל בין היתר פסולת תעשיה צבאית- חומרים קרציגנים העלולים לגרום למחלות ממאירות, וכן קיים באקוויפר החוף אחוז גבוה של חנקות- תוצר חימצון של חנקן ואמוניה המופיעים בריכוז גבוה בשפכים ובחומרי דשן. החנקות עלולות לגרום לכחלת בתינוקות-מחלה שבה הפרעה בקשירת חמצן בדם מתבטאת בהכחלה פתאומית של התינוק. החנקות עלולות גם ליצור גורמים מחוללי גידולים. התקן לחנקות במי השתיה בארה”ב ובאירופה הינו לא יותר מ45 מג”ל. אך בישראל מאחר ושישים אחוזים מהמים באקויפר החוף מכילים יותר מ-45 מג”ל של חנקות, במסגרת השאיפה לקבוע תקנים שניתן לעמוד בהם, נקבע התקן ל-לא יותר מ70 מג”ל.

דוגמא נוספת לאזור בו מי השתיה עלולים להיות מזוהמים היא האזור המתועש של חיפה. במסמך שפרסמה הקואליציה לבריאות הציבור בשנת 2004, מוחה הקואליציה על שפיכה של חומרים כימיים מאתר הפסולת ג’למה. נטען כי דגימות שנלקחו לצורך בדיקות שנעשו כדי לשלול סכנה לבריאות הציבור, נלקחו על ידי נוגעים בדבר – בעלי חברת חיפה כימיקלים. במסמך נכתב עוד כי באזור ג’למה מצויים כעשרה קידוחי מי שתיה.

בעיה שונה קיימת באזור אילת, שם מספקים מתקני ההתפלה את מלוא צריכת המים של תושבי העיר, מה שאומר שבאזור זה מי הברז הינם נטולי מינרלים.

הפוסט המים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

ככלל, המחסור במים גורם לירידה באיכות המים. ישנו חשש מתמיד כי שאיבת יתר של הכינרת תגרום להמלחתה, ובאותה מידה חוששים מחוסר איזון בגבול שבין האקוויפר שמתחת לפני הקרקע לאקוויפר המלוח שתחת הים. המחסור במים מוביל גם למציאת פתרונות שונים שאינם בהכרח בריאים לציבור, כמו התפלת מי ים מלוחים, כפי שיוסבר בהמשך.

מסלול רב סיכונים

העיסוק באיכות המים מתמקד לרוב באיכות מקורות השאיבה שלהם. למעשה, מים עלולים להזדהם בכל שלב בדרך הארוכה שהם עושים, מהמעיין או מהים – ועד לפיית הברז בביתנו, ועבור גופנו – מקור הזיהום לא ממש משנה.

בשלב הראשון, עלולים להזדהם מקורות המים. מי התהום נמצאים מתחתנו ממש, והם עלולים להזדהם מכל פסולת שבני האדם מייצרים באזורי מגוריהם, בקרקעותיהם החקלאיות או באזורי התעשייה שלהם. הם מזדהמים מפסולת חקלאית – כמויות מוגזמות של דשן כימי וחומרי הדברה רעילים, המחלחלים אל השכבות הפנימיות של האדמה, והחומרים המסוכנים שבהם נמסים במגע עם המים המצויים בשכבות הפנימיות של הקרקע. המים מזדהמים גם מפסולת תעשייתית שמפעלים מחדירים לאדמה, פסולת שכוללת חומרים כימיים מסוכנים, ואף חומרים קרציגנים – ממאירים רח”ל, המופרשים בעיקר ממפעלי התעשייה הצבאית.

בשנת 2001 דורגה ישראל במקום הראשון בזיהום אורגני שמקורו בשפכי תעשייה, מבין 68 מדינות, חלקן מדינות נחשלות. בישראל היו 27 טונות של זיהום בקילומטר מעוקב של מים, בהשוואה ל-11 טונות שהיו במדינה השנייה בדירוג… מאז נעשו בישראל מאמצים רבים לטיהור שפכים אורגניים ואחרים, אבל זיהום קרקע, שמקורו לפעמים בפעילות תעשייתית שהתרחשה לפני מספר עשורים, ממשיך לזהם אזורים נרחבים גם היום, ובעיקר: עדיין ישנם נתונים על זיהום מצד מפעלי תעשייה, אזורי חקלאות ותחנות דלק בכל אזורי הארץ. ויש גם שכנים: זיהום אקוויפר ההר נגרם במידה רבה עקב ביוב לא מטוהר ופעילות תעשייתית ברשות הפלסטינית. עוד סוג של טרור סמוי…

הכינרת, הממוקמת באזור חקלאי ומתועש, ניזוקה אף היא מחלחול של חומרים מן האדמה שסביבה, וכמאגר מים פתוח היא גם מזדהמת מכל פסולת שמושלכת או מוזרמת לתוכה, למשל, מי שופכין מהאזור המוזרמים אליה – באופן בלתי חוקי, כמובן. התפתחות של אצות במי הכינרת גורמת אף היא לזיהום. רק לאחרונה נתגלה בתוכה סוג חדש של אצה המפרישה חומר רעיל ומסוכן.

אבל גם אם המים שנשאבו נבדקו והיו צלולים וזכים, עדיין נכונה להם דרך ארוכה ורבת סכנות עד לכוסותינו, ואלפי מטרים של צנרת, המסכנים את ניקיונם. ישנם צינורות מים שאינם מופרדים באופן מלא מצנרת הביוב –  מה שאומר שמי ביוב עמוסי חיידקים ושיירי חומרים כימיים מסוכנים מתערבים במי השתייה. גם סמיכות הצנרת למפעלי תעשייה ואזורי גידול חקלאיים עלולה לסכן את המים באותן סכנות שארבו להם בהיותם בעמקי האדמה: שיירי דשן, חומרי הדברה ופסולת תעשייה, שעלולים למצוא דרכם לתוכם. ישנם מתקני מים שאינם מתוחזקים כיאות, ואפילו הצנרת עצמה עלולה להזיק. צנרת ציבורית ישנה ומתפוררת עלולה לפתח קורוזיה ולהפריש חומרים רעילים אל המים הזורמים בתוכה.

עברו המים את כל המשוכות ובאו ונכנסו תחת מרצפות ביתנו בואכה הצנרת הביתית, ועדיין לא הסתיים התהליך בשלום. צנרת ביתית ישנה עלולה לשחרר חומרים רעילים  אל המים, כמו גם צנרת ביתית חדשה עד חמש שנים, או צנרת המכילה חלקי חילוף שאינם עומדים בתקן ומכילים עופרת.  

מחקר מעניין שבוצע עבור הכנסת בשנת 2011, בדק את נושא הימצאותן של מתכות במי השתייה. רוב המתכות, כך לפי הממצאים שהוצגו, אינן מפריעות לבריאות השותה, ובעייתן העיקרית היא השפעה על צבע המים ועל טעמם. עופרת, לעומת זאת, נחשבת למתכת מסוכנת ביותר אשר עלולה לגרום לאיחור התפתחותי ואף ללקויות למידה ולפיגור, כמו גם לבעיות בריאותיות נוספות. 

עורכי הסקר טענו, כי על־פי ממצאים רפואיים לא ניתן להגדיר ערך מינימום של עופרת שיוגדר כלא מזיק, ועל כן נקבע כערך מינימום ערך שמציאותי לעמוד בו. יש לציין, כי ערך המינימום בישראל הוא מחמיר יחסית וקטן מערכי המינימום המוגדרים בארצות הברית ובאירופה. 

במהלך הסקר נלקחו דגימות רבות של מים, הן מהצנרת הציבורית והן מברזים בבתים פרטיים. מסקנות הסקר היו מדהימות. התברר כי כמות גדולה של עופרת חודרת אל המים דווקא במהלך זרימתם בצנרת הביתית, ויותר מכך, אחוז גבוה של עופרת מצטבר במים דווקא בשהייתם בברזים, שלעתים בוחרים בקפידה את עיצובם, אך שמים פחות דגש על תקינות החומרים שמהם הם עשויים. שימוש במי ברז חמים מזרז יותר את המסת המתכות אל המים, ועל כן אין להשתמש במי ברז חמים להכנת מזון ולשתייה. 

הסקר ממליץ אפוא לבדוק את תקינות הצנרת הביתית, להימנע מחלקי חילוף מעופרת או מחלקי חילוף בלתי מאושרים, וכצעד שגרתי להתרגל להזרים מים במשך מספר שניות לאחר שהייה ממושכת שלהם בברז, לדוגמה אחרי לילה, ולחכות למים הנקיים מזיהומים וממתכות, לפני שממלאים בהם את כוס השתייה. טוב, אצלנו ואצלכם פשוט ממלאים במים הראשונים הללו את הנטלה לנטילת ידיים של שחרית… בנוסף, מומלץ להימנע משימוש במי ברז חמים, ולהימנע משתייה או מבישול מים מברזי גינה ומברזים שלא היו בשימוש זמן רב.

מחקר מעניין נוסף שנעשה בשנים האחרונות בדק את זיהום פיית ברז המים בבתים פרטיים ובמוסדות. התברר כי במקרים רבים הייתה פיית הברז מזוהמת בחיידקים ובבקטריות, דבר שאפשר למנוע בקלות על ידי חיטוי קבוע של פיות הברזים. 

מים בהכשר משרד הבריאות

משרד הבריאות הוא הגוף האחראי על הבטחת איכות מי השתייה של ‘מקורות’, כלומר, המים שבברז שלנו, והתקנות בתחום מחמירות ביותר. במסמך “תקנות בריאות העם”, מופיעות הוראות מפורטות על הבדיקות אותן נדרש לעבור כל מקור מים או מאגר מי שתייה, על אופיין ועל תדירותן. זאת לצד פירוט מלא של חיידקים, חומרים כימיים, חומרים רדיואקטיביים ועוד, והכמות המקסימלית המותרת  נקובה לצידם. ברגע שבדיקה מאתרת כמות גדולה מדי של חומר מזהם, נפסל מקור המים מלספק מים, עד שיבוצע טיפול יסודי במים והבדיקה החוזרת תראה על ערכים תקינים. 

בארצנו המיובשת לא מוותרים על אף מקור מים. ואם הזדהם? מטהרים. יש שיטות שונות לעשות זאת. את מי הכינרת נגועי האצות, למשל, אוספים בבריכות טיפול מיוחדות שבהן מצויים דגים הניזונים מהאצות ומחסלים אותן. יש כימיקלים מיוחדים שאותם מוסיפים למים, והם סופחים אליהם מזהמים ויוצרים חלקיקים כבדים השוקעים מטה, ומותירים את המים נקיים. למרבית המים מוסיפים גם כלור, להשמדת כל חיידק סורר שהצליח להסתנן אליהם איכשהו. כמובן, גם כמויות הכלור דורשות ניטור, ויש אומרים, ומגבים דבריהם גם במחקרים, כי הכלור עצמו מהווה סכנה בריאותית לא פחותה מן המזיקים שאותם הוא בא לסלק.

וכל אלה אינם נוגעים עדיין בסוגיה העיקרית, שיוצרת זה כמה שנים ‘סערה בכוס מים’ – סוגיית ההתפלה. כדי להתגבר על מצוקת המחסור התמידי במים בישראל, נוצרה ההמצאה הישראלית – מתקן ההתפלה, ההופך מים מליחים, כמו מי ים או מי תהום שהמליחו, למים מתוקים. בשלב הראשון שימשו מים אלה לחקלאות בלבד, אך החל משנת תש”ע החלה חברת ‘מקורות’ לערב במי השתייה מי ים מותפלים, ואחוז גדל והולך של המים המוזרמים למשקי הבית הוא מים כאלה. 

מדובר במים מליחים העוברים תהליכי זיקוק במגוון שיטות כמו אידוי או אוסמוזה הפוכה, ובכך מוכשרים להיות ראויים לשתייה. הניקוי הוא יסודי כל כך, עד שלעתים המים המותפלים נקיים יותר ממי הכנרת והאקוויפר. אך, איך אומרות הסבתות? ‘יותר מדי טוב גם הוא לא טוב’… המותפלים מנוטרלים מכול וכול, גם ממינרלים חיוניים כמו מגנזיום ויוד. היות שהמים אמורים לספק לגוף עשרים אחוזים מכמות המגנזיום הנדרשת, הרי ששתיית מים מותפלים עלולה לגרום לחסר במינרל חשוב זה. לאחרונה התפרסמו מחקרים לפיהם אחוז המוות כתוצאה ממחלות לב עלה באזורים שבהם משתמשים במים מותפלים. נטען כי היעדר המגנזיום עלול להביא למחלות לב, וכן לתסמינים רפואיים נוספים כמו חולשה, ירידה במצב הרוח והתכווצות שרירים. בעקבות הטענות הללו הוחלט מטעם משרד הבריאות להשיב למים המותפלים את המגנזיום האבוד, אך גם ליוזמה זו קמו מתנגדים, שטיעונם העיקרי הוא השיקול הכלכלי. באשר ליוד, התעורר לאחרונה חשד רציני המקשר בין רמות גבוהות של תחלואת בלוטת התריס באוכלוסייה, לבין השימוש במים מותפלים החסרים יוד. 

באופן כללי, המידע הקיים בעולם אודות הבעיות הבריאותיות של מים מותפלים הוא ראשוני וחסר, ולפיכך עדיין לא גובשו תקנים בינלאומיים בנושא הוספת מגנזיום למים המותפלים. אך מה לעשות שבמדינת ישראל התפלת המים כבר מיושמת, והרחבתה צוברת תאוצה גדולה בשנים האחרונות? 

מסננים את המידע

ומי שלא סומך על התקנים, או על כך שהמים שבברז שלו אכן עמדו בהם? – עבורו נועדו מערכות הסינון והטיהור. למי שחשוף לפרסום הרב והמגוון בנושא, נראה שקיימים אינספור סוגים של מטהרי מים. אבל אם ניכנס קצת לעובי המסנן, נגלה שיש לא יותר מכמה תהליכים שהמים שלנו עשויים לעבור, וכל מה שנותר הוא לבדוק לאיזה סוג שייך מטהר המים המוצע, כאשר רוב מטהרי מים מבצעים יותר מתהליך אחד.

סינון מכני – מה שיש במסנן מכני זה פשוט מסננת צפופה, או סדרת מסננות, המונעת מעבר של חלקיקים מרחפים במים: חול, חלודה וסוגי לכלוך נוספים,  שאף אחד אינו אוהב למצוא בכוס שלו, גם אם הם בגודל פצפון, ועברו את המסננות של ‘מקורות’. המסנן יחסום חלקיקים הגדולים מצפיפות חורי המעבר שבו, כמובן, והיות שהמסננים מגיעים בצפיפות של מ-20 מיקרון ועד כ-50 מיקרון, הרי שהם יחסמו חלקיקים שקוטרם גדול ממידות אלה, שהם, למעשה, רוב הלכלוכים שעלולים להימצא במים שלנו. מה הם לא יחסמו? כל מה שהפך כבר להיות חלק מן המים: מתכות כבדות, רעלים שונים, תרכובות אורגניות,אבנית וחיידקים כמובן. מסנני מים מכניים הם הזולים ביותר, ומורכבים לרוב מיד לאחר שעון המים, על הצינור הראשי של הדירה. הם צוברים לכלוך ועשויים להוות בית גידול לחיידקים אם לא מקפידים להחליף את החלקים במועד (לרוב כל שישה חודשים), מה שאומר: עלות נוספת כלשהי, ובעיקר: טרחה.

סינון באמצעות פחם – פחם הוא החומר הצפוף ביותר בטבע, ועל כן הוא נרתם לטיהור המים, בשל יכולתו לחסום גם חלקיקי מתכות, כלור, אבנית ותרכובות אורגניות, ובעצם: הכול מלבד חיידקים, שגודלם מאפשר להם לעבור גם דרכו. בכך משפר הפחם את טעמם ואת ריחם של המים העוברים דרכו, והוא חלק ממרבית מערכות טיהור המים המוצעות לצרכן כיום: במערכות מיני בר, במערכות סינון המותקנות מתחת לכיור, וכן בכדי טיהור ניידים.  את פילטר הפחם חשוב להחליף מידי תקופה, אחרת הוא הופך להיות רווי בחומרים שספח, ואינו יעיל עוד.

אוסמוזה הפוכה –  בשיטת טיהור מים זו מוזרמים המים בלחץ דרך ממברנה מלאכותית, המחקה את מה שעושה הממברנה הטבעית בתא. לשיטה זו יעילות הרמטית בסילוק כל מה שנמצא במים שלכם מלבד מים: מתכות, כימיקלים, אבנית, תרכובות אורגניות, חיידקים – וגם מינרלים טובים. יש שמוסיפים מינרליזטור המחדש את תכולת המינרלים. אוסמוזה הפוכה היא בעצם השיטה שבה מתבצעת ההתפלה, והיא נהנית מיתרונותיה וגם סובלת מחסרונותיה.  היא אכן השיטה הכי סטרילית, אבל רגע, אל תרוצו להזמין… מלבד בעיית המינרלים האבודים, זה יעלה לכם ביוקר – פעמיים. גם בהתקנה היקרה, ובהמשך – במים הרבים שילכו  לאיבוד כחלק מן התהליך. תהיו חייבים גם להתקין קודם מסנן פחם פעיל, שאותו צריך הרי להחליף, ובעצם, מה רציתם להרוויח? את השמדת החיידקים? אז יש גם אופציה נוספת:

טיהור בקטריאלי  – קיימות מספר שיטות לטיהור מים שכזה, והן מוצעות בדרך־כלל כשלב נוסף בתהליך הטיהור של היקרים יותר מבין מטהרי המים המתבססים על סינון פחם. שיטה אחת היא מנורת אולטרה סגול ((UV הממיתה חיידקים, והשנייה – מסנן מים מכני צפוף ביותר, למשל סנן קרמי שצפיפותו 0.2 מיקרון, כאשר גודלם של מרבית החיידקים בטבע עומד על 0.5 מיקרון. כמובן, סנן כזה חייב להכיל אמצעי לעיקור מתמיד, אחרת הוא הופך להיות בית גידול מסוכן של חיידקים. דוגמה לסנן כזה הוא הסנן המשלב בתוכו ועל דופנותיו פרודות כסף, המונעות התרבות של חיידקים, בקטריות ווירוסים, ומבצעות חיטוי מתמיד של גוף הסנן.

תהליך שונה לגמרי ומעניין הוא תהליך החייאת המים. אודותיו תקרא בכתבה הבאה, בעזרת ה’.

נו, אז איך מסננים את המידע? ההחלטה על רכישת מסנן מים צריכה להכיל כבר בשלבי הבראשית של היווצרותה את ההגדרה של היעדים לסינון. איך נדע מה אנחנו רוצים לסנן מתוך המים שלנו? – על־ידי שנברר מהן הבעיות האופייניות למי הברז באזורנו. 

ניתן לקבל נתונים לגבי תוצאות בדיקות איכות המבוצעות באופן תדיר על־ידי הרשויות המקומיות, לרוב באגף התברואה. אך לא תמיד ניתן להסתמך על נתונים אלה בעיניים עצומות, וכדאי גם להיוועץ במומחה למים. אספו מספר חוות דעת מנציגים של חברות שונות על־מנת לקבל תמונה מציאותית הנקייה משיקולים מכירתיים, אך היזהרו מבדיקות איכות מים ביתיות המוצעות לכם, שלעתים הן סתם מצג שווא, ולעתים אחרות הן רק מוגבלות בנתונים שהן מסוגלות לספק. חיידקים, למשל, אי אפשר לגלות בשום דרך אחרת מלבד בבדיקת מעבדה.

 בנוסף, חשוב שתשקלו היבטים שונים של עלות מול תועלת, כגון עלות תחזוקה, המושפעת ממחירם של מסנני מים ורכיבים אחרים הכלולים בה, ותדירות החלפתם.האם הפסקת מים תפגע ביעילות המערכת כאשר תתחדש הזרימה. מהו מחיר ההתקנה, והאם ניתן לתחזק באופן עצמאי או רק בעזרת טכנאי.

רתוח – בטוח?

חדשים לבקרים מתפרסמת אזהרת משרד הבריאות על הצורך בהרתחת מי שתיה ובישול באזורים מסויימים. מה אומרת האזהרה? שזיהום חיידקי חדר למי השתיה, וטרם הודבר. ההרתחה משמידה את היצורים המיקרוסקופיים הללו. מתי הרתחה אינה מספיקה? – במקרה שבו חדרו כימיקלים או מתכות ברמה מסוכנת. אלה נשארים במים גם לאחר רתיחתם.

מסיבה זו המלצת משרד הבריאות היא להרתיח כל מים הניתנים לתינוקות מתחת לגיל שנה, גם מים מינרליים. זאת כדי לקדם פני סכנה של חדירת זיהום חיידקי שטרם אותר.

האם לאנשים מבוגרים מומלץ לשתות תמיד מים רתוחים? – לא. קודם כל, הם לא טעימים. רבים מתקשים לשתות מים רתוחים, גם כשהם קרים. בנוסף, וזה העיקר: חלק גדול מבעיות הזיהום הם אינם פותרים, ומאידך הם מעוררים בעיות חדשות, בנוטלם מן המים את איכותם הבריאותית, בדמות המינרלים, השוקעים יחד עם האבנית על גוף החימום.

מינרלי – לא רע לי

מים מינרליים הם מים הנשאבים ישירות ממעיינות מים חיים, הרחק מאזורי יישוב ותעשייה. כמובן, ככל שהמים נשאבים באזור בראשיתי  יותר, כמו מי האלפים, למשל, כך הם משובחים, טהורים ועשירים יותר. מי המעיינות זוכים לניטור קבוע המבטיח את איכותם, שכן כאמור, גם מי תהום עלולים להזדהם, אך אינם עוברים כל תהליך נוסף, פרט לסינון מינימלי מגרגרי חול. מים מינרליים מכילים חומרים רבים ומיטיבים, והם בעלי סגולות רפואיות רבות. יש הטוענים כי ספיגת הסידן ממים מינרליים אינה פחותה מספיגת הסידן מחלב! מים מינרליים נקיים ובטוחים לשימוש, וכמעט ואין בהם חסרונות פרט למחירם היקר, והטרחה בהבאתם הביתה. 

אך גם פה אי אפשר בלי צד שני. גם חברת ‘מקורות’ שואבת, הרי, מאותם מקורות. ‘נביעות’, למשל, שואבת את מימיה מתוך אקוויפר ההר אשר בגליל. אקוויפר ההר, לכל אורכו, הוא המקור למרבית המים בארץ (אלה שאינם מותפלים), והוא רחוק, כאמור, מלהיות חף מזיהומים. תושבי עין גדי, או שכניו של מעיין סלוקיה שברמת הגולן, ממנו מופקים ‘מי עדן’, זוכים לשתות בדיוק את אותם מים שאנחנו שותים מתוך  הבקבוקים, אבל דרך הצנרת הביתית ובאדיבות חברת ‘מקורות’. אז האם יש עדיפות למים מינרליים? מסתבר שתלוי היכן אתם מתגוררים…

הסיכון הבריאותי הקיים בכל זאת במים המינרליים, הוא השהייה הממושכת שלהם בבקבוקים או במיכלים מפלסטיק, העלולים לפלוט חומרים רעילים כמו ביספנול A. הסכנה הגדולה ביותר קיימת בבקבוקים שאוחסנו במקומות חמים, ולעתים תחת השמש הקופחת. בנוסף, לאחרונה נטען כי מים מינרליים הנמכרים בתחנות דלק ומאופסנים שם למשך תקופה ניכרת, עלולים לספוח אליהם את אדי הדלק והרעלים שבסביבה.

הפלרה – טוב או רע?

אחת הסוגיות השנויות במחלוקות המסעירות את מערכת הבריאות בשנים האחרונות היא סוגיית הפלרת מי השתייה. הפלרת מי השתייה בארצות הברית, כמו גם בארצנו הקטנה, החלה לפני עשרות שנים, לאחר שהתגלה כי אנשים ששתו מי נהרות עתירי פלואוריד ממקור טבעי, סבלו פחות מעששת. מדינות אירופה ברובן לא אימצו את ההפלרה. ההפלרה הופסקה בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים חדשים שנעשו והתנגדויות שעלו בעקבותיהם, ושבה והופעלה על־ידי שר הבריאות במטרה לשפר את בריאות השיניים בקרב ילדים, בעיקר מן השכבות החלשות. נתוני מחקר הראו כי ילדים השותים מים מינרליים, אשר אינם מופלרים, סובלים יותר מעששת.

המתנגדים לפלואוריד מתבססים על הטענה המוסרית לפיה לא ניתן לתת תרופה לציבור ללא הסכמתו, מה גם תרופה שלא ניתן לפקח על מינונה, הגדל עם כמויות השתייה המשתנות מאדם לאדם. צמחים שהושקו במים מופלרים עשויים להכיל גם הם פלואוריד, וכשהם נאכלים על־ידי האדם הם עלולים להגדיל עוד את מינון הפלואוריד שנכנס לגוף האדם.

טענה נוספת ומדאיגה נובעת ממחקרים חדשים שהוכיחו כי הפלואוריד מסוכן לבריאות. לפי ממצאיהם הוא עלול לגרום לשיניים צהובות ומוכתמות, לעצמות עקומות, לתת־פעילות של בלוטת התריס ואפילו לעקרות. המחקרים שהראו את תועלותיה של ההפלרה נערכו לפני שנים רבות, כך טוענים מתנגדיה כיום. הטכנולוגיה שהתפתחה מאז מאפשרת להגיע לממצאים מדויקים יותר. ישנם מתנגדי פלואוריד מרחיקי לכת שטוענים שהפלואוריד כלל אינו מסייע במניעת עששת. יש הטוענים שהיעילות של החומר משפיעה רק על שיני ילדים עד גיל שתים עשרה שנים, ויש הטוענים להיפך, כי הפלואוריד שומר על שיני המבוגרים בלבד, בעוד הוא מזיק לבריאות הילדים הקטנים. 

יש לציין, כי הפלואוריד הוא שם כולל לסוגים שונים של תרכובות המכילות פלואור – יסוד טבעי בעל כוח אדיר שבחסדי ה’ אינו מופיע בטבע לבדו. מדובר בחומר בעל עוצמה רבה, בשל כך שהאלקטרונים שסביב גרעין התא שלו מחוברים באופן רופף. בשל תכונה זו נפוץ השימוש בפלואור (לא בפלואוריד!) במתקנים גרעיניים, כחומר רדיואקטיבי. עוצמתו של הפלואור מספקת גם לתרכובות הפלואוריד יכולות מיוחדות, כמו יכולת חיטוי. עובדות אלו מרתיעות את המתנגדים לפלואוריד.

אך כאן נשאלות השאלות: מהם מניעיהם הנסתרים של מתנגדי ההפלרה? מי מזרים את הכספים למאבק, ומהם האינטרסים שלו?

מים רבים – מופלרים או שלא – יזרמו בצינורות ובברזים, עד לבירור האמת.

ד”ר דרור אבישר, מומחה לחקר המים, ראש מעבדה להידרו־כימיה, טוען כי איכות המים בישראל טובה עקב המאמצים הנעשים כדי לשפר את איכות המים. עם זאת, הוא טוען, איכות זו אינה מובטחת במקומות שונים ברחבי הארץ, בעיקר אזורים שבהם קיימת סמיכות בין מפעלי תעשייה וחקלאות לסביבת המגורים של התושבים. הדוגמה הבולטת ביותר לאזור בעייתי היא, לדבריו, האזור המיושן והצפוף של גוש דן. הוא טוען שלא היה טועם ממימי גוש דן בכל מחיר. הצפיפות גורמת לסמיכות גבוהה מדי בין צינורות הביוב, אזורי חקלאות ותעשייה, לצינורות המים ולאקוויפר החוף, שהזדהם. גם הצנרת הישנה מסוכנת ומתפוררת. מתברר שעקב המחסור במים נחסמו פתחי הניקוז הטבעיים של האקוויפר לכיוון הים. מטרת פתחי הניקוז היא לאפשר לאקוויפר להתנקות מעצמו על־ידי ניקוז הפסולת אל הים. אך, כאמור, פתחי הניקוז נחסמו, אקוויפר החוף מזוהם, וקשה מאוד לטפל במי התהום ולהחזירם למצבם הטבעי. 

אקוויפר החוף מכיל, בין היתר, פסולת תעשייה צבאית – חומרים קרציגנים העלולים לגרום למחלות ממאירות, וכן קיים בו אחוז גבוה של חנקות – תוצר חמצון של חנקן ואמוניה המופיעים בריכוז גבוה בשפכים ובחומרי דשן. החנקות עלולות לגרום לכחלת בתינוקות – מחלה שבה נוצרת הפרעה בקשירת חמצן בדם, ומתבטאת בהכחלה פתאומית של התינוק. החנקות עלולות גם ליצור גורמים מחוללי גידולים. התקן לחנקות במי השתייה בארה”ב ובאירופה הוא לא יותר מ-45 מג”ל. אך בישראל, מאחר ששישים אחוזים מהמים באקוויפר החוף מכילים יותר מ-45 מג”ל של חנקות, במסגרת השאיפה לקבוע תקנים שניתן לעמוד בהם, נקבע התקן ללא יותר מ-70 מג”ל.

דוגמה נוספת לאזור שבו מי השתייה עלולים להיות מזוהמים היא האזור המתועש של חיפה. במסמך שפרסמה הקואליציה לבריאות הציבור בשנת 2004, מוחה הקואליציה על שפיכה של חומרים כימיים מאתר הפסולת ג’למה. נטען, כי דגימות שנלקחו לצורך בדיקות שנעשו כדי לשלול סכנה לבריאות הציבור, נלקחו על־ידי נוגעים בדבר – בעלי חברת ‘חיפה כימיקלים’. במסמך נכתב עוד, כי באזור ג’למה מצויים כעשרה קידוחי מי שתייה. גם היום, עדיין אין די ניטור של הטיפול בפסולת התעשייתית של מפעלים באזור, וקיימות עדויות על זיהומי כספית וזיהומים נוספים.

בעיה שונה קיימת באזור אילת, שם מספקים מתקני ההתפלה את מלוא צריכת המים של תושבי העיר, מה שאומר שבאזור זה מי הברז הם נטולי מינרלים. ואולם ככל שעובר הזמן, מצטרפים אזורים נוספים בארץ לצרכני המים המותפלים, ולכו תשאלו את המים בברז שלכם מהיכן הם…

הפוסט מים שלנו הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

תהליך זה מבטא את המעבר מהרגישות וממגמת ההתחברות המאפיינות את הילדות, לעוצמה ולהתגוננות של המתבגר המתבטאות בפנים מאורכות, צרות ומכווצות. 

הילד אוהב את סביבתו ונותן בה את אמונו, ומוכן לשמוע לגדולים ממנו. המתבגר, לעומתו, מבקר את הסביבה ואת עצמו, מתקיף ומתגונן ואף עשוי להתבודד. הוא מוכן לשמוע אך אינו מתחייב להישמע ואינו מרבה להתייעץ.

בתמונות הפרופיל אפשר להתרשם מהשינוי בגולגולת, הנוטה מעט ומקבלת צורה אלכסונית. אזור הסינוסים, האף והפה, נימשך קדימה עם הלסת. הסנטר והמצח אלכסוניים. צורה זו מאפשרת תנועה וזריזות. המתבגר להוט לעשות, מתכנן, מתמודד עם מכשולים בעזרת הלהט וכוח הרצון המאפיינים את הנעורים. הוא מוסרי וכן – אך גם ישיר ונוטה להתקיף לעתים.

בעוד מבנה הפנים הישר של הילד מבטא יכולת עצירה ולמידה, מתאפיין המתבגר במבנה אלכסוני המראה על קושי בעצירה לצורך למידה והתבוננות. המתבגר הוא לרוב תנועתי, רץ ועסוק בהתנסויות.

המצח האלכסוני מבטא חשיבה מקורית, עצמאות, והסתייגות מקבלת דעות והשפעה מאחרים. הפה והלסת האלכסוניים מבטאים כושר דיון, ויכוח והתלהבות, והסנטר הבולט קדימה מאפיין מעשיות, נועזות ולקיחת יוזמה. ניתן לראות בסנטר זריזות, אומץ  וצורך במרחב.

נער בעל מבנה פנים אלכסוני בולט, הוא בדרך־כלל טיפוס מעשי, שישאף בלימודו להספיק כמה שיותר – ומהר, ויהנה מלימוד שטחי ומעשי כמו בקיאות והלכה.

אמנם לא כל מתבגר עובר תהליך קיצוני כזה. יש ומבנה הפנים נשאר רחב ומלא גם בגיל ההתבגרות, והפרופיל נראה ישר. אלה הם המתבגרים הנשארים גם בשלב זה של התפתחותם נינוחים ומאזינים, מה שמוכיח על אופי בסיסי יותר מתקשר ואהוב.

רבים עוברים תהליך חלקי של נטייה אלכסונית אשר חוזרת ומתיישרת עם סיום גיל ההתבגרות (18-20), שאז נראה אצל הבוגר פחות להט ויותר יכולת למידה. הוא יהיה מוכן להתייעץ ולשמוע ויפעל על־פי שיקול דעת.

בתמונה שלפנינו נער בעל תכונות חזקות ומשמעותיות של מתבגר. הוא ישר וכן ומוכן להודות בטעויותיו, אך עדיין בריצה ובהתנסות מאתגרת. כל אתגר הוא חוויה אשר עבורו מהווה התנסות ולמידה.

בשלב מסוים הוא ייעצר, וכהורים מוטל עלינו לרפד את העצירה ולדאוג שהיא לא תהיה פתאומית, כוונתי: להגן על המתבגר מחיכוך חזיתי חזק מדי עם סובביו, מביקורת הרסנית או מהתנפצות כואבת על סלעי המציאות. כל זאת מתוך אמון מלא שהתהליך יסתיים בשלום.

ומה קורה עם אלה שעברו כבר את גיל ההתבגרות ועדיין ניחנים בכיוון אלכסוני בחלק מהפנים? על כך בכתבה הבאה.

הפוסט גיל ההתבגרות – יושר ותעוזה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כאשר רואים בצילום רנטגן שבר, או לוקחים משטח גרון ומגלים שם סטרפטוקוק למשל, אלו אבחנות ודאיות (אבחנה דפיניטיבית). האבחנה לכשעצמה כמובן אינה תמיד מסבירה מה הגורם למחלה, או מה דרכי הטיפול המיטביות, אך לפחות אנו מזהים את הביטוי הגופני של הבעיה באופן ברור.

בקבוצה השנייה ישנם אוסף של תסמינים החוזרים על עצמם אצל חולים רבים, ובמרוצת השנים קיבלו שם רפואי. ישנן אינספור דוגמאות לכך, כגון מחלת פרקינסון המפורסמת, פיברומיאלגיה ועוד.

בקבוצת מחלות אלה אין כיום לעולם הרפואה שום דרך לוודא באופן מדעי ומוחלט שאכן החולה לקה במחלה המדוברת (או שהיא אפילו קיימת), ולרוב הם יקבלו את הכינוי ‘סינדרומים’. כאן אנו נכנסים בעצם לשטח אפור, וכאשר האבחנה אינה מספיק ברורה כמובן שהגורמים למחלה ודרכי הטיפול בה הופכים להיות גם הם לוטים בערפל.

דלקת מפרקים ראומטית (‘ראומטיזם’) שייכת לקבוצה השנייה של המחלות. דלקת זו היא בעצם מחלה של מערכת החיסון המאובחנת באחד מכל 100 אנשים, וגורמת להתלקחויות של דלקת במפרקים השונים, שעלולה אף לגרום להרס שלהם, ולנכות קשה.

האבחנה של דלקת זו נעשית בעיקרה על פי תסמינים קליניים, הנתמכים בממצאים מבדיקות דם. עד לפני שנים ספורות עלייה בריכוז נוגדן IgM בדם (הוא המכונה RF=rheumatoid factor) היה הממצא היחיד שנחשב כמעיד על קיום המחלה הדלקתית. הקושי היה שריכוז הנוגדן בדם היה גבוה גם בקרב חולים אחרים או סתם אנשים מבוגרים, ולכן היה חסר לממצא הזה ספציפיות למחלה הראומטית.

בשנים האחרונות נמצא עוד נוגדן בדם שיש לו ספציפיות גבוהה למחלה הראומטית בשם anti-CCP. עובדה זו אינה פותרת את בעיית האבחנה. במחקרים לקחו חולים שאובחנו כסובלים מראומטיזם וראו שיש להם עלייה בנוגדן זה, אך היתה הנחת יסוד שמדובר בחולי ראומטיזם שהתבססה על הסימנים הקליניים בלבד, שכאמור אינם ספציפיים. סימנים אלה כוללים קשיחות בוקר במפרקים, דלקת בשלושה מפרקים או יותר, שינויים במפרקי האצבעות, ושינויים רנטגניים של המפרקים הגדולים.

קשיחות בוקר של המפרקים שכיחה בקרב אוכלוסייה גדולה ואינה ספציפית לראומטיזם. כך גם שינויים רנטגניים, ובהקשר הזה צריך לומר שאין בהכרח שום קורלציה בין השינויים הרנטגניים לבין כאב ומגבלות בתפקוד. 

שינויים במפרקי האצבעות הם אכן ממצא בולט ושכיח, אך אינו קשור בהכרח לקיומם של כאבים במפרקי הגוף. 

המרכיב הדלקתי של התופעה

מבין כל הסימנים הקליניים, היחיד שנשאר הינו דלקת בשלושה מפרקים או יותר. דלקת זו היא הגורם לסבל ולמגבלה התפקודית של החולה.

אז מהי דלקת?

דלקת היא תגובה נורמאלית ורצויה של מערכת החיסון. זו הדרך הטובה ביותר של הגוף שלנו להתמודד עם איומים מבחוץ. במקרים רבים מערכת החיסון יוצאת מאיזון ופועלת בעוצמה ללא סיבה נראית לעין. כך למשל בבעיות עור רבות, אלרגיות, אסטמה, סרטן, ניוון שרירים ועוד, וכך גם בדלקת מפרקים ראומטית. לכן, הטיפול הרפואי המקובל לראומטיזם הינו דיכויה של מערכת החיסון, ע”י נוגדי דלקת (כגון nsaids או סטרואידים) וכן טיפול כימותרפי הנמצא בשימוש נרחב בראומטיזם (כגון methotrexate). בעשור האחרון נכנסו לשימוש גם בארץ תרופות ביולוגיות מקבוצת anti-TNF, וכן חוסמי תאי בטא.  תרופות אלה בהחלט מקטינות את חומרת הדלקת הראומטית, אך כמובן שכל סוגי התרופות הנ”ל אינן מסוגלות לרפא את מערכת החיסון אלא רק מדכאות אותה כל עוד הן בשימוש, כדי למנוע את המשך הנזק המצטבר למפרקים. דיכוי מתמיד של מערכת החיסון מעלה מאוד את חשיפת הגוף לזיהומים שונים, ובנוסף, לכולן ישנן תופעות לוואי בדרגות חומרה שונות. מחקרים רבים מצביעים על אפשרות שהתרופות הביולוגיות אף מעלות את הסיכון לתהליכים ממאירים.

סיבה ותוצאה

כאן חשוב להבחין בין סיבה לתוצאה. הבעיה הידועה והמוגדרת בראומטיזם היא כמובן הכשל של מערכת החיסון, אך האם זו הסיבה למחלה או שמא תוצאה של תהליך עמוק יותר המתרחש בגופנו? במילים אחרות, האם ניתן לומר שמערכת החיסון כושלת באופן כל כך הרסני, ללא סיבה? כאשר מגמת הטיפול היא להילחם בדלקת עצמה, המערכת בעצם מכריזה על אחת משתי אפשרויות. 1. הדלקת מופיעה ללא כל סיבה. 2. ישנה לדלקת סיבה, אך המערכת אינה רוצה/מסוגלת להתמודד עם הסיבה.

אם כן, מהי הסיבה לדלקת?

מתח נפשי

ישנן השערות שונות הקשורות לחשיפה לרעלים שונים, תזונה לקויה, גנטיקה ועוד, אך השערות אלה מעולם לא הוכחו. מחקרים מצאו קשר בין מצבים נפשיים, בעיקר מתח נפשי מתמשך, לבין היארעות כשלים במערכת החיסון. מחקר אחד הראה שהתפרצות המחלה הראומטית היתה קשורה באופן מובהק לחוויה נפשית קשה בכשליש מהמקרים. ההנחה היא שבשאר המקרים מדובר במתח מצטבר, ולא חוויה אחת קשה.

המח שלנו כרופא

את הנושא הנפשי צריך לצרף לתפקוד המח והמערכת הנוירולוגית בכלל. המח שלנו הינו אחראי ישיר ובלעדי לכל התהליכים המתרחשים בגוף, גם הרצוניים וגם הלא רצוניים. כאשר אנו מעוניינים לבצע תנועה כלשהי, כמובן שהמח הוא המתכנן והמפקד של המבצע, והתהליך מתרחש באופן רצוני. אך גם כאשר אכלנו ארוחה דשנה, המח הוא זה שנותן פקודה למערכת העיכול להתחיל בתהליך העיכול, וזה נעשה באופן לא רצוני. 

למרות האמור, גם הפקודות הלא רצוניות – אף על פי שאין אנו יכולים לשלוט עליהם – מושפעות מאוד מגורמים סביבתיים. למשל, אם לאחר שאכלנו ארוחה גדולה, פתאום עלינו למהר ולרוץ לפגישה חשובה, המח יעכב את תהליך העיכול, ויפנה את האנרגיה לשרירי הרגליים.

תהליך הריפוי, ובמקרה שלנו תהליך הבראת מערכת החיסון, גם הוא תלוי לחלוטין במח, וכמובן שנעשה באופן לא רצוני, וכאמור עשוי להיות מושפע מאוד מהסביבה. כאשר מגיע אדם בגיל העמידה לרופא עם כאבים בכמה מפרקים, והימצאות נוגדנים מתאימים בבדיקת הדם, הרופא יאבחן ראומטיזם. כאמור לעיל, אבחנה זו היא מטבעה אינה הכרחית כלל, אך במידה והאדם יפנים את המסר שהוא חלה בראומטיזם שהיא מחלה חשוכת מרפא, שרק טיפול כימי אגרסיבי לכל החיים עשוי למתן את ההתדרדרות, הוא בעצם יגרום למח שלו להפסיק או להחליש את תהליך הריפוי.

אז מה עושים?

כמעט בלתי נמנע שלמתן האבחנה עצמו תהיה השפעה נפשית שלילית ותוספת למתח הנפשי שקדם לה. כך בעצם נוצר מעגל שלילי – vicious cycle: מתח נפשי> שיבוש מערכת החיסון> דלקות מפרקים המלוות בכאב ומגבלה בתפקוד> אבחון ראומטיזם > המח אינו משפעל את תהליך הריפוי, והסימפטומים ממשיכים> יותר מתח נפשי, וחוזר חלילה.

לכן, יש לשקול היטב מצד מערכת הבריאות איזה ערך יש לאבחנת ראומטיזם, שאינה דפיניטיבית, לעומת פוטנציאל הנזק הגלום בעצם האבחון. מנקודת המבט של החולה, עליו להשתדל להתעלם ככל האפשר מהמשמעויות המקובלות של אבחנה זו, כדי שלא תוסח דעתו מתהליך הריפוי.

מחקר מטא-אנליטי חשוב משנת 2002 הראה יתרון משמעותי לטיפול פסיכולוגי בחולי ראומטיזם, בהשוואה לחולים שקיבלו רק טיפול תרופתי. כל תהליך נפשי ורוחני שיביא לצמיחתו של החולה יכול להיות מרכיב קריטי בתהליך הריפוי.

למשוואה הזו צריך לצרף את נושא הפעילות הגופנית. העובדה ידועה כבר שנים רבות שלפעילות גופנית ישנה השפעה משמעותית מאוד על בריאות מערכת החיסון. למאמץ גופני ישנה השפעה מיידית וישירה על מרכיבי מערכת החיסון בבדיקת דם. לפעילות גופנית קבועה ישנה גם השפעה על רמות הקורטיזול (הסטרואיד נוגד הדלקת שהגוף מייצר באופן טבעי) בדם. 

לסיכום, ניתן לומר, שה’טיפול’ החשוב ביותר בראומטיזם הינו הסבר והדרכה מתאימה לחולה. כאשר החולה יבין את הגורמים למחלתו ואת תפקידו של המח והמתח הנפשי בתהליך הריפוי, ויבצע פעילות גופנית מתאימה, סיכויי הריפוי יגדלו. 

בזמן התקף, כאשר המפרק נפוח ולעתים אדום, אין לבצע שום תרגול או להעמיס על המפרק. ניתן לשים קרח לפרקי זמן קצרים.

כאשר הדלקת אינה פעילה, יש לבצע אימון גופני אירובי (לדוגמא שחייה, הליכה מהירה) המתאים לאותו אדם באופן אישי, על פי הדרכת איש מקצוע. כדאי להימנע מאימון אנ-אירובי (לדוגמא הרמת משקולות, שכיבות סמיכה) שלרוב יוצר עומס גדול על המפרקים, ועלול לגרות את הדלקת.

הפוסט דלקת מפרקים ראומטית- אבחנת ראומטיזם הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

יש במוח את “מרכז ההנאה” שמופעל ע”י סיפוק שמפעיל את הדופמין (חומר הפועל כמעביר עצבי) ואנדורפין (חומר במוח שמסייע לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח). ובתוצאה מכך יש הרגשה של רוגע ונוחות שחוזרת על עצמה ומתחזקת בכל פעם שהפעולה שגרמה לה נשנית שוב, ולכן אנחנו רואים הרבה פעמים אנשים בעלי ADHD, הפרעות אחרות ,אתגרים רגשיים או רמות מסוימות של לחץ עם בעיות באכילה. היום כמעט לכולם יש לחץ ברמה מסוימת, אבל זה לא אומר שכולם מפתחים התמכרות… במאכלים שיש בהם אחוז גבוה של שומנים וסוכרים יכולים להתחיל את התהליך בו למוח יש צורך בסיפוק מידי, הוא מתנהג כמו ניקוטין. בסופו של דבר האוכל הופך להיות המוטיבציה העיקרית להתנהגות יומיומית. לכן כשמפחיתים את כמות האוכל יש תופעות לוואי של חוסר מפני שהמוח התרגל לאפקט ההפרשה של דופמין שנגרמת מאכילה מופרזת, ועכשיו כשיש פחות אוכל, המוח מפריש פחות דופמין. כתוצאה מכך בני אדם יכולים להיות עצבניים יותר, חרדתיים ואף לפתח דכאון. בקיצור, התגובות של המוח אינן מאוזנות.

בדומה לכך כשבנ”א מפתח לחצים, המוח מייצר רמות גבוהות של אדרנלין וכשהמתח ממשיך לטווח ארוך, המוח עובר ליצור קורטיזול, הורמון סטרואידי שאחראי לחילוף חומרים בגוף. באופן טבעי, הקורטיזול מעלה את רמת התיאבון. אכילה שנגרמת ממתח גורמת שהמוח ייצר חשק למלח, מאכלים מתוקים, ומאכלים עם רמה גבוהה של שומן. העברת רמת ההורמונים יכולה לדחוף אותנו לחפש אוכל ולרדוף אחריו.

האפקטים מרמות גבוהות של שומנים וסוכר לא רק מורידים את הרמה של הלחץ זמנית; הם גם נותנים נוחות שיכולה לגרום לנו להתחבר לאוכל בצורה רגשית כל המאכלים; והשומנים במיוחד יכולים להשפיע ישר על חלקים של המוח שמאזנים את הרגשות ומצב הרוח. ולכן, משולש פיצה או תפוחי-אדמה מוקרמים יכולים להוות מקור לנוחות ולחיבור רגשי ולעזור בצורה זמנית להתמודד עם אתגרים יומיומיים. הידע של הצד הפיזיולוגי של השנויים הכימיקלים בגוף תוך כדי אכילה של מאכלים מסוימים, הוא השלב הראשון להבין למה כ”כ קשה למנוע משיכה למאכלים כאלו.

אימון התנהגותי יכול לעזור לנו לזהות את הגירויים שישפיעו עלינו לא להמשך אחריהם, וייתן לנו כלים לבחור בחירות נכונות יותר שיתנו לנו אנרגיה, תחושת שובע, מוטיבציה ויעלו את הדופמין בדרך שמורידה מתח ונותנת חופשיות רגשית להתמיד בתפריט בריא, בהתעמלות, בהרגלי שינה נכונים ולנהל את הזמן טוב יותר. וכן, המסגור מחדש של המוח הוא המפתח להצלחה במשמעת עצמית ולהשיג מטרות שאנחנו אף פעם לא חשבנו שאפשר להשיג אותן… כולל לשמור על משקל תקין ולממש את הפוטנציאל שלנו.

אכילה רגשית מוגדרת

אכילה רגשית יכולה לבוא מרגשות של מתח, חרדה, שמחה, עצב ויכולה לבוא לידי אכילת יתר, אכילת אוכל שלא בא מבחירה נכונה או להעמסת אוכל על הגוף. 

האכילה לא קשורה לרעב והיא יכולה להרוס כל תוכנית לירידה במשקל. צריך שיהיה קשר טוב עם אוכל כדי לשמור על משקל טוב.

איך תדעי שהאכילה שלך היא רגשית?

אם את בדיוק אכלת ואת עדיין רעבה, או אם את לא רעבה ולא יכולה להפסיק לחשוב על אכילה של אוכל מסוים, כנראה שאת הולכת לקראת אכילה רגשית. יכול להיות שמרגישים רעבים גם כשכבר שבעים, אבל כשכבר התחילו לאכול את האוכל שחשבו עליו, לא מרגישים סיפוק עד שלא נשאר פרור, ובעצם האכילה תמשיך עד שכבר אי אפשר להעמיס עוד, ולפעמים ממשיכים לאכול אפילו עד כדי בחילות, כי האכילה לא לשובע, אלא לסיפוק.

מתח, עצב, חרדות, שעמום, או אירוע חברתי, כל אלה יכולים לגרום לאכילה רגשית מופרזת.

מתח כמו שנכתב בתחילת המאמר, גורם לגוף להפריש קורטיזול שגורם דחף למאכלים שמכילים פחממות, מלח, ורמה גבוהה של שומן ועוד מאכלים לא בריאים שגורמים לעלייה במשקל ולעוד סיבוכים בבריאות.

אכילה חברתית גם יכולה להיות רגשית כי היא דרך להיות חלק של קבוצה, מרגיעה את העצבים והיא דרך להסתדר עם אנשים. אנשים יכולים לאכול יותר מידי או לאכול אוכל לא בריא, שמונע ירידה במשקל, ולהפך, גורם לעליה.

משעמם? אין מה לעשות?! אז לאכול!… אם את מסתכלת במקרר או במזווה כל פעם שמשעמם לך, גם את שותפה לאכילה רגשית. את לא רעבה? משעמם לך? תחשבי על עיסוק אחר כמו התעמלות, לקרוא ספר, להתקשר לחברה, או כל דבר אחר, מלבד חיסול של חפיסות שוקולד בזו אחר זו.

מה אפשר לשנות כדי לעשות “סוויץ'”?כדי לעצור אכילה רגשית צריך קודם כל מודעות לעצם האכילה. דרך אחת למודעות היא לעשות “בדיקה עצמית” 

תשאלי את עצמך את השאלות הבאות:

האם אני רעבה?

האם אני צמאה?

האם אני עייפה?

האם אני משועממת?

איך אני יודעת אם אני רעבה? האם אני מרגישה שהבטן שלי מקרקרת? או אם זה הראש שדוחף אותי לאכול מאכל מסוים, אני אוכלת כי זה טעים לי, או כי סתם “בא לי”, כשאת הולכת לאכול תאכלי עם בחירה של מודעות ולא בצורה אימפולסיבית. בהחלט מותר לאכול פה ושם גם כשלא רעבים בתנאי שהמחיר לא גדול יותר מהרווח – עודף משקל [15 קילו יותר מה -BMI הממולץ] גורם לסיכון גבוה לחלות במחלות, סוכרת מחלות לב, וכן בעיות של ערך עצמי נמוך ודימוי גוף שלילי.

סוג נוסף של מודעות עצמית להיות נוכחת, לחוות את האוכל עצמו , להשמש ב”mindfullness” איך שאת מביאה את האוכל לפה תחשבי על איך הוא נברא. תעצרי ותסתכלי, איך הוא נראה? איזה צבע יש לו? תריחי אותו,מה הריח שלו? תטעמי, מה הטעם שאת מרגישה? תרגישי אותו בפה איך זה מרגיש? תלעסי את זה, איך המרקם השתנה? איך זה מרגיש עכשיו? איזה רעש זה עושה כשאת אוכלת את זה?

תהיי ערנית למה שאת אוכלת, תהי נוכחת את מפחיתה מתח, שמוריד את הרמה של קורטיזול בגוף ומאזן את הגוף רגשית יש מודעות בכל החושים כמה את אוכלת וכמה את שבעה

עכשיו את יכולה לעשות בדיקה עצמית ולשאול את עצמך האם אני רעבה? אם כן כמה אני רעבה בהגדרה מדרוגת.

הגדרה:

1- רעב מוחלט.

2- מאד רעב.

3- בדרך להיות מאד רעב.

4- מתחיל להרגיש את הדחף לאכול.

5- לא רעב, לא מלא.

6- מתחיל להרגיש שהכמות שאכל מספיקה.

7- הכמות שאכלתי מספיקה.

8- מתחיל להרגיש מלא מידי (לא נוח)

9- אכלתי יותר מידי.

10- מלא עד כאבי בטן

לדחות את התגובה לדחף

עכשיו כשאת יודעת מה זה רעב, ומה זה דחף, את יכולה לדחות את התגובה לדחף. את יכולה להשתמש בטיימר ולחכות שתי דקות. במשך הזמן את יכולה לעשות פעילות, פעילות מרגיעה כמו לקרוא מאמר, לכתוב רשימת קניות, לעשות טלפון נחוץ, או סתם כך לנשום נשימות עמוקות ולהתמתח, לעשות טיול קצר או לשמוע מוזיקה.האורך של דחף חזק הוא בין 30 שניות לשתי דקות. אחרי שעוברות שתי דקות תשאלי את עצמך אם את עדיין רעבה.ככל שאת פחות נותנת מקום לדחף, הוא יפחת מעצמו. זוהי דרך מאד אפקטיבי לעצור את ההרגל של אכילה רגשית.

דרך נוספת לאזן את התגובה הרגשית לאכילה, היא להתמקד על מחשבות חיוביות. מחשבה חיובית מעלה את רמת הסרטונין ומייצרת סיפוק פנימי. תסתכלי במשך היום על החיובי, תגידי משפטים חיוביים על השווי והערך שלך כבנ”א. את גם יכולה לכתוב רשימה על כל הטוב שקורה איתך במשך היום. מחשבות מייצרות רגשות ורגשות גורמות לתוצאות מסוימות. אם הרגשות חיוביים ומכוונין נכון, את גם תשיגי את המטרה בדרך חיובית ונכונה.

אחרון חביב זה להעריך את הגוף שלנו. לפעמים זה דבר שצריך לבנות, הרבה פעמים אנחנו לא מעריכים את הגוף בגלל ביקורת וחוסר ערך עצמי, ואם משנים את הדיבור הפנימי ושולחים לגוף מסרים חיוביים, אפשר ללמוד לאהוב את הגוף שלנו לייחס אליו ערך וזהכולל את האוכל ששמים בתוכו.

הרגלים-רוטינות

המפתח לירידה במשקל ולשמירה עליה זה לייצר רוטינה ולהתמיד בה ליצור תוכנית שמתאימה לצרכייך, תוכנית שהיא לאט אבל בטוח של אכילה בריאה והתעמלות ולהתמיד בה.

דיאטות שבאות והולכות גורמות אמנם לירידה במשקל אבל זה חוזר ואז אנשים מתוסכלים ומיואשים, וזה יוצר בדרך בעיות בריאות שונות.

אם אוכלים אוכל בריא בדרך בריאה הוא מיישר את הדרך לנסיעה בטוחה. הרעיון הוא להתמקד על מה כן לאכול ומתי לאכול זאת. אח”כ ניתן לחוש רוגע וסיפוק שממלאים אותך למשך היום. כדי להוריד 400 גר’ צרכים לשרוף 3,500 קלוריות אם משלבים את השנויים בדיאטה בהפחתת גודל המנות בכל סעודה בשילוב עם התעמלות הוא יכול לרדת במשקל. אם הבחירות מספקות ומהנות אפשר לייצר הרגלים חיוביים ולהמשיך לאכול באותו דרך ולשמור על המשקל האידיאלי אפילו אחרי מאמץ ההתחלה לעשות את ה”סוויץ’”

שנויים קטנים יכולים להצטרף להצלחה גדולה בטווח ארוך, כגון חטיף אחד פחות ביום או לקחת על עצמך להפחית 3 פעמים בשבוע למשך חצי שעה.

קבוצת תמיכה “accountability” 

 מאד יכול לעזור להיות חלק מקבוצה יש לזה כמה רווחים: 1– הידע והגילוי שיש עוד אנשים במצב שלך, שיש להם אותם מטרות ואתגרים. הידע שאת לא לבד, נותן יותר מוטיבציה וחשק להמשיך, וזה נותן את העידוד לחקות את השני. 2– המחייב שבקבוצה, יש מישהו שמעודד ומצפה לתוצאות, וזהנותן עוד יותר מוטיבציה. 

צריך לרדת לאט, ודאי לא יותר מקילו בשבוע. ירידה איטית ועקבית מייצרת תוצאות ממושכות יותר, מטרות לא ריאיליות גורמות לכשלון, אם המטרות מידי גבוהות ולא בהשיג יד אפשר להתיאש ולאבד כל צפיה להצלחה.

כאשר עושים שנויים קטנים עוזר מאד לרשום את המטרות ואת ההצלחות אפשר אח”כ לראות בדף כל שינוי, קטן כגדול, הכל מצטרף. אפשר לכתוב תוכניות ורשימות כמו לתכנן מה לאכול כל יום של השבוע , לכתוב מה באמת אכלת ולהשוות. אפשרלכתוב רשימות של קניות או של סיבות למה שווה לך לרדת במשקל, ולשמור על המשקל הרצוי. לשמור על הרשימה הזאת בהשיג יד ולקרוא אותה כל יום כדי להעצים.

תעשי מה שטוב בשבילך, לא להשוות דיאטות לאחרים, ולעשות מה ששמעת מפה ומשם, לייצר תוכנית ולמצוא מישהו מקצועי לעזור לך לפי הצרכים שלך ולהתמיד בזה.

אם התוכנית עובדת, תמשיכי. ואם לא – לא לפחד לעשות מסגור חדש, אבל לבדוק שהשנויים מחושבים, ותעבדי עם משהו מקצועי שבאמת מבין את הצרכים שלך מכל הבחינות.

חוץ מהמאמנת את צריכה לעבוד עם דיאטנית שתעשה מעקב נכון, ותבדוק שהבחירות נכונות מבחינה רפואית, מאמנת טובה יכולה לעשות אינטגרציה נכונה של אכילה נכונה, התעמלות, הרגלי שינה טובים, ומחשבות חיוביות לפי ההמלצות של הגורם הרופאי שבחרת.

נקודות למחשבה…

אל תמנעי מעצמך לאכול מאכלים שאת אוהבת ואל תרגישי כל הזמן רעבה, כי אח”כ תאכלי בצורהמופרזת ותתחרטי על כך.

תחליטי חד משמעית לעשות את ה”סוויץ'”. התייחסי לכך כאילו חתמת עם עצמך חוזה, כי בלי זה בלתי אפשרי להצליח בטווח ארוך.

אל תאבדי תקווה, תדעי שיש עליות וירידות ותזרמי. תמשיכי מאיפה שעצרת ותדעי שתמיד יש תקווה.

תתמקדי על מה שבריא ונכון בשבילך, אל תסתכלי על אחרים, על הקצב שלהם ועל אחוזי ההצלחהשלהם. תתרכזי בעצמך ובצרכים שלך, ובטוח שתגיעי למטרה.

בהצלחה!!!

הפוסט מה גורם לנו לנשנש? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כיפוף האמה מתבצע ע”י קבוצה של שלושה שרירים הממוקמים בחלקה הקדמי של הזרוע:

שריר הזרוע הדו-ראשי (biceps brachii) שריר הקיבורת (brachialis) וה- brachioradialis. 

שרירים אלו משתתפים בכל תנועה של כפיפת המרפק, בהרמת משקלים או חפצים ובתנועות של משיכה לכיוון הגוף. בנוסף הם מסייעים בכפיפה במפרק הכתף וכן בסיבוב האמה והזזת כף היד קדימה.

פושטי המרפק                                 

לפשיטה של האמה, אחראי שריר הזרוע האחורית – התלת ראשי (traiceps brachii), שלו שלושה ראשים היורדים מהזרוע ומתאחדים לשריר אחד הנאחז בזיז המרפק.  ה’תלת ראשי’ אחראי על כל פעולה שכוללת יישור של המרפק: הרחקה, דחיפה, או הזזה של חפץ מסוים. וכן פועלת באופן משמעותי במיתון פגיעה בעת נפילה ע”י בלימת חבטת הגוף בקרקע.

התרגילים הבאים יסייעו לכם בחיזור שרירי הזרועות. לפני כל אימון, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע שמתמחה בתחום.

בצעו כל תרגיל 15-20 פעמים  בכל יד, הרפו למשך דקה וחזרו שוב. מומלץ לבצע 3 סטים כאלה של תרגול. ניתן לאחוז בקבוק מים או קופסת שימורים כתחליף למשקולת יד.

1.כפיפת מרפקים

עמדו בגב ישר וזקוף, ואחזו משקולות. הזרועות ישרות לצידי הגוף. הקפידו על פתיחה של בית החזה כדי שהכתפיים יהיו מעט מאחור. כופפו את המרפקים תוך שמירה על מיקומם, וישרו חזרה באיטיות.

2.פשיטת מרפקים

שבו על קצה הכיסא, בראש זקוף ומבט מופנה קדימה. הרימו את היד ישר למעלה, כך שצד הזרוע ייגע באוזן הקרובה, כופפו את היד כלפי מטהו וישרו שוב כלפי מעלה. שמרו על מרחק קבוע של המרפק מהראש, והימנעו מהטיית הראש לצדדים.

הפוסט שרירי הידיים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.