טיפול תרופתי הוא לא תמיד הטיפול המועדף בהפרעות אכילה, אך יחד עם זאת, בחלק מהמקרים כדאי לפנות לפסיכיאטר על־מנת לבחון ולבנות תוכנית לטיפול תרופתי. התאמת הטיפול התרופתי על־ידי הפסיכיאטר מהווה לרוב נדבך טיפולי המתווסף לטיפול בפסיכותרפיה.

ממחקרים עולה כי טיפול תרופתי בהפרעות אכילה, מהסוגים שיפורטו להלן, מתאים יותר להפרעות הבאות לידי ביטוי בעלייה במשקל, לרבות הפרעת אכילה מסוג Being Eating, ולא במקרים של ירידה ניכרת במשקל ותת־משקל.

ישנן כמה משפחות עיקריות של תרופות המתייחסות להפרעות אכילה:

תרופות ממשפחת ה-SSRI אשר פעולתן היא בעיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין. במשפחה זו ניתן למצוא תרופות כגון: ציפלקס, אסטו, לוסטרל, פרוזק, פאקסט ועוד. עיכוב הספיגה של סרוטונין ידוע כמשפיע על החשיבה האובססבית סביב האכילה, ומעבר לכך, תרופות אלו נמצאו כמסייעות בשליטה על בולמוסי אכילה. לתרופות מסוג SSRI מיעוט תופעות לוואי, אשר גם הן נוטות לחלוף עם הזמן וכוללות בדרך־כלל כאבי ראש, עייפות, רעד, יובש בפה, הזעת יתר, הפרעות שינה ועצבנות.

תרופות ממשפחת מייצבי מצב־הרוח,  בעיקר טופירמט, שהיא תרופה שגם מייצבת מצב־רוח וגם מסייעת באיזון מנגנון הרעב.

תרופות ממשפחת הסטימולמנטים. בשנה האחרונה אושרה תרופה דמוית ריטלין (ויואנס) לטיפול באכילה בולמוסית. מנגנון הפעולה העיקרי הוא השפעה על האימפולסיביות, כלומר ירידה באימפולסיביות כדי לסייע בהתגברות על הדחף לאכול באופן מופרז.

תרופות ממשפחה ה-TCA – נוגדי דיכאון טריצקליים – לרוב כמעט אינן בשימוש, ונחשבות לתרופות מהדור הישן. הן בעלות תופעות לוואי מכמה סוגים, ולכן לרוב ההעדפה היא לשימוש בתרופות מסוג של SSRI. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם יומלץ על תרופות ממשפחה זו בעיקר בשל יעילותה במניעת התקפי אכילה. תחת משפחה זו ניתן למצוא תרופות כמו אלטרולט, מרוניל ועוד.

מלבד השפעתן על מנגנוני השובע ועל יכולת שליטה בדחפים, התוויה חשובה של שימוש בתרופות מסוג זה היא לטיפול בדיכאון, בחרדה, ולעיתים גם בתסמינים של הפרעה אובססיבית קומופולסיבית (OCD). נפוץ לראות שהמאובחנים בהפרעות אכילה סובלים גם מקשיים רגשיים נוספים, לרבות דיכאון, התקפי פאניקה, מחשבות טורדניות, התנהגויות קומפולסיביות ועוד. לכן תרופות אלו יכולות לסייע גם בהיבט של התמודדות עם הנטייה לצמצום; האובססיה להיות רזה באופן קיצוני והמחשבות הבלתי פוסקות על כך, וכן בהתנהגויות הכפייתיות הקשורות בכך.

חשוב לדעת, כי יעילותן היחסית של תרופות אלו יכולה לנוע בין יעילות גבוהה ליעילות נמוכה. כלומר, גם אם יש השפעה טובה על בולמוסי אכילה, למשל, התרופות אינן מונעות לגמרי את התקפי הזלילה. זאת ועוד: מחקרים מראים כי עם הזמן ישנם אנשים המפתחים סבילות לתרופה והיא איננה יעילה עוד. ממחקרים אחרים עולה כי היכולת לשלוט בבולמוסי האכילה תלויה בנטילת התרופה, ולכן בהפסקת השימוש בתרופה עולה תדירות בולמוסי האכילה. 

החשוב ביותר לזכור הוא, שכאשר מחליטים על טיפול תרופתי בהפרעת אכילה יש להיוועץ בפסיכיאטר מומחה בעל ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה ובשליטה בבולמוסים. התאמת הטיפול התרופתי נעשית לאור האבחנה הכוללת, המתייחסת גם למצוקות הרגשיות שאינן תחת הקריטריונים של הפרעת אכילה, לרקע הרפואי הקודם ולטיפול תרופתי אחר הניטל במקביל, על־מנת לבדוק האם ישנה אינטראקציה בין תרופות, וכמובן, התייחסות לצרכים הייחודים של כל אחד ואחת.

הפוסט יש תרופה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

תשובה: ראשית נעסוק בשאלה מה דעת ההלכה בענין הליכה לרופאים היות שבמקורות אנו מוצאים סתירה בזה.

על אסא מלך יהודה נאמר בספר דברי הימים ב  “גם בחוליו לא דרש את ה’ כי אם ברופאים”. דהיינו החטא של אסא הוא בזה שדרש ברופאים ולא דרש את ה’. הגמרא במסכת פסחים  אומרת חזקיהו מלך יהודה עשה ששה דברים, על שלושה לא הודו לו חכמים ועל שלושה מהם חכמים הודו לו, אחד מהדברים שהודו לו חכמים שגנז את ספר הרפואות, ומבאר רש”י שחזקיהו המלך גנז את ספר הרפואות לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד. [ספר הרפואות יש אומרים שכתבו שלמה המלך ובו גילה רפואה לכל המחלות על ידי עשבים וצמחים. דהיינו מטרת החולי היא כדי שאדם ידרוש את ה’ ובזה שהולך לרופאים או מסתכל בספר הרפואות הוא מאבד את המטרה. בזה נבין את קריאתו של הרמב”ן “ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'”. 

המסקנא העולה מהדברים הנ”ל, מי שנחלה וכיו”ב צריך להרבות בתפילה ותיקון המעשים, והרופא כל בשר ירפאהו, וכמאמר הכתוב  “כי אני ה’ רופאך”.

מאידך גיסא במקורות אחרים אנו רואים שרצון התורה שילכו לרופאים ויתעסקו ברפואות וכמאמר הגמ’ בעבודה זרה  “אף יסורין בשעה שמשגרין אותם על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני” וכו’. ומבואר שבשעת הגזירה כבר מתוכנן שרפואת החולה תהיה אם החולה ילך לרופא מסויים, ויקח סמי רפואה מסויימים בזמן מסוים, אז יתרפא.

ובפרט לאחר שנעיין בדברי הרמב”ם בפירושו על המשניות בפסחים שכתב לדחות את הסברא שאומרת שחזקיהו גנז את ספר הרפואות לפי שראה שהחולים אינם סומכים על ה’ בחוליים אלא על הרפואות ועל זה הקשה וז”ל “דלפי סברא זו אדם שרעב ונטל פרוסת לחם ואכלה שהבריא עצמו מאותו חולי הרעב החזק, וכי הסיר בטחונו מה’, והוי שוטים יאמר להם, כשם שאני מודה לה’ בעת האכילה שהמציא לי מה שמסיר רעבוני ואחיה, כך אודנו על המצאת רפואה לרפא חליי כשאשתמש בה, עכ”ל. הרי שהרמב”ם מדמה את ההליכה לרופאים ונטילת תרופות לאדם הרעב שמשביע את רעבונו בפת לחם שאין בזה חסרון בבטחון בה’ ובתנאי שיודה לה’ שהמציא לו את מזונו.

יש לציין שהחזון איש בספרו אמונה ובטחון  כתב על דברי הרמב”ם שהשווה את החולי לרעב, שודאי שונה החולי מהרעב שהרי הוצרכה הגמ’ להתיר לרופא לרפאות לחולה ולאדם לעסוק ברפואות, ולא מצאנו שהתורה הוצרכה להתיר לאדם לאכול כיון שהאכילה איננה עונש ואכילה היא עבודה לפניו ית’ דשולחנו של צדיק הוא כמזבח ומשא”כ חולי הוא עונש. וכיוצא בזה הקשו מפרשי המשנה על הרמב”ם שאין הדברים דומים כיון שהרעב הוא טבע שהטביע הקב”ה בבריאה, ומשא”כ חולי הגוף הוא לא דבר המוטבע בטבע הבריאה, אלא כשהקב”ה רוצה לעורר את האדם על מעשיו וליסרו בתוכחות הרי הוא מביא עליו ראיה, ויש מהמפרשים שתירצו את הקושיות על הרמב”ם ואין כאן המקום להאריך בזה.

הרי לנו שיטות חלוקות בדבר ההליכה לרופאים האם היא חובה על האדם כאכילה ושתיה או חסרון בבטחון. הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ”ל בספרו מכתב מאליהו  כותב “כשנתעמק בדבר נווכח ששיטות הרמב”ם והרמב”ן אינן חלוקות אלא שכל אחד מדבר על מדרגה אחרת. ישנם אנשים שהם נמצאים במדרגה עליונה שבה מבחין האדם בכל מקריו ובכל אשר סובב אותו את הנהגת השם יתברך הישירה שאינה תלויה בסיבות, והוא יפנה בכל אשר הוא צריך רק אל השי”ת כי הוא מקור לכל. במדרגה זו אם יחלה האדם ילך אל הנביא לדרוש לסבה הרוחנית של מחלתו לידע מה השי”ת שואל מעמו כדי לתקן את אשר עיוות. אם ילך אדם זה אל הרופא להתרפא ברפואה טבעית בזה פונה לבו מהשי”ת, שכן מעשהו מורה כאילו אפשר ח”ו לעקוף את רצון ה’ ולהתרפא בלי לתקן את השורש הפנימי שגרם למחלה, את אשר חיסר ועיוות בעבודת ה’, אם כן בודאי חוטא הוא. זו היתה טענת הנביא על אסא גם בחליו לא דרש את ה’ כי אם ברופאים ובכגון זה גם הרמב”ם מודה וכו’. במדרגה תחתונה מבחין האדם בסיבות טבעיות, לכן אף השי”ת מסתיר את הנהגתו ממנו ומנהיגו באמצעות סיבות טבעיות כדברי הרמב”ן, וה’ הניחם למקרה הטבעים, אדם זה אף שבודאי מוטל עליו להתפלל אל השם יתברך לרפואתו צריך להשתמש ברפואות טבעיות ולהודות להשם יתברך על שהמציא לו רפואה לחליו וכו’, אדם הנמצא במדרגה זו ובכל זאת מונע את עצמו מרפואה משום שחושש להשתמש באמצעים טבעיים עליו כותב הרמב”ם שזה איוולת ודעתו קלה ומשובשת וכו’ עכ”ל. 

נמצינו למדים שדרגות דרגות הם, וכל אחד צריך להתנהג בדרגה בו הוא נמצא, ולכן בזמנינו חוץ מיחידי סגולה שנמצאים בדרגות גבוהות, רוב רובם של בני האדם אינם במדרגה זו ולפיכך כשאדם נחלה עליו ללכת ולטפל בעצמו אצל רופאים ולהתעסק ברפואות ובד בבד אל יתלה את תקותו בהם אלא ברופא כל בשר. ונביא את לשונו של החיד”א בספר ברכי יוסף  “נראה דהאידנא אין לסמוך על הנס, וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרות רופא שירפאנו, ולאו כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו על ידי רופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אי משום יוהרא, ואי משום לסמוך אניסא במקום סכנה ולהזכיר עונותיו בשעת חוליו, אמנם ינהוג כדרכן של בני אדם וארח כל ארעא להתרפאות על ידי רופא ולבו בל עמו, רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב ובו יבטח דוקא, עכ”ל.

והחזון איש באגרותיו  כותב וכשאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות למצוה וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם אשר הטביע היוצר ב”ה במטבע עולמו, וכו’ עיי”ש.

וכבר הזכרנו באחת הגליונות הקודמים את תשובתו של בעל האגרות משה  שכתב “אחר הלימוד מהפסוק ורפא ירפא שניתנה רשות לרופא לרפאות, אין זה רק היתר להתרפאות [אע”פ שהוא סותר גזירת המלך] אלא יש חיוב לרופא לרפאות, וכן יש חיוב לחולה להתעסק בריפוי על ידי הליכה לרופאים ונטילת תרופות, ודבר זה דומה לתפילה שמותר ואף חובה להתפלל לבטל גזירת מלך, והוא מסוג הדברים שהם כבשי דרחמנא” [הכוונה שמחד הקב”ה מביא על האדם חולי, ומאידך רוצה הוא שישתדל לסלקו].

ועתה נבוא לדון בשאלה העומדת לפנינו האם מחוייב לפזר עבור זה ממון רב ולקחת את הרופא המומחה בתחום בו הוא חולה וכן האם מחוייב לטפל בשיטת הריפוי הטובה אפילו שעלותה גבוהה יותר משיטת ריפוי רגילה.

נקדים ונאמר שהדברים שיובאו אמורים באופן כללי וכל מקרה יש לדון לגופו עם מומחים המתמצאים בתחום המחלה ויש לפניהם את הנתונים של החולה.

בגמ’ במסכת ב”ק  אנו רואים שלפעמים הרופא מתרשל עקב שמרפא בחינם וכלשון הגמ’ “אסיא במגן מגן שויא”, תרגום: רפואה בחינם שוה חינם, ולכן אם אחד הכה את חבירו ונזקק לטיפול רפואי, יכול הניזק לטעון שאין הוא רוצה לטפל אצל רופא המרפא בחינם. והסיבה מבאר הטור  משום שהרופא שעובד בחינם אינו מעיין כל כך בענין החולי, לפי דברי הגמ’ הללו נראה שאדם שהולך לרופא שמרפא בחינם נחשב כאילו לא הלך לרופא. [בספר שיעורי תורה לרופאים כתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א שנראה שאם כוונת הרופא להתפרסם או לשם כבוד גם זה נחשב בתורת תשלום].

במשך הדורות היו שהכתירו את עצמם בתור “רופאים” ולא רק שלא ריפאו אלא אף גרמו נזקים לחולה ועליהם כתב החיד”א וז”ל “והגם דעתה עונינו ענו בנו, ונפישי רופאי אליל נראו בעליל, ורבים חללים הפילו, מ”מ החולה חייב לבקש היותר מומחה, ואם לאו חובל בעצמו, וכו’ החולה יחוס על גופו ונפשו לדקדק היטב לדרוש ולתור אס”א דקאי ביני חילפו ורפא ירפא, עכ”ל. בזמנינו הדבר השתנה לאין ערוך וכל רופא אינו מוסמך לרפאות עד שיקבל רשיון ממשרד הבריאות כך שבודאי יש לסמוך עליהם ואין כל חשש שיתרשלו בתפקידם. 

אלא שאם אנו נוקטים להלכה שההליכה לרופא היא מצוה א”כ לכאורה יש להשתדל עד כמה שידו משגת ללכת לרופא המומחה ולהעדיף שיטת רפואה יעילה יותר אפילו שהדבר כרוך בהוצאה יתירה כדי לקיים את המצוה וחי בהם. ובפרט הדברים אמורים כאשר אנשים המבינים היטב בתחום הרפואה ממליצים לגשת לרופא פלוני או לבית חולים פלוני שהם יותר מומחים שאז יש לאדם להשתדל לעשות ככל יכולתו לטפל שם. וכיוצ”ב כתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א בספר חשוקי חמד סוכה בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל כשיש ב’ רופאים מומחים ואחד יש לו יותר רגילות, להעדיף אותו אפילו שדבר זה כרוך בטירחא לצאת לחו”ל.

ומכל מקום כמו שכתבנו בתחילת הדברים בכל מקרה יש לדון לגופו כי לפעמים אין הדבר מתאפשר להגיע לרופא המומחה ביותר הן מחמת הטירחא המרובה, או הוצאות ממוניות מרובות, וכן לפעמים כשנמצאים כבר בבית חולים אין אפשרות להתיעץ עם רופאים אחרים מבתי רפואה שונים. מאידך במקרה שהרופאים הגדולים התייאשו מלרפאות את החולה כתב האגרות משה שיש להביא גם רופאים קטנים שלפעמים מכוונים יותר מהגדולים ומה גם שלא מכל אדם זוכה אדם להתרפאות. 

כדי להבין למה להעדיף רופא מומחה על פני רופא רגיל והרי ממה נפשך אם זכויות החולה רבות ידון אותו ה’ לרפואה ואם לאו להיפך ח”ו, נביא את דברי החתם סופר על התורה  ותורף דבריו הם שידוע שהשי”ת שם חוקי טבע בעולם ורוצה שיתנהג העולם על פי חוקים אלו, ולכן מי שאינו זוכה שיתרפא על פי נס מ”מ אם מתנהג על פי הטבע לרפואתו יועילו לו זכויותיו, ובפרט רחמי שמים שיתרפא, ועוד כל מה שהוא יותר בדרך הטבע אין צריך זכות כל כך לזה ולא ינכו לו מזכויותיו ע”ש. 

כמו כן נזכיר מה שמקובל בשם המגיד ממזריטש שלכל רופא מתלווה מלאך והוא זה שמרפא את החולה, ככל שהרופא גדול יותר כן גם המלאך המלווה אותו גדול יותר, ואל הרופא הגדול ביותר מתלווה המלאך רפאל בעצמו.

לסיכום:

אין בהליכה לרופאים ונטילת תרופות לרוב בני אדם הפחתה בבטחון בה’ ובתנאי שישים מבטחו בה’ שירפאוהו על ידי ההשתדלות שעושה. 

אין להתרפאות מרופא בחינם או מרופא שאינו מוסמך לעבוד בתחום שכן הדבר יכול לגרום נזק.

לכתחילה רצוי לחולה לבחור את הרופא המומחה בתחום בו הוא חולה ואפילו שהדבר כרוך בהוצאות וטירחות מרובות. אמנם אם אין הדבר מתאפשר יכול ללכת לכל רופא המוסמך לטפל בזה. 

הפוסט הליכה לרופאים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

באבחון נמצא שהתדר של המסתם הימני ושל החדר הימני לא היו מאוזנים, כמו כן התדר של שריר הלב לא היה מאוזן.

האמא הגיעה לטיפול עם התינוקת שלוש פעמים בשבוע. כעבור שבועיים הגיעה לפגישת ביקורת עם הקרדיולוג. לאחר הצילום אמר הקרדיולוג ‘שהמצב נשאר כמו שהיה’. 

האמא הייתה מאוד מאוכזבת אבל הסברתי לה שאם התינוקת גדלה והחור לא גדל בהתאם סימן שיש הטבה. 

האמא הודיעה לי בצער רב שנקבע לתינוקת מועד לניתוח לב פתוח כשתגיע לגיל ארבעה חודשים.

לאחר פחות מחודשים מאז אותה שיחה התקשרה אלי האמא מאושרת כיוון שבבדיקה שלפני הניתוח נמצא שהחור לא גדל ולכן החליטו הרופאים שלא לבצע את הניתוח.

תדר הוא מהירות של גל בשנייה. לכל איבר, רקמה או תא וחלקיהם יש תדר שונה. כשמביאים אותם למצב של תדר מאוזן רואים במציאות שיש שינוי לטובה. זו הסיבה שטיפול בתדרים הוא יעיל במקרים רבים.

זכרי! תא מאוזן הוא תא בריא!

הפוסט הצצה אל חדר הטיפולים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

הסיפור יכול היה להיות מתוק, אבל כשהרב אריה מונק, מנכ”ל עמותת ‘בית חם’ מספר אותו, מתגנב מין חשש ללב שההמשך אינו כה מרנין… 

עלה ורד

“הבעיות החלו לצוץ בתחילת חודש חשוון” ממשיך הרב מונק. “פתאום ההורים החלו לשים לב שעיניו של הבחורצ’יק הנפלא שלהם מרבות למצמץ. טיק נוסף שהצטרף לרשימת התיקים הבהיר להם ללא ספק כי מקורו של המצמוץ אינו בבעיית עיניים פשוטה. חודשיים אחר כך, אפרים לא הצליח להירדם בלילות והימים היו נראים בהתאם…

ההורים היו שבורים ומודאגים. איך יתכן שהבן המוצלח והכישרוני שלהם הגיע למצב כזה? מדוע דווקא הבן, שהם תלו בו כל כך הרבה תקוות, נופל מאגרא רמה לבירא עמיקתא? ה’אל הנער הזה התפללתי’? זעק האב בלי קול. 

בשלב זה, הם פנו למשגיח. בלית ברירה, הגיעו אפילו עד לראש הישיבה. לאנשי הצוות לא היה הרבה מה להוסיף מעבר למה שראו עיניהם עצמם. ‘כנראה המעבר קשה לו’ כך ניסה המשגיח לתרץ ‘תבינו, פתאום עליו להתמודד עם גדולים וחלקם אף טובים ממנו’. עם הזמן זה יעבור! הם נתלו בתקווה.

אבל זה לא עבר. להיפך, המצב המשיך להידרדר וכעבור תקופה לא ארוכה, אפרים הבן היקיר, לא הסכים אפילו לא לצאת מהבית, לא לישיבה ולא לשום מקום אחר! הפעם אחזה בהורים חרדה ממשית. דמעות נשפכו אל תוך ספר התהילים שיחזור הבן להיות כבתחילה. הם ניסו גם פתרונות קסם כמו אברך שהגיע הביתה ללמד עמו ובשלב מסוים, גם הגיעו אלינו” הרב מונק עוצר לרגע. הצער עוד ניבט מעיניו והוא מפטיר: “הם הגיעו קצת מאוחר. בשלב זה, הנער הצעיר היה נתון בחרדות קשות. לא היה מנוס מטיפול תרופתי בשילוב טיפול פסיכולוגי לא קצר שהעלו אותו בסופו של דבר על דרך המלך”. 

בדרך העולה

“אלול – ים של ילדות תעזובנה את הגן המגונן ותצעדנה בשנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשע”ח, כשילקוט חדש מתנדנד על הגב, לכתה א’, נערות רציניות שזה עתה סיימו כתה ח’, תכתפנה את התיק ותתקדמנה לעבר בניין הסמינר הענק, נערי בר מצווה רבים יעשו את דרכם לישיבה קטנה ואחרים יחליפו אותה לטובת ישיבה גדולה. האם עלינו עצמנו להיכנס לחרדה מכל שינוי מסגרת אצל ילד? מה הנכם ממליצים לעשות כדי למנוע סיפור כזה?”

“כולנו ברוך השם שמחים כשילדנו גדל ועובר שלב, אבל כדי שהשמחה תהיה מושלמת ולאורך זמן יש להפנים שכל מעבר – הוא לא משהו מובן מאליו ולעשות עוד משהו מלבד להקיש על לחצן ה’שלח'” טוען הרב מונק בלהט.  

“כיצד משנים מסגרת לילדה קטנה? איך מעבירים ילד, שהיה מלך העולם או לפחות חש כך, מן ה’חדר’ אל הישיבה וכן הלאה? לכל השאלות הללו יש תשובה, אך לפני כן נקדים ונאמר, שאצל רוב רובם של התלמידים/ות הכניסה למסגרת חדשה אינה טראומתית כל כך. על פי רוב הילד מסתדר ובוודאי שאין צורך להיכנס לחרדה, אבל בהחלט יש מה לעשות כדי שכל ילד יחווה את המעבר בקלות יחסית ובלי משקעים.

הפתרון: הכנה לקראת המעבר.

דווקא בגלל המעלות

על כל אלו, המתעדים לעבור שינויים, לקבל הדרכה נכונה ונבונה. גם ילד מוצלח כמו אפרים, שדרכו הייתה תמיד סלולה ואולי דווקא ילד כזה שהתרגל רק להצלחות ולמישור, יש להדריך לקראת שינוי המסלול. 

צריך להבין, נער מגיע לישיבה. פתאום הוא צריך לכבוש לעצמו מעמד מחדש ולבנות הכול מתחילה, פתאום עליו להתרגל לסדרי יום ארוכים הרבה יותר, פתאום יש טובים ממנו והוא לא הכי מבריק, וכל ההתחלות- קשות, כל התחלה דורשת ממנו כוחות נפש ומשאבים. כשאנחנו מכינים את הבחור בן הארבע עשרה שלנו, הוא יודע מה הולך לקרות ויהיה הרבה יותר רגוע. 

כשאני מדבר על הכנה, אני מתכוון לפן הלימודי – פתאום הוא צריך להכין דף גמרא לבד והוא לא יודע, וגם לחברתי – החברותא לא מתאימה, הראש שלו תפוס במה החברים חושבים כשאני.. ומה הם חושבים כש…

דבר אחד צריך שיהיה ברור: כדי לקצור – יש לזרוע! אין ‘שגר ושלח’!” חוזר וקובע הרב מונק אפילו בלי למצמץ.  

“מסתבר שהחלק של התאמת מקום לימודים – הוא החלק הקל ביותר. ההורים והמלמדים מכירים בדרך כלל את כוחותיו של הילד ואת דרישות הישיבה ומנסים להתאים עבורו את המקום המוצלח ביותר. חבל שדווקא החלק הדורש התייחסות – ההכנה הרגשית, הוא לצערנו החלק המוזנח. 

במאמר מוסגר”, לא מתאפק הרב מונק מלהוסיף: “כואב הלב כשאב מכניס את בנו לישיבה ברמה גבוהה הרבה יותר משלו משיקולים זרים של: שם, מעמד וכדומה. לצערי, לא בודדים ההורים ששמים את הכבוד והמעמד שלהם לפני היקר להם ביותר – הילד. הם עצמם גורמים לו להיכנס ללחצים מיותרים ולפתח חרדות ואפילו כפייתיות. וגם אם הילד לא מגיע עד שם, אלא רק רוכש לעצמו את השלב המקדים שהוא: חוסר הערכה עצמית וחוסר ביטחון הרי העוול זועק עד לשמים!  לעולם תהיה ראש לשועלים ולא זנב לאריות” הוא ממליץ.

“האם, לפי דעתך, אכן לא קיימת הכנה בשלבי המעבר השונים?”

“לצערי, אין כמעט הדרכות בנושא של מוכנות בשלבים מתקדמים ואני מדבר על הכנה לסמינר, לישיבה קטנה, לישיבה גדולה או לכל שינוי אחר בחיים. כן, גם נישואים הם בכלל ומעבר על אף שבמקרה האחרון, אדם מגיע עם מטען גדול יותר של כוחות נפש, אבל גם כאן אנו עדים לדאבון לב לשברים”. 

מעלים כללים

“‘ככל שתשקיע יותר מאמץ במילוי משימה – כך תוכל להריע חזק יותר כדי לבשר על סיומה’ קובע פתגם עממי. מה עושים אם לא עשינו את ההכנה הנדרשת או שעשינו אבל לילד שלנו סובל מחרדות? איך מתמודדים עם הנושא?“

“בנושא זה הייתי רוצה להעביר להורים כמה כללים של ‘עשה’ ו’לא תעשה’.

1. יש לתת לילד לגיטימציה להיות חרד.

את הילד ממלאים תחושות קשות של: 1 זה קורה רק לי 2. זה לא יעבור. ההרגעה צריכה להתייחס לשני הדברים הללו. על ההורה לשדר לילד במילים וגם בלעדיהם: אתה חרד – וזה בסדר, זה טבעי ונורמלי. אינך מוזר ולא שונה מאחרים. גם הם חרדים וכמו שעליך לא רואים שום דבר – גם על יענקי ושלוימי וחיים מאיר ודוד לא רואים, ובעזרת השם – זה כן יעבור! שדר כזה יפחית בעזרת השם את החרדה.

בעניין זה, מעניין לציין כי דווקא אצל הורים שלא עשו עסק, פאניקה ודרמה גדולה מגילויי החרדה של ילדם, הילדים נרגעו הרבה יותר מהר. כשהילד רואה הורים רגועים שיודעים מה עומד בפניהם הוא נרגע אוטומטית, אבל אם מתלחשים מאחורי הגב שלו, מרימים טלפונים ונועצים בו מבטים דאגנים – גם החרדה שלו גוברת, ‘משהו לא בסדר איתי!’ הוא נלחץ.

1. בשום אופן וצורה אל תגיד לו: ‘עזוב אותך! זה שום דבר! אל תהיה תינוק ואל תעשה עסק משטויות!’. להיפך, עליך לתת לו את האפשרות לדבר. הענק לבחורצ’יק שלך או לנערה בצעדי הסמינר הראשונים שעתיים במשך שני ערבים בכל שבוע כדי לשמוע אותם. 

וכאן אני מנצל את ההזדמנות לומר משהו מאד חשוב!” משתהה הרב מונק ומגביר את הסקרנות, לפחות אצלנו. “אנשים מאד עסוקים כדאי שישמרו להם שני ערבים בשבוע בהם הם מקשיבים לילד שלהם. אם מדובר בנער צעיר הפוסע את פסיעותיו הראשונות בעולם הישיבות, המתן שהוא ישוב הביתה. בין השעות 9:30 ועד 11:00 השתדל להקשיב לו ולקלוט מה עבר עליו היום ואיך הוא חש. 

זהו. אמרתי את זה!” מחיך הרב מונק ומוסיף “עכשיו אתה יכול לעמוד ולתאר את סדר יומך העמוס, אתה יכול להצטדק ולומר שאין לך פשוט זמן ומאיפה תמצא ארבע שעות שבועיות עבור הבחורצ’יק? אתה באמת עסוק ולכלכל משפחה אינו דבר של מה בכך. אכן, אתה תהיה צודק, אבל אם אין לך ארבע שעות שבועיות עכשיו, ואתה לא תשמע ולא תדע מה קורה איתו – כעבור זמן, ארבע שעות לא יספיקו כדי להתגבר על הקשיים שהוא יסחוב איתו…

1.  פירוק.

יש לפרק יחד עם הילד את החששות שלו ולעבד אותם. יחד עם הילד יש לענות על השאלה: מימה אתה פוחד?

החלק הזה לא תמיד קל. במיוחד אצל ילד שמעולם לא חווה חולשה. עד כה הוא קצר רק הצלחות, ואיך יהיה בכוחו להודות שפתאום משהו חורק?! אבל בעדינות ובלי לחץ מגיעים לתוצאות טובות, בעזרת השם. 

“‘אם אתה עושה את מה שנכון, ולא רק את מה שנח, יהיה לך  תמיד נוח’ מבטיח לנו הפתגם, אבל לא מסביר בדיוק, איך עושים את זה, איך באמת?”

“אם אחד ההורים חווה תקופה כזו באיזה שהוא שלב בחיים: עבודה חדשה, כולל שונה וכדומה, הטוב ביותר יהיה אם הוא ישקף לילד את החוויה שלו. ‘גם אני עברתי משהו כזה. זה נורמאלי וטבעי, אבל בא נצמצם את הנקודה לדבר ממנו אתה פוחד’. 

למבוגרים וגם לילדים יש נטייה להשחיר תמונה שלימה. כשלא טוב לילד שלי מבחינה לימודית, הוא נזכר שגם עם החברותא לא טוב לו והוא גם לא מצליח לסכם את השיעורים והחברים לא מבינים אותו או שהוא לא מבין אותם ועוד. אחרי שהילד יודע שהוא לא פוחד מהחברותא ומהסיכומים אלא רק מ’סדר עיון’ בו קשה לו קצת, אחרי שהפחד הופך למוגדר – גם הבור לא נראה אפל כל כך, ובהחלט אפשר להיחלץ ממנו”.

מעלים חרס 

“ואם כל זה אינו עוזר? אם הילד עדיין מסרב להגיע לישיבה? מה עושים במקרה בו הבת חוזרת יום-יום מהסמינר עם דמעות בעיניים?” 

“כשהורה רואה שכל מה שהוא מנסה לעשות – אינו מסייע והחרדה לופתת את ילדו, הוא חייב לשתף את הצוות במוסד הלימודי. השיתוף צריך שיעשה בדיסקרטיות ובלי שהילד ידע.  אחרת הוא יחוש: ‘אילו בושות! החולשה שלי מתגלית גם לצוות הישיבה!!!’

אישי חינוך טובים ידעו בדרך כלל להרגיע, אבל כשכל אלו קצרה ידם מלהושיע, צריך לעיתים איש מקצוע מדופלם שמבין את נפש האדם בצורה טובה. 

כשאני מדבר על איש מקצוע, אין כוונתי לפסיכיאטר. זו אינה מחלה. זו הפרעת חרדה, וברוך השם, יש פסיכולוגים ואנשי מקצוע טובים שבכוחם לעזור. רק אל תשכח!” ידו של הרב מתנופפת באוויר. “לומר ‘זה יעבור לבד’ – טעות. לומר: ‘אין לך כלום!’- שוב טעות!”

“מה עושים כשנער לא משתף את הוריו בקשייו?”

“בארצות הברית, בימים של קרה, משאירים את הברז מטפטף על מנת שהמים בצינור לא יקפאו. בכל מקום וזמן, יש לשמור על צינור פתוח וערוץ דיבור עם הילדים שלנו. אם לא היה לך עד היום קשר עם הבן שלך, אל תצפה שהוא יפרוק בפניך את הקשיים איתם הוא מתמודד! כשהורה אינו מתרגל לדבר עם הילד שלו מעבר לטכני, כשהוא אינו משוחח אתו על רגשותיו, הוא לא יזכה לשיתוף פעולה כאשר הוא בבעיה.

קשר צריך להתחיל בגיל צעיר, כשהילד עדיין טבעי ולא חושש לשתף. אם בגיל שבע ועשר, לא היה לאב פנאי לשמוע את ‘בלבולי המח’ של הזאטוט שלו – הילד לא יגש אליו בגיל ארבע עשרה. השנים לימדו אותו שלאבא/אמא אין זמן, וזה כה חבל!”.

“האם לבית חם יש תשובה לנושאים הללו?”

“ראשית, בית חם פועל הרבה בנושא של מניעה על ידי שיחות ומסרים שאנו מעבירים לצוותי הוראה. בשיחות אלו, אנו מבדילים בין הילד הנורמטיבי לעומת הילד המתקשה, שמטבע הדברים, חשוף יותר לחרדות.

שנית, ב”בית חם” יש עובדים סוציאליים ומטפלים שמעניקים עזרה או עצה איך לרומם נער/ה. 

חשוב לזכור, כי לא מדובר על מחלה, אלא על התגברות של הפרעת חרדה. בדיוק לכן חשוב להורה לבן מתמודד להרים טלפון, לחייג 9518 *  ולהעזר. לא אחת, אחר שיחה טלפונית אחת בלבד – יוצאים מהמיצר.

אל חשש! אנא, אל תשכחו, זו אינה שפעת, זה לא עובר לבד ועזרה מקצועית צריך שתהיה בזמן, אז מדוע לטאטא תחת לשטיח? הרי תמיד קיים סיכון שהערמות שדחפתם תחתיו יגרמו לו להתרומם ובלי ששמתם לב – אין כל אפשרות להסתיר יותר”.

איך תנהל שיחה עם הילד שלך?

1. זכור, זו שיחה ולא חקירה/ חפירה!
2. אנא, בלי האשמות!
3. אל  תצפה שהילד יזום שיחה! עליך מוטלת אחריות זו.
4. לרוב, אל תזמו שיחה שבה שני ההורים יחד מול הילד. זה מאיים עליו.
5. אל תפגע אם הילד בחר לשתף דווקא את ההורה השני! כבד את רצונו!
6. אל תשכח לפזר מילים טובות!
7. התפלל לסיעתא דשמייא לפני, במהלך וגם אחרי השיחה.

בית חם מעלה כתה

לאור ההתרחבות והגידול בפעילותה של עמותת “בית חם”, זכה בוסתן והרב אריה מונק הי”ו, המנכ”ל העושה ימים כלילות למען המטופלים, המשמש גם חבר במנהלת הרפורמה לבריאות הנפש של משרד הבריאות, מגולל בפנינו מדוע בחר להעלות את העמותה אל מודעות הציבור ואיך עלתה ופרחה היא מעבר לכל התחזיות וזכתה להעלות אלפי איש אל דרך המלך. 

“‘החצר האחורית של ארץ ישראל’ כך נחשבה בריאות הנפש משך שנים רבות מאד. אנשים תפסו את הלוקים בבריאות נפשם כ’משוגעים של העיירה’, אנשים לא נחמדים ואפילו מסוכנים. אני באופן אישי, הייתי סבור שסטיגמה זו נובעת בעיקר מבורות ומחששות של ‘מה יגידו’ בעיקר כמובן בתקופת שידוכים, ואז הגעתי לנהל את “בית חם”, שאבי שליט”א זכה להקים. 

באותה תקופה עמדתי נדהם. פעם ראשונה נתקלתי באחת התופעות היותר מעניינות. לא הצלחתי להבין, מדוע אנשים מגיעים למצבים חמורים ורק אז הם פונים לטיפול? למה הם מגיעים רק כשהמצב מאד מדורדר? מדוע אין הם פונים לטיפול/שיקום כשהבעיה בראשיתה והמצב הרבה יותר קל? ובכלל, מדוע הם מעדיפים לטפל אצל מטפלים פרטיים מחוץ למחננו, שאף גובים מהם בדרך כלל הון תועפות?”

“מהו באמת  הסוד העומד מאחורי הסוד?”

“נתנו לי להבין, שבריאות הנפש היא נושא מאד סטיגמטי וחל איסור חמור לדבר עליו. ואני רוצה לומר, למרות שגדלתי בצבור החרדי, אני מכיר אותו ואף אינני תמים, עדיין לא הצלחתי להבין את הלוגיקה שמאחורי הדברים.

הרי כולם יודעים שלמשפחתx   יש ילד בשם y.  

יום אחד קרה מה שקרה והוא נעלם.

אם הוא נעלם, אז עדיין ממשיכים לדבר עליו ולחפש אותו. אם כן, מה מרוויחים מלהחביא אותו???

מהמקום הזה, לקחתי על עצמי משימה: אני חייב להגדיר מחדש את נושא בריאות הנפש! חייב שכל אדם, שמתעורר אצלו צורך לטפל בקרוב משפחה, ירגיש שזו אינה בושה לטפל – זו בושה שלא לטפל! אמנם הסטיגמה חזקה, הבושה היא גדולה, ואני מבין אותה, אבל האכזריות גדולה יותר, כי לא יתכן לסלק אדם סובל אל מחוץ למחנה, רק כי אנחנו מתביישים בו! איך אפשר לומר לאדם: תמות מהמחלה שלך או תמשיך לסבול, סוג של מוות נפשי, העיקר שאנחנו לא נתבייש בך!? 

הנושא הזה לא נתן לי מנוח וביקשתי להעלות אותו למודעות הצבור ולשתף את העיתונות. היה לי ברור, שאני חייב ‘להרוג’ את הסטיגמה, אך לצערי, העיתונות לא הייתה איתי. אף עיתון לא הסכים לפרסם בין דפיו מאמרים בנושאים נפיצים כאלו. בלית ברירה החלטתי לשנס מותניים ולהוציא עיתון בעצמי. ‘אני אוציא את בעיות הנפש אל העיתונות ובואו נראה אם הציבור לא יקרא!’ אמרתי לעצמי.

הוצאנו למעלה ממיליון עותקים וחצי בחמש מהדורות שתיארו מחלות נפש, טיפול והפי-הנד או לחלופין איך המשפחה או החולה חזרו למצב שפוי יותר. רק בתקופה מאוחרת יותר, העיתונות זיהתה את ההתעניינות או את הצורך והצטרפה לעשייה”.

“מה רציתם בעצם ‘למכור’ לציבור?”

“הסתייגתי מהכינוי ‘משוגעים של העיירה’ לא הסכמתי שימשיכו להחביא אנשים ושלא יפחדו מהם. לא הסכמתי שבמרפאות שלי יחביאו אנשים ולא שחדרי ההמתנה יהיו חדר בתוך חדר. 

כן, כמו שיש מרפאה לסוכרת, ליתר לחץ דם, לב וכדומה, כאן יש מרפאה לטיפולים נפשיים, זה הכול! האמנתי שברגע שאנחנו לא מנציחים את הסטיגמה ויחד עם זה יוצרים פתרונות כדי לתת לאנשים טיפול משמעותי – הסטיגמה תעלם מעצמה.

הצלחנו!

פתאום אנשים פנו אלינו ואמרו, אתם מדברים כל כך הרבה על מחלות נפש – בואו תנו לנו מרפאות! הקמנו את המרפאה הראשונה שלנו באלעד. אחר כך בבני ברק, במודיעין עילית ובזיכרון יעקב עד שהפכנו לרשת הגדולה ביותר והמקצועית ביותר בתחום בריאות הנפש”.

האם תוכל לספר על רגעים קשים? 

זה לא היה קל, אפילו שכעת, כעבור חמש עשרה שנה, אני מספר הכול באבחת קולמוס. “בית חם” לקח ציבור חושש, סטיגמטי ועשה בו מהפך בתחום הכי  קשה שיש – בריאות הנפש. בנושא החרדי, כל הקרדיט מגיע ל”בית חם” על הדרך ועל התוצאה שברוך השם, אנו רואים מול עיננו. 200 רופאים מקצועיים עומדים היום לשרות המטופלים, מטפלים, יועצים, עשרות מליונים של השקעה ועוד היד נטויה. לאחרונה פתחנו כמה סניפים נוספים. בימים אלו, מתחילה לפעול מערכת שיקום לאוכלסייה הרב נכותית, ולא רק נכות בבריאות הנפש. יש לנו את קו היעוץ הגדול בארץ. אלפי שיחות יעוץ נרשמות בכל חודש. אנחנו עוסקים גם בטיפול בילדים נפגעי חרדה, תקיפה או התעללות גופנית. כל השירותים ניתנים חינם והם במימון המדינה. מכאן אני שולח שבחים לרפורמה בבריאות הנפש, ששר הבריאות הרב ליצמן, חתום עליה. הוא אחד האנשים שמוכן לעשות גם דברים לא פופולריים, כי הוא מאמין בלעשות טוב”.  

“איך באמת יצרתם את המהפכה בדעת קהל?”

על מנת להנגיש לצבור את הנושא, מסרנו מאות הרצאות לרבנים ולצוותי הוראה. פעלנו בכל דרך כדי שמובילי דעת הקהל בצבור שלנו, הרבנים ומורי ההוראה, יכירו יותר וירתעו פחות.

ואכן, כשהם פתאום שמעו, שהפרעת חרדה, חרדה חברתית או חרדת מבחנים הן לא מחלות, אלא הפרעות שאפשר לטפל בהם ואין בהם כל תורשה, אגב, כמו במרבית מחלות הנפש – הם הבינו שדיכאון לאחר לידה לא צריך להסתיר, ועדיף לטפל ולסיים מאשר למשוך עד שידרדר לדיכאון פסיכוטי וכולי”.

“במה אתם שונים מאחרים בתחום? מה אומרת העובדה ש”בית חם” הוא מקום חרדי?”

“נלחמנו ואנו עדיין נלחמים נגד טיפולים בידי אנשים לא מוסמכים שכמעט תמיד עושים נזק יותר מאשר תועלת. אם כל המקצועיות, איננו  מוותרים על  כך שכל המטפלים שלנו יהיו דתיים/חרדים. זה אינו דבר של מה בכך, כי הציבור החרדי אינו צבור שמתמקצע ברובו. מלבד זאת, כל הטיפולים הניתנים ב”בית חם” הם מאה אחוז לפי כל גדרי ההלכה. גברים מטפלים בגברים, נשים בנשים וכן הן מטפלות בילדים עד גיל 9 כהוראת הרבנים”. 

“מה יש לכם לומר לסיום?”

“אנחנו מאמינים שחייבים לעשות הכול כדי שהציבור ידע שיש מרפא לכל בעיה. כיום, אין עיתון שמכבד את עצמו, כולל הבימה המרכזית בבוסתן, שאינו מבקש לכתוב כתבות בנושא של חרדות ושאר פגעי נפש. במילים אחרות, פתאום כל התחום החסוי – הגיע לקדמת הבמה. 

אמנם אינני מסתיר, כי היו חולקים בעבר וגם כיום יש חולקים. אני רוצה לומר, כל אלו שחשבו וחושבים שיש להחביא את הנושא של בריאות הנפש – טועים ובגדול, כי אם יש משהו שהביא 22.000 איש לטיפול במרפאות שלנו, למעלה מ1,200 איש מכל רחבי הארץ לשיקום תעשייתי, עשרות אלפי מטופלים לעלות כתה ולהגיע אל המנוחה והנחלה – זו החשיפה”.

הפוסט עולים כתה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

תשובה: חז”ל אסרו כל עניני רפואה בשבת משום גזירת שחיקת סממנים, דהיינו שחששו שמא האדם יבוא לשחוק סממנים בעת הכנת הרפואה ויעבור על איסור טוחן בשבת. אמנם במקום שהתירו לחולה ליטול את התרופה אפילו כשהוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה לא גזרו רבנן גזירה זו וממילא כמו שמותר ליטלה כך מותר לאדם להכינה אם לא הכין בערב שבת ובתנאי שלא יעבור על איסורי שבת בעת ההכנה. 

בימינו ברוב התרופות שאינן מוכנות, אין צריך לשחוק סממנים באופן הכנתן, אלא מוסיפים לאבקה המוכנה משקה והתרופה מוכנה. ויש לדון בפעולה זו מכמה פנים: 

א. האם בהוספת מים לאבקה יש בזה משום לש בשבת. ב. האם יש לאסור מצד תיקון מנא שהיא מלאכת מכה בפטיש, שהרי לוקח אבקה שאינה ראויה לשימוש ומתקנה בשבת שתהיה ראויה לשימוש. ג. האם יש לאסור מצד מדידה בשבת שבכדי להכין את התמיסה הרי הוא נצרך למדוד בכלי המידה כמות מדויקת של מים. ד. האם יש לאסור מצד איסור מכין משבת לחול שההוראה היא להכין בקבוק שלם שאינו נצרך לו לשבת ונמצא שמכין משבת לחול.

הפוסקים דנו בכל החששות הנ”ל והעלו להתיר, ונבאר את סיבות ההיתר בכל אחד מהחששות הללו.

א. מצד איסור לש – אין בשפיכת מים לתוך האבקה משום איסור לש, והטעם מכיון שהאבקה הופכת לנוזל ואין עליה שם בלילה ואפילו לא בלילה רכה, ובכדי לעבור על איסור לש צריך שתהיה בלילה עבה או רכה דהיינו שמדבק את הרכיבים שיהיו כעיסה אחת, אבל אם אין כאן בלילה אלא הכל הופך להיות משקה אין בזה איסור, כי על משקה בעלמא לא שייך שם לישה, וכמו שכתב החזון איש (שבת סי’ נח ס”ק ט) שאם הבלילה היא דלילה מאד עד שאינה כגוש כלל אלא רק כמים עכורים, אין בה איסור לישה כלל אף מדרבנן.

ב. מצד מתקן מנא – האבקה הזו איננה ראויה לשימוש כמות שהיא ועל ידי שמוסיף לה מים הוא מתקנה, ויש לדון האם פעולה זו אסורה משום מתקן מנא היינו מתקן כלי שהיא תולדה של מלאכת מכה בפטיש. הפוסקים שהעלו חשש זה התירו ודימו דין הכנת תרופה להכנת אוכל בשבת שכבר הכריע המשנה ברורה (סי’ שי”ח ס”ק לז ובבה”ל ד”ה והדחתן) שאין מלאכת מכה בפטיש באוכלין. [עי’ בספר אורחות שבת (ח”ב פ”כ סעי’ קכג) ובהערה]. 

ויש להוסיף שאפילו לשיטות שמחמירים לענין מכה בפטיש באוכלין, מכל מקום גם לדבריהם אם הוא משתמש באוכל לאלתר מותר, ומשום כך לכולי עלמא מותר להכין קפה נמס בשבת (כשאין בו חשש מבשל) אע”פ שהאבקה כמות שהיא אינה ראויה לאכילה בלי תיקון, וכן כאן אם החולה יגמע מיד מהתמיסה שהוכנה לו לכולי עלמא אין בזה חשש. אך נראה שכיון שהמדובר בחולה אין להקפיד בזה שישתמש בתרופה דוקא לאלתר, דיש לסמוך על השיטות שאין כלל איסור מכה בפטיש באוכלין. 

ג. מצד המדידה – הדין הוא שאסור למדוד בשבת בין ביד בין בכלי וכמבואר במסכת שבת (דף קנז, ע”ב) וברמב”ם (פרק כ”ג מהל’ שבת הל’ י”ג) והטעם כתבו התוס’ בשבת (קכו עב ד”ה ומדבריהן) שהוא משום עובדין דחול, דהיינו רבנן אסרו את פעולת המדידה משום שהיא מעשה חול. והנה בנידון דידן שמודדים לצורך חולה מבואר בשו”ע (סי’ שו סעי’ ז) להיתר שכתב “מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה כגון למדוד אם יש במקוה מ’ סאה, ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגות הנשים דהוי מדידה של מצוה” וביאר המשנה ברורה (ס”ק לה) דאע”ג דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה, מכל מקום מדידה שאינה איסור כל כך אלא משום דהוי עובדא דחול מותר במקום מצוה. וכמו כן מדידה לרפואה כתב המשנה ברורה (ס”ק לו) דרפואת הגוף מצוה היא. וא”כ כאן שהמדידה נצרכת לצורך החולה שצריך לתת מידה מדויקת של מים בתוך האבקה, הרי היא בכלל המדידה המותרת בשבת.

ד. מצד הכנה משבת לחול – בדרך כלל ההוראות בהכנת התמיסה היא להכין בקבוק שלם, ואם עושה כן בשבת נמצא שהוא מכין משבת לחול, ולכאורה היה מקום להתיר רק את הכמות הנצרכת לשבת, אמנם בספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורה חדשה פרק ל”ג סעי’ ד*) כתב שיכול להכין את כל הבקבוק מפני שמבחינה רפואית יש להכין את כל הבקבוק בפעם אחת כדי שהתערובת תהיה מדויקת, וכן מפני שנותן את כל המים בבת אחת. דהיינו מכיון ששופך את הכל בבת אחת אין בזה טירחה מיוחדת, ובמקום שאין טירחה מיוחדת לא נאסרה ההכנה, ולדוגמא כשחל יום טוב במוצאי שבת והאדם נצרך להוציא חלה מהמקפיא לצורך סעודת שבת, הדין הוא שאין לו להוציא חלות נוספות לצורך החג שחל במוצאי שבת מפני שהוא מכין משבת ליום טוב שאסור. אמנם אם כל החלות נמצאות בשקית אחת, יכול להוציא את כל השקית ויקח את החלה שצריך לסעודת שבת וישאיר בחוץ את החלות הנשארות, ואף שהוא צריך להם לצורך הלילה מכל מקום אין זה בכלל הכנה כיון שהכל נעשה בפעולה אחת ולא טרח במיוחד לצורך הלילה. 

נדגיש שכל האמור הוא רק בתרופה שהתירו למודדה ולתקנה כפי ההוראות הנצרכות לחולה, אבל בתוספי מזון שהוא מאכל בריאים לא ימדוד כלל אלא יתן בערך את הכמות הנצרכת להכנת המאכל, וכן לא יכין כמות מרובה אלא רק את מה שנצרך לאותה שבת, כפי שמכינים שאר מיני מאכל בשבת.

לסיכום: 

א. הנצרך ליטול תרופה בשבת לכתחילה ראוי להכינה מערב שבת, אך אם לא הכין מותר להכינה אף בשבת. 

ב. אין לאסור להכין תרופה בשבת משום איסור לש, והטעם מפני שאינה נחשבת לבלילה אלא למשקה שאין בו משום לש.

ג. אין לאסור להכין תמיסת תרופה משום תיקון מנא משום שאנו פוסקים שאין איסור מכה בפטיש באוכלין, ובפרט שמדובר לצורך חולה.

ד. מותר למדוד כמות מדויקת של משקה להוסיף על האבקה, שמדידה לצורך חולה נחשבת כמדידה של מצוה שהתירו.

ה. אין איסור של מכין משבת לחול בזה שמכין כמות מרובה מכיון שעושה כן בכדי שהתערובת תהיה מדויקת ובפרט שמכין הכל בבת אחת ואין בזה תוספת טירחה.

ו. בתוספי מזון שהם מאכל בריאים לא ימדוד בכלי, אלא ישער בערך את הכמות הנצרכת. וכן לא יכין כמות מרובה אלא רק את מה שצריך לאותה שבת.

הפוסט הכנת תרופות ותוספי מזון בשבת הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

דלת הבית נפתחת למחצה, ועיניים גדולות המציצות תחת קומץ תלתלי זהב מקבלות את פני הנכנסות. הכירו את חיהל’ה, בתה הפעוטה של מנחת הסדנה, השפית הטבעונית דורה לוי. תוך מהלכה המרתק של הסדנה הייחודית אליה התכנסו נציגות משפחות גרוסמן ובן זכאי, נבחרות הניסוי, הפגינה  הזערורית כישורי מטבח  כה מרשימים, עד שיהיה זה כמעט עוול שלא להעניק לה בהזדמנות זו מעט קרדיט, כסגנית שפית לפחות…

החמודונת הנמרצת מסייעת לאמה להערים על שולחן העבודה את שלל חומרי הגלם המיועדים למתכוני הסדנה, והנשים המתאספות אינן ממתינות להשפעת חומו של תנור האפייה העומד בסמוך. הן פשוט מפשירות בכוחות עצמן, תוך כשרון נשי אופייני, את מחיצות הכפור של אי ההכרות המוקדמת.

מבט מהיר מסביב מגלה שכולן כבר כאן: אמהות יהודיות חדורות מוטיבציה להשתלם וללמוד. במסירותן, הן הגיעו הנה מקצוות הארץ, בחתירתן למצוא דרכים חדשות וכלים מגוונים, להכניס את ברכת הבריאות אל ביתן. ברוכות האופות, וברוך אופיין!

שרויים, בשמחה

לא קלה היא משימתה של השפית דורה לוי, להשקיט את הקהל הנרגש סביבה, שכבר החל בסחר מתכונים חרישי משל עצמו. בכל זאת היא מצליחה לפתוח בהרצאת הנושא המקדים לו היא מייחסת חשיבות גדולה, הוא תחום ההשריה והנבטת המזון.

“הפירות והירקות הינם מזונות מושלמים לאכילה כמות שהם. הדגנים, הקטניות והאגוזים , לעומתם, מצויידים בחומצה פיטית, שמצויה בקליפתם ושומרת עליהם. מדובר בחומצה הקושרת יחדיו את הברזל ואת האבץ עד שהם נעשים בלתי ניתנים לפירוק”, היא מזהירה. “התוצאה היא קושי בעיכול ופגיעה בקליטת הויטמינים ובספיגת הברזל בגוף. כך קורה, שרבים מאיתנו טורחים לרכוש מזונות איכותיים ויקרים, אך איננו מצליחים להפיק מהם את התועלת הרצויה. הקיבה לא מצליחה לפרק את חומרי הגלם לגורמיהם, וכך נתקעים בבטננו הדגנים והקטניות, מתחילים תהליך של תסיסה וגורמים לכאבים, לגזים ועוד. עטיפת המוצר הבריאותי אומנם קורצת ומבטיחה, אך מה חבל, שהתוצאה לבסוף מאכזבת.”

 “הפתרון המתבקש פשוט מאוד לביצוע,” ממהרת דורה להרגיע את הנוכחות תוך שהיא מספקת את התרופה למכה, “ועיקרו, השריית מזונות אלו במים עד כיסוי מלא, וברווח, שכן החומצה הפיטית מתנטרלת במגע ממושך עם מים. השריית המזון קודם בישולו או אפייתו מפתחת את הפוטנציאל הטמון בו, ומאפשרת לתהליכים משמעותיים להתקדם בלי טרחה מרובה מדי מצדנו.” מבטיחה דורה לוי.

“כמובן שההנבטה- המתרחשת עם סיום ההשריה, כאשר הגרעין בתנאי לחות אך אינו רטוב,  משדרגת פי כמה כל סוג של דגן, אגוז או קטנית ומומלצת ביותר להעשרת ערכם התזונתי.” 

“אני כבר ניסיתי להנביט בבית חומוס יבש שהושרה” מתוודה אחת ממשתתפות הסדנה, “וכל מה שקיבלתי אחרי יומיים היה ערימת קטניות בריח חמוץ ודוחה,שנשלחה מהר לאשפה…”

“כנראה שרכשת חומוס שעבר תהליכים של הנדסה גנטית,” מאבחנת דורה, “מה שמצוי גם בשעועית יבשה, העוברת הקרנה המעקרת את כוח ההנבטה שלה. אל תתייאשי, המשיכי לנסות עם קטניות של חברה אחרת ובעזרת השם תראי תוצאות.”

לאחר שעיינו הנוכחות בדפים המחולקים בהם צוינו זמני ההשריה וההנבטה, הן מבקשות דוגמאות מעשיות, מתכונים פרקטיים המכילים דגן או קטנית מונבטת, ודורה לוי נענית.

“אחת ממנות ארוחת הצהריים הפופולאריות ביותר אצלי בבית היא תבשיל הירקות הממולאים. סלק ממולא בכוסמין מונבט, ובתוספת בצל מגורד, עגבנייה, גזר ומעט נענע, הוא מעדן גדוש בבריאות. גם לחמין השבתי אני נוהגת להוסיף כוסמין מונבט.

קציצות עדשים מונבטות הן מנת חלבון מעולה. שתי כוסות של עדשים אדומות או שחורות, מושרות או מונבטות בצירוף בצל או לוף מגורד, שום, קישוא, פטרוזיליה ותיבול לפי הטעם. אין צורך בתוספת של ביצה, שכן החלבון המצוי בעדשים מדביק את העיסה מעצמו.

מתכון נוסף ומומלץ הוא  הפלאפל הביתי. על כל כוס של חומוס מושרה, מונבט וטחון (ללא בישול, הגורם לאיבוד החלבון) יש להוסיף בצל קטן חי, כמון ופטרוזיליה. 

ב’שידור חי’, ולבקשת הקהל, מכינה דורה לעיננו שניצל תירס בצירוף חומוס מונבט. “זוהי תוספת חלבונית,החביבה במיוחד על ילדים ומהווה תחליף מוצלח לאופציה התעשייתית עתירת החומרים המלאכותיים” מסבירה השפית.

 חיהל’ה הקטנה, שהחלק התיאורטי הנ”ל גרם לה לפרישה מקצועית מוקדמת, התעוררה בשלב זה לחיים, נטשה את ברווזון הפלסטיק ונעמדה במבט נחוש על הכסא הסמוך לאימא.

כמות של כשני שליש תכולת קופסת שימורי תירס נטחנה בידה הקטנה האוחזת בלנדר מוט (לא לבד,לא לבד!), בעוד דורה מוסיפה אל הבלילה כחצי כוס חומוס מונבט (כך, כמו שהוא), וכשליש כוס קמח כוסמין, מלח ופלפל. דורה לא שוכחת לציין, כי ניתן להחליף את תוספת החומוס בביצה, אך במצב זה יש  להוסיף כרבע כוס פירורי לחם ביתי, וכרבע כוס קמח כוסמין.         

“ככלל,” קובעת לוי, “טוב להוסיף כמון לרוב תבשילי הדגן והקטניות, בשל היותו תבלין המסייע לתהליך העיכול. עדשים כתומות ושחורות, גרעיני חמנייה, מש וקינואה לאחר הנבטתן,ניתן לאכול במצבן החי ללא בישול, כתוספת או כסלט בפני עצמו.”

הזדמנות שיש להחמיץ

“אני עומדת להציג בפניכן חבר יקר ואהוב, שגילו כשנתיים” אומרת דורה, וזוקרת את אזני כולנו. האומנם יש לה לחיהל’ה מתחרה?

דורה ניגשת למטבח וחוזרת כשבידה… צנצנת. “זהו השאור הפרטי שלי, שאני מגדלת במסירות. היתר מיוחד קיבלתי כדי למכור אותו לפני פסח, בהיותו משמעותי ביותר לאפייה הביתית והמסחרית שלי.” הצנצנת מחליפה ידיים ואפים, הנרתעים במקצת מן הריח החמצמץ. בעקבותיו, ממהרת להכניס אותנו דורה בסודו של עולם המחמצת הטבעית. 

“כפי שכבר ציינתי, גם דגנים מכילים את החומצה הפיטית הבעייתית.” מסבירה דורה. “השמרים הקנויים מנטרלים כחמישים אחוזים ממנה, אך המחמצת הביתית, הקרויה גם שאור, מצליחה לבטל כשבעים אחוזים.”

“בנוסף, מסייעת המחמצת לפירוק הגלוטן, תורמת לאיזון הסוכר ומשפרת את העיכול. הכנת מחמצת אינה עניין של מה בכך, והיא נושא לסדנה בפני עצמה… הכנת מחמצת בסיסית אורכת כששה ימים, אבל המחמצת הולכת ומשתבחת עם הזמן, וכוחה עולה. זו הסיבה שמחמצת ותיקה כמו שלי היא בעלת ערך כה רב.

“המחמצת שלי עשויה קמח שיפון, שהוא מניסיוני המומלץ ביותר להכנת מחמצת. הבאתי את המחמצת לכאן כי אני מוסיפה מעט ממנה לכל מאכל שמכיל קמח, והיא תורמת לעיכול וספיגה מיטביים. למשל – לפנקייק הדלעת שיודגם כעת”.

פירור לרפואה

מול עינינו מכינה דורה פנקייק בריאות מפנק –  פנקייק דלעת מקמח שיפון. “על אף היותו דביק וניתן לאפייה בתבניות בלבד, אני נוטה להמליץ על צריכה של קמח שיפון, מכיוון שהינו בעל אחוז גלוטן נמוך. נסו להשתמש בקמח שיפון להכנת מאכלים בהם תכונה הדביקות שלו מהווה יתרון. למשל – פנקייק.” 

דורה לוקחת דלורית אפויה בתנור ומרוקנת את תוכנה מתוך הקליפה הקעורה – לקערה. היא מוסיפה שתי כפות גדושות רסק תפוחים (“אני טבעונית, אבל מי שמשתמש בביצים יוכל להמיר את הרסק בביצה אחת”), רבע עד שני שליש כוס סוכר חום אורגני, כפית אבקת אפייה וכשני שליש כוס קמח שיפון מלא, עד לקבלת מרקם דביק, סמיך ולא נוזלי. בלנדר מוט יוצר בקלות תערובת אחידה מהחומרים, ודורה יוצקת אותה מעדנות למחבת.

בינתיים עוברת בין המסיבות לשולחן ההדגמה, מועברת תבנית מלבנית הנושאת ניחוח מתקתק. “זהו קינוח בריאותי העשוי מפצפוצי כוסמין קנויים, ללא סוכר ותוספות, אותם אני מערבבת עם סילאן וטחינה” מסבירה דורה. ועד שהספיקה השפית והאם המקצועית לפרט את המינון המדויק, ( “על כל כוס של פצפוצים, שתי כוסות סילאן וחצי כוס טחינה”) לא נותר פירור…לרפואה.

טבלת זמני השרייה והנבטה:

זמן השריה       זמן הנבטה

שקדים      6 שעות        לא מנביטים

קשיו         2-3 שעות    לא מנביטים

אגוזי מלך     שעה         לא מנביטים

קינואה      8 שעות       יומיים

עדשים       8 שעות       2-3 ימים

חומוס     12 שעות       יומיים

גרעיני חמנייה    6 שעות     יום

כוסמין    6 שעות      יום יומיים

חיטה       8 שעות      2-3 ימים

כוסמת     3   שעות      יום יומיים

מש       8   שעות      2-3 ימים

אורז מלא      8 שעות  

שעועית        8 שעות             

 

    

הפוסט שלוש שעות עם הקוסמת הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

בתקופה האחרונה אני חווה כאבים חזקים בצידי הירך ועד לברך, שבאים דווקא בשכיבה במיטה, ובדרך כלל בלילה.

אורתופד שבדק ולחץ פה ושם, קבע שמדובר בדלקת במפרק או בגיד, המשפיע על כל השריר המחובר אליו. הוא הפנה אותי להורדת משקל ולהתעמלות, בטוענו שלדלקת עצמה אין מה לעשות.

אציין שאני דוקא מרבה להפעיל את השריר והמפרק באמצעות הליכה. אין לי כאבים בהליכה, אבל יש לי כאבים בעליית מדרגות, כבר כמה שנים.

בנוסף, אני סובלת מזה שנים – תחילה רק במצבים מיוחדים וכיום גם במצבים רגילים – מתחושת הירדמות של הירך בעמידה, בעיקר בעמידה או הליכה ממושכת

האם הדלקת עלולה להתפתח עוד? האם יש מה לעשות כדי לעוצרה? והאם ניתן להביא הקלה לכאבים?

תשובת ציונה רוזין- מטפלת בתדרים.

השואלת לא ציינה עם עשו לה צילום/CT לעניין מצב מפרק הירך. אולם בעזרת שימוש בתדרים ניתן לאבחן את מצב המפרק והגידים ובכלל את מערכת השלד כדי לברר מה הבעיה. אח”כ ניתן להשתמש בעזרת התדרים כדי להקל על הכאב. כמובן שעודף משקל משפיע לרעה על השלד וכדאי לעשות הכל כדי לרזות. כמו כן יש תוספי תזונה שיכולים להקל במצבי דלקת ותוכל לקבל מידע עליהם בכל חנות טבע כמעט. 

תשובת צבי גולדמן- הרבליס, אירידיולוג ומומחה באבחון דרך מערכות הגוף 

כל הכבוד לאורטפד אבל יש אפשרות לעשות אבחון מקיף כיוןן שזה נשמע יותר שהשורש הוא לא דלקת יכול להיות שיש גם סוג דלקת אבל עיקר אני אומר שחשוב לדעת השורש למה נהי’ דלקת כמו קושי בזרימת דם במקום מסוים, או חומציות, או משהו יותר עמוק וכו’ וזה כמו שיש עשן מגחלים האם אני יכבה העשן או את הגחלים? 

לכן יש אפשרות לעשות אבחון ע״י גלגל העין ולשון ומערכות הגוף ואז כשנדע שורש הבעי’ הרבה יותר קל להגיע לריפוי בעז״ה. כמו למשל לאחרונה הגיע אלי מטופל שהי’ לו טחורים באופן חמור עם שטף דם, והי’ אצל הרבה רופאים וטיפולים בחיתוך וגומי וכו’ הכל טיפלו בטחורים עצמו,ולא עזר אז המליצו לו על ניתוח  אחר אבחון מקיף הגעתי למסקנה בעז״ה שהשורש הוא בעי’ בקיבה שהוא הביא לטחורים וב״ה אחרי טיפול בשורש נעלמו הטחורים ב״ה.

וכמו מטופל עם בעי’ עור חמורה ונדבקו לו הבגדים לגוף וטס כבר לטיפול בחול ולא עזר בקיצור הגענו לשורש הבעי וב״ה השתפר המצב

תשובת ד”ר איתמר ברים, כירופרקט מוסמך.

אייך שאת מתארת את הבעיה שלך כנראה שהכף ירך לא יושב במקןם מדיוק והאגן קצת עקום, זה לא מפריע רוב התנועות כי השרירים מספיק חזקים לפצות,  בלילה כשהגוף נח את מרגישה את המתוך גידים בזמן שאת לא מפעילה את השרירים,  הקושי במדריגות- אותו דבר כי המפרק לא יושב מדיוק במקום,  החוסר תחושה יוצא מאחורה איפו האגן עקום,   זה קןרה בדרך כלל  מישבה לא נכונה או שכיבה לא נכונה, זה קןרה הרבה וזה קל לתקן.  טיפולי כירופרקט מאוד טובים למצבים כאילו,  כדאי לחפס כירופרקט באזור שלך,  רפואה שלימה, ד”ר איתמר ברים—כירופרקט

תשובת הדס הראל 

שלום לך

מבינה מאד על מה את מדברת,

כאב שמפריע בזמן שכיבה מקשה על השינה ולא מאפשר לנו לנח בצורה נינוחה ויעילה מעמל היום,

ומקשה עלינו לחדש כוחות לקראת היום הבא, ביחוד שאנחנו יודעים שגם מחר יהיה מאתגר

כי גם מחר נצטרך להתמודד אם אותם כאבים.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות?

מניסיוני, שילוב בין דיקור סיני, רפלקסולוגיה ומסג’ טוב במקום יכול לתת את המענה לבעיה,

בטיפול נכון אנחנו נזרים דם חדש לאזור הדלקת (לפי דברי הרופא) ונעזור לגוף לטפל בדלקת,

נחזק את האזור מבחינה אנרגתית בכדי שהרגל תוכל להחלים מהר יותר,

נשחרר את האזור בעזרת המסג’, כי הרי ברור שבעקבות הכאב השרירים שם מכווצים

וכיווץ זה רק מקשה על הגוף להתרפא.

יתכן שכדאי יהיה לשלב גם טיפול תרופתי טבעי כמובן לטיפול בדלקת.

בהצלחה רבה והחלמה מהירה, הדס.

לכבוד עיתון בוסתן,

לאחרונה גילו אצל בני cpk גבוה, אשמח לשמוע מה דרך הטיפול?

תשובת חוה חילקו מטפלת בכירה ברפואה טבעית

 

הנ”ל הינו אנזים שמקורו בשרירים.רמות אנזים זה עולות במקרים של נטילת תרופות כגון תרופות נוגדות אקנה, תרופות נגד כולסטרול ועוד. כמו כן רמת האנזים עולה לאחר חבלות ומה שהכי נראה במקרה שלפנינו- לאחר פעילות מאומצת.אצל בני נוער העוסקים בספורט רמת cpk תהיה גבוהה.

על מנת להוריד את רמת האנזים במקרה זה הייתי ממליצה על מנוחה בת מספר ימים וחזרה על הבדיקה,  או  לחילופין אם יש קשר לתרופות להתייעץ עם הרופא המטפל.

הפוסט כאבים חזקים בצידי הירך ועד לברך הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

תשובה: המושג “הנדסה גנטית” פירושו שינוי תכונות תורשתיות בצמחים ובעלי חיים, אם לפני כמה שנים השאלה היתה בגדר הלכתא למשיחא, הרי שכיום השימוש במוצרים מהונדסים מקובל בכל תחומי התעשיה הן במזון מן הצומח והן במזון מן החי. ההנדסה הגנטית בנויה על יסוד שכל יצור מורכב מגנים המיוחדים לו דנ”א [[DNA, פעולת ההינדוס היא לבודד גנים של תכונות רצויות ממין אחד ולהעבירם ליצור שרוצים, כשמדובר בצמחים הרי שבפעולה זו אפשר לנטרל ריחות מפירות מסוימים [כגון לייצר גויאבה בלי ריח], או להאט את קצב ההבשלה של הפרי שלא יתקלקל מהר [כמו שעושים כיום בעגבניות שמחזיקות מעמד כשבועיים ימים אחר הקטיף ללא קירור], או לשנות את צבעו של הפרי [קיימים ששה צבעים לפלפל וכדו’]. כשהמדובר בבעלי חיים הרי שאפשר לייצר סימני טהרה בבהמות וחיות טמאות, או לחילופין אפשר לקחת דג טמא ולייצר לו קשקשים ועוד דוגמאות. 

במאמר זה נעסוק בהנדסה גנטית בצמחים מה היא ומה השלכותיה ההלכתיים שהונחו על שולחנם של גדולי ישראל.

לפנינו ב’ נידונים: א. האם מבחינה הלכתית מותר להנדס צמחים או שפעולה זו דומה לכלאי אילן שאסור להרכיב ב’ מינים זה בזה. ב. לאחר שכבר הינדסו את הצמח מה דין הפרי האם השימוש בו מותר, והאם נשתנו דיניו ההלכתיים, כגון עגבניה הגדלה על עץ האם תשתנה ברכתה לבורא פרי העץ. מה דינה לענין ערלה האם צריך למנות שנות ערלה לעגבניה זו. כמו כן מיני קטניות שהונדסו וגדלים על עץ האם יותרו אף לבני אשכנז שנוהגים איסור בקטניות בפסח כיון שכיום הם גדלים על עץ ויהיה דינם כמו אגוזים שנוהגים בהם היתר, או שישארו באיסורם.

האם מותר להנדס צמחים

נפתח בדברי הרמב”ן בפירושו על התורה (ויקרא יט, יט) שמבאר את טעם איסור כלאים בבעלי חיים ובצמחים וז”ל “הטעם בכלאים כי ה’ ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות, בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו בהם המינים לעד, כל זמן שירצה הוא ית’ בקיום העולם, וציוה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם למינהו וכו’. והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב”ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות, ואסר אף כלאי זרעים מפני שישתנו בטבעם, גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינים וכו'” עכ”ל כיוצא בדבר כתב בספר החינוך במצוה סה שביצירת מין שלישי מהכלאת ב’ מינים הרי הוא מבטל את מעשה הקב”ה בבריאה.

מדברי הרמב”ן וספר החינוך אנו למדים שכל שינוי בבריאה או תוספת בתכונת הבריות הרי זה נחשב כהכחשה במעשה בראשית ואין לעשותה. 

אמנם הרי מצאנו הרכבות מותרות אפילו מין בשאינו מינו וכמבואר בגמ’ בפסחים (דף נו, ע”א) שאנשי יריחו היו מרכיבים בדקלים, ומפרשת הגמ’ את סדר ההרכבה מייתי אסא דרא ושיכרא דדפנא וקימחא דשערי דרמי במנא דלא חלפי עליה ארבעין יומין ומרתחי ליה ושדו להו לדקלא בליביה. תרגום: מביאים הדס לח ושכר שעשוי מפרי אילן הקרוי דפנא, וקמח שעורים המונח בכלי שלא חלפו עליו ארבעים יום, ומרתיחין הכל ומשליכין בלב הדקל, ע”כ. ולכאורה יש להקשות מדוע פעולה זו לא נחשבת הרכבה של הדקל עם עוד מינים. ומבאר החזון איש בספרו (כלאים סי’ ב ס”ק טז) שאם מרכיב דבר שאינו צומח אלא נבלע באילן ומטיב צמיחת האילן מותר, ודימה פעולה זו לפעולת השקיה לעץ. דהיינו אין איסור להטיב את הצמיחה של האילן בדבר אחר כל זמן שלא נוצר דבר אחר, הפעולה האסורה אם על ידי ההרכבה נוצר דבר חדש.

בהמשך דבריו מתייחס החזון איש לפעולת נתינת שרף בגזע האילן האם פעולה זו נחשבת כהרכבה וכתב בדבריו “אין הבדל בין מרכיב גוף למרכיב שרף, שאם נוטל שרף ונותנו בסדק וחוזר ועושה ענף מאותו השרף הרי הוא מרכיב גמור, שאין חילוק בדומם בין העב והנוזל וכיון שיש בשרף כח ההולדה הרי זה חשוב הרכבה”. 

ומקשה החזון איש מדוע אסורה פעולה זו של נתינת שרף בעץ, ואילו נתינת זרע של מין אחר בבהמה ממין אחר היא פעולה המותרת. ומבאר החזון איש “ואין זה דומה למרביע שאין איסור בנתינת זרע של מין למין אחר כיון שאין הרבעה אלא בחי, ואפילו באבר תלוש אין הרבעה, אבל יחור כל קורט וקורט הוא בריה כל שראוי להרכיב ולהצמיח והלכך גם השרף הוא בריה שלמה” עכ”ל. דהיינו שבהרבעה כדי לאסור אנו צריכים להרבעת שתי בהמות זו בזו, ואילו בצמחים עצם הכנסת מין אחר בצמח יש בו איסור.  

דברים דומים מצאנו בספר נשמת אברהם (חלק ד’ סי’ תכה) ששאל מהגרש”ז אויערבך זצ”ל האם מותר לשנות תכונת בריה מסוימת כגון שהגמל יהיה שוסע שסע, או לעשות שלדג טמא יהיה קשקשים, או שעגבניה תגדל על עץ. והשיב הגרש”ז זצ”ל “שבבעלי חיים אין בעצם העשיה שום איסור של הרבעה כיון שזה רק על ידי העברת חומר ממין אחד תוך מין בעל חי אחר. ורק בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור אף אם ההרכבה היא על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל כי סוף סוף השדה זרועה משני מינים, משא”כ בהרבעה הרי התורה אמרה בהמתך ואין זו בהמה ואין זה שייך לאיסור הרבעה עכ”ל. 

במענה לשאלת הגרי”י נויבירט זצ”ל שהקשה על הדברים הנ”ל, וטען “לא הבנתי הנפק”מ בין “מיץ” לבין “חומר”, שניהם מצד עצמם אינם ולא כלום”, ענה הגרש”ז “ההבדל הוא לא בין חומר למיץ, רק בזה שבבהמה אסרה תורה רק שתי גופות ממש, משא”כ בכלאים הרי השדה זרועה משני מיני זרעים ואפילו שהוא בהזרקה ג”כ אסור”. [תשובה זו נדפסה בספרו מנחת שלמה ח”ב סי צ”ז אות כ”ז בלא המו”מ]

יש להעיר שבספר כשרות ארבעת המינים מביא המחבר הגאון רבי מיכל שטרן שליט”א תשובה מדודו הגרש”ז אויערבך זצ”ל על פעולת ההאבקה שהדבורים מעבירים אבקה מעצי לימון לאתרוג שאין דין האתרוג הנוצר מזה כדין אתרוג מורכב היות שפעולת ההרכבה היא כשמרכיב ב’ מינים יחד משא”כ באבקה שאין בכחה להצמיח אין לה שם מין בפני עצמה ולכן אין הרכבתה נחשבת כהרכבת ב’ מינים, ועיי”ש בהמשך דבריו שהתיר להזריק מיץ או תרכובת הורמונאלית מתכונת הלימון לאתרוג. 

לכאורה נראה ששני הפסקים סותרים זה את זה. בספר הליכות שלמה (פרק עשירי סעי’ טז בהערה 60) עמדו העורכים על סתירה זו, וכתבו ליישב שכל מה שהתיר הזרקה הוא רק באופן שאין התוצאה ניכרת כל כך אבל אם התוצאות ניכרות היטב כמו שרגילים כיום אסור.

לפי האמור כיון שבפעולת ההינדוס מעבירים גנים הדומים לשרף לתוך הצמחים ובפרט שפעולת ההינדוס ניכרת היטב בפרי במראהו, בטעמו, בטיבו ועמידותו, לכן כתבו גדולי ההוראה לחוש לאיסור כמבואר במנחת שלמה שם וכן דעת המנחת יצחק (ח”ז סי’ יג אות ב) והשבט הלוי (ח”ט סי’ רכד).

יש להעיר שבהרבה הינדוסים גנטיים כיום אין נותנים את הגנים מן הצומח עצמו במין השני, אלא יוצרים גנים באופן מלאכותי על ידי חומרים סינטטיים, ובפעולה זו אין איסור הרכבה כלל.

האם השימוש בפרי מהונדס מותר 

לאחר שביררנו שאין היתר לשנות את הפרי בהנדסה גנטית, נבוא לנידון השני האם פרי ששונה על ידי הנדסה גנטית מותר להשתמש בו, והאם נשתנו דיניו. הנה לגבי השימוש בפרי, דין זה מפורש להיתר בכל כלאי אילן כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ רצה סעי’ ז’) וז”ל אסור לקיים המורכב כלאיים אבל הפרי היוצא ממנו מותר ואפילו לזה שעבר והרכיבו”. דהיינו אע”פ שהתורה אסרה את מעשה ההרכבה, מכל מקום התוצאה לא נאסרה, והפירות מותרים באכילה. 

אלא שיש לדון לגבי דיני הפרי המהונדס האם נשתנו דיניו מחמת שינוי בתכונת הפרי, כגון עגבניה הגדלה על העץ האם ברכתה תשתנה ויברכו עליה בורא פרי העץ, וכן האם ינהגו דיני ערלה בעגבניה זו. 

בספר נשמת אברהם הנ”ל הובאה דעתו של הגרש”ז אויערבך זצ”ל בזה שכתב וז”ל “…אפשר שאין הכי נמי שיצטרכו לברך בורא פרי העץ על עגבניה הגדלה על עץ, אע”פ שאותו המין גדל בעיקר מהאדמה ולא מעץ, ואף שזה נעשה על ידי אדם”. ובהערה הביא המחבר הוספה מהגאון רבי יהושע נויבירט זצ”ל שבעץ זה יהיו גם דיני ערלה כי הוא עץ בצבע של עגבניה.  

לעומת זאת כפי שמוסרים בשם גדולי הוראה אחרים הרי שהדבר מוטל בספק וצריך לנהוג לחומרא גם לענין ברכה לפוטרה בדבר אחר שברכתו עץ ובדבר אחר שברכתו אדמה. וגם לענין ערלה לחוש לדיני ערלה כאילן. [ןעדיין יש לדון מה יהיה הדין בקטניות שהונדסו וגדלים על עץ האם הנוהגים איסור בקטניות יתירו להשתמש בהם בפסח או לא. וכן אורז שהונדס עם מיני דגן האם הנוהגים היתר באכילת אורז בפסח יאסרו באופן זה, וההכרעה מסורה בידי גדולי הדור.

לסיכום:

א. בהנדסה גנטית במזון יש חשש של איסור הרכבת אילנות כיון שנוצרה יצירה חדשה מב’ צמחים שאינם במינם.

ב. אע”פ שהתוצרת שנוצרה נעשתה באיסור מכל מקום היא מותרת באכילה ככל הרכבת ב’ אילנות שאינם מאותו מין.

ג. נחלקו הפוסקים האם דיני התוצרת ישתנו מחמת שינוי הגנים במוצר לגבי ברכת הפרי ושאר הדינים התלויים בו.

לא להדפסה אלא לבדיקה

בשולי המאמר: יש לציין את מאבקם של ארגוני הבריאות ביצרני המזון המהונדס שלטענתם מזון זה מזיק לבריאות, בני אדם שאכלו מזון שהונדס סבלו עקב כך מבעיות נשימה מעים ואלרגיות וכו’, לטענתם יצרני ההנדוס משקיעים הון כדי להשתיק את השמועות על הנזקים העלולים להיוצר ממזון זה. אם טענתם תוכח בודאות אזי הגם שאין איסור על המזון מצד דיני כלאים, מכל מקום הרי כלל בידינו “חמירא סכנתא מאיסורא”.                      יש לבדוק טענה זו ואפשר לציינה בסוף המאמר במסגרת נפרדת.

הפוסט דין מזון המיוצר על ידי הנדסה גנטית הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כיפוף האמה מתבצע ע”י קבוצה של שלושה שרירים הממוקמים בחלקה הקדמי של הזרוע:

שריר הזרוע הדו-ראשי (biceps brachii) שריר הקיבורת (brachialis) וה- brachioradialis. 

שרירים אלו משתתפים בכל תנועה של כפיפת המרפק, בהרמת משקלים או חפצים ובתנועות של משיכה לכיוון הגוף. בנוסף הם מסייעים בכפיפה במפרק הכתף וכן בסיבוב האמה והזזת כף היד קדימה.

פושטי המרפק                                 

לפשיטה של האמה, אחראי שריר הזרוע האחורית – התלת ראשי (traiceps brachii), שלו שלושה ראשים היורדים מהזרוע ומתאחדים לשריר אחד הנאחז בזיז המרפק.  ה’תלת ראשי’ אחראי על כל פעולה שכוללת יישור של המרפק: הרחקה, דחיפה, או הזזה של חפץ מסוים. וכן פועלת באופן משמעותי במיתון פגיעה בעת נפילה ע”י בלימת חבטת הגוף בקרקע.

התרגילים הבאים יסייעו לכם בחיזור שרירי הזרועות. לפני כל אימון, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע שמתמחה בתחום.

בצעו כל תרגיל 15-20 פעמים  בכל יד, הרפו למשך דקה וחזרו שוב. מומלץ לבצע 3 סטים כאלה של תרגול. ניתן לאחוז בקבוק מים או קופסת שימורים כתחליף למשקולת יד.

1.כפיפת מרפקים

עמדו בגב ישר וזקוף, ואחזו משקולות. הזרועות ישרות לצידי הגוף. הקפידו על פתיחה של בית החזה כדי שהכתפיים יהיו מעט מאחור. כופפו את המרפקים תוך שמירה על מיקומם, וישרו חזרה באיטיות.

2.פשיטת מרפקים

שבו על קצה הכיסא, בראש זקוף ומבט מופנה קדימה. הרימו את היד ישר למעלה, כך שצד הזרוע ייגע באוזן הקרובה, כופפו את היד כלפי מטהו וישרו שוב כלפי מעלה. שמרו על מרחק קבוע של המרפק מהראש, והימנעו מהטיית הראש לצדדים.

הפוסט שרירי הידיים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

סוג הדם הוא חלק מהמערכת החיסונית. הוא מאפשר למערכת החיסונית לזהות מה שייך לי ומה זר לי, ולתקוף את הזר. שמתם לב ודאי, שאין שני אנשים זהים. אפילו בין תאומים זהים ניתן למצוא הבדלים. אם נתבונן, נגלה עושר מדהים של מגוון תכונות גופניות, המבדילות בין אדם לאדם. אנשים שונים זה מזה בגובה, בצבע העור, בעובי השיער, בחומציות הקיבה, בקצב קרישת הדם, בכמות הייצור של כל הורמון ועוד ועוד. נבראנו עם גנים בהם מוצפנות כל התכונות האנושיות האפשריות, ובכל יצירה של חיים חדשים מתערבבים גנים זה בזה, ומתהווה אדם, שהוא יצירה ייחודית וחד פעמית.  יש  חכמה אלוקית מופלאה במציאות טבעית זו. לו היינו אחידים בתכונות, היינו כולנו מוצלחים באותם דברים ונכשלים באותם דברים. האנושות לא הייתה מתפתחת. 

אחת המערכות המשוכללות בגוף היא מערכת החיסון. היא אמורה להגן עלינו ממיליוני מפגעים מבחוץ ומבפנים: וירוסים, חיידקים, טפילים, רעלים ותאים פגומים וסרטניים. לו היינו נושאים כולנו מערכת חיסון אחידה, הייתה בכך סכנה קיומית להמשכיות האנושות. תארו לעצמכם שכולנו היינו פגיעים לחיידק מסוים, והיתה מתחוללת מגיפה של אותו חיידק. האנושות היתה עלולה להיכחד, חלילה. 

מפלאי תמים־דעים בבריאה, כי מערכות החיסון שלנו שונות מאוד זו מזו. תמיד, גם בחשיפה לחיידק האלים ביותר, יהיו אנשים שייפגעו ואנשים שיהיו עמידים. כך שרדה האנושות תקופות שונות, אזורי אקלים שונים וחשיפה למפגעים שונים לאורך ההיסטוריה. 

סוג הדם הוא אחד מסוכני השונות והייחודיות בגוף האדם. למעשה, קיימים עשרות סוגי דם שונים, אך ההבחנה הרפואית מתמקדת בארבעה עיקריים: O, A, B, AB, ומוסיפה לכך שני סוגי דם משניים: פלוס או מינוס. קראנו בגיליון הקודם, שהמבדיל בין סוג דם אחד למשנהו הוא סוכרים ייחודיים שמצויים בדם. לכל סוג דם – הסוכר האופייני לו. סוכרים אלה לוקחים חלק חשוב בתפקוד מערכת החיסון. 

בקליניקה לבריאות ותזונה לפי סוג דם אנו עובדים עם חלוקה נוספת: מפרישים/לא מפרישים. 80% מהאנשים הם מפרישים, דהיינו, מפרישים את הסוכרים של  סוג דמם לכל נוזלי הגוף. אצל מפרישים תמצאו את  סוג הדם גם ברוק, במיצי הקיבה והמעיים, בליחה בדרכי הנשימה, בדמעות, בזיעה, בשתן, בהפרשות של בלוטות. סוג הדם של מפרישים מסתובב, למעשה, בכל נוזלי הגוף.  לעומתם, 20% מהציבור אינם מפרישים את סוכרי סוג הדם, עקב תקלה גנטית בייצור האנזימים המפרישים. אצלם תמצאו את סוג הדם אך ורק בדם. 

המשמעות היא, שמפרישים מוגנים חיסונית הרבה יותר טוב. כשחיידק חודר לגרון של אדם מפריש, מקדמת את פניו תגובה חיסונית נמרצת במטרה לסלק אותו. כשחיידק חודר לגרון של אדם לא־ מפריש, הוא עלול בקלות להתנחל בגרון, לגדול ולשגשג, ואף לסכן את האדם בסיבוכים חמורים כמו פגיעה בלב ובמפרקים.

אותו סוג של הבדל בין מפרישים לשאינם מפרישים, קיים גם בתגובה למזונות. כבר הכרנו בגיליון הקודם את הלקטינים, שהם חלבונים תוקפניים שקיימים בשליש מהמזונות. כשחלבונים אלה נכנסים למעיים של אדם מפריש, יש סיכוי טוב יותר שימצאו את דרכם החוצה בלי נזק. אך כשהם נכנסים למעיו של לא־מפריש, קיים סיכוי גבוה שהם ייקשרו לדופן המעיים ויגרמו נזק, הפרעת עיכול ואף דלקת. 

כדי לדעת מי מפריש ומי לא, יש לשלוח למעבדה דגימת רוק. הבדיקה פשוטה, וניתן לקחת את הדגימה בבית ולשלוח בדואר. חסרונה היחיד הוא העלות שגובה מעבדה פרטית, שכן קופות החולים אינן מבצעות את הבדיקה. עם זאת, זו בדיקה שנעשית פעם אחת בחיים. גם סוג הדם וגם סטטוס ההפרשה הם נתונים גנטיים שאינם משתנים לאורך החיים. פעם אחת בדקת מה אתה, ויש לך מידע בריאותי חשוב לכל חייך.  מי שאינו מפריש ויודע זאת, יכול להיערך להתמודדות טובה יותר עם הבעיות הבריאותיות שמאפיינות לא־מפרישים.  היות שיש לו נקודת תורפה חיסונית, הוא יכול לאמץ תזונה ותוספי תזונה שיקנו לו את החוסן הדרוש וירחיקו אותו מהמחלות. 

כל אדם נושא בגופו סוג דם הכולל את שלושת הסיווגים. לכל צירוף סיווגים יש את התכונות שלו, החוזקות והחולשות.

לדוגמא:  אני בעלת סוג דם A פלוס, מפרישה. הנתון הזה הופך אותי לעמידה נגד רוב הווירוסים והחיידקים. המערכת החיסונית שלי יודעת, ברוך ה’, להתגבר על דלקות, ואינה נוטה לייצר אלרגיות. לראיה, לא הייתי חולה החורף אף לא פעם אחת. מצד שני,  אני נוטה לייצר יותר ליחה, פגיעה יותר לפטרת ולטפילי מעיים, וצריכה לקחת בחשבון סיכון מיוחד למחלה ל”ע. וכמוני – גם  שותפי לסוג הדם.

ברור כי ההתייחסות לסיכון בריאותי אין מטרתה לעורר בהלה, אלא להיערך ולחזק את נקודות התורפה שלנו, שכן הרפואה הטובה ביותר היא הרפואה המונעת. 

אני מזמינה את הקוראים להציץ למידע מופלא על נטיות בריאותיות. נטיות  שעליהן ניתן לדעת מלכתחילה על סמך המחקר המדעי של סוגי הדם. וכדי שנהיה מעשיים, מובאים לכל סוג דם כמה טיפים של עשה ואל תעשה. 

הייחודיות החיסונית של O

לסוג  O מערכת חיסונית חזקה ואפקטיבית. הוא יכול שלא להידבק במחלות זיהומיות, ואם נדבק, יתאושש מהן מהר. אם לקה, חס ושלום, במחלה ממאירה, למערכת החיסונית שלו עוצמה פוטנציאלית  להתגבר על המחלה מבפנים. 

אך ככל מערכת חזקה ואקטיבית, עלולה מערכת החיסון של סוג  O להיות גם היפר־אקטיבית. הווה אומר: אלרגיות, דלקות, ומצבים ראומטיים שעלולים לפגוע בו בעוצמה. O נוטה יותר מכל סוג דם לדלקות מפרקים, לאסטמה ולאלרגיות לאבק ולאבקנים.  

O לא־מפרישים מועדים יותר מכולם להידבקות בחיידק ההליקובקטר פילורי שנוטה להתנחל בקיבה. בהיותו בקיבה גורם החיידק לצרבות, לכאבי בטן עליונה, ועלול להביא להחמרה עד להיווצרות כיבים (אולקוס).  בנוסף, עקב ההגנה החיסונית הירודה בדרכי הנשימה, שבהן חסרים סוכרי סוג הדם, נתונים הלא־מפרישים לסיכון גבוה במיוחד לבעיות נשימה ולאלרגיות. 

לפיכך, ההמלצה הראשונה לבעלי סוג O  היא: הורידו מתפריטכם את החיטה, החלב והתירס. מזונות אלה מעודדים דלקות ומחמירים תגובות אלרגיות.

המלצה שנייה לבעלי סוג O: אם אתם חשים כאבים ברום הבטן או סובלים מצרבת, לכו לרופא ובקשו הפניה לתבחין נשיפה, המאבחן את הימצאותו של חיידק ההליקובקטר פילורי. זהו חיידק שחשוב לאתר אותו ולטפל בו (טיפול אנטיביוטי או טבעי), כך שכדאי שתיגשו להיבדק בהקדם. 

ל-O לא־מפריש מומלץ לבצע תבחין נשיפה גם אם אינו חש תסמינים בקיבה, מפני שנזקיו של ההליקובקטר קיימים בתחומים שונים גם אם אינם מורגשים. שלבו בתפריטכם באופן קבוע חמוציות לא ממותקות או רכז חמוציות טבעי לשתייה. החמוציות מקשות על החיידק להתיישב בדופן הקיבה. 

המלצה שלישית לבעלי סוג O: אם אתם נוטים לאלרגיות, הצטיידו בתרכיז פקעות ורדים (ניתן להשיג בבתי טבע). עם התקף האלרגיה הראשון, טלו כף מהתרכיז וחיזרו על הפעולה לאחר שלושים דקות. 

והמלצה רביעית: שתי כוסות ביום של חליטת עלי סרפד תטהרנה את הדם ותעכבנה את האלרגיות ואת הדלקות. 

הייחודיות החיסונית של A

לסוג A קשר בעייתי עם מוצרי חלב. A נוטים לליחה, וחלב מחמיר מאוד את ייצור הליחה ומחליש את מערכת החיסון. 

ילדים מסוג A לא־מפרישים הם בסיכון מיוחד לדלקות אוזניים חוזרות. 

לכן ההמלצה הראשונה והגורפת לבעלי סוג A:  כל בעיות הליחה כמו שיעול, נזלת ונוזלים באוזניים עשויות להשתפר בעקבות הפסקת צריכת חלב ומוצריו. עדיף להיפרד ממוצרי חלב לגמרי עד היעלמות הליחה, ואחר כך לחזור למעט מוצרי צאן כמו יוגורט עיזים, יוגורט כבשים וגבינות צאן.

המלצה לילדים בעלי סוג דם A לא־מפריש: כדי לשמור על האוזניים מדלקות ולשפר את הבריאות הכוללת, יהיה כדאי להשקיע השתדלות בהתרחקות מסוכר ומממתקים. לא־מפרישים סובלים במיוחד מנזקי הסוכר, שמחליש להם את המערכת החיסונית. הילדים וגם ההורים יופתעו לגלות כי קיימים ממתקים טעימים ובריאים ותחליפים טובים לסוכר הבעייתי. נסו חלבה ללא סוכר, שוקולד ללא סוכר, אננס מיובש טבעי, אוכמניות מיובשות, כדורי תמרים עם פצפוצי אורז. אלה ממתקים טעימים ובריאים. אז למה לסבול מדלקות אוזניים ולהגיע לניתוחי כפתורים?  עדיף להשקיע בשיפור ההרגלים. ילד שילמד לוותר על מוצרי החלב והסוכרים ולהסתדר עם תחליפים – יבנה לעצמו גם תשתית בריאותית טובה יותר להמשך חייו.  

 המלצה שנייה וחשובה לבעלי סוג A: מערכת החיסון של A מצליחה פחות מאחרים לזהות ולהשמיד תאים ממאירים. חשוב, לכן, שתכירו כמה מזונות שאכילה קבועה שלהם היא השתדלות נכונה להתרחקות מן הסיכון: מוצרי הסויה, תה ירוק, כורכום, גרגרי יער (אוכמניות, דומדמניות , פטל), לימון, שום, בצל, פול גדול, פטריות, ברוקולי, קייל. תכננו לשלב מזונות אלה יום יום כהגנה יעילה. 

והמלצה נוספת ואחרונה: מתח הוא גורם מחליש למערכת החיסונית, ובמיוחד עבור בעלי סוג דם A הנוטים להעלות את הורמוני הסטרס לרמות גבוהות, כאשר הללו מצידם מדכאים את המערכת החיסונית.  לכן כל מה שתעשו כדי להירגע ולהרפות מתח, יעזור למערכת החיסון שלכם לתפקד טוב יותר. שנת לילה טובה, מנוחה מספקת ביום ופעילות גופנית קבועה ומתונה – חיוניות עבורכם.

ובעצם, אתם אלה שיודעים: מה תורם לרוגע שלכם? ערכו רשימה ופעלו להגביר את גורמי הרוגע בחייכם.

הייחודיות החיסונית  של B

סוג דם B  ניחן במערכת חיסונית תקינה בדרך־כלל, אך יש כמה וירוסים וחיידקים שהמערכת מתגלה מולם בחולשתה. וירוס השפעת הוא אחד מאלה. בעלי סוג B יחלו לרוב בשפעת קשה יותר וממושכת יותר מאחרים. 

המלצה ראשונה לבעלי סוג דם B: עוף מכיל לקטינים (חלבונים שנקשרים לתאי הגוף) שמחמירים את חולשתה של מערכת חיסונית מסוג B   נגד וירוסים. בנוסף, משבשים אותם לקטינים את זרימת הדם התקינה. כדאי להיפרד מהעוף ולאכול במקומו הודו, בקר, כבש  ודגים.

גם חיידקי אי. קולי, שמצויים במעיו של כל אדם, עלולים אצל בעלי סוג B  להתפשט יתר על המידה ולגרום לזיהום מעיים. לכן ההמלצה השנייה לבעלי סוג דם B  : חשוב במיוחד שתקפידו על היגיינת המזון. הפרידו בין סכין וקרש שחותכים בהם דגים ובשר טריים, לבין סכין וקרש שחותכים בהם ירקות, אחרת חיידקים מהבשר ומהדג הטריים עלולים למצוא עצמם בסלט הירקות ולגרום לזיהום מעיים ולשלשולים. לעולם אל תאכלו סלטים עם מיונז וחומוס שעמדו מחוץ למקרר. כשאתם הולכים לאירוע, והסלטים עומדים על השולחן לאורך הערב, ומי יודע ממתי… – עדיף לכם להימנע מסלטים המכילים חומוס, מיונז, ביצים ודגים. ואחרון חביב: קנו  אוכל מוכן רק ממקור אמין ונקי. 

והמלצה שלישית לבעלי סוג דם B  : חיידקי האי. קולי עלולים לגרום לזיהומים בדרכי השתן, בפרט אצל נשים. לכן עלולים בעלי סוג B , במיוחד הלא־מפרישים שביניהם, לסבול מדלקות שתן חוזרות ונשנות. קיים גם סיכון של עליית דלקת השתן לכליות ונזק לכליות. סיכון זה גבוה בהרבה אצל B  לא־מפרישים. כדי למנוע את דלקות השתן מומלץ לשתות שפע נוזלים ולכלול חמוציות לא ממותקות בתפריט היומי. ניתן לאכול חמוציות, לשתות תרכיז חמוציות טבעי לא ממותק או לבלוע כמוסת תמצית חמוציות. החמוציות מונעות את התיישבות האי. קולי בשלפוחית השתן, ומרחיקות אתכם מדלקת השתן. המלצה נוספת בעניין זה: כמוסה יומית של תוסף תזונה D-מאנוז, תצליח לרוב לשחרר אתכם מהידבקות בדלקות דרכי השתן, וממילא תצמצם מאוד את הסיכון לכליות.

הייחודיות החיסונית של AB

 AB ניחן במערכת חיסונית חלשה, יחסית. קל לו  להידבק בזיהומים, ובדומה לסוג A, גם הוא פחות מוצלח בזיהוי ובהשמדת תאים ממאירים. 

לכן גם לבעלי סוג דם AB מומלץ להכיר את המזונות שסגולתם הרפואית במניעת המחלה, ולהרבות באכילתם. הרשימה עבורכם היא: מוצרי סויה, תה ירוק, כורכום, גרגרי יער (אוכמניות, דומדמניות, פטל), לימון, שום, בצל, פול גדול, פטריות, ברוקולי, קייל, כרוב, כרובית, עגבניה. תכננו לשלב מזונות אלה יום יום כהגנה יעילה.

לבעלי AB  לא־מפרישים, שאצלם הסיכון גבוה עוד יותר, נמליץ לחזק באופן אקטיבי את החיילים החיסוניים שיודעים לקטול תאים ממאירים. כדאי לצרוך את הפטריות הרפואיות מאיטקה, שיטאקה וריישי, או אבקת אורז vida cell. מומלץ להיעזר בייעוץ מקצועי להתאמת תוספי רפואה טבעית על־מנת לקבל את התוספים הנכונים במינון המתאים.   

המלצה שנייה לבעלי סוג AB: מומלץ ליטול יום יום תוסף תזונה איכותי של ויטמין סי עם האוכל על־מנת לחזק את מערכת החיסון. מינון למבוגרים: 500-1000 מ”ג ביום. לילדים: 100-500 מ”ג, לפי משקל הילד. 

ובמקרה שנדבקתם – הרי ההמלצה השלישית: בכל מצב של זיהום ויראלי, כגון הצטננות, שפעת, הרפס, דלקת גרון ויראלית, ניתן להיעזר בצמח הסמבוק. זהו צמח יעיל נגד הווירוסים ובמקביל מחזק את ההגנה הטבעית של בעלי AB. ניתן להשיג סמבוק בסירופים טבעיים לשיעול, בתיונים לחליטה או בכמוסות. 

לסיכום, לכל אחד מערכת חיסונית שאמורה להגן עליו, והיא אכן עושה זאת יום יום לאורך החיים. סוג הדם, שנקבע על־ידי הגנים, משפיע על אפיונים ייחודיים של מערכת החיסון. טוב לדעת ולהכיר את החוזקות והחולשות של המערכת שלכם. ידיעת החולשות מאפשרת לכל אחד לנקוט פעולות שישפרו את החוסן וימנעו מחלות, בעזרת ה’. 

הפוסט סוג הדם – ומערכת החיסון הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.