את ההמלצות לקחתי די ברצינות, ומאז אני משתמשת רק בכלים חד־פעמיים ומסתובבת כסהרורית בשל חוסר שינה. כשאני סוף סוף נכנעת לעייפות אני ישנה שינה נטולת חלומות, ואני והסימנים חיים בשלום, אם כי לא בשלווה, כי כל אחד אוהב שיש לו סימן שהוא עושה דברים טובים. 

אבל ברגע ששושי הגיעה לכיתה אלף, הבנתי שמותר וראוי לעשות סימן. סימה, הבת שלי שלומדת בכיתה א’, סיפרה על שושי שבאה יחד עם המורה לכיתה. מיד הבנתי שזאת אותה שושי שהגיעה גם לבית הספר שלי, כשהייתי ילדה. שושי אינה גדלה לעולם, היא שואלת תמיד את אותן שאלות ומקבלת קבוע את אותן תשובות. 

שושי מתעוררת בבוקר מבוהלת מקול מוזר שהיא שומעת. “אמא, מה זה הקול הזה?”

“זה השופר”, אומרת לה אמא שלה, “השופר של אלול”.

וכל הסיפור הזה הוא סימן מן השמים שחודש אלול הגיע. גם השופר עצמו הוא סימן, הוא אומר: שפרו מעשיכם. בראש השנה עושים סימנים, ואוכלים רימון ודבש ותפוח, בבית כנסת מסמנים את מקומות הישיבה, ובמחזור מניחים סימנייה. ברוך בואכם סימנים נחמדים, אולי תביאו לי סימן מהשמים מה לקבל על עצמי? תבינו, יש לי כל כך הרבה מה לתקן, שלא שייך לקבל על עצמי קבלות בכל התחומים.  

אני מחליטה לתת את הכבוד לשופר. הוא זה שהתחיל בסדרת הסימנים, ולכן הוא זה שיורה לי את הדרך. הסימן הראשון שלו אינו מאחר לבוא. ביום חמישי, בזמן של הקנייה הגדולה לכבוד שבת וימים טובים, הילדים מבקשים שאקנה להם שופרות. קונוסים שלא תוקעים בהם, אלא הם נתקעים בתוך הפעקאלע ומשם הם עושים את דרכם היישר לגופם של ילדיי הצדיקים, אשר לא טעמו טעם חטא, אבל טעם ‘שופרות’ טעמו ועוד איך. אני תוהה איזה סימן זה, ומחליטה שלאור אווירת השיפור, עלי לשפר את הפעקאלע של ילדי. “תשמעו”, אני אומרת להם, “אי אפשר שהפעקאלע ימשיך להיות כמו שהיה”.

“בטח שלא”, מסכים שמחה’לה, “הוא צריך להיות הרבה יותר שמן”.

הוא מתכוון לממתקים עתירי כימיקלים, אבל אני משמינה לו את הפעקאלע באגוזים שמכילים שומן טוב, מצ’פרת עם חמוציות ותמרים, והוא מודיע שהוא לא מוכן. גם אני לא מוכנה, וזה בגלל שיפור נוסף שהתגלה לי ממש כמסר ישיר משמים. 

אם אני כבר במכולת, אני מחליטה לשפר עוד כמה דברים. המשפר אפייה מזכיר לי לשפר את ענייני האפייה בבית, ולהפסיק לקנות רוגאלאך במאפייה. כל מה שקראתי אי פעם בנושא צץ לי, ואני עורכת רשימה למופת לקניית מוצרים. 

 “ילדים”, אני אומרת לשמחה’לה ולדיצה, “הפעקאלע השמן שלנו הוא הכנה נפלאה לראש השנה! בעזרת ה’, כאשר נלך לשמוע תקיעת שופר, אתם תבואו עם הפעקאלע ולא תפריעו לאמא!”

“אנחנו כן נפריע”, הודיעה דיצה. אם נראה לכם שזהו משפט חוצפני, אז תדעו שלא. עליכם להתבונן איך היא אומרת את המשפט הזה, בקול נמוך, מתנצל כזה. היא פשוט מעמידה אותי על האמת ומתרצת: “כי תרצי שנאכל את הפעקאלע, ואז נצטרך להביא לך את התמר שתבדקי אותו, אם אין בו תולעים”.

הו, זה מכשול רציני! לא פחות רציני מהמצווה של השופר. “נראה מה לעשות”, אני עונה לה, ויחד עם זה מבקשת מהקטנים שיעזרו לי במבצע החדש שקיבלתי על עצמי. “לכבוד ראש השנה אנחנו משפרים את המעשים, נכון?” אוי, אני נשמעת כמו גננת במקרה הטוב, כמו מורה במקרה הפחות טוב, וכמו מפקחת במקרה הרע, וכל זה – במכולת!

אני מתבוננת סביבי. מי יודע מי מכל הסובבות כאן הן תלמידות פוטנציאליות. משהו ענק מנתר לי בפנים. פרפר גדול ממדים, מעופף ומדומיין. תשמעו, עכשיו אני ממש מרגישה מה הולך להיות המקצוע שלי בשנה הבאה. אילו סימנים שולחים לי משמים! ברור כשמש וכירח, ועם המון המון כוכבים מנצנצים, שבשנה הבאה אני הולכת להיות מורה לתזונה משופרת! אין ספק בכך! 

הנה, עובדה, יש כאן בת של השכנים שהגיעה לקנות חבילה של תססנים, והיא ממשמשת ובודקת. מה היא בודקת שם? את הרכיבים? את השמות הנוראים של צבעי המאכל?

“חמודה!” אני אומרת לה בקול חמוד, “רוצה עזרה?”

“אני מסתכלת כמה יש כאן”, עונה החמודה, “יש לי יום הולדת!”

יום הולדת! איזה יופי. איזה מזל יש לה, לילדונת הזאת, שבדיוק ביום הולדתה, יום הראוי לשפע ברכה ובריאות, היא פוגשת אותי. “אגיד לך מה יש כאן”, אני נוטלת את שרביט ההוראה, מכה על קודקודה של בת השש ומאלפת אותה בינה, “תראי, בתססנים האלו יש שישה סוגים של צבעי מאכל, המון המון סוכר, ואפס ויטמינים. את רוצה לתת לחברות שלך אפס?”

“לא”, בת השש מזיזה את קודקודה ומנערת ממנו את כל המילים שהמטרתי על ראשה, “אני מחפשת את המספר של הכמות. כמה תססנים יש כאן”.

“אפס”, אמרתי לה, “זה כאילו את נותנת אפס דברים טובים. תבחרי משהו יותר טוב”.

“אבל הוא צריך להיות טעים”.

“הוא יהיה טעים”, אני מבטיחה לה, ונותנת לה יד. החמודה משתפת איתי פעולה, אולי כי אני באמת מוכשרת להוראה, ואולי כי היא רואה בי מפקחת. איך שלא יהיה, היא הולכת אחרי למדפים הקצת יותר טבעיים, ואני מצביעה לה על ממתקי שומשום וחמניות. מציעה לה חלווה ומצליחה אפילו לשכנע! כל הכבוד ליצרנים. הם מארגנים את החלווה בתוך שקיות צבעוניות ונוצצות, מכניסים אותן לתוך קופסה מלבנית יוקרתית, והחמודה בת השש מסכימה איתי לגמרי. 

אני הולכת איתה לקופה, מעודדת אותה על בחירתה, בטוחה שההורים של חברותיה של החמודה יודו לי בפה מלא חלווה ויברכו אותי שאזכה לעלות מעלה מעלה במעלות ההוראה. 

אלא שאז אני פוגשת את שמחה’לה ואת דיצה עומדים ליד קופסאות פלסטיק שקופות, אלה שעמוסות בכימיקילים נוראים נוטפי צבע וסוכר מהסוג הכי גרוע, ובידיהם כמה טופים וסוכריות ג’לי מומסות. “אמא, תקני לנו!”

ואני, כל כישורי ההוראה שלי נעלמים, ומכל הסימנים נשאר רק סימן כתום זורח על הלחי. סימן שהילדים שלי אכלו סוכריות ג’לי. 

ממתקים – זאת לא בדיחה

ודאי שזו לא בדיחה. בהזדמנויות כמו ראש השנה ויום כיפור – זו ממש התזונה של הילדים שלנו למשך כל היום או לחלקו. בגופם של ילדים יש כל יום גדילה, פעילות, התפתחות, תאים חדשים שנבנים, כך שחומרי הבנייה שאנחנו מספקים להם – ואפילו ליום אחד – הם ממש לא בדיחה או עניין לפטור אותו במשיכת כתף אדישה.

הבעיה היא, שבכל הזדמנות שבה מחלקים לילדים ממתקים, הם צריכים להיות באמת ממתקים על־מנת להשיג את מטרתם.

אז אפשר לדבר כאן על ממתקים בריאים שחובצים ואופים וקורצים ומכינים בבית, וכשיש אפשרות לא קשה להשיג מתכונים לכל הדברים היפים הללו. אבל כשאין אפשרות, בין אם זה מסיבות שקשורות לטעמם של האוכלים או לאפשרויותיהם של המכינים, אז צריך להכיר את הנושא ולדעת להתנווט בין מדפי הסופר לכיוון של הרע במיעוטו.

בואו נדבר מה אנחנו לא רוצים למצוא בתוויות הרכיבים, ומה חשוב לנו כן למצוא שם, בפרט כשמדובר במה שאמור להזין את הילדים למשך כמה שעות.

אז ההנחה הבסיסית היא שנרצה למצוא שם כמה שיותר חלבונים ופחמימות בעלות ערך (ויטמינים, מינרלים…) וכמה שפחות סוכרים ופחמימות ריקות. הדרך לבחון את זה היא באמצעות בדיקת היחס בין הקלוריות לערכים התזונתיים (חלבונים, למשל). ככל שהפער קטן יותר – הממתק מזין יותר. לא תמיד המידע הנ”ל מופיע על האריזה, אבל ברור שעדיף ממתק שעשוי שומשום, גם אם הוא עתיר סוכר, על פני ופלה, למשל, ואם נדבר על שוקולדים – נעדיף את זה שיש בו אחוז גבוה של מוצקי קקאו, כי אז הוא מכיל, לצד שפע הסוכרים והשומנים – גם את האנטיאוקסידנטים של פולי הקקאו. באופן כללי, ככל שמאכל הוא יותר קרוב לטבע ופחות מעובד (כלומר, אין לו תווית בכלל), יש לו יותר סיכוי להציג תוצאה חיובית במבחן הזה.

נשתדל גם להימנע מרכיבים שליליים, וכאן, לצד הסוכר שאתם בטח מכירים ויודעים לזהות, גם אם די קשה להימנע ממנו (למען הסר ספק ותקן טעות: חטיפים מלוחים הם לאו דווקא מכילים פחות סוכר, ובטח שלא פחות פחמימות, ומצד שני – הם גם עשירים בנתרן מזיק. תבדקו בתוויות ותראו…), אנחנו מדברים על שלושה רכיבים בעייתיים נוספים:

צבעי מאכל – חלק קטן מצבעי המאכל אכן שייך בעצמו למזון, כמו למשל התבלין כורכום שאינו מזיק בכמויות סבירות ומקנה למזון צבע כתום; אבקת סלק שנותנת צבע ארגמן; תמציות קליפות ענבים אשר נותנות את הצבע הסגול למיני מזונות מוגדרים כמו נקניקים, למשל. אולם עם זאת, חשוב לדעת שהשימוש בצבעים שמקורם במזון מועט מאוד בדרך־כלל, מכיוון שהם בעלי ריח או טעם לוואי חזקים, או שאינם יציבים דיים כדי למלא את תפקידם.

החלק הארי של צבעי המאכל מזיק גם מזיק. רוב בני האדם יסבלו מתופעות ‘שוליות’ כמו אלרגיות, נזלת, כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות עיכול או קשיי נשימה.

כך שכל רכיב שמתחיל באות אנגלית – הוא חשוד, ולמעשה, כל מה שצבוע באדום בוהק, צהוב זורח ו/או כחול עמוק ושמימי – הוא חשוד. כי הרי ממתי יש לאוכל, באופן טבעי, צבעים כאלה?

מונוסודיום גלוטומט – הוא תבלין. בסך הכל תבלין, לא טבעי כמובן, שמדגיש עבורכם את התיבול של הביסלי, למשל. מה שפחות ידוע הוא, שיש לו השפעה ממכרת, וכך האריזה הראשונה מביאה אחריה את הבאות. זו אולי הסיבה לכך שמחקר גדול בסין גילה כי מונוסודיום גלוטומט גורם לעלייה במשקל. הבעיה העיקרית שלו, במיוחד בכל הנוגע לילדים, נעוצה בהשפעתו על המוח. מונוסודיום הוא חומר שמצליח לחדור את המנגנון המונע מחומרים להיכנס למוחנו, ויש לו השפעות נוירולוגיות רבות. הוא מחמיר תופעות של הפרעות קשב (לתשומת לב האימהות המתכננות להושיב את הילדים בבית הכנסת למשך שעת תפילה שקטה של אימם באמצעות שקית של חטיפים), הוא ידוע כגורם לכאבי ראש, לתחושת לחץ, להבהובים בראייה, לבעיות תחושה – עקצוצים או צריבה, וכן לפעימות לב מהירות. כמובן, כמו כל דבר, גם השפעתו ניכרת רק על חלק מהילדים, או אצל האחרים רק בצריכה מרובה.

גורם הסיכון השלישי הוא שומן הטרנס המצוי בוופלים, בחטיפים מטוגנים ואפילו בחטיפי אנרגיה ‘בריאים’. אין צורך להציג את שומן הטרנס ואת נזקיו ללב, לעורקים ועוד. רק תזכרו, ששומן טרנס אינו עוזב את הגוף לעולם, מה שאומר שהטרנסטון הקטן של הפעקאלע של ראש השנה תשע”ט ישב על העורקים, מתחת לכל השכבות, עז זקנה ושיבה. ממש בחינת ‘גם כי יזקין לא יסור ממנה’.

אז בואו נתייחס בכובד ראש לרכישת הממתקים, ושתהיה לכולנו שנה מתוקה.

הפוסט טעון שיפור הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

למרות זאת, תועלת מיוחדת מופקת משתיית מיץ. הוא מאפשר לנו להעניק לעצמנו ריכוז של רכיבים תזונתיים שקשה להגיע אליהם בצורה אחרת.

איזה ילד, למשל, מציית להנחיה הבריאותית הממליצה לצרוך 8 מנות ירקות ופירות ביום? לשם המחשה, הילד הזה יאכל, ככל הנראה, מידי יום: מלפפון, עגבניה, גמבה, גזר וקישוא מבושלים (בערך צלחת מלאה של מרק ירקות סמיך), וכן, תפוח, אפרסק ומלון… מכירים ילד כזה?

לעומת זאת, אם תציעו לו כוס מיץ גזר סחוט, מקפא מתוק של מיץ פירות,מעין קרטיב בריאות כזה, או שייק מקציף, עם קוביות קרח – ובכן, זה נשמע כבר אחרת לגמרי…

אבל גם למבוגרים, ודוקא למבוגרים, מומלץ מאד להכיר את עולמם הצבעוני והעסיסי של המיצים. 

רוצים להרגיש טוב? מידי יום ראשון, כשהפרידה מן השבת עדיין מעיקה על הנשמה – וגם על הגוף… נסו להעניק לעצמכם יום מיצים. יום בו תשתו מידי שעה כוס מיץ בטעם חדש ומפתיע. וזהו. מנוחה למערכת העיכול, התחדשות וניקוי למערכות הגוף כולן.

המיצים מתעכלים ונספגים בקלות בגוף. מרכיבי התזונה שבהם משוחררים מן התאית המצויה בחלקי הירק או הפרי, והם מגיעים לתאי גופנו תוך 15 דקות. כך מתחדשת בנו תחושת שובע וכח, ומן הגוף נחסכת האנרגיה הכרוכה בעיכול המזון. זו הסיבה שדיאטת מיצים מתאימה מאד כתזונה לפני או אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית, או בעת החלמה ממחלה. דיאטת מיצים מפנה את האנרגיות הפנימיות להחלמה או לניקוי מרעלים, ולאחריה אנחנו מרגישים טוב יותר.

מיצים, בייחוד מיצי פירות, תומכים בתהליכי ניקוי גם בכך שיש להם השפעה משלשלת. ניקוי הגוף מרעלים וניקוי דרכי העיכול מסייעים לחשיבה צלולה ולאיזון מצב הרוח. הניקוי אף גורם לחילוף החומרים בגוף להיות יעיל יותר, ואם במקביל מקפידים על תזונה נכונה, יסייעו המיצים להחזיר את הגוף למשקלו הטבעי והנכון.

ומעבר לכל זה– המיץ מעניק לנו רגע מתוק, מרענן ובריא. אז… תנו לעצמכם הפוגה, ושבו להתרענן עם כוס מיץ טבעי וטרי. בעזרת ה’ תרגישו טוב מיד, ותרגישו טוב גם לאחר זמן.

שלושה סוגי מכשירים עומדים לרשותכם להפקת מיץ מפירות וירקות:

מסחטת הדרים – ידנית או חשמלית

– זו הקלאסית העגולה, עם הכיפה… – מתאימה, כמובן, לסחיטת הדרים. יש מסחטת הדרים ידנית שסוחטת באמצעות לחץ, ולא בסיבוב, והיא מתאימה  גם לרימונים ולפירות רכים עתירי מיץ.

מסחטת פירות וירקות קשים

מרבית הפירות והירקות שאינם רכים ונמעכים – ניתנים לסחיטה במסחטה מסוג זה.המסחטות המצויות יותר הן הצנטריפוגליות; מיכל מסתובב קוצץ אל הפירות והירקות, ודוחף את המיץ דרך מסננת מתכתית, באמצעות כוח צנטריפוגלי. הן טובות וזולות יחסית, אך יש בהן יותר התחמצנות של מרכיבי התזונה, וזהו חסרונן. 

עדיפה המסחטה המבוססת על גריסה וסינון. עלותה, אמנם,  גבוהה יותר, אך היא משמרת במיץ כמות גדולה יותר של מרכיבים תזונתיים, ובשל מיעוט החום והחיכוך- גם שומרת יותר על האנזימים הרגישים.

מערבל (בלנדר) / מעבד מזון

אף אם אין לכם מסחטת מיצים– תוכלו להפיק את הטוב שבמיץ. רבים מהפירות והירקות מעולים בטחינה בבלנדר, ואחרים יש גם סוגים שקשה להפיק מהם מיץ במסחטה ולכן עדיף לכתוש אותם.

מעלתם הגדולה של משקאות פרי המופקים באמצעות בלנדר או מעבד היא, שניתן להוסיף להם מרכיבים המעשירים אותם ומשדרגים אותם מבחינה תזונתית: זרעי פשתן שהושרו במים למשך לילה (מקור מעולה לאומגה 3), שקדים, אגוזים וזרעים, צמחי מרפא ותבלין מיובשים, נבט חיטה, ועוד, כיד הדמיון הטובה.

משקאות רבים שהוכנו בבלנדר זקוקים לתוספת של נוזל. ניתן לסחוט פירות או ירקות במסחטה, ולהוסיף את המיץ שלהם למשקה שבבלנדר.

בימי הקיץ החמים, נסו לגשת לירקן שלכם בערבו של יום. הוא ישמח להעניק לכם פירות בשלים מאד במחיר נמוך. נערוך הכרות עם כמה פירות קיציים כאלה, עם סגולותיהם הבריאותיות, ועם האופן בו ניתן להפיק מהם מיצים נפלאים. היצירתיים שביניכם, ילמדו עד מהרה לשלב את המיצים אלו באלו, לגוון בעזרת ירקות משביחי טעם, לטחון בבלנדר עם בננות או חלב שקדיםלשייק קרמי מעודן, להקפיא לקרטיב–בריאות, ועוד ועוד. נודה לכם אם תשתפו אותנו בהכרת מתכונים שהצליחו, לתועלת הקוראים כולם!

ענבים

הענבים ידועים כנוגדי חימצון, נוגדי נגיפים ונוגדי סרטן. הפלבונואידים שבמיץ ענבים מגנים על הלב, יחד עם הרזברטרול– חומר הנמצא ביין אדום ובמיץ ענבים אדומים.הענבים הם מקור טוב לאשלגן, והבורון שבהם עשוי לסייע בשמירה על רמת אסטרוגן תקינה, ואף לסייע במניעה של דלדול העצם. לכן הם מומלצים במיוחד לגיל המעבר.

להכנת מיץ:

שטפו היטב את הענבים, הכניסו למסחטת מיצים את הפרי כולו (כולל קליפה וגרעינים – אם יש).

2 כוסות ענבים שלמים (500 מ”ל) מניבות כ-3/4 כוס מיץ. מיץ הענבים מתוק מאד, וכדאי לשלב בו רכיבים מתוקים פחות.

להכנת שייק:

לשייקים ולמשקאות מעורבלים, השתמשו בענבים טריים ללא גלעינים, או בצימוקים. 

טיפ

אם יש לכם כמות גדולה של ענבים, תוכלו להכין מיץ ענבים מהודר מאד לקידוש ולברכה, ללא כל מים בתהליך ההכנה:

רסקו את הענבים בבלנדר, והקפיאו בשקית הקפאה קשורה היטב.בליל יום שישי הוציאו את השקית מן המקפיא, חוררו את אחד הקצוות, והניחו בתוך משפך מעל לצנצנת או לבקבוק. המיץ יפשיר לאיטו ויזרום לתוך הבקבוק, תוך סינון טבעי. אם לא תסחטו,תתנו למיץ לטפטף מעצמו עד תומו , תקבלו מיץ צלול, משובח ומהודר במיוחד.

משמשים

המשמשים מכילים כמות גדולה מאד של בטא-קרוטן, שהוא חומר מוצא לויטמין A,( למנוע מחלות לב, בכך שהוא מונע את היווצרותו של הרובד הטרשתי בעורקים. המשמשים מסייעים לשמירה על לחץ דם תקין, ומומלצים במיוחד לנשים בשל התכולה העשירה של אשלגן, בורון, ברזל, ומגנזיום המצויה בהם. למרות מתיקותו, המשמש הינו פרי בעל אינדקס גליקמי נמוך. הוא עשיר בסיבים תזונתיים, ואין בו נתרן או שומן.

בקיצור: נצלו את עונת המשמשים,והעשירו את בריאותכם, וגם  את— אוסף הגוגואים של הילדים.

להכנת מיץ:

בחרו משמשים מוצקים, טריים, בעלי גוון צהוב-כתום עמוק. מיץ משמש משתלב טוב מאד במיץ מפירות יער. 500 גרם (כ-4משמשים) מניבים כ- 1.5 כוסות מיץ.

להכנת שייק:

להכנת שייק תוכלו להשתמש במשמשים בשלים ורכים יותר, שלא יצלחו למסחטת המיץ, אך הבלנדר יטפל בהם מצוין. ניתן גם לשלב משמשים מיובשים, אך הקפידו שיהיו נטולי גופרית כדי למנוע תגובה אלרגית. הוספת משמשים בשלים מאד או מיובשים לשייק, מעניקה לו מתיקות עריבה ללא תוספת סוכר.

מלון ומנגו

את המלון והמנגו הבשלים מאד ניתנים לעיתים להשגה במחיר מוזל.אפשר לשלבם בהכנת שייק ערב, שמהווה ארוחת בוקר נעימה ומרעננת, ממריצה וגם משביעה, בזכות תכולתו החלבונית של המילון.

המלון הוא מקור טוב לויטמין A, ומכיל גם ויטמין C וסידן. הוא מכיל נוגדי חמצון נוגדי קרישה (אדנוזין, המדלל את הדם), ונוגדי סרטן.

המנגו עשיר אף הוא בויטמין A (8000 יחידות בינלאומיות, IU, של בטא קרוטן), אשלגן,ניאצין וסיבים תזונתיים. גם הוא נוגד סרטן וטרשת עורקים, ומלבד זאת, שומר על פעולת מעיים סדירה, ומסייע לגוף להילחם בזיהומים.

להכנת שייק:

קלפו את המילון ואת המנגו, חתכו לחתיכות גדולות ורסקו בבלנדר. מתקבל שייק סמיך, מקציף, בצבע צהוב זורח. שייק מאיר לבוקר מאיר. בפרי המנגו יש לטפל בזהירות, מפני שהמיץ שלו עלול לגרום גירוי עור.

לפניכם מתכונים לדוגמא למשקאות נפלאים, שנוסף על טעמם הערב והמרענן–יש בהם גם סגולות ריפוי מיוחדות. שתו לרויה, ולבריאות!

מיץ להגברת הקשב והריכוז

ילד הניזון מתזונה בריאה, עשירה בברזל, ונטולת סוכר וקמח לבן, צבעי מאכל ושאר חומרים תעשיתיים – יוכל לחוש את השפעתו המרגיעה והמאזנת של המיץ הבא:

2 אגסים שטופים וחתוכים לקוביות

2 פרוסות אננס

1 כוס (250 מ”ל) ענבים סגולים או ירוקים שטופים

1 לימון קלוף וחצוי

1/2 קולורבי.

1 כפית פרחי קמומיל מיובשים (להשיג בסטנד צמחי המרפא בחנויות הטבע)

הכינו חליטת קמומיל: 

שפכו 1/4 כוס מים רותחים על פרחי הקמומיל, והשרו למשך 10 דקות.

בינתיים, הכינו את המיץ: סחטו את הפירות והירקות במסחטת מיץ, ערבבו.

מזגו לכוס את מיץ הפירות, והוסיפו כף אחת של חליטת קמומיל. 

מיץ לצינון הגוף

1 גזר שטוף היטב

2 עלי סלרי שטופים

1 תפוח עץ שטוף וחתוך לקוביות

2 מלפפונים שטופים וחתוכים

1 קישוא שטוף וחתוך לרצועות מוארכות

1/2 פלפל אדום מתוק שטוף

שייק ממריץ

משקה זה, המכיל סוכר טבעי ואשלגן (מהבננה), מסייע להכין את הגוף לפעילות אינטנסיבית. שתו אותו לפני שאתם מבצעים פעילות גופנית, צעידה או עבודה מאומצת. אם אתם בוחרים להשתמש בחלב שקדים, השמיטו את השקדים הטחונים.

1 כוס חלב סויה 

1 בננה קלופה

1/2 כוס דובדבנים שטופים ומגולענים

1 קיווי קלופים וחתוכים לקוביות

1 כף אבקת חלבון

2 כפות שקדים טחונים

שייק מרגיע

ההשפעה הטבעית המרגיעה של המליסה בשילוב הבננה העשירה באשלגן –  יוצרות שילוב מרגיע  לאחר פעילות או בשעת לחץ.

1/2 כוס מיץ גזר

2 פרוסות אננס

1 בננה קלופה

1 גבעול מליסה רפואית (להשיג בחנויות טבע), שטוף

הפוסט מיצי מרפא הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

חצי כוס שאור
שתיים וחצי כוסות מים 
כף מלח אטלנטי גס
4 כוסות קמח שעורה מלא

אופן ההכנה:

1. מערבבים היטב את כל הרכיבים.
2. מכסים עם ניילון נצמד ומשאירים במקרר לכ-8 שעות.
3. מוציאים מהמקרר ומתפיחים שעה וחצי נוספות.
4. מעצבים את הבצק, מניחים בתבנית אפיה ומתפיחים במשך שעתיים.
5. אופים במשך 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-220 מעלות.
5. מנמיכים את חום התנור ל-170 מעלות ואופים עוד 25-30 דקות.

הפוסט ​לחם שעורה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

נוכחותם של גורמים דומים בטבע מאפשרת שיתוף פעולה ויחסי גומלין בין אובייקטים לבין תופעות, זהו אפקט התהודה. 

כבר בזמנים קדומים נעשה שימוש בידע אודות הדדיות זו לצורך אבחון וטיפול במחלות באמצעות דיקור וחימום נקודות ונתגלו מערכות השתקפות רבות על פני הגוף, דוגמת האירידיולוגיה ודיקור האוזן. יעילה ביותר השפעתם של חומרים טבעיים על האורגניזם החי, היות שעיקרון הדמיון והתהודה מנוצל גם כאן. 

“הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע”. בכל זרע ישנו פוטנציאל של גדילה ושגשוג וטמון בו מידע רב ערך על תכונותיו של הצמח שיגדל ממנו. כמו כן זרעי הצמחים אוצרים בתוכם את הידע אודות תכונותיהם המרפאות של הצמחים.

חיי האדם תלויים בזרע ולהיפך. הזרע הנו חלק מן הטבע, ויש שחלוף בין הזרע לסביבה באמצעות נשימה אנרגטית. ניתן להניח את הזרעים וחלקי הצמח האחרים באזור ההשתקפות של האיברים הפגועים. בטיפול בשיטת הסו ג’וק אנו בוחרים את הנקודות הכואבות ביותר באזורים המשקפים את האזור הפגוע. לחיצה על הזרע הממוקם באיזור זה, תפיק כאב אשר הוא תנאי לריפוי המקום.

יש להצמיד את הזרע לפיסת דבק נייר [אגד מדבק] ולאחר מכן לקבע את אגד הנייר לכף ידו או רגלו של המטופל. מלבד הצמדת זרע יחיד על נקודת ההשתקפות, ניתן לכסות בזרעים את כל האזור המשקף את האיבר הפגוע.

משך הנחת הזרעים יכול לנוע ממספר שעות ועד יממה, כאשר אם יש צורך ניתן להחליפם בזרעים חדשים. כתוצאה מהנחתם הזרעים יכולים לשנות את מבנם, צורתם וצבעם. שינויים אלו מעידים על תגובה פעילה של הזרעים עם נקודות ההשתקפות, ועל כן ניתן לצפות לתוצאות טיפול טובות.

בנוסף ניתן להשתמש בזרעים ככלי עיסוי לשם המרצת אזור נרחב, לדוגמא,  שימוש בגרעיני אפרסק, מנגו, איצטרובל ועוד.

השימוש בזרעים תוך התחשבות בצורתם ותכונותיהם

צורה

איבריו השונים של הגוף וחלקיו השונים הינם בעלי צורות שונות. חלקם מאורכים [הגפיים, המעי ועוד], חלקם עגולים [עינים, ראש], חלקם דמויי שעועית [כליות, קיבה], וחלקם דמויי אגס [כיס המרה, הרחם]. ישנם דמויי אשכול ועוד.

על פי שיטת הסו ג’וק על מנת לטפל בתהליכים פתולוגיים באבריו הפנימיים של הגוף, ניתן להשתמש בזרעים בעלי צורה הדומה לצורת האיבר. כך לדוגמא, על מנת לטפל במחלות הכליה נשתמש בזרעי השעועית, במחלות ריאה נשתמש בכוסמת, במחלות לב נשתמש בזרע החרוב או הדלעת. לבעיות ראיה ועיניים נשתמש בזרעים עגולים כמו הפלפל השחור והאפונה, ולטיפול בבעיות המוח נעסה את איזור השתקפות המוח בעזרת אגוז שצורתו כצורת המיספירות המוח.

גבעול הבמבוק, הצפורן, וצמחים נוספים, הינם מפרקיים ודומים בצורתם למפרקי הגוף. משמעות הדבר היא, שעל מנת לטפל בבעיות פרקים ניתן להעזר בגבעוליהם של הצמחים הנ”ל.

צבע

צבעם של הזרעים משפיע אף הוא על אופן פעילותם, ולכן במקרים של הצטננות נשתמש בזרעים אדומים שמטבעם מחממים כדוגמת העדשים הכתומות, בעת דימום או דלקות נשתמש בזרעים שחורים שמכווצים, כדוגמת הפלפל השחור, ולטיפול בבצקות נשתמש בזרעים ירוקים, כמַש ואפונה.

תכונה

לצמחים ולזרעים השונים תכונות שונות. חלקם נוגדי עויתות [שומר, כמון], חלקם משתנים [פטרוזיליה], יש נוגדי דלקת [שעורה], וישנם הסופחים נוזלים [פשתן]. בטיפולי הסו-ג’וק ננצל תכונות אלו על ידי שימוש בזרעים המתאימים על פי תכונותיהם, והנחתם במקום הנדרש.

כיווניות

כאשר נבחן את הזרעים השונים, נוכל לראות שלחלקם חלק רחב וחלק מוארך, כדוגמת צורת טיפת הגשם. כיווניות זו מלמדת אותנו על כיוון זרימתה של האנרגיה בזרע, ולכן ננצל תכונה זו בדרך הדבקת הזרעים בכיוון הרצוי לנו. לדוגמא, הנחת זרעי תפוח או אגס בכיוון זרימת האנרגיה שלהם בחלקיו השונים של המעי הגס [בהשתקפות] במקביל לכיוון תנועתיות המעיים בעת עצירות, או לחילופין בכיוון הנגדי, על מנת להאט את תנועתיות הקיבה והמעי. כמו כן ניתן להניח זרע במנח הנכון להפחתת תאבון או במקרים של הקאה. במקרים של צניחת איברים נניח את הזרעים או חלקי הצמח האחרים לשם “תמיכה” באיבר שצנח, בכיוון ההפוך לדרך צמיחתו. במקרה פזילה, נניח את הזרעים בכיוון הנכון לנו לטיפול, וכן במקרים של הצטברות ליחה, בקע טבורי ועוד.

אם נתבונן סביבנו בעולם הצומח נווכח שוב ושוב בעוצמתה ויפיה של הבריאה ונראה את רצונו של הבורא להיטיב עם ברואיו, כאשר מלבד האפשרויות הרבות המחיות את גופינו ומזינות אותו, ניתנו לנו אפשרויות ריפוי זמינות ויקרות ערך הגלומות בצמחים ובזרעים, כאשר לכל צמח וזרע תכונות ואופי משלו, אותן אנו יכולים לנצל לצרכי הבראת הגוף ומתן מזור לכל חולי ומדווה.

“וכבר ברא הבורא את אוצרו הטוב של עשבים וירקות ופרי אדמה ופרי עץ ומימות סגולות ומוצקים רבים בכדור הארץ אשר ניתן בהם סגולות מרפא למיניהן, ובלב חכם נתן חכמה לחקור אחר סגולותיהן, ולדעת חכמת הרפואה ואופן שימושן כל מין לתעודתו, וככל אשר הורגלנו במרפא הרופאים לכל תחלואי הגוף למיניהן…” [ספר אמונה ובטחון לחזו”א פרק א]

[הכותבת הנה מטפלת בכירה בשיטת הסו-ג’וק]

הפוסט “לא תאמינו עד שתנסו-ג’וק” – ריפוי בזרעים בשיטת הסו-ג’וק הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

1/2 כוס שאור או 2 כפות שמרים מהמקרר

1/4 1 (350 מ”ל) כוסות מים

כף (10 גרם) מלח אטלנטי גס

4 כוסות (500 גרם) קמח כוסמין מלא

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל המצרכים לבצק.
2. מכסים בניילון נצמד ומשאירים במקרר לכ־8 שעות.
3. מוציאים מהמקרר ומתפיחים עוד שעה וחצי.
4. מעצבים את הבצק, מניחים בתבנית אפייה ומתפיחים שעתיים.
5. אופים 20 דקות בתנור שחומם מראש ל־220 מעלות.
6. מנמיכים את חום התנור ל־170 מעלות ואופים עוד 25-30 דקות.

הפוסט לחם כוסמין בתבנית, ללא לישה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

נבגים של פטריות רבות נמצאים בסביבה האנושית ובאויר. לעתים, כאשר הם חודרים לגוף דרך מערכת הנשימה או מתיישבים על העור הם עלולים ליצור זיהומים קלים בגופינו. לעומת זאת ישנם זני פטריות אשר ביכולתם ליצור זיהומים קשים בכבד, בריאות וביתר חלקי הגוף. 

אחת מפטריות השמר היא הקנדידה החיה בדרך כלל בשלום בגוף, ורק מידי פעם גורמת לזיהומים מקומיים ואף לנזקים גדולים יותר.

קנדידאזיס הוא שמה הרפואי של הבעיה הנגרמת על ידי קנדידה אלביקנס אשר מוכרת לרוב האנשים הסובלים מפטרת או זיהום פטרייתי.

הפטרת מתאפיינת בשכבות לבנות ורכות המופיעות על גבי העור או הקרומים הריריים בגוף. לרוב היא תתבטא בגירוי קל, גרד, קשקשת, נפיחות או אודם. לעתים נדירות היא מעמיקה וחודרת לרקמות ולדם וגורמת לזיהום מערכתי מסכן חיים. אחד הזיהומים הפטרייתיים הנפוצים ביותר היא פטרת הצפרניים.

חלק מהזיהומים הפטריתיים נפוצים באיזורים גאוגרפים מסויימים.

לפטריה מראה מיוחד של פריחה והפרשה לבנה שעל פיהם יכול הרופא לזהותה או על ידי נטילת דגימת עור קטנה והעברתה לבדיקה מקרוסקופית או גידול תרבית. 

זיהומים פטריתיים רבים מתפתחים באיטיות – חודשים ואף שנים לפני שהחולה מודע לזיהום ולצורך לטפל בבעיה.

 מה גורם לפטריות ולקנדידה “הידידותית” לכאורה להתרבות ואף לתקוף את הגוף?

בגוף האדם נמצאים חיידקים רבים. חלקם ידידותיים ומועילים, אשר להם תפקידים רבים מספור. אחד מהתפקידים של חיידקים ידידותיים אלו הוא לפקח על התרבות הפטריות בגוף ביחד עם תאי מערכת החיסון.

כאשר חיידקים אלו מתים, הקנדידה חופשיה להתרבות בצורה בלתי מבוקרת באזורים מסויימים בגוף – לרוב באזורים הלחים או במקומות שיש בהם מגע של עור בעור [קפלי עור וכדומה]. הפטריה משגשגת בתנאי חום ולחות.

• שימוש ממושך או תכוף באנטיביוטיקה או קורטיקוסטרואידים [הורמונים סטרואידים המיוצרים על ידי קליפת בלוטת יותרת הכליה] גורם לירידה בפלורת המעיים החיובית [מות החיידקים הטובים]. פלורת מעיים דלילה עלולה לגרום להמצאות פטריות בגוף.
• מערכת חיסון חלשה וטיפולים המדכאים אותה.
• תזונה עתירת סוכרים.
• ליקויים במערכת העיכול ובפעילות המעיים.
• אלרגיות.
• מתח.
• שינויים הורמונליים ונטילת גלולות.
• הזדקנות.

כל אלו יגרמו לשגשוגם של פטריות החיות בדרך כלל בשלום עם הגוף ואף מועילות לו כל עוד הן ברמה סבירה.

כשאנו באים לטפל בדלקת פטרייתית עלינו לברר אילו מהסיבות הנ”ל הביאו להתפרצות ולשגשוג הפטריה ויציאתה מטווח הנורמה.

ראשית עלינו לברר עם המטופל תוך תשאול מעמיק על שינוי במהלך חייו, מחלות ותרופות שצרך בתקופה שקדמה להתפרצות, האם היה במתח רב או שינה את תזונתו. 

כקו ראשון בטיפול עלינו להדריך את המטופל כיצד לבצע שינוי הכרחי בתזונתו.

השינוי התזונתי א. יפחית את הקנדידה וישיבה לרמה סבירה. ב. יגרום לאי שגשוגה בעתיד.

יש להוציא מהתפריט התזונתי את החומרים מהם ניזונת הקנדידה, כמו סוכרים אלכוהול ופטריות עובש [גבינה עם פטריות עובש שמקובל לאכלן], בטנים וחמאת בטנים. בשלב הראשון של הטיפול יש להפחית צריכת פירות ומיצי פירות במיוחד בין הארוחות.

יש להמנע מאכילת מזון מעובד שבדרך כלל מכיל כמות עצומה של סוכרים. במקום מזונות אלו נמליץ על ירקות טריים, דגנים מלאים, חלבונים וקטניות.

כדי לחדש את אוכלוסיית החיידקים הידידותיים, נמליץ על אכילת יוגורט טבעי לא ממותק מידי יום, עדיף יוגורט המכיל חייקים חיים. רצוי ביותר לאכול מזונות מוחמצים אחרים כגון מלפפונים, כרוב וחמוצים נוספים. עדיפות רבה להחמצה ביתית! מזונות אלו מכילים חיידקים ידידותיים רבים.

מיצים מירקות עליים משפרים את עמידות הגוף כנגד הקנדידה, 1-2 כפות זרעי פשתן טחונים מידי יום ינגדו אף הם את פעילות הפטריות.

כהמשך לקו הטיפולי הראשון נמליץ על ניקוי הגוף מרעלים על ידי אכילת שום, בצל, אצת כלורלה וספירולינה ונבטי חיטה.

אכילת צמחי מרפא, כגון גדילן מצוי ושן הארי, או נטילתם בכמוסות יסייעו אף הם בתהליך הניקוי.

שתיית מים נקיים [כשמונה כוסות ביום] תסייע אף היא לנקוי הרעלים.

כחלק חשוב בתשאול ובשיחה עם המטופל אנסה להבין היכן הופר האיזון בגופו. בריאות איתנה מושגת על ידי שמירה על הומאוסתזיס בין הכוחות השונים, האיברים השונים ומערכות הגוף למיניהן. כשאנו מדברים על זיהום פטרייתי בידוע שחל שינוי במצבם האנרגטי של הטחול, הכבד, המעי, הקיבה, מערכת החיסון ועוד. ככל שהבעיה הופכת כרונית יש לטפל במערכות שונות בגוף ולהשיב את הסדר על כנו.

בטיפולי סוג’וק אנו משיבים את האיזון לכוחות השונים, לאיברים ולמערכות השונות בגוף באמצעות מספר רב של אמצעים, תוך שימוש במפות שונות ובמפות השתקפות של הגוף הנמצאות על כף היד והרגל, אותן גילה פרופ’ פארק אבי השיטה ומפתחה.

כחלק מפתרון הבעיה נטפל אף במתח שגרם להתפרצות, ובמידת הצורך נאזן אף את המערכות ההורמונליות והרגשיות.

שילוב הטיפול בארומותרפיה על ידי מתן שמנים מסויימים לבליעה, מריחה ו/או הדפה, או כתוספת למי האמבט, יסייע לנו אף הוא במיגור הבעיה. כאן אנו מדברים על שמנים אתריים שעצם מהותם היא פעילות אנטי פטרייתית. נזכיר כאן את שמן הפלמה רוזה, אביס אלבה, אורגנו ועוד, כאשר הטיפול ומינון השמנים תלוי במקום הזיהום עצמו.

גם את הפלורה החיובית במעי ניתן לחזק בעזרת שמנים כלמון גרס וליצ’אה קובבה וכן שמנים נוספים.

השמנים הארומתיים מסייעים אף למצב הרוח ולהפגת מתחים ונמליץ על שימוש במבער לפי הצורך.

ואם בהרגעה עסקינן – בל נשכח את העיסוי – במיוחד באזור הראש, הכתפיים, הצואר וכפות הרגלים, שתפקידו, מעבר לרוגע, לנקות את הגוף מרעלים דרך מערכת הלימפה.

כמובן שנמליץ על פעילות גופנית בהתאם לגיל וליכולת המטופל, שכוחה רב לה בהפגת מתחים ואיזון מערכות הגוף השונות.

כלל ברזל בטיפולי הרפואה המשלימה היא הסתכלות הוליסטית על הגוף, כי הנפש הבריאה והגוף הבריא חד הם. 

הפוסט זיהומים פטריתיים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

דרמטופיטים – פטריות אלו צומחות בשכבה הקרנית – השכבה העליונה של העור, וניזונות מתאי עור מתים (קרטין). פטריות אלו גורמות לפטרת שטחית ברקמת העור ומסווגות לפי מיקום צמיחתן: פטרת הקרקפת/גזזת, פטרת רגליים, פטרת ציפורניים, פטרת זקן, פטרת פנים, פטריית שמש ועוד. הפטריות השכיחות בקבוצה זו הן מיקרוספורום, טריחופיטון ואפידרמופיטון.

פטריות שמר – פטריות אלו נמצאות באופן טבעי על־גבי העור ובמעיים. פטריות אלו משגשגות באזורים לחים וחשוכים כמו בין אצבעות הרגליים, בית השחי, מפשעות, מתחת לקפלי עור ועוד. הפטריות השכיחות בקבוצה זו הן קנדידה אלביקנס ומאלאזסיה.

זיהום פטרייתי יכול להגיע ממקור חיצוני או פנימי. בקרב אנשים בעלי מערכת חיסונית תקינה הוא יופיע כזיהום ראשוני. אך הוא יכול להופיע גם כזיהום שניוני למחלה אחרת, בעקבות פגיעתה במערכת החיסון.

 לרוב, זיהומים פטרייתים פוגעים בשכבה החיצונית של העור, אך במקרים נדירים (עקב חולשה או דיכוי של המערכת החיסונית) הם עלולים לחדור לשכבות התחתונות ולהגיע אל איברים שונים דרך מערכות הלימפה או הדם.

זיהומים פטרייתיים הם זיהומים עיקשים אשר נוטים להתפשט ואינם עוברים מעצמם. מרבית הפטריות מדבקות ועלולות לעבור מאדם לאדם במגע ישיר או עקיף, למשל דרך שימוש משותף במקלחת. זו סיבה נוספת לחשיבותו של הטיפול.

יוצא לעור

 פטרת העור היא שם כולל לזיהומים פטרייתיים חיצוניים, הנוצרים באזורי גוף שונים ועל־ידי פטריות שונות. ביניהם:

פטרת בין האצבעות – הפטרת הנפוצה ביותר. פטרת זו מתבטאת בקילופים של העור (בין האצבעות או על כף הרגל), אדמומיות, גרד עז שעלול להוביל לחתכים בעור ועור יבש ומחוספס. חוסר טיפול בפטרת זו עלול להביא להתפשטות הפטרת לציפורניים.

גזזת – לרוב מתבטאת בקרקפת, אך יכולה להופיע גם באזורים סמוכים כמו הצוואר, וליצור שטחים נטולי שיער המאופיינים בעור יבש ובקשקשת. הגזזת יכולה גם לגרום להתפתחות זיהומים חיידקיים משניים, וכתוצאה ליצור דלקת אשר מלווה באדמומיות, נפיחות ומוגלה. לעתים גם יופיעו חום גבוה ונפיחות של בלוטות לימפה.

פטרת הגוף – יכולה להופיע באזורים שונים של העור ולהתבטא בנגעים עגולים בעלי קצוות אדומים או בעור יבש ומחוספס.

הגורמים לפטרת העור הם הפטריות היוצרות אותה… עם זאת, ניתן להצביע על גורמי סיכון המאפשרים קרקע נוחה לצמיחתן. הגורם הפנימי הוא חולשה של מערכת החיסון, שאינה מסוגלת להילחם בפטריות, זאת לעתים בעקבות נטילת תרופות המדכאות את מערכת החיסון. גם אנטיביוטיקה פוגעת ביכולת העמידה של הגוף, בכך שהיא הורגת את החיידקים הפרוביוטיים שאחד מתפקידיהם הוא המלחמה בפטריות. לכן פעמים רבות לאחר נטילת אנטיביוטיקה תופענה פטריות על העור.

בשלב הבא יש חשיפה של הגוף להדבקה. למשל, באמצעות הליכה על רצפה מזוהמת, כמו במקלחות ציבוריות, או בכלל שהייה בבריכות שחייה ציבוריות שהן מקום להעברת זיהומים פטרייתיים. פגיעה בשכבות העור החיצוניות באמצעות שפשוף או מחלת עור, מאפשרת את חדירת הפטרייה פנימה.

המתגוררים באזורים חמים ולחים חשופים יותר לזיהומים פטרייתיים בשל התנאים הנוחים לשגשוגם. חולי סכרת, או כל מי שאספקת הדם לרגליו לקויה, מצויים בסיכון מוגבר לפטרת בעור הרגליים.

צפוי בציפורן

פטרת בציפורניים (אוניקוניקוזיס) הא זיהום פטרייתי הפוגע בדרך כלל בציפורני הרגליים, אך עלול להופיע גם בציפורני הידיים. הפטריות הפוגעות בציפורניים ובסביבתן גורמות לפירוק של השכבה הקרנית של העור והציפורניים וניזונות מחומרי הפירוק. התסמינים: התעבות הציפורן, שינויי צבע – משקוף ללבן או צהבהב, שינויי צורה, סדקים, התפצלויות או התפוררות של הציפורן ואף התנתקותן מן הבסיס ושבירתן.

פטרת בציפורניים שכיחה בעיקר בגיל המבוגר שבו קצב גדילת הציפורן איטי יותר ומאפשר לפטרייה לצמוח ולשגשג. פטרת ציפורניים עלולה לגרום לאי־נוחות, לכאב, לקושי בהליכה, לציפורן חודרנית ולהפרעה אסתטית. במקרים שבהם ישנה מעורבות חיידקית, עלולה להתפתח דלקת הגורמת לכאב ולאודם בעור שמסביב לציפורן.

כל הגורמים המביאים לפטרת העור עלולים להביא גם לפטרת הציפורניים. בנוסף ישנם גורמים ייחודיים הקשורים בתפקודה של הרגל. לחץ מכאני על הרגל, הנובע משינויים במבנה העצם, בזרימת הדם, ואף מנעל לא מוצלחת – יכול להביא להתפתחות של פטרת ציפורניים. גם חשיפה מוגברת למים ולחומרי ניקוי מאפשרת חדירה של הפטרייה אל העור. וכמובן – חוסר אוורור נאות של כף הרגל, ולהיפך: הליכה יחפה המאפשרת הדבקה.

באופן טבעי

קיים מידע רב על שיטות טבעיות שונות ומשונות לטיפול בפטרת בעור או בציפורניים. מניסיוננו, טיפולים אלו נכשלים בדרך כלל עקב אי־יעילות או עקב חוסר יכולת להתמיד בטיפול הממושך.

למרות התיאור של השיטות הטבעיות השונות, אשר יופיע מיד, המלצתנו למקרים קשים היא לטפל בפטריות עקשניות בעור או בציפורניים בעזרת טיפולים קונבנציונאליים. במידה שקיים צורך לשימוש פנימי בתרופות אנטי־פטרייתיות, הרי שרצוי לשלב צמחי מרפא אשר יגנו על הכבד ויפחיתו את הסיכון שבשימוש בתרופות. במקרים קלים יועילו הטיפולים הטבעיים וצמחי המרפא שיפורטו בהמשך.

בכל מקרה של זיהום פטרייתי רצוי להקפיד על תזונה עשירה בסיבים וענייה במזונות אשר עלולים להחליש את מערכת החיסון כגון סוכרים, מוצרי חלב, שומנים רוויים וכד’. במקרה שהזיהום הפטרייתי נוצר עקב שגשוג של פטריית הקנדידה, יש, ראשית כל, לעשות טיפול מקיף בפטריית הקנדידה, ורק לאחר מכן לטפל מקומית בפטריות העור.

 ניתן להשתמש בצמחי מרפא לטיפול פנימי או חיצוני בפטרת בעור או בציפורניים.

טיפול פנימי: נשתמש בצמחי מרפא ממריצי חיסון ונוגדי זיהום כגון: קיפודנית (Echinacea spp), טבבויה (Tabebuia impetiginosa), פלודנדרון (Phellodendron spp). 

בנוסף, ניתן ליטול כמוסה עד שתיים של שמן אורגנו ביום. במקרה זה רצוי ליטול גם תוסף של חיידקים פרוביוטיים על־מנת לפצות על הפעילות נוגדת החיידקים של האורגנו.

טיפול תומך בלקיחת תרופות אנטי־פטרייתיות: תרופות אנטי־פטרייתיות הן תרופות חזקות, שיש בהן סיכון של פגיעה בכבד. אם נוטלים אותן – חשוב להיעזר במקביל בצמחי מרפא המגינים על הכבד, על־מנת להפחית את תופעות הלוואי התרופתיות.

צמח המרפא העיקרי למטרה זו הוא הגדילן המצוי (Silybum marianum), המצטיין בהגנה על הכבד מפני קשת רחבה של גורמים אשר עלולים להזיק לו.

צמחי מרפא נוספים המגינים על הכבד כוללים כורכום (Curcuma longa), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum), לפה גדולה (Arctium lappa), שכיסנדרה סינית (Schisandra chinensis) ועלי ארטישוק(Cynara scolymus).

טיפול חיצוני: ניתן להשתמש בצמחי מרפא נוגדי פטריות דוגמת שרף מור (Commiphora molmol) או ציפורני חתול* (Calendula officinalis), וצמחי מרפא אשר אסורים בשימוש פנימי כגון עלים של ויתניה משכרת (FoliaWithania somnifera).

*לטיפול בפטרת בעזרת ציפורני חתול יש למצות את הצמח באחוז גבוה של אלכוהול (90%) על־מנת שהתמצית תכיל את כל השרפים של הצמח.

צמחים וציפורניים

שמן עץ התה

הטיפול המומלץ ביותר הוא שמן עץ התה- חומר חיטוי טבעי הנמכר בבתי טבע ומאפשר תוצאות מהירות. יש למרוח את השמן על הציפורניים פעמיים ביום במשך חודשיים לפחות, עד שהפטרייה נעלמת.

תמצית זרעי אשכוליות

טיפול חלופי הוא תמצית זרעי אשכוליות שבה משתמשים באותה צורה כמו בשמן עץ התה, פעמיים ביום במשך חודשיים לפחות.

שום טרי

אכילת אחת-שתיים שיני שום טריות מועילה אף היא לאורך זמן, היות שהשום מכיל תכונות אנטי־פטרייתיות משמעותיות.

חומץ

חומץ משמש באופן קלאסי להדיפת פטרת ציפורניים. ניתן להשרות את הרגליים בתערובת של חומץ ומים חמים במשך עשרים דקות מידי יום.

טיפות קליר לפטרת הציפורניים

זהו טיפול טבעי יעיל לפטרת, המעלים אותה ואף מטפל במצבים כגון פסוריאזיס ואקזמה. מדובר בחומר נוזלי טבעי לחלוטין, המורכב מתמצית בנזואין, חומר טבעי לשימור ולחיטוי, חומר אנטיספטי טבעי ופוליגלוקוז- חומר ניקוי אשר מופק מאגוזי קוקוס ותירס, ומתפרק בטבע.

יש לשייף את הציפורניים הנגועות פעמיים ביום עם שלוש טיפות של החומר, כשהציפורניים נקיות ויבשות, במשך חודש. במהלך הטיפול יש להימנע מגריבת גרביים ומנעילת נעליים סגורות, על־מנת שלא להחמיר את המצב.

שמנים אתריים

תערובת המורכבת ממספר שמנים אתריים: אורגנו, שמן עץ התה, לימון, לבנדר, הדס, מנטה, פלמרוזה, ארז, מור, מיורם, קמומיל, ניאולי ורוזמרין. יש לטפטף אחת ליום על הציפורניים הנגועות.

כן, קנדידה

האחראית הבלתי נלאית לרוב הזיהומים הפטרייתיים במערכת העיכול היא הקנדידה. קנדידה היא הגורם הנפוץ ביותר בעולם לזיהומים ממקור פטרייתי, אם כי מינים רבים שלה אינם גורמים נזק לאדם. קנדידה אלבקינס היא המין הנפוץ ביותר, וגורמת לזיהומים מזדמנים בבני אדם, לרוב בחלל הפה ובאזורים נסתרים. במצב פתוגני כפטרת, היא התגלתה כגורם חשוב בתחלואה ואף מוות במחלות כשל חיסוני ובמחלות ממאירות. להלן נתייחס לשתי תופעות נפוצות ומציקות של קנדידה.

לשון נקיה

חלל הפה הוא השער ותחילתה של מערכת העיכול. הלשון היא כמו כרטיס הביקור לבריאות הגוף. לשון נקייה ובריאה מעידה ברוב המקרים על מערכת עיכול תקינה, ופטרייה בלשון מעידה על הפך הבריאות. מעבר לטעם ולריח הלא־נעימים, וכמובן גם האסתטיקה, פטרייה בלשון יכולה להיות גורם פוטנציאלי לדלקות חניכיים, לאפטות ולהתפשטות הזיהום לכל חלל הפה, לוושט ועד למעיים.

 איך פטרייה בלשון מגיעה למעיים? – פשוט מאוד. עם כל לעיסה ובליעה מתערבב עם המזון לא רק רוק אלא גם פטריות.

פטרייה במעיים – קנדידה – היא הגורם להרבה הפרעות בריאותיות ולתסמינים רבים. ואם כל זה עדיין לא הספיק על־מנת להתחיל טיפול, אז בנוסף, הפטרייה גם מדבקת.

איך נראית פטרייה בלשון? פטרייה על הלשון מתבטאת בשכבה לבנה או צהובה ולפעמים רק נקודות, אבל שימו לב, לא כל שכבה על הלשון מעידה בהכרח על זיהום פטרייתי ועל הימצאות קנדידה. 

הלשון היא הראי למצב הבריאותי ומשקפת את תקינות המערכות הפנימיות שבגוף. שכבה על הלשון יכולה להעיד גם על בעיות נוספות, כגון: דלקות חניכיים, דלקת בלשון, עודף רעלנים, היגיינת־פה לקויה. היא עלולה להיות תופעת לוואי של לקיחת תרופות או של בעיות עיכול כמו גסטריטיס, עצירות ופירוק לקוי של המזון. שכבה המכסה את הלשון היא לפעמים תוצאה של עישון, של תזונה לקויה או, כמובן, של זיהום פטרייתי – קנדידה.

פטרייה בלשון יכולה לגרום לפצעים כואבים (אפטות), וגם להתיישב בדפנות הפנימיות של חלל הפה – תופעה שיכולה לבוא בצורה של מעטה לבן שלא ניתן להסרה. על־מנת לבדוק בבירור אם יש או אין פטרייה בלשון, ניתן לבצע בדיקת מעבדה. כדאי לבצע גם בדיקת צואה, כדי לברר אם הזיהום הוא מקומי בלבד, או שהוא התפשט כבר למעיים. גם אם מדובר על הדבקה מקומית בלבד, כדאי מאוד ללכת למטפל מוסמך, היות שהפטריות בטבען עקשניות ועמידות ומצריכות טיפול מקצועי.

איך תטפלו בפטרייה בלשון? קודם כול, נקו את הלשון יום יום, אבל בשום אופן לא עם מברשת השיניים שלכם! המברשת תמיד לחה והפטרייה תצמח שם בשמחה גדולה. לצחצח את השיניים עם מברשת מזוהמת בפטריות זו סכנה גדולה לבריאות השיניים והחניכיים!

מומלץ להשתמש בכפית פלסטיק חד־פעמית, כי היא עושה את העבודה בצורה לא מזיקה. לפרוטזות ולגשרים בשיניים נדרשים אחזקה וטיפוח מסורים על־מנת למנוע התפתחות של מושבות. פרוטזות, שתלים וכל החומרים המלאכותיים שבפה, הם קרקע נוחה לצמיחה של פטריות, ולעתים קרובות המקור לפטרייה בלשון נמצא דווקא בכל אותם מבנים מלאכותיים כגון תותבות ושתלים.

בריאות הפה תלויה באופן ישיר ב-PH מאוזן. סיגריות, מסטיקים, סוכריות, עישון וכל חומר כימי אחר פוגע באיזון התקין של פלורת הפה ויכול לגרום לריבוי פטריות וחיידקים פטוגנים.

שטיפות פה עם סודה לשתייה בתוספת שמנים ארומטיים אנטי־ספטיים, כמו למשל שמן עץ התה מהול במים, יכול לעזור. ושוב: למרפאים טבעיים יש שיטות רבות לסייע.

קיימים גם תכשירים קונבנציונאליים כמו דקטרין ג’ל או אורלטן או ניסטטין נוזלי לטיפול בפטרייה בפה.

אם מדובר בזיהום פטרייתי גם בלשון וגם במעיים, לא מומלץ לנסות לטפל באופן עצמאי. חייבים לפנות למרפא מקצועי ומנוסה.

מצוקה פנימית

יובש או הפרשות לא רגילות, גירוד וכאב באזורים פנימיים, נובעים לרוב מזיהום של קנדידה. ההפרשה באזור הפנימי מושפעת ומשפיעה על איזון הפלורה. היא מכילה מים, אלקטרוליטים, חלבונים ועוד. המרכיבים האלו משתנים על־ידי גורמים הורמונליים ותזונתיים. התזונה חשובה במיוחד במקרים הנובעים מאורגניזם מזהם, בעיקר קנדידה. קנדידה משגשגת באזור לח וסוכרי, ולכן תזונה מלחלחת ועתירת סוכר תהווה מצע בשביל הקנדידה להתפתח.

הטיפול המוצלח בפטרת כזאת דורש הסרה או הפחתה של כל הגורמים שיוצרים קרקע פורייה לגדילת יתר של פטריית הקנדידה, וכן שיפור התפקוד החיסוני ומניעה של התרבות השמרים. הטיפול הנטורופתי מתבסס על תזונה ה’מרעיבה’ את הקנדידה ובעיקרה היא נטולת סוכרים, פחמימות פשוטות ושמרים.

בנוסף לתזונה, ישנם תוספי תזונה היעילים בטיפול בפטרייה באזור זה. יעילות רבה נודעת לתוספים פרוביוטיים המשפרים את איזון הפלורה, ויש ליטול אותם בבליעה וגם לשים אותם מקומית (כן, אפשר למהול במעט מים או מוטב ביוגורט, ולמרוח). ישנם צמחי מרפא יעילים ביותר בעלי פעילות אנטי־פטרייתית. בשמן עץ התה ובקלנדולה ניתן להשתמש לשטיפה חיצונית של האזור. צמחי מרפא אחרים, בשימוש פנימי, יש להתאים באופן אינדיווידואלי לפי המצב הבריאותי הכללי והאבחנה הבסיסית.

לפטרת חיצונית: 

ערבבו כף שמן זית עם חצי כוס מים רותחים. הוסיפו כפית תבלין אורגנו וכפית כורכום, ומרחו על המקום אחרי שטיפה בסבון.

לקנדידה ופטרת פנימית

לתוך 2 כפות דבש, ערבבו בשפיכה תבליני קינמון, שום, כמון, אורגנו וכורכום. אכלו חצי כפית 3 פעמים ביום.

הפוסט פטריות בחיק הטבע הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

1. שתיה  לא מספקת של מים 2-2.5 ליטר ליום  נוצר “יובש “בראש.
2. חוליות צוואריות פגומות ולוחצות.
3. זרימת דם לא מספקת למח.
4. חסר חמצן בדם-שנחסר במח.
5. משקפיים לא מתאימות-גורם ללחץ וכאב בעצבי הראיה.
6. עמוד שידרה פגוע ועקום— גורם ללחץ וכאב לכיוון הראש
7. רגישות חזקה לאור חזק.
8. חסר שינה ממושך.
9. לחץ דם גבהה..ונמוך.
10. ,סוכר” גבהה בדם שמגיע למח.
11. פלטפוס בכפות הרגליים.
12. אנמיה בהמוגלובין בדם.
13. איבוד דם –חודשי
14. רעילות והצטברות של פסולת שמגיעים לראש .
15. עצירות מעיים.
16. מתח ולחץ ועצבנות.
17. רעילות מתרופות.
18. שרירי כתפיים מכווצים “תפוסים”
19. אלרגיה למזון ספציפי.
20. אלרגיה לחומרים נדיפים רעילים.
21. עישון.
22. חסר איזון הורמונלי—(נשים וגברים)
23. מחסור בויטמין B6  B2 מגנזיום ושומנים איכותיים במח
24. פציעות וחבלות
25. סינוסים סתומים
26. בעיות שיניים
27. בעיות אזניים
28. בעיות נפש

ישנם כאבי ראש תקופתיים וישנם יום יומיים וכאבים לא מוסדרים..קשה מאוד לתפקד –ללמוד לעבוד לנהל בית .לחשוב .וכו” בזמן התקף ..ויש כאלה שמנוטרלים לגמרי ליום יומיים,.ישנו כאב בכל הראש ויש חלקים מהראש שרק הם כואבים ..

מסקנות

כשהמיגרנה מופיעה לעיתים רחוקות-.יש להתחיל ולחשוב ולבדוק מה יכולה להיות הסיבה לפי מה שרשום למעלה –ולעשות מניעה טיפול ורפוי.

וכשהמיגרנה מופיעה אחת לשבוע (בערך)צריך לפנות למטפל אלטרנטיבי  לקבל טיפול..ובינתיים לעשות מייד שינוי לטובה במזון,..להגביר שתיה .לעלות על על הסיבה לפי הנ”ל

וכשהמיגרנה תכופה מאוד –.מומלץ לעשות בבית כדלקמן::להדביק פלחי תפוחי אדמה על המצח לחבוש ולהצמיד חזק .  בעזרת בד או תחבושת…להחליף מדי שעה .

להריח צמחים  או תמציות כמו:.רוזמרין מנטה.ורדים.עלי הדר.אקליפטוס…-ללחוץ חזק על קצות בוהני הידיים  למשך דקות ארוכות.

לשפוך מים קרים על הראש –דומה לקומפרסץ

לשתות 2.5  ליטר מים ליום.

לשתות קפה שחור (רק כשהלחץ דם נמוך

להרגע במקום נעים שקט ובטוח –ולעשות נשימות עמוקות למספר דקות.

לקבוע תור לטיפול אצל מטפל ורופא ארטלנטיבי ולמצוא את הסיבה.

להדק אטבי כביסה בכל עשרת האצבעות בידיים.

להפסיק לאכל לאלתר—גבינות.מזון מטוגן.גלידות.פסטרמה ונקניק.שתיה מלאכותית. שוקולד.יין.עוגות קרם. ליפתנים משימורים  ……לאכל חצי בכמות ממה שאכלת מקודם.

ישנו גם תחום רגשי ונפשי שמשפיע:::כמו האימרה –:רק אני חושבת על זה וכר יש לי כאב ראש…  וגם לחץ לפני מבחן ולחץ מלפני פגישה  יכול לגרום לכאבי ראש

#  נקוי הגוף מרעלים ע”י  צום.או ניקוי קולוני או נקוי של שתיית רק מיצי פרות+ סאונה.

#  צמחים נגד  כאבי ראש במיוחד הם:::רוזמרין.,עלי הדס,ערבה לבנה ,חרצית ריחנית..קריספוס,ויש גם פרחי בך מיוחדים.  

     בהצלחה

הפוסט מיגרנה – כאבי ראש טורדניים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אנרגיה הפכה למצרך מבוקש בחיי היום יום העמוסים שלנו. מי לא זקוק לפחות פעם ביום לאיזו הטענה שתתן לו אנרגיה לפעילות הבאה, לשלב הבא של היום?

אולי זה סוד הקסם של הקפה והמתוקים- הם אכן מרימים אותנו ברגע של עייפות ומאפשרים לנו ‘למשוך את יום’. אך אליה וקוץ בה- הקפה והסוכר פועלים עלינו כמו נייר שהושלך למדורה- לרגע המדורה מתלקחת בחוזקה, וברגע שאחרי- היא דועכת במהירות. 

להבדיל, הפרי נותן אנרגיה אמיתית ולאורך זמן, כמו העצים במדורה שנותנים בעירה רגועה ויציבה. 

בביתנו מוגשת כל יום אחר הצהריים ‘הפתעת פירות’- צלחת ססגונית עם פרוסות אפרסמון, תפוח ואגס, וצימוקים מפוזרים סביב. למחרת יופיעו פרוסות בננה, פלחי פומלה וקיוי. הפתעה אמרנו , נכון?  

כמובן שהפתעת הפירות משתנה עם העונה, ובקיץ תכלול קוביות אבטיח ומלון, או פרוסות אפרסק, מנגו ואשכול ענבים. בקיץ הולך נהדר גם שייקים צוננים של פירות עם קוביות קרח כתושות. 

הילדים שהתרגלו להפתעת הפירות,  הפסיקו לחפש אחר הצהריים עוגיות וחטיפים מתוקים. מי צריך תחליף כשיש לך את הדבר האמיתי? 

כל מי שהתנסה בתקופה ללא סוכר,  מכיר את החוויה המפעימה של עסיס פרי מתוק שניגר לפה. כשנגמלים מהסוכר העז שמגרה מידי את בלוטות הטעם, זוכים ליהנות ממש מהמתיקות הרעננה והטבעית של הפירות. 

כשנגמלים מהקולה שמכילה 5 כפיות סוכר, ומהמיצים הממותקים בטעמי פירות מלאכותיים, אפשר ליהנות עד מאד מכוס מיץ רימונים טבעי, תפוזים סחוט או רכז תפוחים צלול. היום ניתן להשיג במקררי המרכולים מגוון מיצי פירות וירקות טבעיים. ולמי שיש הציוד התאים בבית- יכול לסחוט לעצמו במטבח מיצים מגוונים.

מתי כדאי לאכול פירות?

פירות הכי מוצלחים כשהם לבד,  או בחברת פירות אחרים.

אפשר להכין סלט פירות , וכשמעשירים אותו באגוזים, הוא הופך לארוחה קלה בפני עצמה. 

הימנעו מלקנח ארוחה עם פירות. כשהקיבה מלאה במנה עיקרית ותוספות של ארוחת צהריים, לוקח לה הרבה זמן לפרק ולעכל את המזון. פרי מתוק שנזרק מעל עיסת המזון בקיבה, מתחיל לתסוס וגורם לנפיחות והפרעת עיכול. למעשה הפרי שאוכלים כקינוח מקלקל את העיכול של הבשר, הדגים, הקיטניות ושאר חלבונים שנאכלו בארוחה. 

אכן מקובל אצל מרבית האנשים לקנח ארוחה במתוק . אך מה שמקובל זה לא תמיד מה שבריא. 

אם תעקבו אחרי בבית מלון, תראו אותי מעמיסה קודם את הפירות והקינוחים, ואחרי הפסקה קלה עוברת למנות העיקריות, לסלטים ולתוספות. בקיצור- אני הופכת את סדר הארוחה. נסו ותראו איך הבטן חשה הרבה יותר נוח בהיפוך כזה. ואם לא מתאפשר להפוך, כמו האירועים שמגישים את המנות בזה אחר זה, והפירות בסוף- פשוט הימנעו מלאכול את הפירות בזמן הלא נכון. אם תמתינו שעתיים מסיום הארוחה, תוכלו לחזור ליהנות מאכילת פירות- לבד!

מאיזה פירות יש להיזהר?

ענבים נמצאים המקום הראשון המפוקפק של הפרי המזוהם ביותר בחומרי הדברה. וכך גם הצימוקים שמייבשים מענבים.  בענבים נמצאו שאריות מ-22 סוגים שונים של חומרי הדברה, ביניהם שלושה מקבוצת הזרחנים האורגניים. מחקרים מראים כי חשיפה לחומרים אלה עלולה להשפיע על עוברים ולהוביל לירידה בתוצאות מבחנים התפתחותיים, כמו גם לגרום לשינויים התנהגותיים ולשינויים בזיכרון, קשב וזמן תגובה בקרב ילדים. 

ממליצה מאד לחפש ולקנות ענבים וצימוקים אורגניים.

הפירות המזוהמים הבאים בתור הם תפוח, אגס ואפרסק. אם לא השגתם אותם בגידול אורגני, הייתי ממליצה להשרות היטב את הפירות במים עם סטרילי (או חומר מקביל המיועד לחיטוי פירות וירקות) לא פחות מעשר דקות, לשפשף עם מברשת ,לשטוף היטב ולייבש. כך מתפרקת כמו מסויימת של חומרי הדברה שנמצאים על הקליפות, וששטיפת מים בלבד אינה מסלקת. 

הפירות שהם רפואה טבעית (תחשבו על זה כשאתם אוכלים אותם):

גרגרי יער- אוכמניות, דומדמניות, חמוציות (ממותקות ברכז תפוחים- לא בסוכר)

עוזרים לנו להאריך את תוחלת החיים. 

מונעים התפתחות מחלות סרטן.

מגינים על הראייה. 

מחזקים את כלי הדם, ומונעים שבץ ומחלות לב. 

מחטאים את דרכי השתן ומסייעים למניעת דלקות שתן חוזרות

סלט ירוק עם גרגרי יער ואגסים: בקערה גדולה, הכניסו 2 כוסות עלי תרד קרועים, 2 כוסות עלי חסה קרועה, 2 כוסות עלים ירוקים עם 1 כוס גרגרי יער קפואים שהופשרו, ו-2 כוסות אגסים בשלים פרוסים. ערבבו עם שמן זית והחומץ האהוב עליכם (חומץ פטל מומלץ במיוחד). 

סורבה גרגרי יער: טוחנים בבלנדר שקית גרגרי יער מופשרים של ‘בודק+ 2 כפות שמן קוקוס+ רכז תפוחים טבעי לפי הטעם. שופכים למגש קוביות קרח ומקפיאים.  

ענבים אדומים

ענבים אדומים מעולים  במניעת מחלות לב וכלי דם. 

יין אדום יבש שמכינים מענבים אדומים,  – מכילים פוליפנולים ורסרבטרול: נוגדי חימצון שמסייעים להדוף התקפי לב, ומאיטים התפחות אלצהיימר.

ענבים וצימוקים מכילים חומצה טרטרית וסיבים שמסייעים להימנע עצירות ומחלות של המעי הגס. 

כואב הראש? תאכלו ענבים . המדע מגבה: מיץ ענבים מספק לגוף אנרגיה כמעט מיידית, שכן הסוכר שבהם נספג בדם בתוך שניות ספורות. 

ענבים קפואים: הקפיאו ענבים אדומים. אתם מוזמנים לנשנש אותם כמות שהם כחטיף מצנן. 

פפאיה

מלאה בבטא-קרוטן וויטמין C, הפאפיה ממריצה את מערכת החיסון .

היא מקור לסיבים מסיסים – שמסייעים להורדת כולסטרול . 

מקור לאנזים פפאין המסייע לתהליך העיכול ומקל על דלקתיות, כולל דלקות מפרקים. 

הפפאיה מסייעת גם  לריפוי פצעים.

רימון:

אוצר של נוגדי חמצון טבעיים הנושאים עמם שלל מתנות לגוף האדם: שחרור סתימות בכלי הדם, עיכוב ייצורו של הכולסטרול , הורדת לחץ דם,  מניעת מחלות לב וכלי דם. 

במחקר שנערך באוניברסיטת ויסקונסין נמצא כי שתייה יומית של כוס מיץ רימונים מסייעת במניעת התפתחותו של סרטן הערמונית. 

קליפת הרימון  נושאת עמה יכולת לאיחוי פצעים, כפי שכתב הרמב”ם: ”והרפואה החותמת (סוגרת את הפצע)… כי היא המנגבת שטח הבשר, עד אשר נתדבק, ויקשהו, וינגבהו וישימהו שעומד במקום עור…”.

 סובלים מטחורים? שימו קליפות רימון בצנצנת, צקו שמן זית לכדי כיסוי וחכו שבועיים. בעתות מצוקה מרחו את האזור הדואב אחרי יציאות ולפני השינה.

הפוסט קח פרי ותהיה לי בריא הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אך כמו שאר פעולותיו של בן־גוריון, אף תרומתם של הפתיתים נתונה בספק גדול. נכון שכשפרצתם הביתה בשעת צהריים מאוחרת עם שיירה של ילדים רבים ומורעבים, אל מול כיריים בוהקות בלובנן, שנשארו ריקות ממש כמו שהשארתם אותן בבוקר – חבילת פתיתים בארון נראתה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לכם. אבל עכשיו, אחרי שכולם אכלו, שבעו ונרגעו, בואו נדבר על ארוחת הצהריים הזאת, שהיתה. מה הייתה תרומתה מעבר לתחושת השובע המיידית? נדמה שכולנו נסכים, שפחות או יותר מדובר באפס אחד עגול.

ואם כן, אז מה? אז זהו, שכאשר מדובר במזון, בפרט זה שאמור לבנות את גופם הגדל במהירות של ילדינו ואת מוחם המתפתח – אפס הוא מינוס ענק. הנה, אתם כבר שומעים אותם רבים שוב, לא? – אין פלא. רמת הסוכר בדמם, שזינקה בעקבות אכילת הפתיתים, נחתה כעת בבת אחת, והם מרגישים שוב עצבניים ורעבים, ו—עוד רגע מגיעים לבקש ממתק. זה קרה מן הסתם גם לילד שנמצא כעת בלימודי אחר הצהריים שלו. לא בדיוק מתכון ללמידה מיטבית.

חוץ מזה, הילדים זקוקים גם לחלבונים, לוויטמינים, למינרלים ולשאר הנוטריאנטים הדרושים להתפתחותם, וכל עוד אפשרות מהירה וזמינה כמו פתיתים קיימת בהישג יד – נותרת ארוחת הצהריים המזינה באמת לחכות ליום שבו יהיה לכם זמן, בתקווה שהילדים למודי הפתיתים יסכימו אז לזרום עם גל הבריאות המתפרץ שלכם, ולא ייתנו לו פשוט לעבור מעליהם, כמו צרות אחרות שעוברות לפעמים על ילדים.

אז בואו נחפש יחד תחליפים לפתיתים. תחליפים שיהיו משביעים, מזינים, בעלי אינדקס גליקמי נמוך – כלומר, שהסוכר המופק מהם חודר לדם בצורה איטית, ובכך מעניק תחושת שובע מתמשכת, ותורם לאנרגיה, לרוגע וליכולת ריכוז טובה. תחליפים שאינם מכילים רכיבים מזיקים, שסבלו פחות עיבוד תעשייתי, וצורת ההכנה שלהם אינה משחיתה אותם מבחינה בריאותית. ובעצם, אלה אינם תחליפים. אנחנו מנסים פשוט למצוא את המקור…

עוד סוד אחד למבוגרים שבינינו: מי אמר שצריך בכלל תחליף? נסו להשמיט את התוספת הפחמימתית מארוחת הצהריים החלבונית. אפשר להשלים את החסר בארוחת ארבע, עם מעט ירקות. ספרו לנו אחר כך איך הרגשתם אחר הצהריים, וכמה הספקתם…

פסטה

יתרונות 

פסטה נמנית אף היא על מועדון הארוחות המהירות, אבל היא, ללא ספק, עדיפה על פתיתים. היא עשויה מ’חיטת דורום’, שהיא זן מיוחד של חיטה. חיטת דורום מכילה יותר חלבון מאשר חיטה רגילה, תפוח אדמה או אורז, ופחות עמילן, ולכן פסטה מחיטת דורום נחשבת לאיכותית יותר ומתאימה יותר לבישול. גם מבחינה בריאותית, כאמור, וגם מבחינה קולינרית, שכן חיטת הדורום מקנה לפסטה קשיחות שאינה נהרסת בבישול בקלות. 

יש לציין, כי האינדקס הגליקמי של הפסטה הוא נמוך בכל מקרה, יחסית לתוספות פחמימתיות אחרות, והוא עומד על כ־30-45, וזאת גם כאשר מדובר בפסטה מחיטה רגילה, מה שאומר שאכילת הפסטה לא תביא לזינוק רמת הסוכר בדם ולצניחתה לאחר מכן, כפי שעושים זאת הלחם או תפוחי האדמה, וכמובן – הפתיתים. 

זו הסיבה בשלה הפכה הפסטה להיות חלק מן המזון המומלץ לספורטאים. היא מספקת הזנה של אנרגיה למשך כמה שעות לאחר אכילתה. בכך היא מתאימה לכל אדם שדרושה לו אנרגיה .

יתרונותיה של הפסטה יבואו לידי ביטוי מושלם בצורתה המלאה. פסטה מחיטה מלאה מכילה כמות רבה של סיבים תזונתיים, להם מיוחסים יתרונות בריאותיים רבים כגון השפעה חיובית על רמות כולסטרול בדם, עלייה מאוזנת ברמות הסוכר לאחר הארוחה (דבר החשוב לחולי הסוכרת), הורדת הסיכון למחלות ממאירות ועוד, אך תכונה חשובה של הסיבים התזונתיים, שממנה נהנה כאשר נאכל פסטה מחיטה מלאה, תהיה בהרגשת השובע שתישאר איתנו לאורך זמן, לעומת אכילת פסטה לא מלאה. כל אלה מביאים את הפסטה מחיטת דורום מלאה להיות אחת הפחמימות היותר מומלצות בארוחה. 

חשוב לציין, שכאשר מדובר ביצרנית איכותית, טעמה של הפסטה אינו נפגע בעקבות השימוש בדגן המלא, ולכן אין שום סיבה לחשוש ממעבר לאכילת הפסטה המלאה. תוכלו אפילו לעשות ניסיון כאשר תתנו לילדכם לטעום את הפסטה שהכנתם, ותופתעו לגלות שאף אחד לא ישים לב להבדל…

חסרונות

פסטה היא, אחרי הכול, עוד חיטה, וחיטה אינה חסרה בתפריט המערבי שממנו ניזונים רובנו כיום. בשל זמינותה הרבה בתפריט, ויש אומרים גם בשל תהליכי ההנדסה הגנטית שעברה, הפכה החיטה להיות אלרגנית עבור רבים מאיתנו. אם אתם סובלים ממיגרנות, מעודף ליחה, ואפילו מקשיי קשב – כדאי שתבדקו אם לא ידה של החיטה במעל. אפילו תחושת הכבדות והעייפות אחרי ארוחה – קשורה לעתים קרובות לחיטה שאכלתם בה. 

אז גם אם לא תוכלו להימנע לגמרי מחיטה – למה לדחוף אותה לכל ארוחה? חיטה בבוקר, חיטה בערב, חיטה בעוגה של הפסקת הקפה – למה שוב חיטה בארוחת הצהריים? 

פסטה היא גם מוצר תעשייתי מעובד, ועל כן, גם אם מול הפתיתים היא מנצחת בהפרש ניכר – בתחרות הבריאות מול דגנים בצורתם הטבעית היא, ללא ספק, מפסידה.

קחו טיפ

מה שמייחד את הפסטה הוא יכולתה להתמזג עם מרכיבי מזון רבים כגון ירקות, גבינות, בשר, עוף, דגים ועוד. תכונה זו מאפשרת לאלתר בקלות ובמהירות ארוחה מאוזנת הכוללת את שלושת אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים, כאשר הפסטה היא המרכיב העיקרי לתרומה הקלורית (כ־50%) ועליה “מולבש” רוטב המביא עימו תרומה קלורית נוספת של 50% מחלבון ושומן ביחד (גבינה רזה, נתחוני עוף, טופו, סלומון ועוד). מומלץ לשלב עם הפסטה כמה שיותר ירקות על־ מנת להגדיל את נפח המנה, להעשירה בטעמים, וכמובן – להקפיץ את ערכה הבריאותי.

סלט פסטה ונתחי עוף- מתכון מנצח

כך תנצלו בהצלחה את שאריות העוף מהמרק של שבת לארוחה מהירת הכנה, שילדים אוהבים במיוחד. ואל תיבהלו אם חסרים לכם אי־אלו חומרים. הגמישות רק מייצרת הרכבים חדשים ונפלאים… 

החומרים:

1 כוס פסטה קצרה (או פתיתים) מבושלת
2  כוסות נתחים קטנים של עוף מבושל (ללא עור ועצמות)
6  גבעולי סלרי קצוצים דק (עם העלים)
3  בצלים ירוקים קצוצים דק
חופן פטרוזיליה קצוצה
חופן שמיר קצוץ
2  שיני שום קצוצות דק
5  מלפפונים חמוצים חתוכים לקוביות
2  כפות גדושות מיונז
1  כף גדושה חרדל

אופן ההכנה

מערבבים הכול יחד, טועמים ומתקנים תיבול. 

אורז

יתרונות

מעלתו הגדולה של האורז (המקורי, לא זה של בן־גוריון…) הוא היותו טבעי. כך בראו הקב”ה, וכך אנו אוכלים אותו. לאחר בישול, כמובן.

כל סוגי האורז תורמים לאורח חיים בריא. האורז דל נתרן (החלק הרע שבמלח) ונטול גלוטן (טוב לחולי צליאק ולאנשים הרגישים לגלוטן). הוא מקור טוב למינרלים דוגמת ברזל ואבץ ולוויטמינים מקבוצה ,B לרבות חומצה פולית החשובה במיוחד לאימהות. 

האורז הוא מקור טוב לפחמימות מורכבות שהן המקור המומלץ לצרכים האנרגטיים של הגוף. כל סוגי האורז (הן הלבן והן המלא) יתרמו לתחושת שובע. האינדקס הגליקמי של האורז הוא בינוני עד נמוך, תלוי בסוג האורז ובשיטת בישולו.

אורז לבן הוא אורז שקליפתו העשירה בסיבים תזונתיים בלתי מסיסים הוסרה, ואילו אורז מלא הוא כל סוג אורז שקליפתו הושארה יחד עם ליבת הגרעין המכונה אנדוספרם. כמובן, האורז המלא מנצח בקלות בתחרות, כמו רוב המזונות שאנו אוכלים אותם כברייתם, ללא עיבוד. הוא עשיר בסיבים תזונתיים בלתי מסיסים המצויים בחלק החיצוני של מעטפת הגרעין ובסיבים מסיסים המצויים בחלק הפנימי של הגרעין. המסיסים תורמים לבריאות הלב וכלי הדם, והלא־מסיסים תורמים לעיכול קל ותקין (צואה נפחית, פחות יבשה וקשה).

האורז החום ידוע בתרומתו להפחתת הסיכון למחלות לב ולסוכרת סוג 2, ומסייע בשמירת המשקל. בחצי כוס של אורז חום מבושל 108 קלוריות, 8% מהדרישות היומיות לסיבים תזונתיים, 7% מהדרישות לפחמימות, 7% ניאצין, 6% תיאמין ו-2% ברזל.

חסרונות

על אורז מלא אין לנו כמעט תלונות, למעט דעתם של תזונאים מסוימים הסוברים כי הקב”ה ברא את העולם כך שכל צמח טוב לאכילה לאנשי האזור בו הוא גדל. האורז, שהוא טוב מאוד עבור הסינים והיפנים, אינו מומלץ עבור בני אסיה, להם מומלץ לצרוך את הגידולים המקומיים – השעורה, למשל.

אך ככל שהאורז מלבין, הוא הופך להיות שנוי במחלוקת. מצד אחד, יש לאורז מה להציע מבחינת ערכים תזונתיים, גם כאשר הוא ללא קליפה. בליבת הגרעין שלו יש סיבים תזונתיים מסיסים הטובים לבריאות הלב וכלי הדם, ובכל מקרה הוא עדיף על חיטה לבנה ללא קליפה. מאידך, אורז לבן הוא בעצם פחמימה ריקה, על כל מה שזה אומר, והאינדקס הגליקמי שלו גבוה במיוחד, כך שהוא מעלה את רמות הסוכר בדמנו במהירות שיא.

מצד שני, הסיבים התזונתיים הבלתי מסיסים שבאורז המלא טובים לבריאות מערכת העיכול כאשר היא בריאה, אולם עבור אנשים הלוקים בבעיות במערכת העיכול, דווקא הסיבים הללו אינם טובים. יוצא מכך שדווקא האורז הלבן, נטול הקליפה, שהוא קל לעיכול, מתאים עבור תזונת אנשים המחלימים ממחלות דרכי עיכול, החל בקלקול קיבה וכלה בדלקת המעי או דלקת הסעיפים. היעדר הסיבים הבלתי מסיסים מגרה פחות את המעי.   אז שיהיה לכם במזווה גם אורז לבן, למקרה הצורך.

ישנן גם עדויות על שאריות של חומרים מסוכנים כמו טלק ואסבסט שמשמשים בתהליך שיוף האורז והלבנתו, ונמצאו באורז שנמכר לציבור, גם ודווקא באורז מלא. עובדה זו מחדדת את הצורך בהשריית האורז למשך עשר דקות לפני הבישול, ובשטיפתו החוזרת ונשנית עד שהמים נעשים שקופים לגמרי. שטיפה זו, מלבד מה שהיא משפרת את טעמו ואת מרקמו של האורז המבושל, גם תסיר כל שארית בלתי רצויה שהייתה אולי קיימת באורז שלכם. 

קחו טיפ

איך בוחרים אורז?

קודם כול, בודקים  את רמת החלבון שבו. סוגים שונים של אורז, אפילו של אורז לבן, נבדלים זה מזה ברמת החלבון. יותר חלבון פירושו אורז עשיר ומזין יותר, וגם אינדקס גליקמי נמוך יותר.

כדאי להתאים את סוג האורז למאכל שעבורו אתם מייעדים אותו. גרעינים ארוכים (בסמטי, יסמין, חום ארוך, אורז בר) יהיו פחות דביקים בעקבות הבישול. גרעינים עגלגלים (ארבוריו, אורז לסושי) יהיו דביקים ורכים בעקבות הבישול, וגרעינים בעלי אורך בינוני (חום בינוני, אורז שחור) – יהיו ממוצעים בנושא זה. בנוסף, ככול שהגרעין קצר יותר ועגלגל, כך הוא יהיה בעל טעם מתקתק ומרקם חלק.

והעיקר, בפרט כשמדובר באורז מלא, לא לוותר על אורז איכותי. כמו בהרבה תחומים גם כאן – מה שמכניסים הוא מה שמוציאים. אל תתפשרו על אורז שגרגיריו שבורים וקצותיהם חומים־שחורים. הוא נראה גרוע לפני הבישול והוא ייראה גרוע גם אחריו. מניסיוני, המומלצים ביותר בתחומי האורז המלא הם הבסמטי או העגול – תלוי לאיזו מטרה. הם נקיים, צחורים ושלמים. מחירם מעט יותר יקר – אבל אחרי שמנסים אותם רואים כמה אורז מלא יכול להיות טוב וטעים.

למרבית סוגי האורז טעם וארומה אופייניים, וניתן לערבבם עם פירות וירקות (במהלך הבישול או אחריו) כדי לקבל מנת אורז עשירה בטעמים ובערכים תזונתיים. זמני הבישול משתנים מסוג לסוג וכך אף כמויות המים או הציר שיש להוסיף לאורז, ולכן לא כדאי לבשל יחד כמה סוגים, אלא אם וידאתם שלכולם זמני בישול דומים, או שתוסיפו לסיר את הסוג הדורש פחות בישול מאוחר יותר.

אורז מלא – מתכון בסיסי

הכנת אורז טוב היא אומנות לא פחות מהכנת מרנג או קינוח מפואר, וכשמדובר באורז מלא – זה אפילו מורכב יותר. הנה מתכון מעולה ומפורט מאת הנטורופתית ענבל נתן־בר. 

רכיבים: 

 1 כוס אורז מלא (או אדום או אורז בר) – מושרה ללילה.
1 3/4  כוסות מים פושרים (ממטהר מים/ מינרליים)
כפית שמן זית
1/3  כפית מלח אטלנטי

אופן הכנה: 

1. 1. השלב הראשון והחשוב בהכנת אורז מלא עדין וללא טעמי לוואי, הוא השרייה של 12 שעות בטמפרטורת החדר ומקסימום 24 שעות (במקרר).  אם לא הספקתם להשרות מראש – לפחות השרו במים רותחים לכמה דקות, ושטפו היטב כמה פעמים. 

• . שמים בסיר  שמן זית,  מלח,  מים ואורז. מביאים לרתיחה, מכסים במכסה (בלי חורים) ומנמיכים לאש הנמוכה ביותר. 

•  מבשלים כחצי שעה־ארבעים דקות, ובודקים אם האורז מוכן.

•  משאירים את הסיר מכוסה 15 דקות. המשקיענים יפתחו את הסיר ויפרידו בעדינות את הגרגרים במזלג.

גיוונים:
1. מאדים בצל בכף שמן זית או במים, מוסיפים שום, ירקות חתוכים דק כמו גזר, קישואים, פרחי כרובית, ברוקולי, פטריות וכו’ כיד הדמיון הטובה.  מאדים מספר דקות, מוסיפים את האורז ואת המים ומבשלים כרגיל. לירקות קשים יש להוסיף מעט יותר מים.
2. תבלינים שמעניקים לאורז צבע, טעם וריח נפלאים כמו כורכום, פפריקה מתוקה וחריפה, קינמון, פלפל שחור, פלפלים חריפים וכדומה – מוסיפים בתחילת הבישול.
3. פירות יבשים: צימוקים, תמרים, משמשים, כמו גם שקדים לא קלויים או שומשום מלא  – מוסיפים לאחר הבישול, עם או בלי ירקות.
4. אורז מתוק – מוסיפים לאורז המוכן כף דבש, כף רוטב סויה, ירקות מאודים, צימוקים וכדומה.
5. מג’דרה: ביחס של חצי כוס עדשים (חומים או ירוקים, רצוי מושרים ללילה ומונבטים) על כל כוס אורז. מבשלים את העדשים בנפרד עד לריכוך, מוסיפים לאורז המבושל, מומלץ עם בצל מוקפץ במעט שמן.

בורגול

יתרונות

הבורגול, או אחותו הקטנה והחביבה ג’רישה – הם בעצם גרעיני חיטה שבורים. יש להם גם שם עברי יפה: ריפות, אך לרוב הם עונים לשם הערבי הישן והטוב.

הם טובים כי הם טבעיים ומלאים, וגם לא מאד מעובדים. רק מבשלים גרעיני חיטה שלמים, גורסים אותם, ויש לנו בורגול. כמובן, ניתן לגרוס אותם בגדלים משתנים, מה שיוצר סוגים שונים של בורגול: בורגול גס, בורגול דק וג’ריש. הבורגול מכיל, אפוא, את כל הסיבים התזונתיים שבגרעין החיטה, ובכך עדיף בהרבה על הפתיתים, ויש אומרים גם על האורז הלבן.

יתרונו העיקרי של הבורגול הוא במהירות הכנתו. אם ארוחת חירום היא עבורכם פתיתים ונקניקיות, פשוט בשל פרק הזמן המיניאטורי בן שש הדקות הדרוש לקבלת סיר מהביל של פתיתים מוכנים, אז בורגול, או מוטב ג’רישה, הם פתרונות נפלאים עבורכם.

אפשר גם לוותר על הבישול ולהסתפק בהשריה, וכאן יתרונו הבולט של הבורגול, כאשר בניגוד לאורז, למשל, השריה ארוכה מדי של הבורגול במים או בישול ארוך מדי במים רותחים אינם גורמים לו להיות דביק מדי. 

חסרונות

משום מה, זכתה משפחת בורגול ליחסי ציבור מצוינים, הרבה מעבר למה שמגיע לה. עודני זוכרת את עצמי בצעדי הראשונים וההססניים במטבח הבריא, מספרת לחברתי התזונאית בגאווה רבה שהכנתי בורגול. זוכרת את האכזבה מול מבטה הספקני שסירב להצטרף להתלהבות. כי מהו בעצם בורגול? – חיטה. שוב חיטה. עוד חיטה. ולא רק חיטה, אלא חיטה שעברה בישול ומעט עיבוד.

אז כשהוא מגיע כתוספת מהירה במקום פתיתים או קוסקוס – הוא עדיף, כשם שקמח מלא עדיף על קמח לבן. אבל קשה לומר שהוא מייצג את אידיאל מנת הבריאות המיטבית. לארוחות מושקעות יותר – נסו להתיידד גם עם שכניו מימין ומשמאל במדף הדגנים…

קחו טיפ

שמרו תמיד בארון בורגול וג’רישה באריזת ואקום להכנה מהירה ברגעי חרום. אם אתם יוצאים בבוקר מהבית בלחץ, ומודאגים מארוחת הצהריים שתאלתרו עם שובכם – רוקנו בורגול להשריה בקערת מים. אל תדאגו, גם אם הוא יספח יותר מדי נוזלים, ניתן לסחוט אותו בקלות מבלי לפגוע במרקם שלו או בצורתו ומבלי שיהפוך לעיסה דביקה. 

כשתחזרו – תוכלו להכין מהבורגול מגוון רחב ביותר של מנות – סלטים קרים, תבשילים ועוד – כמעט עם כל מה שתמצאו במקרר או במזווה.  זאת בזכות מרקמו הייחודי ונטייתו לספוח אליו טעמים בקלות ובמהירות. הג’רישה, למשל, עשויה להחליף בהצלחה את הקוסקוס בכל מרשם, תוך הענקת איכות בריאותית מליגה שונה לגמרי. 

ומבחינת ההכנה – ג’רישה היא באמת ממש במקום פתיתים. מכינים אותה ממש באותה צורה, והיא נהדרת עם רוטב של בשר או כל תיבול שאהבתם להוסיף לפתיתים שלכם.

 

סלט טבולה

פחמימות וירקות בסלט מהיר, פשוט, מוכר ואהוב

החומרים:

3  כוסות מים רותחים

כוס בורגול דק

 3 עגבניות

חצי כוס נענע קצוצה דק

מיץ מחצי לימון

2  כפות שמן זית

חצי כוס כוסברה קצוצה דק

 2 שיני שום כתושות

מלח ופלפל לפי הטעם

אופן ההכנה:

בקערה עם מכסה משרים את הבורגול במים רותחים למשך שעה – יש למלא מים עד לכיסוי הבורגול ולסגור את המכסה. לחילופין ניתן להשרות למשך כמה שעות במים קרים.

מעבירים את הבורגול למסננת ומסננים את הנוזלים. מעבירים לקערה.

קוצצים 3 עגבניות לקוביות קטנות ומוסיפים לקערת הבורגול.

מוסיפים לקערה גם נענע, מיץ לימון, שמן זית, כוסברה, שום כתוש, מלח ופלפל ומערבבים היטב.

גריסים

יתרונות

“האחת בוכה על דלילות הפנינים בשרשרתה, והאחרת – על העדר ‘פנינים’ בפנכתה”…” – היו נאנחות זקנותינו החכמות (באידיש זה נשמע טוב יותר…), ובכך הפגישו אותנו, מלבד עם האמת אודות טבע האדם, גם עם הווי החיים המזרח־אירופי, ועם אחד המאכלים העיקריים שחימם והשביע את המון העם: גריסי הפנינה. 

גם בארצות המזרח היו הגריסים דגן זול ורווח שנטחן לקמח וללחם, שיובש והפך ל’קליות’ שמשמחות, כזכור, את הטף ברגל, ושנטל חלק בראש בכל תבשיל קדירה.

כמה זול – ככה טוב. הגריסים, גרעיני השעורה, מכילים את כל הנדרש ממאכל בריאות משביע. לא רק שהם בעלי אינדקס גליקמי נמוך ביותר, אלא שבזכות הכרום שהם מכילים נודעת להם גם השפעה מאזנת סוכר, וישנן אפילו שיטות לטיפול בסוכרת מסוג 2 המתבססות על תקופה של ‘דיאטת שעורה’, בה כל הפחמימות הן משעורה.

בנוסף, השעורה ידועה בשיטות ריפוי עממיות כמקררת ומייבשת, ומומלצת במצבי הצטננות להוצאת ליחה. ייתכן שיש קשר לממצאים האחרונים המייחסים לגרמניום, שמצוי בה בשפע, סגולות של המרצת המערכת החיסונית.

מבחינה קולינרית יכולים הגריסים, במיוחד גריסי הפנינה העדינים, לתפקד ממש כמו פתיתים, אם רק יודעים להכינם נכון.

חסרונות

קשה למצוא בגריסים חסרונות בריאותיים. קל יותר למצוא בהם חסרונות פרקטיים. יעידו סירי הגריסים הרבים שנאלצתי לזרוק כמעט בשלמותם, עד שלמדו הילדים לצרוך אותם, ועד שלמדתי אני להכין אותם נכון.

הבעיות שאיתן יש להתמודד הן הדביקות המעצבנת של הגריסים, בפרט של גריסי הפנינה, שטעמם אמנם עדין יותר, אבל הם דביקים וג’ליים כאלה (לכן הם מרפדים מצוין את מערכת העיכול), מה שמתאים אותם מאד למרק ולתבשילי קדירה כבדים, ועושה אותם פחות נחמדים כתוספת לארוחת צהריים פשוטה. 

אין ספק, הם צריכים טיפוח והשקעה, אבל בסופו של דבר הם יודעים להיות עשירים וטעימים – הרבה יותר מסתם סיר ‘פושט’ של פתיתים.

טיפ

ניתן למצוא בחנויות הקטניות שלוש ואריאציות שונות של גרעיני שעורה:

שעורה – גרעיני שעורה שלמים. הם, כמובן, אלה המשמרים את מלוא הערכים התזונתיים של גרעין השעורה, אך הם קשים מאד לבישול ולריכוך, ומתאימים בעיקר לחמין המתבשל שעות ארוכות.

גריסים –גרעיני שעורה שהחלק הגס ביותר של הקליפה הורחק מהם. 

גריסי פנינה –הצורה העדינה ביותר. גם הם היו פעם גרעיני שעורה מאורכים, וקיבלו את צורתם העגלגלה לאחר ליטוש מסיבי. אלא שבשונה מדגנים מלוטשים אחרים – הם עדיין מכילים שפע של יתרונות בריאותיים, וגם האינדקס הגליקמי שלהם נמוך למדי.

בררו כמות גדולה של גריסי פנינה, השרו למשך כמה שעות, חלקו לשקיות והקפיאו. תוכלו לשלוף שקיות כאלה להכנה מהירה של תוספת – מעל בצל וירקות, או בתיבולים מגוונים.

תבשיל גריסי פנינה עשיר 

רכיבים:

• 6 כפות גדושות גריסי פנינה, מושרים במים ל־4 שעות.
• 3 כפות רוטב טריאקי 
• 2 כפות רוטב צ’ילי מתוק
• קורט פפריקה מרוקאית חריפה
• 2 חופנים כוסברה קצוצה
• 1 כף שמן זית אורגני כתית מעולה
• 1 כפית שטוחה מלח ים
• 2 עגבניות בינוניות קצוצות דק
• 2 יחידות בגודל ממוצע של פטריות פורטבלו קצוצות.
• מים לפי הצורך

אופן ההכנה:

1. משרים כוס אחת של גריסי פנינה במים למשך 4 שעות לפחות.
   2.  מטגנים קלות את הפטריות הקצוצות בשמן זית.
   3.  מוסיפים את העגבניות קצוצות דק.
   4. מוסיפים את המלח, הפפריקה, רוטב הטריאקי והצ’ילי המתוק.
   5. מוסיפים את גריסי הפנינה ומערבבים היטב.
   6. מוסיפים מים רותחים עד לגובה התבשיל.
   7. מבשלים על אש קטנה במשך כ־15 דקות עד לספיגת הנוזלים.
   8. מוסיפים את הכוסברה הקצוצה, מערבבים ומגישים חם.
   9. בתיאבון (:

הערה: חשוב להיערך מראש ולהשרות את גריסי הפנינה ל־4 שעות לפחות.

קינואה

יתרונות

מדף הדגנים הוא רחב ורב־היצע, ולא נציג כאן את כל תושביו בשמם. שונה ומיוחדת היא הקינואה, המעניקה מענה מושלם במקרים בהם רוב הדגנים נכשלו.

שכן, על אף שהיא פחמימה, הקינואה אינה מכילה גלוטן, ובעצם כלל אינה דגן, כלומר אין לה כל קרבת משפחה לאורז או לכוסמת. היא בעצם גרגר של צמח השייך למשפחת הסלקיים. לכן, אם גיליתם שכמו רוב האנשים אתם חשים כבדות לאחר ארוחה שמשלבת פחמימות עם חלבון מן החי – נסו את הקינואה. ייתכן כי היא תעניק לכם את תחושת השובע הנעים והמרגיע, שמותיר גם אנרגיה לתפקוד אחריו.

מצד שני, הקינואה מיוחדת גם בכך שבשונה מדגנים אחרים היא מכילה בתוכה חלבון מלא ושפע ברזל, ולמעשה יכולה לשמש כארוחה מלאה בפני עצמה.

חסרונות

אם ילדיכם הם מהמיעוט שמריע בחדווה למראה הקינואה שבצלחתם – אז החיסרון היחיד עבורכם הוא מחירה הגבוה של הקינואה, וכשחושבים על כך שתוספת איכותית מונעת אכילת יתר, זה יוצא הרבה יותר זול בחשבון הסופי.

אבל אם ילדיכם דומים לרוב הילדים, אז אתם מכירים את החיסרון היטב… וזה לא שהיא לא טעימה, הקינואה. היא דווקא משובחת מאוד, אבל משהו במרקם הפירורי שלה, שלמבוגרים מעניק דווקא טעם אגוזי עדין ונפלא – מעצבן כנראה את הילדים בלשון.

מניסיון, אפשר לרתום לעזרה את ידידם הטוב של הילדים בכל העולם – רסק העגבניות. חלקם מכירים אותו בשם קטשופ, וכדאי שיכירו צורות נוספות, חביבות לא פחות, אבל בניגוד לקטשופ – גם בריאות. על כל פנים, נסו להכין קינואה עשירה בתיבול וברסק עגבניות, כמו במתכון המצורף.

טיפ:

לעולם אל תציעו לילדים קינואה. זה צריך להיות מאכל של גדולים שילדים מתחננים לטעום ממנו רק קצת…

ועוד משהו: הקינואה מתפקדת יפה בכל מקום שהיה אמור להיות אורז. נסו, למשל, פלפל ממולא בקינואה. מעדן, הא?

עגבניות ממולאות בקינואה ובעשבי תיבול

גם אם לא כולם אוהבים את הפלפל או את העגבנייה – הקינואה מקבלת בתוכם טעם שקשה לסרב לו. סוד: אפשר להכין מלכתחילה רק את המילוי…

החומרים

1 כוס קינואה

8 עגבניות בינוניות

1 בצל

1 כוס עשבי תיבול קצוצים

2 כפות רסק עגבניות

3/4 כוס מים רותחים

כף שמן

חצי כפית מלח

אופן ההכנה

משרים ושוטפים היטב את הקינואה.

מבשלים בכמות גדולה של מים עם חצי כפית מלח,  12 דקות.

בינתיים קוצצים בצל ומטגנים אותו.

מסננים את הקינואה (כמו פסטה).

מכינים את העגבניות למילוי:

חותכים את ה”כיפה” של כל עגבנייה (-החלק העליון עם העוקץ) ושומרים בצד.

מרוקנים את תכולת העגבנייה לקערה.

קוצצים עשבי תיבול אהובים (פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, אורגנו, בזיליקום, טימין), ומוסיפים לקערה.

מוסיפים לקערה את הקינואה, הבצל המטוגן, רסק עגבניות מהול במים הרותחים,  כף שמן וחצי כפית מלח.

מערבבים הכול היטב, טועמים ומתקנים תיבול לפי הטעם.

ממלאים כל עגבנייה עד כ־3/4 מגובהה, ומכסים ב”כיפה” ששמרנו בצד.

אופים את העגבניות בתנור בחום בינוני כחצי שעה או עד שהעגבניות נראות אפויות. 

לגיוון:

ניתן למלא ירקות אחרים כמו קישואים, פלפלים, דלורית חצויה לשניים ועוד כיד הדמיון הטובה…

הפוסט על ‘אורז בן־גוריון’ שמעתם? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.