פטרת (Mycosis) היא מחלת עור הנגרמת על־ידי סוגים שונים של פטריות. נהוג לחלק את הפטריות הגורמות למחלות בבני אדם לשני סוגים עיקריים:
דרמטופיטים – פטריות אלו צומחות בשכבה הקרנית – השכבה העליונה של העור, וניזונות מתאי עור מתים (קרטין). פטריות אלו גורמות לפטרת שטחית ברקמת העור ומסווגות לפי מיקום צמיחתן: פטרת הקרקפת/גזזת, פטרת רגליים, פטרת ציפורניים, פטרת זקן, פטרת פנים, פטריית שמש ועוד. הפטריות השכיחות בקבוצה זו הן מיקרוספורום, טריחופיטון ואפידרמופיטון.
פטריות שמר – פטריות אלו נמצאות באופן טבעי על־גבי העור ובמעיים. פטריות אלו משגשגות באזורים לחים וחשוכים כמו בין אצבעות הרגליים, בית השחי, מפשעות, מתחת לקפלי עור ועוד. הפטריות השכיחות בקבוצה זו הן קנדידה אלביקנס ומאלאזסיה.
זיהום פטרייתי יכול להגיע ממקור חיצוני או פנימי. בקרב אנשים בעלי מערכת חיסונית תקינה הוא יופיע כזיהום ראשוני. אך הוא יכול להופיע גם כזיהום שניוני למחלה אחרת, בעקבות פגיעתה במערכת החיסון.
לרוב, זיהומים פטרייתים פוגעים בשכבה החיצונית של העור, אך במקרים נדירים (עקב חולשה או דיכוי של המערכת החיסונית) הם עלולים לחדור לשכבות התחתונות ולהגיע אל איברים שונים דרך מערכות הלימפה או הדם.
זיהומים פטרייתיים הם זיהומים עיקשים אשר נוטים להתפשט ואינם עוברים מעצמם. מרבית הפטריות מדבקות ועלולות לעבור מאדם לאדם במגע ישיר או עקיף, למשל דרך שימוש משותף במקלחת. זו סיבה נוספת לחשיבותו של הטיפול.
יוצא לעור
פטרת העור היא שם כולל לזיהומים פטרייתיים חיצוניים, הנוצרים באזורי גוף שונים ועל־ידי פטריות שונות. ביניהם:
פטרת בין האצבעות – הפטרת הנפוצה ביותר. פטרת זו מתבטאת בקילופים של העור (בין האצבעות או על כף הרגל), אדמומיות, גרד עז שעלול להוביל לחתכים בעור ועור יבש ומחוספס. חוסר טיפול בפטרת זו עלול להביא להתפשטות הפטרת לציפורניים.
גזזת – לרוב מתבטאת בקרקפת, אך יכולה להופיע גם באזורים סמוכים כמו הצוואר, וליצור שטחים נטולי שיער המאופיינים בעור יבש ובקשקשת. הגזזת יכולה גם לגרום להתפתחות זיהומים חיידקיים משניים, וכתוצאה ליצור דלקת אשר מלווה באדמומיות, נפיחות ומוגלה. לעתים גם יופיעו חום גבוה ונפיחות של בלוטות לימפה.
פטרת הגוף – יכולה להופיע באזורים שונים של העור ולהתבטא בנגעים עגולים בעלי קצוות אדומים או בעור יבש ומחוספס.
הגורמים לפטרת העור הם הפטריות היוצרות אותה… עם זאת, ניתן להצביע על גורמי סיכון המאפשרים קרקע נוחה לצמיחתן. הגורם הפנימי הוא חולשה של מערכת החיסון, שאינה מסוגלת להילחם בפטריות, זאת לעתים בעקבות נטילת תרופות המדכאות את מערכת החיסון. גם אנטיביוטיקה פוגעת ביכולת העמידה של הגוף, בכך שהיא הורגת את החיידקים הפרוביוטיים שאחד מתפקידיהם הוא המלחמה בפטריות. לכן פעמים רבות לאחר נטילת אנטיביוטיקה תופענה פטריות על העור.
בשלב הבא יש חשיפה של הגוף להדבקה. למשל, באמצעות הליכה על רצפה מזוהמת, כמו במקלחות ציבוריות, או בכלל שהייה בבריכות שחייה ציבוריות שהן מקום להעברת זיהומים פטרייתיים. פגיעה בשכבות העור החיצוניות באמצעות שפשוף או מחלת עור, מאפשרת את חדירת הפטרייה פנימה.
המתגוררים באזורים חמים ולחים חשופים יותר לזיהומים פטרייתיים בשל התנאים הנוחים לשגשוגם. חולי סכרת, או כל מי שאספקת הדם לרגליו לקויה, מצויים בסיכון מוגבר לפטרת בעור הרגליים.
צפוי בציפורן
פטרת בציפורניים (אוניקוניקוזיס) הא זיהום פטרייתי הפוגע בדרך כלל בציפורני הרגליים, אך עלול להופיע גם בציפורני הידיים. הפטריות הפוגעות בציפורניים ובסביבתן גורמות לפירוק של השכבה הקרנית של העור והציפורניים וניזונות מחומרי הפירוק. התסמינים: התעבות הציפורן, שינויי צבע – משקוף ללבן או צהבהב, שינויי צורה, סדקים, התפצלויות או התפוררות של הציפורן ואף התנתקותן מן הבסיס ושבירתן.
פטרת בציפורניים שכיחה בעיקר בגיל המבוגר שבו קצב גדילת הציפורן איטי יותר ומאפשר לפטרייה לצמוח ולשגשג. פטרת ציפורניים עלולה לגרום לאי־נוחות, לכאב, לקושי בהליכה, לציפורן חודרנית ולהפרעה אסתטית. במקרים שבהם ישנה מעורבות חיידקית, עלולה להתפתח דלקת הגורמת לכאב ולאודם בעור שמסביב לציפורן.
כל הגורמים המביאים לפטרת העור עלולים להביא גם לפטרת הציפורניים. בנוסף ישנם גורמים ייחודיים הקשורים בתפקודה של הרגל. לחץ מכאני על הרגל, הנובע משינויים במבנה העצם, בזרימת הדם, ואף מנעל לא מוצלחת – יכול להביא להתפתחות של פטרת ציפורניים. גם חשיפה מוגברת למים ולחומרי ניקוי מאפשרת חדירה של הפטרייה אל העור. וכמובן – חוסר אוורור נאות של כף הרגל, ולהיפך: הליכה יחפה המאפשרת הדבקה.
באופן טבעי
קיים מידע רב על שיטות טבעיות שונות ומשונות לטיפול בפטרת בעור או בציפורניים. מניסיוננו, טיפולים אלו נכשלים בדרך כלל עקב אי־יעילות או עקב חוסר יכולת להתמיד בטיפול הממושך.
למרות התיאור של השיטות הטבעיות השונות, אשר יופיע מיד, המלצתנו למקרים קשים היא לטפל בפטריות עקשניות בעור או בציפורניים בעזרת טיפולים קונבנציונאליים. במידה שקיים צורך לשימוש פנימי בתרופות אנטי־פטרייתיות, הרי שרצוי לשלב צמחי מרפא אשר יגנו על הכבד ויפחיתו את הסיכון שבשימוש בתרופות. במקרים קלים יועילו הטיפולים הטבעיים וצמחי המרפא שיפורטו בהמשך.
בכל מקרה של זיהום פטרייתי רצוי להקפיד על תזונה עשירה בסיבים וענייה במזונות אשר עלולים להחליש את מערכת החיסון כגון סוכרים, מוצרי חלב, שומנים רוויים וכד’. במקרה שהזיהום הפטרייתי נוצר עקב שגשוג של פטריית הקנדידה, יש, ראשית כל, לעשות טיפול מקיף בפטריית הקנדידה, ורק לאחר מכן לטפל מקומית בפטריות העור.
ניתן להשתמש בצמחי מרפא לטיפול פנימי או חיצוני בפטרת בעור או בציפורניים.
טיפול פנימי: נשתמש בצמחי מרפא ממריצי חיסון ונוגדי זיהום כגון: קיפודנית (Echinacea spp), טבבויה (Tabebuia impetiginosa), פלודנדרון (Phellodendron spp).
בנוסף, ניתן ליטול כמוסה עד שתיים של שמן אורגנו ביום. במקרה זה רצוי ליטול גם תוסף של חיידקים פרוביוטיים על־מנת לפצות על הפעילות נוגדת החיידקים של האורגנו.
טיפול תומך בלקיחת תרופות אנטי־פטרייתיות: תרופות אנטי־פטרייתיות הן תרופות חזקות, שיש בהן סיכון של פגיעה בכבד. אם נוטלים אותן – חשוב להיעזר במקביל בצמחי מרפא המגינים על הכבד, על־מנת להפחית את תופעות הלוואי התרופתיות.
צמח המרפא העיקרי למטרה זו הוא הגדילן המצוי (Silybum marianum), המצטיין בהגנה על הכבד מפני קשת רחבה של גורמים אשר עלולים להזיק לו.
צמחי מרפא נוספים המגינים על הכבד כוללים כורכום (Curcuma longa), פטריית ריישי (Ganoderma lucidum), לפה גדולה (Arctium lappa), שכיסנדרה סינית (Schisandra chinensis) ועלי ארטישוק(Cynara scolymus).
טיפול חיצוני: ניתן להשתמש בצמחי מרפא נוגדי פטריות דוגמת שרף מור (Commiphora molmol) או ציפורני חתול* (Calendula officinalis), וצמחי מרפא אשר אסורים בשימוש פנימי כגון עלים של ויתניה משכרת (FoliaWithania somnifera).
*לטיפול בפטרת בעזרת ציפורני חתול יש למצות את הצמח באחוז גבוה של אלכוהול (90%) על־מנת שהתמצית תכיל את כל השרפים של הצמח.
צמחים וציפורניים
שמן עץ התה
הטיפול המומלץ ביותר הוא שמן עץ התה- חומר חיטוי טבעי הנמכר בבתי טבע ומאפשר תוצאות מהירות. יש למרוח את השמן על הציפורניים פעמיים ביום במשך חודשיים לפחות, עד שהפטרייה נעלמת.
תמצית זרעי אשכוליות
טיפול חלופי הוא תמצית זרעי אשכוליות שבה משתמשים באותה צורה כמו בשמן עץ התה, פעמיים ביום במשך חודשיים לפחות.
שום טרי
אכילת אחת-שתיים שיני שום טריות מועילה אף היא לאורך זמן, היות שהשום מכיל תכונות אנטי־פטרייתיות משמעותיות.
חומץ
חומץ משמש באופן קלאסי להדיפת פטרת ציפורניים. ניתן להשרות את הרגליים בתערובת של חומץ ומים חמים במשך עשרים דקות מידי יום.
טיפות קליר לפטרת הציפורניים
זהו טיפול טבעי יעיל לפטרת, המעלים אותה ואף מטפל במצבים כגון פסוריאזיס ואקזמה. מדובר בחומר נוזלי טבעי לחלוטין, המורכב מתמצית בנזואין, חומר טבעי לשימור ולחיטוי, חומר אנטיספטי טבעי ופוליגלוקוז- חומר ניקוי אשר מופק מאגוזי קוקוס ותירס, ומתפרק בטבע.
יש לשייף את הציפורניים הנגועות פעמיים ביום עם שלוש טיפות של החומר, כשהציפורניים נקיות ויבשות, במשך חודש. במהלך הטיפול יש להימנע מגריבת גרביים ומנעילת נעליים סגורות, על־מנת שלא להחמיר את המצב.
שמנים אתריים
תערובת המורכבת ממספר שמנים אתריים: אורגנו, שמן עץ התה, לימון, לבנדר, הדס, מנטה, פלמרוזה, ארז, מור, מיורם, קמומיל, ניאולי ורוזמרין. יש לטפטף אחת ליום על הציפורניים הנגועות.
כן, קנדידה
האחראית הבלתי נלאית לרוב הזיהומים הפטרייתיים במערכת העיכול היא הקנדידה. קנדידה היא הגורם הנפוץ ביותר בעולם לזיהומים ממקור פטרייתי, אם כי מינים רבים שלה אינם גורמים נזק לאדם. קנדידה אלבקינס היא המין הנפוץ ביותר, וגורמת לזיהומים מזדמנים בבני אדם, לרוב בחלל הפה ובאזורים נסתרים. במצב פתוגני כפטרת, היא התגלתה כגורם חשוב בתחלואה ואף מוות במחלות כשל חיסוני ובמחלות ממאירות. להלן נתייחס לשתי תופעות נפוצות ומציקות של קנדידה.
לשון נקיה
חלל הפה הוא השער ותחילתה של מערכת העיכול. הלשון היא כמו כרטיס הביקור לבריאות הגוף. לשון נקייה ובריאה מעידה ברוב המקרים על מערכת עיכול תקינה, ופטרייה בלשון מעידה על הפך הבריאות. מעבר לטעם ולריח הלא־נעימים, וכמובן גם האסתטיקה, פטרייה בלשון יכולה להיות גורם פוטנציאלי לדלקות חניכיים, לאפטות ולהתפשטות הזיהום לכל חלל הפה, לוושט ועד למעיים.
איך פטרייה בלשון מגיעה למעיים? – פשוט מאוד. עם כל לעיסה ובליעה מתערבב עם המזון לא רק רוק אלא גם פטריות.
פטרייה במעיים – קנדידה – היא הגורם להרבה הפרעות בריאותיות ולתסמינים רבים. ואם כל זה עדיין לא הספיק על־מנת להתחיל טיפול, אז בנוסף, הפטרייה גם מדבקת.
איך נראית פטרייה בלשון? פטרייה על הלשון מתבטאת בשכבה לבנה או צהובה ולפעמים רק נקודות, אבל שימו לב, לא כל שכבה על הלשון מעידה בהכרח על זיהום פטרייתי ועל הימצאות קנדידה.
הלשון היא הראי למצב הבריאותי ומשקפת את תקינות המערכות הפנימיות שבגוף. שכבה על הלשון יכולה להעיד גם על בעיות נוספות, כגון: דלקות חניכיים, דלקת בלשון, עודף רעלנים, היגיינת־פה לקויה. היא עלולה להיות תופעת לוואי של לקיחת תרופות או של בעיות עיכול כמו גסטריטיס, עצירות ופירוק לקוי של המזון. שכבה המכסה את הלשון היא לפעמים תוצאה של עישון, של תזונה לקויה או, כמובן, של זיהום פטרייתי – קנדידה.
פטרייה בלשון יכולה לגרום לפצעים כואבים (אפטות), וגם להתיישב בדפנות הפנימיות של חלל הפה – תופעה שיכולה לבוא בצורה של מעטה לבן שלא ניתן להסרה. על־מנת לבדוק בבירור אם יש או אין פטרייה בלשון, ניתן לבצע בדיקת מעבדה. כדאי לבצע גם בדיקת צואה, כדי לברר אם הזיהום הוא מקומי בלבד, או שהוא התפשט כבר למעיים. גם אם מדובר על הדבקה מקומית בלבד, כדאי מאוד ללכת למטפל מוסמך, היות שהפטריות בטבען עקשניות ועמידות ומצריכות טיפול מקצועי.
איך תטפלו בפטרייה בלשון? קודם כול, נקו את הלשון יום יום, אבל בשום אופן לא עם מברשת השיניים שלכם! המברשת תמיד לחה והפטרייה תצמח שם בשמחה גדולה. לצחצח את השיניים עם מברשת מזוהמת בפטריות זו סכנה גדולה לבריאות השיניים והחניכיים!
מומלץ להשתמש בכפית פלסטיק חד־פעמית, כי היא עושה את העבודה בצורה לא מזיקה. לפרוטזות ולגשרים בשיניים נדרשים אחזקה וטיפוח מסורים על־מנת למנוע התפתחות של מושבות. פרוטזות, שתלים וכל החומרים המלאכותיים שבפה, הם קרקע נוחה לצמיחה של פטריות, ולעתים קרובות המקור לפטרייה בלשון נמצא דווקא בכל אותם מבנים מלאכותיים כגון תותבות ושתלים.
בריאות הפה תלויה באופן ישיר ב-PH מאוזן. סיגריות, מסטיקים, סוכריות, עישון וכל חומר כימי אחר פוגע באיזון התקין של פלורת הפה ויכול לגרום לריבוי פטריות וחיידקים פטוגנים.
שטיפות פה עם סודה לשתייה בתוספת שמנים ארומטיים אנטי־ספטיים, כמו למשל שמן עץ התה מהול במים, יכול לעזור. ושוב: למרפאים טבעיים יש שיטות רבות לסייע.
קיימים גם תכשירים קונבנציונאליים כמו דקטרין ג’ל או אורלטן או ניסטטין נוזלי לטיפול בפטרייה בפה.
אם מדובר בזיהום פטרייתי גם בלשון וגם במעיים, לא מומלץ לנסות לטפל באופן עצמאי. חייבים לפנות למרפא מקצועי ומנוסה.
מצוקה פנימית
יובש או הפרשות לא רגילות, גירוד וכאב באזורים פנימיים, נובעים לרוב מזיהום של קנדידה. ההפרשה באזור הפנימי מושפעת ומשפיעה על איזון הפלורה. היא מכילה מים, אלקטרוליטים, חלבונים ועוד. המרכיבים האלו משתנים על־ידי גורמים הורמונליים ותזונתיים. התזונה חשובה במיוחד במקרים הנובעים מאורגניזם מזהם, בעיקר קנדידה. קנדידה משגשגת באזור לח וסוכרי, ולכן תזונה מלחלחת ועתירת סוכר תהווה מצע בשביל הקנדידה להתפתח.
הטיפול המוצלח בפטרת כזאת דורש הסרה או הפחתה של כל הגורמים שיוצרים קרקע פורייה לגדילת יתר של פטריית הקנדידה, וכן שיפור התפקוד החיסוני ומניעה של התרבות השמרים. הטיפול הנטורופתי מתבסס על תזונה ה’מרעיבה’ את הקנדידה ובעיקרה היא נטולת סוכרים, פחמימות פשוטות ושמרים.
בנוסף לתזונה, ישנם תוספי תזונה היעילים בטיפול בפטרייה באזור זה. יעילות רבה נודעת לתוספים פרוביוטיים המשפרים את איזון הפלורה, ויש ליטול אותם בבליעה וגם לשים אותם מקומית (כן, אפשר למהול במעט מים או מוטב ביוגורט, ולמרוח). ישנם צמחי מרפא יעילים ביותר בעלי פעילות אנטי־פטרייתית. בשמן עץ התה ובקלנדולה ניתן להשתמש לשטיפה חיצונית של האזור. צמחי מרפא אחרים, בשימוש פנימי, יש להתאים באופן אינדיווידואלי לפי המצב הבריאותי הכללי והאבחנה הבסיסית.
לפטרת חיצונית:
ערבבו כף שמן זית עם חצי כוס מים רותחים. הוסיפו כפית תבלין אורגנו וכפית כורכום, ומרחו על המקום אחרי שטיפה בסבון.
לקנדידה ופטרת פנימית
לתוך 2 כפות דבש, ערבבו בשפיכה תבליני קינמון, שום, כמון, אורגנו וכורכום. אכלו חצי כפית 3 פעמים ביום.
