להרעיב את ההליקובקטר עד שיחוסל

אז מה, הרב מורגנשטרן, מה וכיצד יכול לעזור לעצמו אדם הסובל מהליקובקטר פילורי?

ההליקובקטר, באופן אישי, ממש לא מעניין אותנו. לא משנה לנו מיהו ומה אופיו, אך חשוב לנו לדעת כיצד לוחמים בו חזיתית.

ההבדל הגדול והמרכזי בין הרפואה הקונבנציונאלית לזו האלטרנטיבית, הוא שהרפואה הקונבנציונאלית מנסה כל העת לרוץ אחרי החידקים, הוירוסים, ולתפוס אותם בקצה הזנב… היא נלחמת נגד כל חידק, כל וירוס וכל מחלה – בפני עצמם. 

הרפואה האלטרנטיבית טוענת: עזבו את החידקים. הם הרי מצויים בכל מקום, והשאלה שצריכה להישאל היא: למה הם מצליחים להיכנס, ומה יש לעשות כדי למגר אותם אחר שפלשו אלינו?

הרפואה האלטרנטיבית רואה את הבריאות והחולי במבט כולל. היא בודקת מה התרופף במערכת הכללית, כך שהחידק יכול היה לחדור אליה. כל אחד רוצה לחיות, וגם החידקים… לכן, כשמערכת החיסון פעילה, כשמערכות הגוף השונות מתפקדות היטב וחזקות דיין – החיידקים אינם מנסים לחדור אלינו, כי לא תהיה להם שם אפשרות להתקיים, והם יחוסלו. ולכן הם מדלגים על אלה שמערכת החיסון שלהם איתנה, ומתבייתים על בעלי מערכת חיסון לקויה.

בחזית של חיסול החידק, האנטיביוטיקה עושה עבודה חלקית וזמנית מאד, כי לא ניתן דרך התרופות לחסל את החיידקים לחלוטין, תמיד נשארים חלק מהם. ומאידך, האנטיביוטיקה מחסלת הרבה מהחיידקים הטובים השוהים בצינור העיכול ומערכת ההזנה משתבשת, ובכך הכל מוכן לאנטיביוטיקה הבאה. ואכן, הביטו סביבכם, או על עצמכם, וזהו את התהליך: אדם חולה באנגינה, בולע אנטיביוטיקה משך שבעה או עשרה ימים, ותוך חודש או חודשיים – הוא שוב עם אנגינה. כך הילדים עם דלקות אוזניים או דלקות ראות החוזרות שוב ושוב. כך מבוגרים עם שושנה ברגל, או דלקות בדרכי השתן, וכך גם בעניננו: זיהום קיבתי בחידק הלא נעים הזה, הליקובקטרפילורי, שאנשים בולעים כמויות של תרופות על מנת לחסלו, אך אינם מצליחים להיפטר ממנו, לעיתים במשך שנים.

אם הבעיה נעוצה במערכת החלשה, ולא בחשיפה לחידק, מדוע לא כל האנשים חולים באותן מחלות? מדוע כל אחד נפגע על ידי חידק או וירוס אחר?

פשוט, אצל כל אדם, בהתאם למבנהו הגופני והנפשי הייחודי, קימת חוליה חלשה, שהיא הרגישה ביותר, והנוטה להיפגע. בימינו אלה, הקיבה הינה חוליה חלשה אצל רבים, מה שגורם לחיידקי הקיבה לשגשג. וכך אנו עדים לאחוזים גדלים והולכים מתוך האוכלוסיה, החווים סבל קבוע בשל זיהום קיבתי אשר, כך לפי הממצאים הרפואיים, נגרם על ידי מיודענו, הההליקובקטר.

“בימינו אלה”? האם יש היום יותר אנשים הסובלים מזיהום קיבתי? מדוע?

הסיבה לכך פשוטה: האדם המודרני ניזון מתזונה גרועה. הוא אוכל הרבה “ג’אנק פוד”, ובתרגום מילולי “מזון זבל”, הוא אוכל הרבה מעבר לצורך, הוא אוכל מהר ומזון מהיר, סך הכל זה לא מזון. אמנם אוכל הרבה אבל הוא בתת-תזונה ומערכת החיסון נחלשת, ואזי אוכלוסיית הטפילים המגוונת הולכת ומתרבה בתוך גופו.

ניתן להצביע הל שני אשמים עיקריים: הסוכרים והפחמימות.

• סוכרים

חידקים, וירוסים, פטריות, תולעים, כינים, יתושים ואף תאים סרטניים ר”ל – כולם ניזונים מסוכר. הם נמשכים לאנשים שיש להם ‘דם מתוק’, ומשגשגים על גופם ובתוכו. התרבות המערבית הרגילה את האדם לצרוך כמויות אדירות של מזון מתוק, של סוכר מעובד. כך מספק האדם הממוצע בדורנו שפע של מזון ליצורים מחוללי המחלות, והללו מתרבים בתוך גופו, באין מפריע.

לפיכך, העצה הראשונה והפשוטה, המתאימה לכל תופעה גופנית מטרידה שרוצים לטפל בה, ללא יוצר מן הכלל: להימנע מאכילת מתוק.

זה נשמע בחינת “על מנת שתעלה לרקיע”. לא לאכול מתוק? בכלל? שום דבר?

אכן, במציאות החיים אליה הורגלנו זה קשה מאד. אנחנו מורגלים במזון ממותק, מוקפים בו ומחפשים אותו. כמה ממתקים מקבל ילד ‘חידר’ ממוצע?!… כמה סוכר, בצורותיו השונות, שפוך על שולחן אחד בשמחה ממוצעת?!.. והרי זה אחד האסונות הבריאותיים הגדולים בעידן המודרני, אם לא הגדול שבהם. כי, באמת, “מה יעשה הבן ולא יחטא”?…

אבל אם ידע אדם שרוב התופעות המטרידות, ואפילו הקשות, מהן הוא סובל – צומחות על המצע המתקתק הזה, אולי זה ייתן לו כח להתגבר.

יש לדעת גם, כי צריכת מתוק היא סוג של התמכרות. מי שמתחלחל מעצם המחשבה על הימנעות ממתוק – כנראה פשוט מכור. מה שטוב בהתמכרות זו, שמספיקה הימנעות של שלושה ימים על מנת להיגמל ממנה. החלטה חזקה, שלושה ימים קשים מעט – והקושי מאחוריכם.

מה לגבי מתוק מן הטבע – פירות, למשל?

אכן, לשיטתי, גם הפירות ברובם אינם רצויים, ואינם מיטיבים עם האוכל. פרי הוא ריכוז גבוה ביותר של סוכרים. ענבים, למשל – יש בהם כמות אדירה של גלוקוז. גם פירות הקיץ מכילים סוכר לרוב. פירות האדמה אף הם אינם מפגרים אחריהם: אבטיח, מלון…

ישנם פירות המומלצים לאכילה במצבים בריאים: תפוחי עץ (גם תרכיז תפוחים טהור, שניתן להעזר בו להמתקה, אם רוצים), תמרים(וכן מיצוי התמרים, הסילאן, שאף הוא יכול לשמש להמתקה, בתנאי שהוא ללא תוספת סוכר), אגסים, חבושים ולימון.

אולם, לאדם הסובל מהימצאות של חידק ההליקובקטרהפילורי בקיבתו, מומלץ להימנע גם מפירות אלה, עד לחיסולו של החידק.

• פחמימות

הפחמימות הן, למעשה סוג של סוכר. הגוף מעבד את העמילן והופך אותו לסוכר. איננו מכוונים להימנעות מוחלטת מפחמימות, אולם עלינו להכיר ולהוציא מן התפריט כמה סוגים של פחמימות קשות ומזיקות, שלצערנו, הורגלנו לראות בהן מרכיב בסיסי וחיוני בתזונה האנושית:

חיטה – החיטה היא הדגן האלרגני ביותר שקיים. מרבית בני האדם אלרגיים לחיטה המצויה כיום. אנו ממליצים להמיר את לחם החיטה בלחם שעורה או שיפון. למעשה, במרבית התרבויות, עד לדורות האחרונים, היה לחם החיטה נצרך על ידי מעטים בלבד, מפני שהחיטה היא דגן מפונק וקשה היה לגדלו בתנאים החקלאיים בימים עברו. בארצות המזרח התיכון ואפריקה – אכלו פיתות שעורים. בארצות אירופה – ניזונו המון העם מלחם שיפון. כך, למשל, מובא ב’משנה ברורה’ (סי’ קס”ח סק”ג): “שיפון – הוא מה שאנו קוראים דגן, ורוב הלחמים שלנו ממנו.”  הלחם השחור שלהם  , אלא משיפון.

לפיכך, אנו ממליצים למטופלינו לעבור ללחם שעורים, שיפון או כוסמין, ולהימנע באופן מוחלט מחיטה, בכל צורה שהיא.

תפוחי אדמה– תפוחי האדמה מכילים עמילן המתפרק במהירות רבה לסוכר בגופנו. תפוחי האדמה הובאו לאירופה מאמריקה, שם השתמשו בהם הילידים כמזון לבעלי חיים. המהגרים הראשונים פחדו להשתמש בתפוחי האדמה, כי חששו שהאינדיאנים מנסים להרעילם באמצעות צמח לא מוכר זה. שנים ארוכות לאחר מכן, עדיין ראו בתפוחי האדמה מזון בהמה, ולא החשיבום כראויים למאכל אדם.

גם במקורותינו מצינו התייחסויות השוללות את תפוחי האדמה כמזון ראוי. בספר ‘יסוד צדיק’, על האדמו”ר מזוועיהל זצוק”ל, מסופר: “רבנו אמר פעם לרה”צ ר’ אליהו ראטה זצ”ל, שהוא אינו מבין מדוע אוכלים העולם תפוחי אדמה” (יסוד צדיק, עמוד צט). עוד מובא שם בהערה מספר ‘עטרת מנחם’, שרבי נפתלי מרופשיץ זצוק”ל, היה אומר משמו של רבי מנדל מרימנוב זצוק”ל, שעל תפוחי אדמה צריך לברך ‘שהכל’, כי אינו בגדר פרי, שאין בו חלק בזן להביא דם וחיות. עוד מובא שם בשם אבות החסידות, כי תפוחי אדמה קשים לזיכרון, ומזיקים לא רק למי שאוכלם, אלא אפילו לשמש המגיש את המאכל. (שם)

אורז– אורז, לבן כמו מלא, אינו דבר גרוע כלעצמו, אלא שהוא אינו מתאים לאזורנו. כלל גדול ברפואה ההוליסטית הוא, שכל מזון מתאים לאזור בו הוא גדל. העולם כולו הינו יצרה שלמה והרמונית, כל יצור וכל נברא, בכל דרגה, הם חלק משלמות כוללת. וכל אזור נברא עם האקלים והאוויר שלו, שאליהם הותאמו הגידולים, וכולם יחד נוצרו כמכלול שלם המותאם לאנשים החיים במקום.

אדם הנוסע לתאילנד או להודו, יוכל לאכול שם אורז כאוות נפשו, ולהיות ניזון ממנו ללא הגבלה. עבור יושבי ארץ ישראל, צריכת אורז אינה מתאימה ואינה מומלצת.

אז מה אפשר לאכול כתוספת פחמימתית לארוחה מבושלת, אם לא תפוחי אדמה ולא אורז?

אפשר לאכול גריסים. גריסי פנינה, למשל, הם גרעיני שעורה משויפים, בעלי טעם מעודן, המתאימים עצמם לכל ארוחה. (הערת העורכת: אם יודעים לבשלם – טעמם מזכיר פתיתים.)

כוסמת, אף היא מומלצת. היא מסוג דמויי הדגן, ומתאימה בהחלט כתוספת בריאה, למי שאוהב את טעמה. ויש כיום 3 חברות המשווקות פריכיות כוסמת טעימות.

ומה לגבי תירס?

קודם כל, אף התירס אינו שיך לאזור זה, כי אם לאמריקה, ועל כן אינו מומלץ ליושבי הארץ. אך גם באמריקה, הוא אינו מתאים לרבים, משום היותו שייך למשפחת החיטה. בדרך כלל, רק לכ50% מהאוכלוסיה מתירה בדיקת ההתאמה לצרוך תירס. שימו לב כי אם התירס לא מומלץ, הרי ששלל החטיפים העשויים מקמח תירס בודאי שאינם מומלצים. במבה, למשל, היא צרוף גרוע ביותר של תירס ובוטנים, הגורם לרבים לרגישות ולנזק.

האם ניתן לסכם את ההנחיות המעשיות לאנשים הסובלים מזיהום  של הליקובקטרפילורי?

תזונה: עליהם להימנע לחלוטין, עד להדברת החידק, מכל סוג של מתוק, ואין הבדל לענין זה אם מדובר בסוכר או בפרי. עליהם להימנע משלושת סוגי הפחמימות המצוינים לעיל.

יש להימנע גם מממתיק מלאכותי, למרות שהחיידקים לא ניזונים ממנו, אבל הוא מזיק לכמה מערכות בגוף ואף שאין בו קלוריות, מחקרים אחרונים ממש מצאו שהוא גם גורם, תופתעו… לעלייה במשקל.

פחמימות – למטופלי, אני מתאים את הפחמימה המתאימה ביותר לכל אחד, לפי נתוניו האישיים, אבל ניתן גם לנסות לבד ולהרגיש מה טוב: שעורה? שיפון? כוסמת? כוסמין?

אולם גם הוצאת שלושת סוגי הפחמימות המצוינים לעיל מן התפריט תביא לתועלת מרובה.

במקביל, נוסיף כמויות גדולות של ויטמין C, שהוא תרופת הפלא היעילה ביותר נגד חידקים. לגבי המינון: עם השנים, הולכים החידקים והופכים לאלימים. (הרפואה הקונבנציונאלית הוציאה משימוש את מרבית סוגי האנטיביוטיקה הישנים, כי החידקים התרגלו אליהם, והם אינם משפיעים עליהם עוד.) בעקבותיהם, גם המינון הטיפולי של ויטמין Cהולך וגדל. כיום אני ממליץ למטופלי על מנה של 1500 מ”ג כמנה טיפולית. בתקופה הראשונה יש לצרוך בכמויות גדולות, לפי הצורך המותאם למטופל.

השילוב של תזונה המרעיבה את חידקי הפילורי, עם ויטמיןC  שעוזר למערכת החיסונית להילחם בו, מביא בדרך כלל להדברת החידק תוך תקופה לא ארוכה, והפעם – תהיה זו, בעזרתו יתברך, הדברה סופית ומוחלטת, כך שהמאמץ בהחלט משתלם.

ועדיין, ההנחיות התזונתיות מותירות אותנו בחיפוש נואש אחרי מה שמותר… האם יש לרעוב בתקופת הטיפול?

לרעוב? מה פתאום?

הנה תפריט לדוגמה:

בוקר:

לחם שעורה או שיפון, או שעורה ושיפון מעורבים, או כוסמין.

ביצה, מוצרי צאן.

ירקות חיים

מוצרי חלב פרה מומלצים רק לנשים במצבים מיוחדים.

שקדים לקינוח.

צהריים:

עוף או דג (האם אין הורמונים בעופות ומתכות בדגים?- אנחנו שואלים, ונענים, כי הההתערבות הקשה של החקלאות המודרנית בצומח, משמעותית ומזיקה יותר מן ההתערבות בחי. כך שבכל מקרה – העוף והדג הם עדיין הרע במיעוטו.)

ירקות מבושלים

קטניות לסוגיהן – בהתאמה אישית.

כוסמת

ארוחת הערב:

מורכבת ממרכיבים דומים לאלו של ארוחת הבוקר.

בין הארוחות ניתן לאכול ירקות / אגוזים / שקדים / תפוחים / אגסים / תמרים

ולשתות תה ומים מינרליים.