כבר בלי מתוקים

גמילת ילדים מפחמימות, ממתוקים, ומשאר מזיקים

כל האמהות (כמעט) רוצות לראות את ילדיהן אוכלים אוכל בריא, שפע ירקות, בשר ודגים וכל מטעמים. רובן גם יודעות, פחות או יותר, מהו אוכל בריא, וגם לומדות על כך עוד ועוד, כל הזמן.

אז למה בבתים רבים הילדים אוכלים רוב היום בייגלאך וביסקוויטים, מארוחת צהריים הם לוקחים לעצמם, בצניעות מופלגת, את תפוחי האדמה והאטריות, ואת כל השאר משאירים באדיבות לאחרים, וכמובן – שותים פטל?

 – זה קשור בכמה מעצורים מובנים בתוכנו, שעוצרים אותנו מלבצע את תהליך הגמילה המשפחתי והנפלא הזה, שאנו כל כך רוצים בו.

בואו נכיר את המעצורים הללו, וננסה להסירם מעל דרכנו.

מעצור מספר 1: “הם לא יאכלו כלום.”

“הם לא יאכלו כלום. אני אומרת לך. כבר ניסיתי פעם.” 

“הם פשוט יקומו מהשולחן וכל האוכל ילך לפח.”

“הם לא יהיו מסוגלים להתרכז ב’חידר’… הם יהיו עצבניים כל אחר הצהריים… הצילו! הם ילכו לישון רעבים!”

ה”אידישע מאמע”, ולא משנה מהי השפה השגורה על שפתותיה, נצפית בכל הקלאסיקות כשהיא רודפת אחרי ילדיה עם ה’ביס’ האחרון. היה זה רבן גמליאל שברך את בתו עם הולדת בנה: “שלא יחדל אוי מפיך”, ולשאלתה פרט איזה ‘אוי’: “אוי לא אכל בני, אוי לא שתה בני…” מני אז, גונחת כל אם יהודיה:  “הוא לא אכל מספיק”, “אוי, הוא לא שתה”, או לחילופין: “הוא לא יאכל את האוכל הזה. אני אומרת לך, הוא לא יאכל כלום…” 

אז כשמדברים על מעבר למזון בריא, על גמילה משפחתית מפחמימות ריקות, על החלפת הפתיתים והפסטה במשהו שווה יותר, וערטול הארונות מבסקוויטים ובייגאלאך לשעות חרום מורעבות – עולה החרדה האימהית הנצחית הזאת במלוא עוצמתה. 

מחד, האם היא המתיצבת ראשונה במערכה, נכונה לעמול ולטרוח שעות ארוכות במטבח למען בריאותם של עוללי טיפוחיה… מאידך, הדאגה שמא “הם לא יאכלו כלום, הצלחות תשארנה מלאות…”, או: “אם נוציא את השתיה המתוקה מהבית, הוא פשוט לא ישתה”… – משתקת אותה ממש.

אז כמו כל שינוי בעולם, גם כאן עיקר התהליך הוא השינוי הפנימי, החשיבתי, זה המתבצע במסתרים, הרחק ממדדי התוצאות. 

בואו ננסה לנטרל את הדאגה הזאת. שימי לב למשפטים הבא:

ילדים מטבעם רוצים לאכול.

ילדים שאינם רוצים לאכול – אין טעם להכריח אותם.

ונסביר:

אם רוצים לראות תגובות טבעיות של ילד בריא, ניתן להתבונן בתינוק בריא. יש תינוקות שנלהבים מאד לנסות טעמים חדשים, יש מהם חששנים יותר בטבעם – אבל תינוק בריא יאכל, בסופו של דבר אוכל בריא.

מה שקורה במהלך השנים הוא, שהאיזון העדין והבריא הזה מופר. הבעיות הפוגעות בתהליך עלולות להתפתח בכל גיל, גם בינקות ממש. הנושא הזה הוא חשוב ורחב מספיק כדי לפרנס מאמר שלם. נציין בקצרה שהחסימות עלולות להיות גופניות (אנמיה, הליקובקטר פילורי, או אפילו מחלת חום שבדרך), נפשיות (דינמיקות משפחתיות לקויות, מאבקי כח, ועוד), ועלולות להיות נעוצות בניסיון העבר (כשהכריחו את הילד לאכול בשעה שגופו שידר דחיה – מוצדקת – לאוכל).

לפיכך,כאשר מכריחים ילד לאכול – או שמתאכזרים אליו (כי הוא צודק שהוא לא מסוגל ולא מתאים לו לאכול כעת), או שיוצרים אצלו את בעיית האכילה של מחר (ובעצם, זה סוג אחר של התאכזרות).

מהי המסקנה לענייננו?

כנפי תפקידנו האימהי סוככות על מזונו של הילד עד הרגע בו הוא נוחת בצלחתו. מרגע זה ואילך – ככל שנדע פחות אם הוא אכל או לא אכל, כן ייטב לכל הנוגעים בדבר.  פשוט חבל על ילדי ישראל הטהורים, הנאלצים להתאמץ כל כך לשבוע בחשאי, ובד בבד להשאיר את אמהותיהם מכרכרות סביבם בדאגה…  וכמובן, עוד יותר עצוב לחשוב על אותם ילדים הנאלצים לרעוב לגמרי למען אותה מטרה…

לא שזה רע שילד מרגיש שאמא מאד מאד דואגת לו. אבל לא בטוח שהדאגה הזאת צריכה להתבטא דווקא בריצה אחריו עם ה’ביס’, במיוחד לאור ההשפעות המזיקות שלה לטווח הרחוק.

ילד בריא, בכל גיל, יודע מתי הוא זקוק לאוכל. והיות שאכילה היא אחת מתענוגות החיים – הוא גם מעוניין לאכול. אם זה לא כך, אף שלא תמיד הדבר תואם את התכניות שלנו. ילד בריא – בסוף יאכל. כמה שדרוש לו באמת. ולעומת זאת, אם אנו גורמים לילד לאכול כאשר הוא אינו מרגיש צורך בכך, אנו מניחים את התשתית לבעיות האכילה של השנים הבאות, משום שהוא מתרגל לאכול בלי קשר לצורך הפנימי שלו, ובכך נפגע מנגנון ויסות התאבון התקין בגופו.

אז איננו מתכוונים שתפתחי בבית קיוסק פתוח 24 שעות ביממה, שיותאם באופן מושלם לצורכי הרעב המתעוררים (ולצורכי המשחק הבלתי ניתנים להשתקה, ולו זמנית) של כל ילד. ילד מסוגל בהחלט – וחשוב שיצליח – להרגיל את עצמו לזמני ארוחות מסודרים. אבל שום דבר לא קורה אם ילד לא אכל בצהריים, וישלים את החסר בארוחת הערב. 

ומה קורה כשהוא מיילל בארבע, בקול מעורר חמלה ש”הוא רעב”? – עצור! את לא שולפת ביסקוויטים! אין שום סיבה שהוא יאכל את ארוחת הערב או את ארוחת הצהריים של מחר, אם ניסיון החיים שלו ,יחד עם החוש העסקי המולד, מאותתים לו שזה על חשבון הביסקוויטים של ארבע.

בשביל זה יש פירות במקרר, ובעזרת ה’, בשבילך חמוד, נתחיל היום את ארוחת הערב ברבע לשש במקום בשש, כי אתה כל כך רעב…

ומה אם הוא בכלל לא מודע או לא מודה בסיבה שגורמת לו להיות עצבני ולהתכתש עם כל מי שזז בבית? – ובכן, זו אכן בעיה הפותחת לדיון סוגיות עמוקות של צדק עולמי (למה אני, או אחים שלו, אמורים לסבול מזה שהוא לא אכל?…) אבל, זה יכול לקרות גם לילד שלא ישן מספיק בלילה מסיבות שונות, או שהוא קצת מצונן או אלרגי… 

ההבדל הוא שאת, אמא שלו, בתוכך פנימה, עדיין נושאת את מטען האשמה עליך: “יה, עכשיו הוא רעב, מסכן”… אז זהו שלא, הוא לא מסכן. הוא בחר, ואת מחיר הבחירה שלו הוא משלם. (גם ילד בן שלוש עושה את הבחירות שלו, וכל זמן שאין מדובר בסכנה ממשית, ניתן לו לשאת בתוצאות שלהן.)

הרבה יותר מסכן הוא ילד, שאמו מטילה על שכמו את משא האשמה שהיא עצמה לא עומדת בו: 

“את רואה? הוא גומר אותי הילד הזה, כל יום הוא סיוט מחדש. כמה התחננתי לפניך בצהריים שתאכל? הא, כמה? הזהרתי אותך שעד ארוחת ערב אין כלום. עשית לי טובה גדולה שלקחת לפה עוד שני ביסים, ועל כל ביס שילמתי לך בשתי משבצות שוקולד. ועכשיו – אתה רואה? תראה איך אתה רעב עכשיו. אף אחד לא יכול להסתדר אתך. טוב, קח לך לפחות כמה בסקויטים, שלא תצום לי עד הערב…”

כך גם לגבי שתיה, סוגיה כאובה בימים לוהטים אלה, במיוחד אצל ילדים מסוימים, שזכו לאימהות מסורות ודואגות במיוחד. דומה שהן מוכנות להגיש לילד אפילו דלי של צבע אקריליק אדום – ובלבד שהוא ישתה.

מה אפשר לעשות? – הפכי את אפשרויות השתיה זמינות ובהישג ידו של כל ילד (לפעמים הם לא מגיעים לברז, או לכוסות), אפשר גם להזכיר להם, כלאחר יד, או במחוה שכולה תשומת לב – לשתות, כי אתה אדום לגמרי, וכל כך חם היום… אבל צריך להיות ברור לגמרי, שהוא אוכל ושותה לא בשבילך – אלא בשבילו, ושום אבן לא נגולה מעל ליבך למראה פיו הלועס או הגומע. בוודאי שהאיום שהוא לא ישתה לא גורם לך להשקות אותו במה שאת מאמינה שהוא בעצם רעל במינון נמוך, ומזיק לו.

שום דבר, על אחריותנו, לא קורה אם את מנהיגה בבית שינויים קולינריים שאת מאמינה בהם, ואם חוש הטעם של מבוגר משתנה תוך שבועות ספורים (תנסי!), לא כל שכן חוש הטעם הצעיר והבריא של ילדים. רק צריך לדעת איך להנהיג שינוי, וזה מוביל אותנו למעצור השני.

מעצור מספר 2: שינויים יעוררו ריאקציה

“אני באמת לא מעונינת לריב עם ילדים על אוכל, והתהליך הזה, של השינוי, שמעניין אותי מאד, ואותם – הרבה פחות, נראה כהתעמתות נוספת, ממש באותו נושא.

בכלל, אני פוחדת מתסמונת הבית הבריא, שילדיו מחפשים כל הזמן ממתקים אצל השכנים…

איך מחוללים את השינוי, בדרך של “בעד” ולא של “נגד”?”

– אכן, שאלת חכם חצי תשובה: כמו בכל תהליך של שינוי, גם בתהליך המשפחתי יש “עשה” ו”לא תעשה”, אלא שבתהליך המשפחתי ה”עשה” הרבה יותר דומיננטי ובעל השפעה, וה”לא תעשה” נוגע בעיקר לדברים שיוצאים מהצריכה הביתית, בלי לשוח אודותם כלל. פשוט קביעת מציאות, שמוטב לעשותה בדרך האגבית ביותר שתוכלו למצוא.

אל דאגה! ילדיכם לא יפתחו כל חסכים או צלקות ילדות, מכך ש”רק אצלנו לא היו תמיד ממתקים בארון.” ישנם דברים רבים בחיים שלילדיכם אין ולאחרים יש. ישנם גם דברים רבים אחרים שלילדיכם יש ולאחרים אין. מתוכם תתפתח מצוקה ותחושת חסר רק באותם מקרים שבהם אתם מרגישים שהילד מסכן, ושחסר לו משהו. בכל המקרים בהם אתם רואים בכך דבר פשוט ומובן, הילד יתיחס אל הנושא כאל חלק מנתוני החיים הייחודים לו.

אני בפרוש לא מבטיחה שהוא לא ישמח על הזדמנות בה מוגש לשולחן לחם לבן במקום לחם מלא. למען האמת הוא ישמח עוד יותר אם תגישו בכלל ופלים לארוחת הערב… וזה לגמרי לא אומר שהוא חווה מצוקה בשל כך שהוא ניזון באופן קבוע מלחם ולא מוופלים.

נכון, ישנם מקרים של הקצנה קשה ביותר, שלא נתנה מקום לשום חריגה מפנקת, אף פעם, ושהעמידה ילדים במצב של שונות קיצונית ובולטת בתוך החברה, וילדים אלה אכן חוו מצוקה, לעיתים. אבל בית שבו יש ממתקים לכבוד שבת, ופעם בשנה, לכבוד סוכות, נניח, חווים אפיה משוחררת, עם מרגרינה וריצ’קצפת. ושבכלל, הכל הולך בגמישות מתבקשת, ולא חוטפים לילדים בהיסטריה ממתק שקבלו מתוך הפה – ובכן, בבית כזה ילדים אינם מפתחים מצוקה הקשורה במזון הבריא שהם זוכים לאכול.

הם כן – מפתחים נפש בריאה בגוף בריא, ומקבלים את אחת המתנות החשובות ביותר שיכולה אם לתת לילדיה: בסיס בריאותי איתן, שילווה אותם משך כל חייהם.

להלן שינויים קטנים שתוכלו להכניס לחיי הבית. לא הכל, לא בבת אחת. בחרו לכם בשינוי אחד או שניים לכל חודש. ההשפעה הנרחבת והבלתי מודעת שיש לכל שינוי קטן על חיי הבית, ועל הרגלי האכילה של הילדים – מפליאה ממש. 

אוכל לספר לכן, כי בתקופות של עומס, בהן אינני מספיקה לאפות לחם לימות החול, והילדים אוכלים במשך השבוע לחם לבן (“לחם מלא מהמכולת? – פוי”…) – כמות הירקות הנאכלת בארוחת הערב יורדת באופן משמעותי. זה מדהים, אבל זה כך. שלא לדבר, שכל בני הבית, הקטנים עם הגדולים, מסתובבים בתקופות אלה כתרנגולות מורעבות, המחפשות כל העת במה לנקר… מה שלגמרי לא קורה בתקופות של תזונה מאוזנת ובריאה.

• • להחליף את הקמח הלבן בקמח מלא 70-80%, שהוא לבן בצבעו אך טעמו שונה. הילדים לא מבחינים בהבדל, אך מתרגלים, מבלי משים, לטעם. אין סוף גיוונים אפשריים ללחמניות של אמצע השבוע, והכי ‘כיף’ – כשהילדים מכינים אותם בעצמם, ובמו ידיהם מחביאים את ה”הפתעות” בלחמניות. בהמשך יוכל להגיע גם קמח עשיר יותר בסיבים תזונתיים (100%).
  • להוציא מהבית את כל הממתקים, החטיפים, הבייגלאך, הביסקוויטים והבמבה באמצע השבוע. ממתקים – רק לשבת.תופתעו לראות את מגירת הפירות מתחילה להתרוקן. אגב: אין שום צורך בריאותי, תזונתי או אחר, בביסקויטים אחר הצהריים. זהו ‘משולש ברמודה’ הביתי שלכם, לתוכו נבלע תאבונם הבריא של הילדים. 
  • להוציא את השתיה המתוקה מהבית. רק תחשבו שהילדים שלנו שותים רעל במקום מים חיים… גם המטבח יהיה הרבה פחות דביק. לילדים שמתקשים בשינוי, ניתן להכניס לתקופה מוגבלת תרכיז מיץ טבעי 100% (בהמשך, הוא יהיה ‘עונג שבת’ בלבד). על מנת לאפשר תהליך של גמילה, מומלץ להגביל את שתית המיץ לשתי כוסות ליום בלבד. את לא סופרת. מה פתאום? כל ילד סופר לעצמו. 
• אין ארוחה בלי ירקות! לא אוכלים? – בעיה שלהם. אבל מה? מנת הירקות יכולה להפוך למנה של תשומת לב. בגיליון הבא נעסוק אי”ה בהרחבה בשילוב הירקות בסדר היום התזונתי – משפחתי.

מעצור מספר 3: מה נותנים לילדים בבוקר?

אז קודם כל: מה לא נותנים להם. לא נותנים להם שקית לא של בייגלאך, לא של ביסקוויטים ובטח לא של וופלים. כל בוקר כואב לי הלב מחדש, לראות את הילדים המטופחים הללו, שרואים שאם אוהבת השקיעה בהם את כל ליבה הבוקר, והם מחכים להסעה, בפאות מסוסלות ומבריקות, בבגדים תואמים ומושלמים – ועם שקית של… ביד.

לא חבל, אמא? 

את בטוחה שהוצאת את הילד שלך ל’חידר’ הכי מוכן שאפשר ליום לימודים פורה. 

האם ידעת כי בעוד שעה לכל היותר תרד רמת הסוכר בדמו, לאחר שעלתה באופן כה דרסטי מיד על הבוקר, והוא יהיה רעב, ויותר מזה: עצבני וחסר ריכוז ומנוחה. המלמד יגער בו, מסכן. מה הוא אשם? 

ואת עוד חשבת שאת מונעת בכך את הרעב הזה, וכל כך השתדלת לא לשכוח לצייד אותם…

האם ידעת כי גופו הקטן והמתפתח של הילד משווע בשעה זו, של תחילת יום חדש על מכלול מטלותיו, למנת תזונה טובה, לוויטמינים, למינרלים, לכל מה שיתן לגופו לגדול, למוחו לחשוב ולהתפתח – והביסקוויטים הללו הם כמים מלוחים לצמא. מה הם נותנים לו, בעצם, מלבד קלוריות ריקות והרבה סוכר ושומן רווי (מרגרינה, בלע”ז)?

האם ידעת כי ארוחת הבוקר הקלה – כבדה הזאת, מניחה כבר את התשתית לילד של אחר הצהריים, שלא ידע מה חסר לו, ורק יבקש ממתק ועוד ממתק?

האם ידעת שגם הקורנפלקס, ושאר דגני הבוקר המכריזים באזנינו בקולי קולות מעל מדפי המרכול את כל רכיבי התזונה שהוספו להם – אינם אלא אשליה אחת גדולה, מפני שלפני כל הויטמינים, הם מהווים פצצת סוכר שהגוף הקטן פשוט מתקשה לטפל בה בלא נזקים נלווים?

אז מה? מה אפשר לתת להם בבוקר?

להלן מספר פתרונות, בהשקעה רבה או מועטת, תלוי בזמן ובאפשרויות העומדות לרשותך:

חיתוכי פירות – פשוט: שקית עם רבע תפוח, כמה ענבים ושזיף. מה יותר קיצי, מרענן ונפלא מזה? וזוהי באמת, ארוחת הפתיחה המומלצת ביותר, לטובת מערכות הגוף השונות, לבוקר חדש (אל תשכחי להכין גם לעצמך שקית אחת. היא תיטיב עם הבוקר שלך הרבה יותר מכוס הקפה המסורתית.)

פירות יבשים ואגוזים – ילדים ש”סתם” פירות אינם מעוררים את תאבונם, ישמחו לגלות בשקית תמר בדוקה, משמש מיובש וכמה חמוציות, למשל. מומלץ להוסיף גם שקדים מספר, לא קלויים כמובן, שיאריכו מאד את הטווח של תחושת השובע, ויהוו גם תרומה נכבדת של סידן (בלי שום השוואה לכוס השוקו, שגם אם יש בחלב שבה מעט סידן שיכול להיספג – הקקאו והסוכר שודדים אותו לגמרי.)

עוגיות בריאות על בסיס קמח מלא וקואקר– הקואקר – שבולת השועל, הינו פחמימה המצטיינת בפרוקה האיטי, במלאי הויטמינים הזמינים שבה, ובתחושת השובע שהיא מעניקה לאורך זמן. אפשר גם להעשיר בשפע רכיבים עתירי בריאות. קחו מתכון לדוגמא:

עוגיות בריאות

3 כוסות קואקר

1 כוס קמח מלא

1 כוס סוכר חום

1 כוס שמן

1 שקית אבקת אפיה

1 שקית סוכר וניל

4 ביצים שלמות

מעט קינמון

להעשרה: צימוקים / אגוזים/ שקדים / קוקוס / חמוציות / שוקולד צ’יפס משוקולד מריר מעולה (פחות אידיאלי לבריאות, כמובן, אבל אם מדובר בשוקולד מריר מסוג טוב, המכיל אחוז גבוה של מוצקי קקאו, ובמיוחד אם העוגיות מיועדות לילדים – זה בסדר.)

הוראות הכנה:

• לערבב בקערה גדולה שמן וביצים.
• את כל החומרים היבשים לערבב בתוך שקית, ולהוסיף לקערה.
• לאחד את התערובות, וליצור כדורים ביד
• לאפות כ-18 דקות.

שקית של גרנולה ביתית – אל תתפתו לגרנולה התעשייתית. היא אולי טובה יותר מוופלים, אבל גם בה יש שומן רווי ומחומצן, סוכר, ושאר מרעין בישין.

בקלי קלות, הכינו גרנולה ביתית בתנור שלכם, ושדרגו אותה, מידי בוקר, בהפתעות חדשות:

גרנולה ביתית נהדרת

• בבית טבע או בחנות קטניות, רכשו גרעיני שבולת שועל שלמים (מה שנקרא: קואקר עבה), לפי משקל. זו אופציה זולה ומוצלחת בהבדל ניכר ממה שנמכר במרכולים.
• בררו (כמו אורז) ושטחו בתבנית גדולה, מרופדת בנייר אפיה. 
• בכוס או צלחת עמוקה, ערבבו שמן קנולה ודבש – לפי הטעם. (לילדים שרגילים עדיין לטעם מתוק, ניתן להוסיף לתערובת גם סוכר חום כהה.) כמו כן, ניתן להוסיף לתערובת כף קינמון ו/או תמצית וניל, לפי הטעם האישי. הכמות: כוס לחצי ק”ג של קואקר.  
• שפכו מעל הגרעינים שבתבנית, וערבבו היטב.  
• הכניסו את התבנית לתנור מחומם ל-180 מעלות.
• שימו לב לשלב הבא, כי הוא סוד ההצלחה של גרנולה רכה וגם פריכה: על קרקעית התנור, או בתוך תבנית ריקה שתכניסו לשלב התחתון, שפכו כוס מים, או יותר (לפי הכמות). האפיה המוצלחת ביותר של גרנולה היא בתוך אדים. רק בדקות האחרונות של האפיה, טוב שהאדים נגמרים, והגרעינים משחימים מעט ומקבלים פריכות.
• אם שטחתם בתבנית כמות גדולה של גרעינים יש לערבב במהלך האפיה, על מנת שהגרעינים כולם יאפו היטב.
• לאחר כמחצית השעה, כשהגרעינים מקבלים צבע זהוב יפה, הוציאו מהתנור.

גיווונים לגרנולה:

את רוב הגיוונים המעשירים את הגרנולה, בטעם ובבריאות, מוטב להוסיף לאחר האפיה, שכן האפיה גורעת מערכם התזונתי. קוביות תפוחים – נוסיף ברבע השעה האחרונה.

יש לי יום יום גרנולה – בטעם חדש ונפלא:

יום ראשון: שקדים גרוסים וצימוקים

יום שני: קוביות תפוחים וקינמון

יום שלישי: חמוציות וגרעיני חמניות

יום רביעי: קוביות פירות יבשים: פאפיה, משמש מיובש, ועוד…

יום חמישי: קוקוס וקוביות קטנות של פירות קיץ טריים (מרטיב את הגרנולה, ונותן לה טעם שונה ומיוחד. יש להוסיף ממש לפני הההגשה.

יום שישי: מגוון אגוזים (מאלו שנקנו לשבת..)

ובשבת (- נרשה לעצמנו): שוקולד צ’יפס משוקולד מריר מעולה, עם קוקס ו/או אגוזים.

אפשר, כמובן, ליצור שילובים שונים ומפתיעים, לפי הטעם, היצירתיות, ומה שקיים במזווה…

רותי, המסגרת אמורה להיות אחת. בגלל התבליטים הן הפכו לכמה, ולא היה לי זמן לחפש פתרון.

בכל הנוגע לשינויים – בעיקר כאלה שאנו רוצים לבצע באחרים… שם המשחק הוא: תהליך. 

מכירות את האמא שקמה בקר אחד במצב רוח בריאותי, ובפרץ של התלהבות  בריאה (מאד) היא       מול עיניהם הטרוטות של משהלה ושרהלה, שנמצאים עוד ב     , היא מטיחה      ובנדיבות היא מבטיחה גם לצהריים    

אתם לא הייתם רצים למצוא מחסה בצל הביסקויטים המוכרים והבטוחים?

לילדים יש חישנים מפותחים מאד, כידוע. בלי ללמוד בשום מכללה על אנרגיות הוליסטיות ועל חדירה לתת מודע, הם יודעים מצוין לאבחן מה אמא רוצה מאד שהם יאכלו, ואם כך, החוש הדיפלומטי הצעיר