במרבית המקרים אנו נוטים לראות הפרעות אכילה כביטוי למצוקה רגשית משמעותית ולכן ההתייחסות הטיפולית, לרוב, היא איתור המצוקה הרגשית שבבסיס ההפרעה, הבנתה והתמודדות איתה באמצעים של פסיכותרפיה.
טיפול תרופתי הוא לא תמיד הטיפול המועדף בהפרעות אכילה, אך יחד עם זאת, בחלק מהמקרים כדאי לפנות לפסיכיאטר על־מנת לבחון ולבנות תוכנית לטיפול תרופתי. התאמת הטיפול התרופתי על־ידי הפסיכיאטר מהווה לרוב נדבך טיפולי המתווסף לטיפול בפסיכותרפיה.
ממחקרים עולה כי טיפול תרופתי בהפרעות אכילה, מהסוגים שיפורטו להלן, מתאים יותר להפרעות הבאות לידי ביטוי בעלייה במשקל, לרבות הפרעת אכילה מסוג Being Eating, ולא במקרים של ירידה ניכרת במשקל ותת־משקל.
ישנן כמה משפחות עיקריות של תרופות המתייחסות להפרעות אכילה:
תרופות ממשפחת ה-SSRI אשר פעולתן היא בעיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין. במשפחה זו ניתן למצוא תרופות כגון: ציפלקס, אסטו, לוסטרל, פרוזק, פאקסט ועוד. עיכוב הספיגה של סרוטונין ידוע כמשפיע על החשיבה האובססבית סביב האכילה, ומעבר לכך, תרופות אלו נמצאו כמסייעות בשליטה על בולמוסי אכילה. לתרופות מסוג SSRI מיעוט תופעות לוואי, אשר גם הן נוטות לחלוף עם הזמן וכוללות בדרך־כלל כאבי ראש, עייפות, רעד, יובש בפה, הזעת יתר, הפרעות שינה ועצבנות.
תרופות ממשפחת מייצבי מצב־הרוח, בעיקר טופירמט, שהיא תרופה שגם מייצבת מצב־רוח וגם מסייעת באיזון מנגנון הרעב.
תרופות ממשפחת הסטימולמנטים. בשנה האחרונה אושרה תרופה דמוית ריטלין (ויואנס) לטיפול באכילה בולמוסית. מנגנון הפעולה העיקרי הוא השפעה על האימפולסיביות, כלומר ירידה באימפולסיביות כדי לסייע בהתגברות על הדחף לאכול באופן מופרז.
תרופות ממשפחה ה-TCA – נוגדי דיכאון טריצקליים – לרוב כמעט אינן בשימוש, ונחשבות לתרופות מהדור הישן. הן בעלות תופעות לוואי מכמה סוגים, ולכן לרוב ההעדפה היא לשימוש בתרופות מסוג של SSRI. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם יומלץ על תרופות ממשפחה זו בעיקר בשל יעילותה במניעת התקפי אכילה. תחת משפחה זו ניתן למצוא תרופות כמו אלטרולט, מרוניל ועוד.
מלבד השפעתן על מנגנוני השובע ועל יכולת שליטה בדחפים, התוויה חשובה של שימוש בתרופות מסוג זה היא לטיפול בדיכאון, בחרדה, ולעיתים גם בתסמינים של הפרעה אובססיבית קומופולסיבית (OCD). נפוץ לראות שהמאובחנים בהפרעות אכילה סובלים גם מקשיים רגשיים נוספים, לרבות דיכאון, התקפי פאניקה, מחשבות טורדניות, התנהגויות קומפולסיביות ועוד. לכן תרופות אלו יכולות לסייע גם בהיבט של התמודדות עם הנטייה לצמצום; האובססיה להיות רזה באופן קיצוני והמחשבות הבלתי פוסקות על כך, וכן בהתנהגויות הכפייתיות הקשורות בכך.
חשוב לדעת, כי יעילותן היחסית של תרופות אלו יכולה לנוע בין יעילות גבוהה ליעילות נמוכה. כלומר, גם אם יש השפעה טובה על בולמוסי אכילה, למשל, התרופות אינן מונעות לגמרי את התקפי הזלילה. זאת ועוד: מחקרים מראים כי עם הזמן ישנם אנשים המפתחים סבילות לתרופה והיא איננה יעילה עוד. ממחקרים אחרים עולה כי היכולת לשלוט בבולמוסי האכילה תלויה בנטילת התרופה, ולכן בהפסקת השימוש בתרופה עולה תדירות בולמוסי האכילה.
החשוב ביותר לזכור הוא, שכאשר מחליטים על טיפול תרופתי בהפרעת אכילה יש להיוועץ בפסיכיאטר מומחה בעל ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה ובשליטה בבולמוסים. התאמת הטיפול התרופתי נעשית לאור האבחנה הכוללת, המתייחסת גם למצוקות הרגשיות שאינן תחת הקריטריונים של הפרעת אכילה, לרקע הרפואי הקודם ולטיפול תרופתי אחר הניטל במקביל, על־מנת לבדוק האם ישנה אינטראקציה בין תרופות, וכמובן, התייחסות לצרכים הייחודים של כל אחד ואחת.
