ובעורף נמצא העם. אנחנו עם הילדים שלנו והמשפחה הקרובה. מנסים להיות חזקים ולהמשיך יחד את השגרה בדרך זו או אחרת. תורמים, מתפללים, מתחזקים וחרדים מאוד.

זוהי שגרה מורכבת מאוד של טראומה מורכבת לאורך זמן. אין לדעת את גבולותיה, מתי תיגמר המלחמה, אנחנו גם לא יכולים להבטיח לילדים מה יהיה בסיומה. יחד איתם חרדים מהמצב ומזה שיבוא אחריו. אבל עלינו, כהורים וכאנשי חינוך וטיפול, מוטלת האחריות לתת יציבות וכלים להתמודד בתוך חוסר הוודאות, לחזק מה שניתן ולשמור על נפשם של ילדינו כדי שהטראומה תשפיע עליהם מה שפחות בהמשך.

חוזרת שוב, כי חשוב מאוד להבין את זה. פוסט טראומה (PTSD) יכול להשפיע על הילד ועל האדם במגוון ערוצים: חודרנות – מצב בו הילד מתעסק כל הזמן סביב הנושא הטראומטי ואינו מסוגל להשתחרר ממנו; הימנעות וחרדה –  הוא אינו מסוגל לשמוע את הנושא או לדבר עליו; עוררות יתר  – קשיים בשינה, סף תסכול נמוך והתקפי זעם.

נקודה זו חשוב לחדד ולשנן שוב ושוב, כי רבים נבהלים מהלחץ שהם עצמם חשים, שמגיע עם עלייה בדופק, זיעה ועוד תסמיני חרדה, אך יש לזכור ולשנן שוב ושוב כי זאת תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, ועצם ההבנה שזהו מצב נורמלי כרגע, מרגיעה מאוד.

היום ננסה להכיר יחד את מודל מעש”ה – מודל לעזרה ראשונית בהתמודדות עם חרדה. הוא פותח במהלך שנת 2011, בתמיכת מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ובליווים.

ייחודיות המודל היא בפשטותו ובנגישותו לכלל הציבור מחד, ומאידך במהירות וביעילות הסיוע – משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי, למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם, וכך נוכל לאפשר לכלל האוכלוסייה להגיש סיוע נפשי ראשוני לילדים לפני שהם מפתחים חרדות, ולקרובים שכבר פיתחו התנהגות חרדתית.

המודל מושתת על ארבעה עקרונות פשוטים להתערבות מיידית במצבי משבר וחירום:

מ’ – מחויבות וקשר : האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. ניתן לומר לנפגע, לדוגמה: ‘אני כאן איתך ולא הולך לשום מקום’. ילד או אדם הנמצא במצוקה, חש בודד. הבדידות מחריפה את הלחץ ואת תחושת חוסר המסוגלות. לכן, על מנת לצמצם את תחושת הבדידות, נעביר מסר של מחויבות לעזרה ותמיכה לאדם המתקשה. חשוב שההורים/המורים ישדרו לילד: ‘אנחנו איתך, אנחנו קשובים לך, אנו עוברים את הקושי ביחד’. ובכך לשלוח לו מסר של לכידות וקשר אישי שילוו אותו.

ע’ – עידוד לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים או לנסות להסיח את דעתו מהאזעקה, מהמלחמה, מהרעש שהטילים יוצרים, יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל את הילד החרד בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה: ‘בואי תעזרי לי להרגיע את התינוק’, ‘תביא כוס מים לאבא’, ‘נגיד יחד תהילים לזכות הפצועים’. וכך מרגישים כתורמים ומסייעים ולא כקורבנות לטראומה. למקד לעשייה קונקרטית. בזמן חרדה האדם אינו יכול לחשוב בעצמו מה יקדם אותו למטרה. פשוט לעזור לו להתמקד בעשייה נכונה. התחושה שאני יעיל ותורם נותנת הרגשה של שליטה על הסיטואציה ומורידה מהסימפטומים של החרדה וחוסר האונים.

ש’ – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת צריך להיות ערוץ שכלי ולא  רק ערוץ רגשי. לא לעודד להביע רגשות בצורה מוגזמת. בניגוד לתפיסה הטיפולית המקובלת זה שנים רבות, יש כיום מחקרים רבים הקובעים שהגברת השפה הרגשית בזמן של דחק וטראומה, מפחיתה את תחושת השליטה ורק מקבעת את חוסר האיזון הרגשי שנוצר עקב הדחק, בלא שניתנה לאדם הזדמנות לחזור לשגרה.

הנתון הטבעי הוא שבן אדם רוצה כעת להסיח דעתו מהביטויים הרגשיים ומכל החלק הרגשי, ורוצה להתמקד בחלק השכלי והטכני, מה שנותן לו כוח להתמודד. יתרה מכך, אנו אף נעזור לו להתמקד ולעורר את החלק השכלי והמחשבתי מעל החלק הרגשי.

איפה נכנס בפועל החלק השכלי כשהמצב הרגשי הוא לכאורה השולט? ילדים  אינם יודעים לעיתים להפריד בין אמת לשקר ובין נתונים להגזמות, ולכן התפקיד של ההורים הוא לעשות סדר, לתת מידע נחוץ וחיוני באופן מאורגן: ‘עכשיו חזרה המלחמה בדרום, לכן שוב נשמע אזעקות ונפעל לפי עקרונות פיקוד העורף’; ‘היום, כמו ששמעת, היה פיגוע בירושלים ורב גדול נפטר ועוד שתי נשים חשובות. רוצה להגיד איתי תהילים לעילוי נשמתם?’ כן לתת את המידע שממילא הוא נחשף אליו, או מידע שחשוב שיידע, כמו ילדים שגרים באזורים שבהם יש אזעקות, אבל אין צורך להרבות בתיאורים, בסיפורים אישיים או בתמונות.

כשמסבירים את המידע לילדים חשוב להסביר בצורה רגועה את המצב העדכני בצורה מעודנת ולפי רמת הגיל.

חשוב מאוד שההורים יהיו  לצידם של הילדים, ואף ידאגו שלתת להם את התחושה שהם איתם. כמובן שכעת, בעיצומה של תקופה מורכבת זו, ‘להיות לצד הילדים’ אין הכוונה רק לשהות לידם פיזית, אלא להיות איתם באינטראקציה רגשית פתוחה, לעזור להם לבטא את הרגשות והמחשבות שעוברים להם בראש, ולתת להם סיוע בהתמודדות עם העוצמה הרגשית והבלבול. כמו כן יש לסייע לילדים לשמור על סדר יומם ועל ארגון.

לסיכום, איך נוכל לשמור על ילדינו שלא יפתחו טראומה?

1. נהיה רגועים ויציבים בעצמנו ועל ידי כך נשלח מסר של רוגע ויציבות לילדים שלנו.
2. נעביר מסר לילד שאנו איתו ולא נעזוב אותו וביחד נעבור את הקושי, ונשמור על תקשורת פתוחה.
3. נעודד לפעילות נכונה ורציפה, לסדר יום קבוע ולעקביות בתפקידים השגרתיים של הילד.
4. נעזור לילד להפעיל את החשיבה שלו; אין זו העת להפעלה רגשית סביב המשבר כאשר הוא בעיצומו.
5. נעביר לילדים הבנה של האירוע, ניתן לילדים עדכון ברוגע, בלי גוזמאות והפחדות, רק נתאר את המצב המעודכן.

הפוסט התמודדות עם הטראומה הלאומית הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

רבי מיכאל, בן שישים ושמונה, סבל מסוכרת כעשרים וחמש שנה. וכמו במקרים רבים, עם השנים הלכה המחלה והחמירה. ההחמרה התבטאה במינון התרופתי שהלך וגדל, ולמרות הארטילריה המשמעותית של התרופות ממוצע הסוכר עדיין נותר גבוה.

רבי מיכאל הגיע אלי כשהוא כבר נוטל שלוש תרופות שונות לסוכרת, ונזקק להוסיף על אלו תרופה רביעית.

רבי מיכאל, המשמש בתפקיד חינוכי בכיר, הרשים אותי באישיותו הכובשת. הוא ניחן במשמעת ברזל, והנהיג את עצמו בדיאטה קפדנית שהכילה בעיקר מזונות דלי פחמימות, ועם כל זאת, הישועה בוששה לבוא. הוא חשש עד מאוד מהשלכותיה החמורות של הסוכרת, ולכן הסכים להשקיע כל מה שניתן כדי לשפר את מצבו.

בפגישה הסברתי לו שהמקור לסוכרת הוא תנגודת של הגוף לאינסולין, וכי הדרך לשפר את מצב הסוכרת, ואולי אפילו לרפא אותה, היא באמצעות הסרת התנגודת. כאשר מצליחים לעשות זאת אזי גם מאכלים שבדרך כלל מקפיצים את רמות הסוכר, אינם גורמים לעלייה חדה זו.

רבי מיכאל קיבל ויישם את ההוראות המפורטות משנות החיים, ואכן, בתוך שלושה שבועות ראינו שיפור מדהים במדדים – רמות הסוכר ירדו משמעותית, ובמקום להוסיף תרופה, הוא הפחית לשני סוגים בלבד.

מה שבעיקר הפתיע אותו היה, שמאכלים מקפיצי סוכר שעד אז נאלץ להימנע מהם לחלוטין, הפסיקו להעלות לו את הסוכר.

מהי בעצם תנגודת לאינסולין? ומהי הדרך להוריד אותה?

כדי שהדברים יובנו כהלכה נחזור בקצרה על המושגים הבסיסיים הקשורים למחלת הסוכרת.

סוכרת היא מצב שבו רמות הסוכר בדם גבוהות. הסוכר, שהוא הדלק העיקרי של הגוף, אמור להיכנס לתאים שלנו באמצעות הורמון האינסולין.

בשונה ממה שמקובל לחשוב, מחלת הסוכרת אינה מתחילה בגלל כשל בלבלב, הגורם לייצור נמוך של אינסולין. להפך, בתחילת המחלה רמות האינסולין המיוצרות בגוף אף גבוהות מהרגיל. הכשל מתחיל בתאי הגוף שאינם מגיבים כהלכה לאינסולין, דהיינו – האינסולין מאותת לתאים להיפתח ולקבל את הסוכר, ומשום מה התאים אינם מתייחסים להוראה זו.

בשפה הרפואית מקובל לכנות את המצב הזה בשם ‘תנגודת לאינסולין’.

הבנת הגורם לתנגודת האינסולין תוביל אותנו לנקוט פעולות נכונות לטיפול בשורש הבעיה.

יש שני גורמים מרכזיים לתנגודת אינסולין:
הגורם הראשון: חשיפה של קולטני הסוכר לכמויות גבוהות של אינסולין. החיכוך הגבוה והתדיר של הקולטנים עם עודפי אינסולין מפחית בהדרגה את הרגישות לאינסולין.
הגורם השני: אטימת קולטני הסוכר עקב חומרים ששוקעים עליהם, בעיקר פסולת שומנית ששוקעת על הקולטנים.

בפרק זה נתייחס בהרחבה לגורם הראשון לתנגודת לאינסולין. על הגורם השני נפרט בפרק הבא בעז”ה.

הגורם הראשון לתנגודת לאינסולין הוא, כפי שהזכרנו, חשיפה עודפת תמידית של קולטני הסוכר לכמויות גבוהות של אינסולין.

מהו הגורם להפרשה עודפת של אינסולין?

המקור לסוכר בדם הוא הפחמימות שבמזון (פחמימות = סוכר). הסוכר שנמצא בדם גורם ללבלב להפריש אינסולין. בתהליך העיכול המזונות מתפרקים לסוכר פשוט הנקרא גלוקוז. יש מזונות שפירוקם נעשה במהירות והסוכר שמופרש מהם נכנס לזרם הדם בבת אחת, על כן הוא מעלה את רמת הסוכר באופן חד. לעומתם, ישנם מזונות שמתפרקים במערכת העיכול לאט, דבר הגורם לשחרור איטי של סוכר לזרם הדם, וממילא לעלייה מתונה של רמת הסוכר.

בשפה הרפואית מכנים זאת: אינדקס גליקמי.

אינדקס גליקמי הוא דירוג הפחמימות במזונות בהתאם למהירות שהן מעלות את רמת הסוכר בדם. אינדקס גליקמי גבוה מציין מצב שבו הפחמימות נכנסות במהירות לזרם הדם, ואילו אינדקס גליקמי נמוך מציין מצב שבו הפחמימות נכנסות באיטיות אל זרם הדם.

קיימים גורמים שונים המשפיעים על קצב כניסת הסוכר לדם. שלושת הגורמים המשמעותיים ביותר הם: כמות הפחמימות, כמות הסיבים התזונתיים וכמות השומן.

הסיבים התזונתיים והשומנים מאיטים מאוד את קצב כניסת הסוכר ממערכת העיכול אל זרם הדם, ולכן מזון שאינו מכיל סיבים או שומנים יגרום לרמת הסוכר בזרם הדם לעלות במהירות.

פחמימות ‘ריקות’
האורז הלבן והקמח הלבן (לחמים, מאפים ופסטות) הם פחמימות ריקות. מקובל לכנות אותם בכינוי זה מפני שבאמת אין בהם כלום חוץ מפחמימות.

הפחמימות הריקות הן מהמזונות הנפוצים שמקפיצים במהירות את הסוכר בדם, עד כדי כך שרופאים בארה”ב הכינו עצומה לארגון הבריאות העולמי להכריז על הלחם הלבן כממתק!

דבר זה לא קורה רק לעיתים נדירות, כיום התזונה הקלאסית מבוססת על ריבוי עצום של פחמימות ריקות. אצל חלק גדול מהאוכלוסייה, שלוש ארוחות ביום מבוססות על פחמימות ריקות, כשבמקרה הטוב מדובר בלחם, ובמקרה הפחות טוב בעוגות ובביסקוויטים…

רוצים לשמוע משהו אבסורדי?

גרגרי האורז והחיטה מורכבים משלושה חלקים: נבט, אנדוספרם (תוך הזרע), וסובין שהוא הקליפה. רוב הערכים התזונתיים נמצאים בנבט ובקליפה. הנבט מכיל חלבונים, שומן בלתי רווי, ברזל, מינרלים וויטמינים שונים, אבל מה שנוגע בעיקר אלינו הוא הקליפה, שבה מצויים כמעט כל הסיבים התזונתיים.

והרי האבסורד: בגלל שיקולים כלכליים, החליטו היצרנים לפרק את המעטפת הנפלאה, לזרוק את כל הטוב שנמצא בנבט ובקליפה ולהשאיר רק את האנדוספרם (תוך הזרע) המהווה את עיקר נפח הגרגר ומורכב בעיקר מעמילנים שמתפרקים במערכת העיכול לסוכר במהירות. אלו הם הקמח הלבן והאורז המזוקקים.
למה הם עשו זאת? מפני שהמאפים מהקמח הלבן אולי טעימים יותר, והלחם הנאפה ממנו מתקבל רך יותר. ובאורז – משום שבתהליך הזיקוק מתקבל אורז שצבעו לבן במקום חום, הוא מתבשל ביתר קלות, ויש שמעדיפים את טעמו.

כך החליטו להשליך לפח את כל הטוב שייצר לנו הבורא ולהכין לחמים מזוקקים שמכילים קמח שכל כולו עמילן בלבד.

הצפה של תאי הגוף בכמות גבוהה של אינסולין:
כאשר אוכלים מזונות שהאינדקס הגליקמי שלהם גבוה, זרם הדם שלנו מוצף בבת אחת בכמות אדירה של סוכר. אם נבדוק את רמת הסוכר סמוך לארוחה, נראה שהסוכר מזנק בחדות ל־300 ויותר – גם ארוחה בריאה מעלה את רמות הסוכר אחרי הארוחה, אלא שבמצב תקין רמות הסוכר אחרי הארוחה מגיעות ל־170 מקסימום.

סוכר גבוה הוא מצב מסוכן – מעין ‘פיגוע’; הגוף נכנס למצב חירום, ומתחיל במתקפה ארטילרית. מצב זה מתבטא בהפרשת כמות אדירה של אינסולין על מנת להוריד מיידית את הסוכר לרמה תקינה.

את הפיגוע הזה עובר הגוף של רבים מאיתנו שלוש פעמים ביום לפחות!

סיבה נוספת להפרשה מרובה של אינסולין
סוכר ברמה גבוהה דורש אינסולין לא רק ביחס לכמות הסוכר, אלא המשוואה בין הסוכר לאינסולין משתנה לחלוטין. לדוגמה: אם כדי להוריד את רמת הסוכר מ־200 ל־100 דרוש 1 מ”ג של אינסולין, על פניו נראה שכדי להוריד את הסוכר מ־300 ל־100, נצטרך 2 מ”ג של אינסולין.

אך לא כך! הגוף מתקשה להשתלט על רמות גבוהות של סוכר, ולכן הפרשת האינסולין הנדרשת אינה עולה באופן יחסי, אלא פי שניים מהצפי, כך שבמקום להפריש 2 מ”ג של אינסולין יצטרך הלבלב להפריש 4 מ”ג.

אפשר לראות זאת בצורה ברורה אצל חולי סוכרת נעורים שמזריקים לעצמם אינסולין בהתאם לצורך. כאשר רמות הסוכר גבוהות הם צריכים להזריק לעצמם כמות גדולה פי כמה וכמה של אינסולין במטרה לאזן את הסוכר.

הצפת התאים באינסולין גורמת לתנגודת אינסולין

כאשר התזונה שלנו מקפיצה במהירות את רמות הסוכר, ומנגד הלבלב מפריש כמות אדירה של אינסולין, קולטני הסוכר פוגשים תדיר אינסולין בכמות גבוהה. עם הזמן גורם החיכוך המתמיד עם האינסולין לאיבוד הרגישות אליו, והתגובה שלהם אליו פוחתת.

כאשר התאים מוצפים כל הזמן בכמות אדירה של אינסולין – הם פשוט מפסיקים להגיב אליו.

לפחמימות הריקות יש השלכות דרמטיות נוספות על הבריאות שלנו:
מלבד הסיכון המוגבר לסוכרת, תזונה המבוססת על ריבוי פחמימות ריקות גורמת לנזקים נוספים. יש לייחד על כך פרק נפרד, וכאן אזכיר את הנזקים רק בראשי פרקים.

עצירות – הקמח הלבן הוא ממש דבק, במקרים רבים הוא האשם העיקרי בעצירות.
אוסטאופרוזיס – הסוכר הגבוה בדם יוצר חומציות. הגוף מאזן את החומציות באמצעות הפרשת סידן מהעצמות ומהשיניים. התוצאה: עצמות פריכות ושיניים פגיעות.
תלות והתמכרות – עלייה חדה ברמות הסוכר גוררת בעקבותיה ירידה מהירה, מה שגורם לתחושה של נפילת סוכר וצורך נואש למתוק. המתוק הנוסף שאוכלים יוצר גם הוא את המעגל הבלתי נגמר של עלייה – ירידה – עלייה.

גמילה מסוכר מייתרת את הצורך לסוכר.

לסיכום:

הגורם לסוכרת מבוגרים הוא תנגודת לאינסולין.
תנגודת האינסולין נובעת משתי סיבות עיקריות –

הראשונה שבהן היא הצפה של תאי הגוף בכמויות אדירות של אינסולין (בעקבות כמויות אדירות של פחמימות ריקות). החיכוך התמידי בכמות אינסולין גדולה מפחית את רמת הרגישות.

הפוסט תנגודת אינסולין הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אתם מקפידים להגיד אותו כל יום? פעם בשבוע? פעם בחודש?

כמה פעמים ביום אתם אומרים את המשפט הזה?

10 פעמים? חמש? שלוש? פעם אחת?

אולי בכלל לא……

“ילד/ה שלי, אני אוהב/ת אותך” זהו משפט קריטי. לכולם. בכל גיל.

כולנו מבינים בחשיבות הגדולה של המילים האלו. אז למה יש הורים שכל כך קשה להם להוציא מהפה את המשפטים הללו? לילדים הקטנים זה מחליק יותר בקלות, אבל מה עם היתר?

מזמינה אתכם להצטרף למחקר קטן. כל מי שיצטרף למחקר הקטן הזה מובטח לו פרס אמתי, ויוצא דופן. מזמינה את כולם: אימהות, אבות, סבתות, סבים. נסו לבדוק, האם אתם משתמשים במשפט הזה בבית” ?ילד/ה שלי, אני אוהב/ת אותך!”

תיכף נחזור למחקר עם תוצאות שאני קיבלתי.

נקודה למחשבה! שיתוף ברגשות קשה לכולם. גם לאימהות וגם לאבות. יש כאלו יחידי סגולה שנולדו עם זה, גדלו על זה, ההורים שלהם דיברו על רגשות, זה היה נושא בבית… אבל באמת זה נדיר. ולמה?? ננסה להסביר קצת..

למה אנחנו לא אומרים את המילים האלו? הסיבה היא פשוטה, לכאורה.

ישנם אנשים (גברים במיוחד) שלא מסוגלים לחשוף רגשות. הסיבות יכולות להיות רבות ומגוונות:

א. תכונות אופי

ב. חינוך שאדם קיבל

ג. רקע תרבותי

ד. ניסיון שלילי בילדות, כאשר הבעת רגשות גרמה לכך שצחקו עליו וכדומה, והוא יצא פגוע.

לא משנה מה הייתה הסיבה, אדם שמתקשה להביע רגש תופס את האמירה: “אני אוהב אותך” כמשהו סתמי מן השפה ולחוץ, לא אמתי, גובל בצביעות, לכן הוא נמנע מלומר זאת.

אבל זה אחד הנושאים החשובים ביותר בגידול הילדים. זה משפט חשוב וחיוני. זה משפט שיכול לרפא. ומי אם לא אנו ההורים נגיד זאת לילדים, אחרי יום לימודים ארוך, אחרי שאולי מישהו פגע בהם? מי אם לא אני אמורה לבנות בהם את הביטחון העצמי ? אבל לעיתים הלב נסחף עם מטלות הבית. אם בעקבות  הילד המתוק שלא בדיוק עושה את רצונך, ואולי צועק / לא מקשיב / עושה שטויות / מציק לאחים ואז את מוצאת את עצמך  עוברת, בלי לשים לב, למצב של שוטרת. פוקדת, מזרזת, מוכיחה.  ובלילה כשהאפרוחים רגועים ואת מודה על צלילי נשימותיהם הרגועות, את כל כך רוצה לחבק אותם, ולהגיד להם, תדע לך למרות כל היום שעבר , אני אוהבת אותך.

ברור שמי שרגיל מגיל קטן זה בא לו יותר בקלות, אבל גם מי שלא התחיל בגיל הקטן, חייב להתחיל להחמיא ולתת חום ואהבה. אחרת הוא מנחיל לילדים שלו את הקור רוח וחוזר חלילה, צריך להבין שילדים גדולים שלא שומעים מילים מחממות יכולים לחפש  את זה בצורה שלילית.

אולי ננסה דרך טיפול במגע?

לא משנה אם זה עיסוי, טיפול בכף הרגל, טיפול בכף היד…..

אחרי שנתתם לאנרגיות האהבה לזרום דרך אצבעותיכם, הרבה יותר קל לגמור בחיבוק אוהב, בטפיחה חברית ולשחרר את המשפטים:  “אני כל כך אוהב אותך!” , “כמה שאני אוהב אותך ילד שלי!”

הנה טיפ ברפלקסולוגיה:

נאחז בכפות ידינו את כפות רגליו של הילד.  תוך כדי נגיעה אפשר לשוחח, לבקש, לשתף, להקשיב. נלטף ונחמם את כף הרגל במטרה לנקות מתחים נפשיים וחיצוניים ושאריות של מחשבות מטרידות מהיום שחלף. כשהילד כבר רגוע ונינוח, נרים קלות את כפות רגליו כך שכובד המשקל יהיה על ידינו, נאחז את העקב בחיבוק. זו אחת האחיזות הנפלאות ביותר להעניק תחושת אהבה וביטחון.

העקב מסמל את הבית, בית שיש בו אהבה, מגע והקשבה. מגע זה נותן לילד תחושה שהוא רצוי, אהוב ומוגן. כשילדינו ירגיש דרך מגע כמה הוא באמת חשוב לנו, הוא בוודאי ישן טוב יותר בלילה ויהיה מרוכז יותר וקשוב במהלך היום.

בחזרה למחקר – שיתפתי את רשימת התפוצה שלי במחקר הזה והצעתי להורים: נסו להגיד את המשפט הזה היום לכל אחד מהילדים בבית. ספרו לי באיזה פרס זכיתם! הודעתי לכולם מראש שזה לא יהיה פשוט: לחלקכם זה יהיה ממש ממש קשה.הבטיחו לי לפחות לנסות! בשביל הילדים שלכם. בשבילכם!

אז הנה כמה תגובות שקיבלתי מההורים.

“אז אני מהזן שקשה לו, השתפרתי הרבה, ולקטנים אני אומרת את זה הרבה, לגדולים הרבה פחות. וכשאני אומרת את זה לבכור שלי בן 15 (פעם בשבוע-שבועיים) הוא לא יודע איך לאכול את זה. במקרה הטוב הוא מהנהן או אומר אההה, במקרה הפחות טוב הוא מתעצבן או לא מבין מה הקשר”

“טוב, נגעת בנקודה רגישה. אני באה מבית שלא אמרו לי את זה כל יום, אלא אולי אחת ל 5 שנים. ואולי גם זה לא… והתחתנתי בידיעה שאני לא יהיה כזאת, ואכן זכיתי בשלושה ילדים בינתיים, ואני ממש משתדלת לומר את זה לילדי וזה הולך ככה, לקטן 20 פעמים ביום, לבת השנתיים וחצי 5 פעמים, ולבת ה 5 לפחות פעם ביום או פעם ביומיים. וכשאני אומרת לה את זה, זה רק בגלל שאני מחייבת את עצמי לא להעביר יום ללא זה.”

“התחלתי עם בת ה-5, והעזתי גם לבת ה-11, בהמשך אולי אני אעז גם לבחור בר מצווה. אבל באמת הפרס היה לראות את הפרצוף הכ”כ שמח שלהם מהמשפט הזה… בת ה-11 אמרה איייי (עם חיריק) אבל אני מאמינה שזה היה בגלל גורם ההפתעה של תוכן המשפט. אני מקווה לומר את זה שוב.”

תכלס, איך עושים את זה?

ננסה להביא עצות מעשיות שיקלו עלינו את המלאכה. דבר שיכול מאוד לעזור זה לרשום בפנקס דף עם כל התכונות הטובות והמעלות שיש לכל ילד, (ואין ספק שלכל אחד יש הרבה!) לב טוב, שמחה, ויתור, עזרה לשני, אצילות וכדומה.  ברגע שההורים קוראים את המעלות הטובות ומתרכזים בחיובי הם פתאום יראו את הילד כגוש של טוב וממילא המחמאה תפרוץ החוצה . צריך קודם לחשוב בעצמינו כמה אנחנו אוהבים את הילד, להעלות את זה למודעות שלנו,  ואחר כך זה יבוא מעצמו. להגיד לעצמינו כל יום למה הוא מיוחד והכי טוב שיש.

בזמנו, התייעצנו עם הרב יחיאל יעקובזון שליט”א מה לעשות. הוא אמר, שדווקא הילדים שמתנגדים לקבל חום ואהבה הם הכי זקוקים לזה! הוא יעץ לי לשבת ליד בני לפני השינה וכשהוא כבר ממש על סף הרדמות –  לומר לו כמה אני אוהבת אותו ואיזה ילד נהדר שהוא. הוא טען שבדקות האלה של לפני ההרדמות, המח כבר על ”מצב שינה” ואז אין לילד את הכוח להדוף את המילים הטובות,  וכך הן נכנסות ישר לליבו ופועלות את פעילותן.

עצה פרקטית נוספת –

אני חושבת על אפשרות להתחיל בכתיבה כמו בפתק קטן עם הסנדוויץ’ לבית ספר וכדומה.

תזכרו – אין אהבה עזה יותר מאהבת אם לילדיה! אנחנו רק צריכים לזכור להביע זאת בפניהם.  למי שקשה לה – אפשר גם לומר לכולם, בתור התחלה- זה פחות אישי.  מאוד חשוב להגיד את המילים הפשוטות האלה מתוך הלב באמת. ואז המילים עם כל הרגש והאהבה חודרות לדנ”א. וגם אם נאמר פעם ב…זה שווה הרבה יותר מהמון פעמים בלי “כוונה”.

אין ספק שתחושת אהבה היא החממה הכי טובה לגדול בתוכה, במקום תחושות של ביקורת והשוואה. כמובן שזה מסוג הדברים החשובים ביותר, שכולם יודעים ואף על פי כן מתקשים ליישם. מקווה שההתרגלות של ההורים לשים לב לזה כבר מתחילת גידול הילדים תקל גם על ההמשך

ראיתי בשם הרבי מליובוויטש : חז”ל לימדונו שעלינו להדבק בדרכיו של הקב”ה. ושאל הרבי: איך נוכל להדבק במידת הקב”ה שהוא מחייה מתים? והשיב- על ידי מילה טובה, חיוך, יחס אדם יכול להחיות את חברו וזוהי (בנוסף למה שכבר נכתב…) ממש מצוה ללכת ולדבוק בדרכיו של הקב”ה.

ראיתי ציטוט:

“שלש השנים הראשונות של הילד הן יסודות הבניין שלו

ומה שראוי להיעשות בהם,

אם לא נעשה כראוי,

אזי קשה להשלימו בשנים הבאות”.

[רבי שלמה הופמן]

אז כדאי לנצל את השנים האלו. כמה שאפשר!

הפוסט “ילד/ה שלי, אני אוהב/ת אותך” הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

בכתבה הפותחת את נושא האימונים הייתה התייחסות קלילה לנושא התזונה לפני ואחרי האימון, אולם לא באופן ממצה דיו, ולכן הפעם נעשה קצת סדר בראש אחת ולתמיד.

תזונת ספורטאים היא ענף משמעותי בתחום האימון, ולא בכדי. במהלך הפעילות והאימון הגוף מאבד נוזלים, ומאגרי הגליקוגן שלו מידלדלים. תזונה מאוזנת חשובה מאוד להתאוששות ולבניית השריר לאחר הפעילות הגופנית. מחקרים מראים באופן מובהק שתזונה נכונה לפני, תוך כדי ואחרי פעילות – משפיעה  באופן משמעותי על הביצועים הגופניים והמנטאליים ועל ההתאוששות.

על אף שמדובר באימוני ספורט אינטנסיביים, יש דעות הסוברות שכל פעילות גופנית, למעט הליכה מתונה, דורשת הכנה מותאמת כדי להשיג תופעה מקסימלית ואפקטיבית יותר.

תזונת ספורט לא רק מעניקה לכל אימון את האנרגיה האידיאלית בעבורו, אלא גם מסייעת להתאוששות הגוף מהאימון, כך שנגיע לאימון הבא חזקים יותר וללא פציעות, וגם  מסייעת בהורדת אחוזי שומן ומיצוי יעיל יותר של היכולות האישיות.

אז מה אוכלים?     

אין תבנית קבועה, אלא צריך להתאים אותה לסוג האימון, לשלב שבו נמצאים מבחינת הכושר והמאמץ הגופני שעומדים להפעיל, לגיל, למשקל ועוד.

באופן כללי, חשוב להתייחס לאבות המזון – פחמימות, חלבונים ושומנים, לצד הוויטמינים והמינרלים הנצרכים לספורט: מגנזיום – האחראי על תפקוד יעיל של מערכת השריר, ברזל – למניעה של אנמיה וחולשה ושינוע אנרגיה,  סידן – החשוב לבניית העצמות ולמניעה של שברי מאמץ ועוד. יש לקחת בחשבון, כמובן, גם צריכת נוזלים מתאימה כדי למנוע התייבשות. בזמן פעילות מאומצת אנו מאבדים נוזלים רבים, לעיתים אפילו יותר מליטר, בלי להרגיש. מחזור הדם מעלה את קצב המחזוריות שלו עד פי־שמונה(!), וכן מנגנון ההזעה מהיר יותר.

חובה להקפיד על איזון נכון בין אבות המזון. בניגוד למצב רגיל, תכיל תזונת הספורטאים בדרך כלל כ־55-60% פחמימות מסך הקלוריות, משום שהן מספקות אנרגיה מהירה – בעיקר בתחילת האימון או  ברגעים בהם יש עליית קושי משמעותית. הפחמימות מהמזון נאגרות בעיקר בשרירים ובכבד בצורה הנקראת ‘גליקוגן’. כמות קטנה של פחמימות נמצאת תמיד בזרם הדם שלנו וגם במוח. אמנם שומנים מספקים יותר אנרגיה מאשר פחמימות, אבל לגוף יהיה הרבה יותר קשה לנצל אותם ביעילות. חשוב להדגיש שהיחס בין אבות המזון משתנה לפי אופי הפעילות הספורטיבית.

הפחמימות המועדפות לאימוני ספורט: דגנים, עמילנים, קטניות, פירות וירקות.

לצד הפחמימות, רצוי לצרוך גם שומנים. אלו גם כן מעניקים לנו אנרגיה לאימון, בעיקר ברגעים בהם קצב הלב שלנו יציב. חשוב לצרוך שומנים גם לספיגה טובה יותר של ויטמינים מסיסים בשומן, כמו ויטמין D שמשתתף בבניית העצמות ומסייע במניעת שברי מאמץ.

השומנים האיכותיים שרצוי לשלב בתזונה הם השומנים מהצומח: שמן זית וזיתים, אבוקדו ואגוזים.

את החלבונים חשוב לצרוך בשל היותם מסייעים בבניית התאים והרקמות, ותפקוד מערכת החיסון. לתוצאה אופטימלית, רצוי לפזר את אכילת החלבון למספר ארוחות ביום.

איך אוכלים?

כשלוש-ארבע שעות לפני פעילות גופנית, רצוי להימנע מארוחה שמכבידה על מערכת העיכול. כשעה-שעתיים לפני האימון רצוי לאכול ארוחה קלה שמבוססת בעיקר על פחמימה. זו תספק מקור זמין לאנרגיה ולגליקוגן. במקרה של אימון או פעילות משמעותיים יותר, ניתן לאכול חטיף קל עד כעשרים דקות לפני תחילת האימון. לא מומלץ לאכול פירות יבשים, בננות או ענבים, מכיוון שאלו עתירים בסוכר ובעלי מדד גליקמי גבוה – מה שעלול לגרום לנפילת סוכר חדה.

צריכת שומן אינה מומלצת גם כן, בשל הפירוק האיטי שלו, שעלול להשפיע על קליטת האנרגיה מהפחמימה.

חשוב מאוד לשתות לפחות שתי כוסות מים לפני תחילת האימון.

ומה קורה אחרי?

לאחר האימון, חשוב לא להגזים. מוכר המיתוס שכל מה שאוכלים אחרי האימון ‘נשרף’ ואינו מזיק לגוף, אבל זה לא מדויק בכלל. נכון, אחרי האימון הגוף צריך אנרגיה, והוא מעכל  ומפרק את הארוחה ביתר יעילות, אבל כמובן, לא נכון ואף מזיק להעמיס על המערכת. אחרי האימון יש לשבת ולאכול ארוחה מלאה ומאוזנת הכוללת את כל מרכיבי המזון, וכמובן, מים בכמות מספקת.

לבריאות ובהצלחה!

הפוסט צועד על קיבתו הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

לא כל ילד קופצני מעט יאובחן ב־ADD או ADHD, אבל אין ספק שקרוב לעשרה אחוזים מהתלמידים פורחים בזכות אותן תרופות (או “ויטמינים”, כמו שאמרה לי פעם תלמידה מתוקה).

אבל מה עם אלו שגדלו והבעיה גדלה יחד איתם? מה קורה כשההפרעה מסרבת להישאר על שולחן הלימודים?

“מכירה את הילדה הלא מסתדרת?” – כך פותחת אסנת את השיחה שלנו. “אז אני הייתי הילדה הזו, שתמיד מסיימת להתארגן אחרונה ואז בטעות שופכת על עצמה את השוקו רגע לפני שיוצאת מהבית, מאחרת, ומגלה שהפתק נשאר על השולחן במטבח, ומחברת תורה – על המכתבה בחדר הילדים”.

אסנת מתארת את עצמה כילדה חיננית ונבונה, אהובה על החברות ועל האחים הקטנים, אך כל מה שקשור למסגרת, לסדר ולארגון – ממנה והלאה. “כשדמיינתי את עצמי בעולם שאחרי הלימודים – הייתי בטוחה שהוא יהיה גן עדן עלי אדמות. כל הכישורים הדרושים לבית הספר לא היו לי. הייתי מתקשה להקשיב מעבר למשפט או שניים רצופים, לא אהבתי מטלות שדורשות מאמץ מחשבתי רב מדי, נטיתי לפספס ולשכוח פרטים ואיבדתי חפצים ברמה כרונית”.

בשנים ההן כל מושג האבחונים לא היה נפוץ כמו היום, ואסנת נחשבה לסתם ילדה רחפנית ומתקשה להתארגן. כל המבצעים של אמא הטובה לא עזרו. “אבל כשעברתי מבית הספר של הילדות לבית הספר של החיים, גיליתי ששם הדרישות, המחויבויות והצרכים גדולים בכמה מידות.

לאחר לבית הספר זה משהו אחד, ולאחר שוב ושוב לעבודה זה עניין אחר לגמרי. ואם בתור ילדה את מתקשה לשמור על הסדר בחדר שלך – כשאת מופקדת על בית ובתוכו ילדים קטנים זה עשוי להתקרב לקטסטרופה…

שנים של תסכול, של הרגשה נוראית של חוסר תפקוד והתמודדות עם שלל מטלות החיים. תחשבי על ההרגשה של אמא שמגלה בבוקר שהבן שלה צריך חולצה לבנה, אבל היא שכחה לכבס אותה אתמול, ובנוסף היא חתמה אתמול על מבחן של הבת, אבל לא מצליחה להיזכר איפה הניחה אותו. וכל זה לא בגלל שבוע עמוס או תקופה לחוצה, אלא כי אלו החיים שלה, וכך נראים גם חייהם של הילדים שלה.

“במשפט אחד אני יכולה לסכם, שחייתי רדופה מעצמי וממטלות החיים שלי”.

מקשיבה לעצמי

פרופסור לאון גרינהאוס, לשעבר מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת ת”א ובאוניברסיטה העברית וכיום המנהל של ‘מיינד קליניק’ – המרכז לטיפולים מתקדמים:

הפרעת קשב וריכוז אינה רק בעיה בילדים. אם אובחנת עם הפרעת קשב וריכוז בילדות, רוב הסיכויים שלפחות חלק מהתסמינים ימשיכו גם לבגרות. אבל גם אם לא אובחנת כילד, אין זה אומר שאתה לא יכול להיות מושפע מכך כמבוגר. יותר מכך: היום ידוע שלעיתים הפרעת קשב מתפתחת עם הגיל, וגם ילד שלא סבל ממנה כשהיה צעיר עלול להיות מאותגר־קשב בבגרותו.
להפרעת קשב וריכוז שאינה מטופלת יש השפעות רחבות היקף והיא יכולה לגרום לבעיות כמעט בכל תחום בחיים: בעיות בריאות פיזיות ונפשיות, קשיים כלכליים, בעיות ביחסים בין־אישיים ועוד. אבל ההסתכלות הנכונה על ההפרעה היא  לחשוב על הפרעות קשב וריכוז כאוסף של תכונות שהן חיוביות ושליליות – בדיוק כמו כל אוסף תכונות. יחד עם האימפולסיביות ועם חוסר הארגון של הפרעת קשב וריכוז, למשל, מגיעה לעיתים קרובות יצירתיות מדהימה, תשוקה, אנרגיה, חשיבה מחוץ לקופסה, וזרם בלתי פוסק של רעיונות מקוריים”.

“מעניין לציין”, מוסיפה פרופ’ איריס מנור, פסיכיאטרית מומחית לילד ולמתבגר אשר התמקצעה בעיקר בהפרעות קשב, “כי אנחנו עדים להרבה מאוד מקרים בהם ההורים מאבחנים את עצמם בעקבות אבחון הילדים. כלומר, הילד שכל כך דומה להם, שממש מזכיר להם את עצמם כשהיו בגילו, מאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז ובעקבותיו הם ‘מתעוררים’ לעבור את תהליך האבחון בעצמם”.

לא אשמה, כן מאותגרת

“באחד הימים התגלגל לידיי עלון שהוציא מכון טיפולי ידוע, ומצאתי בתוכו סקירה נרחבת על נושא הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים”, ממשיכה אסנת. “זה יישמע מוזר, אבל במקום רפרוף רגוע עם כוס קפה של ערב, מצאתי את עצמי מתיישבת על הספה דומעת. הכתבת תיארה את האתגר של אמא שסובלת מהפרעת קשב וריכוז. סיפרה על אמא גיבורה שסופגת ביקורת יומיומית מהסביבה הקרובה והרחוקה, על צוות בית הספר, שרואה אותה כאמא לא מאורגנת, לא קשובה ואולי אפילו מזניחה. את הקושי להסתדר בעבודה קבועה ויציבה, ואת תחושות האשמה כאשר הילדים מפסידים מההתנהלות שלה.

קראתי שוב ושוב את השורות ושאלתי את עצמי: יש לי בסך הכל הפרעת קשב? אני לא בעייתית, עצלנית או רחפנית? בהמשך היה שאלון לאבחון עצמי, עברתי על הקריטריונים ולהפתעתי כולם התאימו לי. בסוף המאמר המליצה הכותבת למי שמזהה את עצמה בשורות הללו, לפנות לאבחון מקצועי. אבל אני לא הייתי זקוקה להמלצה, היה ברור לי שזה מה שאעשה”.

פרופ’ מנור נותנת לנו כלים, כיצד לדעת האם לגשת לאבחון מקצועי:

“האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני הוציא לאור מדריך אבחנות בשם DSM, עליו מסתמכים להגדרת הקריטריונים לאבחון הפרעות שונות, ובהן הפרעת קשב. גם בישראל משתמשים במדריך זה. בגרסה האחרונה של המדריך ההגדרה של הפרעת קשב מחולקת לשני תחומים: חוסר קשב והתנהגות היפראקטיבית־אימפולסיבית.

במדריך הוגדרו גם הקריטריונים לאבחון ההפרעה. אם אתם מוצאים בעצמכם לפחות חמישה תסמינים מאלה שמופיעים למטה, וכל תסמין מופיע במשך שישה חודשים לפחות באופן שמפריע לתפקוד, ייתכן שאתם סובלים מחוסר קשב או היפראקטיביות־אימפולסיביות”.

חוסר קשב:

• לעיתים קרובות מתקשים לשים לב לפרטים או עושים שגיאות טיפשיות (במקום העבודה או בפעילויות אחרות).
• לעיתים קרובות מתקשים להחזיק קשב לאורך זמן.
• לעיתים קרובות נראה שאינכם מקשיבים למה שאומרים לכם.
• לעיתים קרובות מתקשים לעקוב אחרי הוראות, נוטים “להימרח” במטלות.
• לעיתים קרובות מתקשים בסדר ובארגון.
• לעיתים קרובות נמנעים או מסרבים לבצע מטלות הדורשות ריכוז ומחשבה מתמשכים.
• לעיתים קרובות נוטים לאבד חפצים הדרושים לפעולות ולמשימות שונות (ארנקים, טלפונים סלולריים, מפתחות, משקפיים ועוד).
• לעיתים קרובות דעתכם מוסחת בקלות.
• לעיתים קרובות נוטים לשכחנות בפעילויות יומיומיות.

היפראקטיביות־אימפולסיביות:

• לעיתים קרובות יושבים בחוסר מנוחה.
• לעיתים קרובות קמים מהכיסא במקום העבודה או במצבים שבהם מצופה מכם להישאר ישובים.
• לעיתים קרובות מתרוצצים או מטפסים בסיטואציות לא מתאימות (אצל מתבגרים או מבוגרים הדבר עשוי להתבטא רק בתחושה של חוסר מנוחה).
• לעיתים קרובות אינכם מסוגלים לשחק או להשתתף בפעילויות בצורה שקטה.
• לעיתים קרובות חשים בחוסר מנוחה, מתנהגים כאילו אתם ‘מונעים על ידי מנוע’.
• לעיתים קרובות מדברים בלי הפסקה.
• לעיתים קרובות מתפרצים ועונים לשאלות לפני שסיימו לשאול אותן.
• לעיתים קרובות מתקשים לחכות בתורים.
• לעיתים קרובות קוטעים אנשים או מציקים להם (למשל, להתפרץ לתוך שיחות).

פרופסור מנור מדגישה, כי על התסמינים להופיע בשתי מסגרות לפחות (כמו: בית, עבודה, עם חברים או עם קרובים), ובנוסף צריכה להיות עדות ברורה שהתסמינים מפריעים או פוגעים באיכות התפקוד בחברה או בעבודה.

ארוכה הדרך לפתרון

בחזרה למונולוג של אסנת: “אמנם היה לי ברור שאני הולכת לאבחון ומעוניינת לעזור לעצמי, אבל כמו שהספקת להכיר אותי – זה לקח זמן. הייתי צריכה לברר מה בדיוק התהליך, לקבוע תור לרופאת המשפחה כדי לקבל הפניה לנוירולוג, לשכוח להגיע ולקבוע תור נוסף וכן על זו הדרך. אבל בסופו של דבר, ואחרי שביקשתי מבעלי (שרק בזכותו נשארתי בשפיות ובבריאות כל השנים האלו) שייקח את האחריות על התהליך, מצאתי את עצמי עומדת בשערי מכון שעורך אבחונים ממוחשבים, בין השאר לאבחון הפרעות קשב. המבחן שאני עברתי נקרא בשם ‘מבחן MOXO‘”.

“אין בדיקה חד־משמעית שיכולה להצביע על הפרעת קשב”, מסבירה פרופסור מנור. “מדובר בתהליך מסוים, שכולל הערכה קלינית, שאלוני אבחון מותאמים, כלי אבחון נוספים, בדיקה רפואית ובדיקת תחלואה נלווית”.

אצל אסנת התהליך היה מהיר וכמעט רק ביורוקרטי. “מהאבחון הראשון היה ברור שמדובר בהפרעת קשב, אבל הפעם הראשונה שהבנתי עד כמה החיים שלי מושפעים מההפרעה הייתה ביום בו ערכו לי את האבחון הממוחשב”.

מוקסו הוא סוג של מבחן תפקוד מתמשך (Continuous Performance Test – CPT) הנמשך כחמש־עשרה דקות ומתבצע באופן ממוחשב. הנבדק יושב מול מסך ומתבקש ללחוץ על מקש מסוים בכל פעם שהוא רואה את צורת המטרה, כאשר במהלך המבחן מופיעות הסחות דעת שונות שנועדו להקשות עליו בכך. הסחות הדעת יכולות להיות ויזואליות או אודיטוריות, כדי לדמות את אופי הסחות הדעת בעולם האמיתי. הבדיקה הולכת ונהיית קשה יותר מבחינת רמת המסיחים והמהירות בה אלו מופיעים.

המבחן בוחן ארבעה מדדים: קשב (היכולת לאתר את צורת המטרה), תזמון (היכולת להגיב בטווח זמן נדרש), היפראקטיביות (תגובות מיותרות המבטאות קושי בוויסות) ואימפולסיביות (תגובות שגויות המבטאות פזיזות בהערכת הסיטואציה). קיימת לו גרסה לילדים (גילאי 6-12) וכן גרסה למבוגרים (גילאי 13 ומעלה).

תוצאות המבחן מצטרפות אל יתר הנתונים שנאספו בתהליך האבחון, ומסייעות בקביעת האבחנה המתאימה. בנוסף, המבחן יכול להתבצע תחת השפעה של טיפול תרופתי או בהיעדרה, וכך לסייע בהתאמת הטיפול המתאים.

“לאחר שערכתי את המבחן הציעה לי המאבחנת ליטול כדור ריטלין, להמתין מעט ולערוך את המבחן שנית”, משחזרת אסנת. “כמובן, עם התרופה צלחתי את האבחון בקלות, אבל את ה’שוק’ חטפתי כשהגעתי הביתה בשעת בוקר מאוחרת, וניסיתי לתכנן את השעות הקרובות”.

אחד הכלים שעזרו לאסנת ‘להחזיק את הראש מעל המים’ היה הרשימות. כל דבר שהיה עליה לבצע נרשם מיידית על הלוח המחיק שנתלה במטבח, וכעת המשימה הייתה בעיקר לבצע, ולא היה צורך להחזיק את הרשימה בראש כל הזמן. “התיישבתי לערוך רשימה, דבר שעד אז לקח לי זמן ודרש ממני ‘לאסוף את עצמי’ שוב ושוב, ולהפתעתי בתוך דקה וחצי של חשיבה נערכה רשימה ארוכה ומסודרת של מטלות לביצוע. אכלתי משהו והתחלתי לעבוד במרץ. בצורה שיטתית עברתי על הרשימה ומחקתי משימה אחרי משימה. מצעים – V. מכונה שחורה – V. להעמיד עוף ותפוחי אדמה – V. להתקשר לקבוע תור לשיננית – V. לארוז את הנעליים כדי שבעלי ייקח לסנדלר בצהריים – V.

ופתאום, לראשונה בחיי, הצלחתי להשלים את כל המשימות שלי… למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה בחיים בה הקדמתי אני את השעון ואפילו העברתי ניגוב במטבח לפני שהילדים חזרו…

הילדים חזרו, ישבתי איתם בארוחת צהריים, הקשבתי לסיפורים הארוכים שלהם, סיפרתי להם סיפור מתוך ספר בריכוז ובהטעמה. היה לי פשוט טוב”.

נקודות אור

יש מגוון רחב של טיפולים, מוכרים יותר או פחות, להפרעת קשב אצל מבוגרים ואצל ילדים. נרחיב מעט על חלק מהם:

הטיפול התרופתי

“הטיפול הנפוץ והזמין ביותר הוא הטיפול התרופתי”, אומר  פרופסור גרינהאוס. “הטיפול התרופתי הוא טיפול יעיל (על אף שהוא סובל משם רע, ממש לא בצדק). האיגודים הרפואיים ממליצים להשתמש בתרופות הפועלות בשחרור מושהה, כאשר הנפוצות ביותר הן התרופות מקבוצת הסטימולנטים:

• מתילפנידאט-ריטלין: התרופה הנפוצה ביותר. היא פועלת על ידי חסימה של הקליטה החוזרת של דופמין ושל נוראפינפרין בסינפסות של המוח. במשפחה זו נפגוש את הריטלין ה’רגיל’, ריטלין LA, ריטלין SR וקונצרטה. בנוסף ישנם גם פוקלין, פוקלין-XR ודיטרנה שלא ניתן להשיגם בארץ אך ניתן לייבא את התרופה באמצעות טופס 29ג.
• תערובת מלחים של אמפטמין הפועלת דרך חסימה של קליטה חוזרת של דופמין, נוראפינפרין, ועלייה בהפרשה של דופמין בסינפסות של המוח. במשפחה זו נפגוש את אטנט-אדרל, אדרל-XR וויוונס (ליסדקסאמפטמין).

טיפול קוגנטיבי–התנהגותי (CBT)

טיפול CBT הוא קצר ובעל מטרות ברורות, והוא מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה שליליים והאופן בו המטופל חש כלפי עצמו, יכולותיו ועתידו.

במהלך הטיפול, המטפל והמטופל בוחרים בכל פעם בעיה התנהגותית אחת שעליה יש לעבוד, מבינים את המניע להתנהגות זו ומשנים את המחשבות והתפיסות שגורמים לה. ולאחר מכן מפתחים דרך מעשית לשינוי ההתנהגות, מטמיעים את האסטרטגיות ומנסים אחרות, אם הן לא עובדות.

שיטה זו יעילה עבור מרבית הלוקים ב־ ,ADHDכאשר יוצאי הדופן הם אנשים הזקוקים לגישה מובנית יותר ואינם משתפים פעולה.

כאשר בוחרים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי – שיטה מוכחת להצלחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים – חשוב לבקש לעבוד עם מטפל CBT שמכיר את האספקטים הייחודיים של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ב־ADHD.

תזונה מאוזנת

שינוי התזונה היומית וצריכת מזונות ידידותיים ל־,ADHD ביניהם שמן דגים, אבץ, ברזל, מגנזיום, חלבונים ופחמימות מורכבות. כל אלה עשויים לסייע למוח לתפקד ברמות אופטימליות ולשלוט בתנודות במצבי רוח ובהתנהגות.

פעילות גופנית

פעילות גופנית שוטפת משפרת תפקודים ניהוליים – רצף קוגניטיבי, זיכרון ,סדר עדיפויות, ריסון אימפולסיביות ומיקוד קשב. שלושים דקות הליכה, ארבע פעמים בשבוע, יספיקו כדי לעשות את העבודה.

מחקרים מוצאים מספר יתרונות שיש באימון גופני, בין השאר: פחות אימפולסיביות, היפראקטיביות מופחתת, ניהול קשב משופר, וכאמור – שיפור בפונקציות ניהוליות.

נוירופידבק

נוירופידבק הוא סוג של אימון מוחי המשתמש בתרגילים מוחיים להפחתת אימפולסיביות ולהגברת קשיבות, המוח פולט סוגי גלים שונים בהתאם להיותנו מפוקסים או חולמניים.

הנוירופידבק מלמד כיצד לייצר דפוסים של גלים המשקפים מיקוד, מה שמחסל תסמיני ADHD מסוימים כמו: אימפולסיביות והיסח הדעת.

אמנם שיטות כמו נוירופידבק ו־Cogmed נראות מבטיחות להגברת קשב ושיפור של זיכרון העבודה ללא תרופות, אך הקהילה המדעית עדיין סקפטית.

זיכרון עבודה הוא היכולת להחזיק מידע במוח למספר שניות, לעבד אותו ולהשתמש בו לחשיבה, והוא מרכזי לתשומת לב, לפתרון בעיות ולשליטה בדחפים. המתמודדים עם ADHD לא תמיד מסוגלים להחזיק את המידע משום שהקשב שלהם ‘נחטף’.

שיפור יכולת זיכרון העבודה באמצעות אימון מוחי בנוירופידבק מאפשר למקד קשב, לצמצם הסחות, לנהל רגשות טוב יותר וללמוד.

אימון אישי להפרעות קשב

אימון אישי הוא התערבות ייעוצית קצרה וממוקדת המכוונת לסייע למתאמן לשפר את תפקודו ואת הישגיו בכל תחום שיבחר. הוא מבוסס על יצירת מסגרת עבודה מחייבת בה מוגדרים יעדי־על ותתי־יעדים, ונבנית תוכנית פעולה להשגתם.

אימון אישי להפרעות קשב וריכוז מכוון להקניית מיומנויות שיאפשרו את מיצוי הפוטנציאל האישי של מאותגרי הקשב ומתמקד במספר נקודות עיקריות:

• ארגון וניהול זמן: התמקדות בבנייה וארגון של מטלות יומיומיות, סדר עדיפויות ולוח זמנים כדי להימנע מהנטיות להתפזרות, דחיינות, חוסר מיקוד ומעבר תזזיתי ממטלה למטלה.
• חשיבה לטווח רחוק: רבים מבעלי הפרעות הקשב מאופיינים בהתנהלות אימפולסיבית, קושי בדחיית סיפוקים והימנעות מתכנון לטווח רחוק. אימון אישי מסייע להם לצפות קשיים, לזהות אזורים מועדים לפורענות, ומקנה אסטרטגיות התמודדות נכונות.
• אסטרטגיות לפתרון בעיות: אימון אישי לבעלי הפרעות קשב וריכוז מתמקד ברכישת מיומנויות עבודה, יכולת התמודדות עם תסכולים ואסטרטגיות לפתרון בעיות.
• מיומנויות בין־אישיות: אימון אישי לבעלי הפרעות קשב וריכוז מכוון לזיהוי קשיים אופייניים ולחיזוק מיומנויות חברתיותבאופן שמקדם התמודדות יעילה יותר.
• ליווי בדרך להשגת מטרות ספציפיות: חלק מהסובלים מהפרעות קשב וריכוז פונים לאימון עם מטרות נקודתיות אותן הם מתקשים להשיג – כגון הרחבת העסק הפרטי, עמידה בלוחות זמנים לימודיים, בניית אורח חיים בריא וכו’, ולא על רקע קושי בהתמודדות כללית עם ההפרעה. עבור אנשים אלו האימון יהיה דומה לאימון אישי רגיל, אך יתייחס לקשיים הנובעים מהפרעת הקשב.

אימון קשב וריכוז הוא סוג של אימון אישי. במסגרת אימון זה המאמן מסייע למתאמן להגדיר מטרות לשינוי. לעיתים יכוון האימון לשיפור מיומנויות התארגנות וניהול עצמי ביומיום, ובמקרים אחרים יוגדרו מטרות שאינן נוגעות ישירות להפרעת הקשב. לאחר שייקבע יעד, ייקבעו תתי־יעדים שהמתאמן ינסה להשיג בין פגישה לפגישה. בפגישות נערכת התבוננות משותפת ביעדים שהושגו ובקשיים שמנעו את השגתם. בשלב זה ניכרת פעמים רבות הפרעת הקשב. רבים מבעלי הפרעות הקשב מתקשים לנהל את זמנם ביעילות, לגייס ולשמר מוטיבציה לאורך זמן, להתמיד במטלות רוטיניות או לא מעניינות ולהאמין ביכולתם להצליח. כאשר מאותרים קשיים אלו, המאמן והמתאמן פועלים יחד לצמצומם ולבניית אסטרטגיות התמודדות. קיומה של מסגרת מחייבת מהווה יתרון משמעותי עבור בעלי הפרעות קשב וריכוז הנוטים להתפזר ולהיות מוסחים בקלות”.

אימון קשב וריכוז מסייע בשני מצבים מרכזיים:

1. אנשים המתקשים להתמודד עם תסמיני הפרעת הקשב: אם אתה מתקשה: לנהל את סדר העדיפויות שלך, לעמוד בלוחות זמנים, לארגן סדר יום יעיל, לשמור על סדר ולשמור על הרגלי חיים בריאים – אימון קשב וריכוז יכול לסייע.
2. אנשים המעוניינים בשיפור תפקודם או הישגיהם בתחום ספציפי.

הפוסט מאמץ מרוכז הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

עוד לפני התשובה, לשאלה חשיבות רבה בפני עצמה. רבים וטובים רואים במחלת הסוכרת גזירת גורל שאינה ניתנת לשינוי, והם אינם מעלים בדעתם אף לברר אם יש דרך שינוי.

מחלת הסוכרת היא מחלה נוראית. היא פוגעת מאוד באיכות החיים של החולים ומסכנת את החולים בה בסיכונים רבים. רוב האנשים פוחדים מאוד מהמחלה ומוכנים להשקיע מאמץ רב כדי לאזן אותה, ולכן יהיו מוכנים להיצמד לתפריטים קשוחים דלי פחמימות למיניהם. אבל, במבחן התוצאה הם אינם מצליחים להחלים ממנה.

מחלת הסוכרת נוטה להחמיר עם השנים, הטיפול התרופתי עולה שלב וחלק מהחולים מגיעים גם להזרקות אינסולין.

נחזור שוב על השאלה בה פתחנו: האם ניתן להחלים מסוכרת?

התשובה היא: חד־משמעית – כן.

במאמרים הקרובים נכיר את מחלת הסוכרת מכל הזוויות. נלמד על הסימפטומים ועל הסיכונים של המחלה ועל הקשר בינה לבין אורח החיים שלנו ועל הדרך להחלים ממנה.

אזהרה חשובה: על אף שהמאמרים יכילו מידע מעשי, מי שחולה בסוכרת חייב ליווי של איש מקצוע מתאים. ההכרח בליווי הוא מסיבות רבות שארחיב עליהן בהמשך.

אבל לפני הכל נפתח בסיפור.

מעשה שהיה כך היה. ישראל היה בחור ישיבה שמעולם לא פגש רופא. ביום בהיר אחד, הוא החל לחוש בקוצר נשימה מלווה בהתקפי שיעול. הוא לא היה מסוגל ללכת יותר מכמה פסיעות בלי לעצור לנוח. בעקבות צילום ריאות שביצע, הוא הופנה לבית החולים, ומרגע זה ואילך השתנה לגמרי מסלול חייו. מבחור בריא ועצמאי, הפך ישראל לאחד שתלוי ברופאים, באשפוזים תכופים ובתרופות.

בבדיקה פולשנית (ברונכוסקופיה) אובחן ישראל כחולה במחלת ריאות אוטואימונית שפגעה בצורה משמעותית בריאות. התברר שהריאות שלו פועלות רק בנפח של פחות משלושים אחוז. הוא חובר למחולל חמצן עשרים וארבע שעות ביממה.

ישראל קיבל טיפול תרופתי עוצמתי שכלל סטרואידים ותרופות כימותרפיות אך המחלה לא נסוגה כלל. בהמשך החלו להופיע פצעים ושלל רגישויות שנגרמו מהטיפולים.

במקביל ניסה ישראל טיפולים אלטרנטיביים שכללו דיקור סיני, עיסויים עם שמנים ועוד, אך ללא הועיל.

אתנחתא קלה: ישראל זה אני, וכל המתואר עד כאן קרה לי בעצמי. רציתי לשתף אתכם במסע הריפוי המדהים שלי.

גדלתי בבית רציונאלי עם עין ביקורתית מאוד. נכנסתי למסע של החיים על פי השיטה הטבעית בספקנות גדולה, בעין ביקורתית מאוד, רק כדי לתת צ’אנס. אך התוצאות שעברתי הותירו אותי נדהם, ושינו את השקפתי לחלוטין על בריאות וחולי, כי עם עובדות אי אפשר להתווכח.

שכנה צדיקה ששמעה על מצבי, פנתה אלינו, וממש התחננה שניתן אפשרות לריפוי הטבעי. בהנחיית איש מקצוע בתחום שיניתי את אורח חיי מן הקצה אל הקצה. בתקופה הראשונה התזונה הייתה מדויקת מאוד בשילוב עם פעילות גופנית (עם חמצן) והורדת מתחים.

על אף הקושי נצמדתי להנחיות, נאחזתי בהן כמו בקרש הצלה. והפלא הגדול התחיל לקרות מהר מכפי שיכולתי לדמיין. בתוך חודש בלבד חזרו מדדי הדלקת בבדיקות הדם להיות תקינים. תפקודי הריאות שלי התחילו לעלות בהדרגה, בינתיים הפסקתי בהדרגה את הטיפול התרופתי שלא הועיל אצלי בכלל.

מה שהתברר לי הוא, שמחלות אינן נוצרות סתם. מחלות נוצרות בעיקר עקב רעילות שמצטברת בגוף ופוגעת בו. הרעילות מקורה בעיקר ממה שאנו מכניסים לפה, כשאצל כל אחד היא מתפתחת לפי מצב גופו (והתורשה שלו).

וכאן הגיעה הבשורה הגדולה: יש תקווה. הקדוש ברוך הוא נתן לגוף כוחות לרפא את עצמו. אם נותנים לגוף את התנאים המתאימים של תזונה נקייה ופעילות גופנית נכונה עם הרגעת הנפש, יעשה הגוף את העבודה, בעזרת השם.

ובחזרה אליי: השיפור הלך והתקדם בהדרגה, עד שנגמלתי מהחמצן. נכנסתי לכושר ועשיתי הליכות מהירות של 10 ק”מ ויותר בכל יום ללא מאמץ.

על הדרך זכיתי במתנה נוספת – רזיתי 44 ק”ג בחמישה חודשים!

הייתי ב’אורות’ כמו בעל תשובה שגילה את האמת. הלכתי ללמוד את התחום באופן מקצועי מספר שנים, הוסמכתי להיות יועץ בכיר לרפואה טבעית ולאורח חיים בריא. הקמתי את ‘קליניקת בקרמן בריאות’, ליוויתי מאות אנשים בסיפור ההחלמה המדהים שלהם.

למה בחרתי להתמקד בריפוי סוכרת?

• ראשית, מחלת הסוכרת נפוצה במיוחד: יש קרוב למיליון סוכרתיים ועוד מאות אלפים במצבים של טרום סוכרת או סוכרת הריונית.
• סוכרת היא מחלה קטלנית והיא אחד מגורמי המוות המובילים בעולם. סוכרת גורמת למחלות לב, לאירועים מוחיים, לעיוורון, לאי־ספיקת כליות, לכריתת איברים ועוד.
• איכות החיים נפגעת. הרבה סוכרתיים צעירים סובלים מחולשה ומחוסר אנרגיה.
• מידע שגוי גורם לאנשים לפעול בצורה שכביכול משפרת את מצב הסוכרת על אף שבמעשיהם הם דווקא מחמירים את המחלה. ידע נכון היה מושיע אותם.
• הסיבה העיקרית היא: קל מאוד לרפא סוכרת. בשנוי אורח חיים ניתן להחלים מסוכרת במספר שבועות.

הטיפול מתאים לכל סוג סוכרת. החל מנשים ה’סוחבות’ במשך שנים שאריות של סוכרת הריון ומאמציהן הרבים להגיע לריפוי לא הצליחו, או טרום סוכרתיים שהרופא שלהם הזהיר אותם שהם ‘על הכוונת’ להפוך לסוכרתיים, והם מנסים מאוד לצאת מהאזור המסוכן ללא הצלחה.

ויש גם החולים הוותיקים שנוטלים תרופה אחת או יותר, ועדיין הסוכר אינו מאוזן, והרופא שוב ושוב מבקש להעלות את עוצמת התרופות.

לפעמים השיפור המהיר ביותר קורה דווקא במקרים הקשים, כאשר הלבלב פגוע בצורה ניכרת עד לכדי הזרקה קבועה של אינסולין.

והנה סיפור טרי.

אשר הוא בן ארבעים ושתיים, איש מתוק ושובה לב, מלא בהומור, קשה לעמוד על ידו בלי לחייך. אשר סבל מסוכרת כעשר שנים, ובשנתיים האחרונות, בגיל ארבעים, כבר החל להזריק לעצמו אינסולין. אשר הזריק לעצמו מדי יום 62 יחידות אינסולין, ובכל זאת בכל בוקר הייתה רמת הסוכר בדמו מעל 200.

עקב ההידרדרות המהירה במצבו, הסתפקו הרופאים אם מדובר בסוכרת מסוג 1 או 2. במקרים כאלה מקובל להגדיר את המחלה כסוכרת 1.5.

אשר חשש מאוד מהשלכות המחלה ומההידרדרות המהירה. הוא הבין שאם בגיל ארבעים ושתיים זה המצב, סביר להניח שבעוד עשר שנים המצב יהיה קשה עשרת מונים. הוא הכיר היטב את סיבוכי הסוכרת של פגיעה בכליות, בעיניים וברגליים, והבין שאנשים עם הנתונים שלו מככבים בראש רשימת הסיכון. במקביל סבל אשר מעודף משקל משמעותי ומכאבי ברכיים שהקשו על ההליכה.

אשר היה סקפטי וציני ולא העלה על דעתו לעבור לאורח חיים בריא. למה שיוותר על  האהוב עליו במיוחד? אשר אהב אוכל יהודי אמיתי כמו גפילטע פיש וגאלע ושאר מאכלי שבת. הנס שלו היה חמותו. בדיוק באותה התקופה התחילה השוויגער אצלי טיפול בסוכרת שלה. כמו אשר, גם לחמותו לא הייתה שום זיקה לאורח חיים בריא ובמשך כל חייה ניזונה מתזונת ג’אנק. החמות סבלה מסוכרת חמורה ומכאבי פרקים בכל חלקי גופה, בעיקר כאבו לה הברכיים, מה שהקשה מאוד על ההליכה. היא התחילה טיפול ושינתה את אורח החיים שלה.

שבועיים חלפו, ומדדי הסוכר שלה השתפרו מאוד. ואז הצטרף אשר חתנה גם הוא לחגיגה. פגשתי את אשר עם מבע פנים אדיש ומעט ציני, אך בהמשך למדתי להכיר שמתחת לפני השטח שוכן בחור גיבור שנחוש להחזיר לעצמו את הבריאות. הוא היה נחרץ לבצע את כל ההוראות שנתתי לו.

כשהתחלתי לדבר איתו על ההנחיות לשינוי, אמרה לי אשתו שהייתה ריאלית ממנו: “אין סיכוי שהוא יעשה את זה, הוא בחיים לא אוכל את זה, זה לא בטעם שלו”. אחרי ניסיון עם הרבה מאוד אניני טעם כמותו לא התרגשתי, וביקשתי מאשתו לתת לי צ’אנס.

ואשר לא אכזב בכלל!

בשבועיים הראשונים התחלתי איתו מאוד בהדרגה, וכבר ראינו ירידה חיובית: הסוכר ירד מ־200 ל־140.  אחרי שבועיים נפגשנו שוב, אשר ביקש לקפוץ למים עמוקים.

ומה שקרה לאחר מכן הפתיע גם אותי!

אחרי יומיים שואל אותי אשר: “קמתי בבוקר עם 90, האם להזריק אינסולין?”

למחרת, שוב: “שכחתי להזריק אתמול וקמתי הבוקר עם 96”.

חשבתי שאני לא מבין: “האם אתה מתכוון שלא הזרקת בכלל ועדיין הסוכר שלך תקין?”

ואשר ענה לי כדרכו בקצרה: “כן”.

אמרתי  לו: ” זה מדהים!”

כך חלפו כעשרה ימים. במקום להזריק מדי בוקר 62 יחידות אינסולין, הפסיק אשר לחלוטין את ההזרקות והסוכר שלו כמעט תקין לחלוטין. רמות הסוכר נעות בין 90-120.

ומה בקשר לכאבי הברכיים, אתם שואלים?

כאבי הברכיים של אשר נעלמו גם הם לחלוטין, כשבמקביל הוא נהנה לעשות מדי יום ארבעים דקות של הליכה אינטנסיבית ושמח ומאושר מבריאותו ששבה אליו.

ודרך אגב, מה עם המשקל?

אז זהו. לא הכל תדעו. “אני לא רוצה להישקל”, אמר לי. אשר הוא איש של מעשים ולא של דיבורים. אבל אנשים סביבו כן רואים. ומפרגנים. והיו רוצים גם.

לסיכום: סוכרת היא מחלה קשה. הסיבות למחלה הן אורח חיים לקוי. במעבר לאורח חיים נכון יותר אפשר להחלים ממנה לחלוטין.

במאמרים הבאים נרחיב על גורמי הסוכרת והדרכים להחלים ממנה.

הפוסט סוד איזון הסכרת הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

שתתני לעצמך מקום של כבוד, של גאולה.

זו אינה גזרת הכתוב שאם יש היסטריה ופאניקה את חייבת לזלול חבילת בייגלה.

אם את מרגישה צורך למשהו, תבדקי מה זה.

ויכול להיות שעצם ההתבוננות בתוכך ויצירת מרחב בעבורך – היא זאת שתיתן את המענה האמיתי.

הרי אנחנו אלופות בלהשתיק את מה שמתחולל בפנים.

רגשות כמו כאב, לחץ, פחד ועוד, מקבלים מיד מענה תזונתי מחפיר.

לא לזה התכוונה הנפש שלך! אני חותמת לך!

היא ביקשה התבטאות, לא השתקה.

ויש הרבה דרכים מכובדות להתבטא.

להכיר/להזכיר לך ולי? אז הנה.

שיתוף עם בורא עולם. מי שמתנסה בזה לא צריכה פסיכולוגים.

דיבור עם אחות/חברה/מישהו קרוב שמבין ומקשיב לך באמת.

יציאה להתאוורר.

שינה טובה.

כוס קפה במרפסת עם עצמך ועם בורא עולם. בלי הטלפון.

ועוד…

ובכלל, התקופה המשוגעת הזאת תעבור, אבל מה יישאר לך ממנה?

נס.

נס להתנוסס. להעלות את עצמך מעל.

להחליט שלמרות הכל את מתחילה עכשיו, או ממשיכה מהיכן שהרמת ידיים, או חוזרת מפסק הזמן הבלתי מתורץ מספיק שעשית לעצמך.

ושימי לב, יקירה: מי שמסודרת מבחינה תזונתית, גם אם היא אינה מאה אחוז וגם לא תשעים – היא הרבה יותר חזקה, מפוקסת ומיושבת.

למה?

פשוט מאוד, זהו מעגל שמזין את עצמו. באופן ציורי, כמו אבן שנזרקת למים, שיוצרת עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול.

מי שמעמידה גבולות לעצמה – הגבולות שומרים עליה. זו תנועה בנפש שאת מחזקת בתוכך.  איפוק ושליטה. וזה משפיע על תחומים רבים.

כשיש לנו מחויבות ברורה, אנחנו מגלות בעצמנו כוחות נפש שמזינים אותנו באושר, בסיפוק ובכוח. רגשות מסוג כזה שלא תמצאי בתוכך כשתשבי עם אבטיח ומלון על חוף הים.

אז בטח עוברות לך מחשבות… את מנסה לדמיין את עצמך עושה את זה ולא מאמינה.

יקירתי, תבקשי על עצמך. לא שתרדי במשקל. בשביל זה יכולת לעשות מאתיים דיאטות וגם לצלוח בהן לא רע. תבקשי שתעלי על הגל אחת ולתמיד, בלי שאחרי איקס זמן תעלי את הכל בריבית דריבית.

אני לא באה להתגאות חלילה, כי עד היום אני מגדירה את עצמי בצד המתמודד, שעוד לא ניצח את תאוות האכילה. כנראה עד מאה ועשרים.

מה שנקרא: ‘אין סודות למי שרזה’…

אבל צלחתי הרבה דברים אחרים, כמו  להישאר במשקל טוב ואפילו לרדת עוד, כבר שלוש שנים.

ובתוכן ילדתי את בני, ואחרי הלידה שקלתי פחות מלפני תקופת טרום־הלידה.

הכל אפשרי, מותק שלי.

בצעדים.

לפעמים בצעדים קטנים ולפעמים בצעדים קטנים יותר, אבל תמיד להתקדם.

יש תקופות לסנדוויצ’ים ויש תקופות שאת מלאת השראה לבישולים ולאפייה.

יש תקופות ליציאה ולהליכה, ויש לריקודים בבית ולהליכון.

יש ימים שיש חשק לכבוש עוד יעד ועוד הרגל, ויש תקופות של לשמור על הקיים עם התרופפות קלה במשמעת. אלו החיים. אבל שהמבט לאחור יהיה תמיד עם התקדמות כללית קדימה.

אני חמש שנים בתהליך של מודעות לאכילה.

אל דאגה, אני לא חיה את זה 24/7. זה רק אמצעי, לא מטרה בפני עצמה.

אבל אם אשווה לך את זה לאמצעי כמו כסף, למשל, נבין שתינו שצריך כסף כדי להתקיים, והיום צריך הרבה יותר מקצת כסף כדי להתקיים. ככה גם לגבי התזונה שלך.

נכון שמשקל עודף הוא האיתות החיצוני שמניע אותך לחשוב מה הלאה, אבל האיתות הפנימי של הנפש שלך זועק הרבה יותר.

וזה מה שלא משאיר אותך במנוחה.

נכון שממש ממש לא מתחשק לך תפוח?

ונכון שסביר להניח שאת קוראת אותי עם איזה ופל ביד או כל עוגייה אחרת?

את יודעת שאם תחליטי לסובב במו ידייך את הגלגל, ובאופן מעשי ממש, להניח לשבוע את כל ה’דליקטס’ המפוקפק הזה בצד, ותתני לגוף שלך מעדנים וממתקים כדוגמת פירות, את תופתעי עד מאוד להיווכח כמה את מאושרת, וכמה עוד יותר מפתיע שאת חושבת באופן אוטומטי על פירות.

פשוט הזכרת לגוף שלך שיש עוד אופציות. הוא כבר שכח שזה קיים בתפריט ושכח בכלל שיש כזה דבר מושלם. פרי. מתוק, מלא ויטמינים ומינרלים, סיבים, מים, סוכר מותאם לגוף. עוד מיליון דברים שאי אפשר לפרט. באמת מיליון.

את לא מאמינה.

את יודעת שהוויטמין C שנמצא בתפוז ובודדו לך אותו בקפסולה, הוא אחד מיני אלפי אלפים מרכיבים שיש בתפוז?

כי אם היו מבודדים את כל הבריאות שבתפוז ליחידות היו מגיעים לפחות ל־10,000. לדעתי אפילו יותר.

איפה זה ואיפה הקפסולה. יותר רחוק משמים וארץ.

משהו מופלא שאלוקים ברא בשבילנו.

אני מאחלת לכל אחינו בריאות, שלום ושמחה מתוך ביטחון בהשם.

אשמח לשמוע אותך במייל או בפלאפון

Barkohba08@gmail.com

0546789540

יש אפשרות לליווי אישי פרטי ביחד איתי. צרי איתי קשר.

הפוסט הכל אפשרי, צעד צעד. הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

הוא נפוץ בקרב כ־30% מאוכלוסיית העולם – ואצלנו אפילו יותר, והוא עלול לגרום לבעיות קשות (כולל סרטן כבד).  למרות שכיחותה וחומרתה של המחלה, רבים מהחולים בה אינם מאובחנים, ולכן היא מכונה “המחלה השקטה”.

המספרים האמיתיים של החולים גבוה יותר ממה שידוע לנו, משום שרבים מהסובלים מכבד שומני אינם מודעים לבעיה. לכן, כמו שקורה בסוכרת וביתר־לחץ־דם, המחלה הזו גורמת לסבל רב ולנזקים קשים עוד לפני שהיא מתפרצת. הכבד אחראי לייצור חומרים הדרושים לתפקודו התקין של גוף האדם כולו, וכן לפירוק חומרים רעילים, פוגעניים ומיותרים, כך שהחשיבות שלו קריטית.

בשלבים ההתחלתיים ניתן להחזיר כבד שומני לתפקוד תקין, אבל אם המצב מידרדר לכדי שחמת, זה כבר בלתי אפשרי, ונדרשת השתלה. במהלך המחלה תאי הכבד מתמלאים בשומן, מה שגורם לירידה הדרגתית בתפקוד.

נכון להיום, אין טיפול תרופתי יעיל לכבד שומני, והטיפול היעיל היחיד הוא תזונתי. בנוסף לדיאטה ספציפית, קיימים תוספי תזונה המסייעים בשיפור התפקוד של הכבד. כמו בכל מחלה כרונית, ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר, כך קל יותר, בעזרת הטיפול התזונתי, להחזיר את הגוף לתפקוד תקין.

מספר המאכלים ההרסניים לכבד הוא גדול. רשימה חלקית: מאכלים המכילים סוכרים, מאכלים עתירי שומנים, במיוחד רוויים ושומני טרנס, מזון אולטרה מעובד – כמו חטיפים ודגני בוקר, במיוחד מתוקים (למרות השיווק האגרסיבי שמציג אותם כאוכל בריא, הרבה בריאות אין שם), וכן נקניקים ונקניקיות.

הגורמים לכבד שומני

אורח חיים

הגורמים להתפתחות מחלת כבד שומני ולהתקדמותה כוללים גורמים סיבתיים וגורמים גנטיים. כיום מתגלה יותר ויותר הקשר לאורח החיים. תזונה לקויה עלולה להוביל להצטברות שומנים בתאי הכבד ולעודד תהליכים דלקתיים. תפוצת הבעיה בקרב אוכלוסיות הסובלות מעודף משקל ואורח חיים לקוי מרמזת כי לאורח החיים תפקיד משמעותי בהיווצרות הבעיה אבל גם כמפתח לטיפול והחלמה. יש מספר גורמי סיכון לכבד שומני ובהם כולסטרול גבוה, טריגליצרידים, סוכר גבוה בדם, עודף משקל – כולם בעיות בריאותיות השייכות לקטגוריה מטבולית אחת.

השמנה – היא גורם הסיכון העיקרי. מחקרים רבים הראו כי תזונה מבוססת פחמימות, במיוחד צריכה של משקאות ממותקים או עתירי פרוקטוז (החל במשקאות קלים מוגזים וכלה במיצים טבעיים), עלולה לגרום להיווצרות של כבד שומני אפילו בקרב אנשים עם משקל תקין. לעומת זאת, דיאטה ים־תיכונית עשירה בירקות, בפחמימות מורכבות, בדגים ובשמן זית, מורידה באופן משמעותי סיכון להתפתחות של כבד שומני ולהתקדמות המחלה.

חוסר בפעילות גופנית – אורח חיים הכרוך בישיבה (לדוגמה, עבודה משרדית) הוא גורם סיכון בפני עצמו לכבד שומני. פעילות גופנית עשויה לסייע בירידה במשקל עם ירידה בכמות של שומן בטני שמביאה באופן ישיר להורדת כמות השומן בתוך הכבד. אך בנוסף לכך, פעילות גופנית, גם ללא ירידת משקל או שינוי הרכב גוף, משרה רגישות לאינסולין ומשפרת חילוף חומרים של גלוקוז וחומצות שומן על ידי זירוז פירוקן. פעילות אירובית תורמת להפחתה במשקל ומשפרת סיבולת לב-ריאה, ואילו פעילות אנאירובית (אימון תנגודת) מעלה את מסת השריר המאפשרת ניצול יעיל יותר של גלוקוז ב”עלות” נמוכה יותר של הפרשת אינסולין.

אבחנה רפואית

האבחון לכבד שומני נעשה על ידי בדיקת אולטרסאונד. אם 5-10% ממשקל הכבד הוא שומן אזי תתקבל אבחנה. לרוב גם תאובחן הגדלה של הכבד. במצבים מסוימים, בבדיקות הדם תהיה עלייה באנזימי הכבד. כמו כן מצב זה לעיתים ילווה בפריטין גבוה בדם המעיד על רמת דלקתיות גבוהה בכבד. כאמור, מרבית מקרי הכבד השומני מתגלים בצורה אקראית כאשר עורכים בדיקות לבירור מצבים אחרים.

קיימות ארבע דרגות חומרה, כאשר בשלבים הראשונים ניתן לטפל ולהחלים בצורה מלאה:

דרגה ראשונה: כבד שומני/הסננה שומנית – הצטברות שומן של מעל כ־10% ממשקל הכבד ללא דלקת או הצטלקויות.

דרגה שנייה: סטאטוהפטיטיס – הצטברות השומן מובילה להתחלת תהליך דלקתי בתאי הכבד.

דרגה שלישית: פיברוזיס – התחלת הצטלקות תאי הכבד בנוסף לדלקת ולהצטברות השומן.

דרגה רביעית: צירוזיס – שחמת הכבד – הדרגה החמורה ביותר – מסכנת חיים ומחייבת טיפול רפואי צמוד.

תזונה ואורח חיים בריא למניעה וטיפול

הדיאטה הים־תיכונית היא המומלצת ביותר לטיפול בכבד שומני.  הדגש הוא על שימוש במזון מהטבע ורכיבים טריים, כפי שנמצאים באגן הים התיכון, תוך הימנעות מעיבוד רב של המזון.

דיאטה ים־תיכונית:

הדיאטה הים־תיכונית המסורתית כוללת מגוון רחב של פירות, ירקות ודגנים.

הדגש העיקרי הוא על צריכת מגוון רחב של פירות וירקות בעונתם, ושילובם בכל ארוחה.

ירקות – ארטישוק, סלק, ברוקולי, כרוב, גזר, סלרי ועוד, וכן ריבוי של ירקות עליים ירוקים כגון רוקט, חסה, סרפד, ריג’לה ועוד.

פירות – תפוח, משמש, אבוקדו, דובדבן, תאנה, רימון, פירות הדר ועוד.

הדגנים המצויים הם דגנים מלאים, אשר לרוב עברו עיבוד חלקי בלבד, ונאכלים במידה מתונה.

דגנים – שעורה, כוסמת, בורגול, כוסמין, דוחן, שיבולת שועל, תירס, אורז ועוד.

הדיאטה הים־תיכונית עשירה בקטניות, המהוות מקור טוב לחלבון, לשומן ולסיבים.

ברחבי הים התיכון ניתן לראות שימוש נרחב בסוגי שעועית שונים, בחומוס, בעדשים, וכן נפוצה צריכת חופן אגוזים וזרעים ביום, שאינם קלויים ומומלחים.

ניתן לראות שימוש נרחב בעשבי תיבול טריים כגון בזיליקום, עלי דפנה, אניס, פלפל צ’ילי, ציפורן, שומר, שום, מיורן, רוזמרין ועוד. בדיאטה הים־תיכונית אין הגבלה על צריכת שומנים כללית, אלא דגש על איכות השומנים הנצרכים, כאשר המקור העיקרי הוא שמן זית כתית (שמן המורכב ברובו מחומצות שומן חד־בלתי־רוויות, ואינו מעובד מאוד).

ביצים – ישנה גם צריכת ביצים די קבועה, אם כי בדיאטה הים־תיכונית המסורתית ביצים אלו מגיעות מתרנגולות המלקטות חופשי, ולכן הן עשירות בחומצות שומן מסוג אומגה 3.

ברחבי אגן הים התיכון ניתן לראות כי צריכת דגים (כגון מקרל, הרינג, סרדינים, טונה וסלמון) היא חלק חשוב בדיאטה, ולעומת זאת יש מיעוט בצריכת בשר אדום, שאינה נהוגה יותר ממספר פעמים בחודש.

ישנה הימנעות ממוצרי בשר מעובדים כגון נקניקים, בייקון ודומיהם.

מים – שתיית מים קבועה בכמות מספקת.

הדיאטה הים־תיכונית אינה רק דיאטה, אלא דרך חיים, הכוללת אלמנטים נוספים מעבר למזון הנצרך, כדוגמת מנהגי האכילה: גודל המנה הטיפוסית המוגשת אינו גדול; המזון נאכל לאט, סביב שולחן ויחד עם המשפחה, תוך שיחה ושיתוף בחיים.

בין הקווים המנחים לדיאטה ניתן לראות כי באופן מסורתי תושבי אגן הים התיכון היו מאוד פעילים פיסית, ועד היום זוהי תכונה המומלצת לכל המעוניינים ליישם את הדיאטה הים־תיכונית.

כדי להשלים את הטיפול יציעו הנטורופתים תוספי תזונה או צמחי מרפא בהתאמה אישית:

צמחי מרפא לכבד

צמחי מרפא הם חלק חשוב בתהליך ההחלמה. למטופל מורכבת פורמולה המכילה שילוב של צמחים שונים ובריכוזים שונים המותאמים למצב הבריאותי. לכל צמח יש תפקידים שונים ותרומה שונה, עקב כך יש חשיבות בשילוב מדויק של צמחי המרפא על מנת לתת מענה נכון לפי המצב הבריאותי.

צמחים אלו מאופיינים בפעילות אנטי־דלקתית ספציפית לכבד, הם מסייעים בשיפור הפרשות מיצי מרה, זירוז פינוי רעלים, חיזוק התגובה החיסונית וכן פעילות המגינה על הכבד מפני נזקים שונים:

ארטישוק (Cynara), סכיזנדרה (Schizandra), גדילן מצוי (Sylibum) ועוד, ידועים ביכולתם לסייע במצבי דלקת בכבד ובסיוע בשיקום תאי הכבד.

 תוספי תזונה

כורכום נמצא כיעיל בטיפול בכבד שומני, בשל התכונות האנטי־דלקתיות שלו והפחתת הצטברות שומן בכבד.

כמוסות שום עשויות להביא לשיפור בתנגודת האינסולין, לירידה בהיקף המותניים, לירידה במסת השומן ולעלייה במסת השריר.

גדילן – צמח ובו רכיב מרכזי בשם סילימרין בעל תכונות אנטי־דלקתיות, נוגד חמצון ובעל השפעה מטבולית מוכחת. מחקרים מראים שהשימוש בו עשוי לשפר את הפחתת הסננת השומן בכבד.

פטריית ריישי – לשיפור תפקודי הכבד ולהגברת נוכחות נוגדי החמצון בדם.

ויטמין D – לא נמצאו מחקרים שמראים שיפור במצב הכבד השומני באלו שהחלו ליטול אותו, אך בקרב אלו שאובחנו עם כבד שומני, נמצא רוב מובהק לסובלים מחוסר בוויטמין D. לכן ויטמין D אולי לא יהיה טיפול יעיל לכבד שומני, אך יכולה להיות לו תועלת במניעת המצב מראש.

אומגה 3 – נמצאה מחקרית כבעלת יכולת להפחתת הצטברות השומן בכבד.

ויטמינים E ו־C נחקרו ונמצאו כמפחיתים בכ־30% את הסיכון לתחלואה בכבד שומני בשל יכולתם לשפר את העקה החמצונית.

הפחתת סטרס

מתח וסטרס משפיעים על תפקודים מטבוליים שונים. יש להתאים דרכים שונות להפחתה ולניהול טוב יותר של הסטרס.

אפשר להבחין באיזו צורה המטופל מצליח להתמודד עם רמת המתח בשילוב כל דרך טבעית היכולה לסייע: צמחי מרפא, תזונה, טכניקות הרפיה שונות ועוד.

לסיכום:

הכבד הוא איבר חיוני שבריאותו ותיפקודו חשובים למכלול רחב של פעולות בגופנו, לכן הטיפול העיקרי בכבד שומני הוא באמצעות שינוי אורח חיים, תזונה, פעילות גופנית מתונה ושינה ראויה. טיפול בצמחי מרפא, תוספי תזונה,  ובפטריית הלינג (ריישי).

השמירה על בריאותו היא שמירה על בריאותנו...

הפוסט איך נהפך הכבד השומני למגפה ? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

מחלת קרוהן שייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות שגורמות לדלקת כרונית ברירית מערכת העיכול, וכוללות בנוסף גם קוליטיס על סוגיו. המחלה עלולה לפגוע בכל אחד מחלקי מערכת העיכול: ושט, קיבה, מעי דק ומעי גס, אך היא שכיחה בעיקר בחלק התחתון של המעי הדק (איליאום), שבו מתבצעת ספיגת המזון. במחלה זו הפגיעה היא לעומק כל שכבות המעי, וכן יכולה לגרום למעורבות של מערכות נוספות מחוץ למערכת העיכול, כגון מפרקים, עיניים, עור ועוד. המחלה מאופיינת בתקופות שנעות בין רגיעה והפוגה לבין התגברות התסמינים והתלקחות המחלה. בעת התגברות והתלקחות המחלה, הדלקת והכיבים יכולים לגרום לאובדן דם לאורך זמן ולייצר מצב של דלקת כרונית בגוף.

תסמינים  נפוצים

כאבי בטן – תלויים במיקום המחלה ובחלק המעי הפגוע, אך הרבה פעמים מתרכזים בחלק התחתון של המעי הדק (אילאום), כך שהכאב ימוקם בחלק התחתון הימני של הבטן.

שלשול – ההפרשה עלולה להכיל דם או מוגלה. תסמין זה יכול להופיע בכמה דרגות חומרה.

כיבים – פציעה של דופן המעי. עלולה לגרום לדימום פנימי. נפוצים גם כיבים בחלל הפה.

תחושה כללית לא טובה – חום ועייפות.

איבוד תיאבון וירידה במשקל.

אנמיה – ירידה בתפקוד כדוריות הדם האדומות כתוצאה מאיבוד דם בשל הכיבים המדממים במערכת העיכול.

בקעים אנאליים (פיסורות) – העור בפי הטבעת עלול להפוך לסדוק, לדמם ולגרום לכאב.

אצל ילדים – הפרעת גדילה.

תת־ספיגה – ירידה בצפיפות העצם.

גורמים לקרוהן:

הגורם למחלת קרוהן אינו ידוע, אך מחקרים מראים שהיא כנראה נגרמת כתוצאה משילוב של כמה גורמים אשר יחדיו מביאים להתפרצות המחלה. האמונה הרווחת כיום היא שילוב של נטייה גנטית עם גורמים סביבתיים כגון מזון מתועש, אשר משפיעים על חיידקי הפלורה הטבעית במעי, וגורמים לחוסר איזון ולתגובה של מערכת החיסון המשבשת את תאי האפיתל במעי, מה שגורם לדלקת ולחדירות של המעי.

גורם הסיכון הכי חזק שמצאו לגבי הופעת מחלת קרוהן הוא צריכה גבוהה של חלבון מהחי, אכילה מרובה של אומגה 6 ואכילה מועטה של אומגה 3. לעומת זאת, לאכילה של חלבון מהצומח היה אפקט מגן.

במחקרים שנעשו היה קשר בין זיהומים במערכת העיכול, נטילת אנטיביוטיקה בגיל צעיר ושימוש ממושך בנוגדי דלקת לא סטרואידאליים (NSAIDs), לבין התפתחות מחלות מעי דלקתיות, אך זה לא הוכח באופן חד־משמעי. קרוהן היא מחלה אוטואימונית שהגורמים לה אינם ידועים, אך לגורמים פסיכוסומאטיים כגון סטרס או טראומה יש השפעה רבה.

נמצא שחולי קרוהן צרכו לפני הופעת  המחלה הרבה סוכר מזוקק – הרבה קורנפלקס ודגני בוקר, ופחות פירות, ירקות וסיבים.

ניתן להסיק שלמזון יש השפעה וחשיבות רבה כי הוא קובע את פלורת המעי.

כמו כן, נמצא כי הסיכון עולה אצל אנשים שמעשנים.

הגורמים העיקריים הם:

תזונה, חסרים תזונתיים, נטייה גנטית, זיהומים חיידקיים או טפילים שונים, נטילת אנטיביוטיקה ואלרגיות למזון, ועישון.

אבחון של מחלת הקרוהן

אבחון של מחלת קרוהן יכול להיות לעיתים ארוך, מכיוון שסימפטומים רבים של המחלה אינם ייחודים למחלה זו בלבד.

סימנים מחשידים שדורשים בדיקות נוספות יכולים להיות:

ירידה במשקל

כאבי בטן מתמידים

חוסרים בברזל

עלייה במדדי הדלקת בדם (CRP)

מלאות בטנית (בעיקר בבטן ימנית תחתונה) עקב הידבקויות של המעי

אבחון על ידי בדיקות

האבחון מתבסס על תלונות החולה וכן על תוצאות של כמה בדיקות:

בדיקת צואה, בדיקות דם לזיהוי אנמיה ומצבי חוסר אחרים של הדם, ביופסיה, קולונוסקופיה, אנדוסקופיה עליונה, CT או MRI, קפסולה למעי הדק.

טיפול טבעי בקרוהן

מטרת הטיפול הטבעי אינה ריפוי המחלה אלא שליטה על תסמיני המחלה ומניעת התקפים.

ידוע כי מזונות מסוימים (בעיקר חלבון מן החי) עלולים להחמיר ואף לגרום לקרוהן, ולכן יש חשיבות רבה להתאמת התזונה לכל מטופל. בנוסף, גם להוצאת מזונות אלרגניים מן התזונה חשיבות רבה. למזון מן החי השפעה עצומה על הדלקתיות במעיים.

ניתן ואף מומלץ לסייע להפחתת מתחים ולחצים, ולתמיכה נפשית באמצעות שימוש בטכניקות הרפיה (טיפולי מגע, תרגילי נשימות, דמיון מודרך וכדומה).

לצמחי המרפא תפקיד חשוב בשמירה על תפקוד נכון של מערכת העיכול, בהפחתה של מתחים ובצמצום התהליך הדלקתי.

בנוסף, מחלת הקרוהן יכולה לגרום לספיגה לקויה של מרכיבי מזון חיוניים. לכן יש להקפיד על תזונה עשירה ומגוונת, ובמידת הצורך ליטול תוספי תזונה על מנת למלא חסרים אלו.

מזונות מותרים

סיבים תזונתיים (מלבד סובין חיטה) – מעודדים צמיחת חיידקים ידידותיים בפלורת המעיים. אין לצרוך סיבים תזונתיים במהלך התקף שכן הם עלולים לגרות את המעי יתר על המידה ואף לפצוע אותו.

ירקות ופירות כמקור לנוגדי חמצון – ולוויטמינים ומינרלים החיוניים לאיחוי הכיבים ולמניעת הישנותם. מומלץ לצרוך ירקות מבושלים אשר קלים יותר לעיכול.

חומצות שומן חיוניות – דגי ים צפוני (סלמון, מקרל, הליבוט), זרעי פשתן, שמן זית, אבוקדו, אגוזים, זרעים, שומשום וכד’ (אגוזים, זרעים ושקדים יש לצרוך בצורתם הטבעית, ללא קלייה, משום שהם עלולים להתחמצן בחימום). חומצות שומן חיוניות, בפרט מסוג אומגה 3, תורמות לשמירה על בריאות ולתקינות תאי הגוף, ומסייעות ביצירת הורמונים פרוסטגלנדינים מפחיתי דלקת.

מזונות טריים ומלאים המכילים ויטמיני B – דגנים מלאים (אורז מלא, שיבולת שועל, קינואה, גריסים וכד’), קטניות (עדשים, שעועית וכד’), ירקות (ירקות ירוקים עליים, נבטים, ירקות שורש וכד’), פירות (תפוחים, אגסים, פפאיה וכד’) ושמרי בירה. ויטמיני B חיוניים להגנה על הרקמות הריריות של מערכת העיכול ולתפקוד תקין של מערכות העצבים והחיסון.

מזונות המכילים אבץ – כגון: קטניות, נבטים, זרעים ואגוזים (בעיקר גרעיני דלעת וחמנייה), דגים ופירות ים, דגנים מלאים. האבץ מסייע להחלמת רקמות ומסייע לתפקוד תקין של מערכת החיסון.

ירקות ירוקים עליים (חסה, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר וכד’) – עשירים בוויטמין K שהוכח כעוזר בריפוי כיבים.

מזונות שכדאי להפחית או להימנע מהם

שומנים רוויים וחלבון מן החי – מזונות אלו קשים לעיכול ומכילים חומצה ארכידונית אשר מגבירה את הסיכון להיווצרות דלקתיות.

מזונות אלרגניים – תירס, חיטה, חלב ומוצריו, בוטנים, חומרים משמרים וצבעי מאכל, אשר עלולים להחריף את המחלה או להוות גורם להופעתה.

מזונות מגבירי חומציות – כגון: בשר, פירות הדר, ירקות ממשפחת הסולניים (עגבניות, תפוח אדמה וחצילים) וחלב ומוצריו.

פחמימות פשוטות – קמח לבן וסוכר – המחלישות את מערכת העיכול ואת מערכת החיסון ומעודדות תהליכים דלקתיים.

מזונות חריפים ומטוגנים.

אלכוהול, קפאין, משקאות קלים ומוגזים.

מזונות תעשייתיים, מעובדים ומשומרים – המכילים צבעי מאכל וחומרי טעם וריח אשר מחלישים את מערכות העיכול והחיסון.

מומלץ:

דיאטת אלימינציה – המזונות הפוגעים ביותר הם חיטה ומוצרי חלב.

דיאטה עתירת פחמימות מורכבות וסיבים – אך לא בשלב התקף!!!

לדיאטה עתירת סיבים יש השפעה חיובית על המהלך של מחלת קרוהן. הסיבים התזונתיים מעודדים צמיחה של פלורה ידידותית במעיים.

תוספי תזונה לטיפול בקרוהן:

מולטי ויטמין/מינרל

אומגה 3

פרוביוטיקה

ויטמין D

ויטמין B12

אבץ

ויטמין C

גלוטמין (L-Glutamine)

קוורצטין

צמחי מרפא לטיפול בקרוהן

צמחי מרפא אדפטוגניים בשלב הכרוני – אסטרגלוס, ריישי, כורכום, ג’ינג’ר.

צמחי מרפא נוגדי דלקת טיפול בשלב האקוטי – כורכום, לבונה, קמומיל, מנטה.

צמחי מרפא מכווצים ומייבשים – אבגר, ילקוט הרועים.

סיבוכים של מחלת קרוהן

למחלה סיבוכים רבים אפשריים בתוך מערכת העיכול ומחוצה לה:

דימום פנימי במערכת העיכול – יכול לגרום להופעת דם בצואה, לאנמיה ולחוסר ברזל.

אבצסים, פיסורות, היצרות במעי.

פיסטולות – כיבים במערכת העיכול.

עלייה בסיכון ללקות בסרטן המעי הגס.

חוסרים תזונתיים ותת־משקל.

אנמיה – בעיה נפוצה אצל חולים עם מחלת קרוהן היא אנמיה הנגרמת כתוצאה מחוסר בברזל, מדימום ממושך או מירידה בספיגת הברזל.

גוף ונפש

אם יש בעיה מסוימת בחיים שלנו, אי אפשר לטפל בחלק מסוים בגוף או בנפש ללא מבט שלם על כל החלקים.

שלווה ורוגע אינם מושגים על ידי מציאות מושלמת, אלא על ידי יכולת לקבל את המציאות בשלוות נפש. זו הסיבה שרבים מחולי הקרוהן הם אנשים שחווים מתח רגשי עמוק ומתמשך, וכי אצל רבים המחלה מתפרצת לאחר טראומה. החוויה הבלתי־מעובדת של הטראומה יוצרת עומס על הלב, שיוצר את התנאים לדלקת במעי הדק.

מומלץ לקבל תוכנית מקצועית ומקיפה מאיש מקצוע, נטורופת מומחה בטיפול בדרכי העיכול עם נסיון רב־שנים, שילווה את תהליך הריפוי והשיקום של המטופל ויתמוך בו.

שמרו על בריאותכם – גוף, נפש ורוח כיצירה שלמה ומושלמת!

הפוסט קרוהן – טיפול בדרך טבעית הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אני סובלת מהסינוסים לעיתים קרובות, והייתי שמחה לשמוע על דרכי הקלה באופן טבעי

תשובה

תחילה נזכיר כי הסינוסים הם חללים המהווים מעין תיבת תהודה. ישנם ארבעה זוגות סינוסים בעצמות הפנים: שניים במצח, שניים בין העיניים, שניים בלחיים ושניים מאחורי העיניים.

הסינוסיטיס הוא דלקת ברירית העוטפת את הסינוסים, והיא יכולה להיות כרונית או אקוטית. לעיתים הדלקת מצירה את פתח ניקוז הסינוס ונוצרים תנאים נוחים להתרבות חיידקים ומזהמים שונים.

להלן המלצות תזונתיות לטיפול בסינוסיטיס:

מזונות מומלצים

1. מזונות עשירים בנוגדי חמצון – בצל, שום, צנון, פירות וירקות.
2. מזונות מכייחים: דבש, עלים ירוקים, משמש.
3. מרקים חמים (ללא אבקת מרק)
4. נבטים, נבטוטים
5. ירקות כתומים ופירות וירקות בכלל הם מקור עשיר בנוגדי חמצון.
6. מזונות העשירים באומגה 3 החשובה להורדת דלקת, ועוד.

מזונות שמומלץ להימנע מהם:

1. מזונות מעודדי ליחה: חלב ומוצריו, סוכר לבן, קמח לבן ומוצריו, פירות הדר, בננות, בוטנים.
2. מזונות אלרגניים: חיטה, תירס, חלב ומוצריו, שוקולד, בוטנים, ירקות סולניים, כמו פלפלים, חצילים, עגבניות ותפוחי אדמה.
3. מזונות תעשייתיים

תוספים

‘מור שיפעה’ מכיל תמצית צמחים שהיא אנטי חיידקיים וירוסים ופטריות. מכיל צמחים משפעלי חיסון ומפחיתי דלקת.

ביו-בליס – כדור למציצה יעיל למערכת הנשימה העליונה.

ויטמין C – מחזק חיסוני ונוגד חמצון עוצמתי, ועוד.

מעבר לנאמר לעיל, סינוסיטיס הוא מקרה בו מומלץ לקבל ייעוץ נטורופתי פרטני כולל.

הפוסט סינוסיטוס הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.