התמודדות עם הטראומה הלאומית

לצערנו, אנו עדיין נמצאים בתקופה דחק טראומתית ממושכת. המלחמה נמשכת, אזעקות חזרו לערים רבות, חטופים חוזרים וחלקם אינם חוזרים, וגם בין אלו שחזרו יש סיפורי אימה. וּודאי משפחות שעדיין מחכות ליקיריהן, ומשפחות ששלחו את היקר להן מכל בדמות אב או בן למלחמה ואינן בטוחות האם ישוב ואיך ישוב…

ובעורף נמצא העם. אנחנו עם הילדים שלנו והמשפחה הקרובה. מנסים להיות חזקים ולהמשיך יחד את השגרה בדרך זו או אחרת. תורמים, מתפללים, מתחזקים וחרדים מאוד.

זוהי שגרה מורכבת מאוד של טראומה מורכבת לאורך זמן. אין לדעת את גבולותיה, מתי תיגמר המלחמה, אנחנו גם לא יכולים להבטיח לילדים מה יהיה בסיומה. יחד איתם חרדים מהמצב ומזה שיבוא אחריו. אבל עלינו, כהורים וכאנשי חינוך וטיפול, מוטלת האחריות לתת יציבות וכלים להתמודד בתוך חוסר הוודאות, לחזק מה שניתן ולשמור על נפשם של ילדינו כדי שהטראומה תשפיע עליהם מה שפחות בהמשך.

חוזרת שוב, כי חשוב מאוד להבין את זה. פוסט טראומה (PTSD) יכול להשפיע על הילד ועל האדם במגוון ערוצים: חודרנות – מצב בו הילד מתעסק כל הזמן סביב הנושא הטראומטי ואינו מסוגל להשתחרר ממנו; הימנעות וחרדה –  הוא אינו מסוגל לשמוע את הנושא או לדבר עליו; עוררות יתר  – קשיים בשינה, סף תסכול נמוך והתקפי זעם.

נקודה זו חשוב לחדד ולשנן שוב ושוב, כי רבים נבהלים מהלחץ שהם עצמם חשים, שמגיע עם עלייה בדופק, זיעה ועוד תסמיני חרדה, אך יש לזכור ולשנן שוב ושוב כי זאת תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, ועצם ההבנה שזהו מצב נורמלי כרגע, מרגיעה מאוד.

היום ננסה להכיר יחד את מודל מעש”ה – מודל לעזרה ראשונית בהתמודדות עם חרדה. הוא פותח במהלך שנת 2011, בתמיכת מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ובליווים.

ייחודיות המודל היא בפשטותו ובנגישותו לכלל הציבור מחד, ומאידך במהירות וביעילות הסיוע – משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי, למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם, וכך נוכל לאפשר לכלל האוכלוסייה להגיש סיוע נפשי ראשוני לילדים לפני שהם מפתחים חרדות, ולקרובים שכבר פיתחו התנהגות חרדתית.

המודל מושתת על ארבעה עקרונות פשוטים להתערבות מיידית במצבי משבר וחירום:

מ’ – מחויבות וקשר : האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. ניתן לומר לנפגע, לדוגמה: ‘אני כאן איתך ולא הולך לשום מקום’. ילד או אדם הנמצא במצוקה, חש בודד. הבדידות מחריפה את הלחץ ואת תחושת חוסר המסוגלות. לכן, על מנת לצמצם את תחושת הבדידות, נעביר מסר של מחויבות לעזרה ותמיכה לאדם המתקשה. חשוב שההורים/המורים ישדרו לילד: ‘אנחנו איתך, אנחנו קשובים לך, אנו עוברים את הקושי ביחד’. ובכך לשלוח לו מסר של לכידות וקשר אישי שילוו אותו.

ע’ – עידוד לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים או לנסות להסיח את דעתו מהאזעקה, מהמלחמה, מהרעש שהטילים יוצרים, יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל את הילד החרד בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה: ‘בואי תעזרי לי להרגיע את התינוק’, ‘תביא כוס מים לאבא’, ‘נגיד יחד תהילים לזכות הפצועים’. וכך מרגישים כתורמים ומסייעים ולא כקורבנות לטראומה. למקד לעשייה קונקרטית. בזמן חרדה האדם אינו יכול לחשוב בעצמו מה יקדם אותו למטרה. פשוט לעזור לו להתמקד בעשייה נכונה. התחושה שאני יעיל ותורם נותנת הרגשה של שליטה על הסיטואציה ומורידה מהסימפטומים של החרדה וחוסר האונים.

ש’ – שאלות מחייבות מחשבה:

ערוץ התקשורת צריך להיות ערוץ שכלי ולא  רק ערוץ רגשי. לא לעודד להביע רגשות בצורה מוגזמת. בניגוד לתפיסה הטיפולית המקובלת זה שנים רבות, יש כיום מחקרים רבים הקובעים שהגברת השפה הרגשית בזמן של דחק וטראומה, מפחיתה את תחושת השליטה ורק מקבעת את חוסר האיזון הרגשי שנוצר עקב הדחק, בלא שניתנה לאדם הזדמנות לחזור לשגרה.

הנתון הטבעי הוא שבן אדם רוצה כעת להסיח דעתו מהביטויים הרגשיים ומכל החלק הרגשי, ורוצה להתמקד בחלק השכלי והטכני, מה שנותן לו כוח להתמודד. יתרה מכך, אנו אף נעזור לו להתמקד ולעורר את החלק השכלי והמחשבתי מעל החלק הרגשי.

איפה נכנס בפועל החלק השכלי כשהמצב הרגשי הוא לכאורה השולט? ילדים  אינם יודעים לעיתים להפריד בין אמת לשקר ובין נתונים להגזמות, ולכן התפקיד של ההורים הוא לעשות סדר, לתת מידע נחוץ וחיוני באופן מאורגן: ‘עכשיו חזרה המלחמה בדרום, לכן שוב נשמע אזעקות ונפעל לפי עקרונות פיקוד העורף’; ‘היום, כמו ששמעת, היה פיגוע בירושלים ורב גדול נפטר ועוד שתי נשים חשובות. רוצה להגיד איתי תהילים לעילוי נשמתם?’ כן לתת את המידע שממילא הוא נחשף אליו, או מידע שחשוב שיידע, כמו ילדים שגרים באזורים שבהם יש אזעקות, אבל אין צורך להרבות בתיאורים, בסיפורים אישיים או בתמונות.

כשמסבירים את המידע לילדים חשוב להסביר בצורה רגועה את המצב העדכני בצורה מעודנת ולפי רמת הגיל.

חשוב מאוד שההורים יהיו  לצידם של הילדים, ואף ידאגו שלתת להם את התחושה שהם איתם. כמובן שכעת, בעיצומה של תקופה מורכבת זו, ‘להיות לצד הילדים’ אין הכוונה רק לשהות לידם פיזית, אלא להיות איתם באינטראקציה רגשית פתוחה, לעזור להם לבטא את הרגשות והמחשבות שעוברים להם בראש, ולתת להם סיוע בהתמודדות עם העוצמה הרגשית והבלבול. כמו כן יש לסייע לילדים לשמור על סדר יומם ועל ארגון.

לסיכום, איך נוכל לשמור על ילדינו שלא יפתחו טראומה?

1. נהיה רגועים ויציבים בעצמנו ועל ידי כך נשלח מסר של רוגע ויציבות לילדים שלנו.
2. נעביר מסר לילד שאנו איתו ולא נעזוב אותו וביחד נעבור את הקושי, ונשמור על תקשורת פתוחה.
3. נעודד לפעילות נכונה ורציפה, לסדר יום קבוע ולעקביות בתפקידים השגרתיים של הילד.
4. נעזור לילד להפעיל את החשיבה שלו; אין זו העת להפעלה רגשית סביב המשבר כאשר הוא בעיצומו.
5. נעביר לילדים הבנה של האירוע, ניתן לילדים עדכון ברוגע, בלי גוזמאות והפחדות, רק נתאר את המצב המעודכן.