המים

ארצנו הקטנה נחשבת לחצי מדברית והסיכון למחסור במים מרחף תדיר באוירה. מקורות המים השימושיים כיום הינם הכינרת המספקת כשלושים אחוזים מצריכת המים בישראל, האקויפרים- מי התהום המספקים את רוב הכמות הנותרת באמצעות קידוחים ושאיבות, ועוד שלל בורות ומעיינות המגויסים להזרמת מים נוספים לברזי ישראל. פתרון נוסף וחדש יחסית הינו התפלת מי ים. ככלל, המחסור במים גורם לירידה באיכות המים.

זיהום מים

ראשית, עלולים להזדהם מקורות המים. מי התהום מזדהמים מפסולת חקלאית ומפסולת תעשייתית. זיהום חקלאי כולל כמויות מוגזמות של דשן כימי המחלחל אל השכבות הפנימיות של האדמה והחומרים המסוכנים שבו נמסים במגע עם המים המצויים מתחת לפני הקרקע. באותו אופן מזדהמים מי האקויפר גם מחומרי הדברה רעילים. מפעלי התעשייה, מן הצד השני, מספקים כמויות גדולות ומגוונות של חומרים כימיים ומסוכנים. לדוגמא, חומרים קרציגנים-העלולים לגרום למחלות ממאירות, המופרשים בעיקר ממפעלי התעשיה הצבאית.

הכינרת הממוקמת באזור חקלאי ומתועש ניזוקה אף היא מן התופעות שתוארו להלן, ובנוסף על כך, כמאגר מים פתוח היא מזדהמת עוד יותר. היא מכילה אצות, בהן סוג חדש יחסית של אצה המפרישה חומר רעיל, וגם שפכים מהאזור המוזרמים אליה באופן בלתי חוקי.

בשלב הבא עלולים להזדהם המים שבצנרת הבין עירונית והעירונית. החששות העיקריים בשלב זה: ישנם צינורות מים שאינם מופרדים באופן מלא מצנרת הביוב –  דבר העלול לזהם את המים הן בחיידקים והן במזהמים הנובעים מתרופות ומופרשים אל מערכת הביוב. בנוסף, קיימת הסכנה בעקבות סמיכות הצנרת למפעלי תעשיה ואזורי גידול חקלאיים המזהמים כימית כמפורט לעיל. ולסיום, גם הצנרת עצמה עלולה להזיק. צנרת ציבורית ישנה ומתפוררת עשויה לפתח קורוזיה ולהפריש חומרים רעילים אל המים הזורמים בתוכה.

שלב נוסף ובעייתי אותו אמורים המים לעבור הוא הזרימה בצנרת הביתית. צנרת מועדת לפורענות: צנרת ביתית ישנה, צנרת המכילה חלקי חילוף שאינם עומדים בתקן ומכילים עופרת, ולעיתים דווקא צנרת בדירה חדשה עד חמש שנים. סקר מקיף שבוצע עבור משרד הבריאות בשנת 2011 בעקבות תלונות תושבים על הופעת מתכות במי ברז, הוביל למסקנה מעניינת, לפיה עיקר הזיהום במתכות התרחש בצנרת הביתית, ולעיתים דווקא באביזרי הקצה, קרי ברזים. המתכת המסוכנת ביותר היא העופרת. 

מי השתיה-פתרונות אפשריים

מי ברז בפיקוח משרד הבריאות

בישראל קיימות תקנות המורות על פיקוח, בדיקה וטיפול במים על מנת שיהיו ראויים לשתיה. במסמך “תקנות בריאות העם”, מופיע פירוט על חובת הבדיקה של כל מקור מים, על תדירות הבדיקות הנדרשות ועל מהות הבדיקה. כאן מופיע פירוט מלא של חיידקים, חומרים כימיים, חומרים רדיואקטיביים ועוד סוגי חומרים, כשלצידם הכמות המקסימלית המותרת. ברגע שנמצאת כמות גדולה מידיי של חומר מזהם, נפסל מקור המים מלספק מים עד שיבוצע טיפול יסודי במים והבדיקה החוזרת תראה על ערכים תקינים. 

הטיפול במים מתבצע בשיטות שונות בהתאם לצורך. מי הכנרת, לדוגמא, נאספים למתקן טיפול מיוחד בו מצויים דגים המחסלים את האצות המזהמות שבמים. בהמשך מוספים אל המים כימיקלים מיוחדים הסופחים אליהם מזהמים ויוצרים חלקיקים כבדים השוקעים מטה ומותירים את המים נקיים. הרבה מן המים מטופלים על ידי כלור להשמדת חיידקים, ומצד שני ישנה ההקפדה שכמות הכלור לא תהיה גדולה מידי בכדי שהחומר לא יזיק לאדם. 

בשנים האחרונות, כדי להתגבר על מצוקת המחסור התמידי במים בישראל, קיימת מגמה של שימוש במי ים מותפלים. מדובר במים מליחים העוברים תהליכי זיקוק במגוון שיטות כמו אידוי או אוסמוזה הפוכה, ובכך מוכשרים להיות ראויים לשתיה. הניקוי הוא יסודי כל כך עד שלעיתים המים המותפלים נקיים יותר ממי הכנרת והאקויפר. אך מאידך גיסא, המים המותפלים מנוטרלים מכל וכל, גם ממינרלים חיוניים כמו מגנזיום ויוד. המים אמורים לספק לגוף עשרים אחוזים מהכמות הנדרשת של מגנזיום, כך שהשוים מים מותפלים ומדוללי מגנזיום עלולים להגיע לרמות חסר גדולות של מינרל חשוב זה. באשר ליוד, נתעורר לאחרונה חשד רציני המקשר בין רמות גבוהות של תחלואה בבלוטת התריס באוכלוסיה, לבין השימוש במים מותפלים החסרים יוד.

סקר מעניין שבוצע עבור הכנסת בשנת 2011 בדק את נושא הימצאות מתכות במי השתיה. עורכי הסקר למדו את נושא המתכות והגיעו למסקנה כי רוב המתכות אינן מפריעות לבריאות השותה ובעייתן העיקרית היא השפעה על צבע וטעם המים. עופרת, לעומת זאת, נחשבת למתכת מסוכנת ביותר אשר עלולה לגרום לאיחור התפתחותי ואף ללקויות למידה ולפיגור, כמו גם לבעיות בריאותיות נוספות. עורכי הסקר טענו כי על פי ממצאים רפואיים לא ניתן להגדיר ערך מינימום של עופרת שיוגדר כלא מזיק. כערך מינימום נקבע ערך שניתן לעמוד בו. אמנם ערך המינימום בישראל הוא מחמיר יחסית וקטן מערכי המינימום המוגדרים בארצות הברית ובאירופה. במהלך הסקר נלקחו דגימות רבות של מים, הן מהצנרת הציבורית והן מברזים בבתים פרטיים. מסקנות הסקר היו מדהימות. התברר כי כמות גדולה של עופרת חודרת אל המים דווקא במהלך זרימתם בצנרת הביתית, ויותר מכך, אחוז גבוה של עופרת מצטבר במים דווקא בשהייתם בברזים. גם שימוש במי ברז חמים ממיס את המתכות אל המים. הסקר ממליץ אפוא לבדוק תקינות הצנרת הביתית, להימנע מחלקי חילוף מעופרת או חלקי חילוף בלתי מאושרים, וכצעד יומיומי, מומלץ אחרי שהיה ממושכת של המים בברז, לדוגמא אחרי הלילה, להזרים מים במשך מספר שניות לפני שתיית מי הברז, (אפשר למלא בהם ספל לנטילה) עד להגעת מים חדשים ונקיים ממתכות. בנוסף מומלץ להימנע משימוש במי ברז חמים, ולהימנע משתיה או בישול מים מברזי גינה וברזים שלא היו בשימוש זמן רב.

מחקר מעניין נוסף שנעשה בשנים האחרונות בדק את זיהום פיית ברז המים בבתים פרטיים ובמוסדות. התברר כי במקרים רבים הייתה פיית הברז מזוהמת בחיידקים ובבקטריות, דבר שאפשר למנוע בקלות על ידי חיטוי קבוע של פיות הברזים. (השותים מים מהברז, אנא קחו בחשבון את ההמלצה).

מערכות סינון

מערכות המותקנות על הברז הראשי של הדירה או על ברז המים המיועד לשתיה. ישנם סוגים שונים של מערכות סינון, החל מסינון מכאני רגיל, המונֵעַ מחלקיקים בגודל מסוים לחדור אל המים העוברים במסננת, וכלה במסנני פחם הסופחים אליהם חלקיקים הקיימים במים כמו חלקי מתכת וכן כלור. בדרך כלל תעלנה מערכות אלה את רמת מי השתיה ברמה מסוימת, אך יש צורך להקפיד על רכישה של מערכות בעלות תו תקן וכן אסור לשכוח את תחזוקתו השוטפת של המתקן בהתאם להוראות היצרן (החלפת מסננים וכדו’). חסרונם של מסנני הפחם הוא בהסרת הכלור, אשר כידוע משמיד מן המים חיידקים ומזהמים.

מערכות זיקוק ואוסמוזה הפוכה

מערכות אלו מנטרלות לחלוטין את כל החומרים המומסים במים, כולל המינרלים החיוניים לבריאות, ועל כן לא מומלץ להשתמש בהן. מצד שני, קיימות מערכות בעלות רכיב נוסף שתפקידו להחזיר את המינרלים למים.

מערכות להחייאת מים

קיימות בארץ מספר חברות המשווקות מערכות להחייאת מים. מדובר בשיטה חדשה היחסית המתבססת על האנומליות של המים, בה מעבירים למים מסר של רענון והשבחה, ובכך מוחקים את הזכרון האנרגטי השלילי המצוי לעיתים במי הברז. המים המושבחים הינם טובים מאוד לשתיה, טעמם טוב בהרבה ממי הברז הרגילים, ואיכותם ניכרת גם בהעדר אבנית בקומקומים שמולאו במים אלה, וכן בהגברת כושר הניקוי של המים, ובהשפעה מיטיבה על העור – ברחצה. בקרב הציבור החרדי ניתן להשיג בקבוקון להשבחת מים אצל הרב ניסן מורגנשטרן. מדובר בפיתוח ייחודי המתמודד בהצלחה במבחן המציאות לצד מתחרים יקרים יותר. הבקבוקון מוצמד באופן חיצוני אל הברז הראשי של הדירה, או לאחד הברזים, ומעלה את איכות המים באופן פלאי וללא מגע ישיר. אופן פעולת המתקן וכל נושא המים החיים יוסברו בהרחבה בכתבה הבאה.

מים מינרליים

מים מינרליים הינו כינוי למים הנשאבים ישירות ממעיין מים חיים, הרחק מאזורי ישוב ותעשיה. המים מנוטרים בקפידה כדי להבטיח את איכותם, אך אינם עוברים כל סינון, פרט לסינון מינימלי מגרגרי חול. מים מינרלים מכילים חומרים רבים ומיטיבים, והם בעלי סגולות רפואיות רבות. יש הטוענים כי ספיגת הסידן ממים מינרליים אינה פחותה מספיגת הסידן מחלב! מים מינרליים נקיים ובטוחים לשימוש, וכמעט ואין בהם חסרונות פרט למחיר יקר יותר, וטרחה קלה בהבאת הבקבוקים או בהזמנת המיכלים. החסרון הבריאותי היחיד הינו השהיה הממושכת שלהם בבקבוקים או במיכלים מפלסטיק, העלולים לפלוט חומרים רעילים כמו ביספנול A. הסכנה הגדולה ביותר הינה בבקבוקים שאוחסנו במקומות חמים, ולעיתים תחת השמש הקופחת. בנוסף, לא מומלץ לרכוש מים מינרליים בתחנות דלק מאחר והמים עלולים לספוח אליהם את אדי הדלק והרעלים שבסביבה.

סקרנו את סוגי המים השונים, מעלותיהם וחסרונותיהם. אולי נבהלנו. נעשה השתדלות ונבחר במים בריאים ככל יכולתנו. ובל נשכח לברך בכוונה ברכת שהכל נהיה בדברו, יוצר המים במאמרו, היודע טוב מכל החוקרים מה מכילים המים, ומה טוב לבריאות. הוא ישמרנו ויצילנו מכל רע. 

הפלרה- האם זה רע?

אחת הסוגיות השנויות במחלוקת המסעירות את מערכת הבריאות בשנים האחרונות הינה סוגיית הפלרת מי השתיה. הפלרת מי השתיה בארצות הברית, כמו גם בארצנו הקטנה החלה כבר לפני עשרות שנים, לאחר שהתגלה כי אנשים ששתו מי נהרות עתירי פלואוריד ממקור טבעי, סבלו פחות מעששת. (מרבית מדינות אירופה אינן מפלירות). בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים חדשים שנעשו והתנגדויות של התושבים, הופסקה ההפלרה, אך שר הבריאות הנוכחי החזיר את הפלרת המים במטרה לסייע לשכבות החלשות לשמור על שיניהם. קיימת טענה כי ילדים השותים מים מינרליים, אשר אינם מופלרים, סובלים יותר מעששת.

המתנגדים לפלואוריד מתבססים על הטענה המוסרית לפיה לא ניתן לתת תרופה לציבור ללא הסכמתו, מה גם שמדובר בתרופה הניתנת במינון בלתי מפוקח באופן מספק, כי השותים יותר יחשפו אל החומר בכמויות גדולות יותר. גם צמחים שהושקו במים מופלרים עשויים להכיל פלואוריד ולהגדיל את הכמות הנצרכת ללא שליטה. טענה נוספת ומדאיגה נובעת ממחקרים חדשים שהוכיחו כי הפלואוריד מסוכן לבריאות. מחקרים אלו הוכיחו כי פלואוריד עלול לגרום בין היתר לשיניים צהובות ומוכתמות, לעצמות עקומות, לתת פעילות של בלוטת התריס ואפילו לעקרות. מבצעי המחקרים החדשים טוענים כי אין זה הגיוני להתבסס על מחקרים ישנים שנעשו לפני שנים כה רבות, כשהטכנולוגיה לא הייתה מפותחת דיה. ישנם מתנגדי פלואוריד מרחיקי לכת שטוענים שהפלואוריד כלל לא מסייע במניעת עששת. יש הטוענים שיעילות של החומר משפיעה רק על שיני ילדים עד גיל שתים עשרה שנים, ויש הטענים להיפך, כי הפלואוריד שומר על שיני המבוגרים בלבד, בעוד הוא מזיק לבריאות הילדים הקטנים. 

יש לציין כי הפלואוריד הינו שם כולל לסוגים שונים של תרכובות המכילות פלואור – יסוד טבעי בעל כח אדיר שבחסדי ה’ אינו מופיע בטבע לבדו. מדובר בחומר בעל עוצמה רבה, בשל כך שהאלקטרונים שסביב גרעין התא שלו מחוברים באופן רופף. בשל תכונה זו נפוץ השימוש בפלואור (לא בפלואוריד!) במתקנים גרעיניים, כחומר רדיואקטיבי. עוצמתו של הפלואור מספקת גם לתרכובות הפלואוריד יכולות מיוחדות, כמו יכולת חיטוי. עובדות אלו מרתיעות את המתנגדים לפלואוריד.

שתיית מים בחלוקה לאזורים – תלוי היכן אתם גרים

ד”ר דרור אבישר, מומחה לחקר המים, ראש מעבדה להידרו כימיה, טוען כי איכות המים בישראל טובה עקב המאמצים הנעשים כדי לשפר את איכות המים. עם זאת, הוא טוען, איכות זו אינה מובטחת במקומות שונים ברחבי הארץ, בעיקר אזורים בהם קיימת סמיכות בין מפעלי תעשיה וחקלאות, לסביבת המגורים של התושבים. הדוגמא הבולטת ביותר לאזור בעייתי היא, לדבריו, האזור המיושן והצפוף של גוש דן. הוא טוען שלא היה טועם ממימי גוש דן בכל מחיר. הצפיפות גורמת לסמיכות גבוהה מידיי בין צינורות הביוב, אזורי חקלאות ותעשיה, לצינורות המים ולאקוויפר החוף, שהזדהם. גם הצנרת הישנה מסוכנת ומתפוררת. מתברר שעקב המחסור במים נחסמו פתחי הניקוז של האקויפר לכיוון הים. מטרת פתחי הניקוז הינה לאפשר לאקויפר להתנקות מעצמו על ידי ניקוז הפסולת אל הים. אך, כאמור, פתחי הניקוז נחסמו, אקויפר החוף מזוהם, וקשה מאוד לטפל במי התהום ולהחזירם למצבם הטבעי. אקוויפר החוף מכיל בין היתר פסולת תעשיה צבאית- חומרים קרציגנים העלולים לגרום למחלות ממאירות, וכן קיים באקוויפר החוף אחוז גבוה של חנקות- תוצר חימצון של חנקן ואמוניה המופיעים בריכוז גבוה בשפכים ובחומרי דשן. החנקות עלולות לגרום לכחלת בתינוקות-מחלה שבה הפרעה בקשירת חמצן בדם מתבטאת בהכחלה פתאומית של התינוק. החנקות עלולות גם ליצור גורמים מחוללי גידולים. התקן לחנקות במי השתיה בארה”ב ובאירופה הינו לא יותר מ45 מג”ל. אך בישראל מאחר ושישים אחוזים מהמים באקויפר החוף מכילים יותר מ-45 מג”ל של חנקות, במסגרת השאיפה לקבוע תקנים שניתן לעמוד בהם, נקבע התקן ל-לא יותר מ70 מג”ל.

דוגמא נוספת לאזור בו מי השתיה עלולים להיות מזוהמים היא האזור המתועש של חיפה. במסמך שפרסמה הקואליציה לבריאות הציבור בשנת 2004, מוחה הקואליציה על שפיכה של חומרים כימיים מאתר הפסולת ג’למה. נטען כי דגימות שנלקחו לצורך בדיקות שנעשו כדי לשלול סכנה לבריאות הציבור, נלקחו על ידי נוגעים בדבר – בעלי חברת חיפה כימיקלים. במסמך נכתב עוד כי באזור ג’למה מצויים כעשרה קידוחי מי שתיה.

בעיה שונה קיימת באזור אילת, שם מספקים מתקני ההתפלה את מלוא צריכת המים של תושבי העיר, מה שאומר שבאזור זה מי הברז הינם נטולי מינרלים.