את רבי מיכאל ק. פגשתי לראשונה לפני כחצי שנה.
רבי מיכאל, בן שישים ושמונה, סבל מסוכרת כעשרים וחמש שנה. וכמו במקרים רבים, עם השנים הלכה המחלה והחמירה. ההחמרה התבטאה במינון התרופתי שהלך וגדל, ולמרות הארטילריה המשמעותית של התרופות ממוצע הסוכר עדיין נותר גבוה.
רבי מיכאל הגיע אלי כשהוא כבר נוטל שלוש תרופות שונות לסוכרת, ונזקק להוסיף על אלו תרופה רביעית.
רבי מיכאל, המשמש בתפקיד חינוכי בכיר, הרשים אותי באישיותו הכובשת. הוא ניחן במשמעת ברזל, והנהיג את עצמו בדיאטה קפדנית שהכילה בעיקר מזונות דלי פחמימות, ועם כל זאת, הישועה בוששה לבוא. הוא חשש עד מאוד מהשלכותיה החמורות של הסוכרת, ולכן הסכים להשקיע כל מה שניתן כדי לשפר את מצבו.
בפגישה הסברתי לו שהמקור לסוכרת הוא תנגודת של הגוף לאינסולין, וכי הדרך לשפר את מצב הסוכרת, ואולי אפילו לרפא אותה, היא באמצעות הסרת התנגודת. כאשר מצליחים לעשות זאת אזי גם מאכלים שבדרך כלל מקפיצים את רמות הסוכר, אינם גורמים לעלייה חדה זו.
רבי מיכאל קיבל ויישם את ההוראות המפורטות משנות החיים, ואכן, בתוך שלושה שבועות ראינו שיפור מדהים במדדים – רמות הסוכר ירדו משמעותית, ובמקום להוסיף תרופה, הוא הפחית לשני סוגים בלבד.
מה שבעיקר הפתיע אותו היה, שמאכלים מקפיצי סוכר שעד אז נאלץ להימנע מהם לחלוטין, הפסיקו להעלות לו את הסוכר.
מהי בעצם תנגודת לאינסולין? ומהי הדרך להוריד אותה?
כדי שהדברים יובנו כהלכה נחזור בקצרה על המושגים הבסיסיים הקשורים למחלת הסוכרת.
סוכרת היא מצב שבו רמות הסוכר בדם גבוהות. הסוכר, שהוא הדלק העיקרי של הגוף, אמור להיכנס לתאים שלנו באמצעות הורמון האינסולין.
בשונה ממה שמקובל לחשוב, מחלת הסוכרת אינה מתחילה בגלל כשל בלבלב, הגורם לייצור נמוך של אינסולין. להפך, בתחילת המחלה רמות האינסולין המיוצרות בגוף אף גבוהות מהרגיל. הכשל מתחיל בתאי הגוף שאינם מגיבים כהלכה לאינסולין, דהיינו – האינסולין מאותת לתאים להיפתח ולקבל את הסוכר, ומשום מה התאים אינם מתייחסים להוראה זו.
בשפה הרפואית מקובל לכנות את המצב הזה בשם ‘תנגודת לאינסולין’.
הבנת הגורם לתנגודת האינסולין תוביל אותנו לנקוט פעולות נכונות לטיפול בשורש הבעיה.
יש שני גורמים מרכזיים לתנגודת אינסולין:
הגורם הראשון: חשיפה של קולטני הסוכר לכמויות גבוהות של אינסולין. החיכוך הגבוה והתדיר של הקולטנים עם עודפי אינסולין מפחית בהדרגה את הרגישות לאינסולין.
הגורם השני: אטימת קולטני הסוכר עקב חומרים ששוקעים עליהם, בעיקר פסולת שומנית ששוקעת על הקולטנים.
בפרק זה נתייחס בהרחבה לגורם הראשון לתנגודת לאינסולין. על הגורם השני נפרט בפרק הבא בעז”ה.
הגורם הראשון לתנגודת לאינסולין הוא, כפי שהזכרנו, חשיפה עודפת תמידית של קולטני הסוכר לכמויות גבוהות של אינסולין.
מהו הגורם להפרשה עודפת של אינסולין?
המקור לסוכר בדם הוא הפחמימות שבמזון (פחמימות = סוכר). הסוכר שנמצא בדם גורם ללבלב להפריש אינסולין. בתהליך העיכול המזונות מתפרקים לסוכר פשוט הנקרא גלוקוז. יש מזונות שפירוקם נעשה במהירות והסוכר שמופרש מהם נכנס לזרם הדם בבת אחת, על כן הוא מעלה את רמת הסוכר באופן חד. לעומתם, ישנם מזונות שמתפרקים במערכת העיכול לאט, דבר הגורם לשחרור איטי של סוכר לזרם הדם, וממילא לעלייה מתונה של רמת הסוכר.
בשפה הרפואית מכנים זאת: אינדקס גליקמי.
אינדקס גליקמי הוא דירוג הפחמימות במזונות בהתאם למהירות שהן מעלות את רמת הסוכר בדם. אינדקס גליקמי גבוה מציין מצב שבו הפחמימות נכנסות במהירות לזרם הדם, ואילו אינדקס גליקמי נמוך מציין מצב שבו הפחמימות נכנסות באיטיות אל זרם הדם.
קיימים גורמים שונים המשפיעים על קצב כניסת הסוכר לדם. שלושת הגורמים המשמעותיים ביותר הם: כמות הפחמימות, כמות הסיבים התזונתיים וכמות השומן.
הסיבים התזונתיים והשומנים מאיטים מאוד את קצב כניסת הסוכר ממערכת העיכול אל זרם הדם, ולכן מזון שאינו מכיל סיבים או שומנים יגרום לרמת הסוכר בזרם הדם לעלות במהירות.
פחמימות ‘ריקות’
האורז הלבן והקמח הלבן (לחמים, מאפים ופסטות) הם פחמימות ריקות. מקובל לכנות אותם בכינוי זה מפני שבאמת אין בהם כלום חוץ מפחמימות.
הפחמימות הריקות הן מהמזונות הנפוצים שמקפיצים במהירות את הסוכר בדם, עד כדי כך שרופאים בארה”ב הכינו עצומה לארגון הבריאות העולמי להכריז על הלחם הלבן כממתק!
דבר זה לא קורה רק לעיתים נדירות, כיום התזונה הקלאסית מבוססת על ריבוי עצום של פחמימות ריקות. אצל חלק גדול מהאוכלוסייה, שלוש ארוחות ביום מבוססות על פחמימות ריקות, כשבמקרה הטוב מדובר בלחם, ובמקרה הפחות טוב בעוגות ובביסקוויטים…
רוצים לשמוע משהו אבסורדי?
גרגרי האורז והחיטה מורכבים משלושה חלקים: נבט, אנדוספרם (תוך הזרע), וסובין שהוא הקליפה. רוב הערכים התזונתיים נמצאים בנבט ובקליפה. הנבט מכיל חלבונים, שומן בלתי רווי, ברזל, מינרלים וויטמינים שונים, אבל מה שנוגע בעיקר אלינו הוא הקליפה, שבה מצויים כמעט כל הסיבים התזונתיים.
והרי האבסורד: בגלל שיקולים כלכליים, החליטו היצרנים לפרק את המעטפת הנפלאה, לזרוק את כל הטוב שנמצא בנבט ובקליפה ולהשאיר רק את האנדוספרם (תוך הזרע) המהווה את עיקר נפח הגרגר ומורכב בעיקר מעמילנים שמתפרקים במערכת העיכול לסוכר במהירות. אלו הם הקמח הלבן והאורז המזוקקים.
למה הם עשו זאת? מפני שהמאפים מהקמח הלבן אולי טעימים יותר, והלחם הנאפה ממנו מתקבל רך יותר. ובאורז – משום שבתהליך הזיקוק מתקבל אורז שצבעו לבן במקום חום, הוא מתבשל ביתר קלות, ויש שמעדיפים את טעמו.
כך החליטו להשליך לפח את כל הטוב שייצר לנו הבורא ולהכין לחמים מזוקקים שמכילים קמח שכל כולו עמילן בלבד.
הצפה של תאי הגוף בכמות גבוהה של אינסולין:
כאשר אוכלים מזונות שהאינדקס הגליקמי שלהם גבוה, זרם הדם שלנו מוצף בבת אחת בכמות אדירה של סוכר. אם נבדוק את רמת הסוכר סמוך לארוחה, נראה שהסוכר מזנק בחדות ל־300 ויותר – גם ארוחה בריאה מעלה את רמות הסוכר אחרי הארוחה, אלא שבמצב תקין רמות הסוכר אחרי הארוחה מגיעות ל־170 מקסימום.
סוכר גבוה הוא מצב מסוכן – מעין ‘פיגוע’; הגוף נכנס למצב חירום, ומתחיל במתקפה ארטילרית. מצב זה מתבטא בהפרשת כמות אדירה של אינסולין על מנת להוריד מיידית את הסוכר לרמה תקינה.
את הפיגוע הזה עובר הגוף של רבים מאיתנו שלוש פעמים ביום לפחות!
סיבה נוספת להפרשה מרובה של אינסולין
סוכר ברמה גבוהה דורש אינסולין לא רק ביחס לכמות הסוכר, אלא המשוואה בין הסוכר לאינסולין משתנה לחלוטין. לדוגמה: אם כדי להוריד את רמת הסוכר מ־200 ל־100 דרוש 1 מ”ג של אינסולין, על פניו נראה שכדי להוריד את הסוכר מ־300 ל־100, נצטרך 2 מ”ג של אינסולין.
אך לא כך! הגוף מתקשה להשתלט על רמות גבוהות של סוכר, ולכן הפרשת האינסולין הנדרשת אינה עולה באופן יחסי, אלא פי שניים מהצפי, כך שבמקום להפריש 2 מ”ג של אינסולין יצטרך הלבלב להפריש 4 מ”ג.
אפשר לראות זאת בצורה ברורה אצל חולי סוכרת נעורים שמזריקים לעצמם אינסולין בהתאם לצורך. כאשר רמות הסוכר גבוהות הם צריכים להזריק לעצמם כמות גדולה פי כמה וכמה של אינסולין במטרה לאזן את הסוכר.
הצפת התאים באינסולין גורמת לתנגודת אינסולין
כאשר התזונה שלנו מקפיצה במהירות את רמות הסוכר, ומנגד הלבלב מפריש כמות אדירה של אינסולין, קולטני הסוכר פוגשים תדיר אינסולין בכמות גבוהה. עם הזמן גורם החיכוך המתמיד עם האינסולין לאיבוד הרגישות אליו, והתגובה שלהם אליו פוחתת.
כאשר התאים מוצפים כל הזמן בכמות אדירה של אינסולין – הם פשוט מפסיקים להגיב אליו.
לפחמימות הריקות יש השלכות דרמטיות נוספות על הבריאות שלנו:
מלבד הסיכון המוגבר לסוכרת, תזונה המבוססת על ריבוי פחמימות ריקות גורמת לנזקים נוספים. יש לייחד על כך פרק נפרד, וכאן אזכיר את הנזקים רק בראשי פרקים.
עצירות – הקמח הלבן הוא ממש דבק, במקרים רבים הוא האשם העיקרי בעצירות.
אוסטאופרוזיס – הסוכר הגבוה בדם יוצר חומציות. הגוף מאזן את החומציות באמצעות הפרשת סידן מהעצמות ומהשיניים. התוצאה: עצמות פריכות ושיניים פגיעות.
תלות והתמכרות – עלייה חדה ברמות הסוכר גוררת בעקבותיה ירידה מהירה, מה שגורם לתחושה של נפילת סוכר וצורך נואש למתוק. המתוק הנוסף שאוכלים יוצר גם הוא את המעגל הבלתי נגמר של עלייה – ירידה – עלייה.
גמילה מסוכר מייתרת את הצורך לסוכר.
לסיכום:
הגורם לסוכרת מבוגרים הוא תנגודת לאינסולין.
תנגודת האינסולין נובעת משתי סיבות עיקריות –
הראשונה שבהן היא הצפה של תאי הגוף בכמויות אדירות של אינסולין (בעקבות כמויות אדירות של פחמימות ריקות). החיכוך התמידי בכמות אינסולין גדולה מפחית את רמת הרגישות.
