יש מעלים טיעון לפיו הקור מהווה כר נרחב לחיידקים ודומיו לגדול ולהתפתח. אנחנו אבל יודעים שחיידקים רבים גדלים דווקא בטמפרטורה הנעה בין 20 ל-40 מעלות צלסיוס ושוקעים בתרדמת בטמפרטורה נמוכה. אחרים טוענים שהשהייה בחדר לא מאוורר שעות רבות, הוא זה שגורם לחיידק לדלג מאחד למשנהו ולהדביק את כל האוכלוסייה בחדר. הם כל-כך בטוחים בטיעונם עד שיוצאים במסע שכנוע המוני מידי שנה במטרה למגר את תופעת סגירת החלונות בגנים ובפעוטונים. עדיף לדבריהם שהילדים יסבלו מהרוח הקרה הנושבת פנימה מאשר ישהו שעות רבות בחדר חנוק. על פניו גישה זו נראית הגיונית. אבל האם פתיחת החלונות היא זו שתביא את הישועה?…
ילד בריא לא חולה
ד”ר חיים רוזנטל, רופא קונבנציונלי שעשה הסבה לעבר הרפואה ההוליסטית, מציב שאלה פשוטה: כיצד יתכן שתמיד, אבל תמיד, לא משנה אם פותחים את החלונות או סוגרים, אותם ילדים חולים במחלות החורף, בעוד חבריהם לחדר נהנים מחורף רגוע ושלו? ד”ר רוזנטל מעמיד משוואה שאומרת את הכול: “ילד בריא, לא חולה”. כלומר, ילד בריא נפשית, ילד עליז ושמח, המערכת החיסונית שלו איתנה ומצליחה לגבור בקלות על החיידקים או הווירוסים למיניהם. על ילד כזה, מחלות החורף מדלגות בדרך כלל.
זו אם-כן התשובה: בחורף המערכת החיסונית נחלשת באופן טבעי בגלל הקור. נוסיף לכך את הדיכאון הנפשי שהאפרוריות החורפית מביאה בכנפיה (מכירים את דיכאון החורף?) והנה לנו נצחון מובטח לפולשים הלא רצויים. ילד (ולא רק!) בעל אופי עליז, כמו ילד שמקבל תמיכה נפשית הוגנת, שומר על המערכת החיסונית שלו גם בחורף על מצב תקין, כך שהיא מצליחה גם אז לבצע את תפקידה נאמנה ולחסל את הפולשים.
השפעת המצב הנפשי על מערכת החיסון
הגישה שטוענת כי המצב הנפשי משפיע על הבריאות הגופנית, גישה שלא הייתה מקובלת כל-כך בעבר בעולם המערבי, הולכת ותופסת היום תאוצה. אבל אנו נתבונן כרגיל במקורותנו. בתלמוד (פסחים קיז, א ועוד) נאמר: “השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה”. ההמלצה שנותנים לנו חכמינו, דרכה נינצל ממחלות הקור, היא לאכול פת שחרית. פתיחת היום במשהו משביע, משפר את מצב הרוח, מגביר את החוסן הנפשי ושומר על יעילותה של מערכת החיסון הגופנית.
והנה עוד מקור. בתלמוד (נדרים מא, ב) מופיע אזהרה שלא להזכיר את שמה של מחלת ה”בורדם” מפני שהיא “כמעיין הנובע”. רש”י מפרש: “מפני שקופץ מזה לזה ויש בו סכנה להזכירו”. הדבר בלתי מובן בעליל ודורש הסבר; כיצד מחלה תעבור מאחד למשנהו באמצעות הזכרת שמה בלבד. ד”ר שערהיי מריגא – רופא תלמיד־חכם שחי לפני למעלה ממאה שנה – בספרו “שער התורה והחכמה” מעניק לכך הסבר. נצטט את דבריו ככתבו וכלשונו:
“לפי תורת החכמה האמיתית ממחלות המידבקות, דבר חז”ל אמת ויציב ונכון, כי יסוד החולאים הרבים המידבקים הם יצורים קטנים אשר לא יכול לראותם עין נפש כל חי בלי עזרת המיקרוסקופ… אכן קשה, כי באמת הלא אין אדם אשר לא יעברו היצורים הקטנים האלה (חיידקי השחפת, החולירע והדיפתריה) אל גופו דרך קנה נשימתו, ואם כן למה לא יחלו כל בני האדם במחלת השחפת ובמחלת החולירע ובמחלת הדיפתריה ודומיהן? אכן כוח החיים השוכן בקרב גוף כל אדם בריא (מערכת החיסון), יתייצב לשטן לפעולת הברואים הדקים הבצילים (החיידקים) ויעשה עמם מלחמה, ויוצא כמנצח על מרומי שדה קטל. לא כן האנשים אשר עמודי בריאותם רופפים מחמת סיבות שונות וכוח אין אתם, הם לא יוכלו לעמוד בקשרי המלחמה הכבדה הזאת ויפלו לרשת רגלם.
הסיבות אשר מהם ייחלש גוף האדם לבלי יכול עמוד במלחמה עם הבצילים, הם רפיון הגוף הבא בירושה מאבות לבנים, או יש אשר יבוא הרפיון הזה אחרי מחלות אנושות, או בסיבת יגון ועצבון מהתעוררות ופחד, כמו שיורה הנסיון כי האנשים בעלי הפחד, בעת שאיזו מחלה מדבקת שוררת, הם יחלו ראשונים מאותה מחלה… ואז תהיה יד היצורים הקטנים על העליונה ויגברו חיל. כי הסיבות הרעות האלה מחלישים את גוף האדם ונוטלים ממנו עוז כוחו, עד שלא יוכל לעמוד בתקפו נגד הברואים הקטנים הבצילים המזיקים… ולכן אין מזכירים שמה של מחלת הבורדם, מפני שהיא קופצת מזה לזה כפירוש רש”י, פירוש שהיא מחלה המתדבקת מזה לזה וסכנה להזכירה מפני הפחד, שהרי הפחד הוא סיבה להתדבקות כאמור”.
נותן לנו ד”ר שערהיי הסבר הגיוני לאזהרת חכמנו שלא להעלות על שפתותינו את שמה של מחלת הבורדם. הבחש והרחש סביב המחלה ואפילו הזכרת שמה בלבד, עלולה לעורר חרדה בלב האדם. חרדה זו תדכא את המערכת החיסונית שלו ובהתקלות הבאה עם חיידקים מזיקים, היא לא תוכל לנצח במערכה.
הרב משה פרלמן ז”ל בספרו “מדרש הרפואה” מפרש אף הוא את אזהרת חכמינו על זו הדרך: “בורדם אין מזכירין את שמו, מפני שהוא כמעיין הנובע. כמו שהמעיין מתפרץ ובא מאליו, כך עלולה מחלה זו לבוא על האדם מעצמה, מפחד דמיונה, מזה שהאדם נבעת בשמעו מספרים עליה. ועל כן אין מזכירין את שמו, כלומר אין מדברים בו”.
הפחד והחרדה – גורמי המחלות מדרגה ראשונה
עד כמה הייתה גישה זו מקובלת על חכמינו ז”ל, נוכל להתרשם מהמקורות הבאים: במסכת גיטין (ע, א) אמרו: “שלשה דברים מכחישים כוחו של אדם… פחד דכתיב (תהלים לח, יא): לבי סחרחר עזבני כוחי”.
עוד מובא במסכת כתובות (סב, א): “אמר רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא, יא): ואתה בן אדם האנח בשברון מתניים ובמרירות תאנח; ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם, שנאמר (שם יב): והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכיים תלכנה מים”.
ועתה לסיפור המופיע בתלמוד (ברכות ס, א): יהודה בר נתן צעד מאחורי האמורא רב המנונא ונאנח. פנה אליו רב המנונא בשאלה של תמיהה: “וכי ברצונך לגרום שיבואו עליך יסורים? והרי כן כתוב במקרא (איוב ג, כה) כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי. כלומר, הפחד והחרדה הם אלה שגורמים לאדם שיתפתחו אצלו מחלות”.
הבה נשמור יחד על חורף עליז ושמח, נאיר את הבית ואת הלב, נפגוש חברים ובע”ה נעבור את החורף ללא תרופות.
