למען האמת נפגשנו אתם לא מעט בינקותנו ועדיין קשה לנו להפרד מהם. מאז שהכרנו את עצמנו, מיד כשמד הטמפרטורה הצביע על מגמת עלייה, רצנו אליהם כאחוזי תזזית. כל עליית חום או תחושת כאב גררה אליה מיידית לגימת סירופ או בליעת כדור מבלי לחשוב פעמיים. והרגל זה ממשיך ללוות אותנו גם היום כשבגרנו. קיימת השערה הטוענת שצריכת מורידי החום ההולכת וגוברת, הפכה אותם בשנים האחרונות להכי פופולאריות מבין כל התרופות הנמצאות על המדף.
האם שימוש כה נרחב בתרופות מורידות חום אכן צודק? האם התרופות האלה באמת תורמות לבריאות האדם כמו שהן מתיימרות? הבה נבדוק מה יש למקורותינו להציע בנידון!
עליית חום הגוף במקורותנו
בתלמוד בבלי (נדרים מא, א) למדנו: “אמר רבא האי אישתא מעלי כחיזרא לדיקלי וכי תירייקי לגופא”. תִרגום: “חום הגוף העולה בעידן מחלה, מועיל לחולה כפי שהקוצים הגדלים סביבות לדקל מועילים לדקל להגן עליו מפני בהמות וחיות, וכפי שמועילה מרקחת סמי-מרפא לגוף האדם”. הוי אומר: בניגוד למה שמשווקי התרופות מטפטפים לנו בראש, חום הגוף העולה בעידן מחלה איננו דבר מיותר כלל. יש לו תפקיד חשוב מאוד בהאצת ריפויה של המחלה.
רבי בצלאל אשכנזי בספרו “שיטה מקובצת” מעניק לכך הסבר: “החום מועיל לגוף האדם מפני שהוא שורף את כל הליחות הרעות אשר בו”. בפירוש “עץ יוסף” על ה”עין יעקב” מרחיב קצת יותר: “על ידי החמימות הגדולה, ניתכות הליחות הרעות ונשרף הדם העכור, ומתוך כך מתגברת זרימת הדם, ועל ידי זה הוא מוסיף אומץ כשמבריא”.
האמת של הרפואה העדכנית
האמת היא שכיום כבר קיימים רופאים המנסים להפיץ את ההיגיון שביעילותו של החום העולה אצל החולה, ואף מבהירים כי את כל זה החולה מפסיד במו ידיו על ידי שהוא מדכא את החום באמצעות תרופות מורידות חום. אך דבריהם לא מגיעים לאוזנינו מסיבות מובנות.
אנחנו רגילים להסתכל על עליית החום כעל דבר שלילי ולהתייחס אליו כאל אוייב. לעיתים אנו אפילו רואים בה את גורם המחלה. חוששים אנו שמא החום יזיק לשלום הילד, ובגלל זה, הצעד הראשון שאנו נוקטים, הוא דיכוי מיידי של החום באמצעות תרופות. אך בניגוד למה שאנו סבורים, עלייה ברמת החום היא תופעה מאוד חשובה הנוטלת חלק פעיל בלחימה בחיידק או בווירוס שחדר לגופינו.
האבר שאחראי בגופנו על ויסות החום ושמירה על רמתו התקינה, נקרא “היפותלמוס”, והוא נמצא במוחנו, במוח הביניים. יש לו מגוון תפקידים, כגון לסדר את מצב התיאבון, להפעיל את מערכת הבלוטות, ועוד. בין שלל התפקידים הוא מופקד גם על ויסות טמפרטורת הגוף. כאשר הוא מזהה חיידק או וירוס המתחיל לקנן בגוף, הוא מעלה מיד את רמת החום כדי לשרוף את אותו פולש זר ולהשמידו. מובן איפוא מאליו שהורדת החום על ידי תרופות, תדכא את היכולת המופלאה הזאת של הגוף להתמודד עם המחלה. תרופת האקמול לעולם לא תחליף את תפקידו של החום בלחימה עם המחלה.
ממצאיו של ד”ר קלוגר
ד”ר מתאו קלוגר – פיזיולוג בכיר מאוניברסיטת מישיגן – פרסם בספרו “החום ותפקידו בריפוי מחלות” ממצאים שהעלה במסגרת מחקריו. בין השאר הוא כותב כך: ילדים שקיבלו תרופות להורדת חום בשילוב אנטיביוטיקה, פיתחו פעמים תכופות סיבוכים והזיהום רק הלך והתפשט. כמו כן אנשים שקבלו תרופות להורדת חום שנבע עקב זיהומים בדרכי הנשימה, סבלו ממספר רב יותר של נגיפים והדביקו את חבריהם בקלות. חולים במצב דומה שלא טופלו בתרופות מורידות חום, לא פיתחו סיבוכים והחלימו הרבה יותר מהר מהמחלה. את ההסבר לכך הוא פורס בהמשך: עליית רמת החום של הגוף מחזקת את המנגנון החיסוני שלו ומפעילה אותו. בכל עלייה של מעלה אחת מתחזקת מערכת חילוף החומרים בכ- 10 אחוז. לאור זאת ממליץ ד”ר קלוגר שלא להוריד חום כל עוד אין הוא עולה על 40 מעלות צלסיוס (למעט אצל תינוקות וקשישים).
חשוב אמנם להבהיר, כי הורדת החום בדרכים האלטרנטיביות, כגון על ידי עשיית קומפרסים (הידוק רטיות טבולות במים קרים מסביב לבטן בגובה המותן), או אמבטיות פושרות, אינה מזיקה לחולה. להיפך, אמצעים אלו פועלים ישירות על סילוק הזיהום, ומחזקים את מנגנון הריפוי הטבעי של הגוף.
מילת אזהרה
מרן הבן איש חי בספרו “בן יהוידע” מביא אף הוא מרופאו האישי של מלך פרוסיה, כי לעליית החום חשיבות רבה וכי היא מאוד נחוצה להבראת החולה. אולם במקביל הוא מבהיר שכל זה נאמר רק כאשר החום אינו נוסק גבוה מדי. כאשר הוא נוסק גבוה מדי, הוא עלול להזיק את החולה ולגרום לו אפילו למוות ר”ל. בכך הוא גם מסביר את ההסתייגות של “רב נחמן בר יצחק” (שם במסכת נדרים) שהתבטא בהקשר לחום העולה בעידן מחלה: “לא היא ולא תירייקה”. כלומר, אינני זקוק לא לחום ולא לתועלת שיוצאת ממנו. מוותר אני על התועלת שבו, כי הנזק שהוא עלול לגרום מעפיל על התועלת שהוא מתיימר לתת.
נאחל לעצמנו לצלוח את החורף בשלום; בלי מחלות ובלי חום. אבל אם כבר חום, נזכור מה הוא טומן מאחוריו ובו נטפל.
