מאחורי ההתנהגות הנמנעת הזאת שכנה חרדה משתקת. כאשר הייתה שרי בחרדה, היא הרגישה שמסתכלים עליה ושרואים שיש לה בעיה והיא לא בסדר. מלבד החרדה החברתית שכה חיבלה במערכות היחסים שלה ובחייה, היא סבלה גם מביקורת עצמית חזקה ומביטחון עצמי נמוך, וכתוצאה מהמחשבה על הסיטואציה הקשה, נמנעה מלהיכנס למצבים המעוררים אותה, ובעצם נמנעה מכל אינטראקציה חברתית. 

בשיטה שבה עבדנו, ירדנו לשורש הבעיה,  שהיה טמון בגיל שבע. בהיותה  בת שבע עברה משפחתה של שרי דירה לעיר אחרת. בכיתתה הקודמת היו לשרי חברות, אך כאשר מצאה את עצמה לפתע בכיתה חדשה עם ילדות חדשות – לא ידעה איך לקשור איתן קשר, וחוותה חוסר אונים משתק מול המצב. החרדה החברתית שפקדה אותה אז, הלכה והתחזקה עם הזמן, ללא מוצא. 

בין פחד לחרדה

פחד מתעורר כשיש סכנה מיידית וספציפית. מכונית מתקרבת, מבחן או מחלה – מעוררים בנו פחד מפני תוצאות קונקרטיות. מבחינה פיזיולוגית הפחד מופעל באופן אוטומטי וללא צורך במודעות לאותות סכנה, ולכן תגובות פחד אינן ייחודיות לאדם אלא משותפות גם לבעלי חיים.

חרדה, לעומת זאת, נקשרת לחשיבה ולמודעות, ולכן היא מאפיינת בעיקר בני אדם בעלי יכולות חשיבה מפותחות. חרדה אינה מופעלת מאיום מיידי וספציפי, אלא מתוך מחשבות שמעוררות אי־שקט וגורמות לרגשות בלתי נסבלים.

פחדים וחרדות נועדו להגן עלינו, אבל במקרים מסוימים נוטה תת־המודע שלנו להעצים אותם לרמה גבוהה עד כדי כך שהם משתקים אותנו. במצב כזה אנו מאבדים קשר עם המציאות, ואיננו מצליחים לראות את כל הטוב שעושה איתנו הבורא בכל רגע בחיים.

כשהחרדה משתלטת, היא עוצמתית ותופסת את כל המרחב הרגשי, עד שהאדם אינו מצליח להתמקד בשום דבר אחר. במיוחד נפגעת יכולתו לראות את הצדדים החיוביים בעצמו ובסביבתו.

החרדה החברתית

חרדה חברתית היא אחת מתוך סדרה רחבה של הפרעות חרדה שהגורם להן הוא בני אדם אחרים.

כבני אדם אנו יצורים חברתיים, ובאופן טבעי מרבים לעסוק בהתקבלותנו בחברה: אנו רוצים לדעת איך רואים אותנו, מה חושבים עלינו, וכיצד מגיבה הסביבה הקרובה כלפינו. עד כאן – טבעי ובריא. אולם מי שסובל מחרדה חברתית קשה, יכול להיות עסוק בהתקבלות החברתית במשך רוב היום.

חרדה חברתית היא חשש מפני שיפוט שלילי של החברה, והיא עשויה להתבטא בחשש המוביל להימנעות מפעילויות חברתיות הנתפסות כמאיימות, כמו היכרות עם אנשים חדשים, הבעת דעה שונה, וכמובן, פחד לדבר מול קהל. הסובלים מחרדה חברתית מצויים בפחד מתמיד, עד כדי שיתוק מפני מבוכה או השפלה. הם עלולים להימנע גם מפעולות שגרתיות ויומיומיות, אם הן כרוכות בסיטואציות חברתיות. הם חוששים שיעשו משהו שיוביל למבוכה או לחוסר נעימות. מדובר בתופעה נפוצה המופיעה בכ-7% מהאוכלוסייה.

הסימנים המזהים 

תסמינים פיזיולוגיים: חשיפה לסיטואציה חברתית גורמת לסימפטומים של חרדה כגון דפיקות לב, רעד, קוצר נשימה, כאבי בטן, סחרחורת, הזעת יתר והסמקה. תסמינים אלה הם ביטוי של הפעלת מערכת התגובה המכונה ”הילחם או ברח”, שתפקידה לאפשר לנו התמודדות מהירה ויעילה במצב סכנה, אך החרדה מפעילה אותה במקום שבו היא מפריעה ומזיקה. התוצאה של הסימפטומים הללו עלולה להיות שיתוק: האדם אינו מסוגל לנוע או לדבר.

תסמינים חשיבתיים: החרדה החברתית מעוררת מחשבות אוטומטיות, מיידיות ובלתי רציונאליות, המתמקדות במה שהאחר חושב עליי, ואיך אני נראה כרגע בעיני אחרים. בדרך־כלל התשובות האוטומטיות לשאלות הללו הן שליליות: אני טיפש, מוזר, נלעג וכד’. בנוסף גורמת החרדה לקשיים חשיבתיים, בעיקר בתחומי שליפה וזיכרון.

תסמינים התנהגותיים: דרך ההתמודדות של הסובל מחרדה חברתית עם המצוקה הגדולה שהוא חש, היא הימנעות. אנשים אלה משתדלים להתרחק מסיטואציות חברתיות, להתרחק ממצבים שיכולים להביאם למרכזה של סיטואציה חברתית או לעמידה מול קהל. הם בדרך־כלל עומדים מהצד ומתבוננים במה שקורה בלי יכולת להיכנס לתוך מעגלי החברה.

שורש החרדה

השורש הרגשי של החרדה החברתית הוא בדרך כלל דימוי עצמי נמוך (על דימוי וביטחון עצמי בכתבת המשך). מובן שדימוי עצמי נמוך מוביל לחשש מתגובת החברה, מביקורת או מהשפלה (“אני לא שווה. עוד מעט הם יגלו כמה אני טיפש ולא יוצלח”), אבל גם ההיפך נכון:   החשש המתמיד מזין את הדימוי העצמי השלילי. תחושת הנחיתות שמעוררת הסיטואציה החברתית מזינה את הדימוי העצמי הנמוך. כתוצאה מכך,  במקרים רבים הולכת ומתעצמת החרדה עם הזמן. לכן חשוב כל כך לעזור למי שסובל מחרדה חברתית, ולהוציאו ממעגל הקסמים הנורא הזה. אם החרדה אינה מדי גדולה, יכול האדם למצוא דרכים להתגבר עליה בכוחות עצמו או בעזרה מהסביבה, אולם כאשר החרדה מועצמת, דרושה הכוונה מקצועית.

החרדה החברתית נרכשת על־פי־רוב כבר בשחר ילדותנו. מקור הבעיה יכול להיות בהתנסויות חברתיות לא מוצלחות בגיל צעיר, בחשיפה לאחרים שסובלים מהתנסויות חברתיות לא מוצלחות, או בחיקוי של אחד ההורים. לעתים ההורים, שלקו בקושי חברתי, מעבירים אל ילדם את החרדה מפני החברה, על־אף שהוא עצמו עשוי להיות מוכשר, כריזמטי ומוקף בחברה, ואין לפחד כל סיבה אצלו. 

פניה לעזרה

לא בכל מצב של חרדה חברתית דרושה עזרה מקצועית. חרדה עשויה גם להיות מנוף להתפתחות ולחיים בעלי משמעות. לדוגמה, החרדה ממבחן גורמת ללמוד יותר ובסופו של דבר להצליח. אך יש מקרים שבהם החרדה מצמצמת ומשתקת את החיים, ואז היא דורשת טיפול. כדאי לטפל בחרדה גם במצב שבו האדם שרוי במצוקה גדולה או שהחרדה נמשכת לאורך זמן. חשוב לדעת, שרמת חרדה גבוהה שנמשכת לאורך זמן עלולה להוביל לדיכאון.

בחזרה לשרי מתחילת הכתבה: במספר לא גדול של טיפולים מצאנו את שורש הבעיה, ושחררנו מתח ורגשות שהיו לה על עצמה ועל סביבתה. כיום שרי שמחה, פעילה יותר בחברה ובכיתה ויש לה קשר מצוין עם אמה. היא מתקדמת מהר, ומתפקדת ב”ה מצוין.   

חרדה קלה

כאשר ילד סובל מחרדה חברתית, כדאי לתת לו שפע חיזוקים חיוביים ולעודד התנסויות חברתיות. אפשר, למשל, להדגיש את רמתו הלימודית הגבוהה ולעודד אותו ללמוד עם חבר.

כדאי לעודד את ילדינו להתמודד עם מצבים חברתיים בטוחים עבורם, למשל, לומר דבר תורה בפני המשפחה ולתת להם חיזוק חיובי אחרי השיחה.

בנוסף, ניתן ורצוי להכין את הילד לפני סיטואציות חברתיות שהוא מפחד מהן. לילד שמפחד להשתתף בשיעור, לדוגמה, אפשר לעזור לדמיין שהוא נמצא לפני הכיתה, ואף לתת לו “להתאמן” לפני קהל של בובות או לדבר לפני קרובי המשפחה. גם מבוגרים יוכלו להיעזר בדמיון מודרך של מצבים חברתיים שעימם הם נפגשים, להתמודדות טובה יותר.

הפוסט חושפים את השורש- חרדה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

יש במוח את “מרכז ההנאה” שמופעל ע”י סיפוק שמפעיל את הדופמין (חומר הפועל כמעביר עצבי) ואנדורפין (חומר במוח שמסייע לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח). ובתוצאה מכך יש הרגשה של רוגע ונוחות שחוזרת על עצמה ומתחזקת בכל פעם שהפעולה שגרמה לה נשנית שוב, ולכן אנחנו רואים הרבה פעמים אנשים בעלי ADHD, הפרעות אחרות ,אתגרים רגשיים או רמות מסוימות של לחץ עם בעיות באכילה. היום כמעט לכולם יש לחץ ברמה מסוימת, אבל זה לא אומר שכולם מפתחים התמכרות… במאכלים שיש בהם אחוז גבוה של שומנים וסוכרים יכולים להתחיל את התהליך בו למוח יש צורך בסיפוק מידי, הוא מתנהג כמו ניקוטין. בסופו של דבר האוכל הופך להיות המוטיבציה העיקרית להתנהגות יומיומית. לכן כשמפחיתים את כמות האוכל יש תופעות לוואי של חוסר מפני שהמוח התרגל לאפקט ההפרשה של דופמין שנגרמת מאכילה מופרזת, ועכשיו כשיש פחות אוכל, המוח מפריש פחות דופמין. כתוצאה מכך בני אדם יכולים להיות עצבניים יותר, חרדתיים ואף לפתח דכאון. בקיצור, התגובות של המוח אינן מאוזנות.

בדומה לכך כשבנ”א מפתח לחצים, המוח מייצר רמות גבוהות של אדרנלין וכשהמתח ממשיך לטווח ארוך, המוח עובר ליצור קורטיזול, הורמון סטרואידי שאחראי לחילוף חומרים בגוף. באופן טבעי, הקורטיזול מעלה את רמת התיאבון. אכילה שנגרמת ממתח גורמת שהמוח ייצר חשק למלח, מאכלים מתוקים, ומאכלים עם רמה גבוהה של שומן. העברת רמת ההורמונים יכולה לדחוף אותנו לחפש אוכל ולרדוף אחריו.

האפקטים מרמות גבוהות של שומנים וסוכר לא רק מורידים את הרמה של הלחץ זמנית; הם גם נותנים נוחות שיכולה לגרום לנו להתחבר לאוכל בצורה רגשית כל המאכלים; והשומנים במיוחד יכולים להשפיע ישר על חלקים של המוח שמאזנים את הרגשות ומצב הרוח. ולכן, משולש פיצה או תפוחי-אדמה מוקרמים יכולים להוות מקור לנוחות ולחיבור רגשי ולעזור בצורה זמנית להתמודד עם אתגרים יומיומיים. הידע של הצד הפיזיולוגי של השנויים הכימיקלים בגוף תוך כדי אכילה של מאכלים מסוימים, הוא השלב הראשון להבין למה כ”כ קשה למנוע משיכה למאכלים כאלו.

אימון התנהגותי יכול לעזור לנו לזהות את הגירויים שישפיעו עלינו לא להמשך אחריהם, וייתן לנו כלים לבחור בחירות נכונות יותר שיתנו לנו אנרגיה, תחושת שובע, מוטיבציה ויעלו את הדופמין בדרך שמורידה מתח ונותנת חופשיות רגשית להתמיד בתפריט בריא, בהתעמלות, בהרגלי שינה נכונים ולנהל את הזמן טוב יותר. וכן, המסגור מחדש של המוח הוא המפתח להצלחה במשמעת עצמית ולהשיג מטרות שאנחנו אף פעם לא חשבנו שאפשר להשיג אותן… כולל לשמור על משקל תקין ולממש את הפוטנציאל שלנו.

אכילה רגשית מוגדרת

אכילה רגשית יכולה לבוא מרגשות של מתח, חרדה, שמחה, עצב ויכולה לבוא לידי אכילת יתר, אכילת אוכל שלא בא מבחירה נכונה או להעמסת אוכל על הגוף. 

האכילה לא קשורה לרעב והיא יכולה להרוס כל תוכנית לירידה במשקל. צריך שיהיה קשר טוב עם אוכל כדי לשמור על משקל טוב.

איך תדעי שהאכילה שלך היא רגשית?

אם את בדיוק אכלת ואת עדיין רעבה, או אם את לא רעבה ולא יכולה להפסיק לחשוב על אכילה של אוכל מסוים, כנראה שאת הולכת לקראת אכילה רגשית. יכול להיות שמרגישים רעבים גם כשכבר שבעים, אבל כשכבר התחילו לאכול את האוכל שחשבו עליו, לא מרגישים סיפוק עד שלא נשאר פרור, ובעצם האכילה תמשיך עד שכבר אי אפשר להעמיס עוד, ולפעמים ממשיכים לאכול אפילו עד כדי בחילות, כי האכילה לא לשובע, אלא לסיפוק.

מתח, עצב, חרדות, שעמום, או אירוע חברתי, כל אלה יכולים לגרום לאכילה רגשית מופרזת.

מתח כמו שנכתב בתחילת המאמר, גורם לגוף להפריש קורטיזול שגורם דחף למאכלים שמכילים פחממות, מלח, ורמה גבוהה של שומן ועוד מאכלים לא בריאים שגורמים לעלייה במשקל ולעוד סיבוכים בבריאות.

אכילה חברתית גם יכולה להיות רגשית כי היא דרך להיות חלק של קבוצה, מרגיעה את העצבים והיא דרך להסתדר עם אנשים. אנשים יכולים לאכול יותר מידי או לאכול אוכל לא בריא, שמונע ירידה במשקל, ולהפך, גורם לעליה.

משעמם? אין מה לעשות?! אז לאכול!… אם את מסתכלת במקרר או במזווה כל פעם שמשעמם לך, גם את שותפה לאכילה רגשית. את לא רעבה? משעמם לך? תחשבי על עיסוק אחר כמו התעמלות, לקרוא ספר, להתקשר לחברה, או כל דבר אחר, מלבד חיסול של חפיסות שוקולד בזו אחר זו.

מה אפשר לשנות כדי לעשות “סוויץ'”?כדי לעצור אכילה רגשית צריך קודם כל מודעות לעצם האכילה. דרך אחת למודעות היא לעשות “בדיקה עצמית” 

תשאלי את עצמך את השאלות הבאות:

האם אני רעבה?

האם אני צמאה?

האם אני עייפה?

האם אני משועממת?

איך אני יודעת אם אני רעבה? האם אני מרגישה שהבטן שלי מקרקרת? או אם זה הראש שדוחף אותי לאכול מאכל מסוים, אני אוכלת כי זה טעים לי, או כי סתם “בא לי”, כשאת הולכת לאכול תאכלי עם בחירה של מודעות ולא בצורה אימפולסיבית. בהחלט מותר לאכול פה ושם גם כשלא רעבים בתנאי שהמחיר לא גדול יותר מהרווח – עודף משקל [15 קילו יותר מה -BMI הממולץ] גורם לסיכון גבוה לחלות במחלות, סוכרת מחלות לב, וכן בעיות של ערך עצמי נמוך ודימוי גוף שלילי.

סוג נוסף של מודעות עצמית להיות נוכחת, לחוות את האוכל עצמו , להשמש ב”mindfullness” איך שאת מביאה את האוכל לפה תחשבי על איך הוא נברא. תעצרי ותסתכלי, איך הוא נראה? איזה צבע יש לו? תריחי אותו,מה הריח שלו? תטעמי, מה הטעם שאת מרגישה? תרגישי אותו בפה איך זה מרגיש? תלעסי את זה, איך המרקם השתנה? איך זה מרגיש עכשיו? איזה רעש זה עושה כשאת אוכלת את זה?

תהיי ערנית למה שאת אוכלת, תהי נוכחת את מפחיתה מתח, שמוריד את הרמה של קורטיזול בגוף ומאזן את הגוף רגשית יש מודעות בכל החושים כמה את אוכלת וכמה את שבעה

עכשיו את יכולה לעשות בדיקה עצמית ולשאול את עצמך האם אני רעבה? אם כן כמה אני רעבה בהגדרה מדרוגת.

הגדרה:

1- רעב מוחלט.

2- מאד רעב.

3- בדרך להיות מאד רעב.

4- מתחיל להרגיש את הדחף לאכול.

5- לא רעב, לא מלא.

6- מתחיל להרגיש שהכמות שאכל מספיקה.

7- הכמות שאכלתי מספיקה.

8- מתחיל להרגיש מלא מידי (לא נוח)

9- אכלתי יותר מידי.

10- מלא עד כאבי בטן

לדחות את התגובה לדחף

עכשיו כשאת יודעת מה זה רעב, ומה זה דחף, את יכולה לדחות את התגובה לדחף. את יכולה להשתמש בטיימר ולחכות שתי דקות. במשך הזמן את יכולה לעשות פעילות, פעילות מרגיעה כמו לקרוא מאמר, לכתוב רשימת קניות, לעשות טלפון נחוץ, או סתם כך לנשום נשימות עמוקות ולהתמתח, לעשות טיול קצר או לשמוע מוזיקה.האורך של דחף חזק הוא בין 30 שניות לשתי דקות. אחרי שעוברות שתי דקות תשאלי את עצמך אם את עדיין רעבה.ככל שאת פחות נותנת מקום לדחף, הוא יפחת מעצמו. זוהי דרך מאד אפקטיבי לעצור את ההרגל של אכילה רגשית.

דרך נוספת לאזן את התגובה הרגשית לאכילה, היא להתמקד על מחשבות חיוביות. מחשבה חיובית מעלה את רמת הסרטונין ומייצרת סיפוק פנימי. תסתכלי במשך היום על החיובי, תגידי משפטים חיוביים על השווי והערך שלך כבנ”א. את גם יכולה לכתוב רשימה על כל הטוב שקורה איתך במשך היום. מחשבות מייצרות רגשות ורגשות גורמות לתוצאות מסוימות. אם הרגשות חיוביים ומכוונין נכון, את גם תשיגי את המטרה בדרך חיובית ונכונה.

אחרון חביב זה להעריך את הגוף שלנו. לפעמים זה דבר שצריך לבנות, הרבה פעמים אנחנו לא מעריכים את הגוף בגלל ביקורת וחוסר ערך עצמי, ואם משנים את הדיבור הפנימי ושולחים לגוף מסרים חיוביים, אפשר ללמוד לאהוב את הגוף שלנו לייחס אליו ערך וזהכולל את האוכל ששמים בתוכו.

הרגלים-רוטינות

המפתח לירידה במשקל ולשמירה עליה זה לייצר רוטינה ולהתמיד בה ליצור תוכנית שמתאימה לצרכייך, תוכנית שהיא לאט אבל בטוח של אכילה בריאה והתעמלות ולהתמיד בה.

דיאטות שבאות והולכות גורמות אמנם לירידה במשקל אבל זה חוזר ואז אנשים מתוסכלים ומיואשים, וזה יוצר בדרך בעיות בריאות שונות.

אם אוכלים אוכל בריא בדרך בריאה הוא מיישר את הדרך לנסיעה בטוחה. הרעיון הוא להתמקד על מה כן לאכול ומתי לאכול זאת. אח”כ ניתן לחוש רוגע וסיפוק שממלאים אותך למשך היום. כדי להוריד 400 גר’ צרכים לשרוף 3,500 קלוריות אם משלבים את השנויים בדיאטה בהפחתת גודל המנות בכל סעודה בשילוב עם התעמלות הוא יכול לרדת במשקל. אם הבחירות מספקות ומהנות אפשר לייצר הרגלים חיוביים ולהמשיך לאכול באותו דרך ולשמור על המשקל האידיאלי אפילו אחרי מאמץ ההתחלה לעשות את ה”סוויץ’”

שנויים קטנים יכולים להצטרף להצלחה גדולה בטווח ארוך, כגון חטיף אחד פחות ביום או לקחת על עצמך להפחית 3 פעמים בשבוע למשך חצי שעה.

קבוצת תמיכה “accountability” 

 מאד יכול לעזור להיות חלק מקבוצה יש לזה כמה רווחים: 1– הידע והגילוי שיש עוד אנשים במצב שלך, שיש להם אותם מטרות ואתגרים. הידע שאת לא לבד, נותן יותר מוטיבציה וחשק להמשיך, וזה נותן את העידוד לחקות את השני. 2– המחייב שבקבוצה, יש מישהו שמעודד ומצפה לתוצאות, וזהנותן עוד יותר מוטיבציה. 

צריך לרדת לאט, ודאי לא יותר מקילו בשבוע. ירידה איטית ועקבית מייצרת תוצאות ממושכות יותר, מטרות לא ריאיליות גורמות לכשלון, אם המטרות מידי גבוהות ולא בהשיג יד אפשר להתיאש ולאבד כל צפיה להצלחה.

כאשר עושים שנויים קטנים עוזר מאד לרשום את המטרות ואת ההצלחות אפשר אח”כ לראות בדף כל שינוי, קטן כגדול, הכל מצטרף. אפשר לכתוב תוכניות ורשימות כמו לתכנן מה לאכול כל יום של השבוע , לכתוב מה באמת אכלת ולהשוות. אפשרלכתוב רשימות של קניות או של סיבות למה שווה לך לרדת במשקל, ולשמור על המשקל הרצוי. לשמור על הרשימה הזאת בהשיג יד ולקרוא אותה כל יום כדי להעצים.

תעשי מה שטוב בשבילך, לא להשוות דיאטות לאחרים, ולעשות מה ששמעת מפה ומשם, לייצר תוכנית ולמצוא מישהו מקצועי לעזור לך לפי הצרכים שלך ולהתמיד בזה.

אם התוכנית עובדת, תמשיכי. ואם לא – לא לפחד לעשות מסגור חדש, אבל לבדוק שהשנויים מחושבים, ותעבדי עם משהו מקצועי שבאמת מבין את הצרכים שלך מכל הבחינות.

חוץ מהמאמנת את צריכה לעבוד עם דיאטנית שתעשה מעקב נכון, ותבדוק שהבחירות נכונות מבחינה רפואית, מאמנת טובה יכולה לעשות אינטגרציה נכונה של אכילה נכונה, התעמלות, הרגלי שינה טובים, ומחשבות חיוביות לפי ההמלצות של הגורם הרופאי שבחרת.

נקודות למחשבה…

אל תמנעי מעצמך לאכול מאכלים שאת אוהבת ואל תרגישי כל הזמן רעבה, כי אח”כ תאכלי בצורהמופרזת ותתחרטי על כך.

תחליטי חד משמעית לעשות את ה”סוויץ'”. התייחסי לכך כאילו חתמת עם עצמך חוזה, כי בלי זה בלתי אפשרי להצליח בטווח ארוך.

אל תאבדי תקווה, תדעי שיש עליות וירידות ותזרמי. תמשיכי מאיפה שעצרת ותדעי שתמיד יש תקווה.

תתמקדי על מה שבריא ונכון בשבילך, אל תסתכלי על אחרים, על הקצב שלהם ועל אחוזי ההצלחהשלהם. תתרכזי בעצמך ובצרכים שלך, ובטוח שתגיעי למטרה.

בהצלחה!!!

הפוסט מה גורם לנו לנשנש? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כך, לדוגמא, פלוני, שה’בוס’ פגע בו או האשים אותו, שתק ולא אמר כלום, כי פחד לאבד את משרתו. והנה הופיעו בפיו פצעי פה מטרידים. מה הקשר? הוא אינו מעלה בדעתו שיש קשר. אתם כבר יודעים שיש…

פצעי פה עלולים להופיע גם במצבי מתח ולחץ נפשי. לא כל מתח חולף מגיע עד כדי ביטוי פיזי. אם המתח הוביל להתפתחות פצעים, משמע הוא היה משמעותי ועמוק.

במקביל, עשויים הפצעים להיות קשורים בגורמים פיזיים: חולשה במערכת החיסונית, אלרגיה למזון מסוים, בעיות במערכת העיכול ועוד.

תגיד ‘אה’

אז איך יודעים איזהו הכאב המתחבא מתחת לפצעים? האבחון והטיפול נעשים דרך השריר, המעביר את המידע המאוחסן במוח, לרוב באותו חלק שאינו מודע. באמצעות מגע עדין החש את תגובות השריר לשאלות שאנו מעלים, נבדוק איזה רגש הסעיר את האדם זמן קצר לפני שקיבל את הפצעים, ונגיע בסייעתא דשמיא לשורש הבעיה. גם אם האדם שכח – המוח תמיד זוכר, והשריר יעלה את הזיכרון המודחק הזה. בהתאם לתגובת השריר אנו בוחרים גם את הכלים שבעזרתם נשחרר את הבעיה השורשית שחרור שיביא – כן, לא תאמינו – להיפטרות מוחלטת וסופית מן הפצעים המטרידים.

מעלתו של השימוש בבדיקת שריר היא, שהוא עוקף את מערכת האמונות של האדם. פעמים רבות יכחיש האדם וידחיק את הרגשות שחווה, ואף את האירוע עצמו. זאת מכוח מנגנון ההגנה של הנפש, שלא היתה מסוגלת לשאת את הכאב. (נפגעתי? מה פתאום, שטויות, זה עבר ממש לידי… התביישתי לענות? ממנו? – שהוא יתבייש! ובכלל, כבר שכחתי מזה. עברתי הלאה. סתם תקרית טפשית…) באמצעות בדיקת השריר ניתן להגיע למידע שהאדם עצמו אינו זוכר, או זוכר חלקית, ולקבל תשובות מהירות ומדויקות מתת-המודע, הן לגבי מקור הבעיה והן לגבי דרך פתרונה.

ואז מה? – קודם כל, עצם העלאת הקושי הלא מודע למודע – מהווה חלק גדול משחרור הבעיה. מעבר לכך, עומדים לרשותנו מגוון כלים טיפוליים לנטרול החסימה, ואנו בוחרים בהם לפי ‘בקשותיו’ ו’הנחיותיו’ של השריר, המעלות רגשות חבויים מתוך תת-המודע של האדם. החל מדמיון מודרך, דרך תמציות, תרגילים פיזיים וטכניקות נוספות. הכול בתאום מלא עם תגובות השריר של המטופל.

במקביל אנו גם מאזנים את הגוף על ידי לחיצה בנקודות לחיצה מתאימות, וכן על ידי תרגילים פיזיים, שכן הקינסיולוגיה אינה מפרידה בין גוף לנפש, והיא מאמינה שניתן לשחרר תופעות רגשיות וגופניות על ידי טיפולים רגשיים וגופניים כאחד. בדרך כלל נבחר לתקוף את הבעיה משני הכיוונים – בכלים רגשיים ובכלים פיזיים.

מודל העבודה הוא חווייתי, נעים, ממוקד ויעיל – זאת בזכות הדיוק שעבודה זו מאפשרת, ומשום שהיא מכוונת להיות עדינה, מעצימה ולא פולשנית. כשהמתח הרגשי משתחרר, משיב האדם לעצמו את היכולת לבחור במה שאכן ייטיב לו, ולפעול בהתאם. 

זה הפה שלכם…

טיפים לטיפול עצמי

• שמן לבנדר בתוך שמן בסיס על הפצעים ייתן השפעה מאלחשת ומחטאת. ערבו כמה טיפות שמן לבנדר עם כמה טיפות של שמן בסיס דוגמת שמן שקדים. חשוב לוודא שהשמן מאיכות טובה, ושתהליך ייצורו מתיר להכניסו לפה, מה שאינו נכון לגבי כל השמנים האתריים.
• פרוביוטיקה תחזק את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית כאחת. במקביל לנטילת פרוביוטיקה לבליעה, מומלץ גם לפתוח קפסולה, לפזרה מעל הפצעים ולמרוח.
• היו אתם המטפלים! תוכלו לנסות להיזכר אם קודם הופעת הפצעים – בדרך כלל בטווח של ימים בודדים עד שבועיים – עברתם חוויה שבה רציתם לומר משהו ולא אמרתם. עצם העלאת הדברים למודע עשויה לשחרר את המועקה ולפתור את בעיית הפצעים. לא לכולם זה מספיק, ומי שלא – בדיוק עבורו נועדה הקינסיולוגיה. 

הפוסט פותחים את הפה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

חשוב גם להוריד את רמות הסטרס באמצעות טיפול בפרחי באך ובפורמולת ויטמינים וצמחי מרפא ייעודית, שניתן לרכוש בבתי טבע.

לטיפול חיצוני בפצעים הקיימים, ניתן למרוח דבש או שמנים אתריים אנטי ויראליים כגון: לבנדר, עץ התה ציטרונלה, למונגראס, עלי הדרים וכדומה. הטוב ביותר: לערבב דבש עם שמנים אתריים ולמרוח על הפצעים.

לפצעי לשון ויראליים: שפרו את פעילות מערכת החיסון באמצעות טיפול רפלקסולוגי, דיקור סיני או הילינג, בשילוב צמחי מרפא. דרך ביתית קלה להגברת פעילותה של מערכת החיסון: צריכת ויטמין C בכמות מוגברת.

למחלת הפה והטלפיים: חלב עיזים. טיפ מועיל: הקפיאו חלב עיזים בתבנית המיועדת להכנת קוביות קרח. קוביות החלב הקפואות תקררנה את הפה ותרגענה את הכאב.

לאפטות: אפטות מודיעות על חוסר ויטמינים בגוף, בייחוד ויטמינים מקבוצת B. חסר בוויטמין  2B הינו גורם נפוץ לאפטות בפה. מומלץ להרבות באכילת דגנים מלאים, המונעת לחלוטין, בדרך כלל, הופעת אפטות.

הפוסט בקיצור לשון הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

“את אבני ה’שבו’ הללו שיבץ כאן בעלי אל תוך שביל הכניסה, כסגולה לשמירה”, מסבירה ד”ר גבריאלוב לפני שהיא מנופפת לי בידה לשלום. ייתכן שאילו שמעתי הסבר זה כשעברתי על השביל לפני שעות ספורות – הייתי מגחכת. אך לאחר ההצצה המרתקת אל חייה של ד”ר גבריאלוב ואל עולמן הזוהר של אבני החושן, אני רק סוקרת את האבנים המשובצות מעשה אומן, ומהנהנת.

 לא חסרים בעולם לבבות מאבן, זאת ידעתי משכבר. אך יש גם כמה אבנים, כך מסתבר, שבאמתחתן לב בשר. 

אבני דרך

ד”ר גילה גבריאלוב, תושבת העיר גבעת שמואל, חולשת על ‘אימפריה’ של מרכז ללימודי תעודה, קורסים וסדנאות בהדרכתה וכן קליניקה פרטית מבוקשת לאבחון ולריפוי באמצעות אבני החושן, תוך התמחות בקריסטלים ובמינרלים.

בנוסף היא גם אם אוהבת לשישה ילדים שפרחו זה מכבר מן הקן (אחת מהן מאומצת, אך הד”ר מדגישה שאין בינה לבין ילדיה האחרים כל חילוק), ורעיה לבעל ייחודי בפני עצמו.

מר אריה גבריאלוב הינו אומן יודאיקה במגוון טכניקות. ביצירותיו, המתהוות בסטודיו שבעליית הגג בביתם, הוא משלב את מקורות הידע של רעייתו, ובסיועה מפיק ‘תכשיטי בריאות’: טבעות, שרשראות וצמידי כסף בהם משובצים אבני חן סגוליות.  

“בעולם מצויים אלפי סוגים של אבנים”, מעניקה לנו ד”ר גבריאלוב מבוא קצר. “כל האבנים סביבנו שייכות לתחום הגיאולוגיה (חקר האדמה), בעוד קבוצה אחת הינה מיוחסת מאוד ובעלת ‘זכויות יתר’. כל אבן הנמנית עליה חייבת להכיל קריטריונים ספציפיים: צבע, מבנה, יופי וחוזק. קבוצה נבחרת זו שייכת לעולם הגמולוגיה (ג’ם-אבן יקרה, גמולוגיה – חקר אבני החן)”.

ד”ר גבריאלוב, שזכתה לחזור בתשובה לאחר התמקצעותה המדעית בתחום חקר האבנים, גילתה את סוד כוחן המרפא של אבני החן רק לאחר שנחשפה למקורות היהודיים בנושא. 

“ברשותי אסופה של למעלה משלוש מאות עמודים של קטעים רבים ממקורותינו המתייחסים לכוחן העצום של אבני המרפא”, מעידה ד”ר גבריאלוב, אשר לה כיום לא מעט תלמידים המפיצים את מורשתה ברחבי העולם.

“אחד המקורות המרכזיים, הינו דבריו המפורסמים של רבנו בחיי ב’מדרש תלפיות’, המעיד כי כל האבנים היקרות בעולם – כולן ענפיהן, תולדותיהן ומשפחותיהן של י”ב אבני החושן. בהמשך הוא מפרט את כוחה הסגולי והרפואי של כל אבן ואבן. 

בעולם הגמולוגיה ידוע שמו של חוקר בשם ‘מו’ שפיתח את סולם הקשיות, המדרג את חוזקן של האבנים על ידי שפשופן זו בזו. אבן היהלום מדורגת ראשונה, אחריה הספיר, אבן הרובי וכן הלאה. מרגש במיוחד היה עבורי לגלות כי הידע המקצועי שלו מוזכר מזמן בכתבים שלנו – ממש כולו!    

אחד הדברים המדהימים בעיני היא הקורלציה בין הנוסחה הכימית של כל אבן, קרי, המינרל הספציפי האצור בה, לבין הנמסר אודותיה בכתובים”.

אפשר לקבל דוגמאות? 

“ודאי. רבנו בחיי מעיד על אבן שהינה בעלת סגולה של חיזוק. בשמה המקצועי מכונה אבן זו בשם ‘המטייט’, ובידוע שאכן מכילה היא שפע של ברזל. ישנה אבן המתוארת כמסוגלת לשמחה. בספר ‘נחש הנחושת’ שהוא ספר לסגולות ורפואות וגורלות, כותב עליה הרב כתר שלום בן אברהם: ‘אבן משמחת ומונעת עצבות’. ואכן, נהנית אבן זו מריכוז גבוה של חומר הליתיום, שהוא חומר נוגד דיכאון שמשולב בתרופות הכימיות הניתנות לסובלים מהפרעה דו-קוטבית.

אבן התקומה, למשל, היא אבן האודם, מוזכרת כמסוגלת לשמירה עבור נשים במצבים מיוחדים, ואכן שני מינרלים באבן זו ידועים ברפואה כמסייעים בחיזוק המערכת הנשית. הגמרא במסכת שבת מציינת אבן זאת בעניין ההיתר המיוחד שניתן לאישה לטלטל אותה עמה מרשות לרשות בשל חשיבותה היתרה. גם הסטייפלר זצ”ל, אגב, היה ממליץ לנשים לשאת אבן זאת, בהזכירו כי אין לשכוח להסירה בדרך אל בית הרפואה, פן תעכב את המועד הרצוי…

האם את מודעת לכך, שבעיני אנשים מסוימים עדיין מעלה נושא הריפוי באמצעות אבנים תחושת חשדנות? 

“למרות הפתיחות שחלה בשנים האחרונות, המתבטאת באינטגרציה הולכת וגדלה בין הרפואה המשלימה והקונבנציונלית, עדיין העיסוק בטיפול המשלים מעלה בי את ההרגשה של דג סלמון השוחה נגד הזרם… הזדמן לי לשוחח עם יהודי מאמין שהפגין כלפי עבודתי זלזול גדול.  הסברתי לו כי התרופות הן של הקב”ה בכבודו ובעצמו כאשר אני רק השליחה, ושתחום הריפוי באבנים איננו מיסטיקה כי אם שילוב של ידע תורני ומדעי. 

המלצתי לו לפתוח בעמודים ספציפיים את מסכת שבת, מדרש תלפיות, ספר שלטי הגיבורים לרבי אברהם הרופא, ספר נחש הנחושת, ילקוט מעם לועז ועוד ועוד, ולהיווכח במו עיניו כי חכמה זו מתבססת על ידע עתיק ואמין ביותר. אף אודות אברהם אבינו מצינו: ‘אבן הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו וכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב”ה בגלגל חמה’ (רשב”י במסכת בבא בתרא דף ט’ז). ואף כי דרשות רבות נדרשו אודות מדרש זה, מכלל הפירוש הפשוט לא יצא. 

אנרגיות שחקו אבנים

“השם יתברך העניק לאבנים – ‘קריסטלים’ – בשמן הנוסף, תפקיד חשוב בעולמו, והריהן עובדות בפקודתו ללא הרף תוך תרומה אנרגטית כבירה לאיזון היקום”, מספרת ד”ר גבריאלוב. “באים הגשמים, השלגים והרוחות ומסייעים לנקותן ולטהרן. מפציע אור השמש ומטעין אותן מחדש.שכך נאמר במדרש בראשית רבה י”ד: ‘בשעת ירידת גשמים הכול מתברך, אף אבן טובה מרגשת ומקבלת כוח ומעלה’ 

“אבן חן אמיתית לעולם תשויך לאחת משבע צורות גיאומטריות קבועות, ותיהנה מייחוס למשפחת אבנים מסוימת הנושאת צורה אופיינית זהה. כל אבן ואבן מפיקה שדה אנרגיה המאוזן באורח טבעי ובכוחה לעורר יכולות נפשיות וגופניות ולהגבירן. 

מדע הפיסיקה הקוונטית מגלה לנו את מה שהיהדות ידעה וסיפרה כבר מקדמת דנא: העולם הפיסי אינו מורכב, למעשה, משום ‘חומר’. המרכיב הבסיסי שלו הוא מהות שניתן לכנותה אנרגיה. בשל מגבלות חושינו אנו תופסים את העצמים בעולם כמוצקים וכנבדלים זה מזה, אך אם נחלק את החומר לחלקיקים ולחלקיקי חלקיקים, הרי שעם פיצוחו והבקעתו של האטום – יתברר כי החומר אינו אלא אנרגיה טהורה בלבד. העולם הפיסי כולו אינו אלא אנרגיה, כך שכולנו מאוחדים כחלקיו של שדה אנרגיה אחד עצום.

האנרגיה רוטטת בתדרי מהירות שונים ולכן איכויותיה שונות, קלילות או דחוסות. המחשבה היא צורה קלילה ועדינה של אנרגיה, ולכן היא יכולה להשתנות במהירות. החומר הדחוס משתנה לאט יותר, אבל אפילו אבן משתנה בסופו של דבר, ואפילו בהשפעת אנרגיה קלה כמו זאת של המים!

לכל מימוש פיסי קודמת מחשבה, המדמה את הצורה הפיסית המתוכננת. דימוי זה ממגנט את האנרגיה הפיסית ומכוון אותה לזרום באותה תבנית, עד כי בסופו של דבר הוא מממשה אף במישור הפיסי החומרי. גם כאשר איננו נוקטים פעולה פיסית ישירה כדי לממש את הרעיון, עצם הופעתו בתודעתנו היא אנרגיה שתהיה לה נטייה להגשים את עצמה לבסוף גם במישור המעשי.

מי שחושב ללא הרף על מחלה – ימצא עצמו חלילה חולה בסופו של דבר, ואם אתם מאמינים שאתם יפים – אתם נעשים יפים. הרגשות, המחשבות והגישות משפיעות גם על הביוכימיה ועל גופנו הפיסי. 

על עיקרון זה יושב כל הריפוי המופלא של אבני החן. לאבני החושן, אותן נשא הכהן הגדול על חזהו, כוח עצום בריפוי פיסי ונפשי, ובהעברת תכונות נפש בלתי רצויות והפיכתן לחיוביות בס”ד, בדרך נפלאה וטבעית. 

אנו מרגישים ומגיבים לקריסטלים וחשים באנרגיות התנודתיות של אבני החושן בזכות המבנה הקריסטלי המושלם שלהן, השולח תדרים מרוכזים וברורים. ברוב המקרים מציגים הקריסטלים דגם גיאומטרי מושלם המדגים באופן נפלא את הסדר בעולמו של השם יתברך. הם אינם רק שולחים תדרים קבועים ומושלמים, אלא גם מזרימים אנרגיה מרוכזת, כל אבן בהתאם למינרל שהיא מכילה. כל משפחת אבנים שולחת תדרים תנודתיים באורך המיוחד והאופייני אך לה, ממש כמו טביעת האצבעות האנושית הייחודית לכל אדם.

על ידי שימוש נכון ועם סייעתא דשמיא, ביכולתנו להביא את תכולת האנרגיה של האבן למערכת האנרגטית של האדם, לעזר ולתועלת. וכך כותב רבנו בחיי בפירושו לפרשת תצווה בפרק כ”ח: ‘אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כוח עליונים’. 

אבן בוחן

“גופנו מאופיין במרכזי אנרגיה שונים, שלכל אחד מהם תפקידיו הייחודיים. כשאנו סובלים ממחסום או מחסר, תדרי האנרגיה שלנו משתנים בהתאם. האבנים מכילות מינרלים הקיימים בתוך גופנו: ישנה אבן הנושאת מגנזיום, אחרת הנושאת ליתיום, עוד אחת הנושאת קלציום וכן הלאה. המינרל מעניק לאבן את צבעיה השונים, מה שמסייע למוח המקבל את השידור הצבעוני הזה, לבחור את המינרלים החסרים לו בכדי להתאזן. כך משמשות אבני החן, מתנתו של הקב”ה, ככלי לאבחון.

על פניו, כשניגש אדם לבחור אבן מתוך היצע כלשהו, מוחו המניפולטיבי מעניק לו שפע תירוצים וחיפויים לבחירה: הצבע החביב עליו, המגע הנעים וכדומה. האמת היא שהשדר הבא מן האבן הוא חזק עד כדי שהאדם נשמע לו בבלי דעת.

ככלל, אני מאמינה שעל אף שנדמה לנו כי אנו הבוחרים, למעשה האבן היא זו שבוחרת בנו… ילדה שהגיעה אלי לאבחון, ניגשה ונטלה חופן גדול של אבנים בעלות תכונה של שיפור נשימתי. בשיחה עם האם הסתבר כי היא סובלת מאסטמה. בעבר, כאשר חסר היה בגופו של ילד רך סידן, היה ניגש באופן אינסטינקטיבי לקיר האבן, מגרד ומלקק. היום, אגב, גם צבע הקירות הפך לסינתטי…    

אבחון באמצעות אבנים לא דומה ל’קריאה בקפה’ ומובן שלא לאבחון קונבנציונלי. שלושה אנשים שונים יכולים לדווח על דכדוך עד דיכאון קל. הפתרון לא יהיה בצורת כדור אחיד הנוגד דיכאון אלא בירור של המרכז האנרגטי הנכון שיש לאזן. האם המקור הוא בראש? (מחשבות טורדניות) האם ברגש? (רגשות שליליים) כלומר בעזרת האבנים נגיע לשורש הדברים, ובו נטפל”. 

מנין הוודאות כי האבנים המוכרות היום הן אכן אותן אלו אליהן התייחסו חכמינו במקורות? 

“חז”ל נתנו סימנים מובהקים לחלק מן האבנים עם אמצעי בדיקה בהירים, בנוסף לתיאור צבען וצורתן האופיינית. כדי לזהות את אבן ‘עין החתול’, למשל, יש לקחת בד פשתן, לעטוף את האבן היטב ולהבעיר את הבד. אם הפשתן נשרף מסביב אך לא במרכז האבן, סימן שזו האבן המקורית (מופיע ב’שלטי הגיבורים’, ‘נחש הנחושת’ ועוד). אמנם, על שלוש מתוך 12 אבני החושן אכן קיימים חילוקי דעות.

לצורכי בדיקות איכות אני אף נעזרת בשירותי המעבדה הגמולוגית, לאימות איכויות האבן ומקוריותה על פי מבחן מוליכות חום, קשיות, הגדלה מיקרוסקופית פי 30 כדי לוודא שהאבן לא עברה תהליכים כמו צביעה או הקרנה רדיואקטיבית שנועדו לייפותה אך תוצאותיהם מזיקות. חשוב למי שתר אחר אבנים טובות בחנויות לדעת, כי ישנן אבנים סינתטיות המיוצרות במעבדה, והינן נטולות כל תכונת מרפא. אגב, מחירן של אבני חושן מקוריות ואיכותיות בימינו עשוי להגיע למיליוני דולרים”.  

בית מרקחת אבנים

“כדי למצות את התועלת שניתן להפיק מאבני החן, ועל מנת להביא את תכולת האנרגיה של האבן למערכת האנרגטית שלנו, קיימות מספר צורות של שימוש. האחת, נשיאת האבנים עצמן, על הרכביהן השונים המותאמים לכל אדם, כשהן מוצמדות לבגד הפנימי. כמו כן ניתן להניחן בבית, לטיהור המרחב הקרוב. 

יש להעביר את האבנים תהליך חד שבועי של טיהור, המשחזר את תנאיהן בטבע – את הגשם המטהר ואת השמש מעניקת האנרגיה – ומטעין אותן בכוחות מחודשים: שטיפתן תחת זרם מים תוך כוונה שבס”ד הכוח שהטמין הקב”ה בהן יעמוד לעזר ולתועלת, וחשיפתן לאור יום חיצוני לשלוש שעות. 

דרך נוספת היא באמצעות שיקוי, המקל במיוחד על ילדים. אני מכינה אותו באמצעות הנחת האבנים הרצויות בכלי שקוף המכיל מים מסוננים. התדרים האנרגטיים של המינרלים המרוכזים עוברים אל תוך המים הסופחים אותם, וכעבור יממה ניתן לשתות אותם. מובן כי אין בתמציות אלו כל חומר כימי או נלווה, והן מסוגלות לאזן חוסר איזון חשמלי במערכות שלנו. יש גם אפשרות של הפקת ‘קוקטייל’ המורכב מן האבנים הספציפיות אותן בוחר המטופל עצמו, ולמעשה משלב מספר תמציות יחד.

נתיב טיפולי נוסף נמצא בשימושי, והוא כלי הדמיון המודרך, תוך שימוש באבן מופלאה במיוחד המכונה אבן ‘הגנרטור’ (קוורץ – קריסטל), שלה תכונות של העצמה: יצירת תוספת כוח והענקת טוהר מחשבתי והרמוניה”.

ברשותה של ד”ר גבריאלוב (המגלה לנו ב’סודי סודות’ כי היא עצמה סובלת מהיפראקטיביות ומהפרעות של קשב וריכוז; “כל שריטה אצל המטפל מועילה בסופו של דבר למטופל…” היא מתרצת בחיוך.) שלל ערכות המכילות שילובים מינרלוגיים של אבנים שונות למטרות ספציפיות, וכן מבחר תמציות ריפוי: לריכוז ולביטחון, להצלחה ולפרנסה, לרוגע, לשלווה ולמניעת דיכאון, לגמילה מהתמכרויות, תחליף לריטלין, לריפוי דלקות אוזניים ולמניעת ניתוחי כפתורים, למניעת הרטבת לילה, לשיכוך כאבים ועוד ועוד. בידי הד”ר עדויות רבות להקלה משמעותית בשלל שימושים אלו.

“בייחוסי הריני נצר לסבא שהיה חסיד טשורטקוב. במהלך השנים יצרתי קשר קרוב עם הרבנית קנייבסקי, זכר צדקת לברכה, שהייתה עבורי כאם רוחנית נערצת וכחמצן ממש, ולצדה נהגתי להתפלל את תפילת המנחה באופן קבוע. לפני מספר שנים שאלתי לעצתה בבעיה בה נתקלתי: יש לי ערכת אבנים המסוגלות לשלום בית. הן פועלות את פעולתן כאשר נושאים אותן הבעל והאישה במקביל. במקרים רבים הנשים חפצות לשתף פעולה, בעוד הגברים מסרבים… 

‘תאמרי לנשים למסור לבעליהן שהאבנים הן סגולה לפרנסה’, הייתה תשובת הרבנית החכמה. ‘והרי זה שקר לבן!’ תמהתי.  ‘לא ולא’, מחתה הרבנית, ‘זוהי אמת לבנה, שהרי כבר הורו לנו חז”ל כי אם יכבד הבעל את אשתו גם פרנסתו תתברך!…’

אגב, יש אבן המסוגלת, אכן, לפרנסה. תיאורה של אבן ממשפחת הקריזובריל, המכונה ‘עין החתול’, מופיע בספר ‘שלטי הגיבורים’ לרבי אברהם ב”ר דוד הרופא שהיה חכם ורופא מומחה. (נולד בצפון איטליה בשנת ש”ב, לפני למעלה מ-400 שנה). בספר זה הוא מפרט את אבני החושן וסגולותיהן. במדרש תלפיות ערך ‘אבנים’ נכתב כי ‘אף אם נגזר על האדם עניות, אבן זו תביא לו עשירות'”. 

ואם הזכרנו את חוכמתה של הרבנית ע”ה, נציין כי בבית בנם של הרב והרבנית קנייבסקי בבני ברק הוקם גמ”ח לאבנים להורדת צהבת יילודים. האבן הנקראת ‘ג’ייד’, מטהרת את הדם ובכך מאזנת את ערכי הבילירובין. ר’ חיים קנייבסקי שליט”א, המשמש כסנדק מזה שנים רבות, נעזר בגמ”ח זה. לפי דברי הד”ר, בסיעתא דשמיא אין ברית הנאלצת להידחות לאחר השימוש באבן זו”.   

כעת נעשינו מעט סקרנים לברר, אם יורשה, באילו אבנים הד”ר עצמה נוהגת להיעזר?

“אשתף בשמחה. אני נושאת על גופי באורח קבע לפחות חמש אבנים שונות: אבן ה’רוז-קווארץ’ המסוגלת לאהבה עצמית, אבן ה’רודנהייט’ המפוגגת מועקות, אבן ה’שבו’ המעניקה שמירה והגנה ללב, אבן ה’לפידולייט’ ואבן ה’רודוקורסייט’.

אני צורכת בכל יום קוקטייל המורכב מארבע תמציות שונות: האחת לאיזון סוכרתי, מונעת כמיהה לסוכר ולמוצריו ותורמת לאיזון האינסוליני, תמצית לאיזון התיאבון – מרסנת ומונעת התמכרויות לפחמימות, תמצית ‘זהב’ לרוגע, לשלווה וליכולת הכלה, ותמצית ‘פוקוס’ המסייעת להגברת יכולת המיקוד והריכוז”.     

מבט ממיס אבנים

כמומחית שביצעה במשך שנים רבות הערכות שווי של אבנים טובות בבורסה ליהלומים, עבור לקוחות פרטיים (כבעלי ירושות) ואף בשירותה של משטרת ישראל (כביצוע הערכות לשלל גנוב), וכן כבעלת דוקטורט נוסף במדעי ההתנהגות – נהגה הד”ר לנדוד ברחבי העולם הגדול לצרכי מחקר או מתן הרצאות. “ד”ר לגמולוגיה היא גם ד”ר לסבלות”, מתבדחת גבריאלוב, המתארת כיצד היא גוררת עמה למרחקים אבנים מסיביות תוך אסטרטגיות מורכבות.

באחת הנסיעות, לפני למעלה מעשרים שנה, הזדמן לד”ר גבריאלוב להתארח מטעם עבודתה בביתו של יהודי חסיד חב”ד, ר’ נתי שלוש ז”ל. המארח המסור הציע אז לחבורת אנשי האקדמיה ששהתה בביתו להצטרף עמו לנסיעה לבית הרבי מלובוויטש זצוק”ל בברוקלין. 

“לא רציתי כלל להצטרף, בעוונותי העדפתי אז ללכת לצפות בהצגה טובה…” משתפת ד”ר גילה. “לבסוף מצאתי עצמי מצטרפת בעל כורחי, מייחלת שיהיה הערב הזה כבר מאחורי. לצד נוכחים רבים הצטופפתי בפתח הבית כאשר הרכב המיוחל הגיע. 

הרבי יצא מן המכונית והעביר את מבטו על הקהל, כשהוא מפנה לכיווני מבט נוקב ביותר. רק לאחר זמן רב הצלחתי להגדיר את המבט הזה, שלאמתו של דבר ממש חדר לתוכי. התחלתי ללכת בעקבותיו פנימה אל תוך הבניין, לא מתיקה עין מן הרבי שבינתיים שוחח עם מספר אנשים. לפתע הסתובב לכיוון בו עמדתי, מחייך את חיוכו הבלתי נשכח.

אותה שעה לא היו ברשותי הסופרלטיבים הראויים, היום אני יכולה לנסות לומר שהיה זה כמראה מלאך ד’ צבקות… נותרתי מאחור נפעמת, פורצת בבכי עז. עד היום אני מצטמררת למול הזיכרון הזה. כל הדרך חזרה לא יכולתי לפצות את פי. למחרת כבר שבתי ארצה, משיגה שתי תמונות של הרבי ותולה אחת בבית ואחת במשרדי באוניברסיטה. אחת הקולגות שעבדה לצידי שבה בוקר אחד מרוגשת למשרד: “אל תשאלי, גילה, אתמול הלכתי ברחוב בתל אביב, ובאחת החנויות גיליתי תמונה גדולה של הסבא שלך!…”

אמנם, למרות החוויה הראשונית העזה, לא חלה אצלי באותה תקופה כל תזוזה בכיוון של התחזקות בקיום מצוות. לאחר כשנתיים וחצי קיבלתי צלצול המודיע לי כי בתי, ששהתה אז בקנדה לצורך לימודיה, נפצעה באורח אנוש בעקבות תאונת דריסה מרכבו של גוי שיכור.

השעה הייתה אמצע הלילה ובכל זאת לא היססתי מלחייג לרב שלוש, מתארת לו את המצב הנורא: “רוץ לרבי שלך ותתחנן אליו שיציל את הבת שלי, הרופאים טוענים שהגיע הזמן להיפרד ממנה, אבל אני איני משלימה עם רוע הגזירה”. 

החסיד הנאמן מילא את בקשתי, יצר קשר עם הרבי ושב אלי עם מסר ברור ומרגש: “הבת תהיה בריאה בעזרת ה’, ואף יותר מאי פעם”. מרגע זה היה בי הביטחון המלא שהכול יהיה בסדר, ואכן, ברוך ה’ כך בדיוק היה. לאחר שניסחנו מכתב של תודה הגיע מענה נוסף עתיר ברכות, ותחת החתימה הופיעה המלצת הרבי: ‘מציע לשמור שבת’. בהמשך המליץ לי הרבי זצ”ל להכניס קדושה בעיסוקי עם אוצרות האדמה, בהיוודעות לכוחן האמיתי של אבני החן.   

זהו, מאז הכול היסטוריה… אגב, עם תחילת התשובה לקחתי את ברכת ‘אשר יצר’ והדפסתי אותה בשלל צבעים, מדביקה אותה בהתלהבות עצומה על מסדרונות האוניברסיטה. הברכה הזו, לדעתי, היא תמצית הסתכלות האמת על החיים, בהם שום דבר אינו מובן מאליו. 

למרות המשפחה המורחבת שאיימה כי עתיד להקיץ הקץ על הקריירה שלי, וכי בצעד כזה ארחיק ממני חלילה את ילדי, נותרה המשפחה מאוחדת, ברוך ה’. כיום נערך בביתי אחת לשבוע שיעור קבוע ללימוד ספר התניא הפתוח לקהל הנשי, אותו מוסר הרב צפריר אנוש. לרבי נותר מקום יקר השמור בלב”.

אבן, נייר ומשקפיים

ד”ר גילה עומדת לערוך בי כעת את אבחונה המקצועי. הגיעה שעת מבחן: האם תקלע אבן האבחון של הד”ר אל מטרתה? האם הגיע הרגע המיוחל בו סבך ענייני הגופניים והנפשיים – יותר סוף סוף…?

ד”ר גבריאלוב מפנה אותי אל השולחן הרחב הצמוד אל קיר הקליניקה, על גבו מוצב מעמד מרובה תאים המאוכלסים במאות אבני חן מחוספסות, עגלגלות, משוננות או מפוספסות.

“בחרי לך מספר אבנים ה’מדברות’ אליך”, מדריכה אותי ד”ר גילה. “האבחון הוא מעמד אינטימי. גם ילד צעיר אשאיר לבדו כדי לאפשר לו מרחב חופשי של טבעיות, ולכן אעזוב כעת את החדר. טלי לך את פרק הזמן ואת כמות האבנים שתרצי”, היא מפטירה ויוצאת את הדלת.

האם הזדמן לכם אי פעם להשקיף על ילד הנותר לבדו מול מדף המתוקים במכולת…? לא האמנתי שזה קורה לי, אבל לגמרי לא קל היה לי להשביע את עיני ואת חושי למול ססגוניותן המרהיבה, המנצנצת בחלקה, של מגוון קרוצות המינרלים העצום שמולי: אחדות מהן הרמתי ומשמשתי, משיבה אותן למקומן בתחושת מבוכה של חוסר שייכות, על אחרות רק העברתי אצבע מלטפת, כמו מבטיחה להן בלבי שאולי, מי יודע, אולי עוד אי פעם נזכה… אך כמה מהן כמעט ותבעו ממני בשפתן הדוממת בעלות, וכמו נדבקו מעצמן אל כף ידי: “אותנו את בוחרת –  תרצי או לא תרצי…” מתוחה משהו התיישבתי, ממתינה ל’גזר הדין’.   

ד”ר גבריאלוב המתמהמהת מחוץ לחדר מאפשרת לי גם סקירת מערכות כללית של רחבי הקליניקה: שולחן עבודה מסיבי נטול כל ציוד ממוחשב (טוב, בשביל זה מעסיקה הד”ר מזכירות בעמדת הכניסה), חלון ויטראז’ משובב עין (“עבודת יד של בעלי”),  תמונה גדולה של הרבי מלובוויטש תחת ויטרינה פינתית משולשת, מדף ספרות מקצועית שבקצהו מיקרוסקופ כבד רושם, והמון, אבל ה-מ-ו-ן אבנים.

אחת המזכירות בה נתקלתי בעת בואי, ‘מתגנבת’ פנימה, מציגה עצמה כתלמידה לשעבר ומבקשת להדליף פרט חשוב: “תרשמי לך שאין כבית הזה לחסד, לצדקה ולמעשים טובים. מלבד האנרגיות הטובות של האבנים סביב, מצויות פה עוצמות של נתינה שקשה להקיף”. רשמנו? רשמנו.

סוף סוף פוסעת הד”ר תמירת הקומה פנימה ונוטלת מן הארון אבן סלע אפרפרה וסתמית במבנה ביצתי. היא אוחזת בה משני צידיה ומפרידה אותם לרווחה: פנימה נגלים פתע מעגלי צבע מפותלים, מהממים!

“אני מכנה אותן ‘אבני ה-‘וואו’…”, מספרת גילה בחיוך ופונה אל תלולית האבנים הקטנה שהערמתי על שולחנה. היא מיטיבה את משקפיה העגולים והמוזהבים, שולפת דף נייר המכיל שרטוט בסיסי של גוף האדם ‘מבותר’ על ידי מרכזי האנרגיה השונים, ואחר מסבירה:

“תוך התבוננות במקבץ האבנים הנבחר, כאשר כל אבן משויכת למקטע אחר בגוף ובנפש ובכך מתארת את מצבו ותכונותיו, נפרש מולי כעין צילום רנטגן של מצבו הגופני והנפשי של האדם ללא כל צורך באימפרוביזציות: האבן אומרת את שלה בדיוק רב, ומעידה על ההיעדר של כל אדם, או לעתים אף על שאיפותיו הכמוסות”.   

בסיס, טבור, מקלעת השמש, לב, גרון, עין שלישית וכתר: האבנים לא תאפשרנה לכם לשמור מן הד”ר כמעט שום דבר בסתר… את פרטי האבחון שלי לא כאן הבמה לפרוש, רק אפרגן לד”ר את המסקנה המחמיאה הנ”ל: אילו הייתה אימי תחי’ מתבוננת בדיאגנוזה הסופית, ייתכן מאוד שהייתה מצליחה לזהות בה את דיוקנה של ביתה אף בלא כל פרט מזהה נוסף… הד”ר מציידת אותי בעצות, הכוונות ואיחולים לעתיד, ולי לא נותר אלא ללחוש ‘אמן’.     

הצרי אינו אלא אבן

“יעקב אבינו החולם כשהאבן למראשותיו, יהושע המבקיע את אבני חומת יריחו, דוד המנצח את גוליית בעזרת אבן הנחל, לוחות הברית המסותתים מאבן הספיר, בניין המקדש בקרוב בימינו… כל סיפורי הגאולה שזורים באבנים טובות”, טוענת ד”ר גילה בלהט. “בלשון הזוהר הקדוש מסמלת האבן אף את השכינה עצמה: על הפסוק ‘ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן’ מפרש הזוהר הקדוש (חלק ב’ דף קע”ז): ‘זו היא השכינה הנקראת אבן בחן, אבן ישראל שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות…'”

“כשיבנה בית המקדש”, אומרת ד”ר גילה בקול כוסף, “הלוואי, כך מייחלת אני, שירשו לי לבוא ולנקות את המקום בו יתבצע פיטום הקטורת, על הנוסח שלו אני חוזרת שלוש פעמים ביום, מונה בכל פעם באצבעותי: ‘הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף’ זוהי הלא אבן הענבר, היא השרף הנוטף מעצי האורן, תרופה מעולה  לסיפוח כאב….”   

איי איי, כשתבוא הגאולה, כשתבוא הגאולה… אזי ללא ספק תיגול מעל לב כולנו אבן גדולה. 

והשב כוהנים לעבודתם…

סגולת אבני החושן

מובא בזוהר הקדוש:  “פליאה גדולה וחכמה רבה יימצא בסוד י”ב אבני החושן… אבנים עליונות יקרות… בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י”ב אבנים ולבש אותם בחושן ואפוד אז שרתה עליו השכינה, ואלו י”ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת. והאותיות היו משוקעות באבנים וכשהאבנים האירו, היו האבנים בולטות לחוץ והאירו על כל מה שהיו צריכים”.

אודם – שבט ראובן: שומרת במצבים מיוחדים ומקלה בעת ישיבה על המשבר.

פטדה – שבט שמעון: מעוררת צמיחה רוחנית, משפרת תיאבון.

ברקת – שבט לוי: מסמלת שפע, ממריצה פעולת המוח.

נופך – שבט יהודה: מעוררת, אנרגטית.

ספיר – שבט יששכר: אבן האמת, צחות המחשבה והחכמה.

יהלום – שבט זבולון: אבן העושר ואומץ הלב, מסירה פחדים.

לשם – שבט דן: אבן ההצלחה, ממריצה ומושכת ממון.

שבו – שבט נפתלי: מגינה מעין הרע, מאסונות וממזיקים.

אחלמה – שבט גד: משרה רוגע ושלווה, אומץ לב וכוחות נפש.

תרשיש – שבט אשר: סופחת נוזלים מהגוף ומטהרת מחשבה.

שוהם – שבט יוסף: לשליטה עצמית ולבריאות כללית טובה.

ישפה – שבט בנימין: הנושא אבן זו קונה לו שם ושכל טוב.

הפוסט רפואה (לא) מאובנת הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

שפעת היא מחלה ויראלית מדבקת, המתאפיינת בחום גבוה, נזלת, כאבי ראש ושרירים, שיעול, חולשה והרגשה כללית לא טובה. אדם שהוא בדרך כלל בריא, יחלים לגמרי לאחר מספר ימים (מעניין לציין, שכשליש מאלה שנדבקו אפילו אינם יודעים על כך, כיוון שאינם מפתחים סימפטומים). לעומת זאת, אדם שכבר סובל ממחלה כרונית עלול לפתח סיבוכים מסוכנים בעקבות שפעת. 

האם הומיאופתיה מוכיחה יעילות בריפוי שפעת?

בהחלט. לפני כמאה שנה, בשנים 1917-1918, פרצה מגיפת שפעת עולמית חמורה ביותר, בה קיפחו כחמישים מיליון איש את חייהם. על פי רישומים רשמיים בארה”ב, אחוז התמותה בקרב אלו שטופלו הומיאופתית היה נמוך משמעותית מזה של אלו שטופלו ברפואה קונבנציונאלית.

ואולי אין צורך לטפל בכלל? המחלה תחלוף גם בלי שנתייחס אליה…

היות שמחלת השפעת גורמת לעיתים סבל בלתי מבוטל ועלולה  גם להוביל לסיבוכים, בדרך כלל כן רצוי לתת טיפול הומיאופתי. לכתחילה עדיף לפנות לאיש מקצוע, אולם פעמים רבות גם אדם עם ידע בסיסי ב’עזרה ראשונה הומיאופתית’ יצליח לטפל בשפעת ביעילות.  הטיפול ההומיאופתי היעיל מבוסס על הסימנים והסימפטומים של החולה. כלומר, ההומיאופת יבדוק כיצד מתבטאת השפעת אצל החולה, ויתאים לו תרופה ספציפית למצבו. אין טעם, אם כן, להכנס לבית המרקחת ולבקש תרופה הומיאופתית נגד שפעת או נגד כל מחלה אחרת. התרופה חייבת להיות מותאמת אישית לחולה. 

מהן התרופות ההומיאופתיות השכיחות בטיפול בשפעת?

1. אקוניט. שימושית כאשר השפעת מופיעה במהירות , מלווה בחום גבוה ובחוסר שקט נפשי. כיוון שתרופה זו שימושית בעיקר בהתחלת המחלה, כדאי שהיא תימצא בכל בית. 
2. ג’לסמיום. יעילה כאשר החולה סובל מכבדות ומעייפות גופנית ונפשית, וזקוק לסביבה שקטה. בדרך כלל החולה אינו צמא. 
3. סולפור. תרופה זו תעזור פעמים רבות כאשר החולה חזר לעצמו, פחות או יותר, אך נשארו כמה תופעות מטרידות כמו שיעול, חולשה או מצב רוח ירוד. 
4. אוסילו. תרופה חדשה יחסית, שמשתמשים בה לטיפול בשפעת בלי להתחשב בסימפטומים (ולכן פחות מדויקת). מעניין שתרופה זו מקורה באיבריו הפנימיים של הברווז (אין בעיות כשרות כי לא נשאר כלום מהחומר המקורי). אפשר אולי לראות קשר בין תרופה זו למרק העוף המסורתי של סבתא, שכידוע גם הוא עוזר במקרים דומים…

כמובן, תרופות אלה הן דוגמאות בלבד, ישנן עוד תרופות רבות שלהן נזקקים חולי השפעת, וככל שההומיאופת מנוסה יותר, תקל עליו בחירת התרופה המתאימה. 

האם הטיפול ההומיאופתי במבוגרים ובילדים זהה?

אכן, הטיפול אינו שונה, אך גופם של ילדים מגיב, בדרך כלל, טוב יותר ומהר יותר, מפני שכוחות הריפוי  הטבעיים שלהם עוצמתיים יותר. בנוסף, בחירת התרופה היא פעמים רבות קלה יותר אצל ילדים, כי החיוניות שלהם מראה תמונת סימפטומים ברורה יותר. מצד שני, למבוגר קל יותר לתאר להומיאופת את תחושותיו באופן ברור, לעומת זאת כשהמטופל הוא ילד, זקוק ההומיאופת ליכולת התבוננות חדה כדי להגיע לאבחון מדויק.

האם אפשר למנוע שפעת על ידי טיפול הומיאופתי?

בדרך כלל לא ניתן ולא נכון לנסות למנוע שפעת על ידי מתן תרופות, אך אם מדובר באדם שאינו במיטבו, או שנוטה לסבול לעיתים קרובות ממחלות חורף, כדאי מאוד לתת טיפול הומיאופתי על מנת שהגוף יהיה חסין יותר. לטיפול כזה נדרש ידע מעמיק בהומיאופתיה.

דרכים בריאות למניעת שפעת:

אף כי לא ניתן למנוע לגמרי הידבקות בשפעת, ישנן מספר דרכים שבכוחן, בסיעתא דשמיא, להקטין את הסיכון.

*קודם כל, מאחר והשפעת היא מחלה מדבקת, כדאי מאוד להקפיד לרחוץ היטב את הידיים אחרי מגע במקומות שעלולים להיות נגועים בוירוס; אם חזרנו הביתה לאחר שנגענו בכסף, בעגלה בסופר או אחרי שלחצנו יד לחבר… סטריליות היסטרית איננה רצויה, אלא הרגלי היגיינה הגיוניים. כדאי להימנע מלגעת בפה, באף ובעיניים שלנו עד כמה שאפשר. 

*ככל שמערכת החיסון חזקה יותר, הסיכוי להידבק יפחת, ואם נדבקנו, המחלה תהיה קלה וההחלמה מהירה יותר. נראה שהאויב מספר אחד של הבריאות הוא איננו עישון, הרגלי אכילה לקויים או חוסר פעילות גופנית, אלא מתח נפשי מתמשך. כדאי וחשוב להשקיע מאמצים בשינוי שיביא להפחתת מתחים. מערכת החיסון מתחזקת ומבריאה כאשר האדם שלו ורגוע. בנקודה זו יכולה גם ההומיאופתיה לסייע. 

*שינה מספקת חשובה מאוד (לרוב המבוגרים דרושות כשמונה שעות שינה ביממה).

*אכילה בריאה ומאוזנת ופעילות גופנית ודאי חשובות מאוד במניעת כל המחלות. 

מעניין, שמגיפת השפעת העולמית שהזכרנו לעיל ארעה דווקא בזמן מלחמת העולם הראשונה, תקופה שללא ספק הייתה רוויה במתח נפשי ושלא היה קל לשמור בה על הרגלי חיים בריאים.

*הוכח בשנים האחרונות שרמה נאותה של ויטמין D בדם יכולה למנוע מספר רב של מחלות, קלות וחמורות, וביניהן השפעת. כדאי מאוד שרמת הוויטמין D בדם לא תרד מ- ng/ml40 . למרבה הצער, רוב האוכלוסייה הישראלית נמצאת ברמה נמוכה בהרבה מהרמה המומלצת, וזאת על אף שארצנו שטופת שמש. כדי לבדוק מהי רמת הוויטמין D, פשוט מבקשים הפנייה מרופא הילדים או מרופא המשפחה. אם מתברר שהערך נמוך, לוקחים טיפות ובודקים שוב לאחר שלושה חודשים. כדאי לקחת מנה יומית ולא שבועית. אנשים רבים יצטרכו לקחת כ-iu 7000  על מנת להגיע לרמה הרצויה. משום מה, רוב הרופאים אינם מסכימים לתת מינון כזה.

לאחר שהושגה הרמה הרצויה חוזרים על הבדיקה פעם בשנה.

השפעת כבר כאן. מה עושים? 

חום. כאשר מופיע חום, אצל רוב האנשים נדלקת נורת אזהרה, והתגובה הכמעט אוטומטית היא מתן תרופה להורדת חום (דוגמת אקמול). בדרך כלל אין זה דבר חכם, מפני שהחום אינו המחלה, אלא דרך של הגוף להתמודד עם המחלה. כאשר החום עולה, מערכת החיסון פועלת יותר ביעילות. לכן, אם אנו מורידים את החום באופן מלאכותי, אנו עלולים להאריך את משך המחלה. אם בכל זאת חייבים להוריד את החום (לדוגמה, מחשש התכווצויות אצל ילדים), עדיף לעשות זאת על ידי מריחת מים פושרים בספוג על הידיים ועל הרגליים.

מנוחה. ישנם אנשים שחושבים שאפשר להמשיך את החיים כרגיל כאשר מופיעה שפעת. אין זו התנהלות חכמה, וגם היא עלולה להאריך את משך המחלה. החולשה אומרת שהגוף דורש מנוחה על מנת שיוכל להשקיע את מירב המשאבים בריפוי.

הצטננות. כל האמור לעיל מתייחס לשפעת. כאשר לוקים בהצטננות רגילה, בדרך כלל אפשר להמשיך את החיים כמעט כרגיל, אם כי רצוי להאט מעט את הקצב. במקרים כאלה לא נדרש שום טיפול, הומיאופתי או אחר. רק אם מופיעה הצטננות יותר משלוש או ארבע פעמים בשנה כדאי לתת טיפול הומיאופתי לחיזוק כללי.

חורף בריא לכולנו!

הפוסט הומיאופתיה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אנשים בעולם המודרני נעים כל היום בתזזית להספיק להגיע לכל מקום, עובדים בשעות שנועדו למנוחה, אוכלים בשעות שנועדו לשינה… כולנו מכירים את המרוץ להספיק לפזר את הילדים בבוקר, בינתיים לחטוף ביס של עוגה, ולשתות את הקפה כבר בדרך לעבודה… בצהרים הסאגה משתכפלת: למהר לאסוף את הילדים – להגיע לחוג, להכין שיעורים, להתייצב למשרה השניה: לנקות, לבשל, לכבס… וגם למצוא זמן לשבת עם הבעל והמשפחה בערב (כי כולנו יודעים שזה הכי חשוב), וכמובן להספיק לשמוע איזה שיעור תורה בלילה לפני השינה… לכל זה הוסיפו ברקע: התרעות על פיגועים, אזעקות, תאונות דרכים, והאובר בבנק… 

מגיפת החרדה בעולם המערבי המודרני מגיעה למימדים עצומים, והיא תוצאה ישירה של אורח החיים.    חרדה היא תופעה של מתח, דאגה ופחד מוגברים. היא יכולה להופיע גם בלי הסבר או קשר למצב כלשהו או לאירוע מסוים. הביטויים הפיזיים של החרדה הם דופק מהיר, חיוורון או הסמקה, הזעה מרובה, כאבי ראש, לחץ וכאבים בבית החזה, יובש בפה, בחילות, הקאות ושלשולים.                                     . 

מצבים חמורים של חרדה יכולים להתבטא בהתקף חרדה, המלווה לעיתים בקוצר נשימה, כאבים ולחץ בחזה, דופק מואץ, הזעה מוגברת, חולשה ואף שיתוק, ותמיד בתחושה של פחד גדול, כאילו משהו נורא עומד לקרות. הסימפטומים דומים להתקף לב.

לתופעות המתח, הלחץ והחרדה גורמים אפשריים רבים, ביניהם:   עומס יתר בעבודה, תזונה לא נכונה, בעיות שינה , תופעות גיל המעבר, חוסר איזון הורמונאלי, הפרעות בבלוטת התריס, נפילות סוכר, בעיות לב , אלרגיות למזון, אלכוהול, קפאין, תרופות, טראומה ועוד.

ישנן שיטות רבות להתמודדות במצבי לחץ ומתח. אחת היעילות והמהירות שבהן, היא שיטת ה־SE, ‘somatic experiencing’ – החוויה הגופית. השיטה מוכרת כיום בארץ ובעולם ונותנת מענה ראשוני במרכזי טראומה באזור הדרום – מרכזי ‘חוסן’, ‘בנטל’ וער”ן. עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ותרפיסטים משתמשים בה ומצרפים אותה לארגז הכלים שלהם.

שיטת ה־SE פותחה ע”י ד”ר פיטר לוין (מוצגת בספרו: ‘להעיר את הנמר’), והובאה לארץ  ע”י תלמידתו ג’ינה רוס. ראשית התיאוריה של ה־SE, פותחה מתוך צפייה בבעלי חיים, תוך התמקדות בתגובתם למצבים מסוכנים או טעונים. המסקנות מתצפיות אלו הניחו את התשתית להבנת האופן הטבעי בו נפרקים המתחים הנוצרים במערכת העצבים במצבים אלה.

שיטה זו היא אחת מהשיטות של “פסיכותרפיה מכוונת גוף”, הנקראת גם “טיפול גופנפש”. הכינוי נועד להדגיש את החיבור שבין ההיבט הרגשי לבין הגופני, ולתפוס אותם כשני ביטויים מקבילים של אותו תהליך. 

ההבדל העיקרי בין הטיפול בחוויה הסומטית לבין טיפול פסיכולוגי, הוא באמצעי. בעוד שהפסיכולוגיה עושה שימוש במילים ובצד המודע שלנו, כדי לחפור ולהגיע אל תת־המודע ולשחרר ממנו זיכרונות אצורים, הרי שבחוויה הסומטית משתמשים בעיקר בגוף, הנושא בתוכו את החלקים שאנו מעדיפים לשכוח.

מטרת השיטה היא להגדיל את כוחות הריפוי הטבעיים שקיימים בכל אחד מאתנו, להקטין את הסטרס וללמוד להתנהל אתו בחיים. ב־SE אנו לומדים לשים לב מהו הסימן הראשון שמפעיל אותנו וגורם לנו לעוררות, מהו הטריגר שמפעיל אותנו. במהלך הטיפול לומדים לזהות ולהכיר את הדפוסים שלנו כדי שנוכל לנהל אותם במקום שהם ינהלו אותנו.

עיקרה של השיטה הוא הכוונה ומיקוד תודעתו של המטופל לתחושות הגוף שלו. תחושות אלה הן בעצם עוררות של מערכת העצבים המתבטאת במיקומים שונים ברחבי הגוף. גופנו זוכר את החוויות והתחושות שאנו עוברים ונותן לכל תחושה מקום בגוף. אם נלמד להיות קשובים לתחושות אלה כל הזמן, נוכל לשים לב למתח הנאגר בגופנו וגם ללמוד איך לפרוק אותו.

התחושות הגופניות הן ביטוי פיזי למצב הרגשי. כאשר עוצמת המצב הרגשי חזקה (כגון: זיכרון של טראומה, מצבי חרדה), המטופל יחווה לעיתים את התחושות בגוף כ”לא נעימות”, או ככאב במקומות שונים בגוף, כך מאותת הגוף שמערכת העצבים עמוסה ואינה יכולה להכיל את המצב הרגשי באותו זמן. לגופנו יש דרכים רבות לפרוק ולשחרר את האנרגיה הלא נעימה הזאת, אך לא תמיד זה קורה באופן טבעי. במיוחד בזמנים שאנו נמצאים ב’מערבולת הטראומה’, כאשר כואב או לא נעים לנו, קל מאוד להתמסר למקום הזה ולהיתקע שם. חסרה לנו במצב זה היכולת לראות שהדרך החוצה היא כה פשוטה, וכי מערבולת הריפוי נמצאת בכל אחד מאיתנו.

אתן דוגמה: הגיעה למרפאתנו מטופלת צעירה שסבלה ממתח וחרדה. אחד הגורמים למתח אצלה היה מבחנים. מבחנים הם גורם מלחיץ עבור רבים, מילדות ועד בגרות. כולנו זוכרים את ההרגשה הלא נעימה של התרגשות, כאב בטן קל ולפעמים גם יובש בגרון – לפני מבחן חשוב. כל אלה הן תחושות גופניות שהן תוצאה של הפרשת הורמון האדרנלין, העוזר לנו לתפקד במצבי לחץ, גורם לנו להיות פעילים יותר, מחודדים יותר וקשובים יותר, ולהצליח בסייעתא דשמיא. 

אבל אם מצב גופני זה גם מזכיר לנו חוויה בלתי נעימה, כמו מבחן שנכשלנו בו, או סיטואציה טראומטית שקשורה למצב, הגוף עשוי לאגור את אנרגיית הטראומה במקום מסוים, למשל בבטן, וכל פעם שנגיע למבחן נרגיש כאב בטן, בחילה ותחושה לא נעימה המתפשטת בגוף. במיוחד אם הגוף לא מצליח לפרק את האנרגיה הלא נעימה שנתקעה במקום בעבר, התופעה הופכת אט־אט למצב כרוני, שעשוי להפריע במהלך החיים.

המטופלת הצעירה קיבלה מספר טיפולים בשיטת SE. במהלך הטיפול גילינו את מקור הלחץ והחרדה שלה, שהיה טמון בחוויות כשלון שצברה בילדותה, והתבטא בבגרות במתח לפני מבחנים. למתח התלווה גם כאב בטן פיזי שליווה אותה, והלך ופחת אחרי מספר טיפולים. כמובן שחלק מהטיפול כלל התמודדות עם הלחץ בזמן המבחנים עצמם, והיא קיבלה תרגילים פשוטים שיכולים להרגיע את מערכת העצבים.

שיטת ה־SE עובדת בעדינות על עיקרון פשוט, של תנועה בתוך הגוף בין מערבולת הריפוי למערבולת הטראומה או הכאב – להגדיל את האור ולמלא את החושך.

לכולנו יש נקודות חוזק, אנשים שאנחנו אוהבים, דברים שמרגיעים אותנו, אמונה בבורא עולם. ברגע שאנו מתחברים למשהו שגורם לנו הרגשה טובה – אנחנו מרגישים טוב יותר. אם נשים לב נוכל לחוש את התחושות הגופניות הנלוות: תחושה של חום, נשימה יותר עמוקה, שחרור בשרירים ועוד. כאשר נחשוב, לעומת זאת, על משהו לא נעים ומלחיץ – נרגיש תחושות של כיווץ וכאב. 

רוצים ליישם מעט מהשיטה באופן עצמאי? ישנם כמה תרגילים פשוטים אך יעילים מאוד, שתוכלו לבצע בינכם לבין עצמכם כאשר אתם חשים לחץ ואי נוחות.

תרגיל 1: חיבור למשאבים – קחו דף והכינו רשימה של כל הדברים שמרגיעים אתכם, כמו: לטייל בטבע, לקרוא, לצייר לשיר, לרקוד, להתפלל – זוהי רשימת המשאבים שלכם.

בחרו לכם משאב ונסו להרגיש מה קורה לכם בגוף בזמן שאתם חושבים עליו. שימו לב לנשימה, התמקדו בגוף והרגישו: היכן אתם מרגישים את התחושה? האם הגוף רפוי? האם הנשימה קלה יותר? האם יש תחושת חמימות בגוף? 

העלו בדמיונכם את המשאב שלכם כאשר אתם זקוקים לכוח שהוא מעניק. 

תרגיל 2: מקום בטוח – זהו תרגיל מתאים מאוד לילדים. התרגיל עוזר להירגע במצב של פחד, חרדה או קושי להתמודד עם שינויים. כולנו זקוקים למקום בטוח ומוגן, ולפעמים יש סיטואציות שקשה לנו להתמודד איתן, לכן ניתן ללמוד לייצר לנו מקום בטוח משלנו. 

דמיינו מקום בטוח שהוא נעים בשבילכם, ושימו לב מה קורה לכם בגוף כשאתם מדמיינים שאתם נמצאים שם. מהר מאוד תגיע תחושת ביטחון ורגיעה למערכת העצבים. 

תרגיל 3: קרקוע – תרגיל זה מתאים למצב של בהלה או קושי להיות בפוקוס בשל עודף גירויים סביבתיים (טיפוסי לאם למשפחה ברוכה בימי הבלגן התובעניים של ערב פסח, כאשר חמישה ילדים שואלים יחד שאלות שונות, ונדרש טיפול בעשרים עניינים בבת אחת…).

שבו על כיסא, הרגישו את כפות רגליכם על הקרקע, שימו לב איך הכיסא תומך בכם. הסתכלו סביבכם. שימו לב לארבעה עצמים בחדר הצבועים באותו צבע. לאחר מכן, שימו לב לחמישה מרקמים שונים של חפצים. שימו לב איך נשימתכם הופכת לעמוקה ושלווה יותר.
התרגיל נמשך כשלוש דקות ומטרתו להפעיל את הניאוקורטקס – המוח הרציונלי, המחזיר אותנו לכאן ועכשיו.

המאמר נגע רק בחלקים קטנים מתוך השיטה ומהאפשרויות שהיא מציעה, בתקווה שיביא לעלייה במודעות שאפשר גם אחרת, אפשר לעזור לעצמנו לחיות ברוגע גם בעולם בו אנו חיים.

הפוסט החוויה הסומטית – SE הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

הוא רצה לגלות מה עושה הורמון מסוים ולצורך כך הזריק אותו לחולדות באופן יומיומי. החולדות פיתחו שורה של סימפטומים כולל: כיבי קיבה, הגדלה של בלוטת יותרת הכליה, ירידה בגודל הטימוס, הטחול, ובלוטות הלימפה. למרבה ההפתעה, גם החולדות בקבוצת הביקורת להן ניתנה זריקה שאינה מכילה את ההורמון, פיתחו את אותם סימפטומים. בהמשך נמצא שהסימפטומים האלה מתפתחים בתגובה ל’הצקה’ (במקרה הזה זריקה פעם ביום), וניתן לגרום להתפתחותם בדרכים רבות.

הנס סליה מצא שאם הגירוי נמשך מתפתחים סימפטומים חמורים יותר, כולל: לחץ דם גבוה, טרשת  עורקים, דלקות פרקים, מחלות כליה, שבץ, תגובות אלרגיות. אם הגירוי נמשך עוד, החולדות מתחילות למות משלל מחלות.

בשנת 1936 פרסם הנס סליה את ממצאיו בעתון המדעי החשובNature . במאמר זה השתמש סליה לראשונה במילה stress שלא היתה חלק מהשפה האנגלית עד אז והגדיר את משמעותה: “התגובה הלא ספציפית של הגוף לכל דרישה או שינוי”.

ברוב השפות אימצו את המילה “סטרס”, אבל האקדמיה העברית החליטה להמציא מילה עברית, אפילו שתיים. המילים “דחק” ו“עקה” הן התרגום העברי התקני ל“סטרס” אלא שהן לא נקלטו בשפה המדוברת. בשפה המדוברת בדרך־כלל אומרים “לחץ” או “מתח”, מילים שהן לא תרגום מדויק, ולכן החלטנו להשתמש בכל זאת במילה “סטרס”.

את מה שכינה סליה “תגובת סטרס”, הכתיר עוד לפניו הפיזיולוג הנודע וולטר קאנון כבר ב־1914, בשם: “תגובת הלחם או ברח” (Flight or Fight response).

ברגע שאנחנו תופסים גורם כלשהו כאיום או סכנה, מופעל אזור במוחנו שנקרא “היפוטלמוס”. ההיפוטלמוס מייצר הורמון שנקרא CRH אשר מפעיל את בלוטת יותרת המוח הסמוכה. בתגובה מפרישה בלוטת יותרת המוח הורמון שנקרא ACTH אשר עובר בזרם הדם, ומגיע לבלוטת יותרת הכליה שבתורה מפרישה את ההורמון קורטיזול. במקביל ה־CRH מפעיל גם את מערכת העצבים האוטונומית הסימפתטית ששולחת סיגנלים חשמליים מתא עצב אחד לשני, שגורמים להפרשת אדרנלין מחלק אחר של בלוטת יותרת הכליה.

כתוצאה מתהליכים מורכבים אלה, ברגע שאנחנו תופסים גורם כלשהו כאיום או סכנה, מוצף גופנו בשני הורמוני הסטרס: אדרנלין וקורטיזול. הם אלה שגורמים ללב ולשרירים לעבוד טוב יותר בשעת סכנה אמתית, ולגייס את מלוא כוחות הגוף והנפש על־מנת להינצל, אולם בפועל, רוב הסיטואציות שאנחנו תופסים כאיום או סכנה אינן באמת מצריכות תגובה פיזית מהירה לצורך הינצלות. למרות זאת, המוח והגוף ממשיכים להגיב באותה תגובה ומציפים את גופנו באדרנלין וקורטיזול בכל פעם שאנחנו חווים דאגות, עומס בעבודה, תסכול בפקקים, עימותים במערכות יחסים, קשיים כלכליים, או פחד מכישלון במשימות שעומדות לפנינו. כל אלה ועוד מפעילים את תגובת הסטרס שלנו שוב ושוב ושוב  – לא אחת לתקופה, אלא כמה פעמים ביום!

כתוצאה מזה אנחנו מסתובבים עם ‘פיזיולוגיה של סטרס כרוני‘ שכוללת בין השאר רמות גבוהות מדי של אדרנלין וקורטיזול, לחץ דם וקצב לב גבוהים מדי ומתח שרירים גבוה מדי. מה שעשה הסטרס הכרוני לחולדות של הנס סיליה, הוא עושה, להבדיל, גם לנו.

ב־40 השנים האחרונות התפתח תחום מחקר חדש שנקרא פסיכו־נאורו־אנדו־אימונולוגיה (psychoneuroendoimmunology)  ובראשי תיבות .PNEI החוקרים בתחום זה חוקרים את הקשר בין הגוף לנפש בכלים מדעיים מערביים. הם לומדים את הקשר בין המחשבות והרגשות שלנו, לתהליכים ניתנים למדידה במוח – ואת האופן בו אלה מפעילים את המערכת ההורמונלית והחיסונית שלנו. מחקרים אלה מראים שסטרס כרוני פוגע ביעילות המערכת החיסונית ובתהליך הריפוי הטבעי של הרקמות שלנו (הידוע בשם wound heling ). הם גם מראים שסטרס כרוני גורם להאצה של תהליך ההזדקנות. מחקרים אפידמיולוגיים, קליניים וביוכימיים מהשנים האחרונות מראים שסטרס תורם למגוון סימפטומים ומצבי מחלה כולל לחץ דם גבוה, בעיות שינה, כאבי ראש, דלקות פרקים, מגוון מצבי מחלה במערכת העיכול, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות לב, סרטן, שבץ ודיכאון.

כך כותב פרופ’ רונלד גלזר, מנהל המכון לחקר רפואה התנהגותית באוניברסיטת אוהיו: “מתח פסיכולוגי כרוני יכול למנוע מפצעים להתאחות, לפגום ביעילות חיסונים ולהחליש את מערכת החיסון. אמנם קשה למדוד במעבדה אושר וגישה חיובית, אך אפשר בנקל למדוד מצוקה, חרדה ודיכאון”.

מה המסקנה של כל זה? – שהאדם נברא כדי להיות מאמין. לכן ניתן לו גוף ששורד שינויי מזג אוויר, מאמץ פיזי קיצוני, ואפילו מתמודד בהצלחה עם תקופות רעב ומחסור, אבל פשוט אינו עמיד בפני לחץ ומתח. הסטרס, שמשגשג על מצע שאינו מכיל של חוסר באמונה, בביטחון  ובתפילה – לא רק שהוא מחבל בנפשו של האדם, אלא הורס את גופו, והופך את קיומו לבלתי אפשרי.

רק עוד כמה מילים:

חיי האמונה שאנו זוכים לחיות, ברוך ה’, הם חיים של תכלית, של תוכן ושל טעם, וממש לכן, הם גדושים בעשייה. העשייה הזאת, הופכת לפעמים למרוץ שוצף ומסחרר, ומאבדת כל קשר עם המקור…

 הכאב, התסכול, הקושי והחרדה שאנו חווים אז, מוליכים אותנו למסלול של בירור וחיפוש, שבמהלכו הופכת האמונה מדרך חיים ליסוד העמוק ביותר שלהם. אבל בדרך לשם, ניתן בהחלט להיעזר בכל אותן שיטות שגילה הבורא לברואיו, חלקן בדרך של “חוכמה בגויים”. דווקא כאשר הסטרס משתחרר ברמה החיצונית שלו, הוא מאפשר לנו להתחבר למקום הפנימי בתוכנו, משכנן של האמונה והתפילה, ולזכות לחוש את “מנוחת נפש הבוטח” (כלשונו של בעל ה”חובות הלבבות”).

הפוסט ההיסטוריה של הסטרס הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

לחץ פוגע גם בתפקודים הקוגניטיביים: ביכולת לחשוב, לזכור, להתרכז. במצבי לחץ אנשים נוטים להתבלבל ולשכוח. זוכרים מה קרה לכם במבחן המלחיץ ההוא? איך ידע שהיה נגיש למוח – הפך פתאום להיות בלתי נגיש, כאילו נמחק?… לחץ יוצר גם קושי להתרכז, לגייס קשב. מכירים את האדם שבמצבי לחץ מתנתק, ‘מרחף’, ומפסיק לתפקד ביעילות? יש אנשים שלחץ גורם להם למחשבות טורדניות, לחשיבה קטסטרופאלית: זה גרוע, זה נורא, אין סיכוי… לעיתים, מחשבות לא רצויות אלה חוזרות על עצמן כתקליט שבור, שלא ניתן להפסיקו, והוא אינו מאפשר לחשוב בצורה יעילה וממוקדת.

הביטוי המובהק של לחץ ומתח הוא זה הרגשי. אדם מתוח מפתח רגשות כמו: חרדה, דיכאון, כעס. הוא נוטה לתגובות רגשיות עזות: התפרצויות, התקפות בכי. יש אנשים שלחץ גורם להם, להיפך, לקפוא מבחינה רגשית, להתנתק.

וכמובן, יש למצבי לחץ ביטוי התנהגותי, המשתנה מאדם לאדם. יש אדם שהלחץ מאבן ומקפיא אותו, שתחושת העומס משתקת אותו, ויש שלהיפך: הלחץ מפעיל אותו, ממריץ את דמו. יש אנשים שאוהבים דווקא לפעול תחת לחץ. הם חשים שהלחץ מוציא מהם את המקסימום. הם סוחטים את המנוע שלהם עד הסוף, אבל בסופו של דבר הוא ידמום. הם יוצרים לעצמם לו”ז צפוף – אבל מיד אחרי הדד־ליין האחרון – הם יקרסו. ובמשך הזמן, תקופות הלחץ הללו מתישות את המנוע הפנימי שלהם ופוגעות בבריאותם.

כולנו נעים בתוך ארבעת המישורים הללו, בתגובתנו ללחץ ובהתמודדותנו עמו. יש אנשים רגשיים יותר, ויש קוגניטיביים, וכן הלאה. גם טיפולים שונים בלחץ יתמקדו במישורים השונים, ומשם ישפיעו על המכלול האישי של כל אחד.

הרפואה הקונבנציונאלית תציע פתרונות במישור הפיזיולוגי – תרופות הרגעה. תרופות ההרגעה של ימינו הן משופרות יחסית לאלה של לפני דור. הן יעילות מאד, עובדות מהר, תופעות הלוואי שלהן מועטות, יחסית, ולעיתים יש, אכן, מקום להיעזר בהן.

אסכולות  פסיכולוגיות שונות – חלקן מתמקדות בעולם הרגשי, אחרות, בעיקר מהדור האחרון, מעניקות כלים  קוגניטיביים – התנהגותיים להתמודדות עם גורמי הלחץ. כלומר: שינוי התנהגות דרך שליטה על המחשבות וניתובן (לדוגמה: CBT). אחרות עוסקות יותר בהבנה ובריפוי של המישור הרגשי.

אני אתייחס לשלוש שיטות טיפול, אשר הן חלק מסל הכלים הנרחב המקצועי שלי, מתוך עולם הפסיכותרפיה ההוליסטית, המסייעות בהתמודדות עם מצבי סטרס, ואשר ניתן להיעזר בהן גם בטיפול עצמי.

שיטת הריפוי בתמציות פרחי באך

כלי רב־עוצמה לאיזון התנהגותי רגשי הוא פרחי באך. זוהי שיטת ריפוי ברפואה משלימה שפותחה על־ידי רופא אנגלי, בשם ד”ר אדוארד באך. ד”ר באך היה רופא והומיאופת והוא נפטר בשנת 1936. מאז פותחה שיטתו, משתמשים בה אלפי מטפלים ברחבי העולם כולו. 

השיטה מבוססת על 38 תמציות העשויות מחלקים של פרחים שיחים ועצים בלבד. הפקת התמציות היא פשוטה, ומבוססת על הפקת האנרגיה המרפאה שיש בצמח על־ידי מיצוי ודילול (בדומה להומאופתיה). פרחי באך הם כלי מדהים שמסייע למבוגרים וילדים לחצות משברים רגשיים. מבעיות חברתיות ועד הפרעות קשב, מהתקפי חרדה ועד חוסר בטחון עצמי. גם תקופות של מעברים קשים, מצבי לחץ ומתח מתמשכים, התמודדות עם מחלות ואובדנים, תופעות פוסט־טראומטיות, ואפילו מחלות חורף…

בכל מקום בו נתקל אדם בחייו בנהר סוער, שהוא אינו מצליח לעבור לבדו – הוא יכול למצוא לידו את המטפל שבאמצעות שילוב של תמציות, שיותאם באופן אישי למצבו – יבנה עבורו גשר לחצות בעזרתו את הנהר המאיים.

תמצית פרחי באך היא דבר שיש להתאימו באופן אישי, וזהו תפקידו של המטפל בשיטה. כל אדם יקבל שילוב של מספר תמציות, העונות בצורה מיטבית על צרכיו, ומכוונות לאותם מצבים רגשיים והתנהגותיים שיצאו בחייו מאיזון בריא.

אבל יש תמצית אחת, אותה פיתח ד”ר באך בעצמו לשימוש כללי, ושניתן להיעזר בה בלי להגיע למטפל, והיא הרסקיו. RESCUE REMEDY   – תמצית ההצלה הנמכרת היום בכל בתי המרקחת ובתי הטבע. היא מכילה חמש תמציות צמחים, ומשמשת כתמצית לשעת חרום בכל מצב הנתפס ע”י לוקח התמצית כמצב המעורר לחץ (STRESS).  

כאמור, זהו ההרכב היחידי שפיתח ד”ר באך, והוא מיועד למקרי חרום, לחץ, מתח אישי ומתח חברתי. תמצית זו יעילה במקרים של הלם הנגרם מתאונה, פחד גדול, ידיעות קשות, כמו כן ניתן להיעזר בה לפני אירועים המעוררים חששות ופחדים: לקראת בחינות, רופא שיניים, חתונה, ברית, ניתוח, הרצאה בפני קהל גדול ועוד.

ההמלצה להיעזר ברסקיו לפני ברית נוגעת גם לתינוק עצמו. אפשר להרטיב בה את שפתי התינוק, או אפילו לעסות בה מעט את רקותיו, או את פרק ידו במקום פעימת הדופק. אפשר גם לשים כמה טיפות באמבטיה שלפני ואחרי הברית.

הרסקיו תגביר את היכולת הרגשית והנפשית להתמודד עם כאב. באותה צורה ניתן להיעזר ברסקיו להרגעת תינוק צרחן. וכן, בהחלט, גם עבור אמו העייפה והמתוסכלת… 

אופן השימוש ברסקיו: 4 טיפות מספר פעמים ביום, לפני ולקראת האירוע המלחיץ, או בתקופה של לחץ – לפי רמת הלחץ שהאדם חווה. המינון הוא זהה לכל גיל וגודל. ניתן לטפטף את הטיפות ישירות על הלשון, או לערבן בחצי כוס מים ולשתות.

פעמים רבות תחושת לחץ קשורה גם למאזן הכוחות. כך במצבי עייפות או מאמץ גופני מוגבר, או כאשר אנו תופסים את הסיטואציה כדורשת כוח יותר ממה שיש לנו. לתחושה זו נועדה תמצית אחרת של צמחי באך, שנקראת OLIVE  – “אוליב”, ומופקת מחלקי עץ הזית. ניתן לרכוש תמצית זו בבתי טבע, ולהיעזר ביכולתה לנסוך תחושה של כוח ויכולת התמודדות, ובכך למנוע מצבי דחק. לשים שתי טיפות בבקבוק מים מינרלים קטן או בכוס מים, וללגום במשך היום. 

שיטת המודעות של לואיז היי

זוהי שיטה יעילה מאד, עוצמתית וקלה להפנמה וליישום. לואיז היי מלמדת לקבל את עצמנו, לאהוב ולהעריך את עצמנו, ולסלוח לעצמנו. תרגול מחשבות כאלה הוא הפתח להפחתת עומס רגשי, ובאופן מופלא, מוביל לשינוי התנהגותי. היא דומה ל־CBT בכך שהיא קוראת לשינוי דפוסי חשיבה כדרך לריפוי הגוף והנפש ונלמדת בסדנאות עבודה קצרות־מועד או בסדרה של מפגשי טיפול. 

יש להבין, כי לחץ אינו מצב, אלא התייחסות – הוא הפרשנות שיש לנו לגבי אירוע מסוים.

 ערב פסח, לדוגמה, ייתפס אצל עקרת בית אחת כזמן נפלא, ואצל האחרת כתקופה עמוסת מתח ולחצים בלתי נסבלים. ההבדל אינו דווקא בנתונים האובייקטיביים, אלא במחשבות, באמירות שכל אחת מהן אומרת לעצמה.

בשיטת לואיז היי אנו לומדים למקד את הפוקוס אל עצמנו: איפה זה פוגש אותי? לחץ נובע, בדרך־כלל, מחור פנימי חשוך שנמצא בתוכנו. חור של אשמה, של כעס וטינה, של דימוי עצמי נמוך או של תסכול. ברגע שאנחנו מבינים ממה באמת נובע הלחץ שאנחנו חווים, אנו לומדים לשנות את דפוסי החשיבה באופן שיביא לחשיבה אחרת ולהתמודדות אחרת. איך נעשה זאת? על־ידי שימוש בהיגדים חיוביים, המבוססים על הכרה אוהבת ביכולות שלנו ובהתחייבות שלנו לעצמנו לפעול בצורה מיטבית, שנתרגל אותם שוב ושוב עד שיהפכו לחלק מחשיבה חדשה.

אם דיברנו על עקרת הבית שחווה את ערב פסח כזמן מלחיץ ומאיים, היא יכולה לקיים שיחת בירור עם עצמה, אפשר בנוכחות ובעזרת אדם קרוב: מה בעיקר מטריד אותי? התשובות עשויות להיות: “אני לעולם לא אספיק לגמור בזמן. תמיד בסוף יש לחץ בלתי אפשרי וימים של קטסטרופה”. “אני האישה הכי שלומיאלית בשכונה, כשכולן כבר מורידות את כלי הפסח אני עוד עמוק עמוק בתוך נהרות האקונומיקה שלא נגמרים. תמיד אני לא מסתדרת”… 

ואז היא לומדת לשנות את התקליט. לומר לעצמה: “אני עושה כמיטב יכולתי”. “אני עושה את הטוב ביותר בנתונים שלי”. “מה שאני מספיקה זה טוב”. “אני יכולה להספיק את מה שבאמת חשוב”. “ההספקים בידי שמים, אני עושה את ההשתדלות שלי”. 

היא יכולה גם להדגיש לעצמה את הדברים הטובים שמאפיינים את התפקוד שלה: “אני אמא טובה דיה”, “ניהול הבית שלי גמיש ומאפשר”.

יש לנסח משפטים חיוביים (מה שאני כן, ולא מה שאני לא…) עם פעולות שנאמרות בזמן הווה. אחרי שניסחת את המשפטים ‘שלך’, חזרי עליהם שוב ושוב, שנני אותם, אמרי אותם לעצמך בקול רם. בחזרה על אותם משפטים את מתכנתת לעצמך שביל חדש של חשיבה במוח. את מפסיקה להיות קרבן למחשבות הישנות, המלחיצות, המגמדות – וסוללת לעצמך שביל חדש. קובעת לך ערוץ של מחשבות חיות ומחיות.

טיפ יעיל: שלוש פעמים ביום סגרי עצמך בחדר לבד, עמדי מול הראי ואמרי לעצמך שבמראה את ה’משפטים שלך’, בקול רם: “אני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה לעשות”. “מה שאני מספיקה זה נפלא”. “ה’ קובע מה אספיק. אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר”. “אני אמא טובה דיה, ברוך ה'”….

את תרגישי, בסייעתא דשמיא, את ההשפעה המרגיעה על עצמך ועל הסביבה.

הרפיה ונשימות

הכלי החשוב והזמין ביותר להתמודדות עם מצבי לחץ הוא ההרפיה באמצעות הנשימה שלנו. אין היא דורשת כי אם פינה שקטה, מושב נוח, וחמש דקות בלבד. אבל אם תקפידו למצוא לעצמכם חמש דקות כאלה, שתיים־שלוש פעמים ביום, תקופות הלחץ שלכם תיראנה אחרת לגמרי. כמה פשוט – ככה עצום ומועיל. חמש דקות כאלו של עצירה, של נשימות עמוקות, מכניסות יותר חמצן למוח, ובאופן פיזיולוגי ונפשי גם יחד – נוסכות כוחות מחודשים.

איך עושים את זה?

מצאו מקום שמאפשר לכם לשבת בנחת, בריחוק־מה ממוקדי פעילות לחוצים.

הרפו, שבו בנינוחות, גב זקוף, רגליים על הקרקע, רגליים וידיים לא צלובות זו בזו. הניחו את ידיכם על הברכיים, מתחו את הראש כלפי מעלה.

נשמו שלוש נשימות עמוקות בדרך הבאה: שאפו אוויר דרך הנחיריים מלוא הריאות, השאירו אותו בפנים לכמה שניות, ושחררו בצורה אטית, דרך השפתיים, בקול של אנחה שקטה. הנשיפה צריכה להיות ארוכה יותר מהשאיפה (סיפרו).

ושוב: לשאוף, למלא את הגוף באוויר, להחזיק, ולשחרר: אההה…

אחרי שלוש פעמים בעיניים פקוחות – עצמו את העיניים, וחזרו על אותן נשימות בעיניים עצומות.

המשיכו לשבת בעיניים עצומות, ותנו לעצמכם עוד כמה נשימות רגילות בתוך השקט.

פקחו עיניים, וקומו לאט לאט… איך עכשיו? מרגישים אחרת, נכון?

עקרת בית שתקפיד על הרפיה אחת כזאת ביום (כשמרגישים את התועלת העצומה שבהרפיה אחת – כבר לא מתאפקים, ומאפשרים לעצמנו כמה כאלה…) תגיע לפסח אחרת לגמרי.

זהו הכלי הפשוט ביותר, היעיל, הנפלא והאמתי ביותר, כי זו רגיעה שצומחת מתוכנו, מתוך תחושה עמוקה וחיבור עם הגוף, עם הנשימה, עם עצם החיים… 

הפוסט גשר לחצות את הנהר | פסיכותרפיה הוליסטית למצבי סטרס הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

תכשירי הרגעה הם בעלי פוטנציאל ממכר, ועל כן שימוש לטווח ארוך בהם אסור. אם מדובר במצב סטרס קצר, במתח שאמור לחלוף, ניתן להשתמש במינונים נמוכים, ולאורך תקופה שלא תעלה על שלושה שבועות. אבל בלי ספק, ככל שזה ניתן, מוטב לטפל בתחושות מתח באמצעים נפשיים.

מדוע, אם כן, להשתמש בהן בכלל? מה קורה אם אדם מתנסה בקצת או הרבה מתח? קצת לא נוח, אבל עובר בסוף… לא?

יש להבין, כי גם סטרס הינו דבר לא בריא. מצבי לחץ יוצרים הפעלה של מערכת העוררות שלנו (המערכת הסימפתטית), והפרשה מוגברת של קורטיזול מיותרת הכליה (האדרנל). לתופעות אלה יש אפקטים שליליים. הפעלת מערכת העוררות מביאה לעלייה בלחץ הדם ובדופק, והפעלה ממושכת של האדרנל בהפרשת קורטיזול מביאה להגברת תיאבון, לעלייה ברמות הסוכר, ולדיכוי מערכת החיסון. לכן מצבי לחץ כרוניים מתמשכים הם בעייתיים ויש לטפל בהם. 

אמנם, במצבי לחץ מתמשכים אין מטפלים במה שמכונה “תרופות הרגעה”, אלא בנוגדי דיכאון (SSRI), שפרט לאפקט האנטי־דיכאוני יש להם גם אפקט מצמצם חרדה. תכשירים אלה אינם מיועדים לחרדות נקודתיות, אלא לבעיות קבועות, כמו הפרעה כפייתית, הפרעת חרדה מתמשכת, התקפי פאניקה, ועוד.

טיפול תרופתי במצבי לחץ נקודתיים, הקשורים בדרך־כלל לאירועים סביבתיים, נועד למתן את התופעות הנלוות כמו הזעה, קוצר נשימה, עליית לחץ דם ודופק מהיר, שיוצרות עומס על המערכות הגופניות, וגורמות לאי נוחות רבה. 

וכאמור, ככל שזה ניתן, עדיף אכן לטפל במצבים אלה במישור הרגשי, שישפיע בתורו על התופעות הפיזיולוגיות.

מהן התרופות הקיימות, ומה השיקולים בבחירת תרופה מתאימה? 

תרופות ההרגעה היעילות בהפחתת מתח וחרדה, שייכות כולן למשפחת הבנזודיאזפינים. למשפחה זו שייכים הוואליום – האסיוול בשמו הגינרי המקובל בארץ, הלוריוון, הוובן, הקלונקס, הקסנקס והבונדורמין, המתפקד גם ככדור שינה.

תכשירים אלו מקטינים חרדה וגם מרפים שרירים, ובכך הם מעניקים הקלה מתופעותיו הפיזיולוגיות של הסטרס. אבל יש להם פוטנציאל ממכר.

הבנזודיאזפינים מתחלקים לשני סוגים: תכשירים ארוכי טווח, כמו אסיוול וקלונקס, שנטילה אחת שלהם תשפיע למשך היום כולו, או רובו, ותכשירים בעלי טווח טיפולי קצר, כמו לוריוון, וובן וקסנקס, שהשפעתם היא נקודתית מאטד, לשעות ספורות בלבד, ומיועדים לטיפול מיידי בפאניקה, למשל. 

גם כאשר החלטנו להשתמש בתכשיר הרגעה, נעדיף לבחור בתכשיר ארוך טווח, שסיכון יצירת התלות בו נמוך יותר. העובדה שהשפעתו פוחתת בהדרגה, מונעת את הצניחה המיידית לתוך חרדה ואי שקט, וממילא, את החיפוש אחר ישועה בדמות כדור נוסף.

המקרה בו נעדיף את התכשיר קצר הטווח, הוא, למשל, פאניקה קצרה, שדורשת טיפול נקודתי, וחבל שהמטופל יהיה רדום יום שלם בעקבות נטילת תכשיר ארוך טווח. 

אך לחרדות מתמשכות, כאשר אדם מרגיש שהוא לא מסתדר, שיש לו עומס יתר, שהוא עלול לא לעמוד במשימות הרבות המוטלות עליו – נמליץ על תכשירים ארוכי טווח, לתקופה קצרה.

ישנו סוג נוסף, ייחודי ופחות מוכר, של נוגד חרדה שאינו ממכר, סורבון שמו, הפועל על מערכת הסרוטונין. בניגוד לבנזודיאזפינים, השפעתו של הסורבון אינה מיידית, אלא ניכרת רק לאחר מספר שבועות, בדומה לנוגדי הדיכאון, ועל כן הוא אינו מתאים למצבי חרדה וסטרס הקשורים לתקופות עומס טכני או רגשי, למשברים או אובדנים. הוא מתאים יותר לחרדה כללית – דאגנות יתר, ועבורה, יתרונו בכך שאינו יוצר תלות ואינו מרדים.

הנה כי כן, ככל שמדובר בתכשירי הרגעה התאמה נכונה היא קריטית. הרופא יחליט, בהתאם לנתונים,  באיזה סוג לבחור. ואגב, גם רופא משפחה יכול לרשום כדורי הרגעה ויודע בדרך־כלל להתאימם לצורכי הפציינט.

האם יש תופעות לוואי / סיכונים בתרופות ההרגעה בנות ימינו? 

תופעות הלוואי של הבנזודיאזפינים הן ישנוניות, וכן הרפיית שרירים שעלולה לפגוע ביציבות. אך הבעיה העיקרית בהם היא, כאמור, שהם יוצרים תלות. בשל השפעתם היעילה הפציינט החרד נוטה להשתמש בהם עוד ועוד, עד כדי כך שלעיתים, עוד לפני שמגיע מצב חרדה, הוא ממהר ליטול כדור נוסף מתוך פחד מהחרדה שתבוא.

הסיבה ליצירת התלות היא שניסיון להפסיק את הכדורים מביא עימו תופעות קשות של חרדה, עצבות ואי שקט גדול. מערכת העצבים מתרגלת להרגעה, וכאשר היא פגה, כמו קפיץ שמשתחרר בבת אחת, התחושה תהיה קשה יותר מאשר קודם נטילת התרופה.

שימוש קצר במינונים נמוכים, ובמרווחים גדולים בין נטילת כדור למשנהו – תעשה את השימוש לבטיחותי יותר, ותמנע את הסיכון הגדול של תלות בתרופה.

מי שפיתח כבר תלות בתרופות הרגעה, חייב לעבור תהליך של גמילה, שיכלול הורדת מינונים בהדרגה. כשלב ביניים ניתן לעבור משימוש בתכשירים קצרי הטווח לשימוש באלה ארוכי הטווח, אשר כאמור, השפעתם הממכרת פחותה.

האם מוטב להעדיף תכשירי הרגעה טבעיים, מתוך המבחר הגדול שהשוק מציע?

קיימים תכשירי הרגעה טבעיים, חלקם יעילים, ולא אמנה את שמותיהם כי רבים הם. ללא ספק, אם אדם מסוגל להירגע מהם יש להעדיף אותם, בשל היותם בלתי ממכרים.

האם שימוש בתרופות הרגעה אינו עלול להוות תחליף להתמודדות חזיתית בריאה עם בעיות החיים, האם אין הוא פוגע בחוסן הנפשי, בכושר ההתמודדות של האדם?

אכן, פעם חשבו כך, אך במציאות הוברר ששימוש בתכשירי הרגעה כאשר יש בהם צורך ואין מנוס, אינו פוגע בחוסן הנפשי ובכושר ההתמודדות של האדם. הוא רק מונע תגובתיות יתר של מנגנוני החרדה הפיזיולוגית, שבמקורם נועדו לסייע לאדם להגן על עצמו. 

בכל מקרה מומלץ, אם העומס הנפשי גדול, ללוות את הסיטואציה בטיפול תרפויטי – נפשי, שישפר גם את יכולתו של האדם להתמודד בצורה יעילה עם אתגרי חייו.

יש לציין, כי הטיפול המתאים ביותר למצבי חרדה קצרי מועד ותלויי אירועים סביבתיים הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר־מועד, המכונה CBT – Cognitive Behavioral Therapy, ולא טיפול פסיכואנליטי ארוך. 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מאפשר לאדם להבין מדוע הוא מגיב בחרדה כה רבה, אלו זיכרונות מהעבר מעוררת הסיטואציה, למה הוא חושב שלא יצליח להתמודד, וכיצד יוכל, אכן, להתמודד בצורה יעילה יותר. זוהי שיטה המגייסת את יכולתו השכלית־רציונלית של האדם על־מנת להתמודד טוב יותר עם תחושת החרדה שהוא חווה.

תקופות מתח מעלות ממעמקי הנפש חלקים לא פתורים. מהו השילוב האידיאלי בין הטיפול הנפשי לזה התרופתי? מהו תפקידו של כל גורם בתוך מערכת ההתמודדות?

כאמור, הטיפול המומלץ ביותר במצבי חרדה הוא טיפול תרפויטי, שאמנם רובו יהיה CBT, אבל הוא לא יתעלם ויעלה, במידה מוגבלת, חלקים לא פתורים מהתמודדויות לא טובות מהעבר, על־מנת להבין מדוע הסיטואציה הנוכחית יוצרת איום כה גדול, ומביאה לאי ספיקה, ואלו חוויות היא משחזרת מן העבר, וזאת במטרה להגיע לשליטה טובה יותר במצב. כלומר: טיפולCBT  בעיקרו, המשולב בעקרונות פסיכודינמיים.

תפקידו של החלק התרופתי הוא להתמודד עם תופעות העוררות הפיזיולוגיות: עליית לחץ הדם, הדופק המוגבר, קוצר הנשימה, הפרשת הקורטיזול המרובה. ואילו החלק הנפשי מאפשר לגייס מנגנוני התמודדות יעילים יותר, רציונאליים יותר – על־מנת להפסיק את מעגל החרדה.

הפוסט להפסיק את מעגל החרדה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.