פרופסור וייצמן, מצבי סטרס פוגשים כל אחד מאתנו, בשמחות וערבי חגים – או חלילה בהתמודדות עם כאב, משבר ואובדן. האם מומלץ להיעזר בתרופות הרגעה לעבור את התקופה המתוחה, או שעדיף להימנע מכך?
תכשירי הרגעה הם בעלי פוטנציאל ממכר, ועל כן שימוש לטווח ארוך בהם אסור. אם מדובר במצב סטרס קצר, במתח שאמור לחלוף, ניתן להשתמש במינונים נמוכים, ולאורך תקופה שלא תעלה על שלושה שבועות. אבל בלי ספק, ככל שזה ניתן, מוטב לטפל בתחושות מתח באמצעים נפשיים.
מדוע, אם כן, להשתמש בהן בכלל? מה קורה אם אדם מתנסה בקצת או הרבה מתח? קצת לא נוח, אבל עובר בסוף… לא?
יש להבין, כי גם סטרס הינו דבר לא בריא. מצבי לחץ יוצרים הפעלה של מערכת העוררות שלנו (המערכת הסימפתטית), והפרשה מוגברת של קורטיזול מיותרת הכליה (האדרנל). לתופעות אלה יש אפקטים שליליים. הפעלת מערכת העוררות מביאה לעלייה בלחץ הדם ובדופק, והפעלה ממושכת של האדרנל בהפרשת קורטיזול מביאה להגברת תיאבון, לעלייה ברמות הסוכר, ולדיכוי מערכת החיסון. לכן מצבי לחץ כרוניים מתמשכים הם בעייתיים ויש לטפל בהם.
אמנם, במצבי לחץ מתמשכים אין מטפלים במה שמכונה “תרופות הרגעה”, אלא בנוגדי דיכאון (SSRI), שפרט לאפקט האנטי־דיכאוני יש להם גם אפקט מצמצם חרדה. תכשירים אלה אינם מיועדים לחרדות נקודתיות, אלא לבעיות קבועות, כמו הפרעה כפייתית, הפרעת חרדה מתמשכת, התקפי פאניקה, ועוד.
טיפול תרופתי במצבי לחץ נקודתיים, הקשורים בדרך־כלל לאירועים סביבתיים, נועד למתן את התופעות הנלוות כמו הזעה, קוצר נשימה, עליית לחץ דם ודופק מהיר, שיוצרות עומס על המערכות הגופניות, וגורמות לאי נוחות רבה.
וכאמור, ככל שזה ניתן, עדיף אכן לטפל במצבים אלה במישור הרגשי, שישפיע בתורו על התופעות הפיזיולוגיות.
מהן התרופות הקיימות, ומה השיקולים בבחירת תרופה מתאימה?
תרופות ההרגעה היעילות בהפחתת מתח וחרדה, שייכות כולן למשפחת הבנזודיאזפינים. למשפחה זו שייכים הוואליום – האסיוול בשמו הגינרי המקובל בארץ, הלוריוון, הוובן, הקלונקס, הקסנקס והבונדורמין, המתפקד גם ככדור שינה.
תכשירים אלו מקטינים חרדה וגם מרפים שרירים, ובכך הם מעניקים הקלה מתופעותיו הפיזיולוגיות של הסטרס. אבל יש להם פוטנציאל ממכר.
הבנזודיאזפינים מתחלקים לשני סוגים: תכשירים ארוכי טווח, כמו אסיוול וקלונקס, שנטילה אחת שלהם תשפיע למשך היום כולו, או רובו, ותכשירים בעלי טווח טיפולי קצר, כמו לוריוון, וובן וקסנקס, שהשפעתם היא נקודתית מאטד, לשעות ספורות בלבד, ומיועדים לטיפול מיידי בפאניקה, למשל.
גם כאשר החלטנו להשתמש בתכשיר הרגעה, נעדיף לבחור בתכשיר ארוך טווח, שסיכון יצירת התלות בו נמוך יותר. העובדה שהשפעתו פוחתת בהדרגה, מונעת את הצניחה המיידית לתוך חרדה ואי שקט, וממילא, את החיפוש אחר ישועה בדמות כדור נוסף.
המקרה בו נעדיף את התכשיר קצר הטווח, הוא, למשל, פאניקה קצרה, שדורשת טיפול נקודתי, וחבל שהמטופל יהיה רדום יום שלם בעקבות נטילת תכשיר ארוך טווח.
אך לחרדות מתמשכות, כאשר אדם מרגיש שהוא לא מסתדר, שיש לו עומס יתר, שהוא עלול לא לעמוד במשימות הרבות המוטלות עליו – נמליץ על תכשירים ארוכי טווח, לתקופה קצרה.
ישנו סוג נוסף, ייחודי ופחות מוכר, של נוגד חרדה שאינו ממכר, סורבון שמו, הפועל על מערכת הסרוטונין. בניגוד לבנזודיאזפינים, השפעתו של הסורבון אינה מיידית, אלא ניכרת רק לאחר מספר שבועות, בדומה לנוגדי הדיכאון, ועל כן הוא אינו מתאים למצבי חרדה וסטרס הקשורים לתקופות עומס טכני או רגשי, למשברים או אובדנים. הוא מתאים יותר לחרדה כללית – דאגנות יתר, ועבורה, יתרונו בכך שאינו יוצר תלות ואינו מרדים.
הנה כי כן, ככל שמדובר בתכשירי הרגעה התאמה נכונה היא קריטית. הרופא יחליט, בהתאם לנתונים, באיזה סוג לבחור. ואגב, גם רופא משפחה יכול לרשום כדורי הרגעה ויודע בדרך־כלל להתאימם לצורכי הפציינט.
האם יש תופעות לוואי / סיכונים בתרופות ההרגעה בנות ימינו?
תופעות הלוואי של הבנזודיאזפינים הן ישנוניות, וכן הרפיית שרירים שעלולה לפגוע ביציבות. אך הבעיה העיקרית בהם היא, כאמור, שהם יוצרים תלות. בשל השפעתם היעילה הפציינט החרד נוטה להשתמש בהם עוד ועוד, עד כדי כך שלעיתים, עוד לפני שמגיע מצב חרדה, הוא ממהר ליטול כדור נוסף מתוך פחד מהחרדה שתבוא.
הסיבה ליצירת התלות היא שניסיון להפסיק את הכדורים מביא עימו תופעות קשות של חרדה, עצבות ואי שקט גדול. מערכת העצבים מתרגלת להרגעה, וכאשר היא פגה, כמו קפיץ שמשתחרר בבת אחת, התחושה תהיה קשה יותר מאשר קודם נטילת התרופה.
שימוש קצר במינונים נמוכים, ובמרווחים גדולים בין נטילת כדור למשנהו – תעשה את השימוש לבטיחותי יותר, ותמנע את הסיכון הגדול של תלות בתרופה.
מי שפיתח כבר תלות בתרופות הרגעה, חייב לעבור תהליך של גמילה, שיכלול הורדת מינונים בהדרגה. כשלב ביניים ניתן לעבור משימוש בתכשירים קצרי הטווח לשימוש באלה ארוכי הטווח, אשר כאמור, השפעתם הממכרת פחותה.
האם מוטב להעדיף תכשירי הרגעה טבעיים, מתוך המבחר הגדול שהשוק מציע?
קיימים תכשירי הרגעה טבעיים, חלקם יעילים, ולא אמנה את שמותיהם כי רבים הם. ללא ספק, אם אדם מסוגל להירגע מהם יש להעדיף אותם, בשל היותם בלתי ממכרים.
האם שימוש בתרופות הרגעה אינו עלול להוות תחליף להתמודדות חזיתית בריאה עם בעיות החיים, האם אין הוא פוגע בחוסן הנפשי, בכושר ההתמודדות של האדם?
אכן, פעם חשבו כך, אך במציאות הוברר ששימוש בתכשירי הרגעה כאשר יש בהם צורך ואין מנוס, אינו פוגע בחוסן הנפשי ובכושר ההתמודדות של האדם. הוא רק מונע תגובתיות יתר של מנגנוני החרדה הפיזיולוגית, שבמקורם נועדו לסייע לאדם להגן על עצמו.
בכל מקרה מומלץ, אם העומס הנפשי גדול, ללוות את הסיטואציה בטיפול תרפויטי – נפשי, שישפר גם את יכולתו של האדם להתמודד בצורה יעילה עם אתגרי חייו.
יש לציין, כי הטיפול המתאים ביותר למצבי חרדה קצרי מועד ותלויי אירועים סביבתיים הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר־מועד, המכונה CBT – Cognitive Behavioral Therapy, ולא טיפול פסיכואנליטי ארוך.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי מאפשר לאדם להבין מדוע הוא מגיב בחרדה כה רבה, אלו זיכרונות מהעבר מעוררת הסיטואציה, למה הוא חושב שלא יצליח להתמודד, וכיצד יוכל, אכן, להתמודד בצורה יעילה יותר. זוהי שיטה המגייסת את יכולתו השכלית־רציונלית של האדם על־מנת להתמודד טוב יותר עם תחושת החרדה שהוא חווה.
(1).jpg)
תקופות מתח מעלות ממעמקי הנפש חלקים לא פתורים. מהו השילוב האידיאלי בין הטיפול הנפשי לזה התרופתי? מהו תפקידו של כל גורם בתוך מערכת ההתמודדות?
כאמור, הטיפול המומלץ ביותר במצבי חרדה הוא טיפול תרפויטי, שאמנם רובו יהיה CBT, אבל הוא לא יתעלם ויעלה, במידה מוגבלת, חלקים לא פתורים מהתמודדויות לא טובות מהעבר, על־מנת להבין מדוע הסיטואציה הנוכחית יוצרת איום כה גדול, ומביאה לאי ספיקה, ואלו חוויות היא משחזרת מן העבר, וזאת במטרה להגיע לשליטה טובה יותר במצב. כלומר: טיפולCBT בעיקרו, המשולב בעקרונות פסיכודינמיים.
תפקידו של החלק התרופתי הוא להתמודד עם תופעות העוררות הפיזיולוגיות: עליית לחץ הדם, הדופק המוגבר, קוצר הנשימה, הפרשת הקורטיזול המרובה. ואילו החלק הנפשי מאפשר לגייס מנגנוני התמודדות יעילים יותר, רציונאליים יותר – על־מנת להפסיק את מעגל החרדה.
