שאלה: היות שהקב”ה הוא רופא כל בשר, והרופאים אינם אלא שלוחיו – האם יש צורך לחפש רופא טוב דוקא, או שיטת ריפוי יעילה, ואף להזיל הון רב על כך – כשמדובר ברופא פרטי, או שיטת ריפוי יקרה?
תשובה: ראשית נעסוק בשאלה מה דעת ההלכה בענין הליכה לרופאים היות שבמקורות אנו מוצאים סתירה בזה.
על אסא מלך יהודה נאמר בספר דברי הימים ב “גם בחוליו לא דרש את ה’ כי אם ברופאים”. דהיינו החטא של אסא הוא בזה שדרש ברופאים ולא דרש את ה’. הגמרא במסכת פסחים אומרת חזקיהו מלך יהודה עשה ששה דברים, על שלושה לא הודו לו חכמים ועל שלושה מהם חכמים הודו לו, אחד מהדברים שהודו לו חכמים שגנז את ספר הרפואות, ומבאר רש”י שחזקיהו המלך גנז את ספר הרפואות לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד. [ספר הרפואות יש אומרים שכתבו שלמה המלך ובו גילה רפואה לכל המחלות על ידי עשבים וצמחים. דהיינו מטרת החולי היא כדי שאדם ידרוש את ה’ ובזה שהולך לרופאים או מסתכל בספר הרפואות הוא מאבד את המטרה. בזה נבין את קריאתו של הרמב”ן “ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'”.
המסקנא העולה מהדברים הנ”ל, מי שנחלה וכיו”ב צריך להרבות בתפילה ותיקון המעשים, והרופא כל בשר ירפאהו, וכמאמר הכתוב “כי אני ה’ רופאך”.
מאידך גיסא במקורות אחרים אנו רואים שרצון התורה שילכו לרופאים ויתעסקו ברפואות וכמאמר הגמ’ בעבודה זרה “אף יסורין בשעה שמשגרין אותם על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני” וכו’. ומבואר שבשעת הגזירה כבר מתוכנן שרפואת החולה תהיה אם החולה ילך לרופא מסויים, ויקח סמי רפואה מסויימים בזמן מסוים, אז יתרפא.
ובפרט לאחר שנעיין בדברי הרמב”ם בפירושו על המשניות בפסחים שכתב לדחות את הסברא שאומרת שחזקיהו גנז את ספר הרפואות לפי שראה שהחולים אינם סומכים על ה’ בחוליים אלא על הרפואות ועל זה הקשה וז”ל “דלפי סברא זו אדם שרעב ונטל פרוסת לחם ואכלה שהבריא עצמו מאותו חולי הרעב החזק, וכי הסיר בטחונו מה’, והוי שוטים יאמר להם, כשם שאני מודה לה’ בעת האכילה שהמציא לי מה שמסיר רעבוני ואחיה, כך אודנו על המצאת רפואה לרפא חליי כשאשתמש בה, עכ”ל. הרי שהרמב”ם מדמה את ההליכה לרופאים ונטילת תרופות לאדם הרעב שמשביע את רעבונו בפת לחם שאין בזה חסרון בבטחון בה’ ובתנאי שיודה לה’ שהמציא לו את מזונו.
יש לציין שהחזון איש בספרו אמונה ובטחון כתב על דברי הרמב”ם שהשווה את החולי לרעב, שודאי שונה החולי מהרעב שהרי הוצרכה הגמ’ להתיר לרופא לרפאות לחולה ולאדם לעסוק ברפואות, ולא מצאנו שהתורה הוצרכה להתיר לאדם לאכול כיון שהאכילה איננה עונש ואכילה היא עבודה לפניו ית’ דשולחנו של צדיק הוא כמזבח ומשא”כ חולי הוא עונש. וכיוצא בזה הקשו מפרשי המשנה על הרמב”ם שאין הדברים דומים כיון שהרעב הוא טבע שהטביע הקב”ה בבריאה, ומשא”כ חולי הגוף הוא לא דבר המוטבע בטבע הבריאה, אלא כשהקב”ה רוצה לעורר את האדם על מעשיו וליסרו בתוכחות הרי הוא מביא עליו ראיה, ויש מהמפרשים שתירצו את הקושיות על הרמב”ם ואין כאן המקום להאריך בזה.
הרי לנו שיטות חלוקות בדבר ההליכה לרופאים האם היא חובה על האדם כאכילה ושתיה או חסרון בבטחון. הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ”ל בספרו מכתב מאליהו כותב “כשנתעמק בדבר נווכח ששיטות הרמב”ם והרמב”ן אינן חלוקות אלא שכל אחד מדבר על מדרגה אחרת. ישנם אנשים שהם נמצאים במדרגה עליונה שבה מבחין האדם בכל מקריו ובכל אשר סובב אותו את הנהגת השם יתברך הישירה שאינה תלויה בסיבות, והוא יפנה בכל אשר הוא צריך רק אל השי”ת כי הוא מקור לכל. במדרגה זו אם יחלה האדם ילך אל הנביא לדרוש לסבה הרוחנית של מחלתו לידע מה השי”ת שואל מעמו כדי לתקן את אשר עיוות. אם ילך אדם זה אל הרופא להתרפא ברפואה טבעית בזה פונה לבו מהשי”ת, שכן מעשהו מורה כאילו אפשר ח”ו לעקוף את רצון ה’ ולהתרפא בלי לתקן את השורש הפנימי שגרם למחלה, את אשר חיסר ועיוות בעבודת ה’, אם כן בודאי חוטא הוא. זו היתה טענת הנביא על אסא גם בחליו לא דרש את ה’ כי אם ברופאים ובכגון זה גם הרמב”ם מודה וכו’. במדרגה תחתונה מבחין האדם בסיבות טבעיות, לכן אף השי”ת מסתיר את הנהגתו ממנו ומנהיגו באמצעות סיבות טבעיות כדברי הרמב”ן, וה’ הניחם למקרה הטבעים, אדם זה אף שבודאי מוטל עליו להתפלל אל השם יתברך לרפואתו צריך להשתמש ברפואות טבעיות ולהודות להשם יתברך על שהמציא לו רפואה לחליו וכו’, אדם הנמצא במדרגה זו ובכל זאת מונע את עצמו מרפואה משום שחושש להשתמש באמצעים טבעיים עליו כותב הרמב”ם שזה איוולת ודעתו קלה ומשובשת וכו’ עכ”ל.
נמצינו למדים שדרגות דרגות הם, וכל אחד צריך להתנהג בדרגה בו הוא נמצא, ולכן בזמנינו חוץ מיחידי סגולה שנמצאים בדרגות גבוהות, רוב רובם של בני האדם אינם במדרגה זו ולפיכך כשאדם נחלה עליו ללכת ולטפל בעצמו אצל רופאים ולהתעסק ברפואות ובד בבד אל יתלה את תקותו בהם אלא ברופא כל בשר. ונביא את לשונו של החיד”א בספר ברכי יוסף “נראה דהאידנא אין לסמוך על הנס, וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרות רופא שירפאנו, ולאו כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו על ידי רופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אי משום יוהרא, ואי משום לסמוך אניסא במקום סכנה ולהזכיר עונותיו בשעת חוליו, אמנם ינהוג כדרכן של בני אדם וארח כל ארעא להתרפאות על ידי רופא ולבו בל עמו, רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב ובו יבטח דוקא, עכ”ל.
והחזון איש באגרותיו כותב וכשאני לעצמי הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות למצוה וחובה וכאחת החובות להשלמת צורת האדם אשר הטביע היוצר ב”ה במטבע עולמו, וכו’ עיי”ש.
וכבר הזכרנו באחת הגליונות הקודמים את תשובתו של בעל האגרות משה שכתב “אחר הלימוד מהפסוק ורפא ירפא שניתנה רשות לרופא לרפאות, אין זה רק היתר להתרפאות [אע”פ שהוא סותר גזירת המלך] אלא יש חיוב לרופא לרפאות, וכן יש חיוב לחולה להתעסק בריפוי על ידי הליכה לרופאים ונטילת תרופות, ודבר זה דומה לתפילה שמותר ואף חובה להתפלל לבטל גזירת מלך, והוא מסוג הדברים שהם כבשי דרחמנא” [הכוונה שמחד הקב”ה מביא על האדם חולי, ומאידך רוצה הוא שישתדל לסלקו].
ועתה נבוא לדון בשאלה העומדת לפנינו האם מחוייב לפזר עבור זה ממון רב ולקחת את הרופא המומחה בתחום בו הוא חולה וכן האם מחוייב לטפל בשיטת הריפוי הטובה אפילו שעלותה גבוהה יותר משיטת ריפוי רגילה.
נקדים ונאמר שהדברים שיובאו אמורים באופן כללי וכל מקרה יש לדון לגופו עם מומחים המתמצאים בתחום המחלה ויש לפניהם את הנתונים של החולה.
בגמ’ במסכת ב”ק אנו רואים שלפעמים הרופא מתרשל עקב שמרפא בחינם וכלשון הגמ’ “אסיא במגן מגן שויא”, תרגום: רפואה בחינם שוה חינם, ולכן אם אחד הכה את חבירו ונזקק לטיפול רפואי, יכול הניזק לטעון שאין הוא רוצה לטפל אצל רופא המרפא בחינם. והסיבה מבאר הטור משום שהרופא שעובד בחינם אינו מעיין כל כך בענין החולי, לפי דברי הגמ’ הללו נראה שאדם שהולך לרופא שמרפא בחינם נחשב כאילו לא הלך לרופא. [בספר שיעורי תורה לרופאים כתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א שנראה שאם כוונת הרופא להתפרסם או לשם כבוד גם זה נחשב בתורת תשלום].
במשך הדורות היו שהכתירו את עצמם בתור “רופאים” ולא רק שלא ריפאו אלא אף גרמו נזקים לחולה ועליהם כתב החיד”א וז”ל “והגם דעתה עונינו ענו בנו, ונפישי רופאי אליל נראו בעליל, ורבים חללים הפילו, מ”מ החולה חייב לבקש היותר מומחה, ואם לאו חובל בעצמו, וכו’ החולה יחוס על גופו ונפשו לדקדק היטב לדרוש ולתור אס”א דקאי ביני חילפו ורפא ירפא, עכ”ל. בזמנינו הדבר השתנה לאין ערוך וכל רופא אינו מוסמך לרפאות עד שיקבל רשיון ממשרד הבריאות כך שבודאי יש לסמוך עליהם ואין כל חשש שיתרשלו בתפקידם.
אלא שאם אנו נוקטים להלכה שההליכה לרופא היא מצוה א”כ לכאורה יש להשתדל עד כמה שידו משגת ללכת לרופא המומחה ולהעדיף שיטת רפואה יעילה יותר אפילו שהדבר כרוך בהוצאה יתירה כדי לקיים את המצוה וחי בהם. ובפרט הדברים אמורים כאשר אנשים המבינים היטב בתחום הרפואה ממליצים לגשת לרופא פלוני או לבית חולים פלוני שהם יותר מומחים שאז יש לאדם להשתדל לעשות ככל יכולתו לטפל שם. וכיוצ”ב כתב הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א בספר חשוקי חמד סוכה בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל כשיש ב’ רופאים מומחים ואחד יש לו יותר רגילות, להעדיף אותו אפילו שדבר זה כרוך בטירחא לצאת לחו”ל.
ומכל מקום כמו שכתבנו בתחילת הדברים בכל מקרה יש לדון לגופו כי לפעמים אין הדבר מתאפשר להגיע לרופא המומחה ביותר הן מחמת הטירחא המרובה, או הוצאות ממוניות מרובות, וכן לפעמים כשנמצאים כבר בבית חולים אין אפשרות להתיעץ עם רופאים אחרים מבתי רפואה שונים. מאידך במקרה שהרופאים הגדולים התייאשו מלרפאות את החולה כתב האגרות משה שיש להביא גם רופאים קטנים שלפעמים מכוונים יותר מהגדולים ומה גם שלא מכל אדם זוכה אדם להתרפאות.
כדי להבין למה להעדיף רופא מומחה על פני רופא רגיל והרי ממה נפשך אם זכויות החולה רבות ידון אותו ה’ לרפואה ואם לאו להיפך ח”ו, נביא את דברי החתם סופר על התורה ותורף דבריו הם שידוע שהשי”ת שם חוקי טבע בעולם ורוצה שיתנהג העולם על פי חוקים אלו, ולכן מי שאינו זוכה שיתרפא על פי נס מ”מ אם מתנהג על פי הטבע לרפואתו יועילו לו זכויותיו, ובפרט רחמי שמים שיתרפא, ועוד כל מה שהוא יותר בדרך הטבע אין צריך זכות כל כך לזה ולא ינכו לו מזכויותיו ע”ש.
כמו כן נזכיר מה שמקובל בשם המגיד ממזריטש שלכל רופא מתלווה מלאך והוא זה שמרפא את החולה, ככל שהרופא גדול יותר כן גם המלאך המלווה אותו גדול יותר, ואל הרופא הגדול ביותר מתלווה המלאך רפאל בעצמו.
לסיכום:
אין בהליכה לרופאים ונטילת תרופות לרוב בני אדם הפחתה בבטחון בה’ ובתנאי שישים מבטחו בה’ שירפאוהו על ידי ההשתדלות שעושה.
אין להתרפאות מרופא בחינם או מרופא שאינו מוסמך לעבוד בתחום שכן הדבר יכול לגרום נזק.
לכתחילה רצוי לחולה לבחור את הרופא המומחה בתחום בו הוא חולה ואפילו שהדבר כרוך בהוצאות וטירחות מרובות. אמנם אם אין הדבר מתאפשר יכול ללכת לכל רופא המוסמך לטפל בזה.
