שאלה : חולה שאין בו סכנה שמותר לו ליטול תרופות בשבת ושכח להכין את התרופות לפני השבת האם מותר לו להכין את התרופה בשבת באמצעות הוספת מים לאבקה, והאם מותר למדוד בכוס מדידה כמות מדויקת של משקה לצורך הכנתה, כמו כן האם מותר לו להכין כמות גדולה למשל בקבוק שלם בעוד שלצורך שבת מספיק לו הרבה פחות ונמצא שמכין משבת לחול ? ומה הדין בשאלות אלו לגבי תוספי מזון שנאכלים כמאכל בריאים?
תשובה: חז”ל אסרו כל עניני רפואה בשבת משום גזירת שחיקת סממנים, דהיינו שחששו שמא האדם יבוא לשחוק סממנים בעת הכנת הרפואה ויעבור על איסור טוחן בשבת. אמנם במקום שהתירו לחולה ליטול את התרופה אפילו כשהוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה לא גזרו רבנן גזירה זו וממילא כמו שמותר ליטלה כך מותר לאדם להכינה אם לא הכין בערב שבת ובתנאי שלא יעבור על איסורי שבת בעת ההכנה.
בימינו ברוב התרופות שאינן מוכנות, אין צריך לשחוק סממנים באופן הכנתן, אלא מוסיפים לאבקה המוכנה משקה והתרופה מוכנה. ויש לדון בפעולה זו מכמה פנים:
א. האם בהוספת מים לאבקה יש בזה משום לש בשבת. ב. האם יש לאסור מצד תיקון מנא שהיא מלאכת מכה בפטיש, שהרי לוקח אבקה שאינה ראויה לשימוש ומתקנה בשבת שתהיה ראויה לשימוש. ג. האם יש לאסור מצד מדידה בשבת שבכדי להכין את התמיסה הרי הוא נצרך למדוד בכלי המידה כמות מדויקת של מים. ד. האם יש לאסור מצד איסור מכין משבת לחול שההוראה היא להכין בקבוק שלם שאינו נצרך לו לשבת ונמצא שמכין משבת לחול.
הפוסקים דנו בכל החששות הנ”ל והעלו להתיר, ונבאר את סיבות ההיתר בכל אחד מהחששות הללו.
א. מצד איסור לש – אין בשפיכת מים לתוך האבקה משום איסור לש, והטעם מכיון שהאבקה הופכת לנוזל ואין עליה שם בלילה ואפילו לא בלילה רכה, ובכדי לעבור על איסור לש צריך שתהיה בלילה עבה או רכה דהיינו שמדבק את הרכיבים שיהיו כעיסה אחת, אבל אם אין כאן בלילה אלא הכל הופך להיות משקה אין בזה איסור, כי על משקה בעלמא לא שייך שם לישה, וכמו שכתב החזון איש (שבת סי’ נח ס”ק ט) שאם הבלילה היא דלילה מאד עד שאינה כגוש כלל אלא רק כמים עכורים, אין בה איסור לישה כלל אף מדרבנן.
ב. מצד מתקן מנא – האבקה הזו איננה ראויה לשימוש כמות שהיא ועל ידי שמוסיף לה מים הוא מתקנה, ויש לדון האם פעולה זו אסורה משום מתקן מנא היינו מתקן כלי שהיא תולדה של מלאכת מכה בפטיש. הפוסקים שהעלו חשש זה התירו ודימו דין הכנת תרופה להכנת אוכל בשבת שכבר הכריע המשנה ברורה (סי’ שי”ח ס”ק לז ובבה”ל ד”ה והדחתן) שאין מלאכת מכה בפטיש באוכלין. [עי’ בספר אורחות שבת (ח”ב פ”כ סעי’ קכג) ובהערה].
ויש להוסיף שאפילו לשיטות שמחמירים לענין מכה בפטיש באוכלין, מכל מקום גם לדבריהם אם הוא משתמש באוכל לאלתר מותר, ומשום כך לכולי עלמא מותר להכין קפה נמס בשבת (כשאין בו חשש מבשל) אע”פ שהאבקה כמות שהיא אינה ראויה לאכילה בלי תיקון, וכן כאן אם החולה יגמע מיד מהתמיסה שהוכנה לו לכולי עלמא אין בזה חשש. אך נראה שכיון שהמדובר בחולה אין להקפיד בזה שישתמש בתרופה דוקא לאלתר, דיש לסמוך על השיטות שאין כלל איסור מכה בפטיש באוכלין.
ג. מצד המדידה – הדין הוא שאסור למדוד בשבת בין ביד בין בכלי וכמבואר במסכת שבת (דף קנז, ע”ב) וברמב”ם (פרק כ”ג מהל’ שבת הל’ י”ג) והטעם כתבו התוס’ בשבת (קכו עב ד”ה ומדבריהן) שהוא משום עובדין דחול, דהיינו רבנן אסרו את פעולת המדידה משום שהיא מעשה חול. והנה בנידון דידן שמודדים לצורך חולה מבואר בשו”ע (סי’ שו סעי’ ז) להיתר שכתב “מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה כגון למדוד אם יש במקוה מ’ סאה, ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגות הנשים דהוי מדידה של מצוה” וביאר המשנה ברורה (ס”ק לה) דאע”ג דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה, מכל מקום מדידה שאינה איסור כל כך אלא משום דהוי עובדא דחול מותר במקום מצוה. וכמו כן מדידה לרפואה כתב המשנה ברורה (ס”ק לו) דרפואת הגוף מצוה היא. וא”כ כאן שהמדידה נצרכת לצורך החולה שצריך לתת מידה מדויקת של מים בתוך האבקה, הרי היא בכלל המדידה המותרת בשבת.
ד. מצד הכנה משבת לחול – בדרך כלל ההוראות בהכנת התמיסה היא להכין בקבוק שלם, ואם עושה כן בשבת נמצא שהוא מכין משבת לחול, ולכאורה היה מקום להתיר רק את הכמות הנצרכת לשבת, אמנם בספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורה חדשה פרק ל”ג סעי’ ד*) כתב שיכול להכין את כל הבקבוק מפני שמבחינה רפואית יש להכין את כל הבקבוק בפעם אחת כדי שהתערובת תהיה מדויקת, וכן מפני שנותן את כל המים בבת אחת. דהיינו מכיון ששופך את הכל בבת אחת אין בזה טירחה מיוחדת, ובמקום שאין טירחה מיוחדת לא נאסרה ההכנה, ולדוגמא כשחל יום טוב במוצאי שבת והאדם נצרך להוציא חלה מהמקפיא לצורך סעודת שבת, הדין הוא שאין לו להוציא חלות נוספות לצורך החג שחל במוצאי שבת מפני שהוא מכין משבת ליום טוב שאסור. אמנם אם כל החלות נמצאות בשקית אחת, יכול להוציא את כל השקית ויקח את החלה שצריך לסעודת שבת וישאיר בחוץ את החלות הנשארות, ואף שהוא צריך להם לצורך הלילה מכל מקום אין זה בכלל הכנה כיון שהכל נעשה בפעולה אחת ולא טרח במיוחד לצורך הלילה.
נדגיש שכל האמור הוא רק בתרופה שהתירו למודדה ולתקנה כפי ההוראות הנצרכות לחולה, אבל בתוספי מזון שהוא מאכל בריאים לא ימדוד כלל אלא יתן בערך את הכמות הנצרכת להכנת המאכל, וכן לא יכין כמות מרובה אלא רק את מה שנצרך לאותה שבת, כפי שמכינים שאר מיני מאכל בשבת.
לסיכום:
א. הנצרך ליטול תרופה בשבת לכתחילה ראוי להכינה מערב שבת, אך אם לא הכין מותר להכינה אף בשבת.
ב. אין לאסור להכין תרופה בשבת משום איסור לש, והטעם מפני שאינה נחשבת לבלילה אלא למשקה שאין בו משום לש.
ג. אין לאסור להכין תמיסת תרופה משום תיקון מנא משום שאנו פוסקים שאין איסור מכה בפטיש באוכלין, ובפרט שמדובר לצורך חולה.
ד. מותר למדוד כמות מדויקת של משקה להוסיף על האבקה, שמדידה לצורך חולה נחשבת כמדידה של מצוה שהתירו.
ה. אין איסור של מכין משבת לחול בזה שמכין כמות מרובה מכיון שעושה כן בכדי שהתערובת תהיה מדויקת ובפרט שמכין הכל בבת אחת ואין בזה תוספת טירחה.
ו. בתוספי מזון שהם מאכל בריאים לא ימדוד בכלי, אלא ישער בערך את הכמות הנצרכת. וכן לא יכין כמות מרובה אלא רק את מה שצריך לאותה שבת.
