יש בו שילוב של כללים מוקפדים של היגיינה וסטריליזציה, עם שפע מאכלים משובחים, מוגשים באסטתיות, מלאי מעוף ומקוריות, וכמובן –  בריאים להפליא.

אפרת דויד היא אחת הנשים היותר מרתקות שאני מכירה. יש בה משהו בלתי אפשרי. אני מזמינה את עצמי להתארח במטבחה הצבעוני. 

דמיינתי לעצמי מטבח בן ארבעים עם שכבות שומן שרופות בתחתית התנור. כשהגעתי לאפרת קיבל את פניי מטבח מודרני מאובזר ומעוצב בן שנתיים בערך.

“נכון, שיפצנו את הבית לפני בדיוק שנתיים, הגשמתי חלום ישן שלי להחליף את המטבח ושילבתי במטבח הנוכחי כמה שכלולים נחמדים שעושים את החיים שלי כעקרת בית קלים יותר”.

כמו?

“תנורים בנויים שמאפשרים לי להדליק את שני התנורים בו זמנית, משטחי שיש גדולים במיוחד, מגירה מחולקת לחד־פעמי, מגירה עמוקה לסירים ועוד. כפי שאת רואה, המטבח פשוט מאוד, הדגש אצלי הוא על הפרקטיות, כיאה לבית שמארח נשואים בכמויות של קייטרינג, ברוך ה'”.

ספרי לנו קצת על עצמך.

“אני אם למשפחה ברוכה, ברוך ה’. בגיל שלושים ושמונה עשיתי הסבת מקצוע והלכתי ללמוד סיעוד. בגיל ארבעים הפכתי לאחות בפועל. אני רוצה לקרוא לכל הנשים היקרות בעם ישראל: אף פעם לא מאוחר מדי להגשים חלומות! אף פעם אל תפסיקי להאמין!

“מהר מאוד הגעתי לניהול. כיום אני מנהלת את היחידה למניעת זיהומים בבית החולים שבו אני עובדת. זאת עבודה קשה החולשת על כל פינה בבית החולים. החל ממעקב הניקיון בבית החולים: בתקרות חדרי האשפוז, בווילונות שבין המיטות, במכשור הרפואי ועוד,  וכלה באכיפת כללי ההיגיינה בקרב הצוות הרפואי. קשה לתפוס את התפקיד לפרטיו, אבל אפשר להבין שמדובר בתפקיד אחראי ומסיבי מאוד”.

החלק המשעשע הוא השילוב בין  המשפחה הברוכה ובין המקצוע של אפרת.  

“הנכדים שלי יודעים להגיד ‘אפידמיולוגיה’ בלי להתבלבל באמצע, מגיל ארבע בערך (נראה אתכם…).

“הם זוכים למתנות מיוחדות שרק סבתא-אחות יכולה לתת: מדבקות ‘אני גיבור’ או ‘אני שוטף ידיים’, מגבונים סטריליים באריזה אישית וכפפות גומי שמתנפחות לבלון”.

המטבח של אפרת הוא ממלכה בפני עצמה. 

המטבח בריא לגמרי. ללא שומן טראנס, ללא אבקות מרק או רטבים למיניהם. גם מוצרי סויה לא ייראו ולא יימצאו אצלה. 

מה כן יימצא תמיד במטבח שלך?

“הרבה קטניות ודגנים מוכנים לבישול לאחר השריה של לילה, נשנושים בריאים: הרבה ירקות חיים ופירות שטופים ומוכנים לאכילה. חסה שטופה, נבטים ותמרים בדוקים. בעונה זו של החגים הילדים הנשואים קופצים הרבה לעזור ולראות מה קורה, ולכן תמיד יש במקרר גם תבשילים ומאפים, בריאים כמובן. אני אוהבת להכין מפרום ללא בשר. הוא גם חם וטעים, וגם אפשר מיד אחר כך לשתות עם אבא כוס קפה טובה… אני ממלאה כל ירק אפשרי בקינואה מועשרת בירקות מגוררים. אבל אני הכי אוהבת את הפטריות הממולאות. יש להן טעם מעודן ומשובח, לטעמי”. (מתכונים בהמשך)

האם המקצוע שלך מתבטא במטבח הפרטי שלך באופן כלשהו? איך לדעתך אמור  להתנהל מטבח תקין בנושא הבקטריות?

“קודם כול, תודה על הבמה החשובה. זאת בעיניי שליחות לפנות על במת עיתון חשוב כ’בוסתן’ לנשות ישראל היקרות ולהעביר מסר: אנחנו כאמהות אחראיות על הרמה התברואתית במטבח שלנו. עלינו להכיר בכך שישנם כמה מוקדים המהווים חממות מעולות לחיידקים מחוללי מחלות: מגבת המטבח, ספוג הכלים, משטחי השיש, קרש החיתוך, מגירת הירקות במקרר ועוד. להכיר אותם,  ולדאוג למגר חממות אלו. להחליף מגבות פעמיים בשבוע. במשפחה מעל שבע נפשות פעילות – כל יומיים. 

לאחסן את קרש החיתוך במקום פתוח ויבש למניעת הצטברות לחות. אני פשוט תולה אותו על וו באופן אנכי על קיר המטבח (כמו שרואים בתמונה).

להחליף את ספוג הכלים אחת לשבוע. רצוי להשתמש בספוג מסיליקון  שהוא אנטיבקטריאלי (כמו אלו שמותרים לשימוש בשבת). בספוג כזה לא יכול להתפתח מצע חיידקי כי אין שם תנאים מתאימים לכך.

ספוג כלים אנטיבקטריאלי

להשתמש בסבון כלים עם לפחות 24% חומר פעיל למיגור מלא ויעיל של חיידקים מחוללי מחלות, ודרך אגב, הוא גם מנקה הרבה יותר טוב…

אם מכינים אוכל מבושל ואוכל חי באותו זמן, יש להכין קודם את האוכל החי ואחר כך את המבושל. כמו: בהכנות לשבת, קצצי קודם את כל הירקות של הסלטים החיים, ורק אחר כך עברי לטפל בעופות שיכולים להכיל חיידקים מסוכנים. החיידקים שבעופות החיים מושמדים בבישול, אבל אם תשתמשי באותו קרש חיתוך או באותה סכין לחיתוך הירקות – החיידקים עלולים להיצמד אליהם ולהתרבות בתוכם, ואתם תאכלו אותם, חלילה, כמו שהם. 

אם הארוחות אצלכם מתפרסות על פני כמה משמרות והאוכל עומד בחוץ יותר משעה (הקטנים אוכלים באחת, הגדולות בשלוש, ואבא מגיע בארבע. מכירים?) יש להקפיד לכסות כיאות, להכניס מאכלים רגישים למקרר, כדי שאלו שאוכלים מאוחר יזכו לאוכל טרי ובריא, עם כמה שפחות חיידקים שהתיישבו על המזון”…

מה לעולם לא יקרה במטבח שלך כאפידמיולוגית?

“ביצים חיות! ממקומי בבית החולים אני רואה משפחות שלמות, לעיתים בהרכב מלא, מגיעות לאשפוז לאחר אכילת ביצים לא מבושלות. הגיעה לבית החולים משפחה שלמה, כולל האב וחמישה ילדים(!!), לאשפוז בעקבות הרעלה מחיידק הסלמונלה. האם המסכנה שלא אכלה מהגלידה, התרוצצה בין בני המשפחה וטיפלה בהם במסירות שבוע שלם עד להתגברות בני המשפחה על החיידק, בסייעתא דשמיא.

הסלמונלה מצוי  במאכלים המכילים חלבון מן החי: דגים, ביצים ועופות. אין אצלי שום מאכל של ביצים חיות. לא מיונז ביתי ולא גלידת חלבונים. גם את הדגים ואת העופות אני מבשלת או אופה באופן יסודי לפני ההגשה.

אני מצטערת, לא תמצאו אצלי סושי”.

מה יש לך תמיד במקפיא?

“ירקות קלופים, חתוכים ומוכנים ל’זריקה’ לסיר לבישול מרק. 

קטניות מושרות לילה בשקיות. הקטניות נארזות שטוחות ומקופלות, מוכנות לשבירה לפי כמות הסועדים. 

בצל מטוגן כבסיס נוח להכנת תבשילים, רטבים ועוד.

ירקות מגוררים להכנת פשטידות או קציצות ירק בכמה דקות:

אני מוציאה שקית עם קישוא מגורר, מוסיפה ביצה ותבלינים ואופה בתנור קציצות מהירות בחום גבוה. תענוג”.

מה את ממש לא אוהבת לעשות במטבח?

“לפרק עופות. את כל עבודות הבית אני עושה לבדי. בתחום העופות אני מפנקת את עצמי ומזמינה עופות מפורקים. אני בוחרת להשקיע כסף ולהיעזר בתחום הזה ולא בניקיון. כך מגיע אלי הביתה משלוח של חבילות חזה עוף מפולט או חתוך לרצועות, כבקשתי, שקית נפרדת של עצמות, רבעי עוף וכו’, הכל ארוז נקי, אסטתי מאוד ומוכן לבישול מיידי.  כשאני מארחת את משפחתי הברוכה,  אני מוציאה את המגשים המסודרים, מכניסה ישירות לסיר או לתבניות, מתבלת וממליחה, מוסיפה שקיות של בצל מטוגן (קפוא…), ותוך כמה דקות יש לי את המנות העיקריות. מומלץ!”

מהו הכלי שבלעדיו אינך מסתדרת במטבח?

“קרש חיתוך נוח וסכין חדה. אני קונה את הסכינים הפשוטות שעולות  עשרה שקלים, אבל מיד כשהסכין מתחילה ‘לזייף’, אני זורקת וקונה סכין חדשה. סכין טובה היא יד ימינה של כל עקרת בית מוצלחת. ‘הראי לי את סכינך, ואומר לך איזו עקרת בית את’.

“המטבח שלי, מטבע הדברים ומתוקף תפקידי הוא מטבח בריא. אני משתדלת למעט בסוכר, בשמן מטוגן, כמובן, אין אצלי כניסה לשמן סויה! האפייה ללא מרגרינה, ויש אצלי דגש על קטניות מלאות כמו קינואה, כוסמת, דוחן ואורז מלא. 

באופן כללי אני אוהבת את המטבח, אוהבת להיות יצירתית באוכל, ובעיקר אוהבת לפנק את המשפחה האהובה שלי. אין אושר גדול יותר מסבתא המכבדת את עדת הרעבים שהגיעו אליה בסיר מהביל, ורואה איך הסיר שעמלה עליו באהבה מתרוקן תוך כמה דקות.

טיפ שלי: כמעט כל מזון מטוגן אפשר לאפות בכל מיני אופנים שנותנים תוצאה מעולה! כדאי לכם לעשות היכרות מעמיקה עם התנור שלכם. היכרות מעבר להפעלתו על חום של 180 מעלות:

טורבו נותן קריספיות נפלאה להמון מאכלים.  

אפייה בגריל נותנת תוצאה הדומה לטיגון על צד אחד (כפי שיובא בהמשך במתכונים). 

גם אפייה על חום גבוה מאוד עם כמות גדולה של שמן תניב תוצאה דומה להפליא לטיגון, אבל היתרון פחות משמעותי. גם כאן שמים הרבה שמן…

אני מודה שלקח לי ולמשפחה להתרגל למאכלים החדשים והמוזרים במקצת שהתארחו במטבח עם היכנסי לעבודה כאחות אפידמיולוגית, אבל עם הרבה פתיחות וסובלנות לכל המושגים החדשים, ‘התאזרחה’ התזונה הבריאה  במטבחנו, והיום אי אפשר בלעדיה.  

את המתכונים שאני רוצה להציע לכם אני מכנה:

סעודת ה’ללא’. 

סעודת חג לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, שכולה בריאות אמיתית!

סלטים:

סלט חומוס ללא חומוס – לאלו שחומוס גורם להם למעי רגיז ולגזים, אבל על ניגוב החלה בחומוס הם מתקשים לוותר…

סלט חצילים במיונז ללא מיונז – כי באמת חבל על הקלוריות אם אפשר גם בלעדיהן, ועל הביצים החיות כבר דיברנו…

מנה ראשונה:

מפרום פטריות ללא בשר – לצמחוניים שאינם יכולים לאכול מפרום, אבל לא מוותרים עליו. המרוקאיות שבינינו  מבינות למה אני מתכוונת…

מנה עיקרית:

שניצל עוף ללא טיגון – כי למה לטגן אם אפשר בלי? התוצאה מדהימה!

תוספת:

תבשיל כוסמת ועדשים עם שעועית עדינה ושומשום. זו תוספת כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה, שהייתי חייבת להכניס אותה גם כי היא כל כך כן!

מנה אחרונה ללא שומן וקלוריות: 

מרוקאים אינם מכירים דבר כזה ‘מנה אחרונה’. מגישים לשולחן מגש מפואר של פירות העונה חתוכים יפה ומוכנים לאכילה ופיצוחים לנשנוש. אפשר להגיש פופקורן עם מעט שמן ומלח. אין צורך בגלידות שמנת המכבידות על העיכול של ארוחת החג הכבדה.

גם בריא גם טעים. לא? 

אני רוצה לאחל לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה עם גזירות טובות וגאולה שלמה”.

תודה רבה לאפרת המדהימה שהחכימה אותנו וגם בישלה עבורנו את המתכונים הנפלאים.

סלטים:

סלט חומוס ללא חומוס

החומרים:

1/2 2 כוסות עדשים כתומות

1/2 כוס טחינה גולמית

שן שום אחת

מעט מלח

אופן ההכנה:

משרים את העדשים במים רותחים  

או מבשלים כרבע שעה.

מעבדים בבלנדר מקל את העדשים המבושלות עם שאר החומרים.

 אם מתקבל ממרח סמיך מדי, ניתן לדלל בשתי כפות מים.

טיפ:  להכנת מסבחה – 

לפני ההגשה לטפטף מעל הסלט מעט שמן זית, כפית עדשים לא מרוסקות ומעט פטרוזיליה מיובשת.

סלט חציל במיונז ללא מיונז

החומרים:

חציל יפה, כהה וקפיצי למגע

בצל גדול

שמן לאידוי

1/2 כפית טחינה גולמית (לא חובה)

כפית מלח

2 כפיות סוכר

אופן ההכנה:

שמים במחבת שכבה דקה של שמן. פורסים את הבצל לפרוסות דקות ומפזרים במחבת.

מקלפים את החציל, פורסים לפרוסות בעובי של כסנטימטר ומוסיפים לבצל המאודה.

מכסים את המחבת וממשיכים לאדות על אש נמוכה עד לריכוך מלא של החצילים.

מעבירים לכלי, מוסיפים את הטחינה שמלבינה את הסלט ונותנת לו מראה אמיתי של “חציל במיונז”.

 מוסיפים את התיבול וטוחנים לממרח חלק. 

מפרום פטריות ללא בשר במילוי קינואה וירקות

פטריות לפי מספר הסועדים

2 כוסות קינואה מושרית לילה ומסוננת

בצל

גזר 

קישוא

מלח, פלפל, כמון לתיבול לפי הטעם

אופן ההכנה:

להכנת המלית:

מגררים גס את הבצל, את הקישוא ואת הגזר. אפשר להוסיף ירקות אחרים שאוהבים: בטטה, סלרי אמריקאי קצוץ דק ועוד.

מערבבים עם הקינואה המסוננת ומוסיפים ביצה, מתבלים לפי הטעם.

מרוקנים את הפטריות מה’רגל’ וממלאים בחלל שנוצר את המלית.

מסדרים בתבנית, מכסים את הפטריות במים עד למחצית גובהן.

אופים בחום בינוני עד להזהבה.

מנה עיקרית: 

שניצל ללא טיגון

החומרים: 

חזה עוף פרוס מעוף אחד

מיץ לימון טרי

שן שום

ביצה

פירורי לחם

שומשום 

אופן ההכנה:

מטפטפים מיץ לימון על כל שניצל. טיפה אחת על כל אחד. 

טורפים בקערה ביצה ושן שום כתושה, מכניסים את השניצלים לתערובת ועוטפים אותם בה מכל הצדדים. משהים לילה במקרר.

מצפים את השניצלים בפירורי לחם מעורבים בשומשום.

מרפדים תבנית תנור גדולה בשני ניירות אפייה למניעת טפטופים ומשמנים אותה בנדיבות, אך בלי להגזים. 

מסדרים את השניצלים בתבנית ואופים על גריל הכי גבוה שאפשר במשך חמש דקות או עד להזהבה.

זהירות! ההבדל בין שניצל עסיסי לשניצל יבש הוא עניין של דקות ממש!

לאחר חמש דקות מוציאים מהגריל והופכים כל שניצל לצידו השני.

אופים באותה דרך חמש דקות בזהירות רבה.

השניצל מוכן!

התקבלה כמות גדולה בלי מאמץ ועם הרבה פחות שמן! 

תבשיל כוסמת ועדשים כתומות

אין סיבה לאכול פתיתים אם אפשר באותו מאמץ לבשל כוסמת…

החומרים: (6 מנות)

2 כוסות כוסמת

כוס עדשים כתומות

בצל אחד

שקית שעועית עדינה קפואה

שומשום

שמן ומלח לתיבול

אופן ההכנה:

מבשלים בסיר את הכוסמת עם העדשים כעשרים דקות עד לריכוך. הכוסמת מוכנה כשהיא נבקעת.

מתבלים בשמן ובמלח.

מטגנים קלות שעועית עדינה.

מגישים את התבשיל עם השעועית בתוספת מעט שומשום למראה מושלם.

מנה אחרונה:

פירות העונה

פופקורן

פיצוחים

בימי הקיץ או כשיש אורחים אפשר להכין 

שייק תות בננה.

החומרים:

בננה אחת

1/2 כוס מים

1/2 כוס תותים קפואים

אופן ההכנה:

מטפטפים מעט מיץ לימון כדי למנוע את השחרת הבננה.

טוחנים הכול יחד ומגישים.

תמונות כלליות- לעיצוב

הפוסט במטבח של ‘אנטי וירוס’ הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

ההליקובקטר, באופן אישי, ממש לא מעניין אותנו. לא משנה לנו מיהו ומה אופיו, אך חשוב לנו לדעת כיצד לוחמים בו חזיתית.

ההבדל הגדול והמרכזי בין הרפואה הקונבנציונאלית לזו האלטרנטיבית, הוא שהרפואה הקונבנציונאלית מנסה כל העת לרוץ אחרי החידקים, הוירוסים, ולתפוס אותם בקצה הזנב… היא נלחמת נגד כל חידק, כל וירוס וכל מחלה – בפני עצמם. 

הרפואה האלטרנטיבית טוענת: עזבו את החידקים. הם הרי מצויים בכל מקום, והשאלה שצריכה להישאל היא: למה הם מצליחים להיכנס, ומה יש לעשות כדי למגר אותם אחר שפלשו אלינו?

הרפואה האלטרנטיבית רואה את הבריאות והחולי במבט כולל. היא בודקת מה התרופף במערכת הכללית, כך שהחידק יכול היה לחדור אליה. כל אחד רוצה לחיות, וגם החידקים… לכן, כשמערכת החיסון פעילה, כשמערכות הגוף השונות מתפקדות היטב וחזקות דיין – החיידקים אינם מנסים לחדור אלינו, כי לא תהיה להם שם אפשרות להתקיים, והם יחוסלו. ולכן הם מדלגים על אלה שמערכת החיסון שלהם איתנה, ומתבייתים על בעלי מערכת חיסון לקויה.

בחזית של חיסול החידק, האנטיביוטיקה עושה עבודה חלקית וזמנית מאד, כי לא ניתן דרך התרופות לחסל את החיידקים לחלוטין, תמיד נשארים חלק מהם. ומאידך, האנטיביוטיקה מחסלת הרבה מהחיידקים הטובים השוהים בצינור העיכול ומערכת ההזנה משתבשת, ובכך הכל מוכן לאנטיביוטיקה הבאה. ואכן, הביטו סביבכם, או על עצמכם, וזהו את התהליך: אדם חולה באנגינה, בולע אנטיביוטיקה משך שבעה או עשרה ימים, ותוך חודש או חודשיים – הוא שוב עם אנגינה. כך הילדים עם דלקות אוזניים או דלקות ראות החוזרות שוב ושוב. כך מבוגרים עם שושנה ברגל, או דלקות בדרכי השתן, וכך גם בעניננו: זיהום קיבתי בחידק הלא נעים הזה, הליקובקטרפילורי, שאנשים בולעים כמויות של תרופות על מנת לחסלו, אך אינם מצליחים להיפטר ממנו, לעיתים במשך שנים.

אם הבעיה נעוצה במערכת החלשה, ולא בחשיפה לחידק, מדוע לא כל האנשים חולים באותן מחלות? מדוע כל אחד נפגע על ידי חידק או וירוס אחר?

פשוט, אצל כל אדם, בהתאם למבנהו הגופני והנפשי הייחודי, קימת חוליה חלשה, שהיא הרגישה ביותר, והנוטה להיפגע. בימינו אלה, הקיבה הינה חוליה חלשה אצל רבים, מה שגורם לחיידקי הקיבה לשגשג. וכך אנו עדים לאחוזים גדלים והולכים מתוך האוכלוסיה, החווים סבל קבוע בשל זיהום קיבתי אשר, כך לפי הממצאים הרפואיים, נגרם על ידי מיודענו, הההליקובקטר.

“בימינו אלה”? האם יש היום יותר אנשים הסובלים מזיהום קיבתי? מדוע?

הסיבה לכך פשוטה: האדם המודרני ניזון מתזונה גרועה. הוא אוכל הרבה “ג’אנק פוד”, ובתרגום מילולי “מזון זבל”, הוא אוכל הרבה מעבר לצורך, הוא אוכל מהר ומזון מהיר, סך הכל זה לא מזון. אמנם אוכל הרבה אבל הוא בתת-תזונה ומערכת החיסון נחלשת, ואזי אוכלוסיית הטפילים המגוונת הולכת ומתרבה בתוך גופו.

ניתן להצביע הל שני אשמים עיקריים: הסוכרים והפחמימות.

• סוכרים

חידקים, וירוסים, פטריות, תולעים, כינים, יתושים ואף תאים סרטניים ר”ל – כולם ניזונים מסוכר. הם נמשכים לאנשים שיש להם ‘דם מתוק’, ומשגשגים על גופם ובתוכו. התרבות המערבית הרגילה את האדם לצרוך כמויות אדירות של מזון מתוק, של סוכר מעובד. כך מספק האדם הממוצע בדורנו שפע של מזון ליצורים מחוללי המחלות, והללו מתרבים בתוך גופו, באין מפריע.

לפיכך, העצה הראשונה והפשוטה, המתאימה לכל תופעה גופנית מטרידה שרוצים לטפל בה, ללא יוצר מן הכלל: להימנע מאכילת מתוק.

זה נשמע בחינת “על מנת שתעלה לרקיע”. לא לאכול מתוק? בכלל? שום דבר?

אכן, במציאות החיים אליה הורגלנו זה קשה מאד. אנחנו מורגלים במזון ממותק, מוקפים בו ומחפשים אותו. כמה ממתקים מקבל ילד ‘חידר’ ממוצע?!… כמה סוכר, בצורותיו השונות, שפוך על שולחן אחד בשמחה ממוצעת?!.. והרי זה אחד האסונות הבריאותיים הגדולים בעידן המודרני, אם לא הגדול שבהם. כי, באמת, “מה יעשה הבן ולא יחטא”?…

אבל אם ידע אדם שרוב התופעות המטרידות, ואפילו הקשות, מהן הוא סובל – צומחות על המצע המתקתק הזה, אולי זה ייתן לו כח להתגבר.

יש לדעת גם, כי צריכת מתוק היא סוג של התמכרות. מי שמתחלחל מעצם המחשבה על הימנעות ממתוק – כנראה פשוט מכור. מה שטוב בהתמכרות זו, שמספיקה הימנעות של שלושה ימים על מנת להיגמל ממנה. החלטה חזקה, שלושה ימים קשים מעט – והקושי מאחוריכם.

מה לגבי מתוק מן הטבע – פירות, למשל?

אכן, לשיטתי, גם הפירות ברובם אינם רצויים, ואינם מיטיבים עם האוכל. פרי הוא ריכוז גבוה ביותר של סוכרים. ענבים, למשל – יש בהם כמות אדירה של גלוקוז. גם פירות הקיץ מכילים סוכר לרוב. פירות האדמה אף הם אינם מפגרים אחריהם: אבטיח, מלון…

ישנם פירות המומלצים לאכילה במצבים בריאים: תפוחי עץ (גם תרכיז תפוחים טהור, שניתן להעזר בו להמתקה, אם רוצים), תמרים(וכן מיצוי התמרים, הסילאן, שאף הוא יכול לשמש להמתקה, בתנאי שהוא ללא תוספת סוכר), אגסים, חבושים ולימון.

אולם, לאדם הסובל מהימצאות של חידק ההליקובקטרהפילורי בקיבתו, מומלץ להימנע גם מפירות אלה, עד לחיסולו של החידק.

• פחמימות

הפחמימות הן, למעשה סוג של סוכר. הגוף מעבד את העמילן והופך אותו לסוכר. איננו מכוונים להימנעות מוחלטת מפחמימות, אולם עלינו להכיר ולהוציא מן התפריט כמה סוגים של פחמימות קשות ומזיקות, שלצערנו, הורגלנו לראות בהן מרכיב בסיסי וחיוני בתזונה האנושית:

חיטה – החיטה היא הדגן האלרגני ביותר שקיים. מרבית בני האדם אלרגיים לחיטה המצויה כיום. אנו ממליצים להמיר את לחם החיטה בלחם שעורה או שיפון. למעשה, במרבית התרבויות, עד לדורות האחרונים, היה לחם החיטה נצרך על ידי מעטים בלבד, מפני שהחיטה היא דגן מפונק וקשה היה לגדלו בתנאים החקלאיים בימים עברו. בארצות המזרח התיכון ואפריקה – אכלו פיתות שעורים. בארצות אירופה – ניזונו המון העם מלחם שיפון. כך, למשל, מובא ב’משנה ברורה’ (סי’ קס”ח סק”ג): “שיפון – הוא מה שאנו קוראים דגן, ורוב הלחמים שלנו ממנו.”  הלחם השחור שלהם  , אלא משיפון.

לפיכך, אנו ממליצים למטופלינו לעבור ללחם שעורים, שיפון או כוסמין, ולהימנע באופן מוחלט מחיטה, בכל צורה שהיא.

תפוחי אדמה– תפוחי האדמה מכילים עמילן המתפרק במהירות רבה לסוכר בגופנו. תפוחי האדמה הובאו לאירופה מאמריקה, שם השתמשו בהם הילידים כמזון לבעלי חיים. המהגרים הראשונים פחדו להשתמש בתפוחי האדמה, כי חששו שהאינדיאנים מנסים להרעילם באמצעות צמח לא מוכר זה. שנים ארוכות לאחר מכן, עדיין ראו בתפוחי האדמה מזון בהמה, ולא החשיבום כראויים למאכל אדם.

גם במקורותינו מצינו התייחסויות השוללות את תפוחי האדמה כמזון ראוי. בספר ‘יסוד צדיק’, על האדמו”ר מזוועיהל זצוק”ל, מסופר: “רבנו אמר פעם לרה”צ ר’ אליהו ראטה זצ”ל, שהוא אינו מבין מדוע אוכלים העולם תפוחי אדמה” (יסוד צדיק, עמוד צט). עוד מובא שם בהערה מספר ‘עטרת מנחם’, שרבי נפתלי מרופשיץ זצוק”ל, היה אומר משמו של רבי מנדל מרימנוב זצוק”ל, שעל תפוחי אדמה צריך לברך ‘שהכל’, כי אינו בגדר פרי, שאין בו חלק בזן להביא דם וחיות. עוד מובא שם בשם אבות החסידות, כי תפוחי אדמה קשים לזיכרון, ומזיקים לא רק למי שאוכלם, אלא אפילו לשמש המגיש את המאכל. (שם)

אורז– אורז, לבן כמו מלא, אינו דבר גרוע כלעצמו, אלא שהוא אינו מתאים לאזורנו. כלל גדול ברפואה ההוליסטית הוא, שכל מזון מתאים לאזור בו הוא גדל. העולם כולו הינו יצרה שלמה והרמונית, כל יצור וכל נברא, בכל דרגה, הם חלק משלמות כוללת. וכל אזור נברא עם האקלים והאוויר שלו, שאליהם הותאמו הגידולים, וכולם יחד נוצרו כמכלול שלם המותאם לאנשים החיים במקום.

אדם הנוסע לתאילנד או להודו, יוכל לאכול שם אורז כאוות נפשו, ולהיות ניזון ממנו ללא הגבלה. עבור יושבי ארץ ישראל, צריכת אורז אינה מתאימה ואינה מומלצת.

אז מה אפשר לאכול כתוספת פחמימתית לארוחה מבושלת, אם לא תפוחי אדמה ולא אורז?

אפשר לאכול גריסים. גריסי פנינה, למשל, הם גרעיני שעורה משויפים, בעלי טעם מעודן, המתאימים עצמם לכל ארוחה. (הערת העורכת: אם יודעים לבשלם – טעמם מזכיר פתיתים.)

כוסמת, אף היא מומלצת. היא מסוג דמויי הדגן, ומתאימה בהחלט כתוספת בריאה, למי שאוהב את טעמה. ויש כיום 3 חברות המשווקות פריכיות כוסמת טעימות.

ומה לגבי תירס?

קודם כל, אף התירס אינו שיך לאזור זה, כי אם לאמריקה, ועל כן אינו מומלץ ליושבי הארץ. אך גם באמריקה, הוא אינו מתאים לרבים, משום היותו שייך למשפחת החיטה. בדרך כלל, רק לכ50% מהאוכלוסיה מתירה בדיקת ההתאמה לצרוך תירס. שימו לב כי אם התירס לא מומלץ, הרי ששלל החטיפים העשויים מקמח תירס בודאי שאינם מומלצים. במבה, למשל, היא צרוף גרוע ביותר של תירס ובוטנים, הגורם לרבים לרגישות ולנזק.

האם ניתן לסכם את ההנחיות המעשיות לאנשים הסובלים מזיהום  של הליקובקטרפילורי?

תזונה: עליהם להימנע לחלוטין, עד להדברת החידק, מכל סוג של מתוק, ואין הבדל לענין זה אם מדובר בסוכר או בפרי. עליהם להימנע משלושת סוגי הפחמימות המצוינים לעיל.

יש להימנע גם מממתיק מלאכותי, למרות שהחיידקים לא ניזונים ממנו, אבל הוא מזיק לכמה מערכות בגוף ואף שאין בו קלוריות, מחקרים אחרונים ממש מצאו שהוא גם גורם, תופתעו… לעלייה במשקל.

פחמימות – למטופלי, אני מתאים את הפחמימה המתאימה ביותר לכל אחד, לפי נתוניו האישיים, אבל ניתן גם לנסות לבד ולהרגיש מה טוב: שעורה? שיפון? כוסמת? כוסמין?

אולם גם הוצאת שלושת סוגי הפחמימות המצוינים לעיל מן התפריט תביא לתועלת מרובה.

במקביל, נוסיף כמויות גדולות של ויטמין C, שהוא תרופת הפלא היעילה ביותר נגד חידקים. לגבי המינון: עם השנים, הולכים החידקים והופכים לאלימים. (הרפואה הקונבנציונאלית הוציאה משימוש את מרבית סוגי האנטיביוטיקה הישנים, כי החידקים התרגלו אליהם, והם אינם משפיעים עליהם עוד.) בעקבותיהם, גם המינון הטיפולי של ויטמין Cהולך וגדל. כיום אני ממליץ למטופלי על מנה של 1500 מ”ג כמנה טיפולית. בתקופה הראשונה יש לצרוך בכמויות גדולות, לפי הצורך המותאם למטופל.

השילוב של תזונה המרעיבה את חידקי הפילורי, עם ויטמיןC  שעוזר למערכת החיסונית להילחם בו, מביא בדרך כלל להדברת החידק תוך תקופה לא ארוכה, והפעם – תהיה זו, בעזרתו יתברך, הדברה סופית ומוחלטת, כך שהמאמץ בהחלט משתלם.

ועדיין, ההנחיות התזונתיות מותירות אותנו בחיפוש נואש אחרי מה שמותר… האם יש לרעוב בתקופת הטיפול?

לרעוב? מה פתאום?

הנה תפריט לדוגמה:

בוקר:

לחם שעורה או שיפון, או שעורה ושיפון מעורבים, או כוסמין.

ביצה, מוצרי צאן.

ירקות חיים

מוצרי חלב פרה מומלצים רק לנשים במצבים מיוחדים.

שקדים לקינוח.

צהריים:

עוף או דג (האם אין הורמונים בעופות ומתכות בדגים?- אנחנו שואלים, ונענים, כי הההתערבות הקשה של החקלאות המודרנית בצומח, משמעותית ומזיקה יותר מן ההתערבות בחי. כך שבכל מקרה – העוף והדג הם עדיין הרע במיעוטו.)

ירקות מבושלים

קטניות לסוגיהן – בהתאמה אישית.

כוסמת

ארוחת הערב:

מורכבת ממרכיבים דומים לאלו של ארוחת הבוקר.

בין הארוחות ניתן לאכול ירקות / אגוזים / שקדים / תפוחים / אגסים / תמרים

ולשתות תה ומים מינרליים.

הפוסט להרעיב את ההליקובקטר עד שיחוסל הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כל האמהות (כמעט) רוצות לראות את ילדיהן אוכלים אוכל בריא, שפע ירקות, בשר ודגים וכל מטעמים. רובן גם יודעות, פחות או יותר, מהו אוכל בריא, וגם לומדות על כך עוד ועוד, כל הזמן.

אז למה בבתים רבים הילדים אוכלים רוב היום בייגלאך וביסקוויטים, מארוחת צהריים הם לוקחים לעצמם, בצניעות מופלגת, את תפוחי האדמה והאטריות, ואת כל השאר משאירים באדיבות לאחרים, וכמובן – שותים פטל?

 – זה קשור בכמה מעצורים מובנים בתוכנו, שעוצרים אותנו מלבצע את תהליך הגמילה המשפחתי והנפלא הזה, שאנו כל כך רוצים בו.

בואו נכיר את המעצורים הללו, וננסה להסירם מעל דרכנו.

מעצור מספר 1: “הם לא יאכלו כלום.”

“הם לא יאכלו כלום. אני אומרת לך. כבר ניסיתי פעם.” 

“הם פשוט יקומו מהשולחן וכל האוכל ילך לפח.”

“הם לא יהיו מסוגלים להתרכז ב’חידר’… הם יהיו עצבניים כל אחר הצהריים… הצילו! הם ילכו לישון רעבים!”

ה”אידישע מאמע”, ולא משנה מהי השפה השגורה על שפתותיה, נצפית בכל הקלאסיקות כשהיא רודפת אחרי ילדיה עם ה’ביס’ האחרון. היה זה רבן גמליאל שברך את בתו עם הולדת בנה: “שלא יחדל אוי מפיך”, ולשאלתה פרט איזה ‘אוי’: “אוי לא אכל בני, אוי לא שתה בני…” מני אז, גונחת כל אם יהודיה:  “הוא לא אכל מספיק”, “אוי, הוא לא שתה”, או לחילופין: “הוא לא יאכל את האוכל הזה. אני אומרת לך, הוא לא יאכל כלום…” 

אז כשמדברים על מעבר למזון בריא, על גמילה משפחתית מפחמימות ריקות, על החלפת הפתיתים והפסטה במשהו שווה יותר, וערטול הארונות מבסקוויטים ובייגאלאך לשעות חרום מורעבות – עולה החרדה האימהית הנצחית הזאת במלוא עוצמתה. 

מחד, האם היא המתיצבת ראשונה במערכה, נכונה לעמול ולטרוח שעות ארוכות במטבח למען בריאותם של עוללי טיפוחיה… מאידך, הדאגה שמא “הם לא יאכלו כלום, הצלחות תשארנה מלאות…”, או: “אם נוציא את השתיה המתוקה מהבית, הוא פשוט לא ישתה”… – משתקת אותה ממש.

אז כמו כל שינוי בעולם, גם כאן עיקר התהליך הוא השינוי הפנימי, החשיבתי, זה המתבצע במסתרים, הרחק ממדדי התוצאות. 

בואו ננסה לנטרל את הדאגה הזאת. שימי לב למשפטים הבא:

ילדים מטבעם רוצים לאכול.

ילדים שאינם רוצים לאכול – אין טעם להכריח אותם.

ונסביר:

אם רוצים לראות תגובות טבעיות של ילד בריא, ניתן להתבונן בתינוק בריא. יש תינוקות שנלהבים מאד לנסות טעמים חדשים, יש מהם חששנים יותר בטבעם – אבל תינוק בריא יאכל, בסופו של דבר אוכל בריא.

מה שקורה במהלך השנים הוא, שהאיזון העדין והבריא הזה מופר. הבעיות הפוגעות בתהליך עלולות להתפתח בכל גיל, גם בינקות ממש. הנושא הזה הוא חשוב ורחב מספיק כדי לפרנס מאמר שלם. נציין בקצרה שהחסימות עלולות להיות גופניות (אנמיה, הליקובקטר פילורי, או אפילו מחלת חום שבדרך), נפשיות (דינמיקות משפחתיות לקויות, מאבקי כח, ועוד), ועלולות להיות נעוצות בניסיון העבר (כשהכריחו את הילד לאכול בשעה שגופו שידר דחיה – מוצדקת – לאוכל).

לפיכך,כאשר מכריחים ילד לאכול – או שמתאכזרים אליו (כי הוא צודק שהוא לא מסוגל ולא מתאים לו לאכול כעת), או שיוצרים אצלו את בעיית האכילה של מחר (ובעצם, זה סוג אחר של התאכזרות).

מהי המסקנה לענייננו?

כנפי תפקידנו האימהי סוככות על מזונו של הילד עד הרגע בו הוא נוחת בצלחתו. מרגע זה ואילך – ככל שנדע פחות אם הוא אכל או לא אכל, כן ייטב לכל הנוגעים בדבר.  פשוט חבל על ילדי ישראל הטהורים, הנאלצים להתאמץ כל כך לשבוע בחשאי, ובד בבד להשאיר את אמהותיהם מכרכרות סביבם בדאגה…  וכמובן, עוד יותר עצוב לחשוב על אותם ילדים הנאלצים לרעוב לגמרי למען אותה מטרה…

לא שזה רע שילד מרגיש שאמא מאד מאד דואגת לו. אבל לא בטוח שהדאגה הזאת צריכה להתבטא דווקא בריצה אחריו עם ה’ביס’, במיוחד לאור ההשפעות המזיקות שלה לטווח הרחוק.

ילד בריא, בכל גיל, יודע מתי הוא זקוק לאוכל. והיות שאכילה היא אחת מתענוגות החיים – הוא גם מעוניין לאכול. אם זה לא כך, אף שלא תמיד הדבר תואם את התכניות שלנו. ילד בריא – בסוף יאכל. כמה שדרוש לו באמת. ולעומת זאת, אם אנו גורמים לילד לאכול כאשר הוא אינו מרגיש צורך בכך, אנו מניחים את התשתית לבעיות האכילה של השנים הבאות, משום שהוא מתרגל לאכול בלי קשר לצורך הפנימי שלו, ובכך נפגע מנגנון ויסות התאבון התקין בגופו.

אז איננו מתכוונים שתפתחי בבית קיוסק פתוח 24 שעות ביממה, שיותאם באופן מושלם לצורכי הרעב המתעוררים (ולצורכי המשחק הבלתי ניתנים להשתקה, ולו זמנית) של כל ילד. ילד מסוגל בהחלט – וחשוב שיצליח – להרגיל את עצמו לזמני ארוחות מסודרים. אבל שום דבר לא קורה אם ילד לא אכל בצהריים, וישלים את החסר בארוחת הערב. 

ומה קורה כשהוא מיילל בארבע, בקול מעורר חמלה ש”הוא רעב”? – עצור! את לא שולפת ביסקוויטים! אין שום סיבה שהוא יאכל את ארוחת הערב או את ארוחת הצהריים של מחר, אם ניסיון החיים שלו ,יחד עם החוש העסקי המולד, מאותתים לו שזה על חשבון הביסקוויטים של ארבע.

בשביל זה יש פירות במקרר, ובעזרת ה’, בשבילך חמוד, נתחיל היום את ארוחת הערב ברבע לשש במקום בשש, כי אתה כל כך רעב…

ומה אם הוא בכלל לא מודע או לא מודה בסיבה שגורמת לו להיות עצבני ולהתכתש עם כל מי שזז בבית? – ובכן, זו אכן בעיה הפותחת לדיון סוגיות עמוקות של צדק עולמי (למה אני, או אחים שלו, אמורים לסבול מזה שהוא לא אכל?…) אבל, זה יכול לקרות גם לילד שלא ישן מספיק בלילה מסיבות שונות, או שהוא קצת מצונן או אלרגי… 

ההבדל הוא שאת, אמא שלו, בתוכך פנימה, עדיין נושאת את מטען האשמה עליך: “יה, עכשיו הוא רעב, מסכן”… אז זהו שלא, הוא לא מסכן. הוא בחר, ואת מחיר הבחירה שלו הוא משלם. (גם ילד בן שלוש עושה את הבחירות שלו, וכל זמן שאין מדובר בסכנה ממשית, ניתן לו לשאת בתוצאות שלהן.)

הרבה יותר מסכן הוא ילד, שאמו מטילה על שכמו את משא האשמה שהיא עצמה לא עומדת בו: 

“את רואה? הוא גומר אותי הילד הזה, כל יום הוא סיוט מחדש. כמה התחננתי לפניך בצהריים שתאכל? הא, כמה? הזהרתי אותך שעד ארוחת ערב אין כלום. עשית לי טובה גדולה שלקחת לפה עוד שני ביסים, ועל כל ביס שילמתי לך בשתי משבצות שוקולד. ועכשיו – אתה רואה? תראה איך אתה רעב עכשיו. אף אחד לא יכול להסתדר אתך. טוב, קח לך לפחות כמה בסקויטים, שלא תצום לי עד הערב…”

כך גם לגבי שתיה, סוגיה כאובה בימים לוהטים אלה, במיוחד אצל ילדים מסוימים, שזכו לאימהות מסורות ודואגות במיוחד. דומה שהן מוכנות להגיש לילד אפילו דלי של צבע אקריליק אדום – ובלבד שהוא ישתה.

מה אפשר לעשות? – הפכי את אפשרויות השתיה זמינות ובהישג ידו של כל ילד (לפעמים הם לא מגיעים לברז, או לכוסות), אפשר גם להזכיר להם, כלאחר יד, או במחוה שכולה תשומת לב – לשתות, כי אתה אדום לגמרי, וכל כך חם היום… אבל צריך להיות ברור לגמרי, שהוא אוכל ושותה לא בשבילך – אלא בשבילו, ושום אבן לא נגולה מעל ליבך למראה פיו הלועס או הגומע. בוודאי שהאיום שהוא לא ישתה לא גורם לך להשקות אותו במה שאת מאמינה שהוא בעצם רעל במינון נמוך, ומזיק לו.

שום דבר, על אחריותנו, לא קורה אם את מנהיגה בבית שינויים קולינריים שאת מאמינה בהם, ואם חוש הטעם של מבוגר משתנה תוך שבועות ספורים (תנסי!), לא כל שכן חוש הטעם הצעיר והבריא של ילדים. רק צריך לדעת איך להנהיג שינוי, וזה מוביל אותנו למעצור השני.

מעצור מספר 2: שינויים יעוררו ריאקציה

“אני באמת לא מעונינת לריב עם ילדים על אוכל, והתהליך הזה, של השינוי, שמעניין אותי מאד, ואותם – הרבה פחות, נראה כהתעמתות נוספת, ממש באותו נושא.

בכלל, אני פוחדת מתסמונת הבית הבריא, שילדיו מחפשים כל הזמן ממתקים אצל השכנים…

איך מחוללים את השינוי, בדרך של “בעד” ולא של “נגד”?”

– אכן, שאלת חכם חצי תשובה: כמו בכל תהליך של שינוי, גם בתהליך המשפחתי יש “עשה” ו”לא תעשה”, אלא שבתהליך המשפחתי ה”עשה” הרבה יותר דומיננטי ובעל השפעה, וה”לא תעשה” נוגע בעיקר לדברים שיוצאים מהצריכה הביתית, בלי לשוח אודותם כלל. פשוט קביעת מציאות, שמוטב לעשותה בדרך האגבית ביותר שתוכלו למצוא.

אל דאגה! ילדיכם לא יפתחו כל חסכים או צלקות ילדות, מכך ש”רק אצלנו לא היו תמיד ממתקים בארון.” ישנם דברים רבים בחיים שלילדיכם אין ולאחרים יש. ישנם גם דברים רבים אחרים שלילדיכם יש ולאחרים אין. מתוכם תתפתח מצוקה ותחושת חסר רק באותם מקרים שבהם אתם מרגישים שהילד מסכן, ושחסר לו משהו. בכל המקרים בהם אתם רואים בכך דבר פשוט ומובן, הילד יתיחס אל הנושא כאל חלק מנתוני החיים הייחודים לו.

אני בפרוש לא מבטיחה שהוא לא ישמח על הזדמנות בה מוגש לשולחן לחם לבן במקום לחם מלא. למען האמת הוא ישמח עוד יותר אם תגישו בכלל ופלים לארוחת הערב… וזה לגמרי לא אומר שהוא חווה מצוקה בשל כך שהוא ניזון באופן קבוע מלחם ולא מוופלים.

נכון, ישנם מקרים של הקצנה קשה ביותר, שלא נתנה מקום לשום חריגה מפנקת, אף פעם, ושהעמידה ילדים במצב של שונות קיצונית ובולטת בתוך החברה, וילדים אלה אכן חוו מצוקה, לעיתים. אבל בית שבו יש ממתקים לכבוד שבת, ופעם בשנה, לכבוד סוכות, נניח, חווים אפיה משוחררת, עם מרגרינה וריצ’קצפת. ושבכלל, הכל הולך בגמישות מתבקשת, ולא חוטפים לילדים בהיסטריה ממתק שקבלו מתוך הפה – ובכן, בבית כזה ילדים אינם מפתחים מצוקה הקשורה במזון הבריא שהם זוכים לאכול.

הם כן – מפתחים נפש בריאה בגוף בריא, ומקבלים את אחת המתנות החשובות ביותר שיכולה אם לתת לילדיה: בסיס בריאותי איתן, שילווה אותם משך כל חייהם.

להלן שינויים קטנים שתוכלו להכניס לחיי הבית. לא הכל, לא בבת אחת. בחרו לכם בשינוי אחד או שניים לכל חודש. ההשפעה הנרחבת והבלתי מודעת שיש לכל שינוי קטן על חיי הבית, ועל הרגלי האכילה של הילדים – מפליאה ממש. 

אוכל לספר לכן, כי בתקופות של עומס, בהן אינני מספיקה לאפות לחם לימות החול, והילדים אוכלים במשך השבוע לחם לבן (“לחם מלא מהמכולת? – פוי”…) – כמות הירקות הנאכלת בארוחת הערב יורדת באופן משמעותי. זה מדהים, אבל זה כך. שלא לדבר, שכל בני הבית, הקטנים עם הגדולים, מסתובבים בתקופות אלה כתרנגולות מורעבות, המחפשות כל העת במה לנקר… מה שלגמרי לא קורה בתקופות של תזונה מאוזנת ובריאה.

• • להחליף את הקמח הלבן בקמח מלא 70-80%, שהוא לבן בצבעו אך טעמו שונה. הילדים לא מבחינים בהבדל, אך מתרגלים, מבלי משים, לטעם. אין סוף גיוונים אפשריים ללחמניות של אמצע השבוע, והכי ‘כיף’ – כשהילדים מכינים אותם בעצמם, ובמו ידיהם מחביאים את ה”הפתעות” בלחמניות. בהמשך יוכל להגיע גם קמח עשיר יותר בסיבים תזונתיים (100%).
  • להוציא מהבית את כל הממתקים, החטיפים, הבייגלאך, הביסקוויטים והבמבה באמצע השבוע. ממתקים – רק לשבת.תופתעו לראות את מגירת הפירות מתחילה להתרוקן. אגב: אין שום צורך בריאותי, תזונתי או אחר, בביסקויטים אחר הצהריים. זהו ‘משולש ברמודה’ הביתי שלכם, לתוכו נבלע תאבונם הבריא של הילדים. 
  • להוציא את השתיה המתוקה מהבית. רק תחשבו שהילדים שלנו שותים רעל במקום מים חיים… גם המטבח יהיה הרבה פחות דביק. לילדים שמתקשים בשינוי, ניתן להכניס לתקופה מוגבלת תרכיז מיץ טבעי 100% (בהמשך, הוא יהיה ‘עונג שבת’ בלבד). על מנת לאפשר תהליך של גמילה, מומלץ להגביל את שתית המיץ לשתי כוסות ליום בלבד. את לא סופרת. מה פתאום? כל ילד סופר לעצמו. 
• אין ארוחה בלי ירקות! לא אוכלים? – בעיה שלהם. אבל מה? מנת הירקות יכולה להפוך למנה של תשומת לב. בגיליון הבא נעסוק אי”ה בהרחבה בשילוב הירקות בסדר היום התזונתי – משפחתי.

מעצור מספר 3: מה נותנים לילדים בבוקר?

אז קודם כל: מה לא נותנים להם. לא נותנים להם שקית לא של בייגלאך, לא של ביסקוויטים ובטח לא של וופלים. כל בוקר כואב לי הלב מחדש, לראות את הילדים המטופחים הללו, שרואים שאם אוהבת השקיעה בהם את כל ליבה הבוקר, והם מחכים להסעה, בפאות מסוסלות ומבריקות, בבגדים תואמים ומושלמים – ועם שקית של… ביד.

לא חבל, אמא? 

את בטוחה שהוצאת את הילד שלך ל’חידר’ הכי מוכן שאפשר ליום לימודים פורה. 

האם ידעת כי בעוד שעה לכל היותר תרד רמת הסוכר בדמו, לאחר שעלתה באופן כה דרסטי מיד על הבוקר, והוא יהיה רעב, ויותר מזה: עצבני וחסר ריכוז ומנוחה. המלמד יגער בו, מסכן. מה הוא אשם? 

ואת עוד חשבת שאת מונעת בכך את הרעב הזה, וכל כך השתדלת לא לשכוח לצייד אותם…

האם ידעת כי גופו הקטן והמתפתח של הילד משווע בשעה זו, של תחילת יום חדש על מכלול מטלותיו, למנת תזונה טובה, לוויטמינים, למינרלים, לכל מה שיתן לגופו לגדול, למוחו לחשוב ולהתפתח – והביסקוויטים הללו הם כמים מלוחים לצמא. מה הם נותנים לו, בעצם, מלבד קלוריות ריקות והרבה סוכר ושומן רווי (מרגרינה, בלע”ז)?

האם ידעת כי ארוחת הבוקר הקלה – כבדה הזאת, מניחה כבר את התשתית לילד של אחר הצהריים, שלא ידע מה חסר לו, ורק יבקש ממתק ועוד ממתק?

האם ידעת שגם הקורנפלקס, ושאר דגני הבוקר המכריזים באזנינו בקולי קולות מעל מדפי המרכול את כל רכיבי התזונה שהוספו להם – אינם אלא אשליה אחת גדולה, מפני שלפני כל הויטמינים, הם מהווים פצצת סוכר שהגוף הקטן פשוט מתקשה לטפל בה בלא נזקים נלווים?

אז מה? מה אפשר לתת להם בבוקר?

להלן מספר פתרונות, בהשקעה רבה או מועטת, תלוי בזמן ובאפשרויות העומדות לרשותך:

חיתוכי פירות – פשוט: שקית עם רבע תפוח, כמה ענבים ושזיף. מה יותר קיצי, מרענן ונפלא מזה? וזוהי באמת, ארוחת הפתיחה המומלצת ביותר, לטובת מערכות הגוף השונות, לבוקר חדש (אל תשכחי להכין גם לעצמך שקית אחת. היא תיטיב עם הבוקר שלך הרבה יותר מכוס הקפה המסורתית.)

פירות יבשים ואגוזים – ילדים ש”סתם” פירות אינם מעוררים את תאבונם, ישמחו לגלות בשקית תמר בדוקה, משמש מיובש וכמה חמוציות, למשל. מומלץ להוסיף גם שקדים מספר, לא קלויים כמובן, שיאריכו מאד את הטווח של תחושת השובע, ויהוו גם תרומה נכבדת של סידן (בלי שום השוואה לכוס השוקו, שגם אם יש בחלב שבה מעט סידן שיכול להיספג – הקקאו והסוכר שודדים אותו לגמרי.)

עוגיות בריאות על בסיס קמח מלא וקואקר– הקואקר – שבולת השועל, הינו פחמימה המצטיינת בפרוקה האיטי, במלאי הויטמינים הזמינים שבה, ובתחושת השובע שהיא מעניקה לאורך זמן. אפשר גם להעשיר בשפע רכיבים עתירי בריאות. קחו מתכון לדוגמא:

עוגיות בריאות

3 כוסות קואקר

1 כוס קמח מלא

1 כוס סוכר חום

1 כוס שמן

1 שקית אבקת אפיה

1 שקית סוכר וניל

4 ביצים שלמות

מעט קינמון

להעשרה: צימוקים / אגוזים/ שקדים / קוקוס / חמוציות / שוקולד צ’יפס משוקולד מריר מעולה (פחות אידיאלי לבריאות, כמובן, אבל אם מדובר בשוקולד מריר מסוג טוב, המכיל אחוז גבוה של מוצקי קקאו, ובמיוחד אם העוגיות מיועדות לילדים – זה בסדר.)

הוראות הכנה:

• לערבב בקערה גדולה שמן וביצים.
• את כל החומרים היבשים לערבב בתוך שקית, ולהוסיף לקערה.
• לאחד את התערובות, וליצור כדורים ביד
• לאפות כ-18 דקות.

שקית של גרנולה ביתית – אל תתפתו לגרנולה התעשייתית. היא אולי טובה יותר מוופלים, אבל גם בה יש שומן רווי ומחומצן, סוכר, ושאר מרעין בישין.

בקלי קלות, הכינו גרנולה ביתית בתנור שלכם, ושדרגו אותה, מידי בוקר, בהפתעות חדשות:

גרנולה ביתית נהדרת

• בבית טבע או בחנות קטניות, רכשו גרעיני שבולת שועל שלמים (מה שנקרא: קואקר עבה), לפי משקל. זו אופציה זולה ומוצלחת בהבדל ניכר ממה שנמכר במרכולים.
• בררו (כמו אורז) ושטחו בתבנית גדולה, מרופדת בנייר אפיה. 
• בכוס או צלחת עמוקה, ערבבו שמן קנולה ודבש – לפי הטעם. (לילדים שרגילים עדיין לטעם מתוק, ניתן להוסיף לתערובת גם סוכר חום כהה.) כמו כן, ניתן להוסיף לתערובת כף קינמון ו/או תמצית וניל, לפי הטעם האישי. הכמות: כוס לחצי ק”ג של קואקר.  
• שפכו מעל הגרעינים שבתבנית, וערבבו היטב.  
• הכניסו את התבנית לתנור מחומם ל-180 מעלות.
• שימו לב לשלב הבא, כי הוא סוד ההצלחה של גרנולה רכה וגם פריכה: על קרקעית התנור, או בתוך תבנית ריקה שתכניסו לשלב התחתון, שפכו כוס מים, או יותר (לפי הכמות). האפיה המוצלחת ביותר של גרנולה היא בתוך אדים. רק בדקות האחרונות של האפיה, טוב שהאדים נגמרים, והגרעינים משחימים מעט ומקבלים פריכות.
• אם שטחתם בתבנית כמות גדולה של גרעינים יש לערבב במהלך האפיה, על מנת שהגרעינים כולם יאפו היטב.
• לאחר כמחצית השעה, כשהגרעינים מקבלים צבע זהוב יפה, הוציאו מהתנור.

גיווונים לגרנולה:

את רוב הגיוונים המעשירים את הגרנולה, בטעם ובבריאות, מוטב להוסיף לאחר האפיה, שכן האפיה גורעת מערכם התזונתי. קוביות תפוחים – נוסיף ברבע השעה האחרונה.

יש לי יום יום גרנולה – בטעם חדש ונפלא:

יום ראשון: שקדים גרוסים וצימוקים

יום שני: קוביות תפוחים וקינמון

יום שלישי: חמוציות וגרעיני חמניות

יום רביעי: קוביות פירות יבשים: פאפיה, משמש מיובש, ועוד…

יום חמישי: קוקוס וקוביות קטנות של פירות קיץ טריים (מרטיב את הגרנולה, ונותן לה טעם שונה ומיוחד. יש להוסיף ממש לפני הההגשה.

יום שישי: מגוון אגוזים (מאלו שנקנו לשבת..)

ובשבת (- נרשה לעצמנו): שוקולד צ’יפס משוקולד מריר מעולה, עם קוקס ו/או אגוזים.

אפשר, כמובן, ליצור שילובים שונים ומפתיעים, לפי הטעם, היצירתיות, ומה שקיים במזווה…

רותי, המסגרת אמורה להיות אחת. בגלל התבליטים הן הפכו לכמה, ולא היה לי זמן לחפש פתרון.

בכל הנוגע לשינויים – בעיקר כאלה שאנו רוצים לבצע באחרים… שם המשחק הוא: תהליך. 

מכירות את האמא שקמה בקר אחד במצב רוח בריאותי, ובפרץ של התלהבות  בריאה (מאד) היא       מול עיניהם הטרוטות של משהלה ושרהלה, שנמצאים עוד ב     , היא מטיחה      ובנדיבות היא מבטיחה גם לצהריים    

אתם לא הייתם רצים למצוא מחסה בצל הביסקויטים המוכרים והבטוחים?

לילדים יש חישנים מפותחים מאד, כידוע. בלי ללמוד בשום מכללה על אנרגיות הוליסטיות ועל חדירה לתת מודע, הם יודעים מצוין לאבחן מה אמא רוצה מאד שהם יאכלו, ואם כך, החוש הדיפלומטי הצעיר                   

הפוסט כבר בלי מתוקים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

אבל ישנה אופציה אחרת – עם מעט השקעה ויצירתיות תוכלו להכין בעצמכם גלידות מבריאות וטעימות. סביר להניח שאחר אכילת גלידה מתוצרת בית – לא תרצו לחזור לגלידות התעשייתיות!

המעדנים הקפואים שנציג לפניכם כאן עדיפים לאין שיעור על הגלידות והשלגונים התעשייתיים. הם מכילים כמות סוכר מופחתת, ויתר מרכיביהם טריים וטבעיים, ללא חומרים כימיים או מלאכותיים. 

אין ספק שישנה עדיפות במציצת שלגון ביתי כזה, על פני המים המוקפאים עם צבעי המאכל והסוכר שקונים בקיוסק.

גלידת בננה-שוקולד

מתוך הספר: התחדשות ב‘ – מתכונים והדרכה בתזונה נכונה במצבי בריאות ומחלה

המצרכים:

5 בננות

1 כף אבקת חרובים או אבקת קקאו איכותית

מעט דבש לפי הטעם

מיץ לימון

1 כף ממרח שקדים “שקדייה”

מעט מים

אופן ההכנה:

ערבבו את החומרים במעבד מזון עד קבלת מרקם אחיד, והעבירו לקערה.

אפשר להוסיף אגוזים קצוצים וצימוקים ולערבב בכף.

הקפיאו בכוסות או בתבנית של קוביות קרח.

באותו אופן ניתן להכין גלידת בננה-וניל. פשוט החליפו את אבקת החרובים/קקאו בשקית אחת של סוכר וניל.

הפוסט קפוא, מתוק ובריא- גלידת בננה-שוקולד הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

לא שאני נגד ימי חופשה מהעבודה. אבל היה יותר טוב לנצל אותם לנופשים וטיולים, מאשר לשכיבה מותשת במיטה עם מדחום וטישיו צמודים. 

כמה עובדות מעניינות על מחלות חורף, ופרקטיקה בצידן:

מחלת חורף היא דרך של הגוף להגיע  לבריאות.

במשך כל השנה אנחנו צוברים רעלים בגופנו. כשמצטברת מסה קריטית של רעלים- הגוף נחלש, ואיתו נחלשת המערכת החיסונית. גם שינויי מזג האוויר בחורף הופכים אותנו ליותר פגיעים. אז פתאום הוירוסים והחיידקים (שנמצאים סביבנו כל השנה), מצליחים להתנחל באף, באוזן, בסינוסים, בגרון או בדרכי הנשימה. מערכת החיסון שמזהה את ההתנחלויות המזיקות, יוצאת למלחמה על מנת לפנות את הפולשים.

לאזור המלחמה קוראים דלקת. באזור המלחמה יש אודם, נפיחות, רגישות,  כאב וגודש ליחה. כל זמן שהמלחמה נמשכת, אנחנו סובלים מתסמינים.

שימו לב שכל תסמיני מחלות החורף מכוונים להיפטר מהפסולת והרעלים שבגוף:

הנזלת מוציאה איתה פסולת ממערות האף;

השיעול מוציא איתו כיח עם פסולת מדרכי הנשימה;

החום שעולה גורם להזעה ולשחרור רעלים מומסים בזיעה;

הרבה פעמים יש שלשולים או הקאות שמפנים פסולת ממערכת העיכול;

במקביל אנחנו חלשים וחסרי תיאבון. כך הגוף מאותת לנו: ” שכב ואל תפריע!!!

כל האנרגיה מופנית למלחמה של מערכת החיסון ולפינוי הרעלים מהגוף.

רק לאחר שמערכת החיסון מנצחת והפולשים סולקו, הגוף מרפא ומשקם את אזור הדלקת. פתאום חוזרים החיוניות והתיאבון. פינינו מסה קריטית של רעלים, ואנחנו יותר “נקיים” ובריאים ממה שהיינו לפני שחלינו. 

פרקטיקה:

בואו נעזור לגוף לעשות את מלאכת ההגנה ופינוי הרעלים, ולא נפריע בדרך.

חליתם? אתם עייפים ומרגישים לא טוב? עולה לכם החום? 

• הקשיבו לגוף!!

דבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות זה לבלוע אקמול או אנטיביוטיקה וללכת לעבודה. הגוף מתקשה לגייס את האנרגיה הדרושה להחלמה כשאתם מתרוצצים ומשקיעים אנרגיה בעבודה. גם הכנסתם תרופות כימיות שמגדילות את מאגר הרעלים שהיה שם ממילא. אותו מאגר רעלים שבגינו הגוף נחלש והמחלה פרצה…

יש לכם נזלת? שיעול? שלשול? 

הגוף מנסה לפנות פסולת. עיזרו לו בפעולתו.

קנחו את האף לטישיו , ואל תמשכו את הנזלת פנימה.

השתדלו לירוק את הכיח החוצה כשאתם משתעלים.

תנו לחום לעלות (עד גבולות סבירים שתיכף אפרט) כדי לעודד את ההזעה.

כל תרופה שמייבשת ליחה, סירופ נגד שיעול, טיפות אף, תרופות להורדת חום- מבצעים דיכוי של מאמצי הגוף לפנות רעלים ולהבריא. 

מי שמרבה להשתמש בתרופות אלה עלול למצוא עצמו “מושך” את המחלה זמן רב, או חולה שוב ושוב לאורך החורף. 

חום עד 39 מעלות עוזר למערכת- החיסון להילחם בזיהום.

בטמפרטורה של 39 מעלות, מערכת החיסון נמצאת בשיא הכושר: חיילים חיסוניים מתרוצצים בכל רחבי הגוף ומאתרים נגיפים וחיידקים. הצבאות החיסוניים (תאי הדם הלבנים) משכפלים עצמם ומייצרים עוד ועוד חיילים למשימה. 

לעומת זאת החיידקים לא חשים בנוח בטמפרטורה גבוהה. הם נהיים איטיים, חלושים וקל יחסית למערכת החיסונית להשמידם. 

פרקטיקה: 

בואו נעודד את החום.

לעיתים החום עולה אך לא מספיק לייצר הזעה. במקום לרוץ להוריד את החום, בואו ננסה להעלות אותו עוד קצת. ברגע שנתחיל להזיע, תהיה ירידת חום טבעית, שמסמנת גם את ההחלמה הקרבה. כמה שיטות להעלות חום:

• אפשרות אחת היא להיכנס לסאונה (שימו לב מנויים בחדרי כושר- ברבים מהם יש סאונה). שותים הרבה מים לפני הכניסה, יושבים בפנים רבע שעה ו”מזיעים החוצה את המחלה”. מתעטפים היטב בבגדים לפני היציאה החוצה. 

בתקופה בה הייתי מנויה בחדר כושר עם סאונה, לא חליתי בכלל. כל התחלה של הצטננות היתה מסתיימת באותו יום בסאונה ולמחרת הייתי קמה בריאה לגמרי. 

• שיטה ביתית היא להעלות חום באמצעות שתיית תה חם ומייזע. מכינים חליטות רותחות של אכילאה, טיליה (תירזה) או מנטה, שותים בישיבה במיטה, נכנסים מתחת לפוך ומתחילים להזיע. 
• עוד שיטה ביתית משדה ההידרותרפיה (טיפול במים) ומתאימה גם לילדים: מחממים את חדר השינה. מתפשטים בחדר החם ומשפשפים באופן נמרץ את כל הגוף בספוג ישן או ליפה סחוטה עם מים קרים. כיוון השפשוף הוא מכפות הרגליים מעלה כלפי הבטן, ומכפות הידיים פנימה כלפי החזה. מבלי להתנגב, מתלבשים בשתי שכבות על העור הלח. נכנסים למיטה ומתכסים בפוך. הגוף ישלח זרימת דם מוגברת לכיוון העור הקר כדי לחמם אותו, ותתאפשר הזעה.
• 

מתי כן חשוב להוריד חום?

• כשילד מפרכס , אפילו בחום יחסית נמוך- מורידים את החום ומגיעים לחדר מיון .
• כשהחום עולה ועולה לכיוון 40 מעלות ולא נעצר. היות ו- 42 מעלות זה חום מסכן חיים, אנחנו לא לוקחים סיכון. במיוחד יש חשש כשהחולה אפאטי, לא מגיב. במצב כזה צריך לתת תרופות להורדת חום, ואף לטבול את הגוף באמבט פושר כדי להוריד את החום במהירות. 
• בכל מצב אחר מספיק “להשגיח על החולה” , לשתות הרבה ודוקא לעודד את ההזעה. 

דעו שאין תרופה תמימה, גם אלה שנמכרות ללא מרשם וניתנות באופן חופשי למבוגרים וילדים.  אקמול בכמות גדולה עלול לגרום נזק לכבד. 

שימוש בנורופן ואדוויל לאורך זמן מסכן את הקיבה ביצירת כיב ודימום פנימי.

כמה וכמה אנשים בישראל אשפזו עם דיכוי חמור ומסוכן במח העצם עקב שימוש באופטלגין.  

ואם נחזור לעניין המהותי- עליית החום הינה חלק מחוכמת הבריאה שבאה לידי ביטוי בגוף. אותה חוכמה שעוזרת לנו להילחם בפולשים ולשמור על החיים. אותה חוכמה שמפעילה מנגנונים ע מנת להפטר מפסולת ורעלים. 

‘ונשמרתם מאד לנפשותיכם’ זה גם למנוע מחלות, וגם להתנהל נכון ובדרך הטבע כשכבר חולים. 

עוד כמה הנחיות איך להתנהג בזמן מחלת חורף:

1. להשתדל להשאיר חלון מעט פתוח. יש חשיבות לאיוורור החדר. אם קר בחוץ, להעביר את החולה לזמן מה לחדר אחר, לאוורר את החדר היטב ולהחזיר את החולה לחדר מאוורר. 
2. כשחולים, יש לשתות הרבה נוזלים. מים, חליטות צמחים, מים חמים עם דבש ולימון,  מיצי ירקות ופירות טבעיים.
3. לא חייבים לאכול אם לא רעבים.
4. מזונות המתאימים לזמן מחלה: מרק ירקות, דייסת קווקר/ אורז, שייק ירקות ופירות, לימון, שום, דבש איכותי.
5. מזונות שמעודדים ייצור ליחה: חלב ומוצרי חלב, סוכר, בוטנים ובמבה, סויה, תפוזים, אפרסמון, קוקוס, אכילת-יתר, הרבה אגוזים, הרבה מזון קר וטרי.

בזמן מחלה להימנע לחלוטין. יש לשקול מיעוט במזונות אלה למניעת ייצור ליחה.

1. סוכר מוריד את התפקוד החיסוני ב- 50%. מחקרים שעקבו אחרי מדדים חיסוניים, הראו כשל של מערכת החיסון למשך 6 שעות אחרי צריכת כמות סוכר גדולה. לא להתפתות לתת לילד ממתקים כשהוא חולה. הציעו לו במקומם פרוסות של פירות טריים, גרגרי רימון, פירות ויבשים (לא ממותקים), צימוקים אורגניים

בחודש הבא נרחיב על ויטמינים שעוזרים למערכת החיסון למנוע זיהומים ולהילחם בזיהומים בצורה יותר אפקטיבית. נלמד באילו מזונות הם מצויים, וניתן טיפים לניצול יעיל של ויטמינים מהמזון. נספר למי יש צורך בתוספי תזונה ומתי. 

נחשוף כמה הצעות יעילות לריפוי טבעי וביתי של נזלת, שיעול, דלקת גרוןם, דלקת אוזניים וסינוסיטיס.

אבי- גזונט

הפוסט איך נעבור חורף בריא? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כן, בעוד שבמזרח התיכון היה לחם השעורה לחמם של ההמונים – בארצות אירופה הקרות מילא את התפקיד לחם השיפון, זאת בשל עמידותו הרבה של השיפון לקור. יכול הוא, צמח השיפון, לשכב לו בשלווה לשנת חורף תחת שמיכת שלג עבה, כזאת שתהיה קטלנית עבור חיטת החורף, למשל – ולצאת ממנה עם בוא האביב כשהוא עמוס גרעיני תבואה מלאים ובריאים. כך היו האיכרים באירופה זורעים את שדותיהם בסתיו – ולו גם יהיו אדמות כבול דלות, שהרי כל קרקע טובה לגידול השיפון – רואים את גבעולי השיפון המבצבצים, ומקבלים בברכה את שלגי החורף, שהניסו אותם אל תנור הלבנים הלוהט שבבקתתם הכפרית. בבוא הקיץ, כאשר תהיה החיטה שנזרעה באביב רק בשלבי הנביטה הראשונים – ייתמרו גבעולי השיפון הבשלים למלוא מאה ועשרים הסנטימטרים שלהם, ואיש לא ירעב.

נכון, אין לחם השיפון קליל ועדין כלחם החיטה. אפור הוא, כבד ודחוס, ופליניוס הרומאי, רעהו הנהנתן של טיטוס הרשע, תיאר אותו כ”אוכל עלוב שיש לצורכו רק על־מנת להימנע מגוויעה ברעב”… אבל מהאוכל העלוב הזה ניזונו מיליוני בני אדם, ואפילו כיום, מופיע קמח השיפון כמרכיב חיוני בלחמים אירופאיים רבים, כחלק מתערובת של קמחים – וממש לא מטעמי בריאות. הראו לי, למשל, יוצא גרמניה שאינו מתגעגע ללחם הפומפרניקל המסורתי, שהיה תוצר של גרעיני שיפון, קמח שיפון ושאור בלבד, וארבעה ימי הכנה מוקפדת.

מנקודת ראותם של החקלאים, השיפון הוא אויבה של חיטת החורף. בכוח עמידותו הרבה הוא חודר בקלות באמצעות האבקה לשדה החיטה, ואם אין נאבקים בו הוא עלול להוריד מאוד את ערכו של קמח החיטה, כאשר גרעיני שיפון חודרים לתוכו והופכים אותו לכהה ולדחוס יותר.

ה’אוכל העלוב’ של פליניוס הוא מתנה בריאותית עצומה, ששימרה את בריאותם של תושבי אירופה בחורפים ארוכים וקפואים, נעדרי פרי וירק לרפואה. וכיהודים האוכלים, אכן, כדי לחיות – מעוניינים אנו להכיר את מה שדחה בן אומת הרשע הגאה.

הבחירה המועדפת לסוכרתיים

“השילוב של לחמים קלים המורכבים אך ורק מקמח שיפון מלא – שהם בעלי אינדקס גליקמי נמוך במיוחד – מעניק את המענה הטוב ביותר לחולה הסוכרתי”, כותב ד”ר יוסף קליינמן (ז”ל), מנהל יחידת סוכרת בבית חולים ביקור חולים, במאמר מיוחד.

שני מדדים מרכיבים את התמונה השלמה של השפעתו של מאכל על משק הסוכר בגוף: התגובה הגליקמית – המתבטאת ברמות הגלוקוז (הסוכר) בדם, והתגובה האינסולינמית – המתבטאת ברמות האינסולין המופרש לצורך החדרת הסוכר לתאים.

מחקר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת הרפואי Diabetes Education’ ‘, בחן את השפעת הצריכה של ארבעה סוגי לחמים שונים: לחם מקמח לבן, לחם מקמח מלא בתוספת סודה, לחם דגנים מלאים ולחם מקמח שיפון (פומפרניקל) – על התגובה הגליקמית והאינסולינמית ועל התיאבון בקרב חולי סוכרת מסוג 2 – סוכרת מבוגרים. 

תוצאות המחקר מלמדות, כי לאחר אכילת לחם שיפון (פומפרניקל) התגובה הגליקמית נמוכה באופן מובהק בהשוואה לשאר הלחמים. (P <0.01) (גרף 2), והתגובה האינסולינמית נמוכה בהשוואה ללחם לבן וללחם דגנים מלאים (P < 0.001) (גרף 3).

במחקר נצפה, כי במשך 270 דקות מאז תחילת אכילת לחם השיפון (פומפרניקל) הורגשה תחושת שובע משמעותית ושביעות רצון טובה יותר מאשר לאחר אכילת שאר הלחמים. ממצא דומה תואר כבר במחקר פיני משנת 1999 שנערך באוכלוסייה בריאה. 

בקיצור, אם אתם רוצים חיים מתוקים, ובפרט אם חייכם מתחילים להיות מתוקים מדי… – עיברו ללחם שיפון. 

יתרונות בריאותיים נוספים

גרעיני השיפון ידועים כבעלי תכולה גבוהה של רכיבים תזונתיים רבים. הגרעינים מכילים כמות גבוהה של מנגן, מגנזיום וליגננים. המנגן משתתף בתהליכים הקשורים בפירוק הסוכר, ויש לו תפקיד חשוב במניעת תהליכי חמצון, כלומר ‘החלדה’ של מערכות הגוף. המגנזיום משתתף בתהליכי בניית עצם, בתהליכי הפקת אנרגיה והעברת גירויים עצביים. הליגננים הם רכיבים פנוליים צמחיים מועילים. מחקרים אפידמיולוגים מראים כי לליגננים השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול, על מניעת לחץ דם גבוה, על ירידה בתחלואה של מחלות כלי דם ועל הפחתה בסיכון למחלות ממאירות שונות.

לא לשווא העניק תזונאי נודע ללחם השיפון את הכינוי “הספוג שמקרצף את כלי הדם”.

בנוסף, גרעיני השיפון הם בעלי תכולה גבוהה של חומצת האמינו טריפטופאן, שהיא חומצת אמינו חיונית, אשר ממנה מופק המוליך העצבי סרוטונין. הסרוטונין ידוע כמדכא רעב הגורם לירידה בתיאבון. גרעיני השיפון עשירים גם בסיבים תזונתיים, שצריכתם מסייעת לתחושת שובע ולשמירה על משקל תקין, משפרת את פעילות מערכת העיכול ומפחיתה אף היא את הסיכון למחלות ממאירות.

אין פלא אפוא, כי משתתפי המחקר הראו רמות גבוהות של שובע ושביעות רצון. הם חשו שבעים, הם היו רגועים ומאושרים, ומה עוד צריך מלחם?

אמור לי מהו דגנך…

מה לגבי לחם שיפון, הרב מורגנשטרן?

לחם שיפון דומה מאוד ללחם שעורה. חז”ל כבר קובעים כי השיפון מין שעורה הוא. ואכן, בדרך כלל מי שמתאימה לו שעורה – מתאים לו גם שיפון. 

בעבר הרביתי להמליץ על לחם שיפון, עד שנוכחתי לראות כי בארץ ישראל מתאימה יותר השעורה למרבית האנשים. כיום יש אנשים שבדיקת המטוטלת מראה שלחם שיפון עדיף עבורם, אבל לרוב יוכלו ‘אנשי השעורה’ – כך אני מכנה אותם, לשבוע משיפון, ואף להותיר… מה שמוכיח כי אכן קבלו את צרכיהם התזונתיים.

 

הפוסט שיפון הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

• בלנדר
• מצרכים – כפי שיפורט להלן
• 5 דקות
• רצון להיות בריאים , להרגיש טוב ולהיראות טוב. 

מה נותנת לנו ארוחת הבוקר הזו?

• פתיחה טובה ליום
• כמות מכובדת של ויטמינים ומינרלים- לחיזוק והזנת הגוף.
• כלורופיל (הירוק בעלים)- לטיהור הדם והכבד מרעלים.
• שפע נוגדי חימצון (או בשמם הלועזי – אנטי אוקסידנטים) – להאטת תהליכי הזדקנות, הגנה על כלי הדם, חיזוק מערכת החיסון,  ומניעת סרטן.
• בית מרקחת שלם של פיטוכימיקלים- חומרים טבעיים שמסוגלים למנוע ולטפל בכל סוגי המחלות שנתקלתם בהם: מנזלת ועד מחלות קשות. 

נוגדי החימצון והפיטוכימיקלים צובעים את הירקות והפירות, ולכן העיקרון שלנו יהיה עיקרון הצבעוניות- נשלב צבעים שונים ביחד. 

לכל צבע התרומה הבריאותית שלו, והרקמות בגוף עליהן הוא הכי משפיע.

את הירוק כבר הזכרנו כמנקה רעלים.

הסגול בעיקר מחזק כלי דם, מגן על העורקים מהזקטי טרשת, ותורם לגמישות וחוזק העצמות, הגידים והעור. 

הצהוב טוב לעיניים.

הכתום עוזר לחדש ריריות במערכת הנשימה והעיכול. 

האדום הוכר כמסייע לבעיות ערמונית של גברים, ואף מונע סרטן הערמונית. 

והלבן מיטיב עם הריאות והכבד. 

אנחנו רוצים השפעה מיטיבה בכל הגוף. 

יתרה מזו- לפיטוכימיקלים יש פעולה סינרגיסטית: אחד מעצים את פעולת השני. לכן נשלב את הצבעים ביחד.

זה נכון גם לשייק וגם לסלטים ותבשילים של ירקות- כמה שיותר צבעוני- כך יותר בריא!

ראשית הכנת שייק הבוקר שלנו, היא ההצטיידות. ברשימת הקניות שילבתי דגשים מועילים לכל סוג דם. בררו את סוג הדם של בני המשפחה (או לפחות אלה שישתו את השייק…) וצאו לדרך.

בקניות הבאות, רשמו לכם בפתק את המצרכים הדרושים:

1. נבטים. 

בסופר ובירקני תמצאו בדרך כלל את הנבטים הסיניים (עבים) ונבטי האלפלפה (דקיקים). שאר הסוגים מצויים בבתי הטבע. הנבטים אינם מרוססים ואינם נגועים בחרקים. דרושה רק שטיפה לפני השימוש . 

מועיל לכולם: נבטי ברוקולי

מועיל לסוג O, A- נבטים סיניים (נבטי מש)

מועיל לסוג A, B, AB- נבטי אלפלפה

מועיל לסוג O, A- נבטי צנונית

מועיל לסוג A- נבטי חמניה

1. גרגרי יער קפואים.

בסופרים בדרך כלל יש את המותג ‘בודק’.

בבתי הטבע תמצאו גם את המותג ‘מאמא מרי’ .

יש להוציא את החבילה להפשרה מבעוד מועד. אפשר פשוט בערב קודם להעביר מהמקפיא למקרר, ובבוקר להוציא. לשייק קטן של חצי בלנדר- להשתמש בתכולת חצי קופסה (הכוונה לקופסה 300 גרם של ‘מאמא מרי’. אם יש לכם שקית גדולה יותר של בודק, נא חשבו כמויות בפרופורציה הזו). החצי השני ימתין במקרר עוד יום. 

מועיל לכולם: פטל שחור, דומדמניות שחורות, דומדמניות אדומות, אוכמניות כחולות, אוכמניות צהובות, דובדבנים.

מועיל לסוג A, B, AB- אוכמניות שחורות, תערובת גרגרי יער.

1. עלים ירוקים כהים.

בחרו מבין תרד, עלי מנגולד, קייל

1. שאר ירוקים כמו חסה, סלרי, עלי בייבי, פטרוזיליה וכוסברה הינם מאד מרוססים. אם יש באפשרותכם להשיג גידולי מים (גידול הידרופוני)- הם יתקבלו בברכה בשייק.

עדיף לוותר על עלים עם חומרי הדברה, כי ניזקם גדול מתועלתם. 

בקיבוץ הדתי בארות יצחק , ‘עלי בודק’ מגדלים עלים על מים במתחם סגור, ללא נגיעות חרקים וכמעט ללא צורך בחומרי הדברה. יש רק לשטוף לפני השימוש. העלים בכשרות בד”צ מחזיקי הדת. היצרן אינו משווק לרשתות השיווק אלא רק למפיצים עצמאיים, ובשיווק ישיר לשכנים שמתארגנים להזמנה משותפת. אני ושכני מפתח תקוה למשל, מחברים הזמנות כל שבוע, ואחד מאיתנו נוסע להביא לכולם. 

לברור התארגנות כזו או קיום מפיץ באזורכם, נא התקשרו לעלי בודק 03-9099251.

1. גרגרי צ’יה. נמכר בכל בתי הטבע. 
2. חמאת אגוזים/ שומשום/ בוטנים טבעית. יש בכל בתי הטבע. 

אם אתם קונים חמאת בוטנים מהסופר, ודאו ברכיבים שמכיל בוטנים לבד, וללא תוספות סוכר וחומרים נוספים. 

מועיל לכולם: חמאת אגוזים, חמאת שקדים

מועיל לסוג A,  AB- חמאת בוטנים

מועיל לסוג O, A- חמאת שומשום. חמאת השומשום צרכה להיות משומשום מלא. עוד יותר משובח- משומשום מונבט. 

1. כממתיק: רכז תפוחים טבעי וללא סוכר, למשל: פרי קטיף או B&D

ולהכנת השייק:

ממלאים חצי בלנדר בעלים ירוקים קרועים גס

מוסיפים חצי חבילה גרגרי יער קפואים

חצי חבילת נבטים

כפית גרגרי צ’יה

2 כפות  חמאת אגוזים/ שקדים/ שומשום. בהעדר חמאת אגוזים קנויה, אפשר להשרות 5 אגוזים במים, לשבור ולהוסיף לבלנדר.

אפשר לחתוך פרי העונה לקוביות ולהוסיף. 

לטחון בבלנדר 2 דקות. לטעום ולהוסיף רכז תפוחים לפי הטעם.

הכמות מספיקה לארבעה שוחרי בריאות, או למשוגעים כמוני ששותים לבד את כל הכמות…

לשתות בלגימות קטנות וליהנות מתחושת הבריאות הפושטת בכם…

השייק הזה ישביע אתכם לזמן מה, וכדאי לדחות את ארוחת הבוקר עד לזמן שתחושו שוב רעב. 

מי שזמנו קצר בבוקר, יכול להכין את השייק בכל שעה אחרת ביום.

האופיטמלי זה שתות מייד לאחר ההכנה. אז ריכוז הויטמינים בשיאור. אך אם הכנתם כמות גדולה ואין מי שישתה0 אנא העבירו לבקבוק זכוכית ושימרו במקרר עד 24 שעות.

טיפ אחרון לגבי ניקוי הבלנדר: מייד כשסיימתם למזוג את השיק, שיטפו את הבלנדר במים ושימומ לייבוש. השאריות יורדות בקלי קלות. אם תתנו לבלנדר לעמוד אפילו חצי שעה, השאריות מתייבשות ונדבקות, ואז יש כבר עבודה לשפשף ולנקות את הבלנדר. 

הפוסט שייק בוקר שווה בחמש דקות הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

והתשובה היא כמובן שכן! הוא פצוע וחבול בנפשו בשעה שחבריו גדלים ואצלו כמו עצר הזמן מלכת,  זה כמובן נכון אך ילד עם הורים תומכים ונבונים אשר יודעים להעניק לו את הדימוי העצמי הנכון אזי ללא ספק הוא יגלה בעזרתם להאיר את מעלותיו הייחודיות כך שלא ירגיש נחות ליד בני גילו וכתוצאה מכך גם הם יסתכלו עליו בכבוד ועניין הגודל ייהפך לשולי.

השאלה היא העניין הבריאותי הטהור: האם היעדר גדילה מספקת היא סימפטום או שמה הבעיה ,כלומר האם בנוסף לבעיית הגודל ישנם בעיות נוספות בריאותיות העלולות לצוץ שכן הגדילה האיטית והחסרה נובעת מבעיה עמוקה יותר. 

הרפואה הסינית עונה בצורה ברורה ביותר: אכן כן, בעיית הגדילה הינה סימפטום לבעיה עמוקה יותר.

חוסר גדילה נובע מבעיית חוסר של תמצית חיים ובשמה הסיני ג’ינג. 

   הג’ינג

  ה”גינג”- הגינג  הוא השם המופיע בtcm [הכתבים הקלאסיים הסיניים] של אנרגיית היסוד שבגוף האדם ששמה ידוע כdna הגנום האנושי הגינג מועבר לעובר מהוריו והוא הבסיס להתפתחות.

 גינג חזק יאופיין בחוזק נפשי וגופני,חיסון בריא התפתחות שלד והתפתחות מנטלית ורגשית תקינה ובזיקנה בכבוד.הגינג מחולק לאנרגיית ין\ינג,

 הין שבגינג הוא הצי החומרי ביותר בגוף הוא המופקד על יצירת התמצית המסככת את האיברים,המפרקים והרקמות-יחד עם הטחול והוא האחראי ליצירת תאי הזרע,חלק מתאי הדם,מח העצמות והמח בכלל.

בתוך ינג הגינג, החלק האנרגטי של הגינג שוכן “שער החיים” המהווה משכן לצי המקורי שהינו המקשר בין האנרגייה הזמינה והשמישה בגוף לבין הגינג דרכו שולח הגינג לגוף כולו אנרגיה ,בהמשך נרחיב על הצי הראשוני.החדשות הטובות הם שהגינג מתכלה באיטיות רבה החדשות הרעות הם שצריך לשמור עליו שינה מועטת,אכילה לא נכונה,מאמץ מנטלי\רגשי\פיזי גדול מידי גורמים אלו הנמשכים לאורך זמן יחלישו את הגינג-בעיקר את ין הגינג ובכך יאיצו הזדקנות יזרזו איבוד נוזלי גוף ותמציות יקרות יחלישו את העצמות ואת הזכרון.בנוסף לתפקידים שמנינו יש לגינג תפקיד נוסף-עיגון וקרקוע לאנרגיית הלב אנרגייה זו שנדון בה בהמשך בהרחבה מכונה shan השן הינו שם כוללני לאספקט הרוחני של כלל איברי הגוף לדוגמא העצב והצער-חוסר יכולת לשחרר יצביע על חוסר איזון באלמנט המתכת אך אם זאת נתייחס לשן כישות עצמאית המאוחסנת בלב,לכן נייחס ללב חשיבות מיוחדת שכן הוא משפיע במיוחד על כלל מצבי הרגש.הקשר בין הלב לשן הוא גם מובן מאוד שכן הלב כפי שיורחב בהמשך בתפקודי האיברים משתייך לאלמנט האש שהיא שואפת לעלות לכן הפעולה הרוחנית הגבוהה מכולם הלא היא המודעות הפנימית שגם היא חלק מהשן משתייכת ללב מובן איפה מדוע הלב אחראי על השן כולו.חשיבותו של הגינג לתהליך היא רבה מפני שהגינג הינה האספקט החומרי ביותר והמקרקע ביותר בבחינת”סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה” גינג חזק יהווה עוגן טוב לשן גדול !לכך ברפואה הסינית נקשר כל חוסר איזון נפשי לבעיה באנרגיית הלב[שכן שם מאוחסן השן]שעיקרה ריחוף וחוסר קרקוע ושסיבתה גינג חלש !.איחסונו של הגינג בכליות המהוות ומסמלות את ההמשכיות ומשתייכות לאלמנט המים המזינים כל יצור חי ובזכותם המשך קיום החיים.אנרגיית הכליות והגינג חופפות בתפקידיהם אך על עיקרם של תהליכי התפתחות והזדקנות אחראי הגינג,אולם חיזוק של הכליות ישפיע גם על הג’ינג.

סימנים המלווים בחוסר תמצית החיים-הג’ינג:

גדילה איטית

חולשה ועייפות כרונית

היפר אקטיביות

בעיות שיניים

בעיות באיברי החישה-שמיעה,ראייה

בעיות שינה 

מערכת חיסונית חלשה

תחושת חום משמעותית בעיקר בכפות הידיים והרגליים.

הג’ינג הוא כמו קופת חיסכון אשר נשמרת לעת זקנה או למצבי דחק [הרגשתם בעת מצוקה או סכנה כוחות מיוחדים? זהו הג’ינג ובשפה המערבית-הורמון הקורטיזול המזרים דם ביתר שאת] 

בפרט במצבי חוסר ג’ינג יש לשמור על קופת החיסכון שלא תידלדל עוד, איך? לישון טוב,לאכול טוב,ולשמור על אורח חיים רגוע ובריא ככל הניתן.

נפרט אודות הגורמים העיקריים שדרכם יכולים אנו להשפיע על הגינג

1)המזון-סוג ואיכות המזון כמותו והדרך והשעה שאנו אוכלים. 

נחלק לשתיים את התפריט  :

 החלק הראשון מה כן לאכול:פחמימות מורכבות בפרט דגנים וקטניות ולחם מלא במידה ירקות מבושלים בפרט הכתומים שבחבורה פירות עדיף מבושלים קלות  1-2ביום,דגים מבושלים היטב 2-3 פעמים בשבוע ומעט גרעינים ואגוזים.מה לא לאכול:חלב ומוצריו להוריד כליל לפחות לחודש הראשון הוסיפו טופו סויה עלי חסה וכמה שקדים ליום כתחליף אידיאלי לסידן  לאחר מכן חלב עיזים ומוצריו וגם זה במינון [למעט בגיל הגדילה בניית העצם מואצת, וכן נשים בגיל המעבר בגלל מסת העצם הנוטה להידלדל בגיל זה,במקרים אלו  יעברו כבר בתחילה לחלב עיזים ומוצריו] להוריד כליל ממתקים מהתפריט ובכלל בכל המתוקים ייטב יהיה למעט.

מאכלים מיוחדים המחזקים ג’ינג:

זרעים גרעינים ואגוזים-2 כפות ביום ,הטובים ביותר הם גרעיני דלעת.

מח עצמות –מתכון: בסיר מרק לשים כמות נדיבה של עצמות עוף,לבשל היטב מספר שעות ולשתות את הנוזל.

ביצים [אחת ביום] 

שעועית [רצוי להשרות\להנביט קודם הבישול] 

ג’וג’י ברי [להשיג בחנויות טבע] 1-2 כפות ביום –לא מומלץ במצבי נפיחות בטנית.

לא די איכות וכמות המזון הדרך שבה אנו אוכלים חשובה לא פחות ואולי אף יותר תהליך העיכול מתחיל בפה וברפואה הסינית הטחול איבר העיכול המרכזי והשתקפות בריאותו ניכרת בפה ובשפתיים לעיסת מושלמת וממושכת[בגבול הטעם הטוב..] היא לא מותרות אלא הכרחית לעיכול תקין! הקיבה מסוגלת לפרק את המזון גם במצבו המוצק אך 1) מדוע לעייף איבר חשוב זה אם ניתן באמצעות לעיסה טובה להקל מעליו אני מבטיח לכם שקיבה חלשה ועייפה לא טובה בשבילנו.  2)מחקרים גילו שישנם אנזימים המפרקים הן פחמימות והן חלבונים המצויים ברוק ומתערבים במזון בשעת הלעיסה עוד סיבה טובה לפספס כמה דקות בלעיסת האוכל כהלכתו לטובת שעות של אנרגייה טובה מאוכל המעוכל נכון.שעות האכילה גם הם שחקן מרכזי בעיכול נבון גדול הרופאים הרמב”ם כתב “בבוקר אכול כמלך בצהריים כנסיך ובערב כעני”זה מובן היטב לכתבים הסינים העתיקים האומרים שתפקוד השיא של איברי העיכול הוא בשעות הבוקר בין 7-11  הזיקה וההקבלה בין רבינו הרמב”ם לרפואה הסינית אינה מקרית שכן ממנה למד הרמב”ם את חכמת הרפואה אצל הרופא הערבי            גם כיום באוניברסטאות בסין מהולל הרמב”ם מאוד בין היתר לפי שהעשיר את צמחי המרפא הסינים במור ובלבונה ונחשב מגדולי הרופאים שהיו אי פעם אז בואו ונעשה סדר אם אמרו לכם שעל הבוקר עליכם לאכול מזון קליל וכן בצהריים ובערב את הארוחה המרכזית[זה די מובן בהתחשב בשעת השינה המאוחרת…] מה שפוגע אנושות בעיכול גורם לצרבות ולעצירות ובעיקר מונע מכם את האנרגייה שיכולה להיות שלכם!זה לא אומר שתאכלו בקר על הבוקר ועל קיבה ריקה מובן שזה לא יהיה חכם במיוחד לאחר שעות בהם מערכת העיכול לא פעלה,מה שזה כן אומר ארוחה טובה מייד אחר תפילת השחר וכמה שיותר מוקדם ארוחה שתכלול פחמימות מורכבות ירקות חיים או מבושלים ומנת חלבון אפשר לשלב מוצר עיזים כלשהוא, הארוחה הבאה תהיה ארוחת החלבון העיקרית דגים או בשר בצירוף ירקות , וארוחת הערב שתכלול פחמימות מורכבות כמו קטניות דגנים וירקות מבושלים מעבר לזה עד השינה ההמלצה מקסימום פרי ודי וזיכרו הכל עניין של הרגל.מומלץ שלא לשתות בשעת האכילה שכן זה גורם לדלדול מיצי הקיבה שיוביל לעיכול חלש ולחולשת הטחול לכן חצי שעה לפני האכילה ושעה לאחריה.                              

 2)הרגלי שינה נכונים הלילה הוא זמן לאגירת אנרגיה ולחיזוק פנימי עמוק של מערכות הגוף.שעות הלילה המוקדמות הם השעות שבהם השעון הביולוגי הטבעי קורא לנו לישון ובשחר מעיר הוא אותנו,שינה מאוחרת מ-10-11 תשבש מנגנון טבעי זה ותוביל לקימה מאוחרת.בשינה מאוחרת כמות שעות השינה לא תתקן את הנזק שנוצר לאיברי הגוף שכן המנגנון הפנימי או השעון”הביולוגי”מווסת כך שלכל איבר יש שעתיים בהם הוא בשיאו ושעתיים בהם הוא  נח ומוטען בשעה 11-1 בלילה כיס המרה מוטען והלב בשיאו וכן הלאה, הרפואה הסינית הבינה את חשיבות השעון הביולוגי כבר ב700 לפני הספירה ובטיפול בדיקור סיני שיאצו או טווינא יש משמעות רבה לאיבר שלו נדרש חיזוק וההשפעה לחיזוק האיבר בשעת השיא שלו חשובה מאוד.ברפואה המערבית רק במאה האחרונה החלו להבין את חשיבות השעון הביולוגי ובטיפול תרופתי מערבי יש חשיבות לשעת נטילת התרופה מכנים זאת “כרונותרפיה”ולבטח מחקרים רבים יגלו וידלו מהידע העתיק מהמזרח נסכם בקיצור: אם עד היום חשבנו שהגוף מציית לנו ולכל גחמותינו ונוכל להתעלל בו ולשכתב אותו בהתאם לתוכניותינו מתברר שזה לא בדיוק כך…יציר כפיו של בורא עולם הוא בידיים שלנו אבל עם הוראות תחזוק מדויקות כפי שכתוב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”וחובה להקשיב למומחי הגוף כפי שחובה להקשיב למורי דרכינו הרוחנית.

בכתבים הקלאסים של הרפואה הסינית כתוב:האדם זקוק למזון לקיומו והמזון זקוק לשינה כדי לעכלו

3)תרגול גופני-הגוף הוא מכונה מורכבת עצמות,שרירים,גידים ורצועות מערכת פנימית מפרקים ועוד תרגול סדיר הוא חיוני כדי לשמור  עליו במיטבו מערכת הלב-ריאה תתחזק בעקבות פעילות אירובית מאומצת כמו כל שריר שיתחזק באימון כך הלב והריאות השרירים הגידים והמפרקים כמו קוראים לנו אל תחלידו אותנו ביצוע תרגילי  התעמלות באופן קבוע הכרחית לתקינותם גוף רפוי[מלשון משוחרר]=גוף מרופא!  במזרח רבים מתרגלים את אומנות הלחימה המסורתית בסין טאי-צי ביפן איקידו ועוד התרגול נועד הן לשחרור והרפיית הגוף ומלווה בתרגילי נשימה מיוחדים והן כטכניקות מורכבות לאיזון מערכות הגוף הספורט הינו אינדבדואלי כל אחד והתרגול המתאים והנחוץ לו ישנם שריצה טובה להם ולאחרים הליכה מהירה הספורט מוביל לשחרור אנדרופינים היוצרים תחושה טובה לא בכדי הם מכונים”הורמוני האושר”.      

הפוסט הוא עוד יגדל… האומנם? הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

כן, בעוד שבמזרח התיכון היה לחם השעורה לחמם של ההמונים – בארצות אירופה הקרות מילא את התפקיד לחם השיפון, זאת בשל עמידותו הרבה של השיפון לקור. יכול הוא, צמח השיפון, לשכב לו בשלווה לשנת חורף תחת שמיכת שלג עבה, כזאת שתהיה קטלנית עבור חיטת החורף, למשל – ולצאת ממנה עם בוא האביב כשהוא עמוס גרעיני תבואה מלאים ובריאים. כך היו האיכרים באירופה זורעים את שדותיהם בסתיו – ולו גם יהיו אדמות כבול דלות, שהרי כל קרקע טובה לגידול השיפון – רואים את גבעולי השיפון המבצבצים, ומקבלים בברכה את שלגי החורף, שהניסו אותם אל תנור הלבנים הלוהט שבבקתתם הכפרית. בבוא הקיץ, כאשר תהיה החיטה שנזרעה באביב רק בשלבי הנביטה הראשונים – ייתמרו גבעולי השיפון הבשלים למלוא מאה ועשרים הסנטימטרים שלהם, ואיש לא ירעב.

נכון, אין לחם השיפון קליל ועדין כלחם החיטה. אפור הוא, כבד ודחוס, ופליניוס הרומאי, רעהו הנהנתן של טיטוס הרשע, תיאר אותו כ”אוכל עלוב שיש לצורכו רק על־מנת להימנע מגוויעה ברעב”… אבל מהאוכל העלוב הזה ניזונו מיליוני בני אדם, ואפילו כיום, מופיע קמח השיפון כמרכיב חיוני בלחמים אירופאיים רבים, כחלק מתערובת של קמחים – וממש לא מטעמי בריאות. הראו לי, למשל, יוצא גרמניה שאינו מתגעגע ללחם הפומפרניקל המסורתי, שהיה תוצר של גרעיני שיפון, קמח שיפון ושאור בלבד, וארבעה ימי הכנה מוקפדת.

מנקודת ראותם של החקלאים, השיפון הוא אויבה של חיטת החורף. בכוח עמידותו הרבה הוא חודר בקלות באמצעות האבקה לשדה החיטה, ואם אין נאבקים בו הוא עלול להוריד מאוד את ערכו של קמח החיטה, כאשר גרעיני שיפון חודרים לתוכו והופכים אותו לכהה ולדחוס יותר.

ה’אוכל העלוב’ של פליניוס הוא מתנה בריאותית עצומה, ששימרה את בריאותם של תושבי אירופה בחורפים ארוכים וקפואים, נעדרי פרי וירק לרפואה. וכיהודים האוכלים, אכן, כדי לחיות – מעוניינים אנו להכיר את מה שדחה בן אומת הרשע הגאה.

הבחירה המועדפת לסוכרתיים

“השילוב של לחמים קלים המורכבים אך ורק מקמח שיפון מלא – שהם בעלי אינדקס גליקמי נמוך במיוחד – מעניק את המענה הטוב ביותר לחולה הסוכרתי”, כותב ד”ר יוסף קליינמן (ז”ל), מנהל יחידת סוכרת בבית חולים ביקור חולים, במאמר מיוחד.

שני מדדים מרכיבים את התמונה השלמה של השפעתו של מאכל על משק הסוכר בגוף: התגובה הגליקמית – המתבטאת ברמות הגלוקוז (הסוכר) בדם, והתגובה האינסולינמית – המתבטאת ברמות האינסולין המופרש לצורך החדרת הסוכר לתאים.

מחקר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת הרפואי Diabetes Education’ ‘, בחן את השפעת הצריכה של ארבעה סוגי לחמים שונים: לחם מקמח לבן, לחם מקמח מלא בתוספת סודה, לחם דגנים מלאים ולחם מקמח שיפון (פומפרניקל) – על התגובה הגליקמית והאינסולינמית ועל התיאבון בקרב חולי סוכרת מסוג 2 – סוכרת מבוגרים. 

תוצאות המחקר מלמדות, כי לאחר אכילת לחם שיפון (פומפרניקל) התגובה הגליקמית נמוכה באופן מובהק בהשוואה לשאר הלחמים.

במחקר נצפה, כי במשך 270 דקות מאז תחילת אכילת לחם השיפון (פומפרניקל) הורגשה תחושת שובע משמעותית ושביעות רצון טובה יותר מאשר לאחר אכילת שאר הלחמים. ממצא דומה תואר כבר במחקר פיני משנת 1999 שנערך באוכלוסייה בריאה. 

בקיצור, אם אתם רוצים חיים מתוקים, ובפרט אם חייכם מתחילים להיות מתוקים מדי… – עיברו ללחם שיפון. 

יתרונות בריאותיים נוספים

גרעיני השיפון ידועים כבעלי תכולה גבוהה של רכיבים תזונתיים רבים. הגרעינים מכילים כמות גבוהה של מנגן, מגנזיום וליגננים. המנגן משתתף בתהליכים הקשורים בפירוק הסוכר, ויש לו תפקיד חשוב במניעת תהליכי חמצון, כלומר ‘החלדה’ של מערכות הגוף. המגנזיום משתתף בתהליכי בניית עצם, בתהליכי הפקת אנרגיה והעברת גירויים עצביים. הליגננים הם רכיבים פנוליים צמחיים מועילים. מחקרים אפידמיולוגים מראים כי לליגננים השפעה מיטיבה על רמת הכולסטרול, על מניעת לחץ דם גבוה, על ירידה בתחלואה של מחלות כלי דם ועל הפחתה בסיכון למחלות ממאירות שונות.

לא לשווא העניק תזונאי נודע ללחם השיפון את הכינוי “הספוג שמקרצף את כלי הדם”.

בנוסף, גרעיני השיפון הם בעלי תכולה גבוהה של חומצת האמינו טריפטופאן, שהיא חומצת אמינו חיונית, אשר ממנה מופק המוליך העצבי סרוטונין. הסרוטונין ידוע כמדכא רעב הגורם לירידה בתיאבון. גרעיני השיפון עשירים גם בסיבים תזונתיים, שצריכתם מסייעת לתחושת שובע ולשמירה על משקל תקין, משפרת את פעילות מערכת העיכול ומפחיתה אף היא את הסיכון למחלות ממאירות.

אין פלא אפוא, כי משתתפי המחקר הראו רמות גבוהות של שובע ושביעות רצון. הם חשו שבעים, הם היו רגועים ומאושרים, ומה עוד צריך מלחם?

אמור לי מהו דגנך…

מה לגבי לחם שיפון, הרב מורגנשטרן?

לחם שיפון דומה מאוד ללחם שעורה. חז”ל כבר קובעים כי השיפון מין שעורה הוא. ואכן, בדרך כלל מי שמתאימה לו שעורה – מתאים לו גם שיפון. 

בעבר הרביתי להמליץ על לחם שיפון, עד שנוכחתי לראות כי בארץ ישראל מתאימה יותר השעורה למרבית האנשים. כיום יש אנשים שבדיקת המטוטלת מראה שלחם שיפון עדיף עבורם, אבל לרוב יוכלו ‘אנשי השעורה’ – כך אני מכנה אותם, לשבוע משיפון, ואף להותיר… מה שמוכיח כי אכן קבלו את צרכיהם התזונתיים.

 

הפוסט שיפון הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

דלת הבית נפתחת למחצה, ועיניים גדולות המציצות תחת קומץ תלתלי זהב מקבלות את פני הנכנסות. הכירו את חיהל’ה, בתה הפעוטה של מנחת הסדנה, השפית הטבעונית דורה לוי. תוך מהלכה המרתק של הסדנה הייחודית אליה התכנסו נציגות משפחות גרוסמן ובן זכאי, נבחרות הניסוי, הפגינה  הזערורית כישורי מטבח  כה מרשימים, עד שיהיה זה כמעט עוול שלא להעניק לה בהזדמנות זו מעט קרדיט, כסגנית שפית לפחות…

החמודונת הנמרצת מסייעת לאמה להערים על שולחן העבודה את שלל חומרי הגלם המיועדים למתכוני הסדנה, והנשים המתאספות אינן ממתינות להשפעת חומו של תנור האפייה העומד בסמוך. הן פשוט מפשירות בכוחות עצמן, תוך כשרון נשי אופייני, את מחיצות הכפור של אי ההכרות המוקדמת.

מבט מהיר מסביב מגלה שכולן כבר כאן: אמהות יהודיות חדורות מוטיבציה להשתלם וללמוד. במסירותן, הן הגיעו הנה מקצוות הארץ, בחתירתן למצוא דרכים חדשות וכלים מגוונים, להכניס את ברכת הבריאות אל ביתן. ברוכות האופות, וברוך אופיין!

שרויים, בשמחה

לא קלה היא משימתה של השפית דורה לוי, להשקיט את הקהל הנרגש סביבה, שכבר החל בסחר מתכונים חרישי משל עצמו. בכל זאת היא מצליחה לפתוח בהרצאת הנושא המקדים לו היא מייחסת חשיבות גדולה, הוא תחום ההשריה והנבטת המזון.

“הפירות והירקות הינם מזונות מושלמים לאכילה כמות שהם. הדגנים, הקטניות והאגוזים , לעומתם, מצויידים בחומצה פיטית, שמצויה בקליפתם ושומרת עליהם. מדובר בחומצה הקושרת יחדיו את הברזל ואת האבץ עד שהם נעשים בלתי ניתנים לפירוק”, היא מזהירה. “התוצאה היא קושי בעיכול ופגיעה בקליטת הויטמינים ובספיגת הברזל בגוף. כך קורה, שרבים מאיתנו טורחים לרכוש מזונות איכותיים ויקרים, אך איננו מצליחים להפיק מהם את התועלת הרצויה. הקיבה לא מצליחה לפרק את חומרי הגלם לגורמיהם, וכך נתקעים בבטננו הדגנים והקטניות, מתחילים תהליך של תסיסה וגורמים לכאבים, לגזים ועוד. עטיפת המוצר הבריאותי אומנם קורצת ומבטיחה, אך מה חבל, שהתוצאה לבסוף מאכזבת.”

 “הפתרון המתבקש פשוט מאוד לביצוע,” ממהרת דורה להרגיע את הנוכחות תוך שהיא מספקת את התרופה למכה, “ועיקרו, השריית מזונות אלו במים עד כיסוי מלא, וברווח, שכן החומצה הפיטית מתנטרלת במגע ממושך עם מים. השריית המזון קודם בישולו או אפייתו מפתחת את הפוטנציאל הטמון בו, ומאפשרת לתהליכים משמעותיים להתקדם בלי טרחה מרובה מדי מצדנו.” מבטיחה דורה לוי.

“כמובן שההנבטה- המתרחשת עם סיום ההשריה, כאשר הגרעין בתנאי לחות אך אינו רטוב,  משדרגת פי כמה כל סוג של דגן, אגוז או קטנית ומומלצת ביותר להעשרת ערכם התזונתי.” 

“אני כבר ניסיתי להנביט בבית חומוס יבש שהושרה” מתוודה אחת ממשתתפות הסדנה, “וכל מה שקיבלתי אחרי יומיים היה ערימת קטניות בריח חמוץ ודוחה,שנשלחה מהר לאשפה…”

“כנראה שרכשת חומוס שעבר תהליכים של הנדסה גנטית,” מאבחנת דורה, “מה שמצוי גם בשעועית יבשה, העוברת הקרנה המעקרת את כוח ההנבטה שלה. אל תתייאשי, המשיכי לנסות עם קטניות של חברה אחרת ובעזרת השם תראי תוצאות.”

לאחר שעיינו הנוכחות בדפים המחולקים בהם צוינו זמני ההשריה וההנבטה, הן מבקשות דוגמאות מעשיות, מתכונים פרקטיים המכילים דגן או קטנית מונבטת, ודורה לוי נענית.

“אחת ממנות ארוחת הצהריים הפופולאריות ביותר אצלי בבית היא תבשיל הירקות הממולאים. סלק ממולא בכוסמין מונבט, ובתוספת בצל מגורד, עגבנייה, גזר ומעט נענע, הוא מעדן גדוש בבריאות. גם לחמין השבתי אני נוהגת להוסיף כוסמין מונבט.

קציצות עדשים מונבטות הן מנת חלבון מעולה. שתי כוסות של עדשים אדומות או שחורות, מושרות או מונבטות בצירוף בצל או לוף מגורד, שום, קישוא, פטרוזיליה ותיבול לפי הטעם. אין צורך בתוספת של ביצה, שכן החלבון המצוי בעדשים מדביק את העיסה מעצמו.

מתכון נוסף ומומלץ הוא  הפלאפל הביתי. על כל כוס של חומוס מושרה, מונבט וטחון (ללא בישול, הגורם לאיבוד החלבון) יש להוסיף בצל קטן חי, כמון ופטרוזיליה. 

ב’שידור חי’, ולבקשת הקהל, מכינה דורה לעיננו שניצל תירס בצירוף חומוס מונבט. “זוהי תוספת חלבונית,החביבה במיוחד על ילדים ומהווה תחליף מוצלח לאופציה התעשייתית עתירת החומרים המלאכותיים” מסבירה השפית.

 חיהל’ה הקטנה, שהחלק התיאורטי הנ”ל גרם לה לפרישה מקצועית מוקדמת, התעוררה בשלב זה לחיים, נטשה את ברווזון הפלסטיק ונעמדה במבט נחוש על הכסא הסמוך לאימא.

כמות של כשני שליש תכולת קופסת שימורי תירס נטחנה בידה הקטנה האוחזת בלנדר מוט (לא לבד,לא לבד!), בעוד דורה מוסיפה אל הבלילה כחצי כוס חומוס מונבט (כך, כמו שהוא), וכשליש כוס קמח כוסמין, מלח ופלפל. דורה לא שוכחת לציין, כי ניתן להחליף את תוספת החומוס בביצה, אך במצב זה יש  להוסיף כרבע כוס פירורי לחם ביתי, וכרבע כוס קמח כוסמין.         

“ככלל,” קובעת לוי, “טוב להוסיף כמון לרוב תבשילי הדגן והקטניות, בשל היותו תבלין המסייע לתהליך העיכול. עדשים כתומות ושחורות, גרעיני חמנייה, מש וקינואה לאחר הנבטתן,ניתן לאכול במצבן החי ללא בישול, כתוספת או כסלט בפני עצמו.”

הזדמנות שיש להחמיץ

“אני עומדת להציג בפניכן חבר יקר ואהוב, שגילו כשנתיים” אומרת דורה, וזוקרת את אזני כולנו. האומנם יש לה לחיהל’ה מתחרה?

דורה ניגשת למטבח וחוזרת כשבידה… צנצנת. “זהו השאור הפרטי שלי, שאני מגדלת במסירות. היתר מיוחד קיבלתי כדי למכור אותו לפני פסח, בהיותו משמעותי ביותר לאפייה הביתית והמסחרית שלי.” הצנצנת מחליפה ידיים ואפים, הנרתעים במקצת מן הריח החמצמץ. בעקבותיו, ממהרת להכניס אותנו דורה בסודו של עולם המחמצת הטבעית. 

“כפי שכבר ציינתי, גם דגנים מכילים את החומצה הפיטית הבעייתית.” מסבירה דורה. “השמרים הקנויים מנטרלים כחמישים אחוזים ממנה, אך המחמצת הביתית, הקרויה גם שאור, מצליחה לבטל כשבעים אחוזים.”

“בנוסף, מסייעת המחמצת לפירוק הגלוטן, תורמת לאיזון הסוכר ומשפרת את העיכול. הכנת מחמצת אינה עניין של מה בכך, והיא נושא לסדנה בפני עצמה… הכנת מחמצת בסיסית אורכת כששה ימים, אבל המחמצת הולכת ומשתבחת עם הזמן, וכוחה עולה. זו הסיבה שמחמצת ותיקה כמו שלי היא בעלת ערך כה רב.

“המחמצת שלי עשויה קמח שיפון, שהוא מניסיוני המומלץ ביותר להכנת מחמצת. הבאתי את המחמצת לכאן כי אני מוסיפה מעט ממנה לכל מאכל שמכיל קמח, והיא תורמת לעיכול וספיגה מיטביים. למשל – לפנקייק הדלעת שיודגם כעת”.

פירור לרפואה

מול עינינו מכינה דורה פנקייק בריאות מפנק –  פנקייק דלעת מקמח שיפון. “על אף היותו דביק וניתן לאפייה בתבניות בלבד, אני נוטה להמליץ על צריכה של קמח שיפון, מכיוון שהינו בעל אחוז גלוטן נמוך. נסו להשתמש בקמח שיפון להכנת מאכלים בהם תכונה הדביקות שלו מהווה יתרון. למשל – פנקייק.” 

דורה לוקחת דלורית אפויה בתנור ומרוקנת את תוכנה מתוך הקליפה הקעורה – לקערה. היא מוסיפה שתי כפות גדושות רסק תפוחים (“אני טבעונית, אבל מי שמשתמש בביצים יוכל להמיר את הרסק בביצה אחת”), רבע עד שני שליש כוס סוכר חום אורגני, כפית אבקת אפייה וכשני שליש כוס קמח שיפון מלא, עד לקבלת מרקם דביק, סמיך ולא נוזלי. בלנדר מוט יוצר בקלות תערובת אחידה מהחומרים, ודורה יוצקת אותה מעדנות למחבת.

בינתיים עוברת בין המסיבות לשולחן ההדגמה, מועברת תבנית מלבנית הנושאת ניחוח מתקתק. “זהו קינוח בריאותי העשוי מפצפוצי כוסמין קנויים, ללא סוכר ותוספות, אותם אני מערבבת עם סילאן וטחינה” מסבירה דורה. ועד שהספיקה השפית והאם המקצועית לפרט את המינון המדויק, ( “על כל כוס של פצפוצים, שתי כוסות סילאן וחצי כוס טחינה”) לא נותר פירור…לרפואה.

טבלת זמני השרייה והנבטה:

זמן השריה       זמן הנבטה

שקדים      6 שעות        לא מנביטים

קשיו         2-3 שעות    לא מנביטים

אגוזי מלך     שעה         לא מנביטים

קינואה      8 שעות       יומיים

עדשים       8 שעות       2-3 ימים

חומוס     12 שעות       יומיים

גרעיני חמנייה    6 שעות     יום

כוסמין    6 שעות      יום יומיים

חיטה       8 שעות      2-3 ימים

כוסמת     3   שעות      יום יומיים

מש       8   שעות      2-3 ימים

אורז מלא      8 שעות  

שעועית        8 שעות             

 

    

הפוסט שלוש שעות עם הקוסמת הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.