טיפול תרופתי הוא לא תמיד הטיפול המועדף בהפרעות אכילה, אך יחד עם זאת, בחלק מהמקרים כדאי לפנות לפסיכיאטר על־מנת לבחון ולבנות תוכנית לטיפול תרופתי. התאמת הטיפול התרופתי על־ידי הפסיכיאטר מהווה לרוב נדבך טיפולי המתווסף לטיפול בפסיכותרפיה.

ממחקרים עולה כי טיפול תרופתי בהפרעות אכילה, מהסוגים שיפורטו להלן, מתאים יותר להפרעות הבאות לידי ביטוי בעלייה במשקל, לרבות הפרעת אכילה מסוג Being Eating, ולא במקרים של ירידה ניכרת במשקל ותת־משקל.

ישנן כמה משפחות עיקריות של תרופות המתייחסות להפרעות אכילה:

תרופות ממשפחת ה-SSRI אשר פעולתן היא בעיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין. במשפחה זו ניתן למצוא תרופות כגון: ציפלקס, אסטו, לוסטרל, פרוזק, פאקסט ועוד. עיכוב הספיגה של סרוטונין ידוע כמשפיע על החשיבה האובססבית סביב האכילה, ומעבר לכך, תרופות אלו נמצאו כמסייעות בשליטה על בולמוסי אכילה. לתרופות מסוג SSRI מיעוט תופעות לוואי, אשר גם הן נוטות לחלוף עם הזמן וכוללות בדרך־כלל כאבי ראש, עייפות, רעד, יובש בפה, הזעת יתר, הפרעות שינה ועצבנות.

תרופות ממשפחת מייצבי מצב־הרוח,  בעיקר טופירמט, שהיא תרופה שגם מייצבת מצב־רוח וגם מסייעת באיזון מנגנון הרעב.

תרופות ממשפחת הסטימולמנטים. בשנה האחרונה אושרה תרופה דמוית ריטלין (ויואנס) לטיפול באכילה בולמוסית. מנגנון הפעולה העיקרי הוא השפעה על האימפולסיביות, כלומר ירידה באימפולסיביות כדי לסייע בהתגברות על הדחף לאכול באופן מופרז.

תרופות ממשפחה ה-TCA – נוגדי דיכאון טריצקליים – לרוב כמעט אינן בשימוש, ונחשבות לתרופות מהדור הישן. הן בעלות תופעות לוואי מכמה סוגים, ולכן לרוב ההעדפה היא לשימוש בתרופות מסוג של SSRI. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם יומלץ על תרופות ממשפחה זו בעיקר בשל יעילותה במניעת התקפי אכילה. תחת משפחה זו ניתן למצוא תרופות כמו אלטרולט, מרוניל ועוד.

מלבד השפעתן על מנגנוני השובע ועל יכולת שליטה בדחפים, התוויה חשובה של שימוש בתרופות מסוג זה היא לטיפול בדיכאון, בחרדה, ולעיתים גם בתסמינים של הפרעה אובססיבית קומופולסיבית (OCD). נפוץ לראות שהמאובחנים בהפרעות אכילה סובלים גם מקשיים רגשיים נוספים, לרבות דיכאון, התקפי פאניקה, מחשבות טורדניות, התנהגויות קומפולסיביות ועוד. לכן תרופות אלו יכולות לסייע גם בהיבט של התמודדות עם הנטייה לצמצום; האובססיה להיות רזה באופן קיצוני והמחשבות הבלתי פוסקות על כך, וכן בהתנהגויות הכפייתיות הקשורות בכך.

חשוב לדעת, כי יעילותן היחסית של תרופות אלו יכולה לנוע בין יעילות גבוהה ליעילות נמוכה. כלומר, גם אם יש השפעה טובה על בולמוסי אכילה, למשל, התרופות אינן מונעות לגמרי את התקפי הזלילה. זאת ועוד: מחקרים מראים כי עם הזמן ישנם אנשים המפתחים סבילות לתרופה והיא איננה יעילה עוד. ממחקרים אחרים עולה כי היכולת לשלוט בבולמוסי האכילה תלויה בנטילת התרופה, ולכן בהפסקת השימוש בתרופה עולה תדירות בולמוסי האכילה. 

החשוב ביותר לזכור הוא, שכאשר מחליטים על טיפול תרופתי בהפרעת אכילה יש להיוועץ בפסיכיאטר מומחה בעל ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה ובשליטה בבולמוסים. התאמת הטיפול התרופתי נעשית לאור האבחנה הכוללת, המתייחסת גם למצוקות הרגשיות שאינן תחת הקריטריונים של הפרעת אכילה, לרקע הרפואי הקודם ולטיפול תרופתי אחר הניטל במקביל, על־מנת לבדוק האם ישנה אינטראקציה בין תרופות, וכמובן, התייחסות לצרכים הייחודים של כל אחד ואחת.

הפוסט יש תרופה הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

ניתוח בריאטרי הוא, למעשה, הכלי היעיל ביותר שיש לרפואה להציע כטיפול בהשמנת יתר חולנית. במעקב של עשור נמצא כי יעילותן של דיאטות עומדת על פחות מחמישה אחוזים. טיפול תרופתי יעיל אף הוא באחוזים בודדים, אך אינו בסל התרופות, וכמובן, עם הפסקתו מעלים מרבית המטופלים שוב את משקלם.

מספר הניתוחים הבריאטריים המבוצעים כיום בישראל עלה בצורה דרמטית בשנים האחרונות. תחום זה כולל מספר סוגי ניתוחים שונים המובילים לירידה במשקל דרך הגבלת נפח הקיבה, הפחתת הספיגה ושינויים הורמונליים ועצביים. ניתוחים אלו מציעים מענה יעיל לבעיית ההשמנה לאורך זמן, בד בבד עם שיפור עד היעלמות מוחלטת של מחלות נלוות. יעילותם של הניתוחים הבריאטריים עומדת על 50%-90% ונשמרת לאורך הזמן, אם כי תלויה, כמובן, בסוג הניתוח שבוצע.

מהו השיקול שיגרום לצוות הרפואי להפנות את המטופל לאופציה הניתוחית, ולא להתמקד בטיפול רגשי-נפשי בבעיה?

בכדי לעבור ניתוח בריאטרי צריך לוודא כי המועמד/ת עומדים בהתוויות של משרד הבריאות לניתוח, שהן: מד מסת גוף – משקל לחלק לגובה בריבוע (BMI) מעל 40 או מעל 35 עם אחת ממחלות הרקע הקשורות להשמנת יתר, כגון: סוכרת מסוג 2, שומנים מוגברים בדם, יתר לחץ דם, כבד שומני, מחלת לב איסכמית, בעיות פוריות, דום נשימה בשינה, בעיות אורתופדיות משמעותיות וכו’.

לכל מטופל העומד בהתוויות אלו, יש להציע לשקול את האפשרות הניתוחית.

היום אנחנו מבינים כי השמנה היא מחלה מורכבת הנגרמת מסיבות רבות, והנושא הנפשי הוא רק חלק מהסיבות ולא מדובר ב’אופי חלש’. לדוגמה, יש עבודות מחקר חשובות המראות שלנוכחות חיידקים מסוימים במעי יש השפעה על ביטויי מחלת ההשמנה, על ההורמונים, על סיבות גנטיות ועוד. לא משנה מה סיבת ההשמנה – הניתוח מהווה את הכלי היעיל ביותר לטיפול בה לאורך הזמן.

מה ההבדל בין סוגי הניתוחים? מהי הפעולה המתבצעת בכל אחד מהם, וכיצד היא משפיעה על חיי המטופל ועל הרגלי האכילה שלו?

ניתוח שרוול קיבה: Sleeve Gastrectomy נחשב לניתוח הנפוץ כיום. בניתוח מסוג זה מסיר המנתח 85%-75% מנפח הקיבה ויוצר מהקיבה צורת שרוול. נפח הקיבה שנותר לאחר הניתוח מכיל 50-100 סמ”ק בהשוואה לנפח של כ־1.5 ליטר לפני הניתוח. הניתוח מביא לירידה ממוצעת של 70%-60% מהמשקל העודף ואף לריפוי או לשיפור בתחלואה הנלווית כגון סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה, כבד שומני ועוד. הניתוח אינו מומלץ לסובלים מרפלוקס קיבתי-ושטי ולבעלי בקע סרעפתי.

ניתוח מעקף קיבה: בניתוח Roux-en Y Gstric Bypass מקטינים את הקיבה לגודל של 20-30 סמ”ק ומבצעים מעקף מלא שלה. הקיבה אמנם נותרת בגוף, אך למעשה רק חלק קטן ממנה נמצא בשימוש. הקטנת נפח הקיבה המתפקד מביא להפחתה משמעותית בכושר האכילה של המטופל ובספיגת המזון שנאכל. ניתוח זה מביא לירידה ממוצעת של כ־70%-80% מהמשקל העודף ואף לריפוי של התחלואה הנלווית כגון סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דום נשימה בשינה ועוד. הניתוח מומלץ לסובלים מהשמנה חולנית המשלבת תחלואה נלווית או רפלוקס קיבתי-ושטי ואף מבקע סרעפתי. הניתוח אינו מומלץ לסובלים ממחלות מעיים כגון קרוהן, צליאק וגסטרואנטריטיס או שעברו בעבר ניתוחי מעיים רבים, לסובלים מבעיות בספיגת ויטמינים ולסובלים מכיב פפטי (אולקוס).

ניתוח טבעת קיבתית: בניגוד לשני סוגי הניתוחים הקודמים, ניתוח הטבעת – Adjustable Gastric Band – הוא הפיך, כלומר ניתן להוציא את הטבעת ולהשיב את המצב לקדמותו. במהלך הניתוח מניחים על חלקה העליון של הקיבה טבעת מחומר אלסטי מיוחד. הטבעת יוצרת כיס עליון קטן ומפרידה בינו לבין שאר הקיבה, כך שהדבר יוצר צוואר בקבוק. כתוצאה מכך ירגיש המנותח תחושת שובע ואף אי־נוחות לאחר אכילת כמות מזון מצומצמת. חשוב לדעת שאחוז הכישלונות של ניתוח זה הוא גבוה, ובחלק לא מבוטל של המקרים המטופל יזדקק לניתוח נוסף להוצאת הטבעת והמרה לניתוח בריאטרי אחר.

ניתוח מיני מעקף קיבה: Mini Gastric Bypass/ Omega Loop Gastric Bypass/Single Anastomosis Gastric Bypass הוא ניתוח חדש יחסית בישראל, בו משלבים את הגבלת גודל הקיבה עם תת־ספיגה משמעותית של מזון. בניתוח זה יוצרים מהקיבה פאוץ’ ארוך אותו מחברים ישירות לחלק מרוחק של המעי הדק. הניתוח מוביל לתת־ספיגה משמעותית.

באיזה מצב יומלץ על כל סוג של ניתוח?

השיקולים המנחים בבחירת סוג הניתוח הם רבים ומשלבים את ניסיון המנתח ואת נתוני המטופל. בכדי להתאים בצורה מיטבית את סוג הניתוח הבריאטרי המועדף צריך לקחת בחשבון נתונים הקשורים למטופל, כגון: הרגלי אכילה, תוצאות הבדיקות השונות, ההיסטוריה הרפואית שלו כולל ניתוחי הבטן שעבר. 

דוגמאות לשיקולים שנלקחים בחשבון: בנטייה לצרבת או לבקע סרעפתי עדיף ביצוע של ניתוח מעקף קיבה, כי ‘ניתוח שרוול’ עלול להחמיר את תופעת הצרבת. 

במטופלים עם חסרי ויטמינים קיצוניים עדיף ביצוע של ‘ניתוח שרוול’ שבו ישנה פחות נטייה לחסרי ויטמינים מאשר בניתוחי מעקף. 

ניתוחים מרובים בבטן עלולים להוביל להידבקויות של לולאות מעי ולהקשות על ביצוע ניתוח מסוג מעקף קיבה. 

במטופלים עם נטייה לכיבי קיבה או כאלו שזקוקים לאספירין עדיף ביצוע ‘ניתוח שרוול’ כי בניתוח מעקף יכולים להיווצר כיבים בהשקה. 

מידת ההשמנה גם כן משפיעה על בחירת הניתוח, וכמובן, העדפות המטופל. 

מהי רמת הסיכון בכל אחד מהניתוחים?

ניתוחים בריאטריים באופן כללי נחשבים לניתוחים בטוחים. בנוסף, מחקרים הראו שבמעקב של שנים הניתוח הבריאטרי מפחית סיכון לתמותה מסיבוכים הקשורים להשמנה בעשרות אחוזים. אך כמו בכל ניתוח, ישנם סיבוכים הכוללים: דלף – סיבוך לא שכיח אך מאוד משמעותי, בו יש דליפה של תוכן של מערכת העיכול לחלל הבטן, דימום, היצרות בהשקה או ב’שרוול’, אירועים של קרישיות יתר המובילים לסחיף ריאתי או לאירוע לבבי. לעיתים רחוקות נדרש במהלך הניתוח, שמתבצע לכתחילה בשיטה זעירה פולשנית (-לפרוסקופיה) – מעבר לניתוח בגישה פתוחה. כמו כן, לאורך זמן מפתחים רבים מהמנותחים חסרי ויטמינים, ועליהם להשלימם באמצעות תוספי תזונה.

מעדויות מטופלים, הביאו הניתוחים עימם תופעות לוואי שלא היו כלל צפויות מראש, ובמערכות שונות לגמרי. תוכלו לפרט את תופעות הלוואי האפשריות המוכרות בכל אחד מהניתוחים?

כ־95% מהמנותחים מדווחים על שביעות רצון גבוהה לאחר הניתוח. ישנן תופעות לוואי בחלק מהמטופלים, שרובן חולפות לאחר כשנה וקשורות לירידה המשמעותית במשקל. כגון: נשירת שיער, פעולות מעיים מוגברות וגזים, מצב־רוח ירוד (דיסטמיה), שינויים בטעם וכדומה. 

ניתוחי טבעת כרוכים בתופעות לוואי רבות שאחת מהן היא פליטות ואף הקאות, ועל כן כיום מרבית המנתחים אינם בוחרים בהם כאפשרות מועדפת.

האם ישנם מצבים בהם ניתוח אינו מהווה פתרון?

לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה משמעותיות לא מטופלות או לא מאוזנות, ולאנשים עם בעיה מנטלית המקשה על הבנת השינוי לאחר ניתוח – לא נמליץ על ביצוע ניתוח, וזו הסיבה להערכה הפסיכיאטרית שהוועדות הבריאטריות דורשות כתנאי לאישור ניתוח בריאטרי.

גם אנשים הסובלים ממחלה ממארת פעילה, או באופן כללי: אנשים שרמת הסיכון שלהם בניתוח גבוהה מהתועלת הצפויה מהניתוח עצמו, לא ינותחו, כמובן.

הפרעת אכילה היא בעיה בעלת רקע נפשי. ניתוח נותן מענה להיבט הגופני בלבד. מהן ההשפעות שנודעות לניתוח על נפש המטופל?

זו בהחלט שאלה מורכבת.

הניתוח משפיע על הדרך בה מטופלים מתעניינים באוכל, וניתן לראות זאת דרך בדיקות פונקציונאליות של המוח המראות השפעה שונה על מרכזי הרעב לאחר ניתוח. האוכל הופך לנושא פחות חשוב לאחר הניתוח.

לרוב משפר הניתוח את מצבו של המטופל ואת תדמית הגוף שלו ומפחית את תחושת הייאוש במלחמה המתמדת על המשקל. שילוב של ספורט חשוב מאוד גם בהיבט הנפשי. הוא מעלה אנדורפינים אנדוגניים התורמים לשיפור מצב־הרוח.

לעיתים נדירות ישנם אנשים החשים תחושות ריקנות  ודכדוך. האוכל הוא כלי מנחם, וכאשר יש תלות נפשית באוכל ישנם אנשים שחווים עצבות ותסכול.

הפוסט חותכים את ההפרעה מהחיים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

יש בו שילוב של כללים מוקפדים של היגיינה וסטריליזציה, עם שפע מאכלים משובחים, מוגשים באסטתיות, מלאי מעוף ומקוריות, וכמובן –  בריאים להפליא.

אפרת דויד היא אחת הנשים היותר מרתקות שאני מכירה. יש בה משהו בלתי אפשרי. אני מזמינה את עצמי להתארח במטבחה הצבעוני. 

דמיינתי לעצמי מטבח בן ארבעים עם שכבות שומן שרופות בתחתית התנור. כשהגעתי לאפרת קיבל את פניי מטבח מודרני מאובזר ומעוצב בן שנתיים בערך.

“נכון, שיפצנו את הבית לפני בדיוק שנתיים, הגשמתי חלום ישן שלי להחליף את המטבח ושילבתי במטבח הנוכחי כמה שכלולים נחמדים שעושים את החיים שלי כעקרת בית קלים יותר”.

כמו?

“תנורים בנויים שמאפשרים לי להדליק את שני התנורים בו זמנית, משטחי שיש גדולים במיוחד, מגירה מחולקת לחד־פעמי, מגירה עמוקה לסירים ועוד. כפי שאת רואה, המטבח פשוט מאוד, הדגש אצלי הוא על הפרקטיות, כיאה לבית שמארח נשואים בכמויות של קייטרינג, ברוך ה'”.

ספרי לנו קצת על עצמך.

“אני אם למשפחה ברוכה, ברוך ה’. בגיל שלושים ושמונה עשיתי הסבת מקצוע והלכתי ללמוד סיעוד. בגיל ארבעים הפכתי לאחות בפועל. אני רוצה לקרוא לכל הנשים היקרות בעם ישראל: אף פעם לא מאוחר מדי להגשים חלומות! אף פעם אל תפסיקי להאמין!

“מהר מאוד הגעתי לניהול. כיום אני מנהלת את היחידה למניעת זיהומים בבית החולים שבו אני עובדת. זאת עבודה קשה החולשת על כל פינה בבית החולים. החל ממעקב הניקיון בבית החולים: בתקרות חדרי האשפוז, בווילונות שבין המיטות, במכשור הרפואי ועוד,  וכלה באכיפת כללי ההיגיינה בקרב הצוות הרפואי. קשה לתפוס את התפקיד לפרטיו, אבל אפשר להבין שמדובר בתפקיד אחראי ומסיבי מאוד”.

החלק המשעשע הוא השילוב בין  המשפחה הברוכה ובין המקצוע של אפרת.  

“הנכדים שלי יודעים להגיד ‘אפידמיולוגיה’ בלי להתבלבל באמצע, מגיל ארבע בערך (נראה אתכם…).

“הם זוכים למתנות מיוחדות שרק סבתא-אחות יכולה לתת: מדבקות ‘אני גיבור’ או ‘אני שוטף ידיים’, מגבונים סטריליים באריזה אישית וכפפות גומי שמתנפחות לבלון”.

המטבח של אפרת הוא ממלכה בפני עצמה. 

המטבח בריא לגמרי. ללא שומן טראנס, ללא אבקות מרק או רטבים למיניהם. גם מוצרי סויה לא ייראו ולא יימצאו אצלה. 

מה כן יימצא תמיד במטבח שלך?

“הרבה קטניות ודגנים מוכנים לבישול לאחר השריה של לילה, נשנושים בריאים: הרבה ירקות חיים ופירות שטופים ומוכנים לאכילה. חסה שטופה, נבטים ותמרים בדוקים. בעונה זו של החגים הילדים הנשואים קופצים הרבה לעזור ולראות מה קורה, ולכן תמיד יש במקרר גם תבשילים ומאפים, בריאים כמובן. אני אוהבת להכין מפרום ללא בשר. הוא גם חם וטעים, וגם אפשר מיד אחר כך לשתות עם אבא כוס קפה טובה… אני ממלאה כל ירק אפשרי בקינואה מועשרת בירקות מגוררים. אבל אני הכי אוהבת את הפטריות הממולאות. יש להן טעם מעודן ומשובח, לטעמי”. (מתכונים בהמשך)

האם המקצוע שלך מתבטא במטבח הפרטי שלך באופן כלשהו? איך לדעתך אמור  להתנהל מטבח תקין בנושא הבקטריות?

“קודם כול, תודה על הבמה החשובה. זאת בעיניי שליחות לפנות על במת עיתון חשוב כ’בוסתן’ לנשות ישראל היקרות ולהעביר מסר: אנחנו כאמהות אחראיות על הרמה התברואתית במטבח שלנו. עלינו להכיר בכך שישנם כמה מוקדים המהווים חממות מעולות לחיידקים מחוללי מחלות: מגבת המטבח, ספוג הכלים, משטחי השיש, קרש החיתוך, מגירת הירקות במקרר ועוד. להכיר אותם,  ולדאוג למגר חממות אלו. להחליף מגבות פעמיים בשבוע. במשפחה מעל שבע נפשות פעילות – כל יומיים. 

לאחסן את קרש החיתוך במקום פתוח ויבש למניעת הצטברות לחות. אני פשוט תולה אותו על וו באופן אנכי על קיר המטבח (כמו שרואים בתמונה).

להחליף את ספוג הכלים אחת לשבוע. רצוי להשתמש בספוג מסיליקון  שהוא אנטיבקטריאלי (כמו אלו שמותרים לשימוש בשבת). בספוג כזה לא יכול להתפתח מצע חיידקי כי אין שם תנאים מתאימים לכך.

ספוג כלים אנטיבקטריאלי

להשתמש בסבון כלים עם לפחות 24% חומר פעיל למיגור מלא ויעיל של חיידקים מחוללי מחלות, ודרך אגב, הוא גם מנקה הרבה יותר טוב…

אם מכינים אוכל מבושל ואוכל חי באותו זמן, יש להכין קודם את האוכל החי ואחר כך את המבושל. כמו: בהכנות לשבת, קצצי קודם את כל הירקות של הסלטים החיים, ורק אחר כך עברי לטפל בעופות שיכולים להכיל חיידקים מסוכנים. החיידקים שבעופות החיים מושמדים בבישול, אבל אם תשתמשי באותו קרש חיתוך או באותה סכין לחיתוך הירקות – החיידקים עלולים להיצמד אליהם ולהתרבות בתוכם, ואתם תאכלו אותם, חלילה, כמו שהם. 

אם הארוחות אצלכם מתפרסות על פני כמה משמרות והאוכל עומד בחוץ יותר משעה (הקטנים אוכלים באחת, הגדולות בשלוש, ואבא מגיע בארבע. מכירים?) יש להקפיד לכסות כיאות, להכניס מאכלים רגישים למקרר, כדי שאלו שאוכלים מאוחר יזכו לאוכל טרי ובריא, עם כמה שפחות חיידקים שהתיישבו על המזון”…

מה לעולם לא יקרה במטבח שלך כאפידמיולוגית?

“ביצים חיות! ממקומי בבית החולים אני רואה משפחות שלמות, לעיתים בהרכב מלא, מגיעות לאשפוז לאחר אכילת ביצים לא מבושלות. הגיעה לבית החולים משפחה שלמה, כולל האב וחמישה ילדים(!!), לאשפוז בעקבות הרעלה מחיידק הסלמונלה. האם המסכנה שלא אכלה מהגלידה, התרוצצה בין בני המשפחה וטיפלה בהם במסירות שבוע שלם עד להתגברות בני המשפחה על החיידק, בסייעתא דשמיא.

הסלמונלה מצוי  במאכלים המכילים חלבון מן החי: דגים, ביצים ועופות. אין אצלי שום מאכל של ביצים חיות. לא מיונז ביתי ולא גלידת חלבונים. גם את הדגים ואת העופות אני מבשלת או אופה באופן יסודי לפני ההגשה.

אני מצטערת, לא תמצאו אצלי סושי”.

מה יש לך תמיד במקפיא?

“ירקות קלופים, חתוכים ומוכנים ל’זריקה’ לסיר לבישול מרק. 

קטניות מושרות לילה בשקיות. הקטניות נארזות שטוחות ומקופלות, מוכנות לשבירה לפי כמות הסועדים. 

בצל מטוגן כבסיס נוח להכנת תבשילים, רטבים ועוד.

ירקות מגוררים להכנת פשטידות או קציצות ירק בכמה דקות:

אני מוציאה שקית עם קישוא מגורר, מוסיפה ביצה ותבלינים ואופה בתנור קציצות מהירות בחום גבוה. תענוג”.

מה את ממש לא אוהבת לעשות במטבח?

“לפרק עופות. את כל עבודות הבית אני עושה לבדי. בתחום העופות אני מפנקת את עצמי ומזמינה עופות מפורקים. אני בוחרת להשקיע כסף ולהיעזר בתחום הזה ולא בניקיון. כך מגיע אלי הביתה משלוח של חבילות חזה עוף מפולט או חתוך לרצועות, כבקשתי, שקית נפרדת של עצמות, רבעי עוף וכו’, הכל ארוז נקי, אסטתי מאוד ומוכן לבישול מיידי.  כשאני מארחת את משפחתי הברוכה,  אני מוציאה את המגשים המסודרים, מכניסה ישירות לסיר או לתבניות, מתבלת וממליחה, מוסיפה שקיות של בצל מטוגן (קפוא…), ותוך כמה דקות יש לי את המנות העיקריות. מומלץ!”

מהו הכלי שבלעדיו אינך מסתדרת במטבח?

“קרש חיתוך נוח וסכין חדה. אני קונה את הסכינים הפשוטות שעולות  עשרה שקלים, אבל מיד כשהסכין מתחילה ‘לזייף’, אני זורקת וקונה סכין חדשה. סכין טובה היא יד ימינה של כל עקרת בית מוצלחת. ‘הראי לי את סכינך, ואומר לך איזו עקרת בית את’.

“המטבח שלי, מטבע הדברים ומתוקף תפקידי הוא מטבח בריא. אני משתדלת למעט בסוכר, בשמן מטוגן, כמובן, אין אצלי כניסה לשמן סויה! האפייה ללא מרגרינה, ויש אצלי דגש על קטניות מלאות כמו קינואה, כוסמת, דוחן ואורז מלא. 

באופן כללי אני אוהבת את המטבח, אוהבת להיות יצירתית באוכל, ובעיקר אוהבת לפנק את המשפחה האהובה שלי. אין אושר גדול יותר מסבתא המכבדת את עדת הרעבים שהגיעו אליה בסיר מהביל, ורואה איך הסיר שעמלה עליו באהבה מתרוקן תוך כמה דקות.

טיפ שלי: כמעט כל מזון מטוגן אפשר לאפות בכל מיני אופנים שנותנים תוצאה מעולה! כדאי לכם לעשות היכרות מעמיקה עם התנור שלכם. היכרות מעבר להפעלתו על חום של 180 מעלות:

טורבו נותן קריספיות נפלאה להמון מאכלים.  

אפייה בגריל נותנת תוצאה הדומה לטיגון על צד אחד (כפי שיובא בהמשך במתכונים). 

גם אפייה על חום גבוה מאוד עם כמות גדולה של שמן תניב תוצאה דומה להפליא לטיגון, אבל היתרון פחות משמעותי. גם כאן שמים הרבה שמן…

אני מודה שלקח לי ולמשפחה להתרגל למאכלים החדשים והמוזרים במקצת שהתארחו במטבח עם היכנסי לעבודה כאחות אפידמיולוגית, אבל עם הרבה פתיחות וסובלנות לכל המושגים החדשים, ‘התאזרחה’ התזונה הבריאה  במטבחנו, והיום אי אפשר בלעדיה.  

את המתכונים שאני רוצה להציע לכם אני מכנה:

סעודת ה’ללא’. 

סעודת חג לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, שכולה בריאות אמיתית!

סלטים:

סלט חומוס ללא חומוס – לאלו שחומוס גורם להם למעי רגיז ולגזים, אבל על ניגוב החלה בחומוס הם מתקשים לוותר…

סלט חצילים במיונז ללא מיונז – כי באמת חבל על הקלוריות אם אפשר גם בלעדיהן, ועל הביצים החיות כבר דיברנו…

מנה ראשונה:

מפרום פטריות ללא בשר – לצמחוניים שאינם יכולים לאכול מפרום, אבל לא מוותרים עליו. המרוקאיות שבינינו  מבינות למה אני מתכוונת…

מנה עיקרית:

שניצל עוף ללא טיגון – כי למה לטגן אם אפשר בלי? התוצאה מדהימה!

תוספת:

תבשיל כוסמת ועדשים עם שעועית עדינה ושומשום. זו תוספת כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה, שהייתי חייבת להכניס אותה גם כי היא כל כך כן!

מנה אחרונה ללא שומן וקלוריות: 

מרוקאים אינם מכירים דבר כזה ‘מנה אחרונה’. מגישים לשולחן מגש מפואר של פירות העונה חתוכים יפה ומוכנים לאכילה ופיצוחים לנשנוש. אפשר להגיש פופקורן עם מעט שמן ומלח. אין צורך בגלידות שמנת המכבידות על העיכול של ארוחת החג הכבדה.

גם בריא גם טעים. לא? 

אני רוצה לאחל לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה עם גזירות טובות וגאולה שלמה”.

תודה רבה לאפרת המדהימה שהחכימה אותנו וגם בישלה עבורנו את המתכונים הנפלאים.

סלטים:

סלט חומוס ללא חומוס

החומרים:

1/2 2 כוסות עדשים כתומות

1/2 כוס טחינה גולמית

שן שום אחת

מעט מלח

אופן ההכנה:

משרים את העדשים במים רותחים  

או מבשלים כרבע שעה.

מעבדים בבלנדר מקל את העדשים המבושלות עם שאר החומרים.

 אם מתקבל ממרח סמיך מדי, ניתן לדלל בשתי כפות מים.

טיפ:  להכנת מסבחה – 

לפני ההגשה לטפטף מעל הסלט מעט שמן זית, כפית עדשים לא מרוסקות ומעט פטרוזיליה מיובשת.

סלט חציל במיונז ללא מיונז

החומרים:

חציל יפה, כהה וקפיצי למגע

בצל גדול

שמן לאידוי

1/2 כפית טחינה גולמית (לא חובה)

כפית מלח

2 כפיות סוכר

אופן ההכנה:

שמים במחבת שכבה דקה של שמן. פורסים את הבצל לפרוסות דקות ומפזרים במחבת.

מקלפים את החציל, פורסים לפרוסות בעובי של כסנטימטר ומוסיפים לבצל המאודה.

מכסים את המחבת וממשיכים לאדות על אש נמוכה עד לריכוך מלא של החצילים.

מעבירים לכלי, מוסיפים את הטחינה שמלבינה את הסלט ונותנת לו מראה אמיתי של “חציל במיונז”.

 מוסיפים את התיבול וטוחנים לממרח חלק. 

מפרום פטריות ללא בשר במילוי קינואה וירקות

פטריות לפי מספר הסועדים

2 כוסות קינואה מושרית לילה ומסוננת

בצל

גזר 

קישוא

מלח, פלפל, כמון לתיבול לפי הטעם

אופן ההכנה:

להכנת המלית:

מגררים גס את הבצל, את הקישוא ואת הגזר. אפשר להוסיף ירקות אחרים שאוהבים: בטטה, סלרי אמריקאי קצוץ דק ועוד.

מערבבים עם הקינואה המסוננת ומוסיפים ביצה, מתבלים לפי הטעם.

מרוקנים את הפטריות מה’רגל’ וממלאים בחלל שנוצר את המלית.

מסדרים בתבנית, מכסים את הפטריות במים עד למחצית גובהן.

אופים בחום בינוני עד להזהבה.

מנה עיקרית: 

שניצל ללא טיגון

החומרים: 

חזה עוף פרוס מעוף אחד

מיץ לימון טרי

שן שום

ביצה

פירורי לחם

שומשום 

אופן ההכנה:

מטפטפים מיץ לימון על כל שניצל. טיפה אחת על כל אחד. 

טורפים בקערה ביצה ושן שום כתושה, מכניסים את השניצלים לתערובת ועוטפים אותם בה מכל הצדדים. משהים לילה במקרר.

מצפים את השניצלים בפירורי לחם מעורבים בשומשום.

מרפדים תבנית תנור גדולה בשני ניירות אפייה למניעת טפטופים ומשמנים אותה בנדיבות, אך בלי להגזים. 

מסדרים את השניצלים בתבנית ואופים על גריל הכי גבוה שאפשר במשך חמש דקות או עד להזהבה.

זהירות! ההבדל בין שניצל עסיסי לשניצל יבש הוא עניין של דקות ממש!

לאחר חמש דקות מוציאים מהגריל והופכים כל שניצל לצידו השני.

אופים באותה דרך חמש דקות בזהירות רבה.

השניצל מוכן!

התקבלה כמות גדולה בלי מאמץ ועם הרבה פחות שמן! 

תבשיל כוסמת ועדשים כתומות

אין סיבה לאכול פתיתים אם אפשר באותו מאמץ לבשל כוסמת…

החומרים: (6 מנות)

2 כוסות כוסמת

כוס עדשים כתומות

בצל אחד

שקית שעועית עדינה קפואה

שומשום

שמן ומלח לתיבול

אופן ההכנה:

מבשלים בסיר את הכוסמת עם העדשים כעשרים דקות עד לריכוך. הכוסמת מוכנה כשהיא נבקעת.

מתבלים בשמן ובמלח.

מטגנים קלות שעועית עדינה.

מגישים את התבשיל עם השעועית בתוספת מעט שומשום למראה מושלם.

מנה אחרונה:

פירות העונה

פופקורן

פיצוחים

בימי הקיץ או כשיש אורחים אפשר להכין 

שייק תות בננה.

החומרים:

בננה אחת

1/2 כוס מים

1/2 כוס תותים קפואים

אופן ההכנה:

מטפטפים מעט מיץ לימון כדי למנוע את השחרת הבננה.

טוחנים הכול יחד ומגישים.

תמונות כלליות- לעיצוב

הפוסט במטבח של ‘אנטי וירוס’ הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

1 כוס גרעיני פשתן

1 כוס גרעיני חמניות

1 כוס שומשום מלא

1/2 כוס סרפד

אופן ההכנה

טוחנים דק את כל החומרים, מדללים  3-4 כפות מהתערובת בכוס מיץ טבעי או מים ושותים.

ניתן לרכוש אבקת חלבון (פוראוור לייט אולטרה) מוכנה כתחליף לחלבונים או כתוסף בטעמי וניל ושוקולד. 

מנה אחת מספקת לגוף 50% מרכיבי התזונה הנדרשים ליום לגברים ולנשים.

הפוסט חלבון צמחי מזין ובריא הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

גרעיני חיטה טריים שהושרו במשך 48 שעות

3 תמרים

2 תפוחים

1 בננה

אגוזים ושקדים

1 ביצה טרייה מבושלת

אופן ההכנה

*טוחנים את התמרים, התפוחים, הבננה, האגוזים והשקדים.

* מוסיפים ביצה.

*מערבבים עם גרעיני החיטה ואוכלים  כארוחת בוקר או כארוחת ביניים. 

הפוסט דייסת חיטה מזינה ונותנת כוחות הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

5 כוסות קמח כוסמין

1 כוס פתיתי קוקוס

1/2 1 שקיות אבקת אפייה

1 כוס שמן

1/2 1 כוסות מים

6 ביצים

1/2 2 כוסות סוכר (או תחליף סוכר)

קורט מלח

קורט סודה לשתייה

אופן ההכנה

* מכניסים לקערה את כל החומרים לפי הסדר ובוחשים היטב. 

* יוצקים למנג’טים עד חצי הגובה.

* אופים בחום בינוני 25-30 דקות, מוציאים מהתנור ומכסים במגבת. 

המאפינס מצוינים בהקפאה.

הפוסט מאפינס מקמח כוסמין, בריאים ומזינים הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

2 כוסות קמח מלא

1/2 1 כוסות סובין

1/2 כוס נבט חיטה

3 כפות סוכר חום

1 כפית אבקת אפייה

1 כפית סודה לשתייה

1 כפית קינמון 

1 כוס צימוקים מושרים – לבחירה

1 כוס אגוזים קצוצים – לבחירה

2 ביצים

1 בננה מעוכה או 1/2 כוס רסק תפוחי עץ

2 כוסות יוגורט או חלב שקדים או תרכיז תפוחים

1/3 כוס שמן קוקוס

1/2 כוס דבש

אופן ההכנה

*מערבבים בנפרד את החומרים הרטובים והיבשים. 

*יוצקים את הרטובים לתוך היבשים ומערבבים היטב. 

* אופים בתנור בחום של 180 מעלות במשך 20 דקות.

הפוסט עוגת בריאות הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

שוב עומדים אנו בפתחם של  הימים הנוראים. חודש אלול קורא אלינו: שובו… והכול משתדלים להתחזק רוחנית ונפשית לקראת ימים קדושים אלו. גם באווירת הבית מורגשות אימת הדין והיראה.

ובתוך כל אלו, קיבלנו אנחנו, הנשים, תפקיד נוסף: עיסוק בגשמיות, והכנת הגוף לקראת הימים הקדושים. לכאורה, זהו עיסוק גשמי וטפל, ויש שמרגישות שהוא יכול להוציא אותן מן ההתרכזות בעיקר: תשובה ומעשים טובים. אך זוהי טעות.

ר’ ירוחם ממיר כותב ב’דעת תפילה’ כי עסק התפילה מהותו כיבוס הנפש וחידוש הנשמה. התפילה היא המזון הרוחני שבכוחה מתקיים האדם בכל עיתותיו וממנה עליו לשאוב את שפע חיותו. וכשם שהגוף, כשמרגיש רעב וחלש – אוכל ומרגיש חיות, כך הנשמה מרגישה רעב שלוש פעמים ביום, והתפילה נותנת לה חיות כפי שנותנות לגוף שלוש הארוחות ביום.

אנו פותחות את ספר הכוזרי, ומוצאות שם את מקור הדברים.

החבר מסביר למלך כוזר, כי לא רק שהתפילה היא כמזון לנפש, “ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה”, אלא שהיא גם ככיבוס וטיהור לנפש. ואחרי שבוע יש הצטברות יתרה של ‘לכלוך’ ועייפות על הגוף ועל הנפש, והפתרון הוא: יום השבת, יום של התרכזות בעבודת היום יחד עם מנוחת הגוף,  “ואז ירצה הגוף בשבת את אשר חסר לו מששת הימים, ויהיה נכון לעתיד. וכן הנפש תזכור מה שחסרה עם טרדת הגוף, וכאילו היא ביום ההוא מתרפאה מחולי שקדם ומתעתדת למה שידחה ממנה החולי בעתיד”.

אבל אין זה מספיק, ועם הזמן נוצר צורך בכפרה החודשית – ראש חודש, “זמן כפרה לכל תולדותם”, ואחר כך – החגים, שהם הזמנים המקודשים שבהם מתחדשים הגוף והנפש כאחד, כאשר הגוף, במנוחה ובמזון העשיר שהוא מקבל בימים אלה, מאפשר לנפש לינוק את כל השפע המורעף עליה, להתחדש ולהתחזק.

שמנה לב, המזון שאנו מעניקות לבני ביתנו, סעודות השבת והחג שאנו טורחות בהכנתן – הן אלה המאפשרות את קבלת השפע הרוחני, האורות העצומים של קרבת ה’, כפרה וטהרה המאירים עלינו בימים הקדושים הבאים לקראתנו. צורתו של חג יהודי מקודש אינה רק תפילה ולימוד. היא מותנית גם במנוחת הגוף, בבגד נאה ובסעודת חג דשנה, כי הנפש לא תוכל לקבל את השפע הרוחני אם הגוף לא יאפשר לה זאת.

בידינו, עקרות הבית ואימהות בישראל, נמצא אפוא המפתח להתרוממות הרוח ולהשגות הלב של בני הבית, דווקא ממקומנו בין תנור לכיריים… ואל יהא הדבר קל בעינינו. 

כשמסתכלים על הדברים מנקודת ראות זו, עולות שאלות נוקבות, הדורשות מענה ופתרון:

האם אכן מהוות סעודות החג שלנו קרקע טובה להתרוממות רוחנית? האם מאפשרות הן את דאייתן של כנפי הרוח, או שמא מהוות הסעודות הכבדות, עתירות המטוגנים, השומנים והסוכרים  – משקולות הקשורות לכנפי רוחנו, ומפריעות להן להמריא אל על?

האם חשתם לאחר סעודת ראש השנה את הקושי להימנע מאותה שינה שעלולה לגרום למזלכם להיות ישן משך השנה כולה? ואם כבר אינכם כה צעירים, ואולי רמות הסוכר בדמכם גבוליות – כיצד משפיע עליכם הקידוש שקודם התקיעות, השופע עוגות דבש שהוכנו בכוונות ובדמעות תשובה לקראת יום הדין? האם הוא מחזיר אתכם מחוזקים ומרוכזים להמשך עבודת היום – או חלילה להיפך?

בכלל, איך אתם מסתדרים עם העמידה הממושכת בתפילות? האם הרגליים מושכות את מחשבתכם כלפי מטה ומפריעות לכם להתרכז בעבודת ‘מלכויות זכרונות ושופרות’? אם מי מבני משפחתכם הוא שליח ציבור – יש להניח שהשאלה קריטית לגביו עוד יותר, גם בשל הזמן הארוך בהרבה בו עליו לעמוד, וגם בשל גורליותה של כוונת תפילתו, המעלה עימה את תפילות הציבור כולו.

ומה קורה כל אותו זמן עם הילדים? האם נכון וצודק וראוי בעיני ה’ להציף את גופם בכמויות כאלה של רעל, רק כדי שאמא תוכל לשבת בבית הכנסת? כיצד ישפיע הדבר על יכולתם ללמוד בימים הקרובים? ועל התנהגותם ביום הזה…?

מטרת הכתבה שלפניכם היא לתת לכם כלים להתכונן לחגים באופן שמגבלות הגוף לא תפרענה לכנפי רוחכם לדאות אל על. לשם כך איתנו כאן שלוש נשות מקצוע: יסכה סדובסקי מ’הבית של האלוורה’ – מנהלת בכירה בחברת FOREVER ישראל, שתחכים אותנו בהיבט של תזונה ותוספי מזון, נילי איינהורן מ’נפעם – נילי פעילויות במים’, יוזמת ויוצרת ‘התעמלות ללא תלות’ – שתיתן לנו כלים להתמודדות בתחומי העמידה והיציבה, ונחמי ויינשטוק מ’תובנות עם חיוך’, מרצה וסטנדאפיסטית בנושא השמחה, עם מילים מעצימות לעקרת הבית.

מערב מזמינים

לגבי ערבי חגים, נכון הכלל המקודש הקובע כי ‘ההכנה למצווה גדולה מן המצווה’. בימים אלוליים אלה נפשו של כל יהודי צמאה לדברי התעוררות והכנה, שיביאו אותו לחגים הקדושים נעלה ומרומם יותר. כמה טריוויאלי לדבר על הכנה לראש השנה בהקשר של הכנת הבית והמטבח… וכמה נכון!

מי כמונו יודע כמה יכולים לחץ ומתח לחבל ביכולתם של בני הבית להגיע להתעלות רוחנית, ומה רב מקומן של ההכנות הארציות הללו, כשהן מתבצעות בשלווה ובמנוחת הנפש, להביאנו אל הימים הקדושים מטוהרים ומזוככים יותר.

הכול מתחיל בתכנון, כידוע.  ומבחינתי, אומרת יסכה סדובסקי, כבר מראש חודש אלול מתחילים להתכונן לפרויקט ‘ערב החגים’.

ראשית, מבחינה תזונתית, כבר מתחילת חודש אלול, כאשר החופש הגדול והמעייף מפנה את שייריו האחרונים, אני מתחילה ליטול תוספי תזונה המספקים תחזוקה של בריאות ואנרגיה לקראת העבודה הרבה שמחכה לי: משקה אלוורה, בי פולן, ויטמין 12B, פרוביוטיקה, אבקת חלבון, עשב דגנים, ארג’י + (אבקת L ארגינין), נוטרה 10Q, ויטמין C ואומגה 3. 

אני מבקשת מיסכה לתת הקלות במשימה המורכבת ולמקד לנו את החשובים ביותר לדעתה. היא מהרהרת מעט ובוחרת ב־12B, אבקת חלבונים ופולן.

אני גם מוסיפה, היא ממשיכה, מזונות כמו חלבונים וירקות ירוקים לתפריטם של כל בני הבית, כדי שגם הם יגיעו לתפילות ואחר כך לצום עם כוח ועם בריאות, וכמובן ממליצה מאוד על שתיית ג’ל אלוורה בכל בוקר לתחושה רעננה ואנרגטית ולערנות וכוח מוגבר בתקופות חשובות אלה.

פשוט צריך להכניס לראש, מסכימה נילי איינהורן ומחדדת, שההכנות לחגים לא מתחילות לפני שיש לנו על הגז או במקפיא ארוחות מזינות לעומס המטלות המונחות על גבנו.

בצורה כזו, גם התכנון וגם ההכנות נעשים קלים יותר, נעימים, עם מצב־רוח טוב ושלווה. כל בני הבית יוצאים נשכרים ואני במיוחד…

ותכל כל העבודות

לאחר מכן – ממשיכה יסכה ומספרת על ערב החג שלה – אני מתכננת את הקניות. גם בשבילן צריך המון כוח וסבלנות. במיוחד בערבי חגים.

מאז שעברנו לתזונה בריאה יותר, אנו מתכננים גם את הקניות ואת המתכונים שיהיו בריאים יותר. הבריאות מתחילה עם מה שאני מכניסה לעגלה בסופר, עוד לפני שזה מגיע הביתה… אני משתדלת לשים לב לתוכן של כל חבילה, לרכיבים הראשונים שמופיעים ברשימה (שהם המצויים בכמות גדולה במוצר). אם הסוכר מופיע במקום הראשון,  אחפש מוצר חלופי בריא יותר ושווה יותר!

לאחר שהמצרכים הגיעו הביתה, אני מחלקת את העבודה לימים ולשעות, כדי לא ליפול מהרגליים בדיוק בערב החג.

חשוב להקפיד על ארוחות מלאות ובריאות גם ביום של בישולים ועומס. מכינים בבוקר סלט ירקות גדול שמספיק לכל היום, וכן מתכננים איזה מזון יאכלו כל בני המשפחה. אם בערב פסח חשוב לספק ‘דלק’ ולדאוג לארוחות מזינות גם בתוך העבודות – על אחת כמה וכמה בימים אלה, בהם עלינו לשמור את הכוחות  לעבודה הרוחנית המצפה לנו. כשנגיע לחג לאחר חודש של תזונה בריאה וטובה לגוף, הוא יתפקד, בעזרת ה’, כמו שצריך, וייתן לנו ליהנות מהיכולות ומהיתרונות שלו.

גם בערב החג עצמו חשוב מאוד להקפיד על ארוחות בוקר וצהריים מתוכננות ובריאות, ולהיכנס לחג מאוששים ומאושרים, כדי שלא ננשנש כל היום מאכלים שאינם מספקים מבחינה תזונתית אך ממלאים אותנו בקלוריות ריקות ומשמינות… ובעיקר: על־מנת שלא נגיע לחג עצמו מדולדלים מכוחות גוף ונפש.

אצלנו, בכל ערב שבת וחג יש ארוחה מבושלת, קלה אמנם, אך היא נכנסת בתוך ההכנות ולא מוותרים עליה. 

עֶרֶב עָרֵב

תפריט לדוגמה לימי ערב החג

בוקר: ביצים קשות, סלט ירקות חי, שתי פרוסות לחם מקמח מלא (או כוסמין), כוס קפה למי שזקוקה לה, ממרחים כמו טחינה, אבוקדו, חמאת שומשום, טונה וכו’.

צהריים: קדירה בסיר ענק: מגוון ירקות העונה + ירקות שורש: סלרי, סלק, גזר, קולרבי וכו’, וירק ירוק: פטרוזיליה, סלרי וכו’, יחד עם קטניות (מושרות ומונבטות): עדשים אדומות או ירוקות, חומוס, שעועית לבנה וחומה, שעועית מש, גריסי פנינה וכו’.

למעדיפים בשרי ניתן להוסיף לסיר הירקות חזה עוף או הודו, כרעיים ללא עור או נתח בקר רזה.

ארוחות ביניים: פרי + קווקר על בסיס מים או חלב שקדים / 15 אגוזים מסוגים שונים / שקדייה וסלט פירות וכו’.

ערב: קווקר, דייסת שיבולת שועל / שייק חלבונים עם פירות /  פריכיות אורז וסלט עלים ירוק.

תפריט כזה נותן המון חיזוק ואנרגיה, ללא נפילות סוכר וללא תשישות לאחר ארוחה.

להתענג בתענוגים

ליל התקדש החג. תפילת ערבית מרוממת, הדלקת נרות עתירת תחינות, ומיד – סעודה. בשר ודגים וכל מטעמים. איך אתם ישנים אחרי סעודה כזאת? רבים מאיתנו חשים את הקושי, וגם מי שלא – חווה שינה פחות אפקטיבית בשל פעילות היתר של מערכת העיכול, שאינה מאפשרת לגוף להחליף כוחות בצורה מיטבית. והרי למחר – מצפה לנו יום כה גורלי…

לכן, לאחר סעודת ליל החג כדאי להמתין לפחות שעה לפני השינה, כדי לתת למזון זמן עיכול מספיק ולא לישון על ‘בטן מלאה’. זה בדיוק הזמן לפתוח ספר (הרי עבר עלינו ערב חג נינוח וממלא בכוח, והעיניים אינן נעצמות מאליהן…) ולהכין את עצמנו לעבודת היום הקדוש. כוס תה חמה, במיוחד תה ירוק או תה איכותי אחר, היא ליווי נהדר לשעה זו. היא עוזרת לעיכול המזון ולהפחתת תחושת העומס. גם כאן שתיית ג’ל אלוורה יכולה להועיל.

בבוקר, עם הקימה, יש נשים הנוהגות לקדש לפני התפילה. כמובן, כל אחת תשאל ותעשה כפי שמורים לה. טעימה קלה מומלצת ביותר כדי לתת לגוף אופטימום של חיזוק וכוח וללא רעב ותשישות. 

ומה עם הגברים? יש מקומות שנוהגים לטעום משהו לפני התפילה, ויש שמחכים עד ההפסקה, לקידוש בבית הכנסת. ישנם גם הנוהגים שלא לטעום דבר עד לאחר תקיעות השופר, שזה אומר סוף מוסף, וגם כאן, מי שמרגיש שקשה לו שישאל את רבו. כל אחד לפי מנהגו.

מה שברור, שהחולים והסובלים מבעיות של היפר/היפו גליקמיה (סוכר גבוה או נמוך בדם), מוכרחים לטעום משהו מיד כשקמים ולכן מומלץ לקדש על מיץ ענבים טבעי, ללא סוכר, ואפשר גם שמישהו אחר יקדש בעבורם כדי שלא יצרכו הרבה סוכר.

ומה לטעום?

כאן שוב, הנוהגים לקדש על מזונות, כדאי לתכנן ולהכין מזונות ראויים ובריאים כמו עוגות או קרקרים מקמח מלא ללא סוכר לבן וללא מרגרינה (מתכונים בהמשך). טעימה מומלצת מאוד ועתירת אנרגיה היא תמרים ושקדים, שהם שילוב מנצח של אנרגיה בריאה עם חלבון קל.

נילי ממליצה על פרוסת מזונות מקמח מלא (חיטה או כוסמין) + סוכר או ממתיק מופחת קלוריות, המכיל סיבים תזונתיים וגורם לעיכול איטי ולתחושת שובע, והעיקר – ליכולת ריכוז גבוהה המאפשרת תפילה מעומק הלב ללא הפרעות צדדיות.

אפשרויות נוספות שהיא מציעה: מנה גדושה של חומוס (ארבעס) ביתי או כל מנה חלבונית גדושה, כגון  טונה, מנת עוף, כבד וכדומה. וכמובן, לא לשכוח – שתייה מרובה.   

ויסכה מסיימת בשיתוף: במשפחתי המורחבת, משפחה יקית, מקפידים על ארוחות בוקר מזינות גם בשבתות ובחגים, חלביות כמובן. בצהריים אוכלים את החמין לארוחת צהריים בשרית וסעודה שלישית.

גם לארוחות החג רצוי להכין מאכלים קלים לעיכול ללא הרבה שמן, שומנים ופחמימות ריקות, שיאפשרו לנו להישאר גם אחריהם בתחושה קלילה ואנרגטית, ולא לסיים את היום עם סעודת היום…

יסכה מסכמת את כללי היסוד החשובים לתכנון ארוחות חג בריאות:

המעיטו ככל הניתן בשמן, באבקת מרק ובמלח. נסו להחליף את השמן בבישול בשמן קוקוס בכבישה קרה. הוא נמס ומוסיף טעם נפלא.

הרבו בירקות ירוקים ובקטניות והמעיטו בחלבונים שומניים מן החי. העדיפו חלקי עוף ובקר רזים. 

בתור פחמימות העדיפו אורז מלא או בסמטי ומעט תפוחי אדמה. אם דחוף לכם פסטה או פתיתים – רק מעט ומקמח מלא. יהא כלל זה נקוט בידכם: עיקר הצלחת תכיל תמיד חלבונים וירקות, ורק רבע מתוכה – פחמימות.

סעודה שסועדת

דוגמה לארוחת חג מפוארת ובריאה

חלות מקמח מלא או כוסמין (אני מעדיפה קמח רובינפלד, לא מאמינים שזה כוסמין)…

סלטים מירקות חיים ומבושלים עם מעט מאוד שמן ומלח, מתובלים בתבלינים ללא מונוסודיום וללא מיונז.

הצעות למנה ראשונה: דג רזה עם ירקות בתנור / בלינצ’עס מקמח מלא ממולאים בירקות מאודים או בכבד טחון / סלט ביצים (ללא מיונז).

הצעות למנה עיקרית: בקר רזה ברוטב יין, פטריות ושזיפים, בתוספת ירקות בתנור: ברוקולי, כרובית, שעועית ירוקה, בטטה וכמה שיני שום, מעט מלח ופלפל שחור / עוף ללא עור עם ירקות כתומים בתנור / תפוחי אדמה ובשר טחון, קציצות או כרוב ממולא.

הצעות למנה אחרונה: מוס בננות / לפתן פירות / סלט פירות חיים ומיובשים (בייבוש טבעי, ללא סוכר) / גלידה ביתית.

ממתקים למתוקים

חטיפים וממתקים בריאים לילדים לפעקאלך או לנשנוש

תמרים, שקדים ואגוזים טבעיים (מגיל 5 ובהשגחת מבוגר)

פופקורן שעשוי בבית במכשיר או במיקרוגל (ללא שמן או מרגרינה)

 חטיפים קנויים בטעם טבעי בלבד! (כך ניצלים מתבלינים חריפים המגרים את הקיבה, ובעיקר מעונשו של מונוסודיום גלוטומט)
צ’יפס בטטה

בייגאלך מקמח מלא

שוקולד 60%-72% מוצקי קקאו

חטיף קוקוס 

פירות מיובשים (בייבוש טבעי, ללא סוכר) כגון: מנגו, תפוח עץ, אננס, אפרסק וקוקוס.

 בכן נרוץ לקראתך 

נילי איינהורן, מנקודת מבטה המקצועית, מתייחסת להיבט נוסף של הכנה שפחות נותנים עליה את הדעת, אך היא חשובה ביותר על־מנת לצלוח נכון את אתגרי התקופה המרוממת. מתקשים לעמוד על הרגליים? אם זה במטבח ואם בבית הכנסת, בתפילת מוסף הארוכה? עשר דקות שתקדישו מדי יום בימים אלה לניעור ולריענון של הגוף, תיתנה לכם יעילות, גמישות וחיוניות למשך שאר היום, וגם תכנה את גופכם לקראת אתגרי החגים הבאים עלינו לטובה.

הרעיון של נילי הוא “התעמלות ללא תלות”. כלומר, ללא תלות במורה, במגרש, באולם, בבריכה, בשיעור או בקבוצה. כל אחת בזמנה היא, ותוך כדי התעסוקה שבה היא עסוקה. שם המשחק הוא התמדה. חזרה יומיומית יש לה כוח עצום להשפיע.

הנה ההוראות של נילי להתעמלות יומית קצרה, שכל אחד יכול להכניס לסדר יומו בכל עת ובכל מקום. לא חייבים לבצע את כל הסדרה בבת אחת. התאימו אותה לסדר יומכם ושלבו את התרגילים בהפוגות תוך כדי פעילות בעמידה או בישיבה.

סדרה מס’ 1: נשימות ותרגול הגב – בעמידה. תרגיל ממלא בכוחות ובאנרגיה להמשיך.

נישמו עמוק תוך כדי סיבוב ידיים. תוך כדי שאתם ממלאים את ריאותיכם אימרו לעצמכם: “ישתבח שמו לעד – שאוהב כל אחד – ואותי במיוחד” – פזמון ממלא בכוחות. 

הניחו את כפות ידיכם על הכתפיים וסובבו את המרפקים סיבובים גדולים ואיטיים אחורה וקדימה – א מחיה!

הרימו את ידיכם בקירוס – שמאל פונה ימינה וימין פונה שמאלה. מתחו חזק לצדדים ומעל לראש.

סיגרו את הידיים ב’חיבוק’, פיתחו את המרפקים הצידה ואחר כך מיתחו את הידיים היטב לצדדים. לסיום, מיתחו את הידיים חזק חזק למעלה.

סדרה מס’ 2: לשיפור זרימת הדם בוורידי הרגליים ולהגמשת הברכיים וכפות הרגליים. חשוב במיוחד לפני עמידה ארוכה!

פיתחו את הרגל לפיסוק – וסיגרו. פיתחו אותה קדימה (כפסיעה) וסיגרו. עשו זאת בשתי הרגליים. 

קפלו את הרגל ויישרו. עשו זאת גם ברגל השנייה.

הגמישו את אצבעות הרגליים: סובבו אותן בתנועת ‘כן’ ואחר כך בתנועת ‘לא’. קפלו את כף הרגל בתנועת ‘שלום’, ואחר כך שרטטו באמצעות הבוהן מספר 8.

סדרה מס’ 3 לחיזוק שרירי הבטן וקרקעית האגן ולמניעת בריחת סידן:

שכלו את הרגליים והצמידו בחוזקה למשך דקה.

שבו על כסא כשמולכם כסא נוסף. הצמידו את רגליכם לרגלי הכסא מצידן החיצוני ונסו לקרב את רגלי הכסא זו לזו באמצעות לחץ חזק ממושך – כדקה. אחר כך הצמידו את הרגליים לרגלי הכסא מצידן הפנימי ונסו להרחיק את רגלי הכסא זו מזו באמצעות לחץ חזק וממושך – כדקה.

כדי להקל עליכם, ראו במסגרת את סדרת ההתעמלות ברמזים מקוצרים. תוכלו להעתיק / לצלם ולשים מול עיניכם, לתזכורת.

התעמלות ללא תלות

דף תזכורת לתרגול יעיל ומהיר

סדרה מס 1: ידיים

סיבובי ידיים עם נשימות: “ישתבח שמו לעד – שאוהב כל אחד – ואותי במיוחד”

סיבוב מרפקים אחורה וקדימה

קירוס ידיים – הצידה – למעלה

חיבוק – פתיחה – מתיחה

מתיחה למעלה

סדרה מס 2: רגליים

פיסוק – פסיעה

קיפול – יישור

כן – לא – שלום – שמיניות

סדרה מס 3: לחץ חזק וממושך

שיכול – הצמדה

הצמדת רגלי הכסא

פתיחת רגלי הכסא

ולהגות באמרי שפר

אי אפשר לסיים בלי חיוך מתוק לשנה החדשה מאת נחמי ויינשטוק. רשות הדיבור נתונה לה:

החגים מתקרבים אלינו בסערה, אנחנו רק מסתכלות על לוח השנה וכמעט מתחילות להרגיש דגדוג עז של בעירה. רגע, מה עם בגדים לילדים? ומתי נתחיל בבישולים? וכל הקניות והסידורים שכל כך מתישים? ולפעמים מראש אנחנו כבר מתייאשות וקורסות. 

הרגעים החגיגיים לעיתים נראים מאיימים, בפרט כשאנו חושבות: רגע, מה יהיה איתי בשנה הבאה, ואיך תהיה הבריאות של המשפחה והילדים? ובכלל, איך אני הקטנה, שמרגישה כל כך חסרה, אצליח לעמוד להתפלל לפני אבינו מלכנו? הרי אני באמת מרגישה כי אין בי כלל מעשים… ולמה בדיוק לי מגיע לקבל את הצדקה ואת החסד ולהיוושע?

ועוד לא דיברנו על התינוקת שבחלוק מושכת, ועל הילדון החמוד אך השובב שבאמצע הקניות פשוט… נאבד! ועוד לא נספיק לנשום והנה בזמן התקיעות הוא ייכנס לבית הכנסת סמוק פנים ונלהב, ואת תצטרכי לחפש מהר את המשתיק-קול הממותק…

ובכל זאת, כמה חשוב להתבונן רק בשם המתוק של הימים המתקרבים: חודש הרחמים והסליחות. כן כן, מה שאת שומעת, חודש שמלא ברחמים ובסליחה ובאהבת ה’ אלינו…

אם רק נצליח, ולו לרגע אחד, לזכור שמאחורי כל המטלות והסידורים, הבכיות והבישולים, ישנו אב הרחמים שמציץ עלינו בפנים אוהבות ושמחות, מלאות בהערכה לכל מעשה ולכל התגברות קטנה. ‘כן, בתי’, נוכל לשמוע את הקול אם רק נפתח את האוזניים, ‘כן, מעשייך כה רצויים וכוונותייך כה טהורות, וגם מתוך כל ענני ההפרעות והמשימות, ליבך הטהור זורח למרחוק’.

ומי ייתן שהמחשבות הנכונות הללו יחלחלו אל המוח ואל הלב, ימלאו אותנו בשמחה ובאהבת ה’, ברגיעה ובשלווה פנימית, וימתיקו לנו את הימים הנפלאים הבאים לקראתנו לשנה טובה, מתוקה, מאירה ומאושרת, שנה שימלא ה’ כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.

ולהגות באמרי שפר

אי אפשר לסיים בלי חיוך מתוק לשנה החדשה מאת נחמי ויינשטוק. רשות הדיבור נתונה לה:

החגים מתקרבים אלינו בסערה, אנחנו רק מסתכלות על לוח השנה וכמעט מתחילות להרגיש דגדוג עז של בעירה. רגע, מה עם בגדים לילדים? ומתי נתחיל בבישולים? וכל הקניות והסידורים שכל כך מתישים? ולפעמים מראש אנחנו כבר מתייאשות וקורסות. 

הרגעים החגיגיים לעיתים נראים מאיימים, בפרט כשאנו חושבות: רגע, מה יהיה איתי בשנה הבאה, ואיך תהיה הבריאות של המשפחה והילדים? ובכלל, איך אני הקטנה, שמרגישה כל כך חסרה, אצליח לעמוד להתפלל לפני אבינו מלכנו? הרי אני באמת מרגישה כי אין בי כלל מעשים… ולמה בדיוק לי מגיע לקבל את הצדקה ואת החסד ולהיוושע?

ועוד לא דיברנו על התינוקת שבחלוק מושכת, ועל הילדון החמוד אך השובב שבאמצע הקניות פשוט… נאבד! ועוד לא נספיק לנשום והנה בזמן התקיעות הוא ייכנס לבית הכנסת סמוק פנים ונלהב, ואת תצטרכי לחפש מהר את המשתיק-קול הממותק…

ובכל זאת, כמה חשוב להתבונן רק בשם המתוק של הימים המתקרבים: חודש הרחמים והסליחות. כן כן, מה שאת שומעת, חודש שמלא ברחמים ובסליחה ובאהבת ה’ אלינו…

אם רק נצליח, ולו לרגע אחד, לזכור שמאחורי כל המטלות והסידורים, הבכיות והבישולים, ישנו אב הרחמים שמציץ עלינו בפנים אוהבות ושמחות, מלאות בהערכה לכל מעשה ולכל התגברות קטנה. ‘כן, בתי’, נוכל לשמוע את הקול אם רק נפתח את האוזניים, ‘כן, מעשייך כה רצויים וכוונותייך כה טהורות, וגם מתוך כל ענני ההפרעות והמשימות, ליבך הטהור זורח למרחוק’.

ומי ייתן שהמחשבות הנכונות הללו יחלחלו אל המוח ואל הלב, ימלאו אותנו בשמחה ובאהבת ה’, ברגיעה ובשלווה פנימית, וימתיקו לנו את הימים הנפלאים הבאים לקראתנו לשנה טובה, מתוקה, מאירה ומאושרת, שנה שימלא ה’ כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה.

מבעוד יום מוכנים

מתכונים

חלות מקמח כוסמין + טיפים לאפייה מוצלחת

החומרים

1 כף מלח

1 ק”ג קמח כוסמין (של רובינפלד)

2 כפות שמרים יבשים

1/2 כוס סוכר דמררה (או תחליף)

1/2 כוס שמן

3 כוסות מים חמימים

אופן ההכנה

*לשים במיקסר 8 דקות לפחות. לאחר השהייה של 5 דקות לשים שוב.

*מניחים לתפיחה עד שהבצק מכפיל את נפחו, ולאחר מכן טופחים על הבצק ומתפיחים שוב. 

* קולעים חלות, מתפיחים כרבע שעה, מורחים ביצה ושומשום ואופים.

אופן האפייה

מתחילים בחום של 250 מעלות למשך כעשר דקות. החלות יתפחו ויקבלו אווריריות ופריכות. לאחר מכן מורידים את חום התנור ל־170 מעלות ואופים עוד כעשרים דקות.

בתום האפייה מוציאים את התבנית מהתנור, מניחים במקום קריר (גז, מגש או רצפה) ומכסים בשקית ניילון ומעליה מגבת מטבח. משאירים כך עד שהחלות מתקררות, כך חוזרים האדים אל החלות והן נשארות רכות וטעימות.

הפוסט לשחרר את כנפי הרוח הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

סליחה על דברים שבין אדם למקום ועל דברים שבין אדם לחברו. הדרך לבקש סליחה מבורא עולם היא: “תשובה ותפילה וצדקה”. 

הדרך לבקש סליחה מדברים שבין אדם לחברו היא: “שירצה את חברו”.

תרשו לי לעסוק בסוגים נוספים של סליחה. כאלה שכמעט לא עוסקים בהם, כי הם מתחבאים בירכתי תודעתנו ולא תמיד מתקשרים לנו עם המושג “סליחה”, אבל הם קשורים, ועוד איך.

כשלמדתי בת”ת “תורת אמת” בחיפה, חילק אחד מחבריי לכיתה, ישראל רייזמן שמו, דף שאותו טרח לכתוב ולשכפל. הדף היה מחולק לשני טורים: בטור האחד שמות ילדי הכיתה והטור השני היה ריק ומעליו כותרת: “סלח”.

כל ילדי הכיתה היו לוקחים את הדף של רייזמן, הולכים מאחד לשני ושואלים “סולח?” ועוד לפני שענה היינו מסמנים בעט “וי” גדול וממשיכים הלאה.

אני זוכר את עצמי הולך, כמו כולם, מילד לילד, ולבסוף מביט בסיפוק ברשימת ה”וי” הארוכה, ומגלה שנותרו ילד אחד או שניים שכלל לא סומנו, כי לא היה לי נעים ללכת אליהם. 

היו אלה הילדים שבאמת הייתי צריך לבקש מהם סליחה…

מאז גדלנו. ישראל רייזמן הפך מילד לבחור ולאחר מכן לאברך חשוב ומתמיד. לפני כמה שנים נפטר לאחר מחלה קשה. זיכרונו לברכה.

ואני זוכר לו לברכה את הדפים שהדפיס, אך גם את התובנה בעקבותיהם. 

רובנו מתקשים לבקש סליחה ממי שאנו באמת צריכים, ובדיוק עליהם נאמר: “עד שירצה את חברו”.

נקודה עמוקה יותר היא היכולת שלנו לסלוח לא למעשים שנעשו נגדנו, אלא לאופיים של בני אדם, שונותם, הילוכם, דיבורם והישגיהם.

אנו רגילים לחשוב על “סליחה” כעל משהו הבא לתקן או למחוק פגיעה. אך יש דברים שאנו מתקשים לסלוח עליהם, גם כי איש אינו בא לבקש עליהם סליחה, וגם משום שרוב בני האדם אינם מקשרים אותם עם המושג “סליחה”.

חשבו על ילדים / נערים / אנשים עם אופי מעצבן. אלה שמדברים יותר מדי / בקול רם מדי / מתעקשים לשיר למרות שהם מזייפים בצורה נוראה / מספרים בדיחות ממש, אבל ממש לא מצחיקות / חסרי טקט / חסרי חן / מתלוננים סדרתיים (קוטרים בלעז) / אלה שלעולם אינם מרוצים / אלה שלא מסתדרים עם חברים / עם אחים / עם עצמם.

אנחנו לא סובלים אנשים כאלה, ולעיתים גם כועסים עליהם, למרות שהבעיות שלהם לא תמיד באשמתם, ולמרות שהם סובלים מהם בלי הכעס שלנו.

מישהו חושב בכיוון של “לסלוח” להם על מי שהם?

במקרה כזה המושג “סליחה” מקבל משמעות אחרת. כי רוב בני האדם אינם יודעים לבקש סליחה על האופי שלהם, ורוב בני האדם אינם יודעים שניתן “לסלוח” על אופי מעצבן של הזולת.

זה לא סותר את העובדה שאנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו לשנות את האופי הזה (בעיקר גם אנו, ההורים או המורים), אך כל עוד זה לא קורה – “לסלוח” להם, או במילים אחרות: לקבל אותם כפי שהם תוך ניסיון לסייע להם. 

ימים אלה הם הזדמנות מצוינת לדעת זאת, ישנם דברים שאנו צריכים לסלוח עליהם במובן של להשלים (ולא סתם התפייסות הנקראת גם “השלמה”). הסליחה הזאת, להיעדר חן או לאופי לא מלבב, מנתצת איזו חומה לעיתים בלתי נראית ולעיתים בולטת בכיעורה, של כעסים, אכזבות ויחס רע.

חשוב להעיר כי ברבים מן המקרים אצל הורים וילדים, האופי הלא נחמד הוא השפעה ישירה, שלא לומר ירושה גנטית מאחד ההורים או משניהם. והכי עצוב / מצחיק שבדרך כלל ההורה שהכי פחות “סולח” הוא דווקא ההורה שממנו הגיע האופי…

ובהיעדר הסליחה, החומה עומדת ואף גובהת ומתעבה מיום ליום, והיא נושאת בחובה פגיעות לא פשוטות בילד, בנער או באדם. לפעמים בני אדם אינם מודעים למתרחש בנפשם והם פוגעים בכפופים להם ללא רחם בדברי ביקורת עוקצניים ובשידור מתמיד של אכזבה. לעיתים הם דווקא כן מודעים לתהליך שעובר עליהם ואז הם מעדנים את הפגיעות, אך לא את התחושות שלהם. הם עדיין לא סולחים בנפשם פנימה, והזולת חש בזה גם חש. ובמקרים חמורים במיוחד הם יודעים היטב מה קורה בתוכם, או שאחרים מתריעים בפניהם שכך הם חשים והם… פשוט לא אכפת להם. הם פוגעים בלי שום חשבון. משליכים את כל הכעסים והתסכולים על האחר, לפעמים בשלב רגיש וקריטי של חייו, וכלל לא מעניין אותם מה התוצאות.

הסליחה, לצורך העניין היא תהליך שלם של: התמודדות, הבנה, השלמה, קבלה, איפוק, ואפילו בקשת סליחה על העבר אם במפורש ואם בפיצוי מסוים על הפגיעות.

ויש סליחה על חוסר כישרון, על מה שנראה כאיטיות מרגיזה, על ילדותיות שאותה כינינו “התבגרות מאוחרת”, על “שלימזליות”, על כאלה הסובלים מפיזור דעת, מחוסר יכולת להתארגן, לסדר, להוציא תחת ידם משהו מתוקן. זה יכול להיות ילד – נער וזה יכול להיות בן זוג שאינו כה מסודר/מאורגן כפי שהתרגל בן הזוג האחר.

אנשים יכולים לגלות גדלות נפש כלפי זרים שאינם מושלמים, ולעומת זאת חוסר סובלנות ואף עוינות כלפי הקרובים אליהם הזקוקים לתמיכתם.

לעיתים כלפי חוץ ימתנו את תגובותיהם, אך בתוך ליבם, לעיתים בתת ההכרה, יחושו כעסים כלפיהם. מדובר על כעסים שאין להם ביטוי, ולעיתים שיש להם ביטוי הפוך – “אובר תמיכה”, מתוך מצפונו ומוסריותו. האדם מגביר את הפעולות התומכות לעיתים באופן שווה לעוצמת הכעסים הפנימיים שלו.

רחמים חייבים לבוא עם אהבה וקבלה, אחרת הם מולידים תרעומת וכעס גדול.

הדברים הופכים חשובים ונחוצים למי שמתמודדים עם יקירים בעלי מוגבלויות חמורות, נכויות ופיגור שכלי. 

הדבר הנכון ביותר הוא לעבוד על ה”סליחה” במובן קבלת הדבר. קבלת האדם. קבלת השוני. קבלה אמיתית, מעומק הלב. זה מרגיע בעיקר את האדם המתמודד, זה מעביר את חייו ממצב של “אין ברירה” למצב של “אדרבה”. הרעיון הוא “לסלוח” לזולת על מה שהינו, “לסלוח” לגורל שכביכול הטיל עליך את ההתמודדות הזו, ולכול ברור מי מנהיג את העולם. “לסלוח” במובן של קבלה והשלמה מלאה, ואפילו מציאת נקודות זכות במה שאחרים רואים ואפילו אתה עצמך ראית כ”התמודדות קשה” או כ”צרה”.

זה דורש מכולנו להיות פחות ציניים, פחות בעלי גאווה. יותר רוחניים, יותר מתחברים לייעוד האמיתי ופחות לחיי החומר. זה הזמן “לסלוח” במובן של לקבל את זולתנו כפי שהם.

ואי אפשר בלי הסעיף של “לסלוח לעצמנו” ולקבל את עצמנו.

וכאן אחלק בין שתי קטגוריות. יש את חולשת הגוף או הנפש ויש מידות רעות.

על הקטגוריה הראשונה מותר ואף רצוי “לסלוח” לעצמנו. אין אדם מושלם. לכולנו חסרונות, ותמיד יהיה מישהו שעושה משהו טוב מאיתנו.

לאחד כישרונות מיוחדים, לשני כוח התמדה יוצא מן הכלל, לשלישי זיכרון פנומנאלי, לרביעי כושר דיבור, לחמישי כושר כתיבה, לשישי יכולת שכנוע, לשביעי יכולת פיזית, לשמיני יכולת חברתית וכו’ וכו’.

זכותנו וחובתנו לשאוף להגיע לשלמות, אך כל עוד לא הגענו, עלינו לסלוח לעצמנו. כי היעדר הסליחה ייקח מאיתנו את הכוחות הדרושים להמשך הטיפוס בהר החיים.

לעומת זאת על מידות רעות, על קנאה, שנאה, קמצנות, אי אכפתיות, פגיעה בזולת, זלזול, גזל ממון, רשעות, צביעות, אי רצון לבקש סליחה ואי רצון להתפשר ולסלוח – על תכונות אלה – אנו לעולם לא נסלח לעצמנו אם נסלח לעצמנו!

הפוסט זה הזמן לסלוח הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.

את ההמלצות לקחתי די ברצינות, ומאז אני משתמשת רק בכלים חד־פעמיים ומסתובבת כסהרורית בשל חוסר שינה. כשאני סוף סוף נכנעת לעייפות אני ישנה שינה נטולת חלומות, ואני והסימנים חיים בשלום, אם כי לא בשלווה, כי כל אחד אוהב שיש לו סימן שהוא עושה דברים טובים. 

אבל ברגע ששושי הגיעה לכיתה אלף, הבנתי שמותר וראוי לעשות סימן. סימה, הבת שלי שלומדת בכיתה א’, סיפרה על שושי שבאה יחד עם המורה לכיתה. מיד הבנתי שזאת אותה שושי שהגיעה גם לבית הספר שלי, כשהייתי ילדה. שושי אינה גדלה לעולם, היא שואלת תמיד את אותן שאלות ומקבלת קבוע את אותן תשובות. 

שושי מתעוררת בבוקר מבוהלת מקול מוזר שהיא שומעת. “אמא, מה זה הקול הזה?”

“זה השופר”, אומרת לה אמא שלה, “השופר של אלול”.

וכל הסיפור הזה הוא סימן מן השמים שחודש אלול הגיע. גם השופר עצמו הוא סימן, הוא אומר: שפרו מעשיכם. בראש השנה עושים סימנים, ואוכלים רימון ודבש ותפוח, בבית כנסת מסמנים את מקומות הישיבה, ובמחזור מניחים סימנייה. ברוך בואכם סימנים נחמדים, אולי תביאו לי סימן מהשמים מה לקבל על עצמי? תבינו, יש לי כל כך הרבה מה לתקן, שלא שייך לקבל על עצמי קבלות בכל התחומים.  

אני מחליטה לתת את הכבוד לשופר. הוא זה שהתחיל בסדרת הסימנים, ולכן הוא זה שיורה לי את הדרך. הסימן הראשון שלו אינו מאחר לבוא. ביום חמישי, בזמן של הקנייה הגדולה לכבוד שבת וימים טובים, הילדים מבקשים שאקנה להם שופרות. קונוסים שלא תוקעים בהם, אלא הם נתקעים בתוך הפעקאלע ומשם הם עושים את דרכם היישר לגופם של ילדיי הצדיקים, אשר לא טעמו טעם חטא, אבל טעם ‘שופרות’ טעמו ועוד איך. אני תוהה איזה סימן זה, ומחליטה שלאור אווירת השיפור, עלי לשפר את הפעקאלע של ילדי. “תשמעו”, אני אומרת להם, “אי אפשר שהפעקאלע ימשיך להיות כמו שהיה”.

“בטח שלא”, מסכים שמחה’לה, “הוא צריך להיות הרבה יותר שמן”.

הוא מתכוון לממתקים עתירי כימיקלים, אבל אני משמינה לו את הפעקאלע באגוזים שמכילים שומן טוב, מצ’פרת עם חמוציות ותמרים, והוא מודיע שהוא לא מוכן. גם אני לא מוכנה, וזה בגלל שיפור נוסף שהתגלה לי ממש כמסר ישיר משמים. 

אם אני כבר במכולת, אני מחליטה לשפר עוד כמה דברים. המשפר אפייה מזכיר לי לשפר את ענייני האפייה בבית, ולהפסיק לקנות רוגאלאך במאפייה. כל מה שקראתי אי פעם בנושא צץ לי, ואני עורכת רשימה למופת לקניית מוצרים. 

 “ילדים”, אני אומרת לשמחה’לה ולדיצה, “הפעקאלע השמן שלנו הוא הכנה נפלאה לראש השנה! בעזרת ה’, כאשר נלך לשמוע תקיעת שופר, אתם תבואו עם הפעקאלע ולא תפריעו לאמא!”

“אנחנו כן נפריע”, הודיעה דיצה. אם נראה לכם שזהו משפט חוצפני, אז תדעו שלא. עליכם להתבונן איך היא אומרת את המשפט הזה, בקול נמוך, מתנצל כזה. היא פשוט מעמידה אותי על האמת ומתרצת: “כי תרצי שנאכל את הפעקאלע, ואז נצטרך להביא לך את התמר שתבדקי אותו, אם אין בו תולעים”.

הו, זה מכשול רציני! לא פחות רציני מהמצווה של השופר. “נראה מה לעשות”, אני עונה לה, ויחד עם זה מבקשת מהקטנים שיעזרו לי במבצע החדש שקיבלתי על עצמי. “לכבוד ראש השנה אנחנו משפרים את המעשים, נכון?” אוי, אני נשמעת כמו גננת במקרה הטוב, כמו מורה במקרה הפחות טוב, וכמו מפקחת במקרה הרע, וכל זה – במכולת!

אני מתבוננת סביבי. מי יודע מי מכל הסובבות כאן הן תלמידות פוטנציאליות. משהו ענק מנתר לי בפנים. פרפר גדול ממדים, מעופף ומדומיין. תשמעו, עכשיו אני ממש מרגישה מה הולך להיות המקצוע שלי בשנה הבאה. אילו סימנים שולחים לי משמים! ברור כשמש וכירח, ועם המון המון כוכבים מנצנצים, שבשנה הבאה אני הולכת להיות מורה לתזונה משופרת! אין ספק בכך! 

הנה, עובדה, יש כאן בת של השכנים שהגיעה לקנות חבילה של תססנים, והיא ממשמשת ובודקת. מה היא בודקת שם? את הרכיבים? את השמות הנוראים של צבעי המאכל?

“חמודה!” אני אומרת לה בקול חמוד, “רוצה עזרה?”

“אני מסתכלת כמה יש כאן”, עונה החמודה, “יש לי יום הולדת!”

יום הולדת! איזה יופי. איזה מזל יש לה, לילדונת הזאת, שבדיוק ביום הולדתה, יום הראוי לשפע ברכה ובריאות, היא פוגשת אותי. “אגיד לך מה יש כאן”, אני נוטלת את שרביט ההוראה, מכה על קודקודה של בת השש ומאלפת אותה בינה, “תראי, בתססנים האלו יש שישה סוגים של צבעי מאכל, המון המון סוכר, ואפס ויטמינים. את רוצה לתת לחברות שלך אפס?”

“לא”, בת השש מזיזה את קודקודה ומנערת ממנו את כל המילים שהמטרתי על ראשה, “אני מחפשת את המספר של הכמות. כמה תססנים יש כאן”.

“אפס”, אמרתי לה, “זה כאילו את נותנת אפס דברים טובים. תבחרי משהו יותר טוב”.

“אבל הוא צריך להיות טעים”.

“הוא יהיה טעים”, אני מבטיחה לה, ונותנת לה יד. החמודה משתפת איתי פעולה, אולי כי אני באמת מוכשרת להוראה, ואולי כי היא רואה בי מפקחת. איך שלא יהיה, היא הולכת אחרי למדפים הקצת יותר טבעיים, ואני מצביעה לה על ממתקי שומשום וחמניות. מציעה לה חלווה ומצליחה אפילו לשכנע! כל הכבוד ליצרנים. הם מארגנים את החלווה בתוך שקיות צבעוניות ונוצצות, מכניסים אותן לתוך קופסה מלבנית יוקרתית, והחמודה בת השש מסכימה איתי לגמרי. 

אני הולכת איתה לקופה, מעודדת אותה על בחירתה, בטוחה שההורים של חברותיה של החמודה יודו לי בפה מלא חלווה ויברכו אותי שאזכה לעלות מעלה מעלה במעלות ההוראה. 

אלא שאז אני פוגשת את שמחה’לה ואת דיצה עומדים ליד קופסאות פלסטיק שקופות, אלה שעמוסות בכימיקילים נוראים נוטפי צבע וסוכר מהסוג הכי גרוע, ובידיהם כמה טופים וסוכריות ג’לי מומסות. “אמא, תקני לנו!”

ואני, כל כישורי ההוראה שלי נעלמים, ומכל הסימנים נשאר רק סימן כתום זורח על הלחי. סימן שהילדים שלי אכלו סוכריות ג’לי. 

ממתקים – זאת לא בדיחה

ודאי שזו לא בדיחה. בהזדמנויות כמו ראש השנה ויום כיפור – זו ממש התזונה של הילדים שלנו למשך כל היום או לחלקו. בגופם של ילדים יש כל יום גדילה, פעילות, התפתחות, תאים חדשים שנבנים, כך שחומרי הבנייה שאנחנו מספקים להם – ואפילו ליום אחד – הם ממש לא בדיחה או עניין לפטור אותו במשיכת כתף אדישה.

הבעיה היא, שבכל הזדמנות שבה מחלקים לילדים ממתקים, הם צריכים להיות באמת ממתקים על־מנת להשיג את מטרתם.

אז אפשר לדבר כאן על ממתקים בריאים שחובצים ואופים וקורצים ומכינים בבית, וכשיש אפשרות לא קשה להשיג מתכונים לכל הדברים היפים הללו. אבל כשאין אפשרות, בין אם זה מסיבות שקשורות לטעמם של האוכלים או לאפשרויותיהם של המכינים, אז צריך להכיר את הנושא ולדעת להתנווט בין מדפי הסופר לכיוון של הרע במיעוטו.

בואו נדבר מה אנחנו לא רוצים למצוא בתוויות הרכיבים, ומה חשוב לנו כן למצוא שם, בפרט כשמדובר במה שאמור להזין את הילדים למשך כמה שעות.

אז ההנחה הבסיסית היא שנרצה למצוא שם כמה שיותר חלבונים ופחמימות בעלות ערך (ויטמינים, מינרלים…) וכמה שפחות סוכרים ופחמימות ריקות. הדרך לבחון את זה היא באמצעות בדיקת היחס בין הקלוריות לערכים התזונתיים (חלבונים, למשל). ככל שהפער קטן יותר – הממתק מזין יותר. לא תמיד המידע הנ”ל מופיע על האריזה, אבל ברור שעדיף ממתק שעשוי שומשום, גם אם הוא עתיר סוכר, על פני ופלה, למשל, ואם נדבר על שוקולדים – נעדיף את זה שיש בו אחוז גבוה של מוצקי קקאו, כי אז הוא מכיל, לצד שפע הסוכרים והשומנים – גם את האנטיאוקסידנטים של פולי הקקאו. באופן כללי, ככל שמאכל הוא יותר קרוב לטבע ופחות מעובד (כלומר, אין לו תווית בכלל), יש לו יותר סיכוי להציג תוצאה חיובית במבחן הזה.

נשתדל גם להימנע מרכיבים שליליים, וכאן, לצד הסוכר שאתם בטח מכירים ויודעים לזהות, גם אם די קשה להימנע ממנו (למען הסר ספק ותקן טעות: חטיפים מלוחים הם לאו דווקא מכילים פחות סוכר, ובטח שלא פחות פחמימות, ומצד שני – הם גם עשירים בנתרן מזיק. תבדקו בתוויות ותראו…), אנחנו מדברים על שלושה רכיבים בעייתיים נוספים:

צבעי מאכל – חלק קטן מצבעי המאכל אכן שייך בעצמו למזון, כמו למשל התבלין כורכום שאינו מזיק בכמויות סבירות ומקנה למזון צבע כתום; אבקת סלק שנותנת צבע ארגמן; תמציות קליפות ענבים אשר נותנות את הצבע הסגול למיני מזונות מוגדרים כמו נקניקים, למשל. אולם עם זאת, חשוב לדעת שהשימוש בצבעים שמקורם במזון מועט מאוד בדרך־כלל, מכיוון שהם בעלי ריח או טעם לוואי חזקים, או שאינם יציבים דיים כדי למלא את תפקידם.

החלק הארי של צבעי המאכל מזיק גם מזיק. רוב בני האדם יסבלו מתופעות ‘שוליות’ כמו אלרגיות, נזלת, כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות עיכול או קשיי נשימה.

כך שכל רכיב שמתחיל באות אנגלית – הוא חשוד, ולמעשה, כל מה שצבוע באדום בוהק, צהוב זורח ו/או כחול עמוק ושמימי – הוא חשוד. כי הרי ממתי יש לאוכל, באופן טבעי, צבעים כאלה?

מונוסודיום גלוטומט – הוא תבלין. בסך הכל תבלין, לא טבעי כמובן, שמדגיש עבורכם את התיבול של הביסלי, למשל. מה שפחות ידוע הוא, שיש לו השפעה ממכרת, וכך האריזה הראשונה מביאה אחריה את הבאות. זו אולי הסיבה לכך שמחקר גדול בסין גילה כי מונוסודיום גלוטומט גורם לעלייה במשקל. הבעיה העיקרית שלו, במיוחד בכל הנוגע לילדים, נעוצה בהשפעתו על המוח. מונוסודיום הוא חומר שמצליח לחדור את המנגנון המונע מחומרים להיכנס למוחנו, ויש לו השפעות נוירולוגיות רבות. הוא מחמיר תופעות של הפרעות קשב (לתשומת לב האימהות המתכננות להושיב את הילדים בבית הכנסת למשך שעת תפילה שקטה של אימם באמצעות שקית של חטיפים), הוא ידוע כגורם לכאבי ראש, לתחושת לחץ, להבהובים בראייה, לבעיות תחושה – עקצוצים או צריבה, וכן לפעימות לב מהירות. כמובן, כמו כל דבר, גם השפעתו ניכרת רק על חלק מהילדים, או אצל האחרים רק בצריכה מרובה.

גורם הסיכון השלישי הוא שומן הטרנס המצוי בוופלים, בחטיפים מטוגנים ואפילו בחטיפי אנרגיה ‘בריאים’. אין צורך להציג את שומן הטרנס ואת נזקיו ללב, לעורקים ועוד. רק תזכרו, ששומן טרנס אינו עוזב את הגוף לעולם, מה שאומר שהטרנסטון הקטן של הפעקאלע של ראש השנה תשע”ט ישב על העורקים, מתחת לכל השכבות, עז זקנה ושיבה. ממש בחינת ‘גם כי יזקין לא יסור ממנה’.

אז בואו נתייחס בכובד ראש לרכישת הממתקים, ושתהיה לכולנו שנה מתוקה.

הפוסט טעון שיפור הופיע לראשונה ב-מגזין בוסתן.