פוסט־טראומה
נעשה סטייה קלה מהרצף של הדברים ונדבר היום על טראומה. יותר נכון, על פוסט־טראומה.
אנו חיים במדינת ישראל. לצערנו, לצד השמחה על מגורים בארץ ‘אשר עיני ה’ אלוקיך בה’, אנו חווים משברים רגשיים בקצב אינטנסיבי, מהיר בהרבה מרוב המדינות המערביות בעולם.
מלחמות, פיגועים, אסונות, קורונה, וכעת מלחמה אכזרית של אויבינו שתקפו, ותוקפים ללא רחם. בלי לקרוא הרבה או להיחשף לתמונות, כולנו נמצאים במצב פוסט־טראומתי.
מובן שהנושא מורכב, כמו תמיד, ממנעד של פוסט־טראומה. בקצה הרצף הקשה נמצאים החטופים ובני משפחותיהם, אלו שחרב עליהם ביתם, שאיבדו את קרוביהם. לאחר מכן אילו ש’כמעט’ נפגעו, ניצלו בנס, היו קרובים למוות. בהמשך תושבי עוטף עזה, תושבי הדרום ועד לכל הארץ.
מיד עם היוודע האסון קמו קווי סיוע והצעה לעזרה. כמובן, כל פעילות שנעשית היא חשובה ויכולה לסייע. חשוב להבין שטיפול אמיתי בטראומה אינו נעשה דרך שיחה טלפונית או שיחת חיזוק, זה עוזר לרגע הראשון, אך לא חוסך טיפול מקצועי ומעמיק בהמשך.
ברור לכולנו שזוועות אלו לא ניתנות לאיחוי במהירות, או בכלל. ומהצד השני, לא היינו ממהרים להגדיר את הסובלים מההשלכות כבעלי הפרעה נפשית קבועה. כולנו רוצים לקוות ולהאמין שניתן יהיה לטפל ברוב האוכלוסייה המתמודדת עם מצבים פוסט־טראומתיים, ונזכה לראות אותם בהמשך מנסים לקיים בהצלחה שגרת חיים – לחזור לביתם, למצוא פרנסה, לבנות מחדש את הריסות המשפחה ולצקת חיים במה שנותר.
בפרק זה ננסה להבין מהי טראומה, האם ניתן לטפל בה, מי יכול לטפל, ומהם שלבי ההחלמה.
טראומה בהגדרה פירושה פגיעה בגוף או בנפש. טראומה נפשית נגרמת בשל פגיעה בנפש, לרוב בעקבות אירוע המאיים על שלמותו הפיזית והנפשית של אדם, כגון מעורבות בתאונת דרכים, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה, אלימות, אירוע רפואי קשה, שריפה ועוד. החוויה הטראומתית לרוב מאופיינת בתחושה של חוסר אונים, הפתעה והיעדר יכולת תגובה.
תגובה ראשונית לטראומה היא אנושית, ואפילו מתבקשת. אדם שנחשף לטראומה בהחלט עשוי להגיב בחרדה ובמצוקה ניכרת, אך אלה תגובות נורמטיביות לחוויית חיים קיצונית, ואינן מעידות בהכרח על התפתחות של הפרעה נפשית כלשהי. כדי לסייע לאדם להתמודד בצורה מיטיבה עם טראומה, אפשר להיעזר בהתערבויות שנועדו לסייע בהתמודדות בזמני חירום ומשבר.
חשוב לציין שאנחנו מדברים על אנשים שנמצאים כרגע לאחר הטראומה – נמצאים במקום בטוח, בסביבה מיטיבה וכבר אינם בצל האיום. כמו מפונים, ניצולים.
לעומת חטופים ובני משפחות שלהם שנמצאים, לא עלינו, עדיין בתוך הטראומה. ובהם בשלב זה לא ניתן לטפל, רק לתת עזרה, סיוע וחיבוק קהילתי.
נחזור לאנשים שכרגע נמצאים במצב פוסט־טראומתי (אחרי הטראומה).
בשלב ראשון נצפה מהגוף ומהנפש לנסות להתארגן עם הטראומה, בקצב וביכולת המתאימים לאדם שחווה את הטראומה. פרק זמן סביר להתמודדות ראשונית עם טראומה הוא עד חודש. במחקרים שנעשו על חיילים שיצאו לקרב, שבויים שחזרו מהשבי – בחנו וראו שזהו פרק הזמן הסביר להתארגנות ראשונית של הנפש.
לאחר תקופה של חודש ויותר, ישנם סימני זיהוי להיות האדם עדיין במצב פוסט־טראומתי. אדם שסובל מחלק מכל קבוצת התסמינים הכתובים להלן, יוגדר במצב פוסט־טראומתי:
- חוויה מחדש של האירוע הטראומטי
חוויה מחדש של הטראומה כוללת את הסימפטומים הבאים:
- זיכרונות של האירוע שצפים ועולים גם ברגעים שאינם קשורים לאירוע, כשהאדם עסוק בדברים אחרים.
- פלש־בק: הבזק, הרגשה או התנהגות כאילו האירוע חוזר וקורה.
- חלומות רעים וסיוטים על האירוע הטראומטי.
- תחושה מאוד רעה כשמשהו מזכיר את האירוע.
- תגובה גופנית (דופק מהיר, צמרמורת, הזעה או קוצר נשימה) כאשר נזכרים באירוע.
- סימפטומים של שינויים בתפיסת העולם ובתפיסת העצמי
למשל, אדם שראה את העולם באור חיובי, עלול לתפוס את העולם באופן שלילי יותר, ולראות בו יותר סכנות.
אדם שראה את עצמו באור חיובי עלול לתפוס את עצמו באור שלילי יותר – למשל, יכולים להיות לו שינויים בתפיסת המסוגלות. “לא הצלחתי לתפקד ולמנוע את האירוע הרע שהתרחש, כנראה אני אדם חלש”. חשיבה הגוררת בעקבותיה הלקאה עצמית, כעס ורגשות שליליים.
- סימפטומים של עוררות
סימפטומים של עוררות בעקבות טראומה כוללים:
- קשיי שינה – קושי להירדם ו/או התעוררות במשך הלילה
- קשיי ריכוז
- תחושה של עצבנות, רגזנות והתפרצויות כעס
- תחושת מתיחות מתמשכת ודריכות
- תגובת בהלה מוגזמת (רעש פתאומי מקפיץ במיוחד). עצבנות־יתר והתפרצות בקלות גם מול אנשים הקרובים אליו.
- סימפטומים של הימנעות
קבוצת סימפטומים זו כוללת הימנעות מכל דבר המזכיר את הטראומה, ו”הרדמה” של כל מערכת התגובה הרגשית. הסימפטומים בקבוצה זו כוללים:
- מאמצים לא לדבר ולא להרגיש רגשות הקשורים לאירוע הטראומטי
- מאמצים להימנע ממקומות, ממצבים, מפעילויות או מאנשים הקשורים לאירוע הטראומטי
- אובדן עניין בפעילויות, חוסר חשק לעשות דברים בזמן הפנוי
- תחושת ניתוק מאנשים קרובים
- קושי להרגיש רגשות
שוב, חשוב לציין שהסימפטומים הללו הם נורמטיביים לחלוטין כשהם מופיעים מיד לאחר הטראומה. רק אם הסימפטומים נמשכים יותר מחודש, ניתן להגדיר אדם כסובל מתסמונת פוסט־טראומתית.
אם אכן עברה תקופה של חודש ויותר, ואדם מפתח את ההתנהגויות האמורות לעיל, כאלו שמונעות ממנו לחזור לתפקד והוא אינו מצליח לנהל סדר יום תקין ואינו ישן בלילה – כדאי מאוד ומומלץ ללכת לאיש מקצוע – פסיכאטר, פסיכולוג קליני המומחה בטראומה. הם יאבחנו אותו כמתמודד עם הפרעת PTSD – בעברית: הפרעה פוסט־טראומתית ארוכת טווח. ומשם ניתן יהיה לצאת לטיפול מקצועי, ארוך ותומך, שיסייע לו להחזיר את תחושת השליטה, להוריד את רמת המתח המונעת ממנו תפקוד, ולהחזיר לחייו את המשמעות והתקווה.
הטיפול, כאמור, נעשה רק על ידי אנשי מקצוע בכירים שעברו הכשרה ייעודית לטיפול בטראומה.
הטיפול בדרך כלל יהיה בשילוב:
- טיפול תרופתי לתמיכה, להורדת חרדה ולייצוב מצב הרוח.
- שיחות עם איש מקצוע לפי אחת השיטות המקובלות בעולם לטיפול בטראומה.
עד כאן בינתיים, ובשורות טובות לנו ולכל עם ישראל.
