יש להבין, מדגיש ד”ר גימפל, כי הבסיס לתופעה הוא רפואי ביולוגי לגמרי. ב־80% מן המקרים מדובר בבעיה גנטית, וב־20% האחרים היא קשורה לבעיות של פגות ומשקל לידה נמוך – רבים מבין התינוקות שנולדו קודם זמנם (בשבוע ה־35 או קודם לכן) מפתחים בעיות קשב וריכוז בהמשך חייהם.
מוחם של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז שונה באופן פיזי ממוחם של ילדים אחרים, שינויים שהתבררו לגמרי רק בשנים האחרונות:
- אזור קדמת המוח אצל ילדי ADHD סובל מעיכוב התפתחותי – שמתבטא גם בגודלו הפיזי – של כשנתיים־שלוש ביחס לבני גילם. שאר חלקי המוח: החכמה, הבינה, היצירתיות – מפותחים כרגיל ואף יותר, מה שגורם לפער התנהגותי ותפקודי. הקשב והריכוז, הסדר והארגון, העמידה בזמנים, התכנון, השינון, ניהול הזיכרון ושליפת המידע, שהם התפקודים המתבצעים בקדמת המוח – ילקו בחסר, כמו גם החלק הרגשי והחברתי, שאף עליו אחראי אזור זה במוח.
המשמעות היא, שילד עם בעיית קשב וריכוז יתנהג בצורה ילדותית מכפי גילו, גם מבחינה רגשית וגם מבחינת מיומנויות למידה והתארגנות. החכמה והיצירתיות המאפיינות את ילדי ADHD יפצו על החסר, אבל רק עד רמה מסוימת. בסופו של דבר הוא ייוותר מאחור, והתסכול על הפער שהוא חש בין יכולותיו האמיתיות לבין מה שהוא מצליח לבטא – יביא להתפרצויות זעם, לירידה בביטחון העצמי, ולתופעות של דיכאון וחרדות.
- הליקוי השני שהתגלה במוחותיהם של ילדים בעלי הפרעת קשב, הוא קושי בהעברת הנתונים מאזורי המוח השונים אל קדמת המוח. לצורך תהליך עיבוד המידע, המתבצע בקדמת המוח, הוא מקבל נתונים מכל חלקי המוח: ממרכז השמיעה שבמוח הצידי, ממרכז הראיה שבמוח האחורי, מהזיכרון שבמרכז המוח, וכן הלאה. דמיינו לעצמכם מעין מכוניות קטנות, המעבירות את הנתונים שנקלטו בכבישי המוח, אל תחנת האיסוף והקליטה הממוקמת בקדמתו.
מה שקורה במוח שלADHD הוא, ש’מיכלי הדלק’ של ה’מכוניות’ הללו מחוררים, וכך הן אינן יכולות להביא את הנתונים ליעדם. ה’דלק’ המאפשר את העברת הנתונים במוח הוא הדופאמין, שהוא נוירוטרנסמיסטר – כלומר, חומר שאחראי על ההולכה העצבית במוח, והוא אינו נמצא בכמות מספקת במוחם של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז.
כך קורה שהילד שומע ואינו קולט, קורא שוב ושוב, ואינו מצליח לפענח את משמעות המשפטים שקרא. כך קורה שילד שלמד למבחן היטב, מגיע לבחינה, ופתאום – בלקאאוט. הוא אינו זוכר כלום. מה קרה? החומר הגיע לאחסון במרכז הזיכרון, אך עקב הקושי בהולכה העצבית במוח הוא אינו מצליח להישלף.
לאור הנתונים המרתקים הללו, שהתגלו ופורסמו בארבע־חמש השנים האחרונות, התברר מעל לכל ספק כי כל התיאוריות שייחסו את קשיי הקשב לבעיות רגשיות כאלה ואחרות הינן חסרות כל שחר. נכון שלכל בעיית קשב יש ביטוי רגשי. ניתן לומר שכשם שלכל מכונית ארבעה גלגלים, כך כל בעיית קשב וריכוז מכילה מרכיב רגשי. הן בשל העיכוב ההתפתחותי באזור קדמת המוח, בו ממוקם הלימבוס האחראי על הרגשות (הלימבוס של ילד ADHD בן 10 הוא כשל ילד אחר בן 7), והן בשל התסכול הקבוע המאפיין את חייו של ילד ADHD, המרגיש ויודע שהוא פיקח וחכם מעל לממוצע, כמו רוב ילדי ADHD, אבל אינו יכול להביא את חכמתו וכשרונותיו לידי ביטוי, ואינו זוכה להכרת הסביבה בהם.
אך ללא כל ספק, הבסיס לתופעה הוא פיזי טהור, ובהתאם לכך יהיו ההתייחסות והטיפול.
מדוע אם כן כה עלתה שכיחות התופעה בדורנו?
קודם־כל, אף שהתופעה אכן שכיחה – כינוס מדעי בו נכחתי לאחרונה עם עמיתים מאוניברסיטת הרווארד עלו מספרים של 15-20 אחוז בקרב אוכלוסיית הבנים, וכ־10% בקרב אוכלוסיית הבנות – ברור שהיא היתה קיימת גם בעבר. יכולת האבחון הברורה, יחד עם עליית המודעות, מביאות לכך שילדים שהואשמו בעבר כעצלנים / טיפשים / חסרי עניין או בעלי הפרעה רגשית – מתבררים למפרע כבעלי הפרעת קשב וריכוז שלא הובנה.
עם זאת, מאפיינים שונים של אורח החיים המערבי, הופכים מקרים שמבחינה פיזית נמצאים על גבול הפרעת הקשב – לבעלי הפרעת קשב ברורה.
כך, למשל, מיעוט הפעילות הגופנית והמשחק הפעיל בסדר יומם של ילדי דורנו, והעברת זירת המשחק ממגרש המשחקים אל מסך המחשב – מחריפים את בעיות הקשב. הסיבה לכך תובן בהמשך.
גם הכימיקלים החודרים לגופנו דרך המזון המתועש, המרוסס והצבוע – הם רעל עבור תאי המוח, המאט את פעילותם ומעכב את התפתחותם.
מהו הטיפול עליו אתה ממליץ לבעיות הקשב?
שמו של ספרי “אימון מוחי להפרעת קשב וריכוז”, מוכיח כי אני מאמין שאפשר לפתח את המוח ולהאיץ ולשפר את יכולת הריכוז.
החשוב ביותר הוא יצירת ‘דלק’ שיניע את ההולכה במוח. ניתן ואפשר לייצר דופאמין, לא על־ידי תרופות, שיקויים וצמחי מרפא, אלא בדרך פשוטה, יעילה ומוכחת: פעילות גופנית.
כל אחד מהקוראים מוזמן להניח רגע את החוברת מידיו, ולהתחיל לשפשפן זו בזו. תחילה לאט, ובהמשך בשפשופים נמרצים ומהירים. תחושו את הידיים מתחממות, ואת מהירות הזרימה של הדם בעורקים ובוורידים. חימום זה יוצר מצב כימי, שמייצר פקטור – NEUROTROPIC BRAINFACTOR, שזוהה רק לפני כשנה, והוא מגיע לגזע המוח ומהווה חומר גלם לייצור דופאמין.
השפעתה של הפעילות הגופנית על יכולת הריכוז היא מוכחת, ומורגשת תוך שעה בעליית רמת הריכוז. אני עצמי נעזר בה, ורץ מדי בוקר, לפני תפילת שחרית 35 דקות, שמעניקות לי בוקר שלם מרוכז ופורה.
בחורי ישיבה שאני מטפל בהם, עולים 5-6 פעמים את המדרגות בבניין בן 5 קומות. הם עושים זאת בבוקר – ויש להם ריכוז לסדר הבוקר בישיבה. עושים זאת שוב בהפסקת הצהרים – והם מסודרים לסדר שני… מי שעושה פעילות גופנית בערב, מרוכז למשך כל שעות השינה שלו… הוא מפסיד את יתרונה של הפעילות הגופנית כיצרנית דופאמין ומחוללת ריכוז.
ההמלצה השניה והחשובה שלי היא שינוי התזונה. יש להרבות במאכלים העוזרים בייצור דופאמין: ירקות ופירות, דגים, גבינות למיניהן, ולהוציא מן התפריט סוכרים, חטיפים, וכל מה שמכיל חומרים כימיים הרעילים למוח.
עלי לציין בצער כי ישנם בשוק תכשירים רבים המוצעים לפתרון בעיות קשב וריכוז. רובם מכילים חומרים שמגיעים לקיבה ולא למוח, כך שאין בנטילתם כל תועלת.
ישנם תוספים שיעילים לחיזוק המוח באופן כללי, כמו אומגה 3, שהיא חומר הגלם ממנו בנוי מוחנו, ולכן נטילתו משפרת את תפקודי המוח אצל כל מי שייעזר בו, כולל גם אנשים בעלי הפרעות קשב, אך הוא אינו פותר באופן ממוקד את בעיית החסר בדופאמין.
מגנזיום – גם הוא מינרל שמקובל כמסייע להפרעות קשב. הוא אכן אחד מחומרי הגלם שמהם מיוצר הדופאמין, גם אם לא העיקרי שבהם. אך הוא יועיל רק אם קיים מחסור בו.
מהי עמדתך לגבי השימוש בריטלין?
ריטלין היא תרופה מצוינת. היא נמצאת בשימוש כבר כמעט שישים שנה, נטלו אותה בין 120 ל־150 מיליון איש ברחבי העולם, ולא נצפו כל השפעות מזיקות. אני עצמי נעזר בריטלין כאשר אין לי אפשרות לבצע פעילות גופנית ואני צריך להתרכז.
אופן פעילותה: היא מהווה מעין פקק רפואי שאוטם את ה’חורים’ ב’מיכלי הדלק’ ב’מכוניות’ שבמוח. כלומר, היא מאטה את פירוק הדופאמין, ובכך מעניקה יותר שעות ריכוז.
חסרונה הוא, שהיא מעלה את רמת המודעות והערנות בכל אזורי המוח, וכתופעת לוואי, עלולה להגביר פחדים וחרדות אצל ילדים הנוטים לכך. בדרך־כלל, באמצעות שיחה מקדימה ומעקב, ניתן לפתור את הבעיה.
עוד המלצה חשובה ביותר עבור בעלי הפרעות קשב וריכוז:
לפתח הרגלים קבועים של סדר וארגון – תכנון סדר יום, רישום מטלות יישומיות ומעקב, וכדומה.
אני מראה למטופליי את היומן שלי, שרכשתי ב־30 שקלים בלבד, והוא מסדר לי את החיים, ומהווה עבורי, בהיבט זה, אונה קדמית חיצונית…
