מדוע אנחנו משמינים? מנגנון הרעב והשובע

שפת הרעב והשובע

תחושת רעב בלתי נשלט בעת שאנו אמורים להרגיש שבעים, היא מעין אזעקה – כמו כאב, כמו סחרחורת, כמו בחילה או הקאה. כאשר תחושות כאלה מופיעות, מודיע הגוף שמשהו ‘משובש’, ודורש תיקון על־פי סוג האיתות, כמו מנוחה, ביקור אצל רופא, בדיקות וכדו’ – עד להבראה…

 ואולם, לא כך מתייחסים רבים מאתנו לתחושת הרעב המוגזמת ולבעיית ההשמנה; הללו מתפרשים לרוב כתאוות אכילה, כאופי חלש וכבעיה ביכולת האיפוק. הסיבה ליחס זה היא אי הבנת הקשר האמתי בין רקמת השומן לצרכי ההזנה של הגוף, וכפי שהוסבר בסיום הפרק הקודם: אנחנו ורקמת השומן לא מדברים באותה שפה!

הרעב והשובע הינם השפה של רקמת השומן בגופנו. רקמה זו גורמת לרעב מוגבר כשיש צורך להכין מלאי של מזון – שומן – לקראת התפתחות פיזית, כמו בגיל ההתבגרות, בתקופה שלפני הלידה, וכשצריך להיערך לקראת תקופה עונתית של רעב. רקמת השומן אמורה גם לגרום לתחושת שובע בעת הזנת הגוף ממאגריה, כדי לאפשר לו מנוחה מאכילה לצורך שנת לילה רגועה, להזנת תהליכי התפתחות,  או לצורך פעולות ריפוי – תחושת חוסר תיאבון המלווה למחלה.

מנגנון הרעב והשובע הוא מנגנון מדויק, כמו כל שאר המנגנונים שבגופנו שמשפיעים על אורח חיינו ואופן קיומנו – נשימה, עיכול, מחזור הדם, ויסות טמפרטורה, שרירים, שמיעה וראיה. לכל מערכת ישנם איתותים ייחודיים על פעילות תקינה ובריאה, ואיתותים אחרים להתראה על שיבוש או מחלה, כמו כאבים, חום, עייפות, פריחה או פצעים וכו’, ועל־פיהם אנו יודעים היכן וכיצד לטפל כדי להביא לבריאות שלמה.

 שפתה של רקמת השומן 

כדי ללמוד את שפתה של רקמת השומן, עלינו להכיר את המערכת הנתונה לפיקוחה – מערכת ההזנה שבונה את גופנו ומספקת אנרגיה לפעילות של כל איבר בגופנו, גוף ונפש כאחד… 

השותפים לפעילות רקמת השומן הם: 

1. המזון שנאכל.

2.  מערכת העיכול, המורכבת מאיברים: הפה הלועס, מרסק ומדלל את המזון בעזרת השיניים והרוק; צינור הוושט המוליך את המזון מהפה לקיבה; הקיבה המערבלת את המזון ומוסיפה את מיצי העיכול לפירוק המזון ליסודותיו; והמעיים שסופגים את רכיבי המזון החיוניים לגוף, ומעבירים אותם באמצעות כלי הדם הרבים שמצויים בהם מחזור הדם הכללי. את הפסולת, שהתרוקנה בהדרגה מכל ערכיה התזונתיים, מעבירים המעיים החוצה.
3. מחזור הדם – הדם סופג את יסודות המזון מכלי הדם שמחפים את המעיים, זורם בכל חלקי הגוף, ומותיר בהם את יסודות המזון שספג מן המעיים – לכל תא את רכיבי התזונה הדרושים לקיומו ולתפקודו במערכת שאליה הוא שייך.

“אשר יצר את האדם בחכמה” – פעילות מופלאה זו של מערכת העיכול שמשולבת עם פעילות מחזור הדם – מותירה אחריה מספר שאלות, כמו: 

– כיצד מעביר הדם את שדרוש לכל תא ותא, וגם אוסף מתוך התאים את הפסולת שהצטברה בהם ומרוקן אותה בקצה השני של הגוף?

– גופנו בנוי ממערכות שונות. לכל מערכת תפקיד מיוחד שלמילויו דרושות תוספות תזונתיות ייחודיות – כיצד מזהה הדם את הדרוש לכל מערכת ולכל איבר?

להבנת התהליך עלינו להכיר את השפה שבה משוחחת רקמת השומן עם מערכות הגוף המשותפות, ומנהלת את משטר ה’רעב ושובע’ לבריאותנו. התובנות שנגיע אליהן יביאו אותנו, קרוב לוודאי, לשמור על תזונה נכונה. פשוט, לא נוכל לנהוג אחרת.

המזון כללים בתזונה נכונה

הכלל התזונתי החשוב ביותר: רעב ושובע אינם מותנים בכמות המזון שנאכל,  אלא בהרכבו. מנגנון הרעב והשובע יודע לזהות אם הגוף קיבל את כל מרכיבי התזונה שזקוק להם כדי שמערכותיו, הפיזיות והנפשיות, יתפקדו ביעילות. כאשר חסרים רכיבי מזון חיוניים – תגרום רקמת השומן לרעב נוסף כדי לאכול עוד ועוד. מנגנון הרעב והשובע איננו ‘סופר קלוריות’. הוא בודק את ערכם התזונתי של מרכיבי המזון, וכאשר הגוף מקבל את כל הדרוש לו – הוא חש שאכל דיו, וזהו השובע האמתי! 

ואם כך, עלינו לבדוק: מהי תזונה נכונה? כיצד נדע מהו ההרכב האופטימלי של המזון שדרוש לגופנו? ייתכן שנוכל ללמוד אף זאת תוך עיון במקורותינו; בספר בראשית, פרק א’ פסוק כט, אחר תיאור בריאת האדם ביום השישי, נאמר לו: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה”. כלומר, המזון הבסיסי של האדם אמור להיות מן הצומח – ירקות, פירות, זרעים למיניהם – קטניות, דגנים, אגוזים וכו’. בהם נמצאים הפחמימות, החלבונים, השומנים, הוויטמינים והמינרלים. בצומח ישנם גם רכיבים תזונתיים שאינם קיימים במזון מן החי כלל. ללא מרכיבים צמחיים אלה בכמות ראויה – תימצא התזונה חסרה, והגוף ישדר רעב!  

אנשים משלימים וויטמינים ומינרלים בתוספי מזון, ואינם מבינים שכל וויטמין או מינרל בהיותו בצמח, הוא תשלובת של מרכיבים שונים, המקיימים ביניהם יחסי גומלין חיוניים לספיגה, ששום כמוסה או נוזל מרוכז לא יוכלו לספקם.

היסוד הראשון לתזונה מספקת הינו, אפוא: הרבו במזון איכותי מן הצומח:

“דֶּשֶא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע”– חיטה, אורז, חמניות, דוחן, שומשום, קטניות מגוונות.

“עֵץ עֹשֶֹה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ” – שקדים, וכל סוגי האגוזים.

ועימם: שפע של ירקות חיים, לפחות חמישה צבעים מהם, ומעט פירות. כל אלו מכילים את כל מרכיבי התזונה הדרושים.

יחסי הגומלין בין מחזור הדם לרקמת השומן

מחזור הדם פועל בשני מסלולים – מסלול יומי ומסלול לילי. המסלול היומי, בשעות בהן אדם אוכל את מזון יומו, קולט הדם את רכיבי המזון ממערכת העיכול, וזורם בכל חלקי הגוף. כל חלק סופג מהדם את הדרוש לו לקיומו ולתפקודו עד הארוחה הבאה. תהליך זה מתחיל עם פת שחרית שנאכלת אחר שרקמת השומן עוררה את התיאבון, וממשיך בפעילות היומית של מערכת העיכול וכו’. 

אחרי ארוחת הערב מתחיל המסלול הלילי של מחזור הדם. בשעות אלה כבר התרוקן הדם מן המזון שהצטבר בו במשך היום, ועתה הוא עוסק בסיפוח חומרי הפסולת שנותרו בתאי הגוף, ומוביל אותם אל המעי הגס שיתרוקן בשעת הבוקר. תהליך זה מתאפשר לנוכח פעילותה של רקמת השומן שדואגת לתחושת שובע באמצעות מולקולות שומן שהיא מספקת לגוף במשך הלילה.

הנה למדנו את שפתו של מנגנון הרעב והשובע: בשעות הלילה, תוך מנוחה מוחלטת, רקמת השומן מזינה את כל מערכות הגוף במולקולות השומן, ומאפשרת שינה שלווה ורגועה, שבה מתרחש התהליך של ניקוי כל המערכות, התחדשות התאים, ריכוז הפסולת והרחקתה עם ההתעוררות משנת הלילה.

פת שחרית

מסקנה ראשונה מהנלמד – חשיבות ההקפדה על תזונה מסודרת, שתחילתה בארוחת בוקר, המשכה בארוחות צהרים וערב, וסיומה עם שקיעת החמה!

דילוג על ארוחת הבוקר ואכילה בשעות לילה מאוחרות מהווים התעלמות מוחלטת מצרכי הגוף, ומבלבלים את מערכותיו.

“שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ” (תהילים צ, יד).

“שנו רבותינו: דברים הרבה אמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה ומן הצינה ומין הזיקים ומן המזיקין ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, והורגת כינה שבבני מעיים; ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה” (בבא מציעא, קז).

לפיכך, בבוקר, לאחר ‘פינוי המותרות’ וההתארגנות המקובלת, נהיה פנויים לארוחת הבוקר, אך לא לפני שנישמע להוראותיו של הרופא הגדול – הרמב”ם: “לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה, עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה או יתיגע ביגע אחר. כללו של דבר: יְעַנֶּה גופו כל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום (=להתחמם), וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו ואוכל” (הלכות דעות, ד, ב).

ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר מכל הארוחות, היא הפותחת את האכילה היומית בתיאבון בריא ובתפריט מזין שמעורר את מערכת העיכול לפעילות מסודרת, ומאפשרת לנו לעסוק בעניננו ו’לשכוח את מערכת העיכול’ עד ארוחת הצהרים, ואחר־כך שוב עד ארוחת הערב, אחרי שעת השקיעה, ארוחה קלה (הצעת תפריטים – בפרק הבא). זו השעה שבה מחזור הדם יעשה את סיבוביו היומיים האחרונים בחלוקת מרכיבי המזון, ורקמת השומן תעורר את הרגשת השובע הנעימה שתאפשר שנת לילה רגועה, ומחזור הדם יעבור למסלול הלילי של איסוף הפסולת. 

לקוראים שהתרשמו מסדר היום ומהמבנה של התפריט, והיו רוצים לנסות אותו (ואולי להתחיל לרדת במשקל…)  אציע ללמוד את השיעור הראשון מפרק זה: 

א. הימנעות מוחלטת מאכילה בלילה. (לשבתות, חגים ואירועי שמחה, אתייחס בפרק הבא – ובינתיים: למחרת השבת יש לחזור מיד לתזונה המוצעת…).

ב. הקפדה על אכילת ארוחת בוקר – בבוקר, בין השעות 7 עד 9! התחילו את האכילה מהסלט, ולצידואתו תאכלו כנהוג בביתכם – פרוסת לחם או שתיים, ביצה או גבינה וכדומהו’. 

השינוי הראשון שתעשו בתפריט יהיה בהכללת כמות גדולה של ירקות חיים,  500 עד 600 גרם, בחמישה צבעים., מדי יום,. הכינו סלט ירקות עשיר, מתובל בשמן, טחינה, וכדו’. שליש ייועד לארוחת הבוקר, ושני שלישים לארוחת הצהרים. לתבל סמוך לאכילה. ארוחה זאת תשפיע תחושת שובע למשך היום. ייתכן שתעדיפו להכין את הסלט לקראת הצהרים, ולהותיר ממנה לארוחת הבוקר של מחר במקרר. זה בסדר. תאמרו לעצמכם: “סלט מאתמול, שנשמר במקרר, עדיף על סלט שלא הספקנו להכין”, ותאכלו בהנאה.

ייתכן שלא תחושו מיד את ההבדל בתחושות הרעב והשובע, ותמשיכו להשתוקק ל’עוד’,  אל תתייאשו! הקפידו על הכללים שלמדתם בפרק זה, ואולי תזהו את המזון שגרם לרעב המיותר. חכו בסבלנות לפרק הבא, שבו נלמד על ‘אלרגיות למזון’ – הגורם העיקרי לרעב מוגבר ולעליה במשקל,  ובהתאם לכך נמשיך לבנות את התפריט לכל אחד, על־פי צרכיו התזונתיים ואורח חייו…..