חמשת האלמנטים
מעגל הזרימה של האלמנטים שמהם בנויים גוף ונפש האדם מורכב מחמש תחנות: אדמה, מתכת, מים, עץ ואש.
כל אלמנט הוא ה’בן’ של זה שלפניו ו’אב’ לזה שאחריו, זאת אומרת שכל אלמנט הוא בעל שני תפקידים במקביל.
הפחד הוא הבן של האשמה והאב של התסכול והחרדה.
יש גם חוקי השפעה נוספים – סבא ונכד. האדמה עם חוסר הביטחון שבה היא הסבא של המים – הפחד.
מכאן שיש לפחד שורש בחוסר אמונה, בחוסר ביטחון עצמי ובחוסר קבלה עצמית.
שורש שני הוא האשמה – ‘אני רע במהותי’ ולכן מגיע לי ‘עונש’. וזה מפחיד. כביכול – אינני ראוי לטוב שיגיע.
אך צריך לדעת שיש לנו תפקיד, לכוון את מעשינו ואת התנהלותנו כמיטב יכולתנו – לתועלת ולהתקדמות, מתוך כוונה להביא את כשרונותינו לידי ביטוי באופן חיובי מתוך ערכים ומוסר. וכאשר עשינו את כל ההשתדלות אנו יכולים להרפות ממתח התכנון והעשייה. יש לדעת שברגע שיש לנו רעיון לביצוע (זה קורה באלמנט האדמה שקשור למחשבות), יעלו מתוכנו גם פחדים ודמיונות. כל מה שאי פעם שמענו או קראנו יעלה מן המעמקים ויבחן את נחישותנו. זה בדיוק תפקידם של הדמיונות והפחדים. הם מאתגרים אותנו לפעול ולעשות למרות קיומם. רובנו מתבלבלים תמיד וחושבים שהפחדים נועדו לגרום לנו להסס, לעצור, לשקול אלף פעמים עשרות שיקולים לכאן ולכאן – עד שתנופת העשייה מתמסמסת. כמובן, יש מקום גם לזהירות, והרחבנו על כך במאמרים קודמים, אך כאן אנו מוזמנים להכיר פחד חדש – הפחד מהצלחה. כן, יש דבר כזה! רובנו חוששים להצליח, לזרוח, לגלות שאנו הרבה יותר ממה שחשבנו. בדומה לגוזלי הציפור שלומדים לעוף רק כשהם נופלים מהקן והכנפיים מוכרחות להיכנס לפעולה. לפעמים אנו נבהלים לגלות שכוחנו עצום וביכולתנו להגיע לכל דבר אליו נשאף ואף יותר מכך. לפעמים זהו פחד מהאחריות שמתלווה להצלחה. לפעמים זהו חשש של ‘האם אצליח לשמר את ההישגים?’ וגם כאן מגיעה האמונה לעזרתנו: הקב”ה הוא שגרם לכך שאגיע למקום של צורך בעשייה הזו, וגם נתן לי את הכלים לכך – את הכישרון, הזמן וכדומה, אז אם משהו לא יצלח הרי זו הייתה הכוונה. עלי לחשב את צעדיי מחדש ולתת לרעיונות חדשים להגיע.
היצירתיות והשמחה בהישגים ובהצלחות הן אנרגיות שנמצאות באלמנט האש שהוא (כפי שניתן לראות באיור) ה’נכד’ של אלמנט המים. כוח הרצון הוא מה שהופך את המים שקפאו והשתתקו מפחד, לעשייה ולזרימה.
ואז ממשיך המעגל אל אלמנט העץ, שם מצטרפים התכנון והביצוע שמולידים יחד את העשייה. מעניין לציין, שבאלמנט העץ נמצא הכבד שהוא האיבר היחיד בגוף שגדל בחזרה גם אם חותכים ממנו חלק חולה. הכבד מייצג את העשייה בעולם הזה, וזה רק מראה שיכולת זו איננה נפסקת לעולם. כמובן, אם נבחר בכך. ניתן, אם כן, להסיק שכוח הרצון הוא נקודת התחלה חשובה מאוד בחיי האדם. איך ניתן ‘להשיג’ כוח רצון? על ידי פיתוח משמעת עצמית בהדרגה מגיל קטן. עלינו להכיר ביכולותיו של ילד להכיל משימות פשוטות ויומיומיות שלא תמיד מסתדרות עם רצונו – לשחק עוד קצת, לאכול ממתק נוסף, להמשיך לישון, וכן על זו הדרך. דווקא הדרישה שלנו ממנו להתגבר ולעשות כפי שלימדנו אותו גם אם לא מתחשק לו – היא מתנה עצומה להמשך דרכו.
כך עלינו לנהוג גם עם עצמנו. לקחת משימה כביכול קטנה שמועילה לבריאותנו (כמו אכילה בריאה או פעילות גופנית יומיומית) ולהשתדל להתמיד בה. כך נרוויח גם את עצם הרווח מהפעולה, וגם נלמד את עצמנו על קיומו של כוח הרצון שקיים בנו. כך במהלך חיינו נתרגל להוסיף אתגרים, ונגלה שקיים בתוכנו מנוע עצום שביכולתנו לנתב לכל דבר שנרצה ושיהיה ראוי בעינינו.
איזהו רצון
ננסה לתאר כאן את שתי צורות ההתנהלות שקיימות לבחירתו של האדם, וייתכן שאם נדע את ההשלכות של בחירותינו בנקודה מסוימת, יתאפשר לנו מרחב לבחור אחרת.
נמשיך לפתח את נושא הרצון:
הרב אשלג בספרו ‘הסולם’ נותן לנו ארבעה סוגי רצונות, והם:
- הרצון לקבל על מנת לקבל – כמו תינוק שרוצה לאכול ולא אכפת לו שאימו עייפה. זו דרך העולם בתחילת החיים. אבל כשאדם גדל והופך לבוגר, רצון זה הופך אותו לאגואיסט… לא אכפת לו על מי ידרוך ואילו ערכים ירמוס, העיקר שיקבל את מבוקשו.
- הרצון לתת על מנת לקבל – מתאים מאוד לילדי גן ותחילת יסודי, שילמדו להתחלק במשחקיהם כדי לא להישאר לבד, או לחלוק ממתק כי מחר גם הם ירצו שיחלקו איתם. רצון זה בגיל הבגרות הופך אדם לצבוע ולאינטרסנטי – הוא יעשה אפילו חסדים, אבל לא ממניע טהור אלא בשביל לקבל הערכה ותשומת לב.
- הרצון השלישי הוא המסוכן מכולם – הרצון לתת על מנת לתת, המאפיין את בני הנעורים שכל כך אוהבים להתנדב ורק רצים מהתנדבות להתנדבות ושוכחים שגם הם זקוקים לאוכל ולשינה. תקופה זו צריכה להיות קצרה בחייו של אדם, כיוון שבעצם מי שרק נותן ואינו מודה בצורך שלו לקבל, אינו מודה באנושיותו.
- הרצון הרביעי הוא הרצון הבשל והמתוקן, אליו כולנו שואפים: הרצון לקבל על מנת לתת. כאן נמצא את השילוב הנכון – כל דבר שאקבל אוכל לחלוק. את כספי, את מזוני, את כוחותיי ואת הידע שלי. ולכן ארצה עוד ועוד כדי שאוכל לעזור לעוד ועוד אנשים.
גלגל העשייה
כאשר אדם פועל מתוך מחשבה כזו של רצון בריא, הוא פועל, למעשה, מתוך המעגל החיצוני הפונה החוצה לעולם.
וכך בעצם מתחילה העשייה של האדם. ונפרט:
מתכת – ראשית, כאשר אדם מבין את תחום האחריות שלו, הוא אומר לעצמו שהוא רוצה מטרה מסוימת שנגזרת מתוך אחריות זו, ואז הוא פועל להשיגה כפי שנפרט בהמשך. צריך רק לשים לב לאחריות לא נכונה, שהיא האחריות הרגשית שאדם לוקח על זולתו, למשל: ‘אם אעשה כך ירגיש הזולת רע, ואם אעשה כך – הוא ירגיש טוב, וכל זה תלוי בי’. זוהי מחשבה שגויה ואחריות שגויה. אם אנו מזהים מצוקה אצל האחר, נוכל לחלוק עימו ידע שיש לנו ולו אין. לא לפתור לו את הבעיה ‘כדי שירגיש טוב’, אלא ללמדו לפתור את הבעיה בכוחות עצמו.
כשאדם מבין מהו המעשה הנדרש לקידום מטרתו, כאן הוא נעזר באנרגיית הרצון שנמצאת באלמנט המים: הרצון ממומש כאנרגיה זמינה, שיודעת להדוף את הפחד שוודאי יעלה ביחד עם הרצון. אדם יכול לשקול את מעשיו ואף להיזהר מטעויות, בזכות הפחד, אבל אל לו לתת לפחד לשתק אותו או להסיט אותו מהחלטתו. ייתכן שהפחד ידייק אותנו בצורת מימוש ההחלטה, בעיתוי או בדרך, אך לא יבטל את עצם הרצון.
ואז כשיש רצון ברור, ממשיך מסלול הזרימה –
לאלמנט העץ, בו מקבל הרצון את היכולת להתממש ולהפוך למציאות. זהו השלב שבו המטרה קורמת עור וגידים בדרך להגשמתה. כאן יתקבלו הנתונים של האתגר שלקחנו על עצמנו, לפיהם תיווצר תוכנית פעולה מעשית, ההחלטה איך לבצע ולהוציא לפועל את התוכנית. וכך לבסוף תתקבל אנרגיה נקייה וממוקדת לעשייה. בשלב זה נראה אדם מלא עוצמה, חדור מטרה, נחוש ובטוח. הוא יידע להתגבר על חרדות ועל תסכולים, וכל עיכוב או שינוי בתוכנית ימציאו מתוכו גמישות ויצירתיות.
וכאן אנו מגיעים לאלמנט האש – בו הופכת אנרגיית העשייה ליצירתית במיוחד. התוצאה כבר מגיעה ואיתה הסיפוק והאושר בעשייה.
מכאן אנו מגיעים לאדמה – האנרגיה מתבטאת בביטחון עצמי, שבנוי על הצלחה ועוד הצלחה ועוד.
ההצלחות בונות את המרחב שבו אני חש סיפוק מעצמי, מעבודתי ומעצם קיומי. אני מקבל את עצמי כפי שאני – על יתרונותיי וחסרונותיי, אינני מבזבז כוחות על שאלות וספקות עצמיים כגון – ‘למה לא עשיתי כך וכך או למה אני כזה וכזה…’ – אלו מחשבות סרק שאינן מובילות לשום מקום. הכרתי את עצמי מעניקה לי ביטחון ויציבות וכך אוכל לצאת שוב לדרך על ידי אלמנט המתכת – קודם הסקת מסקנות בונות, ואז לשוב ולקחת על עצמי אחריות נוספת וחוזר חלילה.
אם אדם נכנס להתנהלות של רצון לקבל לעצמי – כל המעגל קורס לתוך עצמו והופך להיות ללא יציאה.
גם אדם שלוקח על עצמו אחריות לא שלו, ומזניח את האחריות על עצמו – מגיע בקלות לפחד משתק. הוא אינו מצליח לעשות דבר או להחליט החלטות, ומתמלא בתסכול ובחרדות, ובמקום לשמוח בעשייתו הוא ממורמר, מתקנא באחרים, עסוק בתחרות סמויה או גלויה ומגיע אף לשנאה…
דבר זה מביא אותו לחוסר ביטחון, לדמיונות שווא, הוא ממש סובל ממחשבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ואינו מרגיש כלל יציבות או ביטחון.
זוהי הבחירה שעלינו לקחת במודע: מאיזה סוג של רצון נתחיל את פעולתנו.
כמובן, ישנם פחדים עמוקים ולא מודעים, וגם בהם ניתן לטפל בהמון עדינות, מלווה בחתירה בלתי מתפשרת קדימה. מובן שיש צורך לעיתים להיעזר בעזרה מקצועית ואין זו בושה כלל. זה בדיוק הצעד הראשון בלקיחת אחריות על עצמנו: להודות על האמת בכנות רבה ולבקש עזרה.
הלוואי שנזכה כולנו לחיות נכון!
