משלוח מנות בפירות שביעית

שאלה:

האם מותר לשלוח במשלוח מנות פירות שביעית לאדם שלא יידע לשמור על קדושתם? והאם מותר לשלוח לאדם שנוהג בדעה המחמירה פחות בעניין קדושת פירות שביעית? (למשל: אדם הנוהג קדושה בפירות נכרי – האם מותר לו לשלוח מהם לזה שנוהג כדעת ה’בית יוסף’ ואינו נוהג בהם קדושה?).

תשובה:

ראשית, יש לדון האם מותר בכלל לשלוח פירות שביעית למשלוח מנות, האם מותר לצאת בהם ידי חובת משלוח מנות, והאם מותר להחזיר בהם משלוח מנות למי ששלח לו.

משלוח מנות בפירות שביעית

משלוח פירות שביעית בתור קיום מצוות משלוח מנות

קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר לשלוח מנות בפירות שביעית, כשהמדובר במשלוח המנות הראשון ששולח ובו יוצא ידי חובתו. 

הדעה האוסרת

טעם האוסרים: משום שנחשב פורע חובו בפירות שביעית. 

הגמרא במסכת עבודה זרה (סב, ו) מבארת כי אסור לפרוע חוב בפירות שביעית, כי פריעת חוב הריהי כסחורה, שאסורה בהם. והיות ואדם חייב לשלוח מנות מממונו, כתקנת חז”ל, אם הוא משתמש בפירות שביעית הרי זה נחשב כפורע חובו. 

וכך כתב הגאון רבי בצלאל ז’ולטי בספרו ‘משנת יעבץ’ (או”ח סי’ פ),  וכן מצדד הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט”א בספרו ‘שבט הלוי’ (ח”ז יו”ד סי’ קפג). גם הגר”ח קנייבסקי שליט”א בספרו ‘דרך אמונה’ (פ”ו הל’ י’ בצה”ל ס”ק קכא) כתב, שלכתחילה יש להיזהר שלא לשלוח מנות מפירות שביעית.

המוקשה בדעה האוסרת

אך יש להקשות על דברי האוסרים: במה שונה קיום מצוות משלוח מנות מקיום מצוות ארבע כוסות או מצוות אתרוג, שאפשר לקיימן בפירות שביעית ואין אנו אומרים שהוא פורע חובו בפירות שביעית?

יש שפירשו, שמשלוח מנות שהוא דבר המתקיים בין אנשים, אפשר להחשיבו כפירעון חוב, מה שאין כן קיום מצוות ד’ כוסות או אתרוג, שהן מצוות שבינו לבין קונו. 

הדעה המתירה

אמנם, הרבה מן הפוסקים התירו לשלוח מנות בפירות שביעית, כיון שאין זה נקרא פירעון חוב. וכך דעת הגרש”ז אויערבאך (הוב”ד בספר ‘דיני שביעית’) והגרי”ש אלישיב זצ”ל. וכן נקטו ה’מנחת יצחק’ (ח”י סי’ נז) ועוד פוסקים.

המותר לכל הדעות

גם לדעת האוסרים חל האיסור רק אם פורע חובו בפירות שביעית, ובהם יוצא ידי חובתו, כלומר, אם זה המשלוח הראשון בו יוצא ידי חובתו והמשלוח מורכב משני מוצרים שאחד מהם או שניהם הם מפירות שביעית (כגון: סלסלת פירות שביעית, או עוגה ובקבוק יין – והיין הוא של שביעית), שכך הדין: שתי מנות לאדם אחד, ונמצא שיוצא ידי חובתו במשלוח פירות השביעית עצמם. 

אך אם יש במשלוח מנות שני דברים נוספים חוץ מפירות השביעית – אין בזה איסור. וכן אם כבר יצא ידי חובת משלוח מנות שלא בפירות שביעית, ושולח עוד משלוחי מנות כדי להרבות אהבה ואחווה עם רעיו כנהוג, אין איסור כלל לשלוח פירות שביעית, אך צריך להודיע למקבל שהפירות הם פירות שביעית כדי שישמור על קדושתם.

החזרת פירות שביעית למי ששלח לו מנות

הגאון רבי יוסף חיים מבגדד בעל ה’בן איש חי’ בספרו ‘תורה לשמה’ (סי’ קצג), כתב שאין להחזיר מנות למי שכבר שלח לו מפירות שביעית. 

הוא מתבסס על דברי התוספתא (פ”ו) שנאמר בה שאין משלמין בפירות שביעית גומלין. וכן פסק הרמב”ם (פ”ו מהל’ שמיטה ויובל הל’ י’): “דמי שביעית אין פורעין מהם את החוב ואין עושין בהן שושבינות ואין משלמין מהם תגמולין וכו'”. 

מהו תשלום ‘גומלין’ או ‘תגמולין’? – מתנה שבאה משום הכרת הטוב. 

אדם שחברו עשה לו טובה, אסור לו להכיר לו תודה על-ידי שישלח לו מפירות שביעית, שכן זוהי צורה מסוימת של פירעון חוב.

ואם כן, כיוון שמנהג העולם הוא שמי ששולח מנות לחברו מוכרח חברו לשלוח לו בחזרה משום נימוס, נמצא שהוא פורע חובו בפירות שביעית. וכן כתב הגר”ח קנייבסקי שליט”א בספרו ‘דרך אמונה’ (פ”ו מהל’ שמיטה ויובל הל’ י’ בצה”ל ס”ק קכא) שאסור להחזיר משלוח מנות מפירות שביעית דהווי כמשלם לו תגמולין.

לעומתם, הגרש”ז אויערבאך זצ”ל [הובא דבריו בספר ‘דיני שביעית’] וכן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, התירו להחזיר פירות שביעית כמשלוח מנות, והסיבה: כיוון שמה שמחזירים מטעם נימוס אינו נקרא חוב, שלסברתם חוב הוא רק דבר שאדם יכול לתבעו בבית דין.

משלוח פירות שביעית למי שאינו שומר קדושת שביעית

גם כאן נחלק הנידון לשניים: 

1. לשלוח למי שאינו שומר קדושת שביעית. 
2. מי שנוהג קדושת שביעית בפירות נכרים האם יכול לשלוח למי שאינו נוהג.
3. 

משלוח פירות שביעית לחשוד על אי שמירת קדושתם

לכאורה אין לשלוח פירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושת פירות שביעית, משום שנאמר “לפני עיוור לא תיתן מכשול”, ובזה שאנו מוכרים או נותנים לו פירות שביעית הרי אנו מכשילים אותו באיסור, שלא ישמור על קדושתם. וכך מבואר במשנה במסכת מעשרות (פ”ה משנה ג’), ובתוספתא (שביעית פ”ד הלכה ג). 

ואולם, התוספתא (שביעית פ”ו הי”א) התירה למכור פירות שביעית לחשוד שלא שומר שביעית, אם הפירות הם מסוג שאינו מתקיים זמן רב. וז”ל התוספתא: “אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזון ג’ סעודות. במה דברים אמורים בדבר המתקיים, אבל בדבר שאין מתקיים אפילו מאה סעודות מותר”. דהיינו אם הפירות אינם נשמרים לתקופה ארוכה [הכוונה עד זמן הביעור] מותר למכור לחשוד אפילו כמות גדולה, ורק פירות שנשמרים לתקופה ארוכה אסור למכור לו הרבה, אלא כמות מועטה שהיא כשיעור שלוש סעודות.

בביאור סתירת הדברים, וההיתר למכור לחשוד פירות שביעית, כתב ה’חזון איש’ שבדבר שאינו מתקיים הרי אנו תולים בהיתר. כלומר, החשש שממנו עלינו להיזהר הוא שהקונה לא יבער את הפירות בזמן, ולכן אין היתר למכור אלא דבר שאינו משתמר, אבל לעניין שמירת קדושת הפירות מותר להניח שהקונה יאכל את הפירות כדרכם ולא יזרקם. ולכן התירו למכור פירות שביעית מסוג שלא יתקיים עד זמן הביעור, או כמות מועטה מסוג שמתקיים – כשיעור מזון ג’ סעודות, משום חיי נפש.

דין מכירת פירות שביעית לחשוד שאינו שומר שמיטה שווה לדין נתינת פירות שביעית, שאין הבדל בין מכירה לנתינה. וכך כתב הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ’ינסקי זצ”ל בספר השמיטה (פ”ח הערה 11).

החידוש שבדברי התוספתא הוא שאע”פ שכתבו התוספות ( ) שאין מספר לדיני קדושת שביעית שצריך לנהוג בפירות שביעית, מכל מקום כלפי האיסור של ‘לפני עיוור’ – אם אפשר להניח שמתנהג בדרך הרגילה, אין חשש בדבר.  

יש לציין, שיש מן המפרשים שסברו שההיתר של התוספתא התייחס רק לאדם החשוד על הביעור – שעלול להשאיר את הפירות עד לאחר זמן הביעור, אך על קדושת הפירות בוודאי ישמור. ולפי דבריהם, לחשוד על שאר דיני שביעית אסור למכור פירות שביעית – בין מתקיימים ובין שאינם מתקיימים (עיין ‘חסדי דוד’ על התוספתא).

להלכה – ה’חזון איש’ סמך על התוספתא ופסק שמותר למכור לחשוד דבר שאין מתקיים. וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל [כך שמעתי מיבלחט”א הגר”י אפרתי שליט”א], וכן פסק הגר”ח קנייבסקי שליט”א ב’דרך אמונה’ (פ”ח ס”ק קיז). 

ולכן מותר לשלוח סלסלת פירות עונתית מפירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושתם כיוון שהפירות לא יחזיקו מעמד זמן רב. כמו כן, מותר לשלוח סלטים שיש בהם קדושת שביעית [חצילים, כרוב וכיו”ב] שפג תוקפם קודם הביעור. 

לעומת זאת, אסור לשלוח לאדם כמות גדולה שמספיקה ליותר מג’ סעודות מדברים המתקיימים, כגון שקדים אגוזים תמרים ושאר פירות מיובשים. כמו־כן, אין לשלוח לו קופסאות שימורים שיכולות להישאר זמן רב. 

אמנם, אם שולח כמות קטנה של ג’ סעודות לאותה משפחה – מותר, וכגון קופסת שימורים של תירס, אפונה וכיו”ב שבדרך־כלל אין בה כמות לג’ סעודות. לעומת זאת, קופסה של זיתים יכולה להכיל כמות ליותר מג’ סעודות ואסור לשלוח, אלא אם כן מדובר במשפחה גדולה שיש אפשרות שזהו מזונם לג’ סעודות.

כמו־כן לשלוח בקבוק יין  או מיץ ענבים הוא בכלל מזון ג’ סעודות, ובפרט מיץ ענבים, שלאחר שפותחים את הבקבוק אינו מחזיק מעמד זמן רב. (גם יין יבש מתקלקל קצת טעמו אם נשאר זמן רב), אבל יותר מבקבוק אחד אסור, כיון שהוא מתקיים לזמן ארוך.  

משלוח פירות נוכרי למי שאינו נוהג בהם קדושה

שאלה זו נוגעת לדינים רבים שיש בהם חילוקי דעות: האם מותר לאחד לתת לשני דבר שהוא נוהג בו איסור וחבירו היתר?

יש בזה מחלוקת הפוסקים,  ולהלכה הורו רבים מן הפוסקים, שתלוי אם הדבר אסור מעיקר הדין, או שקיבל על עצמו להיזהר מצד חומרא. אם לדעתו הדבר אסור מעיקר הדין  הרי שאין לתת לחבירו, אבל אם נוהג כך רק כחומרא וזהירות – מותר לתת לחבירו שאינו מקפיד על כך.      

ומצינו התייחסות מיוחדת לשאלה זו לגבי פירות נכרי בשביעית, מהמבי”ט (רבי משה טירני, ראש רבני צפת בזמנו של ה’בית יוסף’, שהוא מקור השיטה לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים), שדן בשאילה זו (ח”א סי’ כא).

בתחילת דבריו כתב המבי”ט שנראה שהדבר אסור. אמנם בהמשך דבריו כתב, שכיון שזה שאינו נוהג קדושת שביעית בפירות נכרים עושה כן על־פי הוראת החכמים שלו, הרי שיש לו על מה לסמוך. 

אך הוראת הפוסקים למעשה, שגם בדיני שביעית תלוי איך קיבל על עצמו את ההוראה – כאיסור או כחומרא.

לסיכום:

א. דעת רוב הפוסקים שמותר לשלוח פירות שביעית למשלוח מנות. 

ב. גם לפוסקים האוסרים, אם שולח יותר משני דברים אין בזה איסור, כיוון שעיקר המצווה מתקיימת בדברים האחרים. 

ג. כמו־כן, אם כבר שלח משלוח מנות אחד ויצא ידי חובתו מותר לשלוח בשאר משלוחי המנות פירות שביעית, אף לדעת הפוסקים האוסרים. 

ד. צריך להודיע למקבל שהם פירות שביעית כדי שיידע המקבל לנהוג בהם קדושה.

ה. אין לשלוח פירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושתם. אך אם שולח דברים שאינם מתקיימים לזמן ארוך – מותר. ואף דברים המתקיימים, אם שולח כמות קטנה שהיא מזון ג’ סעודות – מותר.

ו. נחלקו הפוסקים האם מותר למי שנוהג קדושת שביעית בפירות נכרים לשלוח פירות נכרים של שביעית למי שאינו נוהג בהם קדושה. ולהלכה – אם קיבל על עצמו לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים מעיקר הדין יש להחמיר ולא לשלוח, אך אם קיבל זאת על עצמו כזהירות וחומרא מותר.