הבדיקה: Vitamin B12, ויטמין B12
מעבדה: כימיה בדם/המטולוגיה בדם
טווח ערכים תקין: בילדים ומבוגרים עד גיל 60: 200-835 *פיקוגרם למיליליטר.
בבני 60 ומעלה: 110-770.
(פיקוגרם הוא אלפית מננוגרם. ננוגרם הוא מיליארדית הגרם, כך שיחידת המדידה נותנת הערכה של 10-12 גרם של B12, לכל מ”ל דם).
ויטמין B12 מסיס במים, (ועל כן כאשר הוא בעודף הוא מופרש בשתן), משחק תפקיד חשוב במעגלי מטבוליזם מרכזיים בכל תא בגוף וחשוב בעיקר לתפקוד תקין של המוח ומערכת העצבים, וכן למערכת ההמאטופויאטית (מערכת יצירת הדם). ויטמין B12 משמש בגוף כקו־אנזים. כלומר, מסייע לפעילותם של האנזימים. לכן, חסר מצטבר של ויטמין זה עשוי לגרום למחלות חמורות.
בני אדם (וצמחים) לא מייצרים ויטמין B12 בעצמם בגופם, ולכן חיוני לקבלו מבחוץ.
שני גורמים עיקריים עשויים לגרום לחסר בוויטמין הזה. האחד, צריכה שאינה מספקת של הוויטמין ממזון, למשל אצל צמחונים, שכן זהו הוויטמין היחיד המצוי רק במזונות מן החי, והשני – כשל בספיגה של B12 שהתקבל מהמזון.
המסלול הפיזיולוגי של ספיגת ויטמין B12 בגוף מורכב ביותר, ולכן הוא נחשף למפגעים ברקמות שונות העלולים לגרום לחסר בו. כאשר המדדים מצביעים על חוסר בוויטמין, יש חשיבות לבירור רפואי שיאבחן היכן קיים הכשל, כי ברוב המקרים כיום הבעיה אינה מחסור תזונתי.
נספג בי
B12מגיע במזון כשהוא קשור לחלבונים, והשלב הראשון בספיגתו הוא שחרורו מאחיזה זו. חומציות הקיבה מסייעת לשחרור B12 מחלקיקי המזון, על־ידי פעילות פרוטאזות הקיבה. לכן, כאשר חומציות זו נפגעת על־ידי תכשירים נוגדי חומצה, עלולה להיות בעיה בספיגת הוויטמין.
עם הפרדתו מהמזון, על B12 להיקשר עם מולקולות אחרות שיגנו עליו מפני חומצות הקיבה שעלולות לפרקו. חלבון בשם “הגורם האינטרינזי” (Intrinsic Factor או בקיצור (IF קושר היטבB12 אליו ומגן עליו מפירוק בקיבה ומפני פירוק על־ידי חיידקי המעי, כשיגיע לשם. החלבון ‘IF’ מיוצר בתאי דופן הקיבה, ומופרש אל חלל הקיבה בתגובה לנוכחות מזון בה.
גם כשל בתהליך זה עלול להיות הגורם לאי ספיגה של B12 . כאשר אין ייצור מספיק של חלבון IF ע”י התאים בקיבה (למשל, כאשר דופן הקיבה נפגעת מחיידקי הליקובקטר פילורי, ובמקרים רבים נוספים), או כאשר קיימת בעיה ב־IF עצמו, אין מה שיגן על B12 מפירוק, למרות שהוא מתקבל מהמזון בכמות מספיקה, וייווצר מחסור בו.
אנמיה הנובעת מבעיה כזו נקראת Pernicious Anemia (אנמיה ממארת – למרות שמה אין מדובר במחלה ממארת, חלילה). במצב כזה 80-100% של ה־B12 שנקלט מהמזון יופרש בצואה לאחר שלא נספג לדם, בעוד שבמצב תקני רק כ־30% B12 מופרש בצואה והשאר נספג בגוף.
גם המרה מפרישה B12 שקשור עם haptocorrin , ויחד עם ה־B12 הקשור עם IF שהתקבל מהמזון, הם עוברים למעי.
מולקולות הקומפלקס B12-IF נעות יחד עד הגיען לסוף המעי הדק, שם הן נקלטות ע”י תאי הספיגה. כאן נפרד ה־ B12 מן החלבון IF הקשור איתו, ונקשר למולקולות אחרות, ומתקיים מסלול מורכב של שינוע הוויטמין לתאים השונים.
יש בי רב
הכמות הכוללת של B12 הנאגרת בגוף נעה בין 2-5 מיליגרם במבוגרים, כאשר מחצית כמות זו נאגרת בכבד. רוב הוויטמין המופרש במרה מתמחזר לכבד, ואגירתו היעילה בכבד אמורה להספיק לתקופה של 4-5 שנים גם בחסך של B12 במזון.
במבוגרים עם מאגרים נמוכים של הוויטמין בכבד, התופעות הקליניות שנובעות מחסר 12B יכולות להופיע מהר יותר. גם מצבי סטרס עשויים להשפיע על תמונה קלינית של ויטמין B12 ירוד.
קשורים בי
רבים נוטים לבלבל בין חומצה פולית לוויטמין 12B. מבחינה כימית הם אינם זהים, אולם שניהם שייכים לוויטמינים מקבוצה B וקיים ביניהם שיתוף פעולה הדוק בתהליכים ביוכימיים רבים בגוף. אחד החשובים מהם הינו חלקם המשותף בייצור תאי דם חדשים. ושיתוף פעולה זה הוא הסיבה להמלצת הרופאים לצרוך תוסף B12 יחד עם חומצה פולית.
אנמיה על רקע חסרים כאלו נקראת אנמיה מגלובלסטית (Megaloblastic anemia), מלשון מגה – ענק, על שם תאי הדם הענקיים הנוצרים במצב זה. היכן נוכל לראות זאת? בבדיקה הנקראת MCV– נפח ממוצע של תא דם אדום שערכיה יהיו גדולים מהרגיל. גם בבדיקה מיקרוסקופית של תאי דם ניתן להבחין באנמיה מגלובלסטית.
מה חסר בי?
חסריB12 מתפתחים באיטיות, ולא תמיד מזוהים מיידית. כשיש מחסור ניכר בוויטמין עלולים להופיע כמו בכל אנמיה, עייפות, סחרחורת, דופק מואץ, חיוורון, נטייה לדימומים, ירידה במשקל, כאבי בטן, שלשולים, אובדן תיאבון.
רמות ויטמין B12 נמוכות לאורך זמן עלולות לגרום נזק בלתי הפיך לתאי העצב, דבר שעלול לגרום להפרעות זיכרון, דיכאון, הפרעות פסיכוטיות, חולשת שרירים, בעיות מוטוריות, עקצוץ בגפיים, חולשה בשרירים ואיבוד תחושת עומק.
חשוב לציין כי תרופות מסוימות גורמות להפחתת ספיגת הוויטמין, לדוגמה, תרופות המפחיתות את חומציות הקיבה, כאשר משתמשים בהן למשך תקופה ארוכה.
רמות גבוהות מאוד של B12 ייתכנו במצבי בריאות קיצוניים יותר, כמו כשל כרוני של הכליות, אי־ספיקת לב חמורה, מחלות כבד קשות, לוקמיה וכדו’.
נוגסים בי
ויטמין B12 נמצא במאכלים שמקורם מן החי: בשר (בעיקר בכבד בקר), במוצרי חלב, ביצי תרנגולת, דגים. ברוב מוצרי החלב תהליך הפסטור מפחית את רמת הוויטמין הטבעית, לכן הם מועשרים בהם בצורה מלאכותית ובאופן מבוקר לאחר תהליך הפסטור.
מנה יומית מומלצת של הוויטמין היא: 1.0-3.0 מיקרוגרם. דיאטה ממוצעת יומית מכילה 3-30 מיקרוגרם של B12, כאשר רק 1-5 מיקרוגרם מתוך כמות זו נספגת באנשים בריאים.
הקצובה היומית המומלצת לאוכלוסיה בריאה: עד 6 חודשים -0.5 מיקרוגרם, 6 חודשים עד שנה -1.5 מיקרוגרם, 1-3 שנים-2.0 מיקרוגרם, 4-6 שנים – 2.5 מיקרוגרם, מעל לגיל 7 שנים – 3.0 מיקרוגרם, נשים הרות או מיניקות – 4.0 מיקרוגרם.
המינון עבור הלוקים בחוסר של ויטמין B12 גבוה בהרבה, ויכול להגיע בתחילת הטיפול (לפי מינון של רופא) עד ל-2,000 מיקרוגרם ביום.
וחשוב מאוד! אם בדיקות הדם שלכם מראות על B12 נמוך, אל תרוצו לקנות תוסף! חשוב להתייעץ עם רופא כדי לאבחן נכונה את מקור הכשל במסלול המטבולי הכה מורכב, ולטפל בהתאם להנחיותיו.
