בשבילם, ובשבילכם ההורים, הבאנו את הנושא למליאה, לפחות לקריאה ראשונה: ריטלין כן או לא.
נראה שאין נושא שצבר יותר פולמוסים מנושא הריטלין: “הילד נרגע ומתחיל להקשיב בשיעור” – “הילד אפאתי ונראה כמו בובת סמרטוט”; “זו תרופה קלה וזמינה” – “ההשפעה שלה חולפת”; “המחקרים הרפואיים בעד” – “חברות התרופות משמנות את החוקרים ועומדות מאחורי המחקרים”; “מעלה את הדימוי העצמי של הילד” – “הוא מפתח תלות בתרופה לכל החיים”, וכן הלאה. כבר אמרנו: הוויכוח הזה לא ייגמר.
אז בואו נתרום גם את חלקנו לבלבול ונוסיף עוד כמה דעות בעד ונגד. אם להסתבך, אז עד הסוף. או לפחות עוד קצת. וגם המלצות יהיו, אם תחזיקו מעמד עד לשורה האחרונה.
מי בעד?
ד”ר איתי ברגר, נוירולוג ילדים בכיר בבית החולים ‘הדסה עין כרם’ בירושלים: “מבין מגוון התרופות לטיפול בהפרעות קשב, הריטלין נחשב תרופת הקו הראשון. מוסכם היום, על סמך מחקרים רבים, שמי שזקוק לתרופה צריך לקבל אותה מוקדם ככל האפשר, כדי למנוע נזקים ארוכי טווח.” . 70% מהילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז מפתחים בעיות התנהגות אם אינם מטופלים בזמן”.
ומה באשר להתמכרות? “רוב האנשים הבריאים שטופלו בילדותם הפסיקו אחר מספר שנים. רמת הדופמין אכן ירדה, אבל כבר היו בידם מיומנויות למידה מספקות כדי להמשיך בלעדי התרופה, ואז הם נוטלים ריטלין בהזדמנויות ספציפיות בלבד, כגון לפני מבחן או אירוע משמעותי”. התרופה קיימת בשוק (האמריקאי) מ־1937 – הוא מדגיש – כלומר, אין הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עליה. “אני שואל ילדים קטנים, בכיתות א’-ד’, שבאים אלי למרפאה: מה התרופה עשתה לך? והם עונים: ‘נהייתי חכם!…’. זה לא באמת משנה את ה־IQ, אבל זה גורם לשיפור דרמטי ברמה התפקודית”.
ד”ר אבי שפירא, פסיכיאטר ילדים ונוער ומומחה להפרעות קשב וריכוז, גם הוא מוצא לנכון להפריך כמה אגדות־עם בנוגע לריטלין:
“קודם־כל, היתרונות: שיפור משמעותי בריכוז, השפעה חיובית על ההתנהגות, ירידה באימפולסיביות, שליטה רגשית טובה יותר, הפחתה באלימות ובמרדנות, שיפור בזיכרון וביכולות למידה, ואפילו שיפור במוטוריקה ובכתיבה, ושיפור מאוד חשוב: ביחסים הבינאישיים בכיתה, עם החברים, וגם במשפחה, עם ההורים ועם האחים”. ומי שחווה אחר־צהרים אחד נוסח ילד עם הפרעות קשב – יודע לספר עד כמה זה קריטי.
“החסרונות של הטיפול התרופתי הם קלים, בתנאי שהתרופה ניתנה לאחר שנקבע שמדובר בילד עם הפרעת קשב וריכוז אמתית, אורגנית ולא משנית. אחוז קטן – כ־15% – לא מגיבים לטיפול. כ־10% סובלים מסוג של רגישות יתר, אחדים מגיבים בדיכאון, עצבות, תנועות בלתי רצוניות, טיקים. רבות מתופעות הלוואי חולפות אחרי זמן־מה”.
גם נושא הגדילה נחקר רבות והתשובה היא: הריטלין אינו פוגע בגדילה.
מחקרים מראים שמי שנטל את התרופה לא ייפול להתמכרויות בעתיד. מצד שני, ילד סובל ודחוי החווה תסכול מתמשך בתחום הלימודי והחברתי, לא יגדל למבוגר מאושר, חברותי ויצרני. החוויה הקשה של חוסר הצלחה מתמיד עלולה להוביל את הילד למקומות שאינכם רוצים לדעת על קיומם.
פרופ’ אבינועם שופר מבית החולים ‘שניידר’ לילדים מצטרף לעצומה: “הפרעות קשב וריכוז נגרמות בשל מחסור במתווכים בין חלקי המוח השונים. הריטלין עוזר לפעילות החשמלית במוח להתבצע כנדרש. מדובר בתרופה יעילה ויש להתייחס אליה ככל התרופות, כולל תופעות הלוואי. אם משתמשים בתרופה נכון ותחת בקרה – היא יכולה לעשות את ההבדל מילד עם בעיות בלימודים ודימוי עצמי נמוך, לילד שמח המממש את עצמו. ילדים היפראקטיביים שבמשך שנים הרגישו שהחברים והמורים דוחים אותם, חשים פתאום אהובים ורצויים. הם מבינים שמדובר בבעיה מולדת, ועכשיו, אחרי טיפול, הם כמו כולם. חבל להשאיר תרופה כזאת על המדף”.
בפאנל הזה, בכל אופן, יש מומחים נוספים, והם מביאים את הצד השני של התמונה:
“הריטלין אולי עוזר לטווח הקצר, אך אינו מטפל בבעיה העמוקה יותר” – דעתו של ד”ר שי פינטוב מבית החולים ‘אסף הרופא’: “טיפול בריטלין הוא טיפול סימפטומטי. הוא מצליח ‘לדחוס את הקפיץ’ אצל הילד לארבע שעות, ובכך להקל על המורים. יש לטפל קודם־כל בבסיס הבעיה. הפרעות קשב וריכוז הן בעיות מורכבות, שלא פעם יושבות על מרכיב רגשי. ילד הסובל מבעיות קשב דורש השקעה, והיא כוללת עבודה פסיכולוגית ועזרה גם מחוץ לכיתות הלימוד”.
רוני אלוני־סדובניק, משפטנית ומנהלת המרכז המשפטי לנוער, גם היא נגד:
“ריטלין הוא קודם־כל סם. החומר הפעיל בריטלין נקרא ‘אמפטמינים’ וזהו חומר המוגדר כסם. הוא מביא אתו, לצד פתרון בעיה אחת, שורה של תופעות לוואי אחרות. כמו כן, הריטלין גורם לתופעות כמו איבוד משקל, אבדן תיאבון, נדודי שינה, דיכאון והתפרצויות.
ריטלין יכול להיות תרופה מצוינת לאחוז קטן של ילדים ששום פתרון אחר לא יכול לעזור להם, אבל היום, כל ילד שמגלה חוסר ענין בשיעור, עייפות, עצב, חוסר נוחות – מופנה מיד למסלול אחד בלבד: לנוירולוג, כדי שירשום לו ריטלין, בלי שנבדקים הגורמים האפשריים לבעיה של הילד. התרופה יכולה לעזור לקבוצה קטנה מאוד של ילדים, אבל בקרב 90% מהמשתמשים הבעיה נובעת בכלל ממקום אחר. למשל, ילדים שעברו תקיפה ומסתירים את זה, או שחוו אלימות, מתח, רעב… יש ילדים שסובלים מגיל צעיר מבעיית ראייה שלא עלו עליה, ולפעמים הילד פשוט משתעמם בשיעור. אלו מקרים שלא נבדקים לעומק.
כיום 16% מהילדים נוטלים ריטלין. אם הגענו למספרים האלה, זה אומר שלא לילדים יש בעיה, אלא למערכת החינוך בכללה”.
קרן וולקומיר, נטורופתית ומרצה בכירה בסמינר הקיבוצים, גם היא נגד פנייה מיידית לריטלין: “הגורמים ל־ADHD לא ידועים עדיין, אולם לצד גורמים הקשורים בגנטיקה ותורשה, יש גורמים הקשורים לתזונה ולאלרגיות למזון ולתוספי מזון. חסרים של ויטמינים ומינרלים דוגמת אבץ, חומצות שומן חיוניות, ברזן וויטמיני B עשויים לתרום להתפתחות של ADHD”. היא מציינת כי אלרגיות למזון כמו חיטה, סויה, תירס, מוצרי חלב, ואפילו אגוזי מלך, בוטנים וקפאין, דווחו כמחמירות סימפטומים של ADHD.
מחקר שנערך בבריטניה על־ידי רופאים מאוניברסיטת סאות’האמפטון מצא קשר בין תזונה עשירה בצבעי מאכל וחומרים משמרים לבין שיעור גבוה של הפרעות קשב וריכוז. תוצאות המחקר העלו כי כאשר ניתנו לילד משקאות המכילים צבעי מאכל, היתה עלייה מיידית ברמת ההיפראקטיביות. עם זאת, התגובות אינן עקביות, חלק מהילדים הגיבו בצורה משמעותית יותר, בעוד שאחרים לא. “יש לנו הוכחות ברורות, כי תערובות של סוגים מסוימים של צבעי מאכל וחומרים משמרים הן בעלות השפעה מזיקה על התנהגות ילדים”, אומר פרופ’ ג’ים סטיבנסון, ראש צוות החוקרים. “גם מחקרים נוספים מצביעים כי ילדים הסובלים מהפרעות התנהגותיות יכולים לצאת נשכרים משינוי בדיאטה שלהם”.
במחקר שערך ד”ר ג’וזף בלאנטי מאוניברסיטת ג’ורג’טאון בוושינגטון, התגלה כי 56% מן הילדים שסבלו מהיפראקטיביות היו אלרגיים למזון, זאת בהשוואה ל־8% מן הילדים בעלי תפקוד תקין. בדיקה נפרדת שנערכה ב־2001 בבריטניה העלתה ש־89% מן הילדים עם הפרעת קשב וריכוז היו אלרגיים לצבעי מאכל, מונוסודיום גלוטמט, תוספים מלאכותיים, פוספטים, חומרים משמרים, חלב פרה, תפוזים ושוקולד. על שוקולד לא היינו מאמינים, אה?
“אינני מתנגדת לנטילת ריטלין”, אומרת גם ד”ר עדי גולדנברג, מומחית לרפואה טבעית. “במקרים מסוימים לא ניתן להימנע מטיפול תרופתי. אולם ניתן להפחית את המינון בעזרת הטיפול הטבעי, הכולל שינוי תזונתי ושימוש בתוספי מזון מתאימים”. היא מצביעה על הקשר שבין רמות גבוהות של סוכר בתזונה לבין התנהגות היפראקטיבית וקשיי ריכוז. כאשר יש יצירה עודפת של אינסולין בעקבות רמות גבוהות של סוכר, הגוף משחרר רמות גבוהות של אדרנלין – ואצל ילדים ברמה גבוהה פי 10 מאשר אצל מבוגרים! עודפי אדרנלין מוצאים דרכם החוצה בדרכים שהמורים בכיתה לא כל־כך אוהבים.
הבטחנו המלצות, קבלו:
נחזור על מה שכולם מסכימים עליו: קודם־כל אבחון מערכתי. הנוירולוג הוא האחרון ברשימה. בדקו הפרעות אחרות, לקויות אורגניות, קשיי ראייה ושמיעה וקושי בוויסות חושי, כדי לשלול סיבות אחרות לחוסר הקשב של הילד. שימו לב אם הילד שלכם מופנם וחששן. זה עשוי להצביע על קושי רגשי. ילד עצוב או מוטרד אינו יכול להקשיב. גם אתם לא, גם לא המורה שלו. אז מה רוצים מהילד?
הורידו מהתזונה את כל מה שהילד לא זקוק לו באמת. סוכרים, צבעי מאכל ופחמימות ריקות – היעדרם לא באמת ישאיר את ילדכם עם חסך תזונתי. עשו זאת למשך תקופת זמן סבירה – על־פי ד”ר ג’יי גורדון, מחבר הספר ‘בלי ריטלין’, יש לתת לגוף חופשה של לפחות 30 יום מסוכר, מוצרי חלב, גלוטן ותוספי תזונה מלאכותיים. ראו מה קורה ואם אכן חל שינוי.
אם נשארה רק הבעיה האורגנית כאופציה, לכו לנוירולוג. נכון, גם אנחנו בעד פתרונות טבעיים, אבל בינתיים, עד שיימצא התחליף שווה־הערך לריטלין, הילד שלכם צובר כישלונות וסובל. תנו צ’אנס לטיפול התרופתי – אתם עשויים לקבל ילד חדש. הטיפול עוזר לילד לווסת עצמו רגשית, ופותח עבורו חלון של זמן שבו מכיר את עצמו בצורה אחרת. הוא פוגש ‘אני’ רגוע, מסוגל וחושב, בשונה מה’מישהו’ שרק מגיב באימפולסיביות וסופג עונשי ‘יותר לא אפריע בשיעור 500 פעם’ יום אחר יום.
בכל מקרה, אל תשאירו לטיפול התרופתי את כל העבודה. יש מגוון טיפולים להפרעות קשב וריכוז, וריטלין צריך להיות חלק מסל הכלים ולא תשובה יחידה. תמיכה של תוספים טבעיים, אומגה 3 ותזונה בריאה, וכן הקפדה על שעות שינה מספקות (חשוב ביותר!) – ישלימו את הטיפול ויעזרו לילד להתאפס על עצמו.
מומלץ להפנות את הילד לטיפול רגשי במקביל: תרפיה באמנות, במוזיקה, בבעלי חיים. קיימות גם תכניות לאימון קוגניטיבי של המוח, ולשיפור מיומנויות למידה – זכרו כי הילד צבר פיגור לימודי ותפקודי והוא זקוק להשלים את כל מה שחבריו למדו כבר מכיתה א’. צריך ללמד אותו כללי התנהגות בכיתה, ולהדריך אותו בנוגע לקודים חברתיים, לסדר יום, ולהכנת שיעורי בית (לא, אל תגידו לו “שב תכין שיעורים”, הוא ממש לא מבין מה אתם רוצים).
לוו את הילד בתהליך שהוא עובר. אל תהיו כאותם הורים ששלחו את בנם ליטול את הריטלין בחדר המורים, בסיפור כיסוי של הכנת קפה למורה. המלמד דיווח בשמחה על שיפור, אבל לאחר תקופה הסתבר כי הילד נהג להטיל את הכדור לתוך כוס הקפה של הרב’ה…
