ב”ה
פענוח בדיקות דם בראי הרפואה הטבעית
הורמון התריס
הוא יכול לשפר את ההרגשה, את האנרגיה, את שמחת החיים ואת חילוף החומרים – ללא שום שינוי נוסף בתפריט!
הכירי את בלוטת התריס, בלוטה קטנה ועדינה הממוקמת באזור הצוואר, ואת ההורמון החשוב כל כך שהיא מייצרת בעבורנו, הלא הוא T4 או “הורמון התריס”.
לפעמים חסר לנו בגוף ההורמון הזה, וברגע שהוא חסר בגוף, מתרחשות שלל תופעות כמו:
*חילוף חומרים מואט שגורם לעלייה במשקל ללא סיבה גם כשאוכלים נכון, או לחילופין, חוסר יכולת לרדת במשקל.
*נטייה לדיכאון, רגישות יתר לקור, עייפות וחוסר אנרגיה, כאבי שרירים, נשירת שיער, קושי להתרכז, עצירות, מיגרנות, בעיות שינה.
הסימפטומים יכולים להופיע באופן חלקי, או כולם, או פעם זה ופעם זה.
ואיך אמורה הבלוטה לדעת כמה הורמון לייצר?
בשביל זה המוח שלנו נכנס לפעולה, וברגע שהוא מזהה שחסר לנו בגוף הורמון התריס, הוא מפריש הורמון אחר שמגיע לבלוטה וכביכול דופק לה בדלת: “הלו, תייצרי לי בבקשה את הורמון התריס”. להורמון שמייצר המוח קוראים ,TSH והוא זה שנבדק בבדיקות הדם.
ואם בבדיקת הדם ההורמון TSH גבוה – על מה זה מעיד?
שהבלוטה לא עבדה, ואז היה צורך לתת לה קריאה ועוד קריאה, עוד TSH ועוד TSH, עד שהבלוטה קולטת שחסר בגוף הורמון התריס (T4).
כלומר, TSH גבוה הוא עדות לתת־פעילות של בלוטת התריס. מכה אחת לא עזרה, אז עוד מכה ועוד מכה.
הבעיה היא שהאבחון המקובל ברפואה הקונבנציונלית אינו מאבחן כ־70% מהחולים, ואותם חולים ממשיכים את החיים עייפים, מתקשים לרדת במשקל, סובלים מאגירת נוזלים (קשור לנפיחות), ממצב־רוח ירוד לעיתים קרובות, מלחץ נפשי, מערפול מוחי, מבעיות זיכרון ועוד… כל התופעות הן הורמונליות ומתבססות על כך שהורמון התריס אינו נכנס לתאים. הפעילות ההורמונלית של כל הגוף משתבשת.
מה עושים?
יש בדיקת דם הנחוצה לאיתור היפותירואדיזם (תת־פעילות של בלוטת התריס). הבעיה היא שבישראל היא ניתנת רק אם ה־TSH יוצא מחוץ לטווח, רק אז המעבדה בודקת את ההורמונים הנוספים. אבל כל עוד ה־TSH בתוך הטווח שקבעו בקופות החולים כ’טווח הנורמה’ – לא בודקים יותר לעומק. וכאן נעוצה הסיבה לכך ש־70% מהאנשים אשר חיים עם קושי (אפילו קל) בתפקוד של בלוטת התריס, אינם מאובחנים ואינם מקבלים טיפול מניעתי לעצירת הידרדרות הבלוטה.
מה נרצה לראות בבדיקות הדם שלנו? ומהם טווחי הנורמה על פי קופות החולים כיום?
על פי מחקרים שנערכו באנשים בריאים, בשביל להרגיש טוב, לרדת במשקל בקלות, לחוות שמחה ואנרגיה במשך היום וכו’, התוצאה הרצויה היא בסביבות 1. אבל ברפואה הקונבנציונלית מסתבר, שאם קיבלנו תוצאה שנמוכה מ־4.5, אז הידד! הכל בסדר איתנו!
טווחי הנורמה על פי קופות החולים והרפואה הקונבנציונלית של TSH נעות בין 0.4 ועד 4.5.
כלומר, יכולה להיות אדם עם רמת TSH של 4 בדם, שסובל מתת־פעילות של בלוטת התריס על תסמיניה השונים, אבל הוא לא יהיה מאובחן ולא יקבל הנחיות לסייע לבלוטה לחזור לעבוד באופן תקין.
למעשה, נמצא ש־70% מהסובלים מתופעות שמספרות על תת־פעילות בלוטת התריס, אינם מאובחנים, ובמקום זה מקבלים מענה שגוי לתופעות עליהן הם מתלוננים, כמו תרופות נגד דיכאון, ברזל, ועוד. כל אלה אינן פותרות את הבעיה, כמובן, והרופא אומר שהכל בסדר…
על פי הרפואה הטבעית ועל פי מחקרים רבים שנעשו על אותם אנשים בלתי מאובחנים, נמצא שכאשר ה־ TSHעולה מעל 2.5, זהו כבר סימן שהבלוטה מתקשה לעשות את עבודתה, ויש צורך לחזק אותה.
אז לְמה זקוקה הבלוטה כדי לעבוד היטב? מה חסר לה? מדוע כל כך קשה לה?
התשובה לכך אמנם מורכבת, מכיוון שיכולות להיות מספר סיבות לתת־פעילות של בלוטת התריס.
התחנה הראשונה היא – לאבחן את מקור הקושי של הבלוטה לתפקד במיטבה.
ישנם מספר גורמים לתופעה, ולכל גורם שיטת אבחון ושיטת טיפול משל עצמו. ומכיוון שהטיפול בבלוטת התריס משתנה מאדם לאדם ותלוי באופן ישיר בגורם לחוסר האיזון – חובה לאבחן לא רק האם יש תת־פעילות, אלא גם ממה נובעת הבעיה.
האם הבעיה היא בחסר יוד? שמא מדובר בתגובה אוטואימונית? אולי האדרנל חלש מאוד וכתוצאה מכך הבלוטה גם כן מתקשה? ויש עוד סיבות שיכולות לגרום לתופעה הזו.
איך מאבחנים את שורש הבעיה?
אבחון כזה הוא אמנם מורכב, אבל בעזרת יועצת תזונה מוסמכת אפשר בהחלט להגיע למקור ולטפל בו.
הנה דוגמה חיה מהשטח:
הנה בדיקה של אחת המטופלות שלי, שלכאורה הכל אצלה בנורמה. אז לכאורה – הכל תקין.
אבל זה לא מה שמנחה אותי כאן. יותר חשובות לי התופעות שאותן האישה מרגישה, והעובדה שכמעט כלום לא זז במשקלה, אף שהיא עושה הכל נכון ולפי הכללים!
את אותה מטופלת שלחתי לבדיקות נוספות אשר גילו לנו שהמקור לתת־הפעילות אצלה היה קשור לתגובה אוטואימונית נגד בלוטת התריס, ובנוסף, חולשה של האדרנל, והיא קיבלה טיפול טבעי מותאם למצב שלה.
ואיך מטפלים בבעיה ברפואה הקונבנציונלית?
הטיפול הקונבנציונלי בתת־פעילות של בלוטת התריס הוא לקיחת הורמון התריס באופן סינתטי.
לא מלמדים את הבלוטה לייצר את ההורמון בעצמה, וגם לא מחזקים אותה או עוזרים לה.
במחלה ההורמון הסינתטי אינו מטפל, וגם לא בשורש הבעיה.
בנוסף לכך, יש כמה סיבות אפשריות לכך שהבלוטה אינה עובדת כמו שצריך. במקום לזהות את הסיבה ולטפל בשורש, הטיפול היחיד שניתן על ידי הרפואה הקונבנציונלית הוא מתן הורמון התריס.
מה הבעיה בטיפול הקונבנציונלי?
הבעיה הכי גדולה שבו היא שהוא גורם לניוון מוגבר של הבלוטה.
כמו כל דבר בגופנו – אם הגוף רואה שאין בו צורך, הוא פשוט מתנוון.
זה נכון לגבי שרירים, זה נכון לגבי עצמות, וזה נכון גם לגבי בלוטת התריס.
לא חסרים אנשים עם תת־פעילות של בלוטת התריס, שאחרי עשרים-שלושים שנה שלוקחים את הורמון התריס כתרופה, כשעושים אולטרה־סאונד בצוואר פשוט לא רואים את הבלוטה. היא כל כך הצטמקה, שהיא כבר כמעט אינה קיימת!
אז זאת הבעיה. כשמתחילים לקחת את התרופה, אם עברו כבר כמה שנים, הגוף כבר התרגל לתלות הזאת בתרופה, ואת הבלוטה יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להחזיר לפעולה.
אז הנה כמה הנחיות לשיפור תפקוד הבלוטה, למי שראתה תוצאה של מעל 2.5 בבדיקות הדם ל־TSH :
- מוצרי חלב, גלוטן וסויה מקשים על פעילות הבלוטה אצל הסובלים מתת־פעילות של בלוטת התריס, לכן מומלץ להפחית בהם.
- להוריד מהתפריט את הגויטרוגנים.
- להימנע מפלואור וכלור – להקפיד על מי שתייה נקיים, בעדיפות לאוסמוזה הפוכה.
- תוסף תזונה – יוד מאצת האולווה – האצה הנקייה ביותר מרעלים (אם הסיבה לתת־הפעילות אינה חסר ביוד, היוד עצמו עלול להחמיר יותר את המצב, לכן יש צורך לנטר השפעת היוד – לבדוק TSH אחרי שבועיים, ועוד פעם אחרי חודש וחצי, כדי לוודא שהוא אכן עוזר ואינו מחמיר).
- שמירה על מעיים בריאים ועל איזון חיידקי המעי על ידי תזונה נכונה.
- פעילות גופנית סדירה לשמירה על מצב רגשי שמח ואיזון הורמונלי.
מובהר בזאת כי המידע שנמסר כאן הוא מידע כללי אינפורמטיבי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ רפואי או התוויה רפואית לנקוט פעולה מסוימת ו/או להימנע מנקיטת פעולה מסוימת. כמו כן, אין לראות במידע המתקבל משום ייעוץ רפואי, והוא אינו מחליף ייעוץ רפואי. למען הסר כל ספק, אין לבצע על סמך המידע המתקבל ע”י כל שינוי במינון התרופות שרשם רופא אחר כלשהו או להימנע מקבלת טיפול רפואי כזה או אחר המוצע על ידי רופא אחר כלשהו.
