שאלות בהלכה- הנבטה בשמיטה

שאלה:

אנו נוהגים להנביט קטניות וזרעים ולאוכלם חיים. האם הנבטה זו מותרת בשמיטה? ומה הברכה על נבטים אלה?

תשובה:

הנבטה בשמיטה

הנבטת זרעים בבית נעשית באחת משלוש הצורות הבאות:

1. על גבי תערובת שתילה (אדמה)
2. על גבי מצע שאינו ממין אדמה (צמר גפן, למשל) הספוג במים
3. השריה במים למשך 24 שעות, ולאחריה סינון המים, והזרעים נובטים באוויר – מהלחות שנספגה בתוכם.

בהתאם לכך, ייבחן דין הנבטה בשמיטה בשילוב שלושה גורמים:

1. זריעה בבית  
2. זריעה בעציץ בלתי נקוב
3. גידולי מים

• זריעה בבית

ה’ירושלמי’ מסתפק האם דיני שמיטה חלים על הצומח בבית, דהיינו: הגדל בקרקע, תחת גג.

צדדי הספק: 

בציווי התורה למצוות שמיטה שנכתב בתחילת פרשת בהר: נאמר: “שדך לא תזרע”. “שדך” – מורה על שדה, ובית – מקום מקורה – אינו שדה. לכן יש לומר שלא חלים בו דיני שמיטה.

מאידך גיסא, כתוב: “ושבתה הארץ שבת לה'”, וקרקע הבית אף היא נחשבת לארץ, לפיכך אמורים דיני השמיטה לחול עליה.

ה’ירושלמי’ אינו מכריע בספק זה, ופסק ה’חזון איש’  שיש להחמיר ולדון את קרקע הבית כדין שדה. לכן אסור לזרוע ולשתול בקרקע הבית או בקרקע של כל מבנה או מקום מקורה.

הוא הדין גם לעציץ נקוב, כלומר: צמח הגדל בכלי מנוקב, או שאין הפרדה בין נופו לבין הקרקע. 

• זריעה בעציץ שאינו נקוב 

בכל עניני זריעה שבתורה: שבת, כלאיים, מעשרות, עורלה, הכשר זרעים לקבלת טומאה – מצינו הבדל בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב, שעציץ שאינו נקוב אסור רק מדרבנן.

עציץ שאינו נקוב הנמצא בבית, פסק ה”חזון איש” שהמיקל לזרוע ולשתול בו יש לו על מי לסמוך.

מעניין לציין, כי בעל פה הורה בשעתו מרן החזון איש זצוק”ל לקיבוצים כשהיה להם שעת הדחק, לזרוע בעציץ שאינו נקוב כשהוא בתוך הבית, ומוסיף הגאון ר”נ קרליץ שליט”א, דהיתר זה הוא רק בשעת הדחק בלבד, ובשנת תשי”ב מנע החזון איש מאחד שרצה לזרוע באופן זה.

• גידולי מים

בשבת נאסרה השריית חיטים במים משום ‘זורע’. 

בשמיטה – נחלקו הפוסקים:

בשו”ת “נחפה בכסף” כתב, כי זריעה במים מותרת בשמיטה. וזאת כי בשמיטה אין איסור על מעשה הזריעה, כמו בשבת, אלא העניין הוא שהאדמה תשבות, ומים אינם אדמה.

לעומתו, המהרי”ל דיסקין, וכן הגרצ”פ פרנק פסקו לאיסור. 

הרב וואזנר שליט”א, מכריע שגידול במים ללא דשנים – מותר.

הלכה למעשה:

מוטב שלא לגדל נבטים על גבי תערובת שתילה (- עציץ שאינו נקוב בבית), וגם על גבי מצע ספוג מים (גידולי מים בעציץ שאינו נקוב בבית) , אף שיש דעות להתיר. 

הנבטת זרעים באוויר לאחר השריה במים – מותרת.

ברכת הנבטים

פירות וירקות הגדלים על מים, ללא אדמה, נחלקו הפוסקים האם ברכתם “אדמה” או “שהכל”. 

צדדי הדיון:

דנו הפוסקים בברכתם של גידולים בעציץ שאינו נקוב. לדעת חלק מהאחרונים פירות וירקות, למשל, שגדלו בעציץ שלא היה מחובר לאדמה על ידי נקב בתחתיתו – ברכתם “שהכל”.   וזאת כיוון שאדמה אשר מנותקת מהקרקע אינה נקראת אדמה.  

יש שסברו, שאמנם אדמה בעציץ בלתי נקוב נקראת אדמה, ומברכים על גידוליה “בורא פרי האדמה”, אולם גידולי מים – הרי אין בהם אדמה כלל, וברכתם “שהכל”.

עם זאת, יש מהאחרונים שטענו שהיות שמין זה גדל באדמה, אזי גם שכשגידול זה שלפנינו לא גדל באדמה – עדיין ברכתו “בורא פרי האדמה”. או, בדרך אחרת אמרו, היות שגידול זה שגדל בעציץ שאינו נקוב, נוצר מזרע שיצא מהאדמה, לכן ברכתו תהיה עדיין “בורא פרי האדמה”.  

ואולם, נבטים, והם גבעולי הנבט שיצאו מתוך זרעי קטניות, מכיוון שהדרך לגדלם היא רק בגידול מים, עדיף לברך עליהם “שהכל“.  וטוב יותר לאכול עימם מאכלים  אחרים שברכתם “בורא פרי האדמה” ו”שהכל”, ולפוטרם בברכתם, לצאת מידי הספק.

קטניות מונבטות, בהן נאכל הגרעין יחד עם הנבט, אם אוכלן כשהן חיות ברכתן “שהכל”, כדין מאכל הנאכל שלא כדרכו.      

ואם אוכלים אותן מבושלות, ברכת הקטנית “בורא פרי האדמה“, ואין לברך על הנבט שנפטר כבר בברכתו על הקטנית מדין העיקר פוטר את הטפל.