הדלת עמדה במצב קשה.
בין הרצים שיצאו דחופים וזרועותיהם עמוסות מטעמים מבית מטבחה של אמא, פלשו פנימה עדות שיכורים. הם עשו כמה סיבובים מלווים בצווחות וביללות של “ותוסף אסתר”, ודרשו מתת לת”ת, ואף עמדו על המקח, ועל השולחן.
לאפרוחים המסכנים כמעט פרחה הנשמה. הם ייללו במקום לצייץ מתוך התחפושת הצהובה, ונבעתו עד מוות מהשימפנזים שנכנסו עם משלוח בננות.
הרבה משלוחים זרמו המטבחה, וכל אחד מהמתרוצצים שלח יד במטעמים. בדק וטעם, והטעים את דעתו.
כשמושיקו פתח את הדלת וגעה בקול גדול מוווו, אף אחד לא חשב שמישהו שם בפתח התחפש לפרה.
כולם כבר מכירים את הנוהל: כשמגיע משלוח המנות של דודה מטילדה, הוא מיד מתחיל לגעות ולפעות. אך זה נס שהדודה עצמה לא נכחה בקבלת הפנים בנוסח הרפת למשלוחה המוקפד והנכבד. אחרת, היה מתחולל משבר יחסים רציני פנים־משפחתי, שלא נדע מצרות.
“דודה מטילדה היא דודה רצינית, ולוקחת את עניין המנות והמשלוח למקום הכי טוב ואיכותי”, נהנתה כתריאלה, הגדולה בבנות. “מבחינתה…”, נשף מושיקו בעצבנות וחיפש בתוך סלסלת הנצרים משהו לא ירוק.
“זה משלוח זה?” יילל ונבר בסחורה, מחפש בתוך יער העד משהו שיזכיר חמצוצים ולא חמציצים. ידיו ההופכות בין הירקות בחשו בתקוה קלושה למצוא שם זכר למרשמלו, או אפילו לגרגר ביסלי מלוח.
“לזה יש טעם של ניילון נצמד”, העיף ימינה עלי חסה רעננים וירוקים. “זה? מזכיר חציר של פרות”, הזיז שמאלה את הנבטים המתפתלים זה בזה (מי יודע כמה שילמה עליהם דודה מטילדה…). לצרור עלי העירית הדקיקים, שמצאה הדודה אחרי שיטוט במעמקי השוק, הוא קרא: “אלומת קש”. את האספרגוס כינה בעליבות: “ציקוליקוץ”, שזה בתרגום לעברית תקנית: “עב”ם”.
“זה משלוח שכולו בריאות!”, שמחה אמא, “עירית, אח, זה דבר טוב. סוף־סוף מביאים לנו בין ים המתוקים ועתירי הנתרן משהו לענין. זה משלוח שבאמת מכיל כל טוב”.
“בריאות?” יילל בחדווה מושיקו, “השורשים האלה מזכירים קבר”, השתמש במילה האיומה שרק בפורים מותר להתבדח איתה. כולם תהו לפשר הקשר, והוא מיד ביאר: “כי רק מי שתקוע בתוך האדמה פוגש אותם מקרוב”, פעה בצחוק עליז, והצטרף לחבורת השיכורים שפיזזה במרץ.
אמא החביאה את מרק השורשים עמוק מאחורי הסיר הגדול של הכרוב. היא חששה לשלומו…
“חבל מושיקו, אתה יודע כמה נוגדי חמצון יש בירקות האלו?” ניסתה כתריאלה לדבר בהיגיון, כשהנער שב לקושש עוד מטעמים. “נוגדי חמצן?” התנצח מושיקו, “הם באמת נוגדי חמצן… כשאוכלים אותם מוכרחים לסתום את האף”, דחה הצידה את גן הירק, ושלף חטיף אדום, תוכו רצוף שוקולד.
“לא נוגדי חמצן. נוגדי חמצון. אנטיאוקסידנים. הם תורמים לנו כוח, עוצמה והרבה חיים. כיף־כיף לא ייתן לך את כל זה!”, רעמה שוב האחות הבכורה.
“מי צריך אוקסיג’ן?” הוא מחה, “ממתי שולחים חומרי כביסה במשלוח מנות? משלוח מנות, לפי ההלכה, הוא דבר שמכיל אוכל. שתי מנות אוכל לפחות. האוקסידן הזה, מקומו במכונת הכביסה, אולי… מה זה לתקוע את כל הרעל הזה בתוך סלסלה שמחה של פורים? זה משלוח מנות?! תשמעו, זה לא פשוט”, התנצח מושיקו בסגנון למדני, כשאגודלו מתרומם במשובה, “לפי דעתי, דודה מטילדה לא יצאה ידי חובת משלוח מנות היום”.
הוא פנה לקבל בתרועת חצוצרה את משלוח המנות הבא שנכנס בשער. המשלוח של דודה חסיה, שתמיד מוצאת רעיון אדרי ומקורי, היה כולו הדר ואדר, ופירות הדר והרבה הרבה סוכריות בטעם תפוז.
עדיין נותרו משלוחים על השולחן שטרם יצאו לשיגור.
כתריאלה הערימה קערות נאות ומצלופנות, וצלפה בקצרה: “זוז”, במושיקו.
“למי זה?” בירר בפה מלא פופקורן מתוק. ובהתלהבות מחשידה, התגייס, למשמע התשובה, לאחי־עזר, לאחי־סמך ולהכי־אחי־אחות…
כתריאלה תקעה בזרועו שתי קערות מלאות כל טוב, והפליגה לים הצבעוני הרועש והמרשרש בפורימיות.
רק אחרי שטואטאה הרצפה, הורמו הכסאות, והשיכורים שונעו מהספות למעריב של מוצאי פורים, גילתה פתאום אמא את הטרגדיה:
“למה לא שלחתם את משלוח המנות לדודה מטילדה?” ביררה אצל הילדים ששיירי הצבעונין נשרו מהם פתית אחר פתית.
הקטנים משכו בכתפיים, הבנות הציצו אל המטבח הגדוש בכלים חד־פעמיים מהורהרים. הרבה עטיפות וסרטים ושוקולדים מילאו כל פינה, רוטב אדום שפוך השתרע כשטיח, ופשטידת תרד נפלאה שיועדה להישלח לדודה שוחרת הבריאות, התגלתה במלוא הדרה תחת הבלגן הגדול…
“לא הביאו משלוח מנות לדודה מטילדה?”.
מושיקו שהגיח הראשון מתפילת ערבית, נפל אל המהומה, והצטדק בפלבול עיניים: “כן הבאנו לה. בטח הבאנו לה משלוח מנות”.
“אוי”, נבהלה אמא וכמעט נפלה לעילפון. “הבאתם לה את המשלוח של הדודה ציפקה?”.
“אני הבאתי את משלוח המנות לדודה ציפקה”, הזכירה כתריאלה, והביאה הוכחה בדמות המחמאה הגדולה שנמסרה בעד עוגת השזיפים והקלמנטינות.
“ואנחנו הבאנו לדודה חסיה”, צייץ אחד האפרוחים שפלומתו אבדה במהלך המשתה.
כולם הביטו במושיקו בדממה מבשרת רע.
“אני כן הבאתי לה”, רעד קולו בייאוש, “אבל משלוח מנות חילופי. במקום התרד וכל הלכלוכים הדוחים שהיו שם על הסלט, שמתי לה סוכריות וביסלי וטופי, והרבה הרבה פופקורן בחמאה ודבש. אני בטוח שבתוך ליבה היא שמחה לקבל סוף־סוף משלוח מנות אמיתי, מתוק, של פורים”, סיים בתרועה של שמחה מחודשת.
“צר לי”, סיננה כתריאלה צוננות.
“לא יצאת ידי חובת משלוח מנות”.
“אני?” זעק מושיקו, תוך שאבא מלמל: “וכדאי ביזיון וקצף”.
“אני הבאתי לה רק דברים טובים!” מחה הנער, אבל כתריאלה גיחכה: “טובים? בשביל דודה מטילדה, והאמת שבשביל כולם, כל הצבעוניים המתוקים האלה, הם רעל. לא משלוח מנות לאכילה. אפילו לחתולים היא לא תביא אותו”. סיימה כתריאלה בפאתוס, ופני מושיקו חפו.
אנטיאוקסידנטים – ועכשיו ברצינות…
תאי הגוף חווים איומים מתמידים, ממחסור במזון ועד לפלישה נגיפית. איום מסוג אחר נובע ממולקולות כימיות המכונות “רדיקלים חופשיים”, שעלולות לפגוע בתא ובחומר הגנטי שבו.
רדיקלים חופשיים באים במגוון צורות, אולם המשותף לכולן זה שיש להן ‘תיאבון’ לאלקטרונים אותם יגנבו ברצון מכל מולקולה מתאימה הנמצאת בסביבתם.
צורתה ותפקודה של המולקולה ממנה נגנב האלקטרון עלול להשתנות בצורה מהותית. גניבת אלקטרון על־ידי רדיקל חופשי מסוגלת לשנות את ההוראות לייצור חלבונים חיוניים המקודדות בחומר הגנטי שבתא, או במקרה אחר לגרום למולקולות של כולסטרול רע(LDL) להילכד בדפנות העורקים ולגרום לטרשת עורקים. הגניבה יכולה גם לגרום לשינוי בקרום התא, כך שתשתנה תנועת חומרים פנימה והחוצה מהתאים השונים.
רדיקלים חופשיים תורמים למחלות לב, סרטן, אלצהיימר ואובדן ראייה. חלק מהרדיקלים החופשיים נוצרים בגוף אגב הפיכת מזון לאנרגיה ואחרים מיובאים מהמזון שאנו אוכלים, מהאוויר שאנו שואפים ומקרינת השמש על העור.
מערכות ההגנה של הגוף לוכדות רדיקלים חופשיים ומנטרלות אותם, וכן יש ביכולתנו לצרוך חומרי מזון המכילים חומרים המנטרלים את הרדיקלים החופשיים, ואלו מכונים בהכללה “אנטי־אוקסידנטים”, היינו נוגדי חמצון. הם נותנים לרדיקל החופשי אלקטרון מבלי שיהפכו למסוכנים.
המודעות לאנטיאוקסידנטים החלה בשנות ה־90 של המאה שחלפה, שעה שמדענים נוכחו לדעת שרדיקלים חופשיים מעורבים בשלבים מוקדמים של טרשת עורקים, תהליכים מסרטנים או אובדן ראייה הנובע מהזדקנות המקולה של הרשתית. לצד זאת, מחקרים הראו שאנשים הצורכים כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים המצויים בפירות ובירקות היו מצויים בסיכון מופחת לפתח מחלות בהשוואה לאלו שצרכו מעט.
מצטברות שפע עדויות מדעיות לכך שאכילת אנטיאוקסידנטים כחלק מסביבתם הטבעית, היינו במזון, או במסגרת נטילת מולטי ויטמין, בריאה ומומלצת.
אכלו בכל יום לפחות 5 מנות פרי וירק מסוגים שונים, והרבו באכילת קטניות, דגנים מלאים ואגוזים (לא קלויים).
(מתוך ‘מגזין אנטיאוקסידנטים’ של ‘מכבי שירותי בריאות’)
