“אצל תינוקות ופעוטות עד גיל חמש, חום של מעל 39 מעלות יש בו סכנה”, אומר ד”ר פיני הלפרין, מנהל מחלקת מיון ב’איכילוב’, “מכיון שהוא עלול לגרום לפרכוסים. כך גם אצל קשישים או אנשים עם מחלת לב, שבמקרה שלהם החום הוא מעמסה על הגוף וחשוב להורידו חזרה לרמה סבירה”.
גם עבור יתר האוכלוסיה, רצוי להוריד את החום אם יש בו כדי מטרד פיזי, והמחלה עצמה כבר מטופלת: “אם מדובר במחלה פשוטה, למשל דלקת גרון המלווה בחום שגורם להרגיש רע, אפשר לקחת תרופה, במינון, כדי להרגיש יותר טוב”.
גם ד”ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו־אונקולוגיה במרכז בריאות הילד של קופ”ח כללית בחיפה, טוען, כי אף שהחום הוא רק סימפטום למחלה ולא הדבר בעצמו, נהוג לתת טיפול להורדת החום – במיוחד במקרים שבהם עליית חום הגוף מלוּוה בתסמינים כמו כאבי ראש, צמרמורות, כאבי שרירים ועצבנות. במקרים כאלה רצוי לטפל בילד כדי להפחית את מידת אי־הנוחות.
יש להדגיש כי הטיפול בחום אינו מרפא את המחלה היסודית, ואינו מקצר את משך המחלה, אלא נועד בעיקר כדי לשפר את ההרגשה הכללית של הילד.
החום נועד לסייע למערכת החיסון להילחם באופן מיטבי במחוללי המחלות ולהשמיד אותם. עם זאת, זהו נשק בעייתי מאוד: חום גבוה מחליש גם את הגוף, וכשהחום גבוה מאוד, הוא אף עלול להיות מסוכן בשל פגיעתו בחלבוני הגוף.
על־מנת ‘לשרוף’ את הווירוסים והחיידקים, חייבים להעלות את החום ל־41 מעלות לפחות. חום גבוה כל־כך מסב נזק חמור לגוף (היפרתרמיה) ומעמיס מאוד על הלב. כשהחום מגיע ל־42 מעלות, מתחיל כבר נזק חמור לחלבונים שתוצאותיו ל”ע פגיעה מוחית ומוות.
לכן, אם המדחום מראה 38.5 מעלות ויותר, צריך להתחיל לתת לילד תרופה להורדת החום, ולא לנסות להפוך אותו למשרפת חיידקים.
וכמובן, אם החום הגבוה (מעל 38 מעלות) נמשך שלושה ימים ברציפות, יש לגשת לרופא.
אם החזקתם מעמד עד כאן, כדאי שתשמעו גם צד שני. בשביל זה אנחנו כאן, כן? בשביל שני הצדדים של הסיפור:
חום הוא מנגנון טבעי של הגוף, ויש לו תפקיד חשוב במלחמה בפתוגנים – מחוללי המחלה.
המיתוס טוען שחום גבוה יכול לגרום למגוון בעיות שונות ומשונות. לא משנה מה שמעתם, הכל – אבל הכל – לא נכון. חום שמקורו מחלה ויראלית או חיידקית לכשעצמו אינו גורם לשום תופעות לוואי משום גודל, צבע וסוג.
חשבתם פעם למה עולה החום בזמן מחלה? האם באמת התהליך הזה, שהוא ללא ספק לא נעים ומחליש, הוא סתם איזה מנגנון בזבוז אנרגיה מקולקל של הטבע?
גם כאן משפיעה תרבות האינסטנט על חיינו. אף אחד מאתנו לא רוצה לראות את הילד שלו סובל, ומסעות הפרסום הרבים של חברות התרופות השונות פונים בדיוק לרגש המגונן של כל הורה, ומציעים לנו פתרון קל, מהיר וזמין כדי ‘לחסל’ את המחלה ולחזור לשגרה. זה גם לא כל־כך נעים לראות בוס כועס, אז יבורך מי שהמציא את האקמולי בטעם תות.
עכשיו, בואו נרד לפרטים: עליית חום היא אחת ממגוון הפעולות שאותן נוקט הגוף במהלך מלחמתו במזהמים שונים התוקפים אותנו. חום הגוף מחזק את מערכות ההגנה של הגוף ומסייע להן להשתלט על הפולש הזר. החום הוא פעולת הגנה יעילה ביותר של הגוף, שנועדה ליצור ‘סביבת עבודה’ לא נוחה לחיידקים ולנגיפים. לפיכך, בכל הקשור לגוף שלנו, החום הוא טוב מאוד. נכון, חום גורם לתחושת עייפות ולתשישות, אולם הוא עדות לפעילות אנרגטית עזה של מערכת חיסון יעילה.
רועי סופר, נטורופת ומרצה בכיר בתחום הרפואה הסינית בארץ, מצביע על מספר מרשים של מחקרים המאששים את העובדה, שעליית טמפרטורת הגוף בזמן מחלה משפיעה משמעותית על תפקוד מערכת החיסון. עליית חום הגוף מאפשרת לכדוריות הדם הלבנות, החיילים של מערכת החיסון, לעבוד בצורה אפקטיבית יותר, וגם מקשה מאוד על יכולת ההתרבות של גורמי המחלה השונים, כמו חיידקים ווירוסים ושאר גורמים עוינים.
ועוד: תחושות של חולשה והרגשה רעה המלוות ברוב המקרים את עליית החום, מכריחות אותנו לנוח ולאפשר לגוף להפנות את האנרגיה הדרושה למלחמה במחלה. ההרגשה הלא־טובה, המאפיינת פעמים רבות מצב של מחלה, הינה דרכו של הגוף לבקש לעצמו מנוחה מהעומס היומיומי, כדי שיוכל להתמודד עם המחלה בצורה מקסימלית.
ילדים צעירים, במיוחד אלה שנמצאים בגן, נוטים לחלות לעיתים קרובות. הם חולים כי הם נחשפים להרבה פתוגנים (חיידקים ווירוסים) שהגוף שלהם עוד לא מכיר. זהו חלק חשוב בהתפתחות התקינה של המערכת החיסונית, בהנחה שאתם מעוניינים בהתפתחות תקינה.
כשאנחנו נותנים לילד שלנו תרופה להורדת החום, אנחנו פוגעים באחד הכלים החשובים של מערכת החיסון ומקשים על הגוף להתמודד עם המחלה. אפשר להשוות זאת למצב שבו מופעלת אזעקה עקב חדירה של פורץ, אך במקום לנסות להילחם בו, אנחנו מכבים את מערכת האזעקה הטורדנית כדי שנוכל לישון בשקט.
ד”ר איתי גל, רופא ילדים בקופ”ח כללית, מתנדב להסביר לנו בגובה העיניים מה קורה שם כשהחום עולה:
עליית חום הגוף גורמת לתאי הדם הלבנים להיות יעילים יותר באופן משמעותי, ולנטרל בצורה טובה יותר חיידקים ווירוסים. כאשר החום עולה, אנזימים המצויים בתאי דם לבנים מתחילים לייצר חומרים המסוגלים לפגוע במְפַגעים. אם חום הגוף נשאר נמוך, חומרים אלו אינם מיוצרים, ויעילות מערכת החיסון תהיה נמוכה.
דרך אגב, זהו אחד מאמצעי הפיקוח של הגוף, המונעים ממערכת החיסון לגרום בטעות נזק לגוף. כיוון שהחומרים המיוצרים בתאים הלבנים מסוכנים גם לרקמות הגוף, עדיף לייצר אותם רק כאשר יש צורך בכך, כלומר – בזמן מחלה.
מצד שני, חיידקים ווירוסים ‘פועלים’ פחות טוב, כלומר מתרבים בקצב הרבה יותר איטי, כשהגוף חם, כך שלמעשה עלייה בחום הגוף מסמנת את המלחמה הזו משני הכיוונים.
כאשר אנחנו “מורידים את החום”, אנחנו משתקים את מערכת החיסון, ומאפשרים לחיידקים לפעול ביעילות מקסימלית ולהתרבות במהירות. כשפגה השפעת התרופה החום חוזר ועולה, אך עתה הוא צריך להתגבר על מספר אסטרונומי של עושי צרות. משום כך כשהחום עולה שוב, הוא עולה לרמה גבוהה יותר, ומשך המחלה עשוי להתארך.
באשר לפרכוסים, אימת כל הורה: רק 2 עד 5 אחוז מהילדים סובלים מהתופעה, והיא עוברת בדרך־כלל עד גיל 6. צריך לזכור שהפרכוס כשלעצמו לא גורם לשום נזק מוחי, ולא מצביע על הפרעה אפילפטית. הורדת חום אינה מונעת את הפרכוס הבא. וכמובן, אינה מקצרת את המחלה.
בנוסף, אם ניקח בחשבון את הסיכונים, גם אם רחוקים, של שימוש בתרופות להורדת חום – כן, גם אלו התמימות עם ציור של דובונים – הכוללים בין היתר נזק ממשי לכבד, אולי נעדיף להשאיר את ארון התרופות סגור.
אז מה עכשיו, ומה עושים כשהשפעת הבאה בדרך?
ההמלצה שלנו: תנו לילד שלכם להיות חולה. מחלה ללא התערבות כימית עוברת ברוב המקרים לאחר 2-4 ימים. דאגו שהוא ישתה הרבה, ואם יש צורך, עזרו לו להוריד את החום באמצעים טבעיים.
בכל מקרה לא להוריד את החום בצורה רוטינית מדי 4 שעות, אלא רק כשנמאס לכם להיות גיבורים. אפשרו לגוף להעלות חום מדי פעם במשך היום כדי לעזור לו להילחם.
הדבר החשוב ביותר הוא לשים לב למצב ההכרה של הילד. צריך לבדוק שהוא מגיב לסביבה ואינו אפאטי. אם הילד אינו רוצה לאכול, אל תנהלו קרב על המרק (כן, אנחנו יודעים מה סבתא אומרת). זה רק יפריע לתהליך החיסוני להתרחש. וכמובן, אין צורך להעיר ילד ישן כדי להוריד לו את החום.
מה שכן, חום אצל תינוק מתחת לגיל שלושה חודשים מחייב בירור מיידי אצל רופא.
בקצרה, אין צורך להיכנס להיסטריה בכל פעם שהילד מאבד גובה. בכל מקרה, אם אתם מאוד מוטרדים והפציינט הקטן נראה אומלל, ניתן להוריד חום קודם־כל בעזרת מטליות רטובות ואמבטיות מים פושרים (לא קרים, זה לא נעים. גם אתם לא הייתם עומדים בזה, נכון?)
מומלץ שלא להוריד חום מתחת ל־38.5 מעלות, ולזכור שחום של עד 41 מעלות אינו מסוכן, אינו מגביר את הסיכון לפרכוסים, והוא נדבך חשוב ביותר במלחמה בפולשים הזרים. להוריד חום אפשר – אך אין סיבה להכניס את עצמכם למלחמת התשה.
