כבר בנגיסה הראשונה של ה’כרעמזלאך’ – אותה לביבת תפוח אדמה פסחית מטפטפת משמן אגוזי לוז, גמלה ההחלטה בלב זלדה: אחרי פסח? דיאטה.
היא בהתה בכתמי השמן על המפה הלבנה שנותרו מהצ’יפס שהכינה לילדים מוכי הרעב הפסחי, טעמה גם היא מהטוגנים מלוא הצלחת, והחליטה שנית: “אחרי פסח? דיאטה”.
כשבאו לביקור חג אצל דודה פסיה, טעמו מעוגת קרם התפוזים, וטעמו עוד קצת, ועוד קצת, ועוד צלוחית אחת של עוגה פסחית טובעת בקצף הכתום, שוב נזכרה זלדה: “אחרי פסח? דיאטה”.
ל’שביעי של פסח’ היא הכינה את גלידת הקפה הפסחית הנודעת, רק כדי שיהיה לרעבים המסכנים משהו להכניס לפה. מול הביצים, השמן וקילו הסוכר נזכרה בחסה הכמושה שנותרה במקרר כמזכרת למרור, ושוב נזכרה, והפעם בקול: “אחרי כזה פסח? חייבים לעשות דיאטה!” וכל המון הטעמים שהתלקק סביבה מהקצף, חופשי מדאגת המחר, נענה ואמר: “אמן”.
הדיאטה האמורה נועדה לצמצם את תאי השומן המכבידים שנולדו עם התפריט הפסחי ונוספו על התאים השמורים מהארוחות החפוזות של ערב פסח, ומן השוקולדים הכשרים לפסח שנאכלו מקוצר רוח ומעבודה קשה.
נו, באמת, מי מקלף גזר או לועס סלרי בין איבוק הספרים לשאיבת העכבישים? מרגיעים את הרעב רק עם שוקולד כשר לפסח! ובערב מקנחים בפיתה וכדורי פלאפל שהתגלגלו בשמן ממוחזר מזה שלושה ימים במקרה הטוב.
כך יצאה לאור הדיאטה החדשה יחד עם פרפרי האביב והפריחה המקסימה שיש זמן לראות אותה רק אחרי שנכנס הכלי הפסחי האחרון לבוידם.
זלדה הייתה נחושה.
הצעד הראשון בדיאטה הוביל אותה אל הסופרמרקט: מיטב הלחמים מילאה בעגלה, מקמח מלא שנרטב לאחר הפסח, לחם חסר קמח וחסר מלח, וההוא באריזה הירוקה עם שבע דגנים ותשע קלוריות או תשע דגנים ושבע קלוריות. לא משנה הסדר.
את כל היוגורטים עם אפס אחוזי שומן שלפה מהמקרר, ומלוא הסל סוכריות ללא סוכר, וגם חבילת סוכר חום ליתר ביטחון. אומרים שזה בריא יותר מהלבן.
בעגלה השנייה הערימה ארגזי שתיה עם כיתוב ענק ואדום המכריז “דיאט” ללא עוררין, ובגבור עליה הרעב עקב המאמץ האדיר קינחה בשוקולד במילוי תות, לציון מסיבת פרידה של טרום דיאטה.
ימי הספירה הם זמן מצוין לספור קלוריות, ולמרבה הצער אין שמחה שתשבור את שגרת הדיאטה בברים עתירי פטיפורים שגם הדיאטה הכי קפדנית לא תוכל להם. זלדה נכנסה לעניינים במלוא הקיטור.
אחרי יום נטול סוכר וקפאין היא נכנסה ללחץ מהיפוגליקמיה ומצאה אי־שם מאחורי מגדלי השימורים והעוגיות מקמח שנטחן אחר הפסח, את השוקולד הטוב – 60 אחוז מוצקי קקאו, והשיבה את נפשה.
כי בלי טיפת סוכר להמתיק את התקופה המרה של הדיאטה, איך תוכל לעבור אותה?
“חייבים לשמור על מצב־רוח!” הסבירה לכל מי שניסה להזכיר את נאום הדיאטה המפורסם שלה. “דיכאון רק מוביל לבולימיה. דיאטה צריכה להיעשות בזהירות, צעד צעד, לא להתנפל בבת אחת ולהתרסק”, הסבירה שוב, ופתחה את חבילת עוגיות הבוטנים. כי העוגיות האלו שקנתה לדיאטה, מראה היה להם ככפיס עץ יבש, והטעם? נו… ליד עוגיות הבוטנים הנהדרות הן היו קרטוניות לגמרי – טעמן כטעם הקרטון.
למחרת היום הוגשה ארוחה על טהרת הטבע הירוק והיפה. אבל הילדים החמיצו פנים, סירבו להשתתף בתוכנית הדיאטה והגניבו זה לזה מנות קרב של במבה וצ’יפס מהארון שם בצד.
זלדה נשארה לבד ללעוס את עליה וגבעוליה, וכשגילתה אריזות חטיפים מלאות למחצה, החליטה ליטול מעשר עני, ואף לגמור את הפרורים מטעמי ‘בל תשחית’.
למחרת הכינה לקטנים קציצות מטוגנות, שיאכלו משהו, מסכנים… היא אכלה רק את העבירות. הרי ‘בל תשחית’ הוא מדאורייתא!
המשקל הזעיף לה פנים, בדמות מספרים שהיא מכירה יותר ממדידות של לחץ דם. היא החליטה להתייעץ עם מבינים בסביבה.
“דיאטת הרזיה? לא יעזור לך רק לשנות את התפריט”, הסבירה לה מרגנית השדופה להפליא, “חייבים לשלב גם פעילות גופנית, בחינת: ‘סור מרע ועשה טוב’. לא משנה איזו פעילות”, המשיכה מרגנית מול פניה המתכרכמות. “תבחרי בתחום החביב עלייך. העיקר: לזוז!”.
זלדה צייתה. היא החליטה לאמן את שרירי הלסת. מרגנית דיברה על תחום הפעילות החביב עליה, ואת ההתעמלות הזו היא מכירה היטב ומיומנת בה להפליא מאז בקעו שיניה הראשונות. היא הרהרה בדבר והגיעה למסקנה שעל הדרך היא מכניסה לפעילות מאסיבית גם את מערכת העיכול, על כן הקפידה והתמידה בפעילות רציפה.
התוצאות הכבדות הטילו צל כבד על הייעוץ של מרגנית… זלדה שמעה, אפוא, לעצתה של כרמלה, שהורידה בעצמה 10 ק”ג. “רק הליכות, אני אומרת לך. הליכה כל ערב – היא מתכון לירידה בטוחה”. ואכן, פצחה בצעדות לאורכה ולרוחבה של הארץ, שהסתיימו בצניחה על ספסל מזדמן מול פיצריה בהשגחת הבד”ץ. לא נעים לשבת, להסתכל, ולא לקנות כלום. אז היא קנתה לעצמה מנה. לא נורא. מאמץ האכילה מתקזז עם הפעילות הגופנית.
מתברר שהמתמטיקה הזו לא עבדה בשטח. אפילו רופא המשפחה נכנס למתח וגזר עליה פגישה עם דיאטנית מקצועית שתעקוב ותיתן דיאטה קפדנית בלי עיגולי פינות.
זלדה חזרה הביתה מבוהלת כשראשה הומה, ומול עיניה רק גזרים ועלי דפנה. בלי הזר.
היא גיששה אחר השוקולד המנחם, אך הוא נדד למקום בלתי ידוע.
בעלה שיחיה הכין כוס קפה עם ממתיק וחלב דל שומן, וניחם אותה: “עם דיאטה כמו שעשית קודם, היית עלולה להיות במצב של מנצ’וק”.
“מה קרה למנצ’וק?” ביררה בספק חרדה, ספק תקווה.
“בלי עין הרע”…
עיניה אורו, וכבו כשהתברר שיש המשך: “בלי עין הרע, גדל והתעצם במאוד מאוד”.
זה היה הרגע המכונן בו זלדה שוב החליטה: “מהיום דיאטה!”.
ושוב עלו העלים על השולחן בתיבול עדין ומעורר תיאבון מידתי – לשיפור המידות. והשרירים זעו ונעו. מתקפה משולבת על ההיקפים.
המלחמה טרם הוכרעה. יש ניצחונות ויש הפסדים. שדה הקרב נודד, מתנדנד, יחד עם מחוג המאזניים (‘משקל אדם’ – בלשון עם זולל).
אבל בכל פעם שקשה לה, זלדה מתנחמת בפתק שצירפו הילדים לשוקולד, לרגל פתיחת הדיאטה השמינית במספר. כתוב בו בשרבוט מתוק: “לאמא, רדי והצליחי!” ובנ.ב. הוסיף מי שהוסיף משפט תנחומים: “ירידה צורך עלייה”…
