לילדים ממשפחות עם רקע אלרגי סיכון גבוה יותר לחלות במחלה, אולם סיבתה הראשונית איננה אלרגיה כי אם פגם מובנה באטימות השכבה החיצונית ביותר של העור, אשר גורם לבריחת מים מתוך העור ובכך להתייבשותו, ולחדירה של אלרגנים (גורמי אלרגיה בסביבתנו) וחיידקים לתוכו. עור בריא הינו אטום לגמרי ואיננו מאפשר חדירה כזו. חדירתם של גורמים אלו מעוררים גירוי של תאי המערכת החיסונית המצויים בתוך העור ולכן גורמים לדלקת כרונית ולגירוי של קצות עצבי החישה בעור. מכאן נובעים הסימנים האופייניים של המחלה: עור יבש ומחוספס, גרד טורדני בלתי נשלט ותחושת צריבה בעור. במקומות המועדים, בעיקר בקפלי העור, מופיעה אקזמה בצורת אודם וקשקשת גסה, ונזקי גרד עד כדי זוב דם. הגרד גם גורם לזיהומים בעור ולהחמרה נוספת. בארץ יש נטייה להתלקחויות המחלה בקיץ בגלל החום וההזעה.
בגלל השיבוש בפעולתה של המערכת החיסונית (הקרויה “אטופיה”, ועל שמה נקראת המחלה “אטופיק דרמטיטיס”), נוטים ילדים אלו גם לפתח רגישות אלרגית למזונות שונים, בעיקר לחלב פרה, ביצים, בוטנים, שומשום, דגים ועוד. לילדים אלו גם נטייה לפתח בהמשך נזלת אלרגית ואסטמה, מה שקרוי בפי המומחים: “המצעד האטופי” או “המצעד האלרגי”. התפתחות זו מלווה לעתים קרובות בהופעת רגישות לקרדיות האבק, המצויות בשטיחים וכלי מיטה מצמר ונוצות. אצל חלק מהילדים יש רקע גנטי ברור אך לא אצל כולם.
מתוך התיאור של הרקע למחלה נגזר הטיפול. יש להדגיש שאיננו מסוגלים לרפא את המחלה, אולם טיפול שיטתי יקל את סמניה במידה רבה, ואף ניתן להשיג הפוגות ההולכות ומתמשכות עם הגיל.
ראשית, יש להילחם ביובש העור ע”י מריחה נדיבה של קרמים רפואיים מחדירי לחות לעור. הכוונה איננה למשחות שומניות, כגון על בסיס שמן זית, אלא לקרמים המחדירים לעור את הלחות המימית החסרה לו. קרמים כאלו מונפקים בכל קופות החולים ומצויים בבתי מרקחת פרטיים. במקביל, אין להשתמש בסבונים הרגילים, המגרים את העור, אלא בסבון לתינוקות או תכשיר מיוחד לאמבטיה – ‘הרמל בלנאום’.
במקרים הקלים טיפול זה יספיק, אך כאשר יש גרד רב ומוקדי אקזמה דרוש טיפול פעיל יותר. אקזמה קלה ניתנת לטיפול על־ידי תוספת של תכשירים ייעודיים כגון ‘אטופיקלאיר’, ‘אדרמה’ ועוד. כאשר יש התלקחות של אקזמה פעילה גם אלו לא יספיקו, ויש להוסיף משחות סטרואידיות (על בסיס קורטיזון) לא חריפות, כגון ‘אלוקום’.
בשנים האחרונות פותחו תכשירים מיוחדים שאינם על בסיס קורטיזון, אשר נועדו לדכא את התהליך הדלקתי הלא־זיהומי, שהוא הבסיס להתפרצויות האקזמה. מדובר ב’אלידל’ או ‘פרוטופיק’, המותרים לשימוש מעל גיל שנתיים. בעבר חששו ששימוש ממושך אצל תינוקות קטנים בתכשירים אלו יכול להגביר סיכון לסרטן דם, אך התברר שאין לכך שום בסיס מדעי. יתרונן של תרופות אלו בכך שהן מכוונות ספציפית נגד התהליך הדלקתי המיוחד המתואר לעיל, וחוסכות חלק מהצורך בשימוש במשחות סטרואידיות.
בנוסף, תוספת של תכשיר אנטי־היסטמיני, כגון ‘פניסטיל’ או ‘לורסטין’ יכולה להקטין את הגרד. ובכל מקרה , בשלב כלשהו כדאי לבצע בירור אלרגי, לאור מה שהוסבר. הופעת זיהום משני בעור מצריכה טיפול אנטיביוטי מקומי ולעתים גם בבליעה.
לעתים, במקרים הקשים נחוץ טיפול יותר אינטנסיבי, כגון ע”י הקרנות באור אולטרה־סגול או אף אשפוז עם תחבושות לחות ספוגות בסטרואידים (קורטיזון), ואף מתן סטרואידים דרך הפה, אך מקרים אלו הם נדירים.
לסיכום – לפנינו מחלה כרונית טורדנית, אך ניתן להקל במידה רבה את תסמיניה ונזקיה על־ידי טיפול משולב המותאם לחומרת המחלה. יש לזכור שהמחלה נוטה להתמתן ככל שמתקרבים לגיל ההתבגרות ולעתים גם להיעלם. לכן אין מקום לייאוש ולהרמת ידיים.
