האם מותר להשתמש בשמן זית הקדוש בקדושת שביעית כקרם פנים ליובש וכדו’? האם מותר להכין מסיכת פנים מאבוקדו או מנגו וכיוצא בזה? האם מותר להכין שמפו או סבון מפירות וצמחים שיש בהם קדושת שביעית?
הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל כתב “פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה ולסיכה”, והסביר שם בהלכה ו: “לסיכה כיצד? – לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן”.
נחלקו הראשונים, מדוע מותר לסוך בשמן של שביעית. יש שכתבו שסיכה מתאימה לכלל המבואר בגמרא שכל שהנאתו וביעורו שווים יש בו קדושת שביעית, מכאן למדנו, שהנאה כזאת שנעשית תוך כילוי הדבר ממנו נהנים, כאכילה, שתייה וסיכה – נחשבת כשימוש שמותר להשתמש בו בפירות שביעית. דעה נוספת מסתמכת על הכלל ההלכתי לפיו “סיכה כשתייה”, לפיכך, כשם ששתייה מותרת בתוצרי פירות שביעית כך סיכה מותרת בהם.
הסיכה המוזכרת כאן היא סיכה שהיו רגילים בזמנם לסוך לשם תענוג ועידון, כמו שרגילים היו – ויש שרגילים בכך עד היום – להשתמש בשמן של תינוקות לסיכה, לא מחמת סיבה בריאותית אלא לעידון העור. וכבר אמר רבי חנינא: “חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן שעמדו לי בזקנותי”, אבל אין הכוונה לסיכה לצורך רפואה, שהרי אסור לסוך לצורך רפואה כמבואר בדברי הרמב”ם המובאים לעיל, שלא יסוך ביין ובחומץ.
שימוש בשמן זית של שביעית לטיפול בעור
השאלה היא, מה יהא הדין בזמננו, כאשר הסיכה בשמן זית לצורך עידון העור אינה מקובלת?
נידון זה של סיכה לתענוג ולעידון מוזכר בהלכות שבת, וכתב שם מרן ה’בית יוסף’: “נראה לי כיוון דבזמן הזה אין אנו רגילים לסוך בשום שמן כשאנו בריאים, אסור לסוך שום שמן על גבי המכה בשבת, דוודאי מוכחא מילתא דלרפואה עביד (כלומר: ניכר שהוא עושה לרפואה)”. כיוצא בזה כתב ה’משנה ברורה’ בהלכות שבת, שמסיבה זו אסור במדינותינו לסוך בשמן הראש שיש בו חטטים.
לפי האמור, יש לדון לגבי שביעית: האם מותר לסוך בשמן זית שיש בו קדושת שביעית?
צדדי הספק: מחד גיסא, אין אנו רגילים לסוך להנאה, והסיכה נקראת, אפוא, שימוש בלתי רגיל. מאידך גיסא, גם אם שימוש זה כיום אינו רגיל, יש מקום להתיר משום שהשמן בתכונתו וטבעו הוא עומד לזה.
להלכה פסק הגאון רבי חיים נאה במסקנת דבריו, שמותר לסוך בשמן זית של שביעית, כיוון שלא מסתבר שיחול שינוי בהיתר השמן לסיכה. וכן כתב הגר”נ קרליץ שליט”א, שאף שאין נוהגים העולם לסוך, מכל מקום סוף סוף כיוון שגופו נהנה בסיכה זו מותר, שהרי לכך עומד השמן.
ואולם, בספר ‘משמרת השביעית’ מובא בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, כי אנשים שרגילים לסוך בשמן לתענוג – מותר להם לסוך גם בשמן של שביעית, ואילו אלה שאינם רגילים בכך נחשבת להם הסיכה בשמן זית כרפואה, והיא אסורה עליהם.
מסיכת פנים בפירות שביעית
כל זה כאשר מדובר בשמן זית העומד לסיכה, אך מה לגבי מסיכות פנים טבעיות שיש העושים כיום מפירות כגון אבוקדו ומנגו, שאת בשרם מורחים על הפנים לצורך טיפול בקמטים ועידון העור? האם מותר להשתמש בפירות שביעית למטרה זו?
לפי האמור לעיל, שפירות שביעית ניתנו לסיכה אם רגילים בזה, הרי שההלכה תהיה תלויה בדרך האנשים. יש לבדוק בכל פרי לגופו האם מצוי להשתמש בו כך לתענוג ועידון. די בכך שקבוצת אנשים גדולה נוהגת כך, כדי להתיר שימוש זה.
עם זאת, אף אם יהיה מותר לסוך בפירות שביעית, למשל באבוקדו, מכל מקום יהיה אסור להכין חומר סיכה, תמצית או קרם, שמערבים בהם חומרים נוספים שאינם ראויים לאכילה, מפרי הקדוש בקדושת שביעית, שהרי על ידי כך מפסיד את הפרי מאכילה. וכמו שמצינו בתוספתא, שאין לפטם את השמן או לעשות שמן ערב מפירות שביעית, ופירש הרמב”ם, משום שמפסיד את השמן מאכילה שמערב בו דברים אחרים שפוגמים אותו.
סבון ושמפו מצמחים של שביעית
עד כאן דובר בפירות שביעית שעומדים לאכילה. אמנם, מיני צמחים שרגילים להכין מהם סבונים או שמפו לרחיצה ואינם עומדים לאכילה כלל – מותר להכין מאותם צמחים גם בשביעית שמפו וסבונים, ואף מותר לערב בהם חומרים שונים, כיוון שאינם עומדים לאכילה ממילא, כך שעירוב חומרים שפוגמים אותם מאכילה אינו מפסיד אותם. וייתכן שאף מותר להכניסם לבית המרחץ (לחדר הרחצה), ואף שאין מכניסים פירות שביעית למרחץ כמבואר ברמב”ם, בדברים העומדים לכך לא נחשב כביזיון, ומותר.
לסיכום:
- שמן זית של שביעית עומד לסיכה.
- גם כיום שאין הדרך לסוך בשמן זית יש אומרים שמותר לסוך בו, כי לכך הוא עומד, ויש אומרים שרק מי שרגיל תמיד לסוך בשמן מותר לסוך בשמן של שביעית.
- אם הדרך כיום אצל קבוצת אנשים גדולה להשתמש בפרי כמסיכת פנים – יהיה מותר לסוך בו כשהוא קדוש בקדושת שביעית, אך לא להכין ממנו חומר סיכה, כיוון שמפסידו מאכילה.
- מותר להכין סבון ושמפו מצמחי שביעית. נחלקו הראשונים האם יש בהם קדושת שביעית, ומכל מקום ייתכן שמותר להכניסם לבית המרחץ, שאין בזה ביזיון פירות שביעית.
