אז בשבילכם יצאנו לבדוק מה קורה בכוס המים שלכם, ולענות לכם על השאלה שמענה אתכם בלילות אפלים וברגעים מייסרים של חשבון נפש: מים מינרלים, כן או לא.
ובכן, מי בעד?
אז קודם־כל, נעים להכיר: מים מינרליים. אלה הם מים טבעיים שנבעו ממעיין ולא עברו טיהור כימי, מלבד סינון של גרגרי חול וכדומה. אלו הם מים המכילים מינרלים או חומרים מומסים אחרים, המשנים את טעם המים או מעניקים להם ערך מוסף. משרד הבריאות מפקח על המעיינות שמהם נשאבים המים ועל ייצור המים במפעלים. כל המעיינות שמהם שואבות החברות הישראליות את מימיהן הם מקורות מים שבשימוש המדינה. נהנים מהם בעיקר תושבי האזור, שאליהם הם מגיעים בתור מי ברז. תושבי קרית שמונה למשל מקבלים היישר לתוך הברזים את מי מעין ‘עין זהב’ שממנו מפיקה חברת ‘נביעות’ את המים שלה, ותושבי הגולן ממלאים את כוסות השתיה שלהם במים הנשאבים ממעיין שעל־יד קצרין, הנמצא בשימוש חברת ‘מי עדן’. חברות השיווק השונות חשבו גם עליכם, והן אורזות את המים בבקבוקי פלסטיק ומביאות אותם עד פתח ביתכם. שלא תתייבשו. ממש למכור קרח לאסקימואים.
אז למה בכל זאת? ד”ר דרור אבישר, ראש המעבדה להידרוכימיה בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, בודק את הענין הזה בשבילכם כל הזמן – זו העבודה שלו:
“איכות מי השתיה אינה מובטחת במקומות שונים ברחבי הארץ מכמה סיבות: זיהום מי ברז נובע פעמים רבות מזיהום במקור (זיהום של מים עיליים או מי תהום), ממערכת האספקה ומהמערכת הביתית. מכלול הפרמטרים בתהליך העברת המים מהמקור לברז בבית קובע את איכות המים שאנו שותים”.
עכשיו בואו נפריט את המונחים המהונדסים הללו לתועלת האיש הקטן, שעומד כעת במטבח עם כוס מים ביד ולא יודע מה יותר גרוע: לשתות או להתייבש בצמא.
ראשית, ישנה סכנה לזיהומים. במקור – כ־75% ממי השתיה מגיעים מהאקוויפרים שהינם מאגרי מי תהום תת־קרקעיים, שבמשך עשרות שנים הזדהמו כתוצאה משפכים של תעשיות שונות; שפכים חקלאיים ועירוניים זרמו בסביבה ללא טיפול, והרסו את איכות המים.
בנוסף, עלולים להיות זיהומים במערכת האספקה – המים מגיעים למערכת הביתית דרך מערכת ארצית המספקת את המים למערכות העירוניות. תפקיד המועצה המקומית הוא לנטר את המים לפי התקנות. אולם במקרים רבים, בשל גירעונות כספיים הבדיקות אינן נערכות, ולא ניתן לדעת מה איכות המים המסופקים לבתים. אף שרוב המערכות העירוניות בארץ עברו שדרוגים והן יחסית במצב סביר, פעמים רבות המערכת העירונית מיושנת; לעתים היא מחוברת לצינורות ניקוז, ופעמים אחדות אף לצינורות ביוב…
ולבסוף, ישנם זיהומים במערכת הביתית – לעתים הצנרת בבנין גם כן מיושנת ואינה עומדת בתקנות מבחינת המתכות והבקטריות שיש בה. ואם עזבתם את הבית לכמה ימים ופתחתם את הברז – אתם יכולים לקבל הוכחה מדעית ממש לטענות הנ”ל: מים אדומים מלאי חלודה, חול, אבנים ומי יודע מה עוד. אה, וגם את הכלור ש’מקורות’ מוסיפה למים לשם חיטוי מבקטריות וטפילים. המון בונוסים שמצטרפים אל כוס המים שלכם לגמרי בחינם.
![מה עדיף לשתות מים רגילים\מסוננים או מים מינרלים? [טבלת השוואה כאן]](https://medplus.co.il/wp-content/uploads/2023/11/Where-do-you-get-mineral-water.png)
לפני שאתם רצים לסופר לרכוש לכם את השישייה הפותחת של בקבוקי מים מינרלים, או חותמים עם נציג חייכן על מסנן מים רדיואקטיבי מדגם פלטינום, תשמעו מה יש לצד השני לומר. ויש לו מה:
ועדה של משרד הבריאות בדקה 86 אלף דגימות מים, ומצאה חריגות ברמה של 0.04% – זניח ביותר. ראש הוועדה, פרופ’ אבנר עדין מהאוניברסיטה העברית, הכריז כי “איכות מי הברז בישראל היא בין המתקדמות בעולם מבחינת התקנות של משרד הבריאות, ובני משפחתי ואני שותים מי ברז ללא היסוס”.
גם פרופ’ נח גליל, שישב בוועדות של משרד הבריאות, לא מבין מה הבעיה: “אנחנו נמצאים בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתיה”. לטענת גליל, “מי הברז בארץ, בהיותם מי תהום, מאופיינים בתכולה גבוהה של מינרלים כמו סידן ומגנזיום, שטובים לבריאות. למעשה, יש בהם יותר מינרלים מאשר בסוגים מסוימים של מים מינרלים”. על הטענה שהמים בסדר, אבל פעמים רבות הצנרת ישנה ופוגעת בטיב המים, הוא משיב: “נכון שהצנרת לא חדשה ויכולה לתרום למים חלקיקי חול או חלודה. את זה אפשר לפתור באמצעות פילטר פשוט וזול ליד שעון המים. אבל אלה בעיות קטנות שלא מסכנות את בריאות הציבור. הבעיה היחידה היא טעם לוואי שנובע מהכלור, שהוא עדיין המחטא היעיל ביותר. לכך הפתרון של ‘תמי 4’ למשל בהחלט עובד”. הוא מדגיש שאין סכנה בשתיית מי רשת אספקה ללא סינון. “מסנן ביתי שמרחיק את חלקיקי החול או החלודה, עשוי לשפר את איכות המים בעיקר מבחינה אסתטית, ולא מבחינה תברואתית”.
ואל תאמינו למה שכתוב על הבקבוק, כי גם המים בבקבוקים הם לא פעם מי ברז בתחפושת: בשל מחסור במקורות מים מתאימים, רוב מותגי המים המושקים כיום כלל אינם מתאימים להגדרה של ‘מים מינרלים’, כלומר אינם נשאבים ישירות ממעיין תת־קרקעי. בקבוקיהם מכילים מי ברז או מי תהום, בדומה לאלה שיוצאים לנו מהברז בבית, לאחר שעברו תהליך של סינון, טיהור והוספת מינרלים. מה יש לומר, ההילה הטבעית של המים המינרלים די נהרסת לנו.
ומה שהפרסומות לא מגלות לכם: מים המאוחסנים בבקבוק פלסטי עשויים להיות – כמה שזה נשמע נורא – רעילים. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא PET, שהוא חומר בעייתי, שאחראי על שיבושים במערכת ההורמונלית בגוף. בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ג’ונס הופקינס בבולטימור שבארה”ב פורסם שאין להשתמש במים בבקבוקים שהושארו במכונית. בהשפעת החום, כימיקלים מסוימים המצויים בפלסטיק, ביניהם החומר המסרטן דיוקסין, משתחררים ועלולים לגרום לסוגי סרטן השכיחים בקרב נשים. הדבר נכון גם לגבי מים בבקבוקים שהשתזפו להנאתם בפתח המכולת שלכם.
ושלא להזכיר את רשימת המינרלים שאינם כל־כך רצויים, ושאפילו עלולים להיות מסוכנים לתינוקות קטנים, כמו תרכובות חנקתיות מסוימות, ושעליהם חברות השיווק אינן מספרות לכם… ורגע, עוד לא גמרנו: המים המינרלים אינם עוברים חיטוי כימי, ולכן אין להם יכולת להתגבר על החיידקים שעלולים להיווצר במקרה שהם עמדו זמן ממושך. לדברי יעל דרור, דיאטנית במרכז הרפואי ‘שניידר’ של שרותי בריאות כללית: “במקרים כאלה רמת החיידקים במים מינרליים עלולה להיות גבוהה יותר מזאת שבמי ברז, כי מדובר במים עומדים”.
ההמלצה שלנו? תהיו חכמים.
אין סיבה לרכוש מים במחיר זהב, כל עוד יתרונות המים המינרליים לא הוכחו. אולם לא חייבים להישאר עם ברירת המחדל. קודם־כל, הרתחה פשוטה של המים תסלק כל מיני דברים שאתם לא רוצים שיהיו בהם. לא הכל, אבל חלק ניכר. עבור תינוקות עד גיל שנה, הרתיחו את המים בכל מקרה, גם אם הלכתם על מים מינרלים מבקבוק.
אם אתם עדיין לא רגועים, כל פילטר פשוט (אבל של חברה אמינה ושעומד בתקן מוכר כמו NSF) ישדרג את המים שלכם לרמה סבירה של צלילות.
כמובן, אם הנערווים שלכם לא מניחים לכם, יש כמה מסננים מתוחכמים יותר המותקנים על הצנרת ועושים למים ביקורת גבולות יסודית, מולקולה אחרי מולקולה. כך אתם מתפטרים מכל המתכות, המזהמים, המלחים והכלור. הם פועלים בשתי טכנולוגיות עיקריות: אוסמוזה הפוכה, שמנטרלת את החיידקים והפסולת, כולל אבנית ומתכות מומסות. השנייה – סינון באמצעות פחם פעיל, הסופח את הכלור והחומרים האורגניים ומסלק מרחפים כמו חול ואצות. לשני המסננים הללו אפשר להוסיף את מכשיר הטיהור עם מנורת ה־UV, האמורה לטפל בחיידקים.
ותחזוקה, כמובן: במסננים במכלי פלסטיק יש להחליף את המים לעתים תכופות. לא לתת להם לעמוד מעל 48 שעות. יש למלא אחר הוראות היצרן ולהחליף את הפילטרים כנדרש (אחת לחודש/לחצי שנה בהתאם להוראות היצרן). מתקנים שלא נוקו כראוי או שעמדו ללא שימוש זמן רב – מסוכנים במיוחד לבריאות, אז מה עשינו?
זהו, כמה כבר אפשר לדבר על מים? שתו לרוויה. ו… אל תזהמו את מי השתייה שלכם בקפה, פחמן דו־חמצני או ממתיקי דיאט. קבלו את מתנת הטבע כפי שהיא.
