הגינה הביתית מתעוררת מן השמיטה

השמיטה איננה אירוע חד פעמי המתקיים אחת לשבע שנים. השמיטה היא מחזור החיים שלנו. ממש כמו שאנו חווים כל שבוע את התנועה המעגלית משבת לשבת, כך גם קיימת מחזוריות משמיטה לשמיטה. השמיטה היא ‘שבת הארץ’; “משמרין שתי שבתות ונגאלין’ – אלו השבת והשמיטה, שתי השבתות שבעולמנו. לשתיהן חלק משמעותי במקצב החיים שלנו, וגם בפנימיותנו. 

ממש כמו שאנו מכינים בכל יום בשבוע משהו קטן ‘לכבוד שבת קודש’, ממש כפי ששלושת הימים הראשונים של השבוע מקבלים מן השבת שחלפה, ושלושת הימים הבאים מתרפקים כבר על השבת הנכנסת: בואי כלה, בואי – כך גם השמיטה. 

רבים מאיתנו, בין החיים בעיר ובין בכפר, חשים משיכה עזה אל בורא עולם דווקא בחיק הטבע, שם מתגלה במלוא הדרה הבריאה המושלמת, אך לא כל  יום אפשר לצאת לטיול בטבע, למלא את הריאות באוויר הרים ולהנות מצמחיה נהדרת. 

ובכל זאת, יש פתרון.  אפשר וכדאי למלא את הצורך הזה – במרפסת הבית, אליה אפשר לצאת בלי הגבלה. המרפסת היא עוד חדר בבית. חדר המזמין אותך לגעת באדמה, לראות את פלאי הנביטה ופריחה. גם במרפסת ביתך, בקומה רביעית, בעיר, אפשר לחזות בנועם מעשי ה’, המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. 

אנשים רבים ממהרים בערב השמיטה לנטוע עץ או אפילו בוסתן, או לזרוע חיטה. מנהג נאה הוא, המאפשר להם לזכות בקיום מצוות שמיטה. אך החיים בארץ ישראל, בימי העבר הזוהרים, על חגיהם ומועדיהם, היו הזמנה מתמדת לקחת חלק במעגלי השנה החקלאית, משנה לשנה. מי שגידל גידולי קרקע, זכה להעלות תרומות ומעשרות לבית המקדש ולהביא ביכורים.  ששת שנות המעשה היו רצופות במצוות המיוחדות לחקלאים, וכך נעים היו מעלה מעלה, לעבר השנה השביעית, תכלית העולם, שנת המנוחה. התנועה לקראת קבלת השבת מתחילה במוצאי השבת שחלפה, והתנועה לקראת השמיטה מתחילה במוצאי שביעית. משבת לשבת,  משמיטה לשמיטה.

ממש כפי ששבת היא ‘סוף מעשה במחשבה תחילה’, ותכלית העולם היא המנוחה מהעשיה הגשמית והדבקות בו יתברך,, כך גם השמיטה מזמינה אותנו להרפות ולהניח, לעצור ולהתבונן. כותב הרש”ר הירש כי שבע לשון שפע, לשון שובע. נשזרות הן, המילים, אלה באלה. ‘לא בכח ה’….’, ‘הרפו ודעו כי אני ה’… כי תכלית קיום המצוות היא הדבקות בו, שדרכו טבועה בטבע בריאתו. מנהגי ישראל שאינם מצווה, כגון נטיעת עץ לפני שמיטה, אמורים לסייע בידינו להעפיל בדרך העולה מעלה, אל ‘ידו המלאה והרחבה והפתוחה’. 

לו נזכה להתעורר ולהכיר במקצב החיים הנע לקראת שמיטה, ממש כפי שאנו ערים למקצב החיים הנע לקראת השבת. שבת קודש אמורה להתניע אותנו להתכונן לטווח קצר לקראת השבת הקרובה, טווח תכנון של ימים אחדים. ובאותו אופן מזמינה וקוראת לנו שנת השמיטה לחיות תוך ראייה לטווח רחוק, תוך התכוננות בכוונה כלפי שבע שנים קדימה, אל שנת השבע, ובהמשך אל האלף השביעי, ‘שבת העולם’. לקראת השפע/השבע הבא. שפע זה תלוי קודם כל בברכת ה’, ויחד עם זאת במעשינו אנו; ‘ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך’ – בהכנה ובהשתדלות לקחת חלק בהשפעת שפע לעולמו.

המרפסת מתכוננת לשמיטה הבאה

בכל מרפסת כדאי לגדל מעט פרחים ומעט עשבי תבלין. 

אל המילים ‘שבע, שובע, שפע’, אפשר  להוסיף מילה נוספת, והיא… ‘עשב’. 

‘ונתתי עשב בשדך לבהמתך… ואכלת ושבעת’.  האם אנו אוכלים עשב? כן!  כולנו ניזונים בסופו של דבר מעשב. התרנגולות והפרות ניזונות מעשב ואנו נהנים מתוצרתן, אוכלים חלב, ביצים ובשר, ובכך ניזונים מהעשב שלהן. אלא שבימינו, מזונן הטבעי של החיות הוחלף ברובו ב… גרגרי תירס יבשים, וגם תזונתנו אנו כיום עתירה בעיבוד של תירס, סירופ פרוקטוז, שהוא בעצם צורה של סוכר. 

את המצב הזה נוכל לתקן בקלות במרפסת ביתנו, ועל אדן החלון. הפעם נלמד כיצד להכין גינת תבלינים במרפסת הבית ולהוסיף ממנה לתזונתנו  היומיומית, ובהמשך נלמד דברים נוספים שנוכל לעשות. גידול עשבים טעימים ויפים בפתח הבית ישפר לא רק את איכות חיינו ואת בריאותנו, אלא גם יתרום לאיכות הסביבה: פרפרים יפים וצופיות, לדוגמה, אוהבים מרפסת יפה ופורחת, וימצאו בה קורת רוח. 

שלבי העבודה:

1. אספו מכלים. אלה יכולים להיות מכלים קנויים מפלסטיק או מחרס, או מכלים שתאספו בשוק: קופסאות שימורים גדולות מאוד, פחים של שמן זית, סלים קלועים ישנים, ואפילו שקיות קשיחות אותן גלגלתם מעט כלפי חוץ על מנת ליצור שוליים. 
2.  בכל המכלים דאגו לנקב חורים בתחתית  באמצעות מסמר ופטיש. חורים אלה ישמשו לניקוז.
3. בתחתית כל מכל מלאו כעשרה ס”מ של אבנים קטנטנות שאספתם בטבע עם הילדים, או מתוך שק של טוף או חצץ שניתן לרכוש בחנות חומרי בניין. 
4.  מעל שכבת האבנים מלאו שכבה נוספת של 20 ס”מ קומפוסט, אותו ניתן לקנות בכל משתלה.
5. מעל הכל שימו שכבה של אדמה. אפשר לאסוף מעט אדמה מתחת לבניין, או לרכוש שק של ‘מצע גידול’. עלויות הקומפוסט והאדמה הן מזעריות, כ-10 ש”ח לשק של 30 ליטר. 
6. חוררו באצבעותיכם חורים באדמה ופזרו את הזרעים, אותם תוכלו לרכוש במשתלה.
7. השקו השקו שלוש פעמים בשבוע, לא יותר. כדאי להתחיל בשמונה מכלים לפחות. להלן אמליץ על מספר עשבי תבלין ותוכלו לבחור מביניהם. 

אגב, סלים ואדניות אפשר לתלות על קירות המרפסת, כשהם משתלשלים מן התקרה או מן המעקה.

לאחר שהצמח ייקלט בעציץ ויתפתח, תוכלו לקטוף ממנו עלים וגם לייבש אותם. הכי קל לייבש על סלסלה בתוך הבית, או לקשור בחוט ולתלות במקום מוצל בתוך הבית, כשהצמחים תלויים במהופך. חכו עד שהצמחים יתייבשו לגמרי, לפני שתטחנו אותם.  

להכנת תה, חלטו את העשב הטרי או המיובש בקערה או בכוס מכוסה בצלחת. הכניסו לקערה את הצמחים, שפכו מים רותחים והמתינו. סננו את התה דרך בד חיתול או בד מוסלין, מחשש לתולעים. 

להכנת מלח עשבים או זעתר (תערובת תבלינים), יבשו את העשבים היטב וטחנו לאבקה במטחנת קפה. הוסיפו כתיבול ליוגורט, סלט או תבשיל. תוכלו גם להעשיר בטעם המופלא גם פיתות ומאפים מלוחים. 

העשב והשפע

והנה הצמחים שאני ממליצה לשתול, ושימושיהם ומתכוניהם:

עשב לימון (לימונית), גרניום חריף ולואיזה – שלושתם לימוניים. מצוינים לתה שעושה הרגשה טובה. יעילים להקלה בכאבי בטן. 

קורנית, ציתרה וטרגון – להכנת מלח עשבים, בתוספת שומשום וסומאק. שלושת הצמחים הללו הם  אנטי בקטריאליים, אנטי ויראליים ואנטי פטרייתיים משובחים. 

רוזמרין – טוב לתיבול דגים. תוכלו להוסיף ענף רוזמרין לבקבוק שמן זית, וחומרי המרפא שבו ייקלטו בשמן. בשמן שתקבלו לאחר שבועיים אפשר להשתמש לעיסוי שרירים תפוסים ולתיבול מזון. הרוזמרין מזרים את הדם, ולכן עיסוי הקרקפת בו מצוין לתלמידים שמבקשים לשפר את כושר הריכוז שלהם (ואגב כך יינצלו גם מאורחים לא קרואים בראשם…). עיסוי הידיים והרגליים יועיל לסובלים מקור באיברים אלה.

להכנת שמן רוזמרין: קצצו ענפים ועלים של רוזמרין לפיסות קטנות, הכניסו לצנצנת שקופה, מלאו בשמן זית והניחו על החלון לשבועיים. פעם ביום נערו את הצנצנת, ולבסוף סננו דרך בד חיתול. שמרו את השמן בארון במקום מוצל וחשוך. תוכלו להשתמש בו לתיבול סלטים ולעיסוי. 

ער אציל (דפנה) – לתיבול תבשילים או לתערובת מלח העשבים שלכם.  הדפנה היא בעצם שיח או עץ קטן, אך מסתדרת מצוין בעציץ. היא מעולה לחורף, לפתיחת דרכי הנשימה. הכניסו לקערת מים רותחים את עלי הדפנה יחד עם מחטי אורן, והכינו חליטה.כסו את הראש במגבת שתאהיל מעל לקערה, ושאפו את האדים העולים. 

מרווה (מרמיה) – מעולה להכנת תה לשיכוך כאבי בטן. חליטת הצמח הינה תרופה חזקה לגרגור נגד פצעים בפה, הנגרמים בדרך כלל מצריכת יתר של סוכר. תוכלו גם להוסיפה למלח העשבים. 

רודה ושיבא, או בשמם העברי: הפיגם והלענה – שניהם עשבי מרפא חזקים מאוד,   מצוינים למניעת מחלות. השימוש בהם צריך להיעשות בכמויות קטנות מאוד (כמה עלעלים פעם-פעמיים בשבוע). עלי פיגם אפשר להוסיף למרק עדשים כדרך שעושים האתיופים. מעט-מעט עלי שיבא בכוס תה אמנם הופכים את התה למר, אבל כל עשב מר בפה – הוא מרפא! וזוהי, אכן, סגולתם של העשבים. 

תיהנו, ותזכו להוסיף שפע והשפעה בעולם…