מדי פעם מופיעים בחלל הפה פצעים ונגעים שאינם בהכרח קשורים לבעיות שיניים אלא לסיבות אחרות, כמו אפטות, הרפס, מחלות סיסטמיות, אלרגיה ועוד. מדובר בפצעים בפה, שלעיתים כואבים ושורפים מאוד, ולא תמיד קל לאבחן את מקורם. אדם שמנסה לטפל בעצמו, עלול לטעות ולגרום לנזק ולסיבוכים מיותרים ואולי גם מסוכנים.
אפטות (RAS – Recurrent Aphthous Stomatitis)
האפטות הן פצעים שורפים דמויי כיב, בגדלים שונים, אשר יחלפו מעצמם לאחר מספר ימים, אך לעיתים יופיעו שוב ושוב ויגרמו לסבל רב מתמשך. הרקע אינו ברור, אך ידוע כי אפטות אינן קשורות לוירוס או לחיידק, וכן קשורות לנטייה גנטית. בישראל אחד מתוך עשרה סובלים מאפטות, בעוד ביפן הן נפוצות פי ארבעה. מרבית הסובלים הם אנשים צעירים בגילאי 20-40. ישנה שכיחות גבוהה יותר אצל בעלי מחלות בדרכי העיכול, כמו צליאק, קרוהן, UC ועוד. אפטות קשורות כנראה גם לליקויים נקודתיים במערכת החיסון, למצבי לחץ נפשי, להיחשפות לקרינת השמש, לתזונה לקויה ועוד.
לרוב מדובר בפצעים קטנים מאוד, עד ארבעה במספר, אך ב-10% מן המקרים נראה אפטה גדולה שורפת, שנראית כמו שלפוחית גדולה או כמו כיב מעט שקוע ברירית. המיקום יכול להיות בחניכיים, בחלק שאינו צמוד לשן, בלחיים, בשפתיים, בחך הרך, על הלשון ומתחת ללשון. רוב האפטות תחלופנה מעצמן לאחר שבוע עד שבועיים. האפטה מסבה כאב רב בשעת דיבור, בתנועות הפה, בלעיסה, ובמיוחד בחשיפה למזונות חומציים או חריפים.
דרכי טיפול באפטות ללא מרשם רופא
- חלב עיזים מפוסטר. תרופת סבתא ידועה ומוכחת היא שתייה וגרגור של חלב עיזים ומוצריו. יש להיזהר מאוד משתיית חלב ישירות מהעז, או מחלב שאינו מפוסטר. חלב העז (גם אם היא מחוסנת) עלול לגרום להידבקות במחלות זיהומיות קשות ומסוכנות, שבמקרים קיצוניים אף עלולות להביא למוות, במיוחד בפעוטות. הוכח כי יעילותו של חלב עיזים מפוסטר בטיפול באפטות זהה ליעילות חלב עז מהעטין, ולכן אין שום סיבה להסתכן.
- תרופות סבתא אחרות: למרוח מספר פעמים ביום על הפצע טחינה גולמית, דבש או פרופוליס, לשטוף את הפה בתה מרווה או זעתר, בשמן אובליפיחה ועוד.
- שינוי תזונתי: להפחית מזונות חומציים (פירות הדר, עגבניות, מלפפונים חמוצים), להגדיל צריכת אבץ (המצוי בבשר, פטריות, ביצים, אגוזים, זרעים, קטניות, דגים ועוד). ניתן להיעזר בתוספי מזון שהוכחו כיעילים בנושא, למשל קו-אנזים קיו 10, אבץ פיקולינאט, ויטמיןB12 , אסטרולה ועוד.
- תכשירים להקלה: ההיצע בבתי המרקחת גדול, וכדאי להתייעץ עם הרוקח. ישנה, לדוגמה, מדבקונת שאותה מדביקים על האפטה. היא מכילה חומרים טבעיים המקלים על הכאב ומבודדים את הפצע, ונמסה מעצמה אחרי כמה שעות. קיימים ג’לים שמורחים על האפטה והם עושים פעולה דומה. קיים תכשיר שנראה כמקלון כותנה, ומכיל חומר שצורב את האפטה ומעלים אותה לאחר מספר שניות, בהתאם להוראות השימוש, אך הטיפול בו מעט כואב.
דרכי טיפול באפטות במרשם רופא בלבד
- משחתOracort E : משחה סמיכה שנדבקת לפצע ומכילה כמות קטנה של סטרואידים וכן חומר מרדים. הסטרואידים מזרזים את הריפוי, וחומר ההרדמה מקל על הכאב.
- שטיפות פה טיפוליות: דקסמטזון (סטרואידים); סוקרלט/סוקרפט (מכסה את הכיב).
- תרופות נוספות: מינוצין, תאלידומיד, אבץ.
- לייזר: משמש לצריבת האפטות ומקל על הכאב, אך אינו מונע את חזרת האפטה בעתיד.
זהירות!
- אנטיביוטיקה אינה יעילה כלל נגד אפטות.
- מריחה של אוראקורט על פצע שאינו אפטה (למשל פצע הרפס) עלולה להיות מסוכנת.
- לא כל פצע בפה הוא אפטה: ישנם נגעים ממאירים, רח”ל, הדומים לאפטה גדולה. לכן אם הנגע הולך וגדל ואינו מתרפא לאחר 10-14 יום, יש לפנות לאבחנה ולטיפול רפואי בהקדם.
הרפס (Herpes Simplex Virus – HSV)
לרבים מוכרים הפצעים הקטנים, מעין שלפוחיות קטנות וכואבות, המופיעים על השפתיים ו/או בצד הפה. לעיתים הם מכונים “פצעי קור” או “פצעי חום”, אבל הסיבה האמיתית להם היא וירוס ההרפס. זהו וירוס מדבק ומתוחכם ביותר: בדרך-כלל נדבקים בו עוד בילדות, והוא נותר חבוי בגוף לכל החיים, מבלי שהמערכת החיסונית תוכל לאתרו ולהשמידו סופית. ההרפס הוא וירוס אופורטוניסטי, דהיינו, כאשר הגוף חלש הוא יתפרץ שוב ושוב, למשל בעת מחלה, סטרס נפשי, זיקנה, תזונה לקויה ועוד. ההידבקות בו קלה מאוד, ובמיוחד במגע בפצע עצמו. מהפה הוא יכול לעבור במגע לאיברים אחרים כמו האצבעות, העור, העיניים ועוד, ולגרום לפצעים גם בהם.
קיימים סוגים שונים של הרפס שתוקפים בני אדם, וכולם אופורטוניסטים ומדבקים. הנפוצים הם:
- הרפס 1 ((HSV1: הרפס של הפה והשפתיים, הרפס אוראלי, הרפס לאביאליס.
- הרפס 2 (2HSV): הרפס גניטלי, שעלול לעבור באמצעות מגע גם לאזורים אחרים בגוף.
- הרפס 3 ((VZV: הנגיף הגורם לאבעבועות רוח בילדים. לאחר הידבקות זו הוא יישאר חבוי בגוף, ועלול להתפרץ שוב בשנות הבגרות בצורה של “שלבקת חוגרת” או “זוסטר” – מעין פצעים קטנים שורפים בצד אחד של אזור מסוים בגוף, שגורמים לכאבים קשים וממושכים גם לאחר היעלמותם.
- הרפס 4 ((EBV : וירוס אפשטיין-בר – הגורם העיקרי למחלת הנשיקה.
- הרפס 5 (:(CMV ציטו-מגאלו-וירוס – אחראי על חלק ממקרי מחלת הנשיקה. עלול גם לגרום למומים קשים לעובר, במיוחד אם זו ההידבקות הראשונית של האם, ועוד יותר אם היא מתרחשת בשלושת החודשים הראשונים.
ההרפס של הפה והשפתיים נקרא גם הרפס אוראלי/הרפס סימפלקס 1/הרפס לביאליס/HSV1/HHV1. זהו וירוס נפוץ ומדבק ביותר. ההידבקות שכיחה עוד בגילאי הגן, וברוב המקרים ללא סימנים מיוחדים. לאחר שבועיים של דגירה יתפרץ הווירוס בחלל הפה של כ-10% מהילדים שנדבקו. השלפוחיות בפה קטנות ושורפות, ולפעמים יופיעו גם פצעים על עור הפנים. ייתכנו גם חום, בלוטות לימפה נפוחות, דימומים מהחניכיים, וכמובן כאבים. הפצעים יישארו כשבוע, ובשלב זה הינם מדבקים מאוד עבור ילדים ומבוגרים שלא נדבקו מעולם בהרפס. כמו-כן באמצעות שפשוף או גירוד עלול ההרפס להגיע לאזורים אחרים בגוף, לדוגמה: לעין, לעור ולאצבעות.
הטיפול בשלב זה הוא תומך בלבד: הורדת חום וכאב, שתייה מרובה ומנוחה. חשוב שהילד לא יגרד את הפצעים וידביק אזורים אחרים בגוף. אצל פעוטות ניתן למנוע זאת באמצעות הלבשת גרביים על הידיים.
כאמור, לאחר היעלמות הפצעים נותר נגיף ההרפס חבוי (לטנטי) לכל חיינו בתוך מערכת העצבים שלנו (בגנגליון הטריגמינלי), מבלי שהמערכת החיסונית תוכל לאתרו ולחסלו, ואצל 20% מהנדבקים הוא יתפרץ שוב בזמן של פגיעה ביעילות המערכת החיסונית, למשל, בעת מחלה אחרת, סטרס נפשי, חשיפה לשמש ועוד. במקרים אלה הוא יופיע, בדרך-כלל, בעיקר על השפתיים ובזוויות הפה (הרפס לאביאליס). לעיתים מרגישים באזור גירודים ועקצוצים, ואחרי מספר ימים יופיע הנגע. הפצע יישאר כשבוע, יתייבש וייעלם – עד לפעם הבאה.
כאמור, גירוד הנגע באצבעות יכול להעביר את הווירוס לאזורים אחרים בגוף ולגרום לזיהומים ולדלקות: באצבעות (Herpetic Whitlow), בעין, במפשעות ועוד. ההרפס עלול להתפרץ גם בתוך הפה, ואז הוא דומה לאפטה, אך בשונה ממנה, הוא מתנחל בדרך-כלל רק בריריות המכילות קרטין, כמו החלק הקדמי והקשה של החך (תקרת הפה) או בחלק החניכיים שממש צמוד לשן, שהינו בהיר יותר ונוקשה יותר.
עצות לטיפול בהרפס של הפה והשפתיים:
ילדים – לאחר הורדת החום ניתן להקל על הפצעים באמצעות תה עם דבש, שתייה קרה או גלידה. מריחת משחת הרדמה לבקיעת שיניים תקל על הפצע השורף, כמו גם משחת פרופוליס, טחינה גולמית ועוד. חשוב מאוד למנוע גירוד, אפילו על-ידי חבישת גרביים על ידי התינוק.
מבוגרים – משחת זובירקס (אציקלוביר) היא התרופה הנפוצה והיעילה בעולם לטיפול בהרפס, וזיכתה את ד”ר אליון, שהמציאה אותה, בפרס נובל ברפואה. בימינו היא נמכרת בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. אם מרגישים על השפתיים עקצוצים וגירודים שאופייניים להרפס, כדאי למרוח באזור המגרד את המשחה מספר פעמים ביום – לעיתים הפצע כלל לא יופיע. גם אם בכל זאת מופיע פצע הרפס, יש להמשיך למרוח את המשחה (בעזרת מקלון צמר גפן ולא באצבעות חשופות), על-מנת לזרז את הריפוי ולהקל על הכאב.
כמו-כן מומלץ להגביר צריכת מזון עשיר באבץ וליזין: בשר, דגים, פטריות, דלעת, פיסטוק, כוסמת, אכינצאה ועוד. אפשר להיעזר גם בתוספי מזון לחיזוק המערכת החיסונית, כמו קואנזים קיו 10, אבץ, אסטרולה,L-Lysine ועוד.
זהירות:
- ההרפס אינו חיידק אלא וירוס, ועל כן טיפול אנטיביוטי אינו יעיל כלל במקרה זה.
- הרפס מדבק מאוד. הימנעו בכל מחיר מנגיעה בפצעים. מוהלים הנוטים לסבול מהרפס עלולים להעביר את הנגיף לאזור המילה במציצה שלאחר הברית, זאת כאשר המערכת החיסונית של התינוק אינה יעילה דיה עדיין, והווירוס עלול להגיע למוח ולסכן את חיי התינוק.
- אסור לנסות לטפל בהרפס באמצעות סטרואידים, למשל במריחה של משחת אוראקורט, המיועדת לטיפול באפטות. במקרים נדירים עלולים להיווצר סיבוכים קשים, ואף דלקת ואבצסים ברקמת המוח!
- אם הופיע נגע הרפס בפה או על השפתיים ויש בימים אלו תור לטיפול שיניים, כדאי לדחות את הטיפול.
פצעים ונגעים אחרים
כאמור, ייתכנו סיבות נוספות לפצעים בפה. חשוב להיבדק על ידי רופא שיניים, רופא ילדים או רופא משפחה, במיוחד אם יש רקע של מחלה עם חום גבוה, או במקרה שהפצע אינו חולף מעצמו תוך מספר ימים. הרופא יפנה את המטופל לבירור אצל מומחה לרפואת הפה בכל מקרה שמחשיד למחלה קשה או כאשר הרקע אינו ברור.
- פצע טראומטי – עקב פציעה של הרקמה הרכה של חלל הפה, למשל בגלל נשיכה אקראית, כתר שבור, וו של תותבת ועוד. פצע כזה יחלוף מעצמו תוך מספר ימים.
- כווייה – בשל נגיסה במאכל לוהט או כווייה כימית (למשל, כשלוחצים בחוזקה אספירין או שן שום על החניכיים ליד שן כואבת).
- מחלה אחרת – כחלק מזיהום ויראלי או חיידקי אחר, במיוחד אם ברקע יש מחלה קשה שמפחיתה את יעילותה של המערכת החיסונית, כמו סכרת לא מאוזנת, מחלה ממארת וטיפולים כימותרפיים או הקרנות, לופוס ועוד. דוגמאות נוספות למחלה שמופיעה בחלל הפה ולעיתים מלווה בפצעים: ליכן פלאנוס, פמפיגוס, אריתמה מולטיפורמה, צליאק, מחלת קרוהן, מוקוזיטיס, תגובה אלרגית ועוד.
זיהומים דנטליים – במצב של זיהום קשה בשן תיתכן הצטברות מוגלה שעלולה לגרום לכאבים, לנפיחות, ואף להופעת פצע זיהומי דמוי אקנה ברקמה הרכה. במצב כזה צריך רופא השיניים לאבחן את הסיבה ולטפל בהתאם – לשקול אנטיביוטיקה, טיפול שורש או ניקוז כירורגי של המוגלה. חשוב לא לנסות לנקז את השלפוחית המוגלתית לבד, וכמובן לא ליטול תרופות ללא אבחון רפואי ומרשם מתאים.
