חולה על רופאים
לילה מטיל כובדו הקסום על סמטאות העיר העתיקה. בנות הדירה מתגודדות סביב פתחו של אחד מחדרי המדרשה הצפתית, משתפות זו את חברתה ברגשי הלב ההולך ומתמלא דאגה.
זוהי היממה השניה לחולייה של יפעת מ., בעלת התשובה המיוחדת והיוקדת בשאיפותיה, וכעת אף בחום גופה הלוהט, הממאן לרדת.
לוגמת בקושי ותוך שיעול קורע סרעפות מספלי התה שמשגרות למיטתה חברותיה המסורות, שרועה יפעת באפס כוח, מסרבת בלהטה האופייני לזמן אל מיטתה כל סמכות רפואית שהיא.
הבנות אינן מתפלאות. דלת המקרר בו מיקמה חברתן את קרטון חלב העיזים האורגני, לצד סלידתה המפורסמת מכל פריט מזון שאין שורש ועלעל מנויים על בני משפחתו, כבר הרגילו אותן להנהגותיה של יפעת בתחום שמירת הבריאות.
אך מקץ יומיים של צום בתוספת מלמולי הזיות החולי המאיימים להדיר שינה מעיניהן, חשו הבנות כי לא עת לשבת בחיבוק ידיים. הבחורה חייבת לקבל עזרה, ומוטב שעה אחת קודם!
שירי מעלה הצעה נוספת שמיד נפסלת, אסנת מאיימת להזעיק את הוריי הבחורה וחסל, כשלפתע מזדהרות עיניה של טלי. הרעיון שהיא ממהרת להשמיע כובש את לבבות כולן התוהות: איך, איך לא חשבו על זה קודם…?
כוסות ישועות אשא
פעמון הדלת חותך את אוויר הלילה השקט בצרצורו, מקץ זמן המתנה קצר להפליא. אחת הבנות הזריזות מזנקת לפתוח.
האם מידת סמכותיות ניתן לאמוד בסנטימטרים? משום שמטר וארבעים ושמונה הס”מ המסכמים את גובהה של אסתר- הצנומה כגבעול, עדיין אינם מסגירים דבר. כן מרמזות עיני התכלת המאירות, עזות המבע, תווי הפנים הנחושות והמזג הנמרץ, הרחוקים מלרמז על שנות חיי בעליהם.
בפתח ניצבת האחת והייחודית: הגב’ אסתר אלעזר. מרפאה סינית ומומחית מן השורה הראשונה. ‘כוהנת’ התזונה הבריאה של העיר צפת וגלילותיה: האשה והאגדה…
אסתר לא מבזבזת רגע. היא ממהרת אל מיטתה של יפעת ובודקת אותה באמצעות מספר פרמטרים: דופק, נשימה, גוון הלשון, גלגל העין, צבע העור ועוד, ומבצעת תשאול קצר.
לאחר מכן היא שולפת מאמתחתה כוסיות זכוכית קטנות, ומקל שבקצהו צמר גפן המוצת חיש קל באש. את הלהבה היא מחדירה לפנים הכוסיות בזריזות מיומנת, ומיד מצמידה אותן בפעולת וואקום אל גבה הבוער מחום של יפעת הנאנקת.
לאחר מכן היא שולפת מאי שם מחטים דקיקות ומחדירה אותן- למול עיניהן הפעורות ממילא של שלל הנוכחות, אל מגוון חלקי גופה של יפעת: אל זרועותיה, בשר רגליה ופניה, אפילו באזניים…
אסתר משתהה זמן מה ולבסוף משחררת בעדינות את החולה מן הכוסות הלפותות בבשרה ומסבך ה’קוצים’ הנעוצים. היא אורזת בזריזות את כלי מלאכתה הייחודיים, לא לפני שהיא נוטלת ספר תהלים לידיה ומתפללת זמן ממושך בצמוד למיטת החולה, השוקעת בינתיים לתוך תרדמת תינוק שלווה.
הטיפול איננו קצר, הוא ממגנט אליו לא מעט מהנוכחות ההמומות ואכן ב”ה פועל את פעולתו הברוכה. אסתר מברכת את בנות המדרשה בליל מנוחה וממהרת לצאת את הדירה, בלא שיוזכר כל עניין התשלום. למרות כל זאת, נדבת תפילתה החרישית של האשה הקטנה – גדולה בלילה ההוא, היא שנותרת צרובה בלבבות.
אש קוצים
כילידת בולגריה, בה פרש המלך חסותו על יהודי ארצו לבל יינזקו בשנות הזעם, חלפה על אסתר אלעזר ילדותה לצלילי הפצצות ומטחי מלחמה, אך ב”ה ללא אבדן הקרובים לה.
“בגינת ביתנו בעיירה ‘רוסה’, ליד נהר הדנובה, צמח עץ אפרסק. בעל הבית הקפיד להגיע מדי בוקר, סופר מחדש את מניין פירותיו כדי לודא שחלילה לא קטפנו מהם. המזון היה מועט ורבים סבלו מתת תזונה. כך מגיל צעיר הורגלנו למעט באכילה.”
כבת לאב החבר במפלגה הקומוניסטית עלתה ארצה במסגרת תנועת עליית הנוער כנערה בת 14, לומדת את השפה העברית בקיבוץ.
“לאבא שלי לא היה די כסף עבור דמי לימוד לשני ילדיו. באותה התקופה נמסרו לימודי אחיות בחינם, ולכן הורה לי אבי ז”ל: “לכי ולמדי לימודי אחיות ולבסוף תוכלי להתחתן עם רופא!”
טרם מלאו לה עשרים נישאה אסתר ונולדו לה שתי בנותיה. משך השנים עבדה כאחות, לבורנטית, עוזרת לגננת, גרפיקאית במשרד פרסום, ואף כציירת ומנחת חוגים.
“כל אותן שנים הרגלתי עצמי בתזונה עתירת בשר, בצריכה של ירקות סולניים האופיניים למטבח הבולגרי כחצילים, פלפלים ועגבניות. שפע של גבינות, המון עוגות, בורקסים ומאפים. כך התקלקל הגוף שלי כבר בסביבות גיל 43, אז התחלתי להרגיש רע מאוד. חולי שלא ידעתי את פשרו מכיוון שמעולם לא ניגשתי להבדק באופן יסודי, אך נטל ממני את כל הכוחות.
אני, שהייתי תמיד ‘אש קוצים’ ומלאת מרץ בלתי נדלה, נעטפתי פתע חולשה עצומה שלא אפשרה לי בשום אופן לחזור לעצמי.”
כלב מחפש אחר זנבו
“החלטתי לגשת לאחת המרפאות לרפואה משלימה במרכז הארץ, שם השתלמתי בעיקרי הצמחונות, מאמצת אותם בדבקות לחיי. התנזרתי מבישול, הרביתי בשתיית מיצים ובאכילת פירות וירקות. השינוי החריף הזה היווה בשבילי אותה תקופה יציאת מצרים של ממש. גם כיום, לאחר שצברתי ידע נוסף אני עדיין מאמינה שריבוי צריכת בשר עלול לפגוע בלבלב ובכלל, לגרום לקיצור ימים. גם בקרב בעלי החיים הדבר ניכר: רוב החיות הצמחוניות מאריכות ימים יותר מחברותיהן הטורפות.
לאחר המבול יצא נוח מן התבה וצלה בשר על האש. אז התיר הקב”ה את אכילת הבשר מתוך רחמנותו על יצרו של האדם. בפרשת בראשית, פס’ כט’, אמר הקב”ה לאדם ולחווה: “הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע… ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה” ואילו לבעלי החיים אמר: (פס’ ל’) “ולכל חיית הארץ… את כל ירק עשב לאכלה”
כלומר, מזונו המובחר של האדם הינו כל צמח המתרבה באמצעות זרע, בעוד גידולים המתפתחים מייחורים (כגון עין של תפו”א המשרישה במים) ולא מזרע, הינם מזון נחות יותר, ומומלץ לבעלי החיים למיניהם.” מרצה אסתר את עיקרי משנתה התזונתית.
“שיטת הצמחונות עזרה לי לזמן מה לשקם את כוחותיי, אך תוך זמן לא רב שבו ותקפו אותי החולשה והמיחושים. מקיצוניות של אכילת בשר לא מבוקרת קפצתי לקיצוניות שניה של המנעות מוחלטת מבישול. כך מצאתי עצמי מחוסרת איזון, חשה ככלבלב המבקש לתפוס את הזנב של עצמו ולשווא. חיפשתי מוצא! היום אני יודעת שהקב”ה נתן לי לטעום כמעט כל סוג של חולי ומכאוב כדי שברבות הימים אוכל להבין כיצד כל חולה שמגיע אליי חש.
היום אני גם סבורה שאכילת מזון נא, המכונה בשם ‘רו פוד’, מתאימה בעיקר לחיות, החוששות מפני האש ואי לכך אוכלות מזון שאיננו מבושל. הבישול באש הוא אחד ההבדלים בין האדם לחיה. אין זה מן התבונה לטשטש הבדל זה. כאשר בני אדם ניזונים ממזון של בע”ח, עלולה להשתנות בקרבם המהות הפנימית.
אותה תקופה אף נודע לי אודות סדנה למדיטציה. משום מה המילה מדיטציה הזכירה לי אלילות והצטיירה בעיניי כדבר מגונה ולא נקי, אך כשנודע לי כי המדובר במדיטציה יהודית, הסכמתי לנסות. את הסדנה ששמה נקרא ‘דרך אמת’ העביר זוג בעלי תשובה, אצלם למדתי משך שלוש שנים. צעד אחר צעד, זכיתי ב”ה לשוב בתשובה שלמה, בד בבד עם למודי התזונה והרפואה המזרחית. היום ברור לי שמדיטציה יהודית היא למעשה תפילה.”
ד”ר אנטי דוקטור
את שיטת המקרוביוטיקה רכשה הגב’ אסתר אלעזר בשוויץ, בבית ספר מיוחד שבו נלמד אופן הטיפול במחלות ניווניות באמצעות שיטת תזונה, המכונה בשם ‘מקרוביוטיקה’. (מקרו-גדול, ביו-חיים)
“המקרוביוטיקה היא שיטה כבת כמאתיים שנה ומייסדה הוא אדם בשם ד”ר סאג’ן אישיזוקה, יפני שנולד עם בעיות עור קשות מאוד שלא נמצא להן מזור. בשאיפתו לרפא עצמו למד מס’ שפות לטיניות ונעשה לרופא קונבנציונלי. כאשר לא העניק לו הידע המערבי כל תועלת לריפוי נגעי העור שלו, החליט ‘לשוב אל השורשים’ ולהשתלם בחקר הרפואה הסינית. התברר לו, כי כל המחלות וכל החולשות הגופניות מקורן בהרגלי תזונה שגויים.
הוא גילה במחקריו, כי תזונה נכונה היא הרפואה המעולה ביותר, אשר בכוחה לרפא גם מחלות הנחשבות לחשוכות מרפא. ד”ר אישיזוקה החליט לפתוח מרכז רפואי ובו לימד את שיטת התזונה המקרוביוטית, המנוגדת לגמרי לשיטת הרפואה המערבית. הדגש שלו היה על שיפור התנגדות הגוף למחלות, במקום ריפוי הסימפטומים שלהן.
הרפואה המערבית מינתה רופא נפרד לכל איבר: רופא לב, רופא עיניים, רופא עצבים וכו’. רפואה זו פיתחה את ענף המיקרוביוטיקה,(מיקרו-קטן) את לימוד פרטי הפרטים של כל אורגניזם הנבחן תחת עדשת המיקרוסקופ, ובכך מאבד לעתים את הקשר לסביבתו.
לא כן ברפואה הסינית, המתבוננת על האדם במבט רחק אופקים כיצירה הרמונית, שלמה, ומכירה בחיבור של הנפש והגוף, של קשר היקום עם האדם. התזונה המקרוביוטית מתחשבת בשינויי האקלים של כדור הארץ, בהשפעת גרמי השמים על גופנו ובשוני התפריטי של כל עם ועם.
מתנה מזרחית
המוטו של המקרוביוטיקה בעיניי הוא “המזון ככלי לעבודת המידות.” משתפת הגב’ אלעזר. “הגויים נהנים מן השיטה כדי לשמור על הבריאות, שתאפשר להם לעשות כחפצם. אנו היהודים יכולים וצריכים להשתמש במזון כעזר לעבודת השם. המקרוביוטיקה השיבה אותי אל המקורות, אל המודעות שאני חלק מהוויה גדולה, משלמות רוחנית וגופנית, הביאה אותי אל התשובה.”
“המושג ‘רפואה סינית’ לא היה קיים משך כל הדורות.” היא ממשיכה לבאר. “את הכינוי הזה העניק המשטר הקומוניסטי שכבש את סין, לאחר שאסף את הידע הפזור בין הכתות הסיניות הרבות. מקורה הקדום של חכמת הרפואה הסינית הוא אצלנו, העם היהודי, בעת ששלח אברהם אבינו עם פלגשיו ‘מתנות’, הן חכמות המזרח.
בספר היצירה לאברהם אבינו מצויין כי לכל חודש בשנה ישנו אבר מקביל בגוף האדם, ובחודש זה גובר התיקון של אותו אבר/חוש. כך גם על פי הרפואה הסינית. חודש תשרי, לדוגמא, מסמל את תקון הזווג. ע”פ הרפואה הסינית מיוחסת לחודש זה שלפוחית השתן, שלה מסלול ארוך מן העיניים ועד האצבע הקטנה שברגל. ברפואה הסינית מוכרים המושגים ‘יין’ ו’יאנג’ שהם הפכים המשלימים זה את זה. ביהדות להבדיל, אלו הזכר והנקבה, הדין והחסד.
בעבר ידעו חכמינו את סוד התועלת של כל מזון ומזון וצרכו את מאכלם בתבונה. גם הרמב”ם היה מקרוביוטי! הגמרא מציינת כי לפני אכילת דוחן נהגו להתפלל אבותינו תפלה מיוחדת, שבזכות הדוחן ‘תדחה’ כל הפסולת למטה וכו’. היהדות היא שיטת הטיפול הגבוהה והחכמה ביותר, בתורה כתוב הכל. היום לצערנו ירדנו מאוד, אבד הידע, אבדה המודעות, אנשים אוכלים רק ‘כי זה טעים’…”
מזון למחשבה
“כל מזון, כשהוא נאכל בצורתו ובהתאמתו הנכונה לאדם, הוא רפואה שהקב”ה ברא, לחיזוק ולהשלמת תפקודו של כל אבר ואבר בגוף. הקב”ה ברא תרופות מגוונות ביותר בעולמו: אלו הם המאכלים! מי שצורך תרופות לא עושה זאת כלאחר יד, אלא נעזר במרשם מסודר. האברים זקוקים לקיום הרמוני, בלא שאבר אחד ישתלט חלילה על השני.
פגשתי אנשים שחלו במחלה הידועה וטרם ניגשו לקבל טיפול כימותרפי. משך 10 ימים ניזונו מאורז וממרק מיסו ונצפה בגופם שיפור ממשי.
התזונה המקרוביוטית מבוססת על צריכה של דגנים: אורז, חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין, דוחן, שיבולת שועל וכו’, וכן של ירקות ,בעיקר במצב מבושל. כ-15% מכלל המזון אמורה לתפוס צריכת הקטניות והחלבון. כשאוכלים הרבה דגן וירקות, המכילים הרבה אשלגן, הדם מתחמצן היטב ומביא לתפקוד פיסיולוגי משופר. לעומת זאת אם אוכלים הרבה מדי בשר, עוף, דגים וביצים המכילים כמות גדולה של נתרן, חמצון הדם אינו מושלם ונותרות בגוף הרבה חומצות רעילות.
אופני הבישול המקרוביוטי המומלצים מגוונים ביותר, החל מהשרייה, הנבטה וכבישה וכלה בטיגון והרתחה, וכל אחד מהם מעניק סוג אחר של אנרגיה לגוף.
הנבטה למשל, מעניקה אנרגיה המכונה אנרגית ‘עץ’, או ‘רוח’ והיא אנרגיה מקררת. טיגון בשמן עמוק יוצר אנרגית ‘אש’ המחממת, ומפעילה. אידוי מאפשר יצירת אנרגית ‘אדמה’ שהיא אנרגיה קלה, מרגיעה וחמימה.
תפריט המזון הינו ספציפי לכל אדם. הוא נקבע על פי ארץ המוצא של הסועד, החודש ושנת לידתו, מינו, הרגלי האכילה של הוריו ואפילו עיסוקו! אדם שיושב ולומד רוב היום, אם יאכל סטייק וישתה קולה התפריט הנ”ל יקפיץ אותו ויגרום לו לעצבנות. תזונה כזאת נכונה אולי רק לחייל בצבא שצריך לעסוק בהרג… מי שחפץ בריכוז צריך לאכול שפע אורז: אותיות ‘אור’ ו’רז’. שיאיר לו השם ויגלה לו סודות התורה.
התפריט המקרוביוטי לוקח בחשבון את עונות השנה המתחלפות, על פיהן צרכו בני האדם את מזונם המשתנה משחר הבריאה, וכן את התחממותו הכללית של כדור הארץ. כשאוכלים בקיץ הרבה גלידות ומזונות מקררים, עלולים לסבול אחר כך מחורף קר מאוד וממחלות. באופן כללי מזונות קרים אינם מומלצים, הם גורמים לגוף לחמם עצמו וכך נוצר עודף חום העלול לגרום לדלקות. בסתיו ובאביב מתאפשרת גמישות יתר בסוגי המזון. מי שאינו די גמיש בטבעו יחלה בקלות רבה יותר בעת שינוי הטמפ’.
לגברים שפעילים יותר מחוץ לביתו מומלצים מזונות של אש, הנוטים לתיבול וטיגון. לנשים מומלצת צריכה מוגברת של ירקות ובייחוד עלים ירוקים.”
אצה ולא תופר
מרכיב חשוב בתזונה המקרוביוטית הוא אצות הים. “בפעם הראשונה ששמעתי על נושא האצות הזדעזעתי”, מספרת אסתר. “‘אצות מחוף הים? זה מסריח, זה מגעיל!’ היום אני יודעת שכשמורגלים באכילת אצות מקבלים זריזות נפלאה. הן עתירות מינרלים, מפעילות את בלוטת התריס ואת יותרת הכליות. האצות מחזקות את כח השליטה העצמית של האדם וכן מעוררות. לשוקדים על לימודם בליל שבועות אני מייעצת לאכול 2-3 אצות מסוג ‘נורי’.
מזון נוסף המומלץ על פי התזונה המקרוביוטית הוא החסה, ובעיקר לאחר שעברה תהליך של בישול.
“חסה מבושלת זה חסד” אומרת אסתר. “אותיות חס השם’. החסה במצבה המבושל מסייעת במניעת נפילות סוכר ומאזנת, היא משולבת בתפריטי מזון לריפוי מחלות חשוכות מרפא כסכרת, מאניה דפרסיה ועוד.
“פעם ניקה את ביתי כושי תושב חו”ל, הציץ לכוון המטבח ונדהם: ‘את מבשלת חסה? גם אנחנו! רק אצלכם בארץ אוכלים חסה לא מבושלת…’
אסתר מצטטת עבורנו מספרו של נכד הרא”ש, ‘שבילי אמונה’: ‘המבושל יזין יותר, מהיר להתעכל, מרגיע. הנא והשלוק מייבש הזרע, מקרר רתיחת דם וחמימות האצטומכא’- בעבר הידע הזה היה שמור אצל חכמי ישראל, אך היום לצערנו חלק מן הידע נשכח.
מזון שנוטה אסתר להסתייג ממנו במיוחד, הוא החלב ומוצריו בני ימינו. “אנו צורכים את חלבן של חיות המעלות גירה. בחלב מצויים חומרים המלמדים את הקיבה להעלות גירה. עז או פרה מעניקות לצאצאיהן מחלבן, אך כאשר העגל או הגדי מצמיחים שיניים הם עצמם פוסקים מלינוק! מוצרי החלב כיום אינם ראויים להקרא מזון לבני אדם. בפרט לסובלים מחולי המונו מוטב להתרחק מכל מוצר חלב, המקרר ומדומם את הגוף.”
בזעת אפך תאכל ירק
“התפריט המקרוביוטי, על פיו ניזונה כלל אוכלוסיית העולם עד לפני המהפכה הטכנולוגית, דורש מהאדם להשתמש בשכלו. אם לא יתאמץ ויתעצל לטרוח על הכנת המזון שלו לא ישיג האדם את התוצאה הרצויה שהיא בריאות איתנה, בס”ד. היום כולם חפצים שאחרים יבשלו עבורם, שלא תהיה להם כל יגיעה. תרבות הניוון שולטת בכל, ומביאה למרדף אחר המזון המתועש והמזיק: אוכל זבל. באלסקה למשל, בתנאי הכפור המגבילים, לא נהגו ילידי המקום לאכול פרות ובוודאי שלא כל סוכרים. מאז ה’קדמה’ החלו המקומיים לצרוך את מגוון המזונות המודרני, וכך עמם חדרו לחייהם כל המחלות בנות זמננו.
רק מי שמוכן להתאמץ, להאמין ולרצות יצליח להשתנות. יש אנשים שסובלים מחוליים רבים אך נופלים אל זרועות הייאוש, לא מוכנים לעשות דבר מלבד להנות מהחיים עד הסוף. אני עונה להם, שבסוף כבר לא נהנים- סובלים! באנו הנה לעולם הזה רק בכדי לעבוד על עצמנו. דווקא המזון שאליו אנו הכי מתאווים, שם נכון להגביל את עצמנו. המזון המקרוביוטי הוא מזון של בני אדם. כשאוכלים מזון של בני אדם נהיים בני אדם!”
ולך עצמך… כבר אין שום יצר הרע?
“יש, יש לכולם… רק שצריך ללמוד לא לפחד ממנו, צריך לרתום אותו למטרות טובות, והוא כבר יבין שזה הטוב בשבילו. ‘לא בא לי’ אומרים ילדים קטנים! משפט חסר שכל, הולם יותר את החתול או את הכלב…הקב”ה ברא מלאכים, אבל גם בהמות. יש כאלו שבוחרים להיות בהמות, אך אלו שרוצים להתעלות עוזרים להם מן השמים.”
איך מצליחים לשבור את כל התאוות האלו?
“למה לשבור? אם נשבור אותן לא תהיינה תאוות ולא נוכל יותר לחיות! מתקנים אותן, מסמנים להן גבולות שידעו מתי ואיפה הן צריכות להיות. אם הולכים אחריהן הרי מפסיקים להיות בני אדם ומתחילים להיות חיה- מאבדים את הראש.“
מה נחשב אצלך לעונג שבת?
“אמר לי בעבר רב גדול שיש בי ניצוץ מנשמתו של איוב, שלא רצה לתת לרע שום דבר. אולי זו בעיה אצלי אך כך גם אני: לא רוצה לפרגן לרע כלום. הפינוק הוא השבת בעצמה! עונג שבת זה לא רק אוכל. התפילה בביהכנ”ס,אמירת תהלים, השביתה מעבודה. אם מחפשים עונג שבת רק דרך אוכל זה הופך לנגע.
הקב”ה ברא את הסוכר ואף הוא משמש כתרופה מועילה בבריאה. אבל האם תרופה ראוי לצרוך כל הזמן? כל המזונות נבראו עם סוכר. ככל שמרבים בבישול המזון מתפרק ונעשה יותר מתוק, גם חלבונים.”
טובה שכנה טובה
“עברה עליי תקופה קשה מאוד מבחינה רגשית”, משתפת אותנו איילה ר., אף היא תושבת העיר צפת, שהתגוררה בעברה בשכנות לגב’ אסתר אלעזר.
“לאחר לידה ובעיצומו של תהליך גירושין, תחושת הסטרס הפנימי שלי היתה גדולה. התאבון היה נמוך, ומלבד נשנושי גלידות כמעט ולא הכנסתי לפי כל מזון נורמלי. ערב אחד כאב ראש איום תקף אותי. חשתי שגולגלתי כמו עומדת להתנפץ לרסיסים. אל אסתר הגעתי שבורה ורצוצה, היא השקתה אותי בחליטות תה מרירות וביצעה בי דיקור בכל הגוף. מחמת הבושה התחמקתי מלפרט את הרגלי התזונה שלי באזניה, אך אסתר הדהימה אותי כשבמהלך הטיפול מלמלה: “תראי מה שעשית לעצמך, איך קיררת את הגוף שלך עם כל הגלידות…”
“יש לה סיעתא דשמיא מפליאה באבחון וזיהוי מקור הבעיה.” מעידה איילה. “המסירות שלה לכל מטופל יוצאת דופן ממש, והכל תוך חוסר מאמץ נדיר למצוא חן באופן של חנופה. אסתר היא בעלת אישיות נחרצת ומלאת אמת.” מחווה את דעתה איילה, ומסכימה לשתף אותנו ב’חוויה’ נוספת שזכתה לחלוק עם הגב’ אסתר אלעזר.
“זה קרה בליל שבת. התעוררתי מן השינה אחוזת כאבי בטן ובהתכווצות חזקה ברגליים עד תחושת שיתוק. המצב היה כה נורא עד שנאלצתי להזמין מונית ולנסוע לבית החולים, בפרט לאור העובדה שציפיתי ללידה. כל הלילה נערכו על גופי בדיקות מבדיקות שונות, שהעלו חשד לדלקת חריפה בדרכי השתן שייתכן והגיעה לכליות. שוחררתי בהוראה ברורה לשוב במוצ”ש לקבל את תוצאות המעבדה.
בשבת בבוקר כבר התדפקתי על דלתה של אסתר, מרוב פחד מגל כאבים נוסף שעלול לתקוף אותי. ‘אני ממליצה לך להשאר אצלי למשך השבת’ הציעה אסתר. ‘תסעדי מן התפריט שלי ובע”ה עד יום ראשון תראי בוודאי שינוי לטובה’.
לחם משנה שאיילה מכנה בשם ‘אבנים שחורות’, מרק דגים צונן העשוי מקרפיון טחון וגזר ללא כל מלח, צ’ולנט המשלב תערובת פטריות שיטאקי עם דוחן ללא כל תוספת שמן ולקינוח חליטת תה מריר- מהווים את עונג השבת של אסתר. (“מתוק? אני אוכלת גזר. זה מתוק. זה חונק מרוב שזה מתוק…” ) צדקת, כבר אמרנו?
“במוצ”ש התקבלה התוצאה שאכן מדובר בחיידק. ביום ראשון נבדקתי שוב” ממשיכה איילה ומספרת, “וב”ה הכל חלף ועבר. אותו בוקר נחת על סף ביתי משלוח מיוחד: ארגז מלא וגדוש בחבילות חסה, פטרוזיליה, כרובים ושאר ‘חסלטים’, אותו שיגרה אליי אסתר ביוזמתה האישית.”
מחט בערמת שחת
“באדם ישנה נפש רוחנית ונפש בהמית.” מסבירה אסתר אלעזר. “אלמלא הנשמה הקדושה, ניתו היה לומר שגופנו הוא כקוף ממש. כשאנו ישנים, עולה הרי הנשמה למעלה, לשאוף מעט ‘חמצן’ רוחני הנחוץ לה. לעומתה לא עוזבת הנפש הבהמית את הגוף עד רגע הפטירה. הנפש היא הדם, ולה ישנו ‘גוף’ משלה. כפי שלנו יש בגופנו ורידים, עורקים, עצבים וכו’ כך גם לנפש, אך באופן רוחני.
כשמבצעים דיקור מחדירים את המחט בעזרת דיוק רב אל מתחת לעור, שם זרימת המערכת החיסונית- ומובן שלא נועצים חלילה לעומק. המחט, שיוצרת חור עגול, גורמת לויברציות ומחדשת את מסלול האנרגיה. בכך אנו ‘מסדרים’ את הזרימה הפנימית של הנפש הבהמית, הנפש החיונית, שנותנת לגוף את חיותו.
אמנם מבחוץ לא נוכחים בדבר, אך התועלת עצומה . הדיקור מסלק דלקות רבות ללא צורך בקבלת תרופות, שממילא לא תמיד מסוגלות לסייע.
היצר הרע עצמו משתמש באנרגיות, ומשלה את חושנו בדרכו המתעתעת. הרי כל מה שמגרה את חושנו הוא בסופו של דבר שקר! בסה”כ תנועה של פרוטונים ואלקטרונים היוצרים אשלייה של חומר, כשבאמת הכל אנרגיה רוחנית.
היהדות מלמדת אותנו שבכח המילים, אפילו מילה אחת לפעמים, מסתדרות מאליהן כל האנרגיות והויברציות שסביבנו.”
רעבים לאמת
עם השנים הוציאה אסתר לאור ספרות מקצועית מגוונת: ספר אודות פתרונות לחולי הסכרת, חוברת בנושא התמודדות עם פטריית הקנדידה, וספר מתכונים מקרוביוטיים. בספר זה היא מפרטת, בין השאר, 11 נימוקים לחשיבות לעיסת המזון האיטית.
“כשלא לועסים היטב, האות ו’ מן המילה ‘ושט’ נהפכת לאות ן’ ונוצרת המילה ‘שטן’. ככל שחוליו של אדם חמור, כך עליו להרבות במספר הלעיסות. כעבור 20 דקות מתחילת הסעודה נשלחת תחושת השובע למוח, וכך האכילה איטית תורמת להפחתת כמות המזון הנצרכת.”
“כשאני נופלת לתאוות אכילה,” מגלה אסתר,”אני מבינה שכנראה נהגתי שלא ביושר. בספר ליקוטי מוהר”ן א’, מז’, מופיע ההסבר, כי כאשר אדם משקר- מתמעטת ממנו קדושתו, וכך החלל שנותר בקרבו יוצר אשלייה של רעב, אותו ינסה למלא באכילה מיותרת.”
לסיכום בוחרת להקריא לנו אסתר את לשון הזהב של הרמח”ל ב’מסילת ישרים’, הממחישה יותר מכל את תפיסת עולמה:
“זריזים מקדימים למצוות, להמלט מן הרע שלא ישלוט בו, היצר הרע מתאמץ לאבד המצוות ממנו… טבע האדם כבד, עפריות החומריות גס, צריך להתגבר נגד טבעו, להזדרז…”
וכן את דברי ה………. :”אם האדם נמשך אחרי העולם מתקלקל ומקלקל העולם… אם הוא נדבק בבוראו- מתעלה והעולם עמו…”
עצות על קצה המזלג (או המקל הסיני)
לדלקת אזניים: לגרד שורש זנגוויל על פומפיה ולטפטף 2 טיפות בכל אוזן.
לשיעול עם ליחה/ דלקת גרון: להניח בין שני בדי כותנה בצק עשוי מקמח לבן, מים ואבקת חרדל ולהלביש על הגוף- מוציא את הליחה מן הריאות.
בחילות בוקר: למעט בשתייה, לאכול מזון יבש כפריכיות/ צנימים, לאכול שורש זנגוויל , לאכול עם הקימה בבוקר ביצה קשה.
פטריות ברגליים: נובע מעודף לחות בגוף. מומלץ לאכול מאכלים יבשים כשורשים. למרוח שמן עץ התה.
