הסויה- הקטנית הפלאית שמכילה את כל 22 חומצות ‘האמינו’ הדרושות לגופנו- מגיעה אל שולחננו בשלל צורות וגוונים.
את האדממה– השם היפני לתרמילי הסויה- ניתן להשיג בארץ, במחלקת הקפואים במרכולים. מבשלים את התרמילים בישול קצר במי מלח. את הפולים מחלצים בקלות מן התרמילים ואוכלים כחטיף או כתוספת לסלטים ותבשילים.
את פולי הסויה ניתן למצוא גם בצורתם היבשה, כמו שאר הקטניות. צבעם הופך בתהליך הייבוש מירוק לחום בהיר, והם דומים במראם לשעועית קטנה. לאחר השריה של כמה שעות, מבשלים אותם בישול ארוך בדומה לחומוס והשעועית חבריה.
לא נשכח את שמן הסויה המהווה 30% מצריכת השמן בעולם. ותוצר הלוואי של תעשיית השמן הזו אלו פתיתי הסויה, שעבורינו הם לא תוצר לוואי כלל. בתהליך הפקת שמן הסויה, מפרידים את השומן מהחלבון והסיבים שבפולי הסויה, וכך אנו מקבלים פתיתים יבשים מלאים בחלבון ובסיבים תזונתיים ובעלי אחוז שומן אפסי. את הפתיתים ניתן להשיג בחנויות הטבע ואף בחלק מרשתות השיווק. בניגוד למוצרי הסויה המעובדים (שניצלים, נקניקיות וכדו’) , מחירם זול בהרבה והם נמכרים לפי משקל. ניתן למצוא אותם בצורת שבבים המשמשים להכנת קציצות, בצורת פתיתים גדולים יותר – כעין קרוטונים, אותם ניתן להוסיף לתבשילי ירקות, לחמין, גולאש ועוד, ובצורת סוליות המשמשות להכנת שניצלים, סטייקים וכדומה.
קמח סויה– ניתן לשלבו עם קמח חיטה בלחמים ומאפים שונים ולשפר את הערך התזונתי של המאפה.
תוצרים נוספים של הסויה אלו רוטב הסויה, הטמפה והמיסו. אלו סוגים של סויה מותססת בשיטות התססה שונות המקובלות במדינות המזרח. שם מייחסים להם סגולות בריאותיות שונות.
עיבוד שונה וטבעי יותר של פולי הסויה מניב לנו את חלב הסויה ותוצרו -הטופו- הנסיך הלבן.
חלב סויה – מתקבל מבישול פולי הסויה בהרבה מים, טחינה וסינון.
מן החלב- לאחר תהליך גיבון מסור, אנו מקבלים את הטופו.
את הטופו ניתן למצוא היום בצרכניות רבות וכמובן בבתי הטבע.
הטופו – נראה כקוביה גדולה לבנה, דומה במראהו לגבינה קשה. טעמו עדין, מה שמאפשר לנו לשלבו עם טעמים שונים. ( בדומה למן, איזה טעם שניתן לו הוא יקבל…)
הטופו משחק במטבח הצמחוני במגוון תפקידים. הוא משתלב בכריכים כממרח ובסלטים כגבינה קשה וכביצה,, לתבשילי ירקות הוא מוסיף מרקם בשרני, ובמנות עיקריות הוא מחליף את הבשר עצמו בצורות שונות.
וסוד אחרון נגלה לכם, אף בקינוחים ניתן להשחיל בסתר את הטופו ולקבל צ’ופר תזונתי רב מעלה.
