ד”ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו־אונקולוגיה במרכז בריאות הילד של קופת חולים הכללית בחיפה
ההגדרה המקובלת לחום היא טמפרטורת גוף מעל ל־38 מעלות, הנמדדת רקטלית (בפי הטבעת). חום מעל ל־38.5 מעלות (ויש הטוענים מעל ל־38.8 מעלות) נחשב לגבוה – במיוחד אצל תינוקות, אך גם אצל ילדים.
את החום ניתן לחוש במגע עם עורו של הילד, וניתן למדוד אותו במדויק באמצעות מדחום. ייתכנו פערים של כחצי מעלה עד מעלה במדידת הטמפרטורה המתקבלת ממדידה בפה, באוזן, מתחת לבית השחי או ברקטום. לכן בתינוקות נהוג למדוד את החום בפי הטבעת, ואצל ילדים גדולים יותר – דרך הפה. אלה הצורות המדויקות והאמינות ביותר.
(לא) רק חום
החום כשלעצמו אינו מחלה אלא מנגנון הגנה של הגוף מפני מחוללי מחלות שונים כמו חיידקים ונגיפים. הוא נועד לסייע למערכת החיסון להילחם באופן מיטבי במחוללי המחלות ולהשמיד אותם. עם זאת, זהו נשק שעלול להיות בעייתי לעתים. חום גבוה מחליש את הגוף, וכשהוא גבוה מאוד, הוא אף עלול להיות מסוכן בשל פגיעתו בחלבוני הגוף.
לעלייה בחום אחראי ההיפותלמוס (בעברית: תת־הרמה). זהו אזור במוח שאחראי, בין היתר, על וויסות הטמפרטורה של הגוף. ההיפותלמוס מעלה את חום הגוף בתגובה לפירוגנים – חומרים שמערכת החיסון מפרישה לזרם הדם במצבי דחק שונים כמו זיהום נגיפי וחיידקי, התייבשות או פגיעה ברקמות מסוימות.
קיימות סיבות רבות לעליית חום הגוף, ובהן זיהום, טראומה, תהליך דלקתי או ממאירות רח”ל, אך הגורם השכיח ביותר לעליית חום הגוף בילדים הוא מחלה זיהומית. ,משך החום תלוי, כמובן, במחלת היסוד שהחום הוא אחד הביטויים שלה. כך, למשל ,בדלקת של דרכי הנשימה העליונות ,שהיא אחת הסיבות הנפוצות לחום בילדים, עלול החום להימשך כשלושה ימים.
באופן כללי, כפי שכולנו יודעים, ילדים קטנים נוטים יותר למחלות חום ממבוגרים. זאת משום שמערכת החיסון שלהם עדיין אינה מכירה גורמים זיהומיים רבים, שמבוגרים כבר פיתחו חיסון נגדם. לכן מחלות ויראליות עם חום גבוה שכיחות מאוד בגיל הילדות. גם מנגנון ויסות החום עדיין אינו בשל בגיל הרך.
אף שהחום הוא סימפטום למחלה ואינו המחלה עצמה, ואף שהוא מביא תועלת במלחמה נגד הנגיפים והחיידקים, נהוג לתת טיפול להורדת החום כאשר הטמפרטורה שלו עולה על 38.8 מעלות, במיוחד במקרים שבהם עליית חום הגוף מלוּוה בתסמינים כמו כאבי ראש, צמרמורות, כאבי שרירים, חוסר מנוחה ועצבנות. במקרים כאלה רצוי לטפל בילד כדי להפחית את מידת אי־הנוחות.
יש להדגיש כי הטיפול בחום אינו מרפא את המחלה הגורמת לו, וגם אינו נועד להגן על הגוף מפני החום, אלא בעיקר לשפר את ההרגשה הכללית של הילד.
עם זאת, אצל ילדים נוטה החום לטפס לעתים לטמפרטורות גבוהות מאוד, ואף שברוב המקרים מדובר בתופעה שכיחה וטבעית, הרי טמפרטורת גוף מעל 41 מעלות צלזיוס (היפרתרמיה) היא מצב נדיר ומסוכן, שבו מתחילות להתרחש תופעות פיזיולוגיות לא רצויות. לכן, כאשר החום גבוה מאוד – חובה לטפל בו במהירות.
רגע, אולי יש לך חום?
לחום מתלווה סדרה ארוכה של תסמינים, אם כי לא כולם מופיעים בהכרח אצל כל ילד שלוקה בחום:
הילד מתלונן שקר לו, והוא אפילו יכול לרעוד ולהצטמרר גם בעיצומו של יום חם. לחילופין, הוא עלול להזיע גם כאשר קר. הוא חסר תאבון ומצב־רוחו ירוד. הוא ישנוני ומתקשה להתרכז, והופך להיות רגיש במיוחד לכאבים.
אצל תינוקות עשויה מחלת החום להיות מלווה בתסמינים נוספים כמו פריחה, המאפיינת מחלות ויראליות רבות בשלביהן הראשונים, ומאותתת על עליית החום הקרבה. החום אצל תינוקות מלווה בהקאות, בקשיי נשימה עד כדי עצירת נשימה קצרה, בקשיים ביניקה וירידה בעוצמתה, ובשינוי באופי הבכי ובעוצמתו. כל אלה עלולים להדאיג את ההורים, אך אם הם מלווים בחום – הם עשויים להיות פשוט תוצאה של החום, ולא להצביע על כל מחלה אחרת.
מאידך, כל אחד מהסימנים האלה אצל תינוק הוא סיבה ראויה לחשוד שמדובר בזיהום חיידקי משמעותי. את החשש יש לאמת או לשלול בעזרת בדיקות מעבדה. המצבים שסכנתם רבה עד כדי סיכון חייו של היילוד הם אלח־דם(Sepsis), זיהום בדרכי השתן ודלקת קרום המוח.
תסמינים חמורים נוספים שיכולים להתלוות לחום, כמו אי־שקט ,פרכוסים, מצוקה נשימתית, צהבת או פריחה שלפוחיתית, יכולים לרמוז על אפשרות של זיהום בנגיף ההרפס. זיהום כזה מחייב מתן טיפול מתאים באמצעות תרופה מיוחדת.
סיפור חם
כאמור, החום אינו אלא סימפטום. לעתים הוא סימפטום למחלה ויראלית שתעבור מעצמה כעבור זמן לא רב, אבל במקרים אחרים הוא עלול להיות תסמין לזיהום, שחשוב לטפל בו.
ביילודים עד גיל חודש ההתייחסות לחום היא תמיד לחומרה, בגלל החשש להימצאות ‘בקטריה סמויה’ בזרם הדם. במקרה כזה לא מסתפקים בהורדת החום אלא יש לפנות את התינוק לבית החולים לעריכת בירור מקיף לגילוי סיבת החום, ולטפל בה מוקדם ככל האפשר.
הבירור המעבדתי כולל ספירת דם, תרבית דם ובדיקות דם אחרות נוספות לפי הצורך ,בדיקת שתן ותרבית שתן (בתינוקות נלקח השתן באמצעות החדרת קטטר לשלפוחית השתן או בדקירה דרך דופן הבטן להשגת דיוק מרבי בתוצאות). לעתים יש לבצע גם ניקור מותני ובדיקה של נוזל השדרה לשלילת נוכחות חיידקים או רמזים לזיהום בנגיף ההרפס (שבעבורו יש טיפול ספציפי יעיל). בנוסף, נוהגים לעשות גם בדיקות הדמיה כמו צילום חזה.
לאחר השלמת הבירור מקובל לאשפז כל יילוד (עד גיל חודש) שסובל מחום ולהתחיל בטיפול אנטיביוטי מורכב דרך הווריד עד לקבלת תשובות בנוגע לתרביות הדם, נוזל השדרה והשתן. אם כל התרביות המתקבלות הן שליליות, ואם מצבו הכללי של התינוק השתפר, הוא ישוחרר להמשך מעקב אצל רופא הילדים המטפל.
אצל תינוקות גדולים יותר (מעל גיל שלושה חודשים) תלוי הבירור במצבו הכללי של התינוק, בתסמינים הנוספים המתלווים לחום ובצורך בבדיקות נוספות לצורך אבחון הגורם למחלה. ילדים כאלה יכולים להיות מאובחנים גם אצל רופא הילדים במרפאה. הוא יתרשם ממצב הילד, יאבחן מהי הסיבה לחום וייתן טיפול מתאים. במידת הצורך ייעשו בדיקות נוספות במרפאה או שהתינוק יישלח להמשך בירור בבית חולים.
אם התגלה זיהום בדרכי השתן, שהוא סיבה שכיחה לחום בתינוקות (במיוחד אצל בנות), נהוג לרוב להמשיך את הבירור במסגרת אמבולטורית (ללא אשפוז), בעיקר באמצעות בדיקת אולטרה־סאונד של מערכת דרכי השתן.
דרוש רופא?
אם לא מדובר בחום גבוה במיוחד, ואם הילד מעל גיל שלושה חודשים, והוא ערני וחיוני, אוכל כרגיל ואין שינוי בהתנהגותו, אפשר לעקוב אחריו בבית יממה אחת לפני שמחליטים אם לקחת אותו לרופא. לאחר יומיים של חום שגבוה מ־38.5 מעלות, מומלץ לקחת את הילד לביקורת של רופא.
מתחת לגיל שלושה חודשים, לעומת זאת, יש להביא לרופא בהקדם כל תינוק שסובל מחום שגבוה מ־38 מעלות. אצל תינוקות כה קטנים המערכת החיסונית אינה מפותחת במידה מספקת, וייתכן שהתינוק סובל מזיהום חיידקי שללא טיפול מתאים עלול להיות מסוכן. במקרים רבים תינוקות בגיל הזה שסובלים מחום יישלחו לבדיקה בבית החולים כדי לשלול זיהום המחייב מתן מיידי של אנטיביוטיקה דרך הווריד.
תופעות הדורשות מעקב רפואי: כאשר לחום מלווה ישנוניות מוגזמת ו/או ירידה חדה בתאבון, כאשר מופיעים פרכוסי חום, כשהילד סובל מקוצר נשימה, כאשר מופיעה על העור תפרחת בצורת דימומים או שטפי דם שאינם נעלמים בעת שלוחצים על העור או מותחים אותו.
בנוסף, חשוב להיזהר מהתייבשות, ואם הילד ממעט לשתות או במקרים שבהם הוא סובל גם מהקאות או משלשולים, בפרט אם הוא גם ממעט לתת שתן – יש לפנות למוקד רפואי לצורך הערכת המצב ומתן נוזלים לפי הצורך. אצל תינוקות מספק החיתול אינדיקציה מהימנה. חיתול יבש לאורך זמן צריך תמיד לעורר חשד שמדובר בהתייבשות.
עם כל החום
כדאי להקל על הילד הסובל מחום באמצעות לבוש קל, אוורור נאות של החדר, ואף מאוורר או מזגן בימים חמים.
אמבטיה פושרת בטמפרטורה של 36-37 מעלות עשויה לשפר את ההרגשה, אך האמבטיות הקרות המסורתיות שנועדו להוריד את החום – אינן מומלצות. הן גורמות לילד, הסובל בלאו הכי, סבל נוסף ומיותר. כמו כן, לא מומלץ לשים קומפרסים של אלכוהול שנזקם עלול להיות רב מתועלתם.
ילדים חולים בדרך־כלל מאבדים את התיאבון ואינם רוצים לאכול. אין טעם ואין צורך להכריח אותם. התיאבון יחזור, והם ישלימו את כל המזון שחסר להם. על שתייה, לעומת זאת, אסור לוותר, מאחר שהחום גורם לאובדן נוזלים מוגבר, והילד חשוף לסכנת התייבשות. יש להקפיד שהילד שותה הרבה (כל משקה שירצה – העיקר שישתה) ולוודא שהוא נותן שתן.
ויש תרופה
כאמור, כאשר החום עולה על 38.5 מעלות והילד נראה סובל, כדאי להיעזר בתרופות להורדת חום. התרופות המקובלות להורדת חום בילדים הן ממשפחת הנורופן (או אדוויל), במינון של 5-10 מ”ג לכל ק”ג משקל גוף, אחת ל־8 שעות. וכן ממשפחת האקמול (כולל נובימול וכד’), במינון של 10-15 מ”ג לכל ק”ג משקל גוף, אחת ל־4 שעות.
בחירת התרופה תהיה תלויה בהיענות הילד מבחינת טעמה של התרופה וצורת נטילתה. השיטה המועדפת לתת את התרופות לילדים היא בסירופ (דרך הפה). לתינוקות נותנים את התרופות בנרות (באופן רקטלי). רצוי לשלב תרופות מסוגים שונים לסירוגין, כך ניתן לשלוט טוב יותר בחום, וגם הכמות המצטברת של כל אחת מהתרופות – נמוכה יותר. לא מומלץ לתת לילדים תרופות כמו אספירין או אופטלגין (דיפירון).
חשוב מאוד לא לעבור את המינון המותר, וחשוב לא פחות לשמור על מרווח הזמן המומלץ בין מנה למנה. מינון־יתר עלול לסכן את הילד, בין היתר באמצעות פגיעה בכבד שלו.
הורדת חום באמצעות תרופות היא חובה במצבי סיכון גבוה כמו בחולי לב־ריאה כרוניים וחולים במחלות מטבוליות ונוירולוגיות שונות, וכן לילדים בני שישה חודשים ועד חמש שנים, שנמצאים בסיכון לפתח פרכוסי חום שפירים. ילדים שסובלים מאפילפסיה עלולים אף לסבול מעלייה בתדירות ההתקפים בעקבות מחלות חום.
היפרפירקסיה (טמפרטורה הגבוהה מ־41 מעלות צלזיוס) צריכה אף היא להיות מטופלת תמיד בתרופות להורדת חום כדי להימנע מהגעה לטמפרטורות הגורמות נזק לרקמה.
במצבים אחרים, אם החום אינו גבוה, אין פרכוסי חום והילד מרגיש טוב, לא חייבים לתת לו תרופה להורדת חום. ברוב המקרים גם אין חובה להעיר את הילד כדי לתת לו תרופה להורדת חום.
חום עקשן
ברוב המקרים החום אינו יורד לרמה תקינה לחלוטין, אך בדרך־כלל די בירידה של מעלה אחת כדי להקל על הילד.
אם למרות כל הטיפולים החום עדיין נותר גבוה, או אם הילד סובל מפרכוסי חום, ניתן להכניס את הילד לאמבטיה של מים פושרים. אפשר גם לנסות לתת תרופה ממשפחה אחרת, אם עדיין לא חלף פרק הזמן הדרוש ממתן מנת התרופה הקודמת. למשל, אם נתתם אקמול לפני שעתיים, והחום עדיין גבוה מאוד, ניתן לתת כעת נורופן. בנושא זה רצוי לקבל הסבר מפורט מהרופא המטפל כדי לוודא שמבינים היטב כיצד לנהוג ולמנוע טעויות.
פרכוסי חום
פרכוסי חום מופיעים אצל 1%-2% מהילדים בני חצי שנה עד חמש שנים כאשר יש להם חום. הם נגרמים לרוב מעלייה מהירה ופתאומית בחומו של הילד בשלבים הראשונים של מחלת החום ונמשכים בדרך־כלל זמן קצר – לא יותר מחמש דקות.
אף שפרכוס חום נראה ממש מפחיד, לרוב אין סיבה להיבהל, ויש לזכור שפרכוסי חום אינם מסוכנים ואינם גורמים נזק מוחי. עם זאת, רצוי שרופא יבדוק ילד שעבר התקף של פרכוס חום. בדרך־כלל פרכוסי חום הם נטייה, וילד שפירכס פעם אחת עלול לפרכס שוב, אם כי עם העלייה בגיל התופעה חולפת מאליה. ניתן להקטין את הסיכון לפרכוס חום אצל ילד שכבר פירכס בעבר באמצעות הורדת חום קפדנית יותר.
רק סימפטום
רוב הילדים עוברים חום בקלות יחסית, וחוזרים לעצמם בדרך־כלל כבר כשהחום מתחיל לרדת, ועוד לפני שהוא מגיע לרמתו הנורמלית. עם זאת, ירידת החום אינה מבטאת בהכרח את היעלמות המחלה, ולכן ייתכנו מקרים שבהם החום חלף אך הילד עדיין חלש, חסר תיאבון, סובל מפריחה ומשלשולים וכדומה.
חשוב ביותר לא לשכוח כי הסכנה העיקרית אינה טמונה בחום אלא במחלה שגורמת לו. הסכנה הזאת חמורה במיוחד אצל תינוקות בני פחות מחודשיים, שאצלם מחלות קשות כמעט שאינן באות לידי ביטוי בתסמינים חיצוניים – חוץ מאשר חום. מנתונים שנאספו עולה שבין 12% ל־28% מהיילודים שהגיעו למיון ילדים בגלל חום היו חולים במחלות מסוכנות כמו אלח־דם ,דלקת ריאות,דלקת קרום המוח, דלקת בעצמות או דלקת במפרקים.
חום יכול לעתים להיות גם סימן למחלות שאינן זיהומיות כמו דלקות מפרקים שאינן זיהומיות, אלרגיות ומחלות משמעותיות אחרות. בכל מקרה, חום ממושך מחייב בירור רפואי.
