התפתחות רגילה ו’נורמלית’ של תינוק בעצם מתרחשת מאליה, בדרך הטבע, מי בקצב מהיר יותר ומי פחות ורק במקרים חריגים מתגלה בעיה רצינית שיש לתת עליה את הדעת באופן יותר ספציפי. אין צורך ללמד את התינוק להרים ראש או להתהפך במיטה ואפילו לא לשבת או ללכת. הוא לומד זאת מהתבוננות בסביבתו.
ואז מגיע זמן הגמילה. לפתע נדרשת התערבות הורית, הדרכה, ליווי וניתן לומר שהבית כולו מושפע מכך ש’כאן גומלים פעוט’. גיל הגמילה על פי רוב הינו גיל הנקרא באנגלית (ובצדק…) terrible two`s, בו הפעוט מתחיל לבחון גבולות, לנסות את הוריו ולראות כמה מעשיו משפיעים עליהם ומאד מרוצה מעצמו כשזה כך… אפשר להתייחס לשלב הגמילה כבית ספר מתקדם להורות אשר יהווה מנוף לשיפור התפקוד ההורי אף בגילאים מתקדמים ומורכבים יותר בעתיד.
מבחינה נוירופיזיולוגית תהליך הגמילה מטיטולים הינו תהליך למידה של המוח בדיוק כמו לרכב על אופניים או לצייר. המוח צריך ללמוד לזהות את המסרים המגיעים משלפוחית השתן או מהרקטום, ולדעת מתי הזמן הנכון להתייחס אליהם. כולנו מכירים את התחושה כאשר חוזרים הביתה מהרחוב ולפתע ממהרים להתפנות. לפני רגע כשהיינו ברחוב השלפוחית היתה מלאה באותה מידה, אך המוח הדחיק את הגירוי במידה מסוימת כי עוד לא הגיעה שעת הכושר להתפנות.
במהלך הגמילה נדרשת מהפעוט הקשבה פנימית להתמלאות השלפוחית, לצד הבנה של מה תהיה התוצאה אם לא אפסיק כרגע את המשחק המרתק ואלך להתפנות במקום המיועד לכך. בשלבי הגמילה הראשוניים המיומנויות האלה נרכשות אצל הפעוט בדרך של ניסוי וטעיה, פעם מצליח, פעם לא ומה שיקבע באופן מלא את תפיסת הילד לגבי מה נכון ומה לא יהיו תגובות הוריו. ממש כפי שההורים יוצרים אצל הילד מושג של תפיסת כאב על ידי התגובות שלהם לנפילה שלו מהנדנדה, למשל, כך הם יוצרים אצלו תחושת הצלחה או כישלון, טוב ולא טוב בתחום הגמילה.
אצל ילדים רבים תהליך הגמילה הוכתר בהצלחה בשעות היום, אך נמשכת הרטבת לילה עד גיל מתקדם. כאשר אנחנו ישנים המוח ממשיך לעבוד באותה צורה בדיוק כמו בזמן הערנות. הגירוי מהשלפוחית מגיע אל המוח ושם מתקיימת מעין ‘ישיבת קבינט’ מה לעשות עם המידע הזה. כשהילד ישן נכנס עוד שיקול לישיבת הקבינט הזו. האם באמת כדאי להתעורר ולקום מהמיטה החמה רק כדי שאמא לא תכעס בבוקר?
זה מחזיר אותנו שוב לתגובת ההורים. להורה לילד שמרטיב בלילה וכבר חש צורך לפעול בנושא, מומלץ לעצור רגע מול נייר חלק ולכתוב- ‘מה הבעיה שלי שהילד מרטיב בלילה? מהם החששות שיש לי בעקבות כך? במה זה מפריע לי?’ במידה והחששות של ההורים הן באופן של ‘אולי הבן שלי לא יוכל לישון אצל חברים, ולא נוכל להתארח כל המשפחה אצל קרובים וכדומה’ הילד יקבל מסר שמשהו ממש לא בסדר קורה כאן והמוח ילמד שכל הנושא של שליטה על השלפוחית מהווה איום וסכנה ממשית, וכך הולכת ומתקבעת הבעיה אצל הילד.
כצעד ראשון לפני שאנו ניגשים לעזור לילד, אנו מוכרחים לבדוק מהיכן אנחנו פועלים. האם מה שמנחה אותנו אלו הפחדים שלנו, או הרצון להציע לילד דרכים לשנות משהו שמפריע לנו כהורים המכילים את הילד- כאשר המסר הפנימי שלנו חייב להיות “אתה בסדר גמור בדיוק כפי שאתה אבל אם זה מפריע לך, אנחנו מוכנים לחפש עבורך פתרון מתאים”- את המשפט הזה כלל אין צורך לומר לילד, מספיק שהוא קיים ואמתי בתוכנו.
כאשר ילדנו ירגיש שאין כאן סכנה או איום ממשי הוא יהיה מסוגל בקלות ללמד את המוח שלו שגם אם ‘לא מתחשק’ לקום באמצע הלילה לשירותים, עדיף להתחשב בערימות הכביסה של אמא או סתם להיות כמו כל הילדים הגדולים שאינם מרטיבים בלילה.
לעתים חלה רגרסיה, וילד שכבר הצליח לשמור על סדין נקי במשך לילות רבים, לפתע שוב מרטיב. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בחוויה רגשית כלשהי שגרמה למוח שוב להעדיף את השינה העמוקה על פני קימה מהמיטה הבטוחה.
שיחה עם הילד לברור מצבו הרגשי צריכה להיות נקייה ממעורבות רגשית של ההורה ולשם כך לעיתים מומלץ מאד להורה להיפגש בעצמו עם בעל מקצוע אשר ינחה אותו כיצד לנהל את התקשורת מול הילד ללא מפגש ישיר של בעל המקצוע עם הילד. עבור הילד, הוריו הם המשענת, הם המענה, הם אלו האמורים להדריך אותו, להבין אותו והכי חשוב- לאהוב אותו. אין שום בעל מקצוע אשר יוכל לספק לילד את הצרכים שההורה אמור לתת. יתכן ועבור הורים רבים זו תובנה ‘מלחיצה’, אך בה טמונים הפתרונות לא רק לבעיות כגון הרטבת לילה על רקע רגשי, אלא למגוון התמודדויות שהילד עובר ועוד יעבור במהלך חייו. הורה שמכיל, אוהב ומסוגל להפריד בינו לבין בעיותיו של ילדיו- יכול להיות המטפל של ילדיו כמעט בכל תחום שהוא, באופן הבריא והמקדם ביותר- לשני הצדדים.
ניתן גם לבצע תרגול יעודי בהיבט הנוירופיזיולוגי. המוח שלנו עובד לפי אסוציאציות (הקשרים). כאשר המוח מזהה את הטלת הצרכים (בעיקר בלילה) כפעולה מאיימת הקשורה לרגשות שליליים הבעיה תחמיר. למזלנו ניתן ללמד את המוח גם את ההיפך. כאשר הילד יקבל חיזוק חיובי (מילולי או אפילו חומרי) בכל פעם שהוא מתפנה במשך היום, המוח שלו ילמד שההתפנות קשורה לרגש חיובי. ניתן גם לחזק את ההקשרים האלה במוח גם בלי קשר להתפנות בפועל. מומלץ להקדיש כמה דקות לפני השינה למשחק מחשבה הקושר התפנות לרגש חיובי. כל הורה יכול בעצמו ל’המציא’ את פרטי המשחק בהתאם להיכרות שלו עם הילד.
לאחר תהליך הלמידה הזה, כאשר השלפוחית תתמלא בלילה, המוח ‘ישמח’ להעיר את הילד לצורך הפעולה המשמחת, והרטבת הלילה תיפסק.
