שאלה: בעקבות תשובה שהתקבלה ממכון ויצמן למדור משוחחים בטבעיות, התוודעתי להיקף התופעה של הנדסה גנטית. האם פעילות זו מותרת? האם אין בה בעייה של כלאיים? ומה לגבי הגידולים המהונדסים?
תשובה: המושג “הנדסה גנטית” פירושו שינוי תכונות תורשתיות בצמחים ובעלי חיים, אם לפני כמה שנים השאלה היתה בגדר הלכתא למשיחא, הרי שכיום השימוש במוצרים מהונדסים מקובל בכל תחומי התעשיה הן במזון מן הצומח והן במזון מן החי. ההנדסה הגנטית בנויה על יסוד שכל יצור מורכב מגנים המיוחדים לו דנ”א [[DNA, פעולת ההינדוס היא לבודד גנים של תכונות רצויות ממין אחד ולהעבירם ליצור שרוצים, כשמדובר בצמחים הרי שבפעולה זו אפשר לנטרל ריחות מפירות מסוימים [כגון לייצר גויאבה בלי ריח], או להאט את קצב ההבשלה של הפרי שלא יתקלקל מהר [כמו שעושים כיום בעגבניות שמחזיקות מעמד כשבועיים ימים אחר הקטיף ללא קירור], או לשנות את צבעו של הפרי [קיימים ששה צבעים לפלפל וכדו’]. כשהמדובר בבעלי חיים הרי שאפשר לייצר סימני טהרה בבהמות וחיות טמאות, או לחילופין אפשר לקחת דג טמא ולייצר לו קשקשים ועוד דוגמאות.
במאמר זה נעסוק בהנדסה גנטית בצמחים מה היא ומה השלכותיה ההלכתיים שהונחו על שולחנם של גדולי ישראל.
לפנינו ב’ נידונים: א. האם מבחינה הלכתית מותר להנדס צמחים או שפעולה זו דומה לכלאי אילן שאסור להרכיב ב’ מינים זה בזה. ב. לאחר שכבר הינדסו את הצמח מה דין הפרי האם השימוש בו מותר, והאם נשתנו דיניו ההלכתיים, כגון עגבניה הגדלה על עץ האם תשתנה ברכתה לבורא פרי העץ. מה דינה לענין ערלה האם צריך למנות שנות ערלה לעגבניה זו. כמו כן מיני קטניות שהונדסו וגדלים על עץ האם יותרו אף לבני אשכנז שנוהגים איסור בקטניות בפסח כיון שכיום הם גדלים על עץ ויהיה דינם כמו אגוזים שנוהגים בהם היתר, או שישארו באיסורם.
האם מותר להנדס צמחים
נפתח בדברי הרמב”ן בפירושו על התורה (ויקרא יט, יט) שמבאר את טעם איסור כלאים בבעלי חיים ובצמחים וז”ל “הטעם בכלאים כי ה’ ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות, בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו בהם המינים לעד, כל זמן שירצה הוא ית’ בקיום העולם, וציוה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם למינהו וכו’. והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב”ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות, ואסר אף כלאי זרעים מפני שישתנו בטבעם, גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינים וכו'” עכ”ל כיוצא בדבר כתב בספר החינוך במצוה סה שביצירת מין שלישי מהכלאת ב’ מינים הרי הוא מבטל את מעשה הקב”ה בבריאה.
מדברי הרמב”ן וספר החינוך אנו למדים שכל שינוי בבריאה או תוספת בתכונת הבריות הרי זה נחשב כהכחשה במעשה בראשית ואין לעשותה.
אמנם הרי מצאנו הרכבות מותרות אפילו מין בשאינו מינו וכמבואר בגמ’ בפסחים (דף נו, ע”א) שאנשי יריחו היו מרכיבים בדקלים, ומפרשת הגמ’ את סדר ההרכבה מייתי אסא דרא ושיכרא דדפנא וקימחא דשערי דרמי במנא דלא חלפי עליה ארבעין יומין ומרתחי ליה ושדו להו לדקלא בליביה. תרגום: מביאים הדס לח ושכר שעשוי מפרי אילן הקרוי דפנא, וקמח שעורים המונח בכלי שלא חלפו עליו ארבעים יום, ומרתיחין הכל ומשליכין בלב הדקל, ע”כ. ולכאורה יש להקשות מדוע פעולה זו לא נחשבת הרכבה של הדקל עם עוד מינים. ומבאר החזון איש בספרו (כלאים סי’ ב ס”ק טז) שאם מרכיב דבר שאינו צומח אלא נבלע באילן ומטיב צמיחת האילן מותר, ודימה פעולה זו לפעולת השקיה לעץ. דהיינו אין איסור להטיב את הצמיחה של האילן בדבר אחר כל זמן שלא נוצר דבר אחר, הפעולה האסורה אם על ידי ההרכבה נוצר דבר חדש.
בהמשך דבריו מתייחס החזון איש לפעולת נתינת שרף בגזע האילן האם פעולה זו נחשבת כהרכבה וכתב בדבריו “אין הבדל בין מרכיב גוף למרכיב שרף, שאם נוטל שרף ונותנו בסדק וחוזר ועושה ענף מאותו השרף הרי הוא מרכיב גמור, שאין חילוק בדומם בין העב והנוזל וכיון שיש בשרף כח ההולדה הרי זה חשוב הרכבה”.
ומקשה החזון איש מדוע אסורה פעולה זו של נתינת שרף בעץ, ואילו נתינת זרע של מין אחר בבהמה ממין אחר היא פעולה המותרת. ומבאר החזון איש “ואין זה דומה למרביע שאין איסור בנתינת זרע של מין למין אחר כיון שאין הרבעה אלא בחי, ואפילו באבר תלוש אין הרבעה, אבל יחור כל קורט וקורט הוא בריה כל שראוי להרכיב ולהצמיח והלכך גם השרף הוא בריה שלמה” עכ”ל. דהיינו שבהרבעה כדי לאסור אנו צריכים להרבעת שתי בהמות זו בזו, ואילו בצמחים עצם הכנסת מין אחר בצמח יש בו איסור.
דברים דומים מצאנו בספר נשמת אברהם (חלק ד’ סי’ תכה) ששאל מהגרש”ז אויערבך זצ”ל האם מותר לשנות תכונת בריה מסוימת כגון שהגמל יהיה שוסע שסע, או לעשות שלדג טמא יהיה קשקשים, או שעגבניה תגדל על עץ. והשיב הגרש”ז זצ”ל “שבבעלי חיים אין בעצם העשיה שום איסור של הרבעה כיון שזה רק על ידי העברת חומר ממין אחד תוך מין בעל חי אחר. ורק בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור אף אם ההרכבה היא על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל כי סוף סוף השדה זרועה משני מינים, משא”כ בהרבעה הרי התורה אמרה בהמתך ואין זו בהמה ואין זה שייך לאיסור הרבעה עכ”ל.
במענה לשאלת הגרי”י נויבירט זצ”ל שהקשה על הדברים הנ”ל, וטען “לא הבנתי הנפק”מ בין “מיץ” לבין “חומר”, שניהם מצד עצמם אינם ולא כלום”, ענה הגרש”ז “ההבדל הוא לא בין חומר למיץ, רק בזה שבבהמה אסרה תורה רק שתי גופות ממש, משא”כ בכלאים הרי השדה זרועה משני מיני זרעים ואפילו שהוא בהזרקה ג”כ אסור”. [תשובה זו נדפסה בספרו מנחת שלמה ח”ב סי צ”ז אות כ”ז בלא המו”מ]
יש להעיר שבספר כשרות ארבעת המינים מביא המחבר הגאון רבי מיכל שטרן שליט”א תשובה מדודו הגרש”ז אויערבך זצ”ל על פעולת ההאבקה שהדבורים מעבירים אבקה מעצי לימון לאתרוג שאין דין האתרוג הנוצר מזה כדין אתרוג מורכב היות שפעולת ההרכבה היא כשמרכיב ב’ מינים יחד משא”כ באבקה שאין בכחה להצמיח אין לה שם מין בפני עצמה ולכן אין הרכבתה נחשבת כהרכבת ב’ מינים, ועיי”ש בהמשך דבריו שהתיר להזריק מיץ או תרכובת הורמונאלית מתכונת הלימון לאתרוג.
לכאורה נראה ששני הפסקים סותרים זה את זה. בספר הליכות שלמה (פרק עשירי סעי’ טז בהערה 60) עמדו העורכים על סתירה זו, וכתבו ליישב שכל מה שהתיר הזרקה הוא רק באופן שאין התוצאה ניכרת כל כך אבל אם התוצאות ניכרות היטב כמו שרגילים כיום אסור.
לפי האמור כיון שבפעולת ההינדוס מעבירים גנים הדומים לשרף לתוך הצמחים ובפרט שפעולת ההינדוס ניכרת היטב בפרי במראהו, בטעמו, בטיבו ועמידותו, לכן כתבו גדולי ההוראה לחוש לאיסור כמבואר במנחת שלמה שם וכן דעת המנחת יצחק (ח”ז סי’ יג אות ב) והשבט הלוי (ח”ט סי’ רכד).
יש להעיר שבהרבה הינדוסים גנטיים כיום אין נותנים את הגנים מן הצומח עצמו במין השני, אלא יוצרים גנים באופן מלאכותי על ידי חומרים סינטטיים, ובפעולה זו אין איסור הרכבה כלל.
האם השימוש בפרי מהונדס מותר
לאחר שביררנו שאין היתר לשנות את הפרי בהנדסה גנטית, נבוא לנידון השני האם פרי ששונה על ידי הנדסה גנטית מותר להשתמש בו, והאם נשתנו דיניו. הנה לגבי השימוש בפרי, דין זה מפורש להיתר בכל כלאי אילן כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ רצה סעי’ ז’) וז”ל אסור לקיים המורכב כלאיים אבל הפרי היוצא ממנו מותר ואפילו לזה שעבר והרכיבו”. דהיינו אע”פ שהתורה אסרה את מעשה ההרכבה, מכל מקום התוצאה לא נאסרה, והפירות מותרים באכילה.
אלא שיש לדון לגבי דיני הפרי המהונדס האם נשתנו דיניו מחמת שינוי בתכונת הפרי, כגון עגבניה הגדלה על העץ האם ברכתה תשתנה ויברכו עליה בורא פרי העץ, וכן האם ינהגו דיני ערלה בעגבניה זו.
בספר נשמת אברהם הנ”ל הובאה דעתו של הגרש”ז אויערבך זצ”ל בזה שכתב וז”ל “…אפשר שאין הכי נמי שיצטרכו לברך בורא פרי העץ על עגבניה הגדלה על עץ, אע”פ שאותו המין גדל בעיקר מהאדמה ולא מעץ, ואף שזה נעשה על ידי אדם”. ובהערה הביא המחבר הוספה מהגאון רבי יהושע נויבירט זצ”ל שבעץ זה יהיו גם דיני ערלה כי הוא עץ בצבע של עגבניה.
לעומת זאת כפי שמוסרים בשם גדולי הוראה אחרים הרי שהדבר מוטל בספק וצריך לנהוג לחומרא גם לענין ברכה לפוטרה בדבר אחר שברכתו עץ ובדבר אחר שברכתו אדמה. וגם לענין ערלה לחוש לדיני ערלה כאילן. [ןעדיין יש לדון מה יהיה הדין בקטניות שהונדסו וגדלים על עץ האם הנוהגים איסור בקטניות יתירו להשתמש בהם בפסח או לא. וכן אורז שהונדס עם מיני דגן האם הנוהגים היתר באכילת אורז בפסח יאסרו באופן זה, וההכרעה מסורה בידי גדולי הדור.
לסיכום:
א. בהנדסה גנטית במזון יש חשש של איסור הרכבת אילנות כיון שנוצרה יצירה חדשה מב’ צמחים שאינם במינם.
ב. אע”פ שהתוצרת שנוצרה נעשתה באיסור מכל מקום היא מותרת באכילה ככל הרכבת ב’ אילנות שאינם מאותו מין.
ג. נחלקו הפוסקים האם דיני התוצרת ישתנו מחמת שינוי הגנים במוצר לגבי ברכת הפרי ושאר הדינים התלויים בו.
לא להדפסה אלא לבדיקה
בשולי המאמר: יש לציין את מאבקם של ארגוני הבריאות ביצרני המזון המהונדס שלטענתם מזון זה מזיק לבריאות, בני אדם שאכלו מזון שהונדס סבלו עקב כך מבעיות נשימה מעים ואלרגיות וכו’, לטענתם יצרני ההנדוס משקיעים הון כדי להשתיק את השמועות על הנזקים העלולים להיוצר ממזון זה. אם טענתם תוכח בודאות אזי הגם שאין איסור על המזון מצד דיני כלאים, מכל מקום הרי כלל בידינו “חמירא סכנתא מאיסורא”. יש לבדוק טענה זו ואפשר לציינה בסוף המאמר במסגרת נפרדת.
