בעקבות מתן האבחון וההמלצות האישיות לשינוי התזונתי המותאם, עבר כל אחד מחברי הניסוי תהליך המזכיר לישה מאומצת, במהלכה פירק את מרכיבי השגרה התזונתית שלו ועסק בארגונה מחדש. כעת אנו מרשים לעצמנו להרים את שולי הכיסוי, ולהציץ בעניין רב על ההתפתחויות התוססות. כלפי חוץ, עדיין נדמה שרוב הנתונים נותרו על עומדם, חלקם- יבשים משהו. אולם, מי שמביט פנימה ומצויד בדי סבלנות, שם לב שבעולמו הקסום של הקדוש ברוך הוא, הנותן לחם לכל בשר, הכול מצוי ללא הרף בתנועה חיה, פעילה ומסקרנת מאוד.
הממ… כמעט אפשר להריח איך משהו טוב עומד להיאפות פה. אז בואו נתחיל, ונראה בסיעתא דשמיא- נפלאות.
משפחת בן זכאי, בני ברק
אחרי הקמחים נמשכים הלבבות
בתחום ההימנעות מחיטה, משפחת בן זכאי כולה מקפידה ב’אדיקות’. כלפי קמחי השיפון והשעורה הם עדיין חשים רתיעה, אך את היכרותם עם קמח הכוסמין אפשר להגדיר בקלות כ’סיפור הצלחה’. לעומת זאת, את שיטת התזונה המלאה על פי הנחייתו של הרב מורגנשטרן, הם פחות או יותר זנחו מאחור, למעט אי אלו המלצות נקודתיות. אי לכך, בשלב די מוקדם לא עלה בידו של מאבחן המטוטלת לקלוט אותם עוד.
“אנו מקבלים במסגרת זכויותינו בניסוי עשרים וארבעה ק”ג קמח לחודש מחברת ‘נפלאות’, וכולם באים לידי שימוש. ” מדווחת הגב’ בן זכאי, ” חשוב לי לציין, מוסיפה איילה טרם נשאלה, “שמגיע לחברת ‘נפלאות’ המייצרת את הקמחים, כל המחמאות בעולם. הקמח שלהם פשוט מדהים! בעבר, בכל פעם שניסיתי לאפות מקמח כוסמין, למרות כל ניסיוני הרב יצא המאפה חסר צורה. תמיד חשבתי שזהו המחיר של עבודה עם הכוסמין. בעזרת הקמח הזה הצלחתי הפעם לאפות עוגות גבינה, עוגות שכבות, ועוד. כולם אצלי התפלאו לגלות שהכול עשוי מקמח כוסמין. ממש מומלץ.”
“לילדי אני מכינה חלות, לחמניות ולחמים המכילים רוב של כוסמין לבן ומיעוט של כוסמין מלא. אני מוסיפה למתכון שמן, סוכר ושמרים כרגיל, וברוך השם אין תלונות, הילדים התרגלו ומאוד נהנים. לבעלי ולי לעומת זאת, אני אופה על פי מרשם מצוין על בסיס קמח כוסמין מלא בלבד, שמכיל שמרים, מים ומלח ללא שמן וללא סוכר. ניסיתי לצרוך לחם מחמצת,” היא משתפת, “אך הגעתי למסקנה שהוא אינו המובחר עבורי, שכן כפי שזה עושה רושם, הוא גורם לי לכאבי בטן.”
“הצד ה’מתנדנד’ בתזונה בו אני חווה קושי בלתי פתור הוא נושא התוספות לארוחת הצהריים המבושלת.” אומרת איילה, “בלי קוסקוס ובלי פסטות ובלי פתיתים, רק תפוח אדמה ואורז. יש סביב זה הרבה תלונות בבית. לגעגועים של ילדיי לשקדי המרק הקנויים מצאתי ברוך השם פתרון נהדר. פשוט הכנתי קרוטונים מהלחם של טאוברד, וזה יצא מעולה. עכשיו אני מתכננת בע”ה לאפות לחם במיוחד לצורך הקרוטונים, כדי שתהיה ברכתו מזונות. כך גם אוכל להרוויח תוספת ביתית, טעימה וטבעית לפיזור מעל סלטים. מבחינתי, כל מה שנאפה בבית, תמיד משובח בהרבה מכל מה שניתן לרכוש בחוץ.”
“גם בעיתות של שינויי שגרה נשמרו הגדרים.” ממשיכה ומספרת איילה. “כשהתארחנו סחבנו איתנו את כל הכבודה של המאפים ה’כוסמיניים’, וכשהתארחו אצלנו בשבת הדודים, לאחר שהתרענו באזניהם מראש שאצלנו אוכלים רק כוסמין, התבדח באיזה שהוא שלב אחד האחיינים ושאל: האם תגישו לנו גם בשר כוסמין…?
מסקנתו בסוף הביקור הייתה, שמלבד חלות ועוגות, אצלנו אוכלים רק מאכלים הכשרים לפסח. במיוחד כאב את כאבנו כשגילה שאפילו על חטיף הביסלי אנו נאלצים לוותר”…
הרב שמעון בן זכאי מקפיד לצרוך קמח כוסמין בלבד- הקמח היחיד שממילא נכנס בשערי הבית. אמנם כרגע אין הוא חש בשינוי משמעותי, ועדיין סובל ממשקל היתר ומן העייפות הטורדנית. ה’עבירות’ הפחממתיות, עתירות הציפוי והמילוי בכל זאת מצויות בהישג יד, ומה יעשה הבעל ולא ‘יחטא’…? הסיפור הקצר המובא כעת, בכל זאת מציג את רמת המוטיבציה הגבוהה של ר’ שמעון בהשתתפותו בניסוי זה: לפני זמן קצר הזדמן לרב בן זכאי לבקר בחצר חסידית, בשעה המרוממת של ה’טיש’, הוא מעמד חלוקת השיריים של הרבי. פיסות חלה לבנה חולקו בשופי לקהל הרחב, ור’ שמעון מצא עצמו עומד, תוהה ונבוך: האם הטעימה החפוזה מן ‘הלבן הלבן’ הזה מותרת לו, או שמא תהיה בכך משום הפרת התחייבותו בניסוי? לבסוף לא טעם. אכן, מדקדק בחלה כבחמורה…
הגב’ איילה בן זכאי משתפת: “שמתי לב שברוך השם, הסחרחורות המציקות שליוו אותי כמו צל, חלפו כלא היו. כל שלושת השבועות האחרונים לא תקפה אותי אף לא תחושת ‘קרוסלה’ אחת! הרגשת הכבדות והעייפות, על אף שלא הוספתי שעות שינה, השתפרה. במיוחד שמתי לב לכך במוצאי שבת, זמן בו הייתי רגילה לחוש מותשת. ועוד בשורה משמחת: ירדתי קילו וחצי!
לפני זמן מה ערכתי קניות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, ותקפה אותי תחושת רעב חזקה. בעבר, במצב כזה לא הייתי מהססת להיכנס לאחת המאפיות בעלות הריח המשכר, כדי לקנות כמה מאפים טובים. הפעם הצלחתי לעצור בעד עצמי. כך גם כשהוגש במסגרת מקום העבודה שלי כיבוד מגרה. בכלל, עצם ההתנזרות מחיטה לבנה ומכל מוצריה חוסכת פיתויים רבים. אני מרגישה שהמאמץ להימנע מעניק שליטה עצמית, שזה רווח נלווה לא מבוטל בכלל. מראש לקחתי בחשבון שהשתתפותי תהיה כרוכה בהתגברויות ובוויתורים, ודי חששתי מן ההגבלות. כעת אי נוכחת לראות שהגבלת השימוש בחיטה אינה כה נוראה. אדרבה, כיום אני ממליצה למי שרוצה לנסות.”
גננת שינתה דגן בגן
רבקה בת ה-15, שנהגה לדמות את התקפי המיגרנה התכופים שלה ל’פטישים בראש’, רואה בהחלט שיפור. למעשה לא זכרה אף התקף בודד הראוי לציון בכל התקופה האחרונה! כמו כן חוותה ירידה בתכיפות היציאות הרכות.
אלחנן בן ה-12 לא נהנה עדיין ממנעמי הבריאות התקינה, בעקבות וירוס עקשן שתקף אותו ונמשך זמן ממושך תוך גרימת קושי מתסכל. טרם נמצאות באמתחתו בשורות כלשהן. לא נצפתה הירידה המיוחלת במשקל.
אליעזר בן ה-8 , דווקא הפתיע הפעם את כולם. מספרת אמא איילה: “אליעזר נסע לבדו לבקר את סבתא בן זכאי. בזמן אירוחו לא הסכים לאכול שום דבר העשוי מקמח חיטה. חמותי יצאה מגדרה מרוב התפעלות, מכיוון שמדובר בילד שאוהב ממתקים, וזאת בלשון עדינה. ‘אני לא יכול כי הבטחתי שלא אוכל!’ הסביר את עצמו. ככה, לבד ללא אמא ואבא לידו הוא בחר להתאפק.” באופן כללי אליעזר מדווח על ירידה בכמות היציאות הרכות ועל כאבי הבטן שפחתו באורח ניכר. “כאבי הבטן של אליעזר כבר הובילו אותנו בעבר לאלרגולוג, שהורה על הפסקת מוצרי החלב. אליעזר ניסה אך חזר מהר לסורו. הפעם הוא נראה נחוש במיוחד…”
שלומי בן השנתיים ורבע, שאמו מגדירה אותו בתור “הגורם העיקרי להשתתפות של כולנו בניסוי”, מכיר פרק או שניים בתחום הסבל הבריאותי. “מגיל שנה וחודש החלה הצרה הזו.” משתפת אמא איילה. “השבוע של שלומי התחלק לחצי ראשון בלי יציאה ובשל כך מלא בסבל לא יאומן שקשה לתאר, וחצי שני של צרחות קורעות לב עד שהשתחרר. כל יציאה עלתה לו במאמצים ובכאב. הוא צרח והתענה ונתן יציאה לא יותר מפעמיים בשבוע במקרה הטוב. ” מספרת בן זכאי, “ניסינו כל פתרון שחשבנו כי יוכל להועיל: רפלקסולוגית, רופא גסטרו שערך לו חוקן, צריכה של נורמלקס ומזון עשיר בפשתן, גם שמן פרפין. בשלב כלשהו שקלנו גם טיפול רגשי… יישמנו אינספור עצות אך קצרנו תועלת מועטת מאוד.
ברוך השם, מרגע שהתחלנו להגביל אותו לצריכה של קמח כוסמין מלא- התופעה פשוט נעלמה! הוא נהנה מיציאות סדירות, פעם או פעמיים ביום במשך שלושת השבועות האחרונים, החל מיומיים לאחר השינוי. ‘אמא, צריך להחליף לי!’ הוא הגיע לבשר לי באושר, ואני פשוט לא האמנתי שזה התרחש בכזו קלות, בלי צרחות וסבל. עם זאת, שמנו לב שקמח הכוסמין הלבן מחזיר את המצב לקדמותו.
כשביקר שלומי בבית של סבתא ‘תפסתי’ אותו אוכל עוגת שמרים לבנה. ‘לא כדאי שלומי, זה יעשה כואב בבטן’… אמרתי לו, והוא אכן התאפק!”
המטפלת שלו במשפחתון תמיד התקשתה לראות אותו סובל. כעת, משום שהיא זו המגישה לו חלק נכבד מארוחותיו, היא משתפת פעולה באופן מעורר הערכה. אני מספקת לה לה קמח כוסמין וכן פירורי לחם לקציצות או שניצלים, כדי שלא יחדור קמח חיטה לשום סוג של מזון. ”
“אלמלא כל העצות האפשריות שכבר נוסו בעבר על ידנו לא הייתי יוצאת מגדרי, אבל כעת – אני מלאה התפעלות.” אומרת איילה.
משפחת גרוסמן, מושב בצפון
לא שוקטים על השמרים
בדומה למשפחת בן זכאי, גם הגרוסמנים מקבלים מדי שבוע משלוח מפנק הכולל שפע לחמים ופיתות מקמח כוסמין, וכן ככרות לחם פרוס מקמח שיפון ללא שמרים ועל בסיס מחמצת טבעית, מבית מאפיית ‘טאוברד’. “מדובר בלחם גבוה, תפוח מאוד וטעים להפתיע.” מתארת הדסה גרוסמן, אם המשפחה. “הילדים מאוד אוהבים את הלחם הזה, ושלא כהרגלם אפילו לא חשים צורך להכניס את הפרוסות למצנם. במיוחד ‘נחטפות’ הפיתות המעולות, שהן ממש פרס בשבילנו. עוד מוצר שהבית ‘חוגג’ עליו, ובמיוחד מתענג ממנו צביקי הקטן שלנו, הוא מגוון העוגיות של ‘טאוברד’. עוגיות גרנולה, עוגיות טחינה ואגוזי לוז, עוגיות קקאו וקפה, וכעכים מלוחים. הכול עשוי מקמח כוסמין. הבטתי ברשימת המרכיבים של הכעכים, שלדעתי לא נופלים בטעמם מעוגיות מזרחיות סטנדרטיות, ונהניתי לגלות כמה מינימליים החומרים: קמח כוסמין, שמן קוקוס, שומשום, מלח, אבקת אפיה וביצים. בעוגיות המתוקות, שממש נימוחות בפה, תוספת המתקה של דבש וסטיוויה. העוגיות ניתנות לנו בעין טובה, מכל הלב וכאן המקום להגיד: תודה!”
הרב דניאל גרוסמן מספר: ” זמן קצר לאחר תחילת השינוי בתזונה, ביקרתי בחתונה. חשבתי שיהיה קשה להתאפק, אבל ברוך השם עמדתי בניסיון. אפילו כשהוגש בלינצ’ס, שהוא מאכל חביב עלי במיוחד, לא שלחתי את ידי. מאז שעברתי לקמח כוסמין, אני יכול להגיד חד משמעית שחל שיפור מרחיק לכת בהרגשתי. פתאום הבנתי מה זו אנרגיה! אני הרבה יותר חיוני ופעיל. לא אגזים אם אומר שאני מרגיש בן אדם אחר. ” בעניין הפטריות ואסטמת העור מהן סובל הרב גרוסמן, טרם נרשם שינוי משמעותי.
הגב’ הדסה גרוסמן: “אני מצדי דבקה בנאמנות בשיטתו של הרב מורגנשטרן, ועדיין מתנזרת מדגן ומשמרים. בשבוע הראשון ירדתי קילוגרם. כל התקופה הזו לא סבלתי מכאבי ראש בכלל. בפרט היה בולט השינוי בימי ראשון, לאחר המזון של שבת, אז היו תוקפות אותי המיגרנות החזקות. משום מה מלווה אותי פעמים רבות תחושה משונה של מליחות בפה. בפטריות הרגליים אני רואה ברוך השם שיפור משמעותי מאוד. אפשר לומר שהמטרד כמעט חלף לגמרי! הסיפוק אכן גדול, אך לצידו גם הקושי. אני מרגישה שקשה להעריך עד מתי אצליח להחזיק מעמד ב’משטר’ הנוקשה הזה. חבל לי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה להבראה מושלמת תוך הנחיה צמודה של הרב מורגנשטרן, ואני עושה מאמץ לסחוב עוד שבוע ועוד שבוע. אני אוכלת בבוקר ביצה ומלפפון, ובצהריים ובערב חזה עוף עם פלפל ודלעת עם תיבול קל של פלפל שחור, כמון, כורכום וטיפה מלח. בשבוע הראשון לא צרכתי מלח כלל. עכשיו אני מגניבה קצת מלח כדי לא להתייאש מהכול… אני מחכה בקוצר רוח ליום בו אקבל ‘אור ירוק’ לאכול דגן.
לאחרונה הגעתי לחתונה משפחתית לאחר יום של כמעט צום. בכל זאת התאפקתי לא לגעת בשטרודל… זה אפילו לא היה ניסיון, כי ברור לי שחיטה היא מחוץ לתחום. בסיעתא דשמיא הצלחתי להסתפק באכילה של מעט ירקות ושל טחינה. לשאר בני הבית אני אופה חלות מקמח כוסמין, שיוצאות מצוינות ממש.”
עוללים שואלים ללחם
אלישבע בת ה-16 מתארת שיפור מדהים בנושא פטריות הרגליים החריפות מהן סבלה. “תמיד הייתי תלויה במשחות למיניהן, שהועילו לזמן קצר או בכלל לא. כעת אני מרגישה שאפשר לזרוק אותן לאשפה, כי כף הרגל נראית כל כך טוב” אלישבע צורכת לחם שיפון, ונמנעת לחלוטין משמרים. אמנם תמיד נהנתה מרמת מודעות גבוהה, אבל כעת יותר מתמיד.
מוישי בן ה-14 שומר באדיקות על צריכת השיפון, ותזונתו מבוססת בעיקר על צריכת לחם עם ירקות, וכן שפע של אגוזי מלך. לדבריו, הרגשתו הכללית השתפרה מאוד. “מוישי הוא ילד המחונן בשפע של בטחון עצמי, ברוך השם.” מעידה אמא הדסה, “הוא לא מאלו המתביישים מן המלעיגים עליהם… רבו מן הישיבה הבחין במזון המיוחד שהוא מביא עמו יום יום, ושולף בטבעיות רבה מן השקית, והביע עניין. מוישי שיתף אותו בתוכנית התזונה החדשה, והרב התלהב, ואף ביקש לקבל לעצמו עותק של העיתון… מוישי לקח את ה’עסק’ חזק ורציני והוא עובד מצוין, לפי שיטת הרב מורגנשטרן, עד כדי כך שהוא פסק מליטול את הריטלין! מובן מאליו שסוכר וקמח לבן הוא לא מכניס לפה. ה’חטא’ היחיד שלו הוא באכילת פירות, וה’עברה’ שלו היא אכילת תפוח אדמה במרק, למרות שאני מפצירה בו : ‘מוישי, תאכל מה שאני נותנת לך, אל תדקדק כל כך. הכול כאן בריא! ‘ גם אבא גרוסמן מחווה דעתו וטוען, כי מוישי נראה ומתנהג מצוין, ממש כמו לפני שנוצר הצורך בריטלין.
צביקל’ה בן השנתיים, כנראה עסוק וטרוד מכדי להתפנות לראיונות עיתונאיים, והוא מינה את אמא כמייצגת רשמית. “אנחנו שומרים מאוד על צריכת הכוסמין, וראינו את השיפור מהר מאוד. ברוך השם, השיעולים הטורדניים הפסיקו מיד. כשהגננת מחלקת משהו שעשוי מחיטה בגן, ממהר הקטנצ’יק ומודיע: ‘זה אסור לצביקי!’ בסך הכול הוא אוכל מאוד יפה, ואוהב את הפיתות, הלחמניות ואת לחם הכוסמין, אותם הוא מקבל בתוספת ממרח שקדיה.” עם זאת, עדיין סובל צביקי (וכן אמא שלו…) מהפרעות שינה. “כששאלנו את הרב מורגנשטרן בנושא, הוא מצא את האשם בדמות גרוד כתוצאה פטריות בעור.” מעדכנת הדסה גרוסמן. “נקווה שזה תהליך ניקוי. בכל מקרה- אנחנו מחכים בסבלנות.”
לא לחכמים
ובכן, האם כשאמר שלמה המלך ‘לא לחכמים לחם’ רמז ללחם חיטה”…? – ניסיונן הקצר (חודשיים) של שתי המשפחות מראה כי בכל מקרה, מוטב להם, לחכמים להימנע מלחם זה.
המעקב הופך להיות מעניין משחשבנו מראש, כאשר כבר מתחילת הדרך פונות המשפחות לשתי דרכים: משפחת בן זכאי להימנעות מחיטה בלבד – בעוד משפחת גרוסמן מאמצת את כל הנחיותיו של הרב מורגנשטרן, ומקפידה באדיקות לצרוך את הדגן המותאם לכל אחד מבני הבית, בלי שינוי. מעניין יהיה לעקוב בהמשך להיכן תוביל כל אחת מהדרכים. כבר כעת ניתן לראות כי אצל גרוסמן נרשמו שינויים משמעותיים יותר, וכבר לאחר חודשיים באו יותר בעיות על פתרונן.
והדלפה מרתקת: בשיחה המקדימה ביננו, בשלבי ההכנה של הפרוייקט, צפה הרב מורגנשטרן כי הבעיות שתיפתרנה לאלו שלא יצייתו לשיטתו במלואה אלא רק יימנעו מחיטה, הן בעיות עיכול – בעיקר עצירות, וכאבי ראש – שהם תוצאה של בעיות אלה.
עכשיו קראו שוב את דיווחי המשפחות. מדהים.
