ד”ר פקטרוביץ, מי צריך להיבדק מחשש להליקובקטור פילורי?
קיימות שתי גישות רפואיות לטיפול בהליקובקטר פילורי:
לפי הגישה האמריקאית, שאומצה גם על ידי מרבית הרופאים הישראלים, מטפלים בחידק רק אם ישנם ממצאים של דלקת בקיבה (גסטריטיס) או בתריסריון, שמגיעה עד כדי כיב (אולקוס), או לא. ממצאים כאלה יכולים להתקבל דרך בדיקה גסטרוסקופית, או באמצעות אבחון תסמינים קליניים: כאב ברום הבטן, לעיתים מלווה בבחילות או בהקאות, שמופיע לרוב על קיבה ריקה, או אחרי מזון עם תכונות קוטביות: חמוץ או חריף מידי, חם או קר מידי.
במקרים כאלה, אם תתקבלנה תוצאות מעבדתיות שתאשרנה את המצאות החידק, יוחלט על טיפול.
הגישה הארופאית, לעומת זאת, מרחיבה יותר את השימוש בטיפול האנטיביוטי, וממליצה לטפל גם במצבים של כאבי בטן שאינם אופייניים לאולקוס או גסטריטיס, כאבים מפושטים יותר, מטיילים, וגם במצבים בהם אין כלל כאבי בטן, אבל יש אנמיה שאינה מגיבה לטיפול שגרתי (- המוגלובין נמוך שאינו עולה גם לאחר נטילת תוסף ברזל). במקרים כאלה, אם אובחנה נוכחות של הליקובקטר פילורי, חלק גדול מן המומחים האירופאים ימליצו לחסל את החידק.
הסיבה שאי אפשר להקל ראש בחידק זה היא, כי הוכח שיש קשר בינו לבין שכיחות גבוהה יותר של גידולים שאינם שפירים בקיבה ר”ל. לאחרונה התפרסמו נתוני מחקר שאישרו את הקשר הזה באופן חד משמעי. למרות זאת, ההמלצה כיום היא להיבדק רק כאשר יש סיבות לחשוד בקיומו.
מהן התופעות האמורות לעורר חשד כזה?
במשך השנים, נתקלתי במקרים מענינים מאד, שגרמו לי להתחיל להסתכל אחרת לגמרי על חידק ההליקובקטר פילורי. אחד המקרים הראשונים, היה לפני כ12 שנה. הגיעה אלי אישה שמצבה הכללי היה ירוד ביותר. היא התלוננה על בעיות במערכת העיכול: כאבי בטן במיקום משתנה, יציאות לא סדירות עם נטיה לעצירות ולשלשול לפרקים, ותחושת עייפות וכבדות קיצונית אחרי ארוחות. היא סבלה גם מעודף משקל ומעודף שומנים בדם.
מלבד זאת היו מערכות נוספות שתפקודן לא היה תקין: בעיות שינה, מצב הורמונלי משובש. היתה לה אקזמה שכסתה את רוב שטח הבטן, ולא הגיבה לשום טיפול מקומי. ניסו לטפל באקזמה בקורטיזון דרך הפה, אבל תופעות הלוואי הקשות לא אפשרו את המשך הטיפול.
מצב זה, שנמשך כ25 שנה, השפיע מאד על עולמה התפקודי והרגשי, ועל מערכת היחסים המשפחתית. מערכת העצבים שלה הפכה להיות רגישה מאד, והיא נזקקה לתרופות פסיכיאטריות שתופעות הלוואי שלהן עוד החמירו את מצבה הגופני.
אחרי שבדיקות שערכנו שללו מחלות מסוכנות, הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שלא טיפלנו בו הוא חידק ההליקובקטר הפילורי שזוהה בקיבתה. נכנסנו אפוא לתהליך של טיפול אנטיביוטי בחידק, בשילוב עם פרוביוטיקה והסדרת התזונה.
להפתעתי, במקביל לשיפור במערכת העיכול, היתה הטבה כמעט מוחלטת באקזמה הכרונית, ובהמשך הלכו גם המערכות האחרות והתאזנו.
רשמתי את המקרה בזכרוני.
עוד יהודי הגיע אלי לאחר אשפוז של שבועות מספר במחלקת עור יוקרתית בארץ, ממנו חזר ללא שיפור במצבו. רוב גופו היה נגוע במחלת עור קשה ביותר, שאפילו לא הצליחו לזהותה ולהגדירה. הגרד והכאב לא הניחו לו ללמוד ולתפקד.
גם הוא סבל מבעיות דיספפטיות – כאבים בכל אזורי הבטן, עוויתות מעיים, כאבים מטיילים, גזים, עיכול קשה והתרוקנות לא תקינה. גם אצלו אותר הליקובקטר, והטיפול בו גרם להעלמות של 80% מנגעי העור תוך שלושה שבועות, וקרוב ל100% של הגרד והכאב.
שני מקרים אלה היו עבורי איתותים לכך, שצריך לשים לב כיצד ידידנו ההליקובקטר מתנהג בגוף…
לאחר שנים בהן טיפלתי בממוצע בכ-2000 מקרים בשנה של זיהומי הליקובקטר פילורי, חלקם זיהומים לא רגילים עם בטויים בלתי צפויים, ויחד עם נסיונם המצטבר של רופאים נוספים, כמו הד”ר שמואלי מומחה למחלות זיהומיות בבי”ח ביילינסון, המרבה אף הוא לעסוק בביטויים שונים של הליקובקטר, ובמקרים עמידים לטיפולים חוזרים, ורופאים נוספים – אנו רואים היום את החידק הזה במבט הרבה יותר רחב.
מסתבר, כי בדומה למחלות כמו מחלה על שם קרוהן וקוליטיס כיבתית, שיש להן ביטויים חוץ מערכתיים ידועים, כפגיעות בפרקים ובעור ועוד, גם הליקובקטר הפילורי גורם להפעלת מערכות דלקתיות דומות.
דברנו על בעיות עור. ראיתי גם אנשים שנגמלו מתרופות שנועדו לרפא “דלקת פרקים” שסבלו ממנה – כי היא נפתרה בעקבות טיפול בהליקובקטר, שממנו כנראה נגרמה.
מערכת נוספת שמצאנו אותה כמושפעת מהימצאות החידק היא המערכת ההורמונאלית. אציין רק כי כמה וכמה ילדים נולדו בשנים האחרונות בעקבות טיפול בהליקובקטר, וד”ל. גם זאת לא ידעתי, עד שמטופלים דיווחו שאחרי הטיפול בהליקובקטר הסתדרה גם הבעיה הנוספת, וככל שצברתי ניסיון התחלתי לבדוק מכיוון זה הפרעות הורמונליות.
מערכת העצבים – ראיתי פעמים רבות שבגילאים שונים: תינוקות, ילדים ומבוגרים, הביא הטיפול בהליקובקטר לשיפור (גם אם לא ריפוי מוחלט) בבעיות קשב וריכוז. שכיח שיפור בהפרעות שינה: קשיי הרדמות, שינה שטחית ויקיצות בתדירות גבוהה.
עוד תחום שראינו בו שיפור הוא בהפרעות עיכוליות שאינן קשורות לקיבה: עצירות כרונית, למשל. ב70% – 8% יש שיפור משמעותי, ולע
יתים פתרון מוחלט של הבעיה.
מקרה מעניין היה אדם שדיווח על ראיה שהשתפרה אחרי טיפול בהליקובקטר. הוא נזקק למשקפיים במספר 9-, ומספרו ירד ל4-. ומה שקרה מספר פעמים הוא דלקות עיניים כרוניות שחלפו.
איך אפשר להסביר את כל התופעות הללו? מה הקשר?
אני, בהוראת רבותי, איני עוסק במחקר. שכן העיסוק במחקר יהיה כרוך בהזנחת מטופלים. הנושא בוודאי עוד ייחקר. ההשערה היא, שמדובר בתופעות אוטואימיניות, כלומר: חלבונים רעלניים שמפריש החידק גורמים לתפקוד לקוי של מערכת החיסון, שמתחילה לייצר נוגדנים נגד רקמות הגוף ואבריו.
אז מה, האם להזהיר את קופות החולים מפני הצפה של בדיקות הליקובקטר פילורי שתגענה בעקבות פרסום הכתבה?… האם כל אחד שסובל מאחת התופעות המתוארות – יפנה להיבדק?
ממש לא. מדובר בדרך כלל בשילוב של בעיות עיכוליות שלא נמצא להן הסבר: כאבים/ נפיחויות/ חולשה לאחר אכילה, עצירות כרונית, ועוד. (פעמים רבות מכנים הרופאים בעיות כאלה בשם ‘מעי רגיז’, שזו בעצם הגדרה שאומרת: אין הגדרה…) יחד עם, לעיתים, בעיות גופניות נוספות בתחומים שונים, שהטיפול השגרתי בהן לא צלח. במקרים כאלה, אם לא נבדקה האפשרות של הליקובקטר, או שהוא לא טופל, אולי כי הרופא נקט בגישה הרווחת בארץ, לפיה מטפלים בו רק במקרה של פגיעה קיבתית – אז יש מקום לשקול בדיקה וטיפול בזיהום זה.
הגענו לסוגיית הטיפול. מהו הטיפול המומלץ להליקובקטר פילורי?
הטיפול הרווח הוא הטיפול האנטיביוטי. בדרך כלל: שילוב של יותר מסוג אחד של אנטיביוטיקה, לפי שיקול דעתו של הרופא בהתאם למקרה הספציפי.
הבעיה היא, שבכ20% – 25% מהמקרים החידק חוזר, ואף מפתח עמידות לטיפול האנטיביוטי. כלומר: הטיפול נכשל.
אנחנו מוסיפים לטיפול האנטיביוטי גם פרוביוטיקה במינונים התואמים למצב – המינון הוא אינדבידואלי: תלוי בעוצמת הזיהום במצבו ובגילו של המטופל, בקיומה של פטרת נלווית – מה שנקרא בשפת העם קנדידה, שדורשת סוגים ומינונים שונים של פרוביוטיקה, במיוחד בצמוד לטיפול אנטיביוטי שעשוי להגביר אותה מאד.
וחשוב מאד: שילוב של תזונה מתאימה.
בקווים כלליים, מדובר בהימנעות ממזון חריף, חומצי (- עגבניות, פלפלים, תפוזים, קלמנטינות..). וכן מקפה ומקקאו.
מדובר גם באכילת ארוחות מסודרות, לא עמוסות מידי (נפח מוגבר של מזון יוצר לחץ על הקיבה ומעכב את הריפוי.), בלעיסה טובה של האוכל, שמבצעת עיכול ראשוני של המזון באמצעות אינזימי הרוק, ומורידה אף היא עומס מן הקיבה.
מומלץ מאד לפנות, במקביל לרופא המשפחה או הגסטרו, שמתמקד, בדרך כלל, בטיפול התרופתי – גם לתזונאי/ת טוב/ה. מישהו שידע להנחות את המטופל לתזונה טובה ומותאמת למצבו המדויק. במידה רבה ההנחיה התזונתית היא סוד ההצלחה של הטיפול, לכן חשוב דווקא בה לא לוותר על בעל מקצוע שידע להתאים לכל אדם את המתאים לו.
השילוב המתואר מעלה מנסיוננו את אחוזי ההצלחה של הטיפול ל90%. זה הגיוני, מפני שהתכנית התזונתית נותנת פחות מזון לחידק – ויותר מזון למערכת החיסונית שתפקידה ללחום בו. גם הפרוביוטיקה מעמידה צבא של “חידקים טובים”, שהם האויבים היעילים ביותר של החידקים הרעים.
גורם שחשוב מאד להצלחת התהליך, ופעמים רבות חסרונו הוא הגורם לכישלונו, הוא הגורם הנפשי.
כבר בספרות הרפואית הקדומה תואר קשר בין אולקוס לסגנון אישיות לחוץ. ההשפעות הן הדדיות: הקיבה העצבנית גורמת למערכת עצבים רגישה ול”פתיל קצר” – גם בשל הכאבים, ויותר מזה בשל החסרים התזונתיים הנוצרים, והרעלנים המופרשים על ידי החידק.
גם היום אנו מוצאים שפעמים רבות החידק מתפרץ בעקבות תקופה של מתח ועומס (לא מעט חתנים, כלות ומחותנים, מגיעים ימים ספורים לפני יום שמחתם עם התפרצות של מצב אקוטי בבעיה גופנית שהיתה רדומה עד כה, תוצאה ישירה של המתח…)
כל תהליך העיכול נפגע בשל המתח. החל מחוסר האפשרות הטכנית לאכול ארוחות מסודרות ומזון בריא, המשך במערכת הסימפטתית השולטת על מערכת העיכול, ואינה יכולה לפעול כראוי במצבי דחק ותחת לחץ, וכלה בחוסר היכולת של הגוף להתגייס לעיכול ולספיגה.
על כן, מאד מאד חיוני לתהליך ההחלמה, לבצע אותו בתקופה רגועה. תקופה שמאפשרת ארוחות מסודרות, שתיה מספקת, יותר מנוחה, פחות מתח, שעות שינה מספיקות. (נמצא, כי אחד החומרים המשמעותיים למערכת העצבים ומערכת החיסון, מופרש במוח רק אחרי שבע חצי שעות שינה.) לא לקחת פרוייקטים חדשים לתקופת הטיפול…
פעמים רבות אני ממליץ, כאשר מדובר על מצבים כרוניים מתמשכים, והמטופל אינו סובל מכאבים אקוטיים, לדחות את הטיפול לאחרי החתונה/ הבר מצווה / תקופת העומס, ואז להתמסר אליו כראוי.
לפעמים אדחה את הטיפול גם כי הגוף נראה לי חלש מידי, סובל מידי מחסר בחומרים חיוניים המחליש את המערכת החיסונית, ולא יאפשר לה להשתתף במלחמה נגד החידק. במקרים כאלה אמליץ על שבועיים של התחזקות: נטילת מולטי ויטמין, ברזל ו B12 מסוגים טובים שספיגתם לא תפגע בשל מצב הקיבה, אכילת מזון מבריא ביחד עם אינזימי עיכול שישפרו את העיכול והספיגה שלו, ורק לאחריהם נפתח בטיפול הפעיל לחיסול החידק, שעכשיו יהיו לו סיכויים רבים יותר להצליח, בסיעתא דשמיא.
