ולא שטויות במיץ עגבניות…
מר הוצלר הקשיש שב זה עתה שפוף ונכא־רוח מבית החולים. ד”ר שפיצמן מן המחלקה הכירורגית אבחן כי הנ”ל סובל מציפורן חודרנית במצב מוגלתי חריף, והמליץ על ניתוח עקירה וכריתת בשר הפרא.
כמוצא אחרון הרים טלפון לאותה מטפלת הוליסטית שהמוז’יניקית שלו כה הרבתה לאחרונה לשבח, ושאל כלאחר ייאוש לעצתה.
אותו הלילה, לאחר אמבט רגליים חם השתחל מר הוצלר אל מיטתו כשבוהן כף רגלו עטופה ב…עגבנייה טרייה המלופפת בניילון נצמד.
“פחח… זה בטוח השטויות של מיכאלה!” רטנה לעומתו בספקנות רעייתו ברטה במבטאה הייקי הבולט, תוך שהיא ממשיכה במרץ לארוז את מטלטלי בעלה לצורך האשפוז הצפוי.
“אינפקציה זאת אינפקציה” היא מלמלה בחרדה כבושה, “ועם זיהומים לא משחקים!”.
אך למחרת בבוקר, עת נאלצה להסתפק בסלט הגמבות הדל, לא הצטערה עוד כלל הגברת הוצלר על היעדרו של הירק העסיסי והאדמדם מן התפריט, ל’רגל’ גיוסו למען הרגל, אל תיק העזרה הראשונה – אריך שלה הסיר את החבישה וגילה פשוט… כף רגל חדשה!
שנים רבות טרם פריצתם של בתי הספר וסדנאות הרפואה המשלימה ממעבה אדמת השכחה האנושית, בימים בהם נחשב כל טבעוני לבעל אישיות תימהונית וכל אוחז נבט נחשד לארנבת… החליטה חמותי היקרה הגב’ מיכאלה שטרן לפסוע בדרך חדשה, אמנם זו שהלכו בה זה מכבר אבותינו – אך בכל זאת, דרך חדשה…
בנוסף, הקדישה ועודנה מקדישה הגב’ שטרן את עיתותיה וכוחותיה לטיפולים בטכניקות המגוונות של הרפואה המשלימה. מזה למעלה מעשרים שנה הינה בעלת תשובה ותיקה וגם… אם, חמות וסבתא צדקנית במיוחד.
סיפור חם(ה)
“כאישה צעירה התחלתי את דרכי דווקא במעבדה ממשלתית קונבנציונאלית לפיתוח ומחקר תרופות, ובה רכשתי את ראשית הידע הרפואי.
“בין שאר תפקידיי כלבורנטית כימית, הוטל עלי התפקיד הלא סימפטי של ביצוע ניסויים בבעלי חיים, אותו ביצעתי למורת רוחי.
“באחת הפעמים, כאשר עמדתי להזריק תערובת ניסיונית חריפה לכף רגלו של ארנב מעבדתי, החל הארנב האומלל להשתולל נואשות בידי. תוך הניסיון לכופתו, הועף המזרק והמחט חדרה היישר אל תוך אצבע כף ידי, מה שגרם לרוב החומר המסוכן לחלחל אל מחזור הדם שלי.
היד התנפחה נוראות. הוזעקתי לביה”ח ונאלצתי לעבור ניתוח בו שאבו ממני – לגודל הנס – חומר סטרילי בלא חיידקים. ה’ מנע מן החומר הקטלני להיספג בתאים, וכן מלזרום הלאה אל יתר האיברים. אמנם, נותרתי מאז ועד היום עם חוסר תחושה ויכולת באותה האצבע, ועם עשרה אחוזי נכות.
“עולה בזיכרוני עכשיו אותו ניסוי רפואי שהיתה לו השפעה על המשך דרכי. היה זה משנתבקשנו להציב מספר מבחנות בשורה ולתוך כל אחת מהן להערות סוג אחר של ממתיק: דקסטרוז, מלטיטול, סורביטול וכו’. על גביו, בקרקעית כל אחת מהן זרענו את אותו החיידק.
“הכנסנו את כולן אל תוך האינקובטור בטמפרטורה של 37 מעלות, ולמחרת בבוקר השתאינו לגלות כל מבחנה כשהיא צבועה בצבע מדהים אחר – טורקיז, בורדו, סגול, ורוד, כחול… היה מדהים ומוחשי ביותר לראות את שקיקתם של החיידקים ושגשוגם המהיר אפילו בתוך תחליפי סוכר.
“בסוכר הרגיל ההתרבות הייתה כה מהירה, עד שהמרקם נעשה סמיך, מזוהם ועכור מרוב חיידקים.
“מקרה זה נצרב בתודעתי, וכנראה הניח אבני דרך ראשונות לרצון לשינוי, ולחיפוש אחר כיוון טבעי יותר. בהמשך, בעקבות מחסור חמור בהמוגלובין שמיצי פרי וירק פתרו באורח פלאי, ולאחר מספר טעימות מוצלחות מעולם הרפואה האלטרנטיבי – החלטתי לוותר על המשרה.
“השארתי מאחורי משכורת מסודרת והטבות סוציאליות, פנסיה יפה וחמות אחת כאובה – ופניתי ללימודים.
דרך אלטרנטיבית
“ראשית, התחלתי להשתלם בתרגילי תנועה בשיטת סלף הילינג (ריפוי עצמי) שלימד בארץ בזמנו ד”ר שניידר. רופא זה, שנולד עיוור בשתי עיניו, שקד בין השאר על פיתוח חזונו של אדם בשם בייטץ שחי לפני קרוב למאה שנה.
“בייטץ היה רופא עיניים שטען כי עדשות המשקפיים גורמות לניוון העין, ופיתח סדרת תרגילים חלופיים להבראתה. אגודת רופאי העיניים דאז, שחששה לחתירה תחת מעמדה ולהפסדי רווח במקרה והתגלית תתפשט – הדיחה אותו מבין שורותיה והוא נותר למות ברעב…
“אל ד”ר שניידר – תלמידו, שהתאמן כשש־עשרה שעות ביממה בביצוע התרגילים – אכן שבה יכולת הראייה, והוא הצליח להגיע עד כדי הוצאת רישיון נהיגה!
“בואי נאמר, שאינני בטוחה שהייתי רוצה לנסוע אתו… אבל ראיתי תועלת רבה בשיטה זו. אחת מעיניו של בני בן החמש אובחנה אז כסובלת מתפקוד ירוד. ערכתי עמו את התרגול היומיומי במשך כחצי שנה, מה שדרש ממני כוחות נפש גדולים והתמדה רבה, ולקץ התקופה הראתה בדיקה חוזרת כי ראייתו ב”ה תקינה.
“המשכתי עם שיטת ‘טרייגר’ המושתתת אף היא על עיקרון שחרור קיבעונות מחשבתיים באמצעות תנועה, כשהפעם ע”י אפקט המפגש בין מטפל למטופל, ובהמשך, בלימודי רפלקסולוגיה ובשיטת אלכסנדר.
“אלכסנדר היה זמר ושחקן אמריקאי שבעיצומו של מופע מול קהל נאלם דום ולקה ב’שיתוק־חי’… הוא ביכה זמן־מה את גורלו מאחורי הקלעים ואחר־כך החליט לחקור את פשר הדבר. הוא גילה שהמקור לכאב ולתחושת האיבון הינו תנוחת הצוואר שלו, שהיה לטוש כל העת קדימה.
“אלכסנדר פיתח שיטה שההשראה אליה נשאבה מתוך התבוננות בילדים היושבים ומתרוממים בלא לנטות עם הראש והצוואר קדימה, מה שמזיק לנו כבוגרים למערכות הגב – בביטוי של שרירים תפוסים, כאבים וקושי בתנועה.
“למדתי גם אירידולוגיה, שהיא אבחון ע”פ גלגל העין. האישון האנושי משקף באמצעות חלוקה לאזורים את כל חלקי הגוף. על־פי הגוון, הכתמים וצורת פיזורם ניתן לאבחן סימנים לבעיות רפואיות שונות, רגישויות למזון, ואפילו שבר ישן שנרפא.
“התאמנתי ב’רולפינג’ – שיטת ריפוי במגע על־ידי חדירה לרקמות עמוקות, בעשרה טיפולים כואבים במיוחד, המורכבים מלחיצות עזות עד עומק הבשר, וכן צברתי ידע בשיטת ‘מגע לבריאות’ – המתמקדת בשחרור המרידיאנים – ערוצי האנרגיה החוצים את גופנו.
“עם הזמן ועם הידע הבנתי לעומק את ייחודה של הרפואה ההוליסטית. כאשר הרפואה הקונבנציונאלית מזהה כשל תפקודי מסוים, ביד ימין לצורך הדוגמה – על־פי השקפתה נכון יהיה לטפל ביד לבדה.
“על־פי המבט ההוליסטי נכון יהיה לטפל אף בשמאלית שהרי היא לוקחת על עצמה עול כפול, וכן בכל שאר הגוף שנושא בנטל היד הכואבת ובהכרח לוקה בעיוות הנובע מחוסר איזון אף הוא.
“לרפואה הכללית ישנו תיק של כללים ואותם היא מחילה על כל אדם. לעומתה, לרפואה המשלימה מבט הרבה יותר פרטני, ומכאן גם שיותר שלם”.
שם גם התחילה התזונה המוקפדת?
“כן. פקחתי עיניים, ואת הפה – התחלתי לסגור… בעקבות לימודי תזונה החלטתי למנוע את עצמי מאכילת בשר, דגים, ביצים וכל מוצרי החלב. מובן מאליו שהתנזרתי מכל שמץ של סוכר, ואכן, חשתי בעקבות כך קלילות בלתי רגילה…
“הדרך הייתה כה נחרצת וחסרת פשרות עד כי כאשר בעלי ז”ל צירף עמו באחת הפעמים את הילדים לקניות, הם ראו נקניק על המדף ושאלו בפליאה: ‘אבא, מה זה?!’.
“וכאשר ביום בהיר אחד העיז בן הזקונים להביע את רצונו לאכול בשר – התנפלו עליו כל אחיו הגדולים למודי החלבון הצמחי: ‘מה זה? איך אתה מסוגל?! הדבר הזה עשה פעם מו־מו או קרא קוקוריקו ועכשיו אתה תתיישב ותלעס אותו?!’.
“את ילדיי בחרתי שלא לחסן כלל, למרות ועדות מיוחדות שזימנו אותי לבירור נזעם, והיושבים בהן שהביטו עלי כעל משוגעת אמיתית. והם לא טעו הרבה, אז הייתי באמת משוגעת לדבר.
התרוממות משמים…
“בוקר אחד, בדרכי לעבודה נעצרתי ברכבי מול רמזור אדום בצומת סואן. קול נפץ חזק בישר לי כי זה עתה התנגשה בי מכונית מאחור. רגע או שניים נצרכו להתאוששות עד שבעליה ואני כבר ירדנו אל צד הכביש כדי לדון בפרטים. הנהג התנצל מעומק לבו, מסר את כל הפרטים והורה לי ללכת למוסך ולתקן את רכבי כפי רצוני, בכיסוי הוצאות מלא על־ידו. ואכן, הכל עבר חלק ובקלות בלתי רגילה.
“ככה זה, כשהקב”ה רוצה לטלטל את האדם, הוא מתחיל במכה לא גדולה… אך אם האדם לא קולט את הרמז, אף אחד לא מבטיח לו שהפעם הבאה תהיה כל־כך פשוטה…
“כעבור חודשיים, באותו היום בשבוע, באותו התאריך בחודש, ובאותה נקודה בדיוק(!) לאחר שהסעתי את בני אל חוג השחמט, עמדתי לפנות בזהירות מאותו צומת, כאשר שוב נכנסה ברכבי מכונית, והפעם סובבה אותו אל הכיוון ההפוך.
“באותו רגע חשתי כאילו מרימות אותי כפות ידיים עצומות מן השמים, מטלטלות אותי באוויר ומשליכות אותי בחזרה אל הכביש.
“דלת הרכב נמעכה לחלוטין וכלאה אותי בתוכו. זגוגיות החלונות התנפצו מכל הכוונים, מעיפות שברי זכוכית אל עבר פניי וידיי. כוחות חילוץ ומשטרה נאלצו לנסר עבורי פתח יציאה, וכך – מתנודדת אך עומדת על שתי רגליי התייצבתי על עומדי, כשהנהג הפוגע זועק מולי, בלי להתבייש: ‘תראי, תראי מה שעשית לאוטו שלי החדש!’.
“צוות האמבולנס הפציר בי לשכב על האלונקה ולהצטרף אליו לביה”ח לבדיקות מקיפות, אך אני, שפחדתי ליפול קרבן לפשפושי קרביים, לטיפולים ניסיוניים ולתרופות בלתי רצויות – פשוט התחלתי לפסוע ממקום התאונה הביתה ברגל, לתדהמת ולמחאת הנוכחים.
“בבית החילותי לחוש כאב איום ביד. בעלי ז”ל התחנן שאלך להיבדק, ואכן, למחרת בבוקר נתגלה בצילום שהיד שבורה.
“אני חושבת שמן השמים ניתן לי טבע מבורך, ורוב המאורעות אינם מצליחים לערער את שלוות רוחי או את סדר יומי, כך שכבר באותו יום התייצבתי ללימודי הרפלקסולוגיה כרגיל.
“המורה, שהיה אדם מאמין, העיר אותי למחשבה באומרו, כי לדעתו צירוף המקרים מעיד על צורך בשינוי. שתי התאונות המדהימות לא הותירו ספק. הן צעקו באוזני שעלי לחפש… שמשהו חייב להשתנות. זהו… משם המרחק לשמירת שבת ולחזרה בתשובה לא היה גדול…”.
באותן תעצומות נפש בהן נהגה לסרב בהתמדה לעוגות השמנת, ובאותו החוסן הפנימי בו הדפה את צלי הבקר – הפנתה חמותי תחי’ את עורפה אל מול שקרו של עולם החולין והכפירה.
לצד בעל המנוכר לכל נושא יהודי, ולמול חמשת ילדיה המפגינים במקרה הטוב התעניינות קלושה, הכריזה הגב’ שטרן בעוז רוחה האופייני – מלחמה על הקדושה.
כלתה ותהללה…
רבות הנה נשות ישראל, וחמיות אין מספר… אחת היא חמותי… אחת היא לכלתה, ברה היא לבוראה. ראוה פציינטים ויאשרוה, חולים ומטופלים ויהללוה…
אישה חזקה היא, סבתא. איתנה באמונתה ולעולם בוטחת, יצוקת אותו חומר גלם משובח מן הפירמה אותה כה חסר העולם היום…
עם זאת, למען חובת הגילוי הנאות יש לציין, כי ישנם מקומות או אירועים שבהם ליוויה של סבתא שטרן אינו מומלץ במיוחד… להתרשמותכם, אנקדוטה מחייה של כלה צעירה:
תקווה סיימה את השקילה, והתיזה לעברי מבט חפוז בעת שהלבשתי את צביקי – ההמום עדיין מן ההפשטה המהירה. מה לעשות, בטופס שהעובדת הסוציאלית ביקשה ממנה למלא מופיע סעיף “מידת הבטיחות של ההורה”, והיא חייבת לעקוב—
היא פונה אל עמדת המחשב בכדי להזין את הנתונים, ומצחה נקמט קלות כשהיא מכריזה בנימה ממלכתית ובקול מאנפף:
“חשוב שתדעי, שצבי גרשון שלך סובל מהשמנת יתר ע”פ הגרף החדש שהנפיק השנה משרד הבריאות!”.
הו־הו, אשר יגורתי בא לי… אך לא אל רמות השומן בגופו של בני חרדה אני כעת, כי אם למצב לחץ הדם של סבתא שטרן – שישבה עד כה לצידי והשגיחה מתוך קורת רוח על אחותו הגדולה, אך מתחילה מעתה לנוע על מקומה בחוסר שקט.
אחות התחנה קוראת באוזני, בקול רווי שעמום, את המלצות התזונה החדשות של המשרד, ולאחר מכן מתחילה לבחון את כישוריה הארכיטקטוניים של חדווי בת השנתיים וחצי בסיוען של שלוש קוביות עץ משופשפות ומוכתמות, ואת יכולותיה הוורבליות בעזרת תמונה בלה מזוקן ודי מסמורטטת, של כלבלב פוזל.
קשה לי להעלים עין מאצבעותיה של חמותי, ההולכות ומתקשחות סביב מותניה של הילדה. אם יש משהו שמוציא את סבתא משלוותה – ואם קראתם עד כאן כבר הבנתם שזה עניין נדיר – אלו הגדרות ממסדיות מאובנות בתוספת גרפים מקצצי איברים בנוסח סדום.
חדווי הפטפטנית נאלמת פתע דום ואת ידה אל המשחק לא שולחת (מן הסתם בשל מניעים אסתטיים). אי לכך, לא ניצלת אף היא מכף הקלע של הדיאגנוזה ה’טיפת־חלב’ית:
“תראי, גם עם הגדולה צריך לעבוד, בייחוד על מוטוריקה עדינה. לגבי העיכוב השפתי, כדאי שתקבעו תור לקלינאית שלנו, היא נמצאת בימי ראשון בבוקר, אני כבר אשבץ אותך בתור- – -“.
כל הדרך מן התחנה הביתה אני מהרהרת אודות מזלה הטוב של האחות תקווה, שנשארה מאחור… רק בשל מידותיה התרומיות של חמותי לא הוטחו על ראשה אותם קיתונות בוז השמורים לבעלי דקלומים נטולי עומק אלטרנטיבי, אשר להם אני מאזינה כעת.
הצצה אל חדר הטיפולים של סבתא או: באצבע הוליסטית
הסיפור הפותח, בו נחשפה התועלת אשר בהצמדת רטיית העגבנייה השואבת את המוגלה מן האזור הדלקתי – איננו מצוץ מן האצבע… והצלתו של מר הוצלר מגורל האזמל, כלל אינה הולכת ברגל- – –
“העגבנייה והחומץ הינם רק חלק קטן מן העצות המועילות לניקוי רעלים מן הגוף באורח בלתי פולשני. האדם ניחן ביכולת להיות מודע למצבו ומתוך כך לחשוב טוב, להתנועע נכון, לנשום נכון ולאכול נכון.
“כל זה מצריך עבודה, אך האדם – עצלן. איך יתגבר?
“רק בעזרת הידיעה שהבורא בלבד יכול להושיעו ולשנות את אופיו ומידותיו, וכדי שזה יקרה – עליו כמובן להתפלל…”.
האם היתה לחזרתך בתשובה גם השפעה על תפיסת הבריאות שלך?
“בוודאי ובוודאי. משזכיתי להכיר בה’ ובתורתו, הבנתי למשל שכדאי ומותר לענג את השבת יותר מכפי שלפני כן הקצנתי לאסור על עצמי. אם בעבר נהגתי לרכוש ירקות אורגניים ושאר מוצרי טבע יקרים, כיום ההכשר הטוב הוא הפונקציה המכריעה.
“פסקתי מן הטבעונות, וכיום אני מקפידה בעיקר על צריכה של שפע ירקות ירוקים, דגנים וקטניות, ממעיטה בחלב, ובפרט חלב פרות, וכמובן, ממשיכה לשנן לעצמי את הסכנה שבסוכרים.
“בעבר ביצעתי טיפולי דמיון מודרך בשיטת ‘כוחי ועוצם ידי’. היום אני מבינה שמבלעדי ה’ יתברך הכל ממילא דמיון אחד גדול… וכך אני משתדלת להחדיר מחשבות של ביטחון בבורא עולם בעצמי ובמטופלת: ה’ אתנו, ה’ בוחר עבורנו את הטוב ביותר.
“בנוסף, גם התבהר לי שלא ניתן לחיות בהגדרות מוחלטות, כי באמת הן אינן תמיד תופסות- אם מפני מורכבות האדם, אם מפני מורכבות הבריאה, ומעל הכל בזכות האינסוף ברוך הוא שמפקח עליהם.
“כי אכן, כשאדם חולה שותה כוס תה עם כמה מזמורי תהילים ולפתע מבריא – במי ובמה יכול הוא לתלות את הדבר?
“ואני חשה שה’ מנחה אותי באמצעות הכלים שהעניק לי, ומבקש ממני לפתוח את ערוצי המחשבה אליו – כי אין בעולם הרי שום דבר אחר”.
אני פוסקת ממרוץ ההקשות ומעיפה מבט לכיוון פניה המכווצות בריכוז של חמותי. לעבר מטפחתה האצילית. מציצה על ידיה העמלניות תמיד, הנעות כעת בתזזית הסריגה. עין לעין חוברת ואט־אט מצליחים סיבי הצמר המסורבלים הנכרכים זה בזה ליצור פיסת מארג שלם… כמו בחיים.
לומדים לקחת רוורס
“אחד הכלים הטיפוליים שאני מרבה להשתמש בהם בטיפולי ובהמלצותיי, הוא התנועה: החשיבות הרבה שיש בהליכה, שתימשך לפחות חצי שעה ללא שום משא ביד ובלי שום מכשיר באוזן או בכיס. ללמוד לנשום: מהאף ולא מהפה, נשימה עמוקה ולא שטחית, והעיקר… לחשוב טוב.
“כלי נוסף, מדהים ועוצמתי, בו אני עושה שימוש נרחב הינו הדמיון המודרך. אימון במחשבה חיובית ובהעצמת המטופל, המשפיע, כן, גם גופנית! ומתבצע על־ידי שיחות. זכיתי ברוך ה’ לראות הצלחה אפילו במקרים פסיכיאטריים, כשתרגילי דמיון מודרך בשילוב תרגילי התעמלות הצליחו לדחוק את רגלי הכדורים.
“ככלל: השינוי הראשון והדחוף ביותר שאורה לאדם חולה המבקש ממני להתוות לו דרך חדשה לחיי בריאות הינו: להאמין. להאמין שהוא יכול להתרפא, בעזרת ה’. לאדם בריא בדרך־כלל, המבקש לשמר את הברכה, אני ממליצה על מת”ן – מודעות, תנועה נשימה. ושוב, על־מנת לזכות בכל אחד מן המרכיבים הללו, צריך אדם לפני הכל להתפלל.
“לא אחת, במסגרת הטיפולים שאני מעניקה, חלקם לבעלי מצוקות גופניות רציניות כבעלי שיתוק, מטופלים לאחר שבץ מוחי, ואף הלוקים ב’מחלה’, מועילה שיטת ההליכה לאחור, באמצעותה ניתן לשחרר תפיסות שגויות של הגוף”.
אני מקמרת גבות וחמותי ממהרת להסביר:
“יש לאדם קשר ישיר עם חלק המוח המודע, וקשר עקיף עם התת־מודע. עם האיבר ושמו ‘גב’ יש לנו קשר עקיף ולכן חוסר אפשרות מלאה לצוות עליו.
“בפרונט אנו נושאים את כל הקלקולים של כל החיים. בהליכה לאחור קיים אלמנט ‘הקרקע הבתולה’ שלא חרשו עליה ואין על גביה עיוותים. זהו לוח חלק.
“בחורה שלקתה בשבץ מוחי בגיל שמונה ונעשתה אילמת ומשותקת פנתה אלי בסביבות גיל שלושים, אמנם ב”ה כבר מתקשרת אך עדיין גוררת רגל. לקחתי אותה אל חוף הים וביקשתי ממנה שתצעד לאחור על גבי החול, תביט בצל של עצמה, תחדד מודעות לאופי הצליעה ותתאמן בהימנעות מדפוס השגיאה. קצב ההתקדמות היה מפליא.
“את אותה בחורה שסבלה מצליעה אימנתי רבות בתרגילי דמיון, במהלכם היא פסעה בצעד יציב ובוטח, בשמלה לבנה ובוהקת – היישר אל מעמד חופתה… מה שאכן קרה לאחר זמן לא רב מתחילת הטיפול, ברוך ה’.
הפיליפינית שלמדה לבשל גפילטע פיש
“אחת המטופלות שלי, קשישה ממוצא רוסי, נפלה ושברה את האגן. הרופא גזר שאין מנוס מניתוח והצהיר באיום מרומז כי מבלעדיו חייה נתונים בסכנה.
“רופא זוטר שנכח בשעת מתן ‘גזר הדין’ ניגש ולחש לבנותיה שאילו הייתה זו אמו והדבר היה תלוי בהכרעתו – לא היה מנתח!
“הבבושקה אכן בחרה להשתחרר מה שיותר מהר… ואמנם, החל מפרק זה של חייה היא החלה להיעזר בקביעות בשירותיה של עובדת זרה. אך בסייעתא דשמיא, בעזרת דמיון מודרך, חיזוק שיחתי וכן אימונים בתנועה היא הגיעה למצב של עמידה, וכן הליכה בעזרת הליכון!
“אה, והיא אפילו הצליחה ללמד את הפיליפינית איך לבשל לה את הגפילטע פיש בדיוק כמו שהיא אוהבת…”.
אימונים בתנועה? מה זה?
“תנועת הטלטול, כשהיא מתבצעת נכון באופן שבו המטפל מנענע מוקדים שונים בגופו של המטופל, מועברת למוחו של ה’מטולטל’ בצורת גלים המעבירים מסר פורץ דרך עבורו, ועיקרו: שחרר! הרפה!
“בכל מקום בו קיימים כיווץ ולחץ מועבר פחות חמצן, ובהכרח נוצרת פחות אנרגיה חיובית. ברגע שמתאפשר רפיון נפתח פתח להרבה השפעות טובות… הדבר דומה להבדל בין סוודר רפוי ומאוורר לזה המכווץ… ברור למי יש תועלת רבה יותר”.
ועם הדוגמה הזו, בפרט לאור היכרותי עם הידע של סבתא בתחום הטקסטיל – לא אתווכח.
מתי לדעתך נכון יהיה להפנות פציינט לרופא קונבנציונאלי, והאם תהיה זו אז בעיניך מעין הרמת ידיים של הרפואה המשלימה?
“זו לא הרמת ידיים… כבודו של הרופא במקומו מונח…”, טוענת סבתא, אך אינה מתאפקת מלסייג: “אבל את יודעת איך אומרים – ‘סביב כל רופא צריך לבנות בית קברות קטן’…
“ועכשיו ברצינות… הדבר תלוי בעיקר באדם עצמו. אם הוא חש צורך פנימי, עדיף וכדאי שיפנה. כל עוד הוא לא חש ביטחון בהיצע האלטרנטיבי מוטב לו שיקבל חוות דעת מרופא”.
מהי שיטת האבחון המועדפת עליך?
“דיבור ושיחה עם המטופל. מעל הכל עומד הקשר האנושי, בחינת ‘דאגה בלב איש ישיחנה’. בלי לחפור בלכלוך ולהבאיש את הריח, אך משמעותי מאוד להשיח את הכאב”.
ולסיום, המוטו שלך סבתא, במשפט אחד…
סבתא שטרן מקפלת את הסוודר הסרוג למחצה ותוחבת את צמד המסרגות אל עמקי התיק, מהרהרת רגע קל ומשמיעה את תמצית משנת חייה:
“תהיה מחובר לה’, תהיה מחובר ותמעיט בחשקים…”.
מתכונים ממטבחה של סבתא מיכאלה
למרות סלידתה הברורה מהמתוק, את הנכדים מפנקת סבתא בממתקים בריאים, פשוטים כמוה, וטעימים להפליא. ביקשנו וקיבלנו כמה מהמתכונים.
כדורי שומשום מלא
1 חב’ שומשום מלא טחון
טחינה
דבש
אבקת חרובים
תוספות לבחירה: צימוקים, שקדים, אגוזים, חמוציות וכו’
אופן ההכנה:
ליצור כדורים ולגלגל בקוקוס.
ממרח שוקולד
1 כוס חמאת שומשום
½1 כף קקאו
½1כף אבקת חרובים
½ כוס דבש
¼ כוס מים
1 כף מיץ לימון
1 כפית רום
1 כפית וניל
תרופות סבתא
עצות של סבתא שהפכו לנכסי צאן ברזל בביתנו, ואנו מוכרים מהם גם ללקוחות מרוצים נוספים…
לדלקת אוזניים: פקק של שמן זית מעורב עם 3-4 טיפות של שום, או: כ־20 טיפות לוונדר – שתי טיפות לכל אוזן, תוך מתיחת האפרכסת. להקלת הכאב: לטפטף מיץ משורש זנגוויל (מגורד וסחוט).
לדלקת חניכיים: מיץ לימון או שמן ציפורן (מומלץ יותר) – לעסות מבפנים ומבחוץ.
לכאבי שיניים: ללעוס ציפורן.
לדלקת בשלפוחית: לבשל פטרוזיליה ולשתות המים, או: כפית אחת של זירעוני שומר בתוך מים רותחים, לשתות לפחות 3 פעמים ביום.
לליחות: להימנע ממוצרי חלב, בוטנים, בננות.
לגרגר 1 כף חומץ תפוחים ולבלוע (אזהרה: לא טעים, בלשון המעטה…).
או: להמיס שתי כפות גדושות מלח בשתי כוסות מים רותחים, לצנן ולשאוף הנוזלים דרך האף – לגרגר ולבלוע.
לשיעול: לערבב ביחס שווה קוניאק/עראק + שמן זית + מלח גס ולעסות את הגב והחזה.
או: לבשל 3 כפות פשתן בליטר מים, ולשתות את המים (ניתן לבשל עד 3 פעמים – למיצוי מלא).
להורדת חום: לעסות את הרקות והמצח בחומץ או במיץ לימון.
לבחילות בתקופה שלפני הלידה: לאכול על הבוקר גזר חי, להרבות באכילת כוסברה, תה נענע + זעתר או תה נענע + לימון, למעט בסוכר!
להמוגלובין נמוך: לשתות מיץ מגזר, סלק, סלרי ושורש פטרוזיליה, ולחילופין מיץ רימונים טרי. עצה זו מעניקה סבתא גם למאושפזות במחלקת אונקולוגיה בה היא מתנדבת. “תוך תקופה קצרה”, כך היא מספרת, “עלה אצל אחת המטופלות הערך מ־8 ל־12, מבלי כל תוסף מלאכותי”.
