ברזל או.. בר-ז”ל?

לעצה וביקוש, שלום רב

המקרה שלי אולי מעט קיצוני ולא מייצג את הכלל, אבל בכל זאת היה חשוב לי לספר עליו גם כי אני מאמינה שאני לא היחידה בסירה. מאישה נמרצת במיוחד עם ערכי המוגלובין גבוהים שבד”כ מצויים רק אצל גברים ובעקבות שינויים שונים, חוויתי לא מזמן צניחה משמעותית בערכי הדם שלי שהכניסה אותי להגדרה של אנמית, כשתופעות הלוואי הן חולשה איומה, עייפות מתמשכת ומיגרנות עד כדי חוסר תפקוד – כאשר שום דבר, אבל ממש שום דבר לא הועיל: לא משטר תזונה עתיר ברזל וגם לא אף סוג של תוסף מלאכותי. לבסוף, רק סדרה של מתן ברזל בעירוי תוך־ורידי שנאלצתי לקבל בקופ”ח החזירה אותי ב”ה לארצות החיים. כדאי לאנשים לדעת שלא תמיד שייך להתעקש, כשלפעמים ההתערבות הרפואית היא ההבדל הקריטי בחיים בין איכות לפיחות…

אילה ד. בני ברק

תודה לך אילה – את ההכרח אכן אין לגנות.

אמנם, עבור כל אלו שגדרי ההשתדלות ה’טבעית’ עדיין עשויים להועיל להם, נמשיך  לברר מה מסוגל להרחיק את צליל טפטופי האינפוזיה הלא במיוחד ענוגים… ומה יחזיר להם את הכוח לחיים.   

סחוט של חסד

את העצה הבאה קיבלתי מהרבנית קנייבסקי ע”ה. זוהי עצה שהרבתה לתת לנשים שסבלו מחולשה וחוסר ברזל:

קחו 3 גזרים, 1 סלק קטן, 1 פלפל, 1 מלפפון, 1 תפוח. יש לסחוט את כל הנ”ל במסחטת מיצים ולשתות ממשקה זה, ומוטב טרי ככל הניתן, בכל יום .

 ל.ד. י־ם

ניסינו, טעמנו… יש לציין, כי מלבד מנת ברזל יש כאן עבודה עקבית על תאוות האכילה. התוצר אינו ערב במיוחד לחיך…

אבל איך אומרים? על טעם וריח אין להתווכח. ל.ד. דווקא עומדת על דעתה שהשיקוי ערב, ונעם לה מאוד לפתוח בו את הבוקר.

הכנת המיץ כרוכה אמנם בטרחה מסוימת, ובלכלוך לא קטן. “באמת שאלתי את עצמי”, שחה ל.ד, “איך זה שעוד לא המציאו מסחטת מיצים עם מנגנון ניקוי עצמי…”.

היא לא יודעת לומר, לשאלתנו, האם התועלת אינה מושגת גם מאכילת הירקות  והפירות כמות שהם. אבל המכתב הבא מצליח לתרץ את הקושיה.   

הותר לי להדליף אגב, כי כותבת המכתב מוכרת דווקא לקוראי ‘בוסתן’. זוהי הגב’ מיכאלה שטרן הזכורה לקוראינו מן הראיון מכה הגלים ‘לא סיפורי סבתא’.

אני מאמינה שאין כמו המזון הטבעי כדי להחזיר לגוף משאבים שחסרים לו, מה גם שזה הרבה יותר בריא ונכון מכל תחליף מלאכותי שהוא.

כשבדיקות הדם מורות על ההמוגלובין הנמוך או סתם כשאני מרגישה חולשה כללית אני מכינה מיצי ירק סחוטים, ומשלבת סוגים ומינונים כפי האפשרות והחשק: סלרי אמריקאי, כוסברה, פטרוזיליה, שמיר, עלי סלק (סילקא), סלק, גזר, ירקות שורש – אפשר להוסיף תפוח עם הקליפה להמתקה. המיצים הטבעיים אינם דורשים מהקיבה ומהמעיים לעבוד קשה ומרכיבי המזון שבהם עוברים בקלות לזרם הדם.

עוד מקור מעולה לברזל טבעי, הוא ה’חילבה’ – סלט ממוצא תימני טעים ובריא מאוד שעולה אצלי כמעט על כל שולחן שבת. והרי המתכון:

להשרות זרעוני חילבה טחונים (ניתן לרכוש אותם במצב אבקה) בשפע מים למשך הלילה / מספר שעות, ולהכניס לבלנדר בתוספת הרבה לימון, שום ומלח, (לפי הטעם), פלפל חריף (לא חובה), ולקראת סיום גם כוסברה, אך לא בכמות רבה מדי על־מנת שלא יצא מדי מר, ולטחון שוב אמנם זמן קצר, כדי לשמר את הערכים התזונתיים שנפסדים חלקית בטחינה. 

אגב, החילבה הוא גם מזון פלא להעשרת חלב האם, וזו גם משמעות שמו הערבי.

מ. שטרן, גבעת שמואל

ולמי שכן מתווכח על הטעם ועל הריח, נראה שהמכתב הבא נותן אולי פתרון:

המוגלובין פרסי

עוד כילדה אנמית נהגה אימא שלי להכין עבורי את המאכל המיוחד הזה: מתכון מקורי מהמטבח הפרסי המסורתי, שידוע בשימוש הרב שלו בעשבים בעלי סגולות מרפא. באמת, יש דעה הסוברת כי אחוז הלוקים באנמיה מקרב יוצאי פרס נמוך, אולי גם בזכות הפשטידה הזו שהיא אכן עתירת ברזל… בפרס נהגו להכין אותה לנשים לאחר לידה ולחולים, וזאת משום שהבישול הקצר שלה משמר את הערכים התזונתיים הגבוהים, מה שלדעתי מועיל פי כמה מאכילת בשר בקר, כבדים וכו’. מעולה גם לניצול שאריות.

‘קוקויי סבזי’ – פשטידת עשבים פרסית:

1 חב’ שמיר

1 חב’ פטרוזיליה

1 חב’ כוסברה 

1 בצל מטוגן

 5 ביצים

מלח, פלפל

2-3 כפות קמח כדי לייצב את העיסה (לא חובה)

את הבצל יש לטגן בנפרד ולאחר מכן לצרפו אל תערובת ירקות העלים הקצוצים גס. להוסיף הביצים והתיבול ולטגן במחבת עמוקה או בווק משומנ/ת. לבשל מכוסה על אש קטנה עד שהצד התחתון אפוי היטב. להפוך את התכולה על המכסה ולהחליק שוב פנימה, הפעם את הצד העליון. ושיהיה לבריאות!. 

ענת־הדסה מנדל, צפת

מי שהתארח פעם אצל פרסים אותנטיים, וקיבל לקינוח קדירה ענקית עמוסה בעלים ירוקים משתרבבים על גבעוליהם, ייתכן כי לא יבנה על המתכון. אבל הפעם, כך עושה רושם, שווה ניסוי…

נכסי צאן ברזל

אני ממליצה בחום על תוסף מזון טבעי ושמו שמרי בירה, שהוא מקור טוב גם לברזל, וגם לחומצה פולית וויטמין B12. אפשר לרכוש אותו בחנויות הטבע במצב של פתיתים במראה שמזכיר נסורת או כאבקה טחונה היטב. אני מוסיפה כף אחת לדגני הבוקר, לסלט, ליוגורט או לחלב וגם לכוס מיץ מדי יום. 

מירי כהן, אלעד

 

עוד המלצה טיפולית או מניעתית:

אני לא מחכה שהברזל בדם יצנח – אני משתדלת להמתיק את המשקאות החמים שלי בכפית של מולסה (עדיף להקפיד לקנות רק את הסוג שלא מעורב בו גופרית) שידועה בתכולת הברזל הגבוהה שלה, ולהקפיד באופן תמידי על שתייה מרובה, מה שהבנתי שעוזר להגדיל את נפח הדם.

י. טייכנר

למדור החשוב, שלום

 בזמן של מצבים מיוחדים, כשהברזל יחד עם מצב הרוח נמוכים, אני פותחת את הבוקר בסלט הפירות הנ”ל, שבעזרת ה’ מעלה לי את שניהם יחד:

תפוח חתוך לקוביות, תמר קצוץ, שקדים קלופים חתוכים, גבעול סלרי חתוך דק, גזר ו/או סלק חי מגורד, ומעל הכל אני מזלפת מעט סילאן וטחינה בנגיעות עדינות. פינוק בריא ומומלץ.

הודיה מילגרום, בית שמש

בניגוד לשמרי הבירה או לחלק מהשיקויים שהומלצו, ארוחת הבוקר הזאת אכן מצליחה לעורר את התיאבון. 

מי שניסה להושיב את האידיליה הטבעית הזאת על גבי הרקע התזזיתי של הבוקר שלו, ייתכן כי מחייך כעת חיוך אירוני.

למיעוטינו בלבד הזמן, הכוח ומתח העצבים להשקעה היומיומית הכרוכה בפירוק רימונים וטחינת סלקים, או לחילופין החשק העז ללעיסת הסלרי ולגרגור מיצי השורש…

בנוסף, יש את אותם אלו שערכי הברזל שלהם כה נמוכים עד כי אף התוספות בתפריט דלות מלמלא את מצבוריהם המרוקנים. 

עבור כל אלה – הוספנו בשם הקוראים מידע בנושא התוספים.      

כל המוסיף מוסיפין לו

כשגיליתי בבדיקות דם שרמת הברזל שלי עומדת על הערך 9 הכנתי לעצמי מיץ טבעי בערך… פעמיים. הבעיה היא שבגלל החולשה לא ממש היה לי כוח להחזיק מעמד עם הטרחה הזו… אני גם לא חובבת גדולה של כבדים ושל ירקות עליים, ובנוסף, כדורי ברזל שמימנה לי קופת החולים הצליחו להעלות לי את הערכים רק במחיר של בעיות עיכול קשות. לבסוף, היעיל ביותר היה תוסף הברזל הנוזלי של חברת ‘פלוריויטל’, אותו מהלתי אל תוך כוס מיץ תפוזים המכיל ויטמין C המסייע בספיגתו. תוך קצת יותר מחודש עליתי ל־10.7.

מלכי ש. חיפה

לאחר מספר ניסיונות של נטילת תחליפי ברזל שגרמו לי סבל רב של עצירויות, מצאתי את תחליף הברזל של חברת ‘אלטמן’ בשם ‘פמינה’ – שמתעכל אצלי בלי בעיות ואני ממליצה לנסות. כמובן שאני נזהרת שלא ליטול אותו בקרבת זמן לצריכת מאכלי חלב וקפאין שכידוע מפחיתים את יכולת הספיגה של הברזל.

דבורי צייטלין

בדמייך חיי 

בדיקת דם שגרתית גילתה כי רמת ההמוגלובין של בתי בת השנתיים פלוס עומדת על תשע וחצי. חיפשתי תוסף שהוא גם יעיל, וגם יוכל להינתן לה בקלות. לאחר סיפורים של חברות על תוספים  יקרים ששכבו ללא שימוש, מצאתי את שקיות ה’ספאטון’ – מי ברזל טבעיים, שנראים ממש כמו מים רגילים, ומכילים כמות גדולה של ברזל.

כל שקית היא מנת ברזל יומית, ונראית כמו טרופית קטנה. יש ילדים ששותים את השקית כמו שהיא. אני ערבבתי את המים בבקבוק מיץ, כי יש למים משהו מן המשהו של טעם ברזל, ורציתי להעלים גם אותו. אחרי פחות מחודש כבר שמתי לב איך הצבע חוזר לה ללחיים והתיאבון שב וחוזר, כך שאפילו לא הרגשתי צורך לקחת אותה לבדיקה חוזרת.

אציין, שלא בתוסף לבדו אני תולה את השיפור. כשהתגלתה הבעיה נזכרתי בנכתב במקורותינו, שממונו של אדם הוא דמיו. אנמיה היא תופעה של מיעוט דמים, ועל כן החלטתי לנהוג בה על־פי מאמר חז”ל: “אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין” הוזלתי מכיסי סכום נאה לזכות רפואתה, וברוך ה’… 

אימא ירושלמית שמאמינה ב’צדקה תציל’.

בחלק הרוחני – הדברים מדברים בעד עצמם. בעניין ההשתדלות הגשמית, יצאנו אכן לבדוק את הנושא, לאחר מספר מכתבים ועדויות בהם הוזכר ה’ספאטון’.

פנינו לחברת ‘אוקטרי’, משווקת המוצר בארץ. 

אנחנו בשיחה עם מרים, אישה חרדית, שהביאה את ה’ספאטון’ מאנגליה לפני כ-8 שנים.

מרים, מה לא טוב בתוספי הברזל שבארץ ישראל, שצריך להרחיק עד אנגליה ולהביא משם?

“האמת, שמי הברזל הללו מוכרים לי מימי ילדותי באנגליה, מהחופשים שבילינו בחבל וויילס. בצפון וויילס יש אזור יפהפה, שאדמתו עשירה מאד בברזל. ניתן לראות את הברזל בסלעים שצבעם אדום ממש. גם במי המעיינות והנהרות באזור ישנה כמות גדולה של ברזל הנמצאת בהם באופן טבעי. המוני נופשים באים לאזור כל שנה כדי להתחזק. הם נחים באוויר הצלול ושותים את מי המעיינות – בחלק מן הכפרים בסביבה אלה המים שזורמים בברז.

“במשך השנים הוכח במחקרים מה שהיה ידוע כבר מימי הרומאים, ששאבו ושתו מים אלה – כי המים מהווים מקור טבעי לברזל עם רמת ספיגה שלא קיימת בשום מקור אחר – גם טבעי”.

כלומר?

“בעוד שמכמות הברזל שבתוסף רגיל נספגים בגוף רק 2-10 אחוזים כשמדובר בברזל כימי, ועד 20% מברזל טבעי – ספיגת הברזל מתוך המים של ספאטון עומדת על 40%! 

“יתירה מזאת, היות שאין זה תוסף אלא מים המיועדים מטבע בריאתם לשתיה – הספיגה אינדיבידואלית, ומתאימה את עצמה לצרכי השותה. במקרים של חסרים גדולים – כך הוכח לאחרונה במחקרים שהקיפו אלפי אנשים – הגוף ישתמש ביותר מ־40% מהברזל שבספאטון, ואילו במקרים של קשישים, למשל (שצריכת הברזל בגופם מועטה, ולכן עליהם לקחת תוספי ברזל בזהירות), או של אנשים הנוטלים ברזל בקביעות – לא יצטברו עודפי ברזל מזיקים, כפי שעלול לקרות בנטילת עודף ברזל. הגוף ישתמש במה שדרוש לו, ויפריש החוצה את השאר”. 

אנשים שסובלים מחסר  – לא עדיף שייקחו תוסף ברזל טבעי, המכיל בד”כ כ־35 מ”ג, משייקחו ספאטון, שתכולת הברזל בו עומדת על 5 מ”ג בלבד? הרי גם בספיגה של 20% בלבד, מתקבלת כמות גדולה יותר…

“יש כאלה שיכולים באמת להסתדר עם תוסף ברזל טבעי. ישנם תוספים טובים מאד שאינם פוגעים במערכת העיכול וספיגתם טובה. לחברת ‘מקסיהלט’, למשל, יש תוסף ברזל טבעי המכיל פטנט מיוחד, שמאפשר לקחתו אפילו יחד עם כוס קפה, בלא שהדבר יפגע בספיגה, בעוד שאת ספאטון יש לשתות בהבדל של שעתיים לפחות ממוצרי חלב וקפאין.

“ל’ספאטון’ יתרון בולט בשני מישורים, בהם הוא יחיד ומיוחד:

“בעדינות. לאנשים כמו חולי קוליטיס ומחלות מעיים אחרות, אסור לקחת כל תוסף ברזל. אפילו ברזל טבעי שעשוי ממקורות צמחיים – מעיק על המעיים הרגישות שלהם. אבל ‘ספאטון’ הם יכולים לעכל בקלות, כי זה בסך הכל מים, מי שתייה.

“יתרון נוסף הוא הספיגה המהירה. ‘ספאטון’ על קיבה ריקה נכנס לדם תוך 30 דקות, ואנשים בעלי מודעות גבוהה לגופם יחושו בהשפעתו המיידית. בתוך כמה ימים יחוש כל אדם בהבדל, זאת לעומת תוספי ברזל, אפילו טבעיים, שלוקח שבועות עד שהם מעלים את רמת ההמוגלובין בדם. מי שאחרי שבוע לא מתחיל לחזור לכוחותיו – ברור שהמינון נמוך מידי עבורו, כי תוך שבוע ה’ספאטון’ אמור כבר לפעול את פעולתו.

“ספיגה מהירה זו, ישירות לדם, הצילה לא פעם אנשים ממנות דם. במצבים של חסרי דם חמורים ניתן לשתות אפילו 4 שקיות ביום, והספיגה היא מהירה ביותר”.

אז בואו נעשה סיכום ביניים למה שהיה לנו פה: התחלנו מעירוי – רחמנא לצלן, הוצאנו (והכנסנו) לכם את המיץ הטבעי ואת הרעיונות התזונתיים הלא מעט מקוריים, עברנו לטרופית ברזל יומית, גם תרמנו ונושענו..

עכשיו, ברשותכם, ניתן את הבמה למומחית, הגב’ אביגיל אורן: נטורופתית, תזונאית והרבליסטית קלינית מבית הטבע ‘שירת הארץ’ בצפת.      

מילה שלה זו מילה

הגב’ אורן לא מתנגדת לתגבור שמעניקים תכשירי הברזל, אלא שלטענתה יש להעדיף את הטבעיים שבהם, הנקלטים ונטמעים באורגניזם שלנו טוב יותר מן התוספים הסינטטיים.

אז מה בעצם נקרא תוסף טבעי?

“תוספי הברזל הנוזליים, כגון ‘פלוריויטל’ ו’ספאטון’ המתאימים  גם למבוגרים וגם לילדים, ומאפשרים ספיגה מירבית ומהירה ללא תופעות לוואי. במקביל, אני ממליצה גם על תוסף של כלורופיל, הוא הפיגמנט הירוק המופק מן הצמח – והוא תמצית ‘דמו’. 

“מבנהו הכימי של הכלורופיל זהה כמעט לגמרי להמוגלובין אנושי, מלבד אטום אחד. לכן הוא מושך אליו תרכובות של ברזל. כך מהווה הכלורופיל שיקוי פלא להעלאת רמת ההמוגלובין ולחיזוק במצבי חולשה.  

“כלורופיל מומלץ מסיבה נוספת. פעמים רבות, מחסור בברזל נובע מקושי בתהליך הספיגה במעי. תהליך ספיגה לא יעיל גורם להצטברות של פסולת רעלנית במעי ולעתים בדם. הכלורופיל יעיל לניקוי של שניהם, כמאמר הפתגם האנגלי:   “GREEN INSIDE CLEAN INSIDE”(ירוק בפנים – נקי בפנים).

“פרט לצריכת תוספים, יש לתגבר את צריכת המזונות העשירים בברזל”. 

הכבד המיתולוגי?…

“נכון, מזונות מן החי מכילים ברזל בצורה הכי זמינה לספיגה אולם מלאים בשומן רווי ובכולסטרול. המומלצים ביותר: בשר עוף, בשר הודו, בשר בקר דל שומן ודגים. לאלו הסובלים מבעיות עיכול, כדאי להימנע מבשר בקר בהיותו קשה לעיכול, וכנ”ל לסובלים מעודף כולסטרול ומלחץ דם גבוה.

“אצל ילדים ותינוקות בפרט כן אמליץ על צריכה מוגברת של מזון מן החי, מכיוון שמחסור בברזל בגילאים נמוכים יכול לגרום חלילה לנזקים בלתי הפיכים בהתפתחות הקוגניטיבית של הילד ולפגוע בתפקודיו בבגרות.

“למבוגרים, מומלצים יותר מקורות הברזל הצמחיים, שריכוז הברזל בהם נמוך אמנם מאשר במזון שמקורו מן החי, אבל תרומתם הכוללת לבריאות רבה יותר. בתכנון תפריט מלא ומגוון יכולים גם צמחונים לצרוך ברזל במידה מספקת. 

“רשימה חלקית של מזונות עתירי ברזל מן הצומח: סויה, עדשים, שעועית, חומוס, אפונה, אגוזים, צנוברים, שקדים, גרעיני חמנייה, עלים ירוקים, כרישה (לוף) ,שמרי בירה, נבט חיטה, קקאו, פירות יבשים (שזיפים, תאנים) פטל יער, דובדבנים, טחינה, ועוד.

“ההמלצה הכללית היא להשתדל ולצרוך את המזונות בצורה הכי קרובה להופעתם בטבע, ולהימנע ככל הניתן ממזונות מתועשים ומעובדים שהחומרים הכימיים שבהם מקטינים את יכולתו של הגוף להתמודד עם ספיגה נאותה ובאופן כללי מקטינים את חיותו.

“כל מזון עשיר בברזל כדאי לצרוך בתוספת ירקות ופירות המכילים ויטמין C, שמגביר מאוד את ספיגת הברזל בגוף, כמו גמבה, פירות הדר, קיווי, מנגו ותות שדה”.

עלה שלה זה עלה

כשאני חושבת על זה, התזונה המצויה כיום מכילה לרוב כמויות מספיקות של ברזל. לרוב נעוצה הבעיה, כנראה, בתהליך הספיגה. האם אין דרך לטפל בבעיה זו? 

“כהרבליסטית, אוהדת מושבעת של צמחים, אני ממליצה על מספר צמחי מרפא זמינים המגבירים את יכולת הספיגה של הגוף ומחזקים את מערכת העיכול ואת הדם.

“רפואת הצמחים, הפוטותרפיה, נחשבת לעתיקה ביותר בעולם והיא מושתתת על הקשר שבין האדם לצמח. למעשה, עד ימינו תופסים צמחי המרפא מקום של כבוד ברפואה המשלימה.

“צמחים מתאימים לדוגמה: רוזמרין רפואי המתאים לטיפוס קר, עייף, אנמי, בעל לחץ דם נמוך. הצמח מחזק, ממריץ ומעורר, מניע דם ומשפר סרקולציה (זרימת דם).

“מתאימים למצבי אנמיה גם עלי פטל הגינה, וכן הסרפד, צמחים מזינים ועשירים במינרלים המעצימים את יכולת ספיגת הברזל.     

“הפקתם לכדי משקה נעשית באמצעות חליטה: יש לשפוך מים רותחים על הצמח, לכסות לכעשר דקות, לסנן ולשתות את המיצוי.

“רימיניה אף הוא צמח בונה ומזין דם, על־אף שמעט יותר קשה להשגה, מאחר והפקתו היא ע”י טינקטורה – מיצוי באלכוהול, מה שמערב לעיתים את החשש ליין נסך.

“במקרה של נשים אנמיות, אשתמש באנג’ליקה הסינית בשל השפעתו המבורכת על המערכת ההורמונאלית הנשית. 

“אני נוהגת גם לטחון שורש של אסטגלוס שהוא מחזק ומזין, ממריץ זרימת דם היקפית ומגביר אספקת דם לרקמות, וממליצה להוסיפו למרקים או לדייסה.

“גם האסטגלוס וגם האנג’ליקה נחשבים לחלקים נוקשים של הצמח, ולכן ניתן להפיק מהם תועלת בעיקר באמצעות ‘מירתח’ – מיצוי במים רותחים. יש להרתיח כל אחד מהם בסיר למשך חמש דקות של בעבוע ולכבות.   

“בנוסף, יש באמתחתי טיפ מעניין לאבחון עצמי של אנמיה משמעותית, ללא בדיקת דם: ניתן להציץ אל כלי הדם הזעירים שבעפעף התחתון שבעינינו. במצב תקין הם אדומים, אך כאשר קיים מחסור משמעותי בברזל יופיעו הללו בצבע ורדרד וחיוור”. 

חזק חזק ונתמתק

לסיום מעניקה לנו הגב’ אורן מתכון לשוקולד ביתי, המאפשר צריכת קקאו העשיר בברזל, ללא חימום הפוגע בערכיו וללא סוכר. מומלץ לא רק לילדים…

“יש להכין תערובת, כאשר שליש מנפחה מאבקת קקאו נא, שליש משמן קוקוס (המעניק מתיקות, ובמידת הצורך ניתן להוסיף ממנו עוד) והשליש הנותר מאגוזים או שקדים טחונים/קצוצים דק.

“את שמן הקוקוס יש להמיס על־מנת שיופיע במרקמו הנוזלי, להוסיף לו את יתר החומרים ולצקת את העיסה לתוך תבנית סיליקון מחולקת ליחידות ליצירת קוביות השוקולד. להניח בצד עד ששמן הקוקוס שוב מתגבש (ניתן להאיץ את התהליך ע”י שמירה בפריזר למשך כ־15 דקות) להוציא הקוביות ולאכול בתיאבון, ובעיקר.. לבריאות”.