נוש – ויטמינוש- דייאטה ברצינות

יום חמישי לקראת חצות זה זמן נפלא לצאת לצוד ציד ברשת המזון. עובדה, כולם ממלאים אותה בהמוניהם, ורבים כל־כך – כנראה אינם טועים.

יצאתי איפה עם הארנק והנייד, חלפתי על פני חנות הטבע החשוכה, נכנסתי בשערים האוטומטיים של החנות הגדולה, השוקקת כאילו התחלף לו הלילה עם הבוקר,  והסתערתי על המדפים להספיק מה שיותר לפני הצליל המתכתי המהדהד מכיוון הקופה הראשית: “לקוחות יקרים, נא לסיים את הקנייה”.

עגלתי העמוסה דידתה לכיוון מרחב הקופות, ואז זה קרה.

התחרות התחילה בלי דיבורים. עמדנו שתינו דרוכות מול התורים המשתרכים ליד הקופות שצפצפו בברקודים, רשרשו ומלמלו, ואז רצנו ככל שאפשרו גלגליהן העקומים של העגלות, ונתקענו. טראח! 

היא תפסה לי את הקופה שהייתה נראית הכי מבטיחה, ואני נעמדתי כמו הילד הפסול מ’שני כלבים ועצם’, בקופה משמאל.

 לפניי היו רק חמישה ממתינים בעגלות עמוסות. 

בדקתי את כל הסטנדים מסביב, אלה עם הדיסקים, השוקולדים והבטריות, הצצתי בנייד ובפורס הלחם שם מאחורי הקופות וחוזר חלילה.

דווקא לא התכוונתי להסתכל לתוך עגלת  הקניות שלה. הרי מקובלני מבית אימא שלא מסתכלים בצלחת של השני. אבל היא התחילה. כן, ההיא שתפסה לי את התור בקופה הראשונה.

היא התבוננה בעיניים יורקות בוז על ערימת העופות הקפואים שריפדה את עגלת הקניות שלי, עברה למעלה יותר אל תה הלימונית – לואיזה, אינפפה מול אספרגוס טרי, עגבניות ושאר ירקות, נדה בראשה מול החמוציות המרשרשות בשקית ושני מארזי היוגורט (היה מבצע!), וצקצקה ברורות באופן שעלה על הרעש של הסורק בקופה, עת סיכמה בקופסת האיגלו (פוצ’וק אבא של שבת, מה היא רוצה?).

“נו, נו”… נאנחה מולי, ומלמלה אל הסטנד של המסטיקים ללא סוכר: “אין לאנשים שמץ של מושג בבריאות!”. 

“סליחה?!” התור היה ארוך והיה לי די פנאי לפתוח בדיון. לא די בזה שהיא בוחנת בחוסר נימוס את הקניות שלי, עוד יש לה השגות?

אז הסתכלתי אל העגלה שלה. ‘בתוכו, בתוכו’.

היא הייתה צבעונית ועולה על גדותיה. הייתי מצקצקת ומאנפפת כסדר, אלמלא האיסור המפורש מדאורייתא של “לא תיקום”. אבל היא חסכה לי את ההתלבטות האם להגיב ואיך, ושחה לי מתלהבת אודות סל הקניות שלה. כמו במקרים ידועים שכאלה, של המתנה בתור ארוך עד להתפקע שהופכת את הממתינות לקבוצת תמיכה ניידת לנפגעי תורים, גם הפעם התחילה מכרתי מן התור השני לשוחח ללא שמץ של זרות, כמכרה משכבר הימים.

המונולוג התחיל, ממש כמו בטקסט הקלאסי של כל המערכונים במילה: “נורא!”. השחקנית מצמצה, התנשפה וביארה: “אין לאנשים טיפת מודעות למרכיבי האוכל שהם מכניסים לפה”, וכיווצה מולי גבות מבעיתות.

הצצתי אלכסונית בתכולת העגלה שלה. עם כל הדרמה, זה לא היה נראה בדיוק… נו… לא היה קשר בין המצולם לכתבה. 

אבל היא לא התבלבלה. כאמצעי המחשה הרימה קופסה צבעונית מלאה חטיפים מתוקים, מורכבים מדגני בוקר וסוכר מלוא חופנים, והודיעה: “תראי כמה זה חשוב. הילדים בגיל גדילה, והורים תוקעים להם לפה רעלים במקום לתת אוכל מזין מלא בוויטמינים. את יודעת כמה  ויטמינים למשל יש בדגני־סוכרוני?”. 

היססתי. אני מכירה ויטמינים במלפפון, בתפוח, ואפילו בעוף, אבל בסוכרוני הזה?

“יש בזה הרבה סוכר. זה סוכר, זה”, הזכרתי בלחש.

הגברת לא מצמצה אפילו ורעמה בקול גדול: “שטויות, כמה טיפות סוכר, וים ויטמינים! את לא נותנת לילד טופי כדי שיבלע את התרופה? אז גם הסוכר כאן הוא רק התירוץ. את מבינה?” – הסבירה לי בטון רחימאי, כמו שמסבירים לילד ההוא, עם התרופה והטופי, “כדי שילד יקבל את כל הוויטמינים האלה על הבוקר – שווה קצת סוכר שייכנס לו לגוף”.

היא נופפה בבקבוק מלאה בשתייה ממותקת: “נוש – ויטמינוש! אפילו הפרצוף של הכלבלב נוש נראה פה בריא! תקראי טוב פרסומות ותראי כמה דברים בריאים יש בשביל ילדים. את סתם עובדת כמו משוגעת לחתוך ירקות”, הציצה בבוז על עגבניות השרי שם מהצד, “ומי מבטיח לך בכלל שהילדים ייגעו בזה? אני קניתי להם חטיפי בוטנים עשירי ויטמינים, ותראי: ‘ללא טיגון, ללא חומרים משמרים, ללא…'”, רשימת ה’ללא’ המתארכת הרדימה את חושיי, וכך כנראה החמצתי איזשהו משפט מפתח, כי היא סיימה בתרועה: “זהו, האוכל בצלחת של השני תמיד ירוק יותר!”. 

קפצתי מבוהלת מהאקורד הרועם, והודיתי בבושת פנים כי אני עייפה (היה כבר אחת אחרי חצות) ו… כמה לא נעים, לא הבנתי למה ירמוז הפתגם.

“אנשים נכנסים לטרופי בריאות” – החוותה בתנועת ביטול לכיוון הפתח המוגף של חנות הטבע, “רצים לחנויות טבע, בשעה שסופרמרקט רגיל מביא לך את כל הטוב והטבע”, החלה להערים את שקיות הצבעונין המרשרשות. לא יודעת מה היה טבעי שם. אולי גושי המלח – ישירות מבריכות האידוי של ים המלח, שמורת הטבע השמורה ביותר של מדינת ישראל, או גושי הסוכר, שאריו של קנה הסוכר ז”ל, שלא הלכו בדרכו. לוויטמינים לא היה קשר לשום דבר שצמח אי־פעם.  

ערמתי את מצרכיי בקופה הסמוכה, והיא הציצה בעיניים מאשימות בחבילת האיגלו שקנינו לאבא של שבת ונופפה במורת רוח גדולה: “למה להאביס לילדים בכזה רעל? מה הפלא שאת צריכה אחר־כך כמויות של אספרגוס וקולורבי כדי לנקות להם את הדם! אצלי שותים רק נוש – ויטמינוש, ואת צריכה לראות איך הם בריאים ונהנים. כמו שאומרים: בריאות בכיף!”. 

סימנתי לפניי את הביטוי האחרון. בטח נראה אותו בשבוע הבא מרוח על פרסומת מעל תמונת ילד בריא לחיים נוגס בעוד מטעם ‘בריאותי’, מלא בוויטמינים ובמינרלים ובעוד הרבה דברים שמתחבאים בתוכו לתוספת, ובריאים למי שמרוויח מהמכירות…

אספתי את ירקותיי ועופותיי וכאקורד קשירה סופי איחלתי לה: “שתהיי בריאה!”.

בדיוק כמו שאימא שלי הייתה אומרת לי כשהפכתי או שפכתי משהו… 

והפעם ברצינות:

האדם זקוק, אומנם, למזון כדי לשרוד, אך מה שאנחנו אוכלים כיום אינו נחשב “מזון”. החברות הגדולות מעודדות אותנו לצרוך “מזון” שלא מפעיל את הגנים האחראיים לבריאות טובה ולחילוף חומרים תקין. במאמר המצוין “Origins and Evolution of the Western Diet: Health Implications for the 21st Century” , ד”ר לורן קורדיין, מהמחלקה לבריאות ולפיזיולוגיה של המאמץ באוניברסיטת קולורדו מתאר בפירוט עד כמה התרחקנו מהתזונה הבריאה שאכלו אבותינו, שהתאימה מאד למבנה הגנטי שלנו. במהלך השנים שעברו מאז המהפכה התעשייתית התזונה שלנו השתנתה בצורה דרמטית, אך הגנים שלנו לא עברו שינוי כה משמעותי.

לתזונה ההיסטורית של האדם היו שבעה מאפיינים, שאף אחד מהם אינו מאפיין את התזונה המודרנית שלנו כיום:

1. עומס גליקמי נמוך (או כמויות קטנות של סוכרים ופחמימות מעובדות)
2. יותר שומני אומגה-3 ממזונות בר, כגון: דגים, בשר ציד וצמחי בר
3. איזון בריא בין חלבונים, שומנים ופחמימות שנספגות באיטיות
4. שפע של וויטמינים ומינרלים
5. מזונות בסיסיים רבים (צמחים) המונעים חומציות יתר של הדם
6. כמויות קטנות של נתרן (מלח)
7. תכולת סיבים גבוהה

כל מרכיבי התזונה התעשייתית שלנו במאה ה-21 פועלים נגד הגנים שלנו ותורמים לא רק להשמנת יתר כי אם גם לכל המחלות הכרוניות הקשורות להזדקנות. יהיה זה צעד נבון עבורנו אם נאמץ מחדש את ההרגלים התזונתיים המתאימים למבנה הגנטי שלנו.

כך נוכל לחיות בהרמוניה עם הגנים שלנו (ועם הבגדים “הרזים” שלנו…). גופנו מותאם לתזונה הקדומה של אבותינו החקלאים והרועים ולא לתזונה המודרנית, עתירת ההמבורגרים הבורקסים והשוקולד. 

אינני מצפה מכם לצאת לשדה וללקט שורשים ופירות יער לארוחת ערב. תוכלו לשנות את הרגלי האכילה שלכם בדרכים מעשיות יותר, שיאפשרו לכם לענות על הצרכים הגנטיים שלכם. בחרו במזונות אמתיים, מלאים ובלתי מעובדים, כגון ירקות ופירות, שעועית וקטניות אחרות, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים. אכלו דגי בר קטנים כגון סלומון, סרדינים והרינג. הימנעו ממזונות שמכילים תוספת של מלח וממזונות “מזוייפים”, במיוחד אלה המכילים סוכר ושומנים מוקשים. שינויים אלה יקרבו אתכם ככל האפשר לתזונה המסורתית והבריאה של אבותיכם הקדמונים, המתאימה למבנה הגנטי שלכם. 

(ד”ר מארק היימן, “חילוף חומרים מנצח”, בהוצאת פוקוס)