שעועית יבשה
במשפחת השעועית נמצא מגוון רחב של סוגים וגוונים. אפילו הזנים הבהירים מתחלקים לפי גדלים, מהקטנה-עדינה ועד לענקית המכונה “בובעס”. לקבוצה זו משייכים גם את הרוביה או הלוביה – השעועית הלבנה שחורת העין. בזנים הכהים ניתן למצוא את האדומה-חומה, השחורה, המאש והמנומרת.
שעועית יבשה נחשבת לקטנית משובחת ובעלת יתרונות תזונתיים רבים, כמו תכולת חלבון גבוהה במיוחד, סיבים תזונתיים המועילים למערכת העיכול ולמערכת הדם, וכן מגוון רחב של ויטמינים ומינרלים שונים: ויטמין A, B1, B3 ו-C, חומצה פולית, סידן, ברזל, אשלגן ומגנזיום.
השעועית האדומה, טוב לדעת, נחשבת כתרופה לכאבי גב תחתון בהיותה מחזקת איברים שונים המצויים באזור. דא עקא, שהיא דורשת משך בישול כפול, ואף צובעת את התבשיל כולו בגוון כהה. לכן היא מתאימה בעיקר לתבשילי קדירה, כמו לחמין.
מסע שעשועים במסלול העיכול
עם אכילת מנת שעועית נחוש תחושת מלאות ושובע כמובא בתלמוד הירושלמי: “אמר רבי יונה: למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מעיים”, ומפרש ה’עיקר תוספות יום טוב’: משעשעת – מלשון טיוח, בארמית. כלומר, גורמת לתחושת מלאות ושובע. תחושת שובע זו, המהווה יתרון בולט עבור שומרי משקל, מקורה בסיבים התזונתיים המצויים בה לרוב, והם משפרים את תהליך העיכול, וגם מאטים את ספיגת המזון בדם, ובכך תורמים לעלייה מתונה ומבוקרת של רמות הסוכר.
בהמשך תהליך העיכול והספיגה מסייעים החלבונים לבניית הגוף ולחיזוק מסת עצם ושריר; ויטמין A – הבטא קרוטן, שומר על בריאות העיניים ומגן עליהן מפני מחלות תלויות גיל כמו קטרקט וגלאוקמה; ויטמין C, נוגד החמצון החשוב, שומר על הגוף הן מפני מחלות חורף והן מפני מחלות קשות וממאירות; ויטמיני B מסייעים להפקת אנרגיה ותחושת חיוניות. גם המינרלים ממלאים תפקידם ומעשירים את הגוף בסידן ובברזל. מה נשאר? נשארו מולקולות הרב-סוכרים, המצויות בשעועית בכמות גדולה אף יותר מאשר בקטניות האחרות, ואשר אין לגוף האדם אפשרות לעכלן מאחר שהוא חסר את האנזים המתאים לפירוקן. מולקולות אלה משמשות, אפוא, מזון לחיידקים הטובים המצויים במעי. הללו מפרקים אותן על ידי התססה, וזה מה שגורם לתחושת הנפיחות הקלה ולגזים.
מצטערים על קיומה של תופעת הלוואי המטרידה? תתפלאו לשמוע כי הרופאים דווקא מרוצים. מסתבר כי לטווח הארוך מרוויח הגוף רבות מתהליך ההתססה הלא סימפטי: המצע הנוח שנוצר במעי עבור החיידקים הטובים מחזק אותם במלחמתם על שטחי המחיה שלהם עם חיידקים גרועים ומציקים כמו סטרפטוקוק, קנדידה ועוד רבים. מצע זה, המכונה “פרה ביוטיקה” הוא המאפשר את שגשוגם של חיידקים טובים מהמזון או מתוספי פרוביוטיקה שאתם נוטלים. בכך הוא, ללא ספק, מגביר את האפקטיביות שלהם. גם ביצועיה של מערכת העיכול משתפרים בעקבות מצע החיידקים החיוביים. בסופו של תהליך התסיסה המדובר נוצרת במעי חומצת שומן בשם בוטיראט. חומצה בעלת תכונות אנטי דלקתיות אשר הוכחה גם כמונעת התפתחות תאים ממאירים במערכת העיכול. לכן מומלץ מאוד להגדיל את צריכת השעועית.
להקל עליכם לעכל
ואיך ניתן בכל זאת להקל על העיכול? לאחרונה פנתה אלי אחת הקוראות בתהייה, מדוע אני מתעלמת מקשיי העיכול של הקטניות במאמרי. אני עצמי נהנית מקטניות בלי שום סבל, כך שלא ידעתי מה להשיב לה. לאחר מחשבה שאלתי אותה: האם את משרה את הקטניות? התברר שאת הקטניות המיועדות למרק היא משרה ללילה שלם, וקטניות לחמין או לכל מאכל אחר היא מרתיחה ומשרה רק לזמן קצר. “רגע”, היא אמרה לי פתאום, “אכן, המרק מעולם לא גרם לי לתופעות לוואי!… שימי לב”, היא המשיכה ואמרה, “סבתותינו לא ויתרו מעולם על השריית קטניות, ולהן תמיד היו שיטות הבישול הטובות ביותר. רק אנו מתעצלות לבצע תהליכים שאיננו מבינות את סיבתם. רוצות הכל מיד ובקלות…”
כדאי, אם כן, להשרות את הקטניות למשך שתים עשרה עד חמש עשרה שעות, וכדי להקל עוד יותר וליהנות מבריאות טובה יותר, ניתן גם להנביטן לאחר מכן על ידי השהייתן שתים עשרה שעות נוספות במסננת-רשת צפופה.
עצות נוספות להקלה על העיכול: החלפה של מי ההשריה מידי כמה שעות, תוספת של שורש זנגביל או אבקת זנגביל למי ההשריה או תוספת של מעט עלי דפנה למי הבישול. ניתן גם לתבל את התוצר המוגמר בסופחי גזים כמו שומר, כמון וכוסברה, ואם קיבתכם אינה מורגלת בקטניות, התחילו לסגל אותה באכילת כמויות קטנות, בהדרגה, עד להסתגלות מלאה.
מצאו את הגינה
השעועית הטרייה, ירוקה או צהובה, המכונה “שעועית הגינה”, נקטפת בשלב מוקדם יותר. תרמילה רך ואכיל, תכולת החלבון שבה נמוכה מאשר בזו המיובשת, וגם מספר הקלוריות שלה נמוך בהרבה. שעועית כזאת אינה נחשבת לקטנית, כי אם לירק בעל נוגדי חמצון חשובים, וגם היא מכילה כמות נכבדה של ויטמינים ומינרלים.
ובאשר לחידת המוצא… מרבית זני השעועית הגיעו אלינו מאזור דרום אמריקה, שם גודלו על ידי הילידים כצמח מטפס שנתפס בגידולי התירס הגבוהים. עם גילוי אמריקה התגלתה גם השעועית והפכה למזון חשוב ברבות מארצות אירופה. שעועית הרוביה, או הלוביה, לעומת זאת, הינה, לטענת ההיסטוריונים, בעלת מוצא אסיאתי, והיא ככל הנראה השעועית של התלמוד הירושלמי.
