קודם־כל, אין לי ספק שהמצב הזה של חוסר ירידה הוא זמני וטכני בלבד. אני בטוחה שבעזרת ה’, ברגע שהתינוקת שלי תגדל ותסתיים תקופת ההנקה – אצליח לרדת. נכון שיש נשים שהולכות ומרזות בתקופה הזו, אבל אצלי זה לא עובד ככה. להיפך, בפעמים הקודמות עליתי במשקל, למרות שלא אכלתי בצורה יוצאת דופן. בקיצור, חכו לי כמה חודשים, ואז – היכולות שרכשתי עם הכושר הקבוע יעשו את שלהם, בעזרת ה’.
אבל גם עכשיו מגיע לי צל”ש, לטעמי לפחות. בעבר עזבתי קבוצת תמיכה של דיאטה אחרי שלושה חודשים, מתוך ייאוש. הפעם, אני מתמידה בתכנית במשך חצי שנה, למרות שאני לא מקבלת שום פידבק מהמשקל. אחרי החגים הוספתי גם את סעיף הכושר. שלוש פעמים בשבוע, ביניהן שחייה ביום שישי בבוקר. נראה אתכן! ומדובר על מישהי שבעבר לא הצליחה לשרוד מבצעי הליכה אפילו שבועיים!
לא ירדתי, אבל טעמתי את טעמו המתוק של הניצחון. למדתי להסתכל נכון על מאורעות ולהבין לעומק את הרגשות והדחפים שמאחורי הרגלי האכילה. תרגלתי צורות חשיבה חכמות. קיבלתי כוח!
עוגת מצב־רוח
מקנאה 10%
מתגברת 10%
מופתעת 5%
מקווה 45%
שמחה 20%
מלאת סיפוק 10%
ל’מתגברת’ הקדשתי רק עשרה אחוזים, תודות לעידית שלימדה אותי איך להימנע ממצב תמידי של מלחמה באוכל.
אני כבר בחרתי
השיטה שמשכה את תשומת ליבי היא ‘התה של שרה’. נשמע לי שזו דיאטה שקל לשלב אותה בחיים. לא דורשת שינוי סדרים או בישולים ספציפיים. ממילא, אני מאמינה שקל להתמיד בה לאורך זמן. גם כוס תה חם נשמע לי דבר לא רע בכלל…
המתמודדת המנצחת בעיני היא יפי גולדשמידט. הזדהיתי איתה מאוד, כי היא תיארה בית ברוך ילדים וחיים עמוסים – ואני מכירה את זה מקרוב. למרות זאת, היא הצליחה להתמיד. נהניתי מכך שהיא הצליחה להשפיע גם על בנותיה. זה מקסים.
נאום הבחירות של שרה
אכן, אני עדיין לא מנצחת. אני מרגישה שההתמודדות שלי היא ברובד אחר לגמרי משל שאר המתמודדות, מכל הבחינות. וגם הניצחון או הכישלון יימדדו בהמשך. עברתי תהליך פנימי עמוק ומשמעותי מאוד. למדתי המון על עצמי. אלה מים שקטים שחודרים עמוק. עם הזמן, התוצאות המעשיות תצופנה מעל פני השטח.
במהלך השיחות עם עידית למדתי להבין את התהליכים הפנימיים שעומדים מאחורי האכילה. ככל שחשפתי שכבות נוספות של ה’לא מודע’, גיליתי עד כמה אכילה עשויה להיות דבר מורכב, שקשור בחלקים פנימיים וקדומים בבניין האישיות.
יחד עם עידית, פרקתי מטעני ילדות, עמדתי על שורשם של הרגלים ולמדתי לספק את הצרכים שלי בצורה נבונה. התהליך דרש ממני מאמץ פנימי גדול מאוד, כנות ומודעות. נדרשתי לעבודה מעמיקה כדי לבנות מחדש את האמון ביכולתי לשמור על תפריט ולרזות, כדי לייצר חזון וכוח רצון, לנטרל התמכרויות, לגייס את כוחות הנפש.
למדתי לאהוב ולכבד את עצמי, את גופי, את צרכי. לספק אותם בצורה שאינה פוגעת במטרות החשובות לי. ליצור חיבור, שהיה כה חסר, בין מה שאני רוצה באמת – לבין מה שאני עושה בפועל. היה ניתוק ענק, עקב צרכים סמויים וכוחות לא מודעים אדירים שעמדו שם ועצרו אותי בדרכי. כעת, לאחר תהליך מעמיק של כמה חודשים, אני מרגישה שהוסרו מרבית החסמים, והתוצאות הטובות לא תאחרנה לבוא – אחרי הלידה, בעזרת ה’.
בקיצור, אני מציעה לדחות את הבחירות… עד לבירור תוצאות האמת.
עוגת מצב־רוח:
שמחה – 20
מקווה – 70
חוששת – 10
אני כבר בחרתי:
אני מאמינה מאוד בתהליך שעשו המתמודדות של איריס גייר. מכל האפשרויות, בעיני זהו תהליך אמיתי, שנותן תשובה לבעיה האמיתית של ההרזיה. בעזרת ה’, אני מקווה גם לעבור אבחון כזה בהמשך. וכעת, כשיש לי היכולת הפנימית לעמוד בהחלטותי, להימנע ממזון שמזיק לי, ולא ליפול לתוך התקפות אכילה מוכרות ולא חביבות – אני מאמינה שאצליח להיצמד לתפריט הנכון עבורי ולרדת. אחת ולתמיד.
