עיתונאים תוקפים מנהיגים על תכניות, מצבאיות ועד כלכליות, שחוסר הצלחתם, לטענתם, נעוץ בהתנהלות תחת אותו קוד כושל. ניחשתם. ‘זבנג וגמרנו’ שמו. מנהיגים הודפים באמצעותו ביקורת על אלה המצפים לראות כבר תוצאות ממהלכיהם שמשום מה כושלים. ומרוב דיבורים, האשמות והתנגדויות, שוכחים את פירושו הפשוט של המושג, רומסים מבלי דעת ומשים את המובן החיובי שטמון בו, ומפספסים כלי יעיל לשינויים, מכוון לפריצת דרך להתקדמות בכל תחום בחיים.
אז קודם כל פירוש מילים, או יותר נכון, מושגים. לדעת חוקרים רבים, ה’זבנג וגמרנו’ נולד דווקא בשפה האידישאית, העשירה בניבים עסיסיים מעין אלה. עם לידתו שימש הביטוי דווקא בהקשר חיובי, כשבא להגדיר מכת מחץ המכריעה את האויב לנצח. לימים, שוכלל המושג או עוות – תלוי את מי שואלים – ושימש הגדרה קולעת לרצון הנואל לחולל שינויים בזבנג אחד ודי.
נחמד לפשפש במחשבות דמיוניות על עולם בו נוכל להירפא ביום, לעשות דיאטה ביומיים, לדעת את התורה בשבוע ולהתפרנס לנצח בשבועיים. המחשבה הדמיונית לפיה ניתן לפתור ברגע ושניים עבודות שדורשות מאמץ וזמן, ריחפה או מרחפת במוחם של רוב ככל בני האדם. יש שדוחים אותה על הסף, יש שנהנים להפוך בה כמה רגעים לפני שהריאליות משתלטת ומכריעה אותם, ויש עדיין מעטים הסבורים, תאמינו או לא, כי לעתים רבות זו בהחלט דרך להצלחה. דווקא היהדות, שלא כפי הנדמה, די מזדהה עם עמדתם של האחרונים.
אחרי ההכרזה הפרובוקטיבית הזו, ניתן להתחיל להסתייג ולצמצם, להבהיר ולהתנצל, אבל גם לשאול באומץ: האם מותר להפריד את צמד המלים המשונות הללו, לנסות לאמץ את ה’זבנג’ ולהשליך את ה’גמרנו’? האם אפשר לחשוב על שימוש בכוח ה’זבנג’ בלי להתחייב על ‘גמרנו’, או שמא אחת דתו של ה’זבנג’ לשמש רק את משתוקקי ה’גמרנו’?
הרב אליהו דסלר זצ”ל חושב שכן. לא, הוא לא משתמש בביטויים ישראלים. שפתו גבוהה ובית מדרשית. אולם, התוכן ברור, גם אם מחודש. במאמרי התשובה שלו – שבימים אלה רבים הם הקוראים בהם ומתחזקים – מחדד הוא, כי נכון שתשובה אמתית דורשת שינוי אמתי, אין ספק כי מצוות התשובה, כשמה וכהגדרתה, דורשת חזרה לשורש בסדר מדרגות ידוע, לשוב לאבא שבשמיים במעלה אחר מעלה, במטרה להישאר יציב במעלות הטהרה, לעמוד איתן עם שני רגליים בריאות על הסולם העולה בית א-ל. אבל אחר כל האמיתות והכללים, מתפרץ ועולה היוצא מן הכלל, המיוחד דווקא לדורנו, כדברי בעל ה’מכתב מאליהו’.
יש דור חולה ומסוכן, העיד כחכם עדיף מנביא לשעתו ולדורות. לא תמיד ניתן להתחיל תהליך ריפוי ממושך ומסודר. כן, לעתים נצרכת תשובה מהירה, כעין מתכון רפואי מוחץ ובהול, משהו שנועד לתת את מכת המחץ שתאפשר בהמשך את תהליך הריפוי המוסדר והמובנה. אם נלמד מהעולם הרוחני, ממנו השתלשל ועל פיו מתנהל העולם הגשמי, נראה שבהחלט ישנן זריקות מיוחדות לשעת חירום, סמי מרפא לכל אחד ובכל מצב, כמו התקדשות בתורה ככוח מתדלק ומזניק, תפילה ותחנונים לרחמי שמיים על נשמתנו הנתונה בשבי כוחות הנפש הבהמית. ועוד
בהקשר לכמה סיפורים על פושעים שהתעלו באחת ובמסירת הנפש מעומק השאול, שנינו בחז”ל אמירה מפליאה: “בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת”. והטענה גואה ושואגת: אם קנו עולמם, למה באה הבכייה? אלא, מבאר הרב דסלר, קניית עולמם של אלה, לא באה כתוצאה ממעשיהם הם. אם היו צריכים לברר ולזקק את הנפש, לא היו יכולים לנצח את התאוות בהן שקעו שנים רבות. אלא שמסרו את נפשם, עוררו רחמי שמיים על ניצוצות קודש ששקעו בתהום רבא, וזכו שאב הרחמים ימשכם אליו באחת, כשהם מתקנים בכך את העולמות השפלים בהם שכנו ועסקו.
אם נצנח רגע לעולם המעשה, נראה שהדבר נכון בכל תחום בחיים. כפי שברור שהתקדמות אמתית נוצרת בשלבים, כך ברור שהיא צריכה להתחיל בנקודת הזנק. אם נדבר על מצוות התקופה והתשובה, הרי ברור לכולנו, יהודים רגילים ובינונים בכל דרגה שהיא, שאנו יכולים וצריכים לתת ‘זבנג’ של שינוי דרסטי, שיוביל בהמשך לתכנית טיפולית מותאמת ומקדמת. אין לנו צורך במסירות נפש שבאה מהכרה כי כשל כוח הסבל מהתמודדות, אבל כן ‘זבנג’ מעורר שימשוך אותנו מחבלי השגרה האפרורית, שיהווה את נקודת הזינוק הראשונה במסלול אלף הצעדים.
זבנג ולא גמרנו.
