טיפול במחלות עיניים בשבת
אמרו רבותינו בגמרא: “שורייני עינא בליבא תליא”, כלומר, לפי ידיעת חכמינו זכרונם לברכה, עיני האדם קשורות לליבו של האדם, ולכן אם רואים אנו שיש סכנה באחת מעיניו, דומה הדבר לחולי בליבו של האדם, שוודאי יש למהר לחלל עליו את השבת שלא ימות.
מחלת עיניים – אם מזניחים את הטיפול בה, עלולה להגיע להתפתחויות חמורות, ולפעמים עד שיהא בהן חשש סכנה. אנו מבחינים בהן בכמה דרגות: אם ישנה מחלה בשתי עיניו, או אפילו בעין אחת עם דלקת ועם הפרשה מוגלתית, או שנפצעה ויורד דם, או שיש סימנים אחרים שמעלים חשש שמתפתחת מחלה רצינית, כמו כאבים כעין דקירות, הרי זה חולי שיש בו סכנה. ואם צריך, מותר לעשות בעבורו מלאכה גמורה ולחלל את השבת. וכן אם יש דלקת וכאבים חזקים, וחושש שמא יש לו חולי רציני – יכול לטלפן או לנסוע ולשאול רופא.
דוגמאות למחלות עיניים מסכנות חיים: דלקת לחמית זיהומית קשה (משנית למזהמים כגונוקוק או המופילוס, המסוגלים לגרום לפרפורצית העין), דלקות זיהומיות ארובתיות או בעור סביב הארובה (צלוליטיס), דלקות שונות של לובן העין (אפיסקלריטיס או סקלריטיס) או דלקות קרנית זיהומיות או על רקע תגובה חיסונית מוגזמת (במחלות כגון דלקת פרקים). וכן דלקות עיניים פנימיות הכוללות דלקות ענביה (אובאיטיס) לסוגיהן וכן דלקת של עצב הראייה.
אם יש לו דלקת קלה בעיניים, אפילו עם הפרשה אבל אינה מזוהמת, או שכבר נתרפאה המחלה אלא שעדיין קודחת קצת ויש בה אדמימות, או שזקוק לתרופה כדי לחזק ראייתו, וכן מי שיש לו כאבי עיניים חזקים שזקוק לשכב או שכואב לו כל גופו מכך, דינו כחולה שאין בו סכנה, שאסור לחלל על כך שבת ולעשות מלאכות גמורות. אבל מותר לעשות הכל ואפילו מלאכות מן התורה על ידי גוי, ומותר לעשות בעבורו שבות ומלאכות דרבנן על ידי ישראל שיעשה זאת בדרך שינוי. וכן מותר לטפטף לו טיפות עיניים ולשים משחה בתוך העין או על גבה, וכן יכול לרחוץ ולנקות את העיניים במים, ואפילו במי חמצן וכדומה.
כשהוא מנקה את העיניים במי חמצן או בצמר גפן, ישגיח שלא יבוא לידי סחיטה. וכן יכין חתיכות צמר גפן מערב שבת, כיוון שאסור לחתוך צמר גפן בשבת. ואם שם תחבושת ייזהר שלא למרוח עליה משחה בשבת, אבל יכול לתת המשחה על העין או מתוך השפופרת ולהניח הרטייה על המשחה.
חולי שעלול להביא לידי עיוורון אבל אין בו סכנה לגוף הרי זה סכנת איבר אחד ואין מחללין בשביל כך השבת, וכן פסק הגרמ”ש קליין שליט”א (ויש חולקים לומר שסכנת איבר אחד יש בה דין של סכנת נפשות. ויש אומרים שבסכנת עיוורון לשתי העיניים יש מקום לחלל בשבילה את השבת).
דוגמאות למחלות המסכנות את הראייה: היפרדות הרשתית (המסכנת את המקולה – מרכז הראייה), חסימת עורק או וריד מרכזי או היקפי של הרשתית, או חבלה ישירה לעין. אולם קרע או חור של הרשתית הם מצבים שלא תמיד מסכנים באופן מיידי את הראייה, ויש לשקול כל מקרה לגופו.
מי שיש לו רק מיחוש קל בעיניים, אין לעשות לו שום טיפול רפואי בעיניים, ולא לטפטף טיפות או לשים משחה בתוך העין או תחבושות על העיניים, אבל מניחם בערב שבת והם מונחים כל השבת.
מותר לרחוץ פניו במים חמים וכן במים שהומסו בהם שאר רפואות שאינם ניכרות, ושהוכנו בערב שבת, וכך ירחץ גם את עיניו, כיוון שנראה כרוחץ. אבל אין לו לרחוץ במים צבועים בקאלי (אשלגן פרמנגנט) כיוון שניכר שהוא לרפואה. היו עיניו דבוקות בבוקר, מותר לרוחצן כדי לפקוח עיניו, כיוון שאין זה רפואה.
אם התחיל לתת טיפות בעין במשך השבוע וצריך להמשיך בזה כמה ימים, יש אומרים שמותר להמשיך לטפטף גם בשבת.
